המגדלור באלכסנדריה

המגדלור של פארוס (Pharos) היה אחד משבעת פלאי העולם העתיק וניצב על חצי אי הסמוך לעיר הנמל המצרית אלכסנדריה. מגדלור זה, הנחשב למגדלור הראשון בעולם, הוקם במאה השלישית לפנה"ס (280 לפנה"ס עד 247 לפנה"ס). הרעיון לסמן את מיקום החוף באמצעות מדורות או לפידים היה אומנם קיים, אך הסימון באמצעות מגדל ותאורה בראשו המופעל בצורה מסודרת וקבועה לא היה מוכר אז.

המגדלור נבנה על ידי האדריכל הצעיר סוסטרטוס מקנידוס, תלמידו של גדול האדריכלים המקדוניים דינוקראטס. דינוקראטס הוא האיש שבנה את אלכסנדריה המפוארת, בפקודת המלך אלכסנדר מוקדון.

בתקופה בה עבד סוסטרטוס עם מורו בעיר אלכסנדריה הוא הזמין את ארוסתו האתונאית לבוא לשהות במחיצתו ולראות את הפרויקטים היפים הנבנים באלכסנדריה. ארוסתו והוריה שכרו אוניה והפליגו בה אל עבר העיר אלכסנדריה, אך בלילה האחרון פרצה סערה בקרבת החוף וספינתם נטרפה ועלתה על שרטון. האנשים על החוף שמעו את קריאותיהם אך לא היה לאל ידם לעזור. בבוקר נסחפו הגופות אל החוף.[דרוש מקור]

האירועים הקשים שברו את רוחו של סוסטרטוס והוא חדל לתפקד. דינוקראטס מורו הציע לו להקים מצבת זיכרון גדולה, יפה וגם מועילה לזכר יקירתו. מגדל שיאיר את הדרך לספינות הקרבות לחוף.

החוף שנבחר לכך הוא משטח הסלע של חצי האי פארוס הסמוך לאלכסנדריה. המגדל שנבנה היה מרשים והדהים את רואיו. גובהו היה 130 מטר, בנוי כולו מאבן לבנה משובחת, רחב מאוד בבסיסו והולך וצר בקומותיו הגבוהות יותר. בראשו היו חלונות שעל פתחיהם הובערו לפידים באופן קבוע בכל לילה, וסל ברזל ענק שבתוכו בערה מדורה גדולה.

בניית המגדל עלתה הון רב, 800 טלנטים. ככל הנראה סכום גדול ביותר, לפי עדויות סופרי התקופה. בנייתו ארכה שנים רבות, אולי גם מטעמי תקציב. מבנהו החזק והכביר התנשא מעל החוף עד המאה ה-14, אז נהרס ברעידת אדמה חזקה.

המגדלור באלכסנדריה
Lighthouse - Thiersch
המגדלור באלכסנדריה, איור מ-1909
מידע על המבנה
מדינה מצרים העתיקה
התחלת הבנייה 280 לפנה"ס
סיום הבנייה 247 לפנה"ס
קואורדינטות 31°12′51″N 29°53′06″E / 31.214167°N 29.885°E
PHAROS2006
הדמיה של המגדלור באלכסנדריה

קישורים חיצוניים

שבעת פלאי תבל
Kheops-Pyramid.jpg Hanging Gardens of Babylon.jpg Statue of Zeus.jpg Temple of Artemis.jpg המאוזוליאום בהליקרנסוס Rhodes0211.jpg Lighthouse - Thiersch.png
הפירמידה הגדולה של גיזה הגנים התלויים בבבל פסל זאוס באולימפיה מקדש ארטמיס המאוזוליאום בהליקרנסוס הקולוסוס מרודוס המגדלור באלכסנדריה
1323

שנת 1323 היא השנה ה-23 במאה ה-14. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

280-289 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 289 - 280 לפנה"ס

אלכסנדריה

אלכסנדריה (בערבית מצרית: اسكندريه, בערבית: اَلْإِسْكَنْدَرِيَّة, תעתיק: אל-אִיסְכַנְדַרִיָּה, בקופטית: Ⲣⲁⲕⲟⲧⲉ ə) היא עיר נמל גדולה במצרים, השנייה בגודלה בערי המדינה, ובעלת היסטוריה עתיקה. היא שוכנת על חוף הים התיכון, סמוך לשפך הזרוע המערבית של דלתת הנילוס, וכ-208 ק"מ צפון-מערבית מקהיר. מספר תושביה כ-4.5 מיליון (2013).

