המדבר הערבי

המדבר הערביערבית: صحراء عربية) הוא מדבר גדול ששטחו כ-2,330,000 קמ"ר, הנמצא במזרח התיכון, קרוי על שם חצי האי ערב שמהווה את רובו.

על שטח המדבר נמצאות המדינות : ירדן, כווית, איחוד האמירויות הערביות, קטר, בחריין, עיראק, ערב הסעודית, עומאן ותימן.

בקיץ הטמפרטורה הממוצעת במדבר עומדת על כ-50-40 מעלות צלזיוס ובחורף הטמפרטורה הממוצעת מגיעה לכ-15-5 מעלות צלזיוס ויכולה להגיע עד ל-0 מעלות. הלחות במדבר נמוכה מאוד ובחורף מגיעה ל-50% ובקיץ ל-15% בממוצע. כמויות הגשם במדבר הן 35 מ"מ.

באזור ערב הסעודית שמהווה את עיקר שטח המדבר והמדבר מהווה את רוב שטחה, יותר קר בחורף (5 מעלות בממוצע) ובקיץ (בסביבות 29 מעלות) ויורדים יותר משקעים (80 מ"מ).

בנוסף לערבים יש במדבר קבוצות אתניות שונות שבהן: אשורים, טורקמנים וכורדים. פרט לערבית מדברות קבוצות אתניות שונות בשפות נוספות ובהן: ארמנית, ארמית, כורדית.

Arabian Desert
גבולות המדבר הערבי
אקלים צחיח

אקלים צחיח, המכונה גם אקלים מדברי או אקלים יבש הוא אקלים השורר בחלקיו הפנימיים של המדבר והוא אקלים קיצוני בדרגת היובש שלו. אקלים זה מכסה של 14.2% משטח הקרקע של כדור הארץ.

אחת ההגדרות לאקלים צחיח היא, שכמות המים המתאדים בו מדי שנה גדולה מכמות המשקעים היורדים בו. אזור שבו הטמפרטורה היא מעל 14 מעלות צלזיוס בממוצע שנתי והמשקעים יורדים בו בעונת החורף בכמות של עד 200 מילימטר הוא אזור מדברי הנמצא באזור "האקלים הצחיח". הצמחייה נמוכה ומעטה מאוד. גידולי החקלאות מושפעים מן האקלים השורר באזור. כמות הגשמים מועטה עד מאוד ואחוזי הקרינה רבים. יצורים חיים בעלי התאמות מסוגלים להתקיים בסביבה זו, לדוגמה, גמל ושיטה סלילנית.

גם האדם מתקשה לחיות באקלים זה ואזורים אלה על-פני כדור הארץ דלילי אוכלוסין. חלק מהתושבים הם נוודים וחלקם יושבי קבע בנאות מדבר, באזורים בהם ישנם משאבי טבע או נופים מיוחדים המהווים מוקדי משיכה לתיירים. סוג אקלים זה מתהווה במקומות המרוחקים מהשפעה ימית, במקומות הנמצאים בהשפעת אנטיציקלונים חמים ובמקומות הנמצאים סמוך לזרמים אוקיאנים קרים.לפי שיטת קפן לסיווג אקלים, ישנן שתי וריאציות של אקלים צחיח: אקלים צחיח חם (BWh) ואקלים צחיח קר (BWk).

בני קדם

בְּנֵי-קֶדֶם הוא שמו של עם נוודים המוזכר במקרא, אשר זהותו המדויקת אינה ידועה. בני קדם נדדו מזרחית לארץ ישראל, מחלקו הצפוני של המדבר הערבי, דרך המדבר הסורי באכה נהר פרת, ומכאן מקור שמם. במקרא הם מוזכרים לרוב בהקשר של עימותים עם אוכלוסיית הקבע של ספר במדבר. חוקרים נחלקו בדעותיהם בדבר זיהויים המדויק, בעוד שחלקם מציעים לזהות את בני קדם עם הארמים והשבטים הערביים של חצי האי ערב (דוגמת קדר והנבטים), אחרים טוענים כי לא מדובר בעם מסוים כלל, אלא בסך הכל בכינוי לקבוצה של שבטים שתחום מושבם העיקרי היה מזרחית לארץ ישראל.

