המדיניות הכלכלית החדשה (ישראל 1952)

המדיניות הכלכלית החדשה היא החלטת ממשלה שהתקבלה בפברואר 1952 על ידי שר האוצר של ממשלת ישראל, אליעזר קפלן לשינוי המדיניות הכלכלית כדי להחליף את שיטת הקיצוב (הצנע).

הרקע לקבלת ההחלטה

בשנת 1951 תקף את המשק משבר כבד - שהחל עוד קודם לכן. המשבר הביא את המדינה כמעט לסף קריסה. כדי לנסות להיחלץ ממנו ביקש שר האוצר, אליעזר קפלן, לשנות את המדיניות הכלכלית. דוד בן-גוריון, דב יוסף וחברים אחרים בממשלה טענו שאין צורך בשינוי וכי מספיק להמשיך לבצע את מדיניות הקיצוב. לבסוף הביאו הבחירות לכנסת ה-2 שנערכו ביולי 1951 לאימוץ תפיסתו של קפלן. בבחירות הללו התחזקה מאוד מפלגת הציונים הכלליים, ובכך הבהיר הציבור שהוא אינו מעוניין בהמשך מדיניות הצנע. קפלן ומשרד האוצר החלו לנקוט מספר צעדים שנועדו לכסות את הגירעון האדיר אליו נכנסה המדינה (ראה המשבר הכלכלי בשנותיה הראשונות של המדינה) ולעזור לה לממן את התקציב ללא הדפסת כסף שתגרור אינפלציה.

חלק מעיקרי התוכנית:

  • הגבלה על העלייה. עד כה לא הייתה כל הגבלה על עלייה יהודית לארץ בהתאם לחוק השבות. משנת 1952 ואילך החלו שלטונות המדינה להקפיד על קריטריונים מסוימים לעולים. ההגבלות בוטלו לאחר זמן קצר מכיוון שהן הפסיקו כמעט לגמרי את זרם העולים.
  • מכירת אגרות חוב שהנפיקה המדינה בחו"ל. צעד זה מכונה מלווה העצמאות או מפעל הבונדס.
  • פנייה לממשלת גרמניה המערבית ופתיחת המשא ומתן על הסכם השילומים.
  • בקשת סיוע מארצות הברית בתמורה להזדהות עם עמדותיה במלחמה הקרה.

כל הצעדים הללו נועדו לשם הזרמת מט"ח אל המשק ולשם התרת הלחצים האינפלציוניים.

עיקרי התוכנית

התוכנית כללה, שלושה תחומים עיקריים: המדיניות הפיסקלית, המדיניות המונטרית ושער החליפין שסעיפיהם הוצגו לציבור בנאום של אליעזר קפלן בפברואר 1952 מעל במת הכנסת הנוגעים למחירים, לשער החליפין, לאשראי ולצמצום הוצאות הממשלה.

  • בתחום הפיסקלי - בתקציב המדינה נקבע שהממשלה לא תמשיך להדפיס כסף לשם מימונו, כפי שהיה עד כה והוא ימומן מכספי מיסים ומהכנסות שוטפות. תקציבים נוספים ימומנו ממלווה העצמאות, מענקיה של ממשלת ארצות הברית וממלוות מהציבור.
  • בתחום המוניטרי - מדיניות הניהול של המערכת הכספית הוחלט להפסיק להנפיק שטרי מקרקעין ושטרי אוצר לבנק אפ"ק בתמורה לכסף מזומן, כמו כן הוחלט על ריסון האשראי הבנקאי.
  • הוטל מעשר (בדמות מלווה חובה חד פעמי) על כל הכסף הנזיל במטרה להוריד את האינפלציה ולעזור לממשלה במימון תפקודה, על אף שלא נכלל בהודעתו המקורית.
  • בעקבות המשבר הכלכלי בשנותיה הראשונות של המדינה הוחלט על מעבר לשלושה שערי חליפין לסוגי העסקאות במטרה לרכך את עליית המחירים שתלווה את הגבהת שער החליפין.

ביצוע התוכנית - ההשפעה על המשק

Eliezer Kaplan
שר האוצר אליעזר קפלן, הוגה התוכנית

ביצוע התוכנית הצריך בראש ובראשונה קיצוץ בתקציב הביטחון שהביא להתפטרותו של הרמטכ"ל - יגאל ידין. כמו כן נדרשה הרחבתו של מס ההכנסה.

ביצוע התוכנית השפיע על המשק בכמה תחומים:

  • שיפור במאזן התשלומים.
  • גידול ביצוא עד לכדי כ־30%.
  • הגרעון של המדינה צומצם גם הוא בכ־30%.
  • המחירים עלו בכ־60% במהלך 1952 ועד ל־1954 הכפילו את עצמם.
  • גידול באבטלה - התוכנית עצרה למעשה את הגידול בתל"ג ועל כן גררה בהכרח אבטלה שהגיעה לשיא ופגעה בעיקר בעולים החדשים. יש הרואים בכך מסובב עיקרי בהחלטה של רבים מהעולים שעזבו את הארץ.