אלכסנדריה (מחוז)

אלכסנדריה (בערבית: محافظة الإسكندرية) הוא אחד מ-27 מחוזות מצרים הממוקם בצפון מצרים. מחוז אלכסנדריה נחשב למחוז החשוב ביותר במדינה לאחר מחוז קהיר. הוא ממוקם על גדות הים התיכון, מה שהפך את המחוז למרכז חשוב של סחר ימי. כיום, הנמל המקומי באלכסנדריה הוא החשוב ביותר במצרים. בנוסף על כך, המחוז נחשב למרכז תעשייתי חשוב, ומתרכזים בו כ-40% מהתעשייה המצרית (בעיקר כימיקלים, מזון, אריגה וכן תעשיות דלק ודשנים).

בירת המחוז היא אלכסנדריה, העיר השנייה בגודלה במצרים, אשר שימשה כבירת הארץ עד הקמתה של קהיר. נכון לשנת 2015, מתגוררים במחוז כ-4.8 מיליון תושבים ושטחו הוא כ-2,800 קמ"ר.

המוסדות החינוכיים החשובים במחוז הם ביבליותיקה אלכסנדרינה ואוניברסיטת אלכסנדריה. האתרים התיירותיים הפופולריים הם המגדלור באלכסנדריה המוזיאון היווני-רומי.

אלכסנדריה העתיקה

אלכסנדריה העתיקה הייתה פוליס יוונית לחוף הים התיכון ובירת מצרים התלמיית. העיר שכנה במקום בו שוכנת היום העיר המודרנית אלכסנדריה. העיר נוסדה על ידי אלכסנדר הגדול בשנת 334 לפנה"ס במהלך מסעותיו במצרים. לאחר חלוקת האימפריה של אלכסנדר הגדול הפכה אלכסנדריה לבירת הממלכה התלמיית ומרכז השלטון שלה.

הגנים התלויים בבבל

הגנים התלויים בבבל הם אחד משבעת פלאי תבל, על אף שקיומם טרם הוכח. נקראים גם 'הגנים התלויים של סמירמיס'. עדות על קיומם עולה מכתבים וממחקרים ארכאולוגיים שחוברו לאחר שהגנים נעלמו מן העולם. היסטוריונים יוונים כדיודורוס סיקולוס וברוסוס מתארים את הגנים כאתר מדהים ויוצא דופן ביופיו, אולם בתיעוד הבבלי אין אף אזכור לגנים אלו.

את הגנים בנה המלך נבוכדנאצר השני (604 לפנה"ס-562 לפנה"ס) על גדת הפרת. עצי הגן נבנו על גבי טרסות, ולפי האגדה נועדו להזכיר לאשתו, הנסיכה אמיטיס ממדי, את הנוף ההררי של מולדתה.

יש המייחסים למלכה סמירמיס את בניית הגנים.

המדרגה העליונה הייתה בגובה של 25 מטרים מעל פני הקרקע והגנים נראו כאילו הם תלויים באוויר, ומכאן שמם. הגנים הושקו במי נהר פרת, באמצעות מערכת השקיה שנחשבה למתוחכמת, ככל הנראה בורג ארכימדס. הגנים נשמדו בסדרת רעידות אדמה לאחר המאה השנייה לספירה.

האזכור הראשון לגנים אלו נמצא בכתבי ברוסוס (המאה השלישית לפנה"ס), כהן בבלי מהשושלת הכלדית (ממנה בא נבוכדנאצר). סבורים כי זהו המקור לכתבי ההיסטוריונים היוונים מאוחר יותר.