ג'בל עתקה

ג'בל עתקה (בערבית: جبل عتاقة) הוא הר במזרח מצרים הנמצא ממערב לעיר סואץ ולמפרץ עדביה שבצפון מפרץ סואץ. שיאו של ההר הוא בגובה 871 מטר מעל פני הים והוא בולט במצוקיו הגבוהים הנראים מאזור דרום תעלת סואץ. ההר הוא אחד ממספר גושי הרים הנמצאים בצפון מזרח המדבר הערבי שבמצרים. משמעות השם היא "ההר הענק".הצבא המצרי הקים סמוך לפסגת ההר תחנות מכ"ם שתפקידן העיקרי היה כיסוי שטחים בחצי האי סיני שהוחזקו בסוף שנות ה-60 ובשנות ה-70 על ידי ישראל. במלחמת יום הכיפורים הותקפו אתרים על ההר על ידי ישראל. תחילה, במסגרת מבצע פונטיאק ולקראת סיום הלחימה, במהלך כיתור הארמייה השלישית של מצרים, נכבשו חלקים נכבדים מההר על ידי לוחמי "סיירת שקד" בפשיטה מוסקת. לאחר מכם חיל ההנדסה הישראלי פרץ אל מרומי ההר דרך עפר.

הכיבוש הערבי של ארץ ישראל

הכיבוש הערבי של ארץ ישראל התרחש במאה השביעית, לאחר שכוח חדש הופיע על במת ההיסטוריה של המזרח התיכון: דת האסלאם. לאחר התבססות בחצי האי ערב פנו יורשיו של הנביא מוחמד, הידועים בשם "ראשידון", נגד האימפריה הביזנטית ויריבתה הוותיקה האימפריה הסאסאנית. במהלך המחצית השנייה של המאה ה-7 כבשו המוסלמים את כל אזור הלבנט בסדרת מהלומות מהירות, חדרו לאסיה הקטנה ויצרו את האימפריה המוסלמית.

הצבאות המוסלמים בחרו את ארץ ישראל כאזור העימות עם צבא האימפריה הביזנטית והחל משנת 630 פשטו גדודים ערבים-מוסלמים על אזורי הספר והתנגשו עם חיל המצב הביזנטי. כישלונות ראשונים לא ריפו את ידי הפולשים והצלחות מקומיות הגבירו את נחישותם. סדרת קרבות, ששיאה הגיע בניצחון מכריע בקרב הירמוך, הביאה להתמוטטות המערך הביזנטי, לכיבוש כל ארץ ישראל ולפתיחת השערים לכיבוש מצרים מדרום וארמניה מצפון.

היכולת של האימפריה והמערכת הצבאית הביזנטית לעצור את הפלישה הייתה מוגבלת ביותר ולא זכתה לתמיכה של האוכלוסייה המקומית, לפיכך התמוטט מערך ההגנה הביזנטי בקלות יחסית ואפשר לצבאות מוסלמים להשתלט על סוריה ועל ארץ-ישראל.המקורות הערביים הקדומים חלוקים ביניהם על פרטים רבים הנוגעים לסדרת הקרבות ומהלך כיבוש הלבנט על ידי הצבאות המוסלמיים, התאריכים, הנפשות הפועלות ומקומם המקורב של האירועים משתנים ממקור למקור. ההיסטוריה המבולבלת והמעורפלת נתגבשה בכרוניקות שנתחברו במרוצת המאה התשיעית על בסיס סיפורים שמקורם במחצית השנייה של המאה השמינית - כחמישה דורות לאחר המאורעות עצמם. במשך הזמן הארוך הזה נתערבבו מסורות אלו באלו, פרטים נשכחו ואת מקומם תפסו סיפורי גבורה מן הרפרטואר הרומנטי של מלחמות השבטים הערביים.

חצי האי ערב

חצי האי ערב (בערבית: شبه الجزيرة العربية) הוא חצי אי בדרום-מערב אסיה, בצומת שבין אפריקה לאסיה, מזרחית לאתיופיה וצפונית לסומליה, מדרום לישראל ולירדן, ודרום-מערבית לאיראן.

חופי חצי האי ערב הם הים האדום מדרום-מערב ומפרץ אילת (הידוע גם בשם מפרץ עקבה בשפות שונות), הים הערבי מדרום-מזרח; ומפרץ עומאן והמפרץ הפרסי מצפון-מזרח.