צעד נוסף אליו הביאה התוכנית הוא העלאות שכר כך שהשכר יותאם לעליית המחירים החדה. צעד זה העיב במקצת על התוכנית מכיוון שמדובר בהוצאה נוספת בתקופה בה מנסה המדינה לצמצם בהוצאותיה. העלאת השכר לא אפשרה את הוזלת הוצאות הייצור ועידוד היבוא ובעקבותיה פוחתה הלירה הישראלית ב־80% לעומת הדולר.

בחלוף השנים נודע למדיניות הכלכלית החדשה שם טוב והיא הצטיירה כמדיניות נכונה וחיובית. לטענת היסטוריונים כלכליים המזוהים כקפיטליסטים הבעיה המרכזית נעוצה בכך שהתוכנית לא שינתה את המאפיינים העמוקים יותר של המשק - כלכלה ריכוזית, חולשת המגזר הפרטי, התערבות שיקולים לא כלכליים, פריון עבודה נמוך ומיעוט השקעות הון מחו"ל.

קישורים חיצוניים

המדיניות הכלכלית החדשה

האם התכוונתם ל...

המדיניות הכלכלית החדשה (ישראל 1962)

המדיניות הכלכלית החדשה (1962) הייתה שורה של צעדים כלכליים אשר עליהם הוכרז בצהרי יום שישי ה-9 בפברואר 1962 מפי לוי אשכול, שר האוצר של ישראל. במרכזה של התוכנית עמד פיחות גדול של 66% בשער הלירה הישראלית לעומת הדולר האמריקני.

מדיניות כלכלית

מדיניות כלכלית הוא מונח המתייחס לפעולות שבהן נוקטת הממשלה בתחום הכלכלי. מונח זה כולל פעולות, כגון: המערכת לקביעת שיעורי הריבית, תקציב המדינה, הלאמה, ותחומים רבים נוספים שבהם מתערבת המדיניות הכלכלית של הממשלה.

מדיניות זו, מושפעת בדרך כלל ממוסדות בינלאומיים כמו קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי כמו גם מהאמונות הכלכליות והפוליטיות של הממשלה.

להלן דוגמאות לסוגים שונים של מדיניות כלכלית הקיימים כיום:

מדיניות מקרו-כלכלית שתפקידה לשמור על היצע הכסף על מנת למנוע אינפלציה.

מדיניות סחר, המתייחס לתעריפים, הסכמי סחר ולמוסדות הבינלאומיים הקובעים אותם.

מדיניות שנועדה לייצור צמיחה כלכלית.

מדיניות העוסקת בכלכלת פיתוח.

מדיניות המטפלת בחלוקה מחדש של הכנסות, עוני או\ו עושר.

מדיניות רגולטורית, הגבלים עסקיים, מדיניות תעשייתית ומבוססת טכנולוגיה.

מדיניות פיסקלית שלעיתים קרובות קשורה בכלכלה קיינסיאנית.

מדיניות מס.

הוצאות הממשלה.

מדיניות מוניטרית המתייחס למערכת המשתנים הנומינליים במשק.

מדיניות הכנסות ופיקוח על מחירים.

הוראות נזילות המתייחס לאפשרויות מתן האשראי שמאפשר הבנק.המדיניות הכלכלית מכוונת להשגת מטרות ספציפיות על מנת לשפר תחומים כמו אינפלציה, אבטלה וצמיחה כלכלית.

על מנת להשיג מטרות אלו, על הממשלה להיעזר בכל האמצעים והכלים העומדים לרשותה. אלה בדרך כלל כוללים: שיעורי הריבית, היצע הכסף, הוצאות הממשלה, שערי חליפין והיבטים רבים אחרים שעל הממשלה לבחון.

הממשלות והבנקים המרכזים מוגבלים בדרך כלל ביכולתם להשיג מטרות מרחיקות לכת בטווח הקצר. לדוגמה, אם יש לחץ על הממשלה להפחית את האינפלציה, לצמצם את האבטלה ולהוריד את הריבית תוך שמירה על יציבות המטבע, התוצאה של שילוב ארבעת דברים אלה תהיה קטסטרופלית, כיון שבמקרה זה מה שנדרש הוא להעלות את האבטלה והריבית. דילמה מסוג זה נפתרת בחלקה בדרך כלל באמצעות מיקרו-כלכלה.

ממשלת ישראל השלישית

ממשלת ישראל השלישית, בראשותו של דוד בן-גוריון פעלה מ-8 באוקטובר 1951 עד 24 בדצמבר 1952, בזמן כהונתה של הכנסת השנייה.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.