יש ארכאולוגים הסבורים כי גילו לאחרונה את הגנים התלויים במהלך חפירות בעיר העתיקה בבל בעיראק, לטענתם הגנים נמצאו כנראה סמוך לארמון המלוכה.

לעומתם יש הסוברים כי התיעוד היווני הרב בנוגע לגנים, שגה והחליף את המקום עם העיר העתיקה נִמְרוּד, שם נמצאו חרסים רבים בהם ציורי הגנים ותיאורם, כולל תיאור בורג ארכימדס להעלאת המים וכן תיאור דיפון הגנים בקירות סלע עצומים, תיאור שאינו מתאים לבבל העתיקה, בה לא נמצאו סלעים כלל. אחרים מציעים את הגנים של סנחריב מלך אשור בשנים 705-681 לפנה"ס שאכן נמצאו גנים בכניסה לארמונו על גדת החידקל.

המאה ה-14

המאה ה-14 היא התקופה שהחלה בשנת 1301 והסתיימה בשנת 1400 (בין התאריכים 1 בינואר 1301 ל-31 בדצמבר 1400).

במחצית המאה הכתה באירופה ואסיה מגפת המוות השחור, וקטלה, לפי הערכות שונות, כ-35 מיליון בני אדם בסין לבדה, ובין 20 ל-25 מיליון בני אדם באירופה.

באסיה ירדו מגדולתן ארבע המעצמות שירשו את האימפריה המונגולית, בעקבות שורת משברים. שושלת יואן בסין נפלה, אורדת הזהב במזרח אירופה התפוררה ואיבדה מכוחה, החאנות של צ'אגאטאי במרכז אסיה פוצלה, והמדינה האילח'אנית באיראן התפצלה לנסיכויות יריבות וחדלה מלהתקיים.

באירופה זוהי תקופת ימי הביניים הגותיים. במהלכה פרצה מלחמת מאה השנים בין אנגליה וצרפת, בכנסייה הקתולית צמחו מאבקים וסכסוכים, ובאיטליה הופיע ראשית הרנסאנס. במקביל, עלתה קרנה של האימפריה העות'מאנית, תוך איום גובר והולך על אירופה הנוצרית.

המאוזוליאום בהליקרנסוס

המאוזוליאום בהליקרנסוס (ביוונית: Μαυσωλεῖον της Ἁλικαρνασσοῦ) הוא אחד משבעת פלאי תבל של העולם העתיק. הוא נבנה בסביבות שנת 350 לפנה"ס בעיר הליקרנסוס (כיום בודרום שבטורקיה). המאוזוליאום שימש כבניין הקבר של האחשדרפן מאוזולוס. כאשר מת מאוזולוס בשנת 353 לפנה"ס, הזמינה אשתו ארטמיסיה השנייה את גדולי האמנים היווניים כדי שיקימו בניין קבר מפואר לבעלה המנוח. המאוזוליאום היה מלאכת מחשבת נפלאה, והוא עלה בסכומי כסף גדולים כל כך, עד שהפילוסוף היווני אנכסגורס אמר עליו: "כמה כסף נהפך לאבן!".

כיום נותרו שרידים מועטים של קבר זה במקום, וחלק מהפסלים שקישטו את הקבר נמצאים במוזיאון הבריטי בלונדון.

הפירמידה הגדולה של גיזה

הפירמידה הגדולה של גיזה (הידועה גם בשם הפירמידה של ח'ופו, בערבית: هرم خوفو) היא העתיקה שבשבעת פלאי תבל, והפלא היחיד מבין השבעה ששרד עד ימינו. נהוג לחשוב שהיא נבנתה למען פרעה ח'ופו בן סנפרו מהשושלת ה-4, באמצע האלף השלישי לפנה"ס, ונועדה לשמש לו כקבר. הפירמידה נמצאת סמוך לעיר גיזה במצרים.