יוסף ברסלבי

יוסף ברסלבי (בּרַסלַבסקי; א' באדר תרנ"ו, 1 באפריל 1896, רוֹמְנִי, פלך פולטאבה האימפריה הרוסית (אוקראינה) – ל' בניסן תשל"ב, 14 באפריל 1972) היה חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים. נודע בשל כרכי הסדרה שכתב, הידעת את הארץ.

כשדים

כַּשְׂדִּים או כלדיים (ביוונית: Χαλδαία; באכדית: Kaldu; בעברית: כשֹדים; בארמית: ܟܐܠܕܘ,Kaldo) הם עם ממוצא שמי שחי באזור ביצתי בדרום מסופוטמיה (בימינו בדרום עיראק). שבטי מתנחלים שהגיעו לאזור במאה ה-10 לפנה"ס נודעו בשם "כשדים" או "כשדיים". המונח התנ"כי כשֹדים מתורגם בתרגום השבעים כ- Χαλδαίοι - כלדיים.

כשים

הכשים (בכתיב אכדי: ka-aš-šu = כשו) היו עם קדום שמקורו ככל הנראה באזור הרי הזגרוס. לאחר נפילת האימפריה הבבלית הקדומה וכיבושה על ידי המלך החתי מורשיליש הראשון בתחילת המאה ה-16 לפנה"ס, השתלטה השושלת הכשית על בבל. הם שלטו על בבל קרוב ל-400 שנים עד 1155 לפנה"ס לערך, מועד בו נכבשה בבל על ידי עילם. הכשים לא היו עם שמי, ושפתם כמעט ואינה ידועה לנו. השושלת הכשית ניהלה את הממלכה בשפה האכדית, ושפתם של הכשים ידועה לנו בעיקר מניתוח השמות הפרטיים, וממספר מצומצם של מילונים כשיים-בבליים שנמצאו. בשפתם הם קראו לממלכתם כַּרדוּניַאש.

מואב

מוֹאָב הוא שמו של חבל ארץ בעבר הירדן המזרחי, בתקופה הישראלית, המקבילה ברובה לתקופת הברזל, בשלהי האלף השני לפנה"ס - המאה ה-6 לפנה"ס. על פי המקורות, מואב נמצאה ממזרח לים המלח, בין המתלול של ים המלח לבין המדבר הערבי, נמצא בתחום ממלכת ירדן.

האזור נקרא במקורות הקדומים מהעת העתיקה, כגון המקרא והממצאים הארכאולוגיים, על שם יושביו המואבים. השם מואב בא במקרא בכמה וכמה צירופים בשמות גאוגרפיים, כגון מצפה מואב, מדבר מואב ועוד.

4 כתובות מימי רעמסס השני מזכירות את Mw-i-bw כמקום מרדני שמסרב להכיר בשליטת מצרים בכנען ויחד עם השסו מהר שעיר יצאו למעשי ביזה והתגרות במצרים, הפרעה שולח כוחות לאזור ומדכא את המרד - בכתובות של רעמסס השני מוצגים המואבים כבעלי תסרוקות זהות לאלה של הכנענים יושבי הקבע (שיער ארוך אסוף ומסודר) ולא תסרוקת פרועה "דמוית-ראסטות" כמו של השסו מתבליטים מאוחרים יותר שהכילו את השם מואב, החוקרים מתלבטים האם חל שינוי דמוגרפי במואב או שינוי באורחות חייהם של המואבים שגרם לשינוי בתיאורם האמנותי המצרי. כתובת אחרת מלוקסור מזכירות כי רעמסס ובנו הבכור קראו למצרים את "מנהיג מואב" ונזפו בו על כך שניסה לכרות ברית עם האימפריה החתית כדי שיסייעו לו לצאת מעולה של מצרים.

בכתובת מישע מופיע השם מאב, ובכתובות אשוריות מופיעים השמות: Muaba, Maab, Maaba.

בירת הממלכה המואבית הייתה "קיר מואב" (הידועה גם בשמה: "כֶּרַךְּ"). דת המואבים הייתה דת כנענית. האל הראשי היה כמוש, אשר נזכר בכתובת מישע ובספר ירמיהו; כמו כן סגדו המואבים לבעל פעור ולאלה ענת.