הפירמידה היא הישג הנדסי מרשים. מספר המעברים הפנימיים והחדרים בה גדול יותר מכל פירמידה מלכותית אחרת. בנייתה החלה באמצע האלף השלישי לפנה"ס ונמשכה כ-20–25 שנה.

לצד הפירמידה נמצאה בשנת 1954 הספינה של ח'ופו עשויה מארז לבנון. במקום בו נמצאה הספינה נבנה מוזיאון מיוחד לאחסון והצגת הספינה לאחר ששוחזרה.

ממפיס, הנקרופוליס שלה ושדה הפירמידות מדאהשור ועד גיזה הוכרזו על ידי אונסק"ו בשנת 1979 כאתר מורשת עולמית.

בשנת 2007 קיבלה הפירמידה מעמד של כבוד במסגרת שבעת פלאי תבל החדשים.

הפירמידה הגדולה של גיזה היא הראשונה והגדולה ביותר מבין שלוש הפירמידות של גיזה, ונבנתה במהלך תקופת מלכותו של פרעה ח'ופו בן סנפרו מהשושלת הרביעית. היא נבנתה כקבר לח'ופו, ונועדה לשרת אותו בחיים שאחר המוות. על פי ההגות הדתית-פסיכולוגית במצרים העתיקה, הנשמה ממשיכה להתקיים לאחר המוות, ולכן הוקדשו משאבים רבים בבניית קברים. הפירמידה, כשאר קברי מצרים, נמצאת בגדה המערבית של הנילוס, שכן לפי תפישת הדת המצרית שכנה ממלכת המתים במערב - מקום שקיעת השמש .

מימי סנפרו ואילך נבנתה מערכת מבני הפירמידות לפי תוכנית אחידה: הפירמידה - ניצבת בתוך מתחם, מקדש המתים - בנוי כנגד הפאה המזרחית של הפירמידה, מבנה העמק - שוכן בגבול הארץ המעובדת ומשמש כניסה לכל המערכת, ודרך גישה משופעת מובילה ממבנה העמק למקדש המתים . בפירמידה הגדולה של גיזה, קבר העמק לא נחפר כיוון שהוא שוכן תחת כפר מודרני, ונראה שרובו הרוס. מקדש המתים הרוס ברובו גם הוא, אך במקור הייתה לו חצר מרוצפת בזלת שחורה (חלקה עדיין שם) ועמוד עשוי גרניט אדומה .

הקולוסוס מרודוס

הקולוסוס מרודוס (ביוונית: Κολοσσός της Ρόδου) היה פסל ענק של אל השמש הליוס, שהוקם בעיר רודוס שבאי רודוס בין השנים 292 לפנה"ס עד 280 לפנה"ס על ידי האמן כארס מלינדוס. הפסל נחשב לאחד משבעת פלאי תבל, והוא חרב ברעידת אדמה לאחר 56 שנים.

הקשת ההלנית

הקשת ההלנית (באנגלית: Hellenic arc) היא מבנה טקטוני מקושת במזרח הים התיכון, באזור יוון והים האגאי. הקשת כוללת שקע אוקייני הקרוי "השקע ההלני" בצידו החיצוני, שתי קשתות איים: החיצונית שאינה געשית והפנימית שהיא קשת געשית, וים שולי - הים האגאי - בחלק הפנימי.

הקשת נוצרה כתוצאה מתנועת הלוח האפריקאי צפונה, היוצרת בים התיכון אזורי הפחתה רבים בהם נוחת הלוח האפריקאי מתחת ללוח האירואסייתי. באזור יוון הלוח האפריקאי נוחת אל מתחת ללוח האגאי.

הקשת ההלנית נמשכת מהאיים היוניים במערב ועד מזרחית לאי רודוס, שם נפגשת הקשת עם הקשת הקפריסאית.

תהום קליפסו שעומקה 5,267 מטר, היא הנקודה העמוקה ביותר בים התיכון. התהום היא חלק מהשקע ההלני ונמצאת באיים היוניים, ממערב למפרץ פילוס.

מקדש ארטמיס באפסוס

מקדש אָרְטֵמִיס בֵאֶפְסוּס (ביוונית עתיקה: Ἀρτεμίσιον ארטמיסיון), אחד משבעת פלאי תבל, הוא מקדש לכבוד ארטמיס, אלת הירח והציד היוונית, אשר נבנה באפסוס באסיה הקטנה (כיום כ-50 ק"מ דרומית לאיזמיר שבטורקיה). בניית המקדש החלה תחת קרויסוס מלך לידיה, נמשכה כ-120 שנה והושלמה ברובה בשנת 550 לפנה"ס. היום כמעט ולא נשארו שרידים מהמקדש ובמקומו עומדת העיר סלג'וק (Selçuk).

המקדש תואר לראשונה על ידי אנטיפטר מצידון , שמזכיר בשירו משנת 140 לפנה"ס את שבעת פלאי התבל:

"ראיתי את פסלו המוזהב של זאוס, הגנים התלויים מבבל, את קולוסוס השמש, הנמל רחב-הידיים למרגלות הפירמידות הגבוהות, קברו העצום של מאוזולוס. אבל כאשר ראיתי את ביתו של ארטמיס, שמגרד את העננים כל שאר הפלאים איבדו מיופיים, ואמרתי מלבד האולימפוס השמש מעולם לא ראתה דבר כל כך יפה."

עולם

הָעוֹלָם הוא שם לתיאור הציוויליזציה האנושית, וספציפית — ההתנסויות, המצב וההיסטוריה של בני האדם על פני כדור הארץ. בהקשר פילוסופי המילה עולם יכולה להתייחס גם ליקום, למציאות או לנצח. סופרים מסוימים, כדוגמת קרל סגן, השתמשו במילה כדי לתאר גופים שמימיים כמו כדור הארץ.

פארוס

האם התכוונתם ל...

פסל זאוס באולימפיה

פסל זאוס באולימפיה הוא אחד משבעת פלאי תבל. את הפסל פיסל פידיאס בערך בשנת 435 לפנה"ס והוא עמד במקדש זאוס באולימפיה. הפסל היה בגובה 12 מטרים ותיאר את זאוס המעוטר בכתר העשוי מעלי זית יושב על כס מלכות, ביד שמאל הוא אוחז בשרביט שבקצהו נמצא עיט שנחשב כסמלו של זאוס ועל כף ידו הימנית ניצב פסל קטן של ניקה, אלת הניצחון.

גופו של זאוס היה עשוי משנהב ובגדיו היו עשויים מזהב, לאחר השלמת הפסל הוא קושט באבני חן, כסף, אמייל, זכוכית ונצבע. לפי האגדה, שלח האל זאוס ממרומי האולימפוס כדור - רעם ביום השלמת הפסל, לאות שביעות רצונו ממעשה ידיו המפואר של פידיאס.

ביום הראשון של המשחקים האולימפיים נשבעו לפני הפסל האתלטים והמשתתפים האחרים במשחקים לא להפר את כללי התחרות. כמו כן הם הקריבו חזיר בר לזאוס.

לאחר שהקיסר תאודוסיוס הראשון אסר על קיום המשחקים האולימפיים בשנת 394 הפסל הועבר לקונסטנטינופול והושמד כתוצאה מדלקה שפרצה בשנת 475.

לפסל הייתה השפעה גדולה על תחום הפיסול, בעולם העתיק הוא הפך לאב טיפוס לייצוג אלים בפסלים, גם בעידן המודרני הוא המשיך להשפיע על הפיסול כגון פסלו של נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן שמוצב באנדרטת לינקולן.

רשימת פלאי תבל

רשימות פלאי תבל הן רשימות שנערכו לאורך ההיסטוריה האנושית בניסיון לקטלג קבוצות של אתרים מרשימים ביותר או הישגים הנדסיים ייחודיים.