כלכלת המואבים התבססה על חקלאות, ועדויות לכך גם במקרא. בספר מלכים ב, אנו למדים כי גידלו בה אלפי כבשים. במגילת רות שם מתואר כי בעת רעב בארץ יהודה הלכו גיבורי הסיפור; נעמי, אלימלך ושני בניהם לארץ מואב, שם נותר עדיין מזון.

המואבים היו נתונים במלחמה עם הממלכות והשבטים השכנים, כמו שבטי ישראל, והעמונים.

הממצא הארכיאולגי החשוב ביותר של ממלכת מואב היא מצבת מישע שהתגלתה בדיבון ומתוארכת לאמצע המאה ה-9 לפנה"ס. בשנים האחרונות (הכתובת לא התגלתה בחפירה מסודרת. על כן מקורה וזמן המצאה אינו ברור לחלוטין) התגלתה כתובת מלכותית מואבית נוספת ובה מתפאר מלך מואב בכיבוש בני עמון, לקיחת אסירים רבים, ובניית ארמון, שער ומכרה.

פרייה סטארק

דיים פרייה מדלן סטארק (Dame Freya Madeline Stark, Mrs Perowne, DBE;‏ 31 בינואר 1893 - 9 במאי 1993) הייתה חוקרת וסופרת מסעות בריטית. סטארק כתבה יותר מ-24 ספרים על מסעותיה במזרח התיכון ואפגניסטן וכן מספר חיבורים ומאמרים אוטוביוגרפיים. היא הייתה אחת מראשוני החוקרים המערביים אשר ערכו מסע בדרום המדבר הערבי.

קדר (שבט וממלכה)

קֵדָר היה שבט ערבי עתיק ששכן בצפון חצי האי ערב ובמדבר הסורי. במהלך האלף הראשון לפנה"ס התפתח השבט והפך לממלכה ערבית או לפדרציה בין-שבטית, שהגיעה לשיא כוחה במאה החמישית לפנה"ס. זוהי הממלכה הגדולה הראשונה שנקראה בתקופתה בשם "ערבית", אם כי לא כל השבטים והקבוצות במזרח הקרוב הקדום היו חלק ממנה. מוקד פעילותה של הממלכה היה בעיר העתיקה ונווה המדבר דוּמָה (כיום, דומאת אל-ג’נדל) בצפון חצי האי ערב, דרומית-מזרחית לגבול ירדן-סעודיה של זמננו.

מלכת קדר הראשונה המוכרת, "זביבה מלכת הערבים", הופיעה לראשונה בכתובות אשוריות באמצע המאה השמינית לפנה"ס, ומאז נזכרה הממלכה בתעודות רבות המתארות את היחסים והמאבקים בינה ובין האימפריות השולטות במזרח הקרוב הקדום. אין הגדרה ברורה של גבולות הממלכה, ושטחיה מצוינים באמצעות אזורי פעילותה ונוכחותה, ודרכי הסחר (דרך הבשמים ונתיבי מסחר אחרים) שבהן שלטה. פעילותה הכלכלית העיקרית של הממלכה ועיקר חשיבותה בזירה האזורית היו בתחום המסחר, ושטחיה כללו בתחילה, מהמאה השביעית לפנה"ס, את צפון המדבר הסורו-ערבי, והתרחבו עם הזמן.

בשיא כוחה, בתקופת הממלכה האחמנית, השתרעה קדר מדרום בבל במזרח לדלתת הנילוס במערב, ומצפון חצי האי ערב בדרום לצפון המדבר הסורו-ערבי בצפון. קיימת תמימות דעים כיום שהמבנה השלטוני של קדר היה בעיקרו מבוזר במתכונת כמו-פדרטיבית או במעין קונפדרציה. בראש הממלכה עמדה לעיתים מלכה שליטה שהייתה אחראית על ענייני הדת והניהול האזרחי, ומלך שהיה אחראי על הפעילות הצבאית. אלה היו לעיתים זוג נשוי או אחים. לאחר כ-500 שנה מאז הופעתה בתעודות, סביב המאה השנייה לפנה"ס, דעך כוחה של קדר, והשטחים החשובים שהיו בהשפעתה במערב, עברו לשליטת הנבטים, שאף כבשו את בירת קדר, דומה, במאה הראשונה לפנה"ס.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.