שבעת פלאי תבל של העולם העתיק היא הרשימה הידועה הראשונה של מבנים יוצאי דופן. הרשימה הייתה מבוססת על כתבים הלניים שונים וכללה שבעה מבנים אשר הוקמו בעת העתיקה ונחשבו להישגים אנושיים יוצאי דופן.

רשימת שבעת פלאי תבל הולידה מספר רב של גרסאות לאורך כל הדורות.

בין הגרסאות המוקדמות הידועות היו אלו של המשורר הרומאי מארטיאליס, ושל הבישוף גרגוריוס מטור. עם הזמן, ובהשפעת גורמים כמו פגעי הטבע, השחתה ועליית הנצרות, אתרים רומיים כמו הקולוסיאום החלו להופיע ברשימות. היסטוריונים מודרניים, אשר יצאו מנקודת הנחה שרשימת הפלאים העתיקים הייתה מוגבלת בהיקפה הגאוגרפי, יצרו גרסאות חדשות לרשימה, שכללו אתרים מעבר לעולם ההלניסטי.

כיום קיימות רשימות רבות שפורסמו על ידי ארגונים וכותבים שונים, בנושאים מגוונים - פלאי הטבע, הישגיים הנדסיים, מבנים חשובים בימי הביניים. כמו כן קיימות רשימות שמטרתן, מעבר למניית מקומות מעניינים בסגנון מדריך טיולים, היא להוות אוסף של אתרים הזקוקים לשימור והגנה.

שבעת פלאי תבל של העולם העתיק

שבעת פלאי תבל של העולם העתיק (או שבעת פלאי תבל) הם מבנים בעלי חשיבות מיוחדת אשר הוקמו בעת העתיקה באזור הים התיכון. מבנים אלו הוזכרו ברשימות בכתבים הלניסטיים שונים, אשר שימשו כמעין קטלוג של ההישגים האנושיים והיו פופולריות בקרב מטיילים ונוסעים בעולם העתיק. לרשימת פלאי תבל היו גרסאות רבות, הבולטות בהן מיוחסות לאנטיפטר מצידון, פילו מביזנטיון, הרודוטוס וקלימכוס מקירניה.

מבין שבעת הפלאים של העולם העתיק רק אחד, הפירמידה הגדולה של גיזה, נותר יחסית ללא פגע עד היום.

רשימת שבעת פלאי תבל היוותה השראה לרשימות רבות נוספות לאורך ההיסטוריה, רובן מונות שבעה פלאים.

שנות ה-20 של המאה ה-14

שנות ה-20 של המאה ה-14 היו העשור השלישי של המאה ה-14, החלו ב-1 בינואר 1320 והסתיימו ב-31 בדצמבר 1329.

שער עשתר

שער עִשְׁתַר (אשורית: ܕܵܪܘܲܐܙܲܐ ܕܥܵܐܫܬܲܪ - דַרְוַוזָה דה'עִשְׁתַר, ערבית: بوابة عشتار) שימש כשער השמיני לעיר בבל, שער הכניסה הכחול המפורסם שלה. השער נקרא על שם האלה עשתר.

השער נבנה בשנת 575 לפנה"ס לערך לפקודת המלך נבוכדנצר השני בצידה הצפוני של העיר. הכניסה לעיר בבל העתיקה הייתה דרך פרוזדור ארוך מוקף חומות מאסיביות משני צידיו כאשר בסופו השער. הרחוב הראשי בעיר הוביל משער אישתר שנמצא בצפון למקדש אסגילה, המקדש לאל מרדוך.

השער המקורי נחשב אחד שבעת פלאי תבל עד שמקומו נתפס על ידי המגדלור באלכסנדריה.

בתחילת המאה ה-20 גילה הארכאולוג הגרמני רוברט קולְדֶוֶוי (Robert Koldewey) בבבל שרידים מרשימים מהשער. הוא הועבר לברלין, ונבנה מחדש במוזיאון פרגמון שהוקם בשנת 1910, בסמוך למזבח פרגמון.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.