המאמרות

המאמרות (או "האנלקטים"; בסינית מסורתית: 論語; תעתיק לעברית: לוּן יוּ') או "מאמרותיו של קונפוציוס" הוא ספר האוסף אמירות ופתגמים מבית מדרשו של הפילוסוף הסיני בן המאה ה-5 לפנה"ס קונפוציוס ושל חסידיו, כמו גם שיחות בינם לבינם בעלות משמעות ערכית או חינוכית.

Confucius 02
קונפוציוס

ניתן לפרש את השם המקורי בסינית כ"דיון על מילותיו של קונפוציוס".

קטעי הספר נכתבו במהלך "תקופת האביב והסתיו" ובמהלך "תקופת המדינות הלוחמות". ספר זה מהווה את היסוד לתורת הקונפוציאניזם, לה השפעה על מזרח אסיה עד לימינו אנו.

המאמרות
論語
Rongo Analects 02
מידע כללי
הוצאה

היסטוריה

כתיבת הספר השתרעה, ככל הנראה, על פני תקופה שאורכה כ-30 עד 50 שנה. תחילת הכתיבה בוצעה במהלך "תקופת האביב והסתיו" והמשכה במהלך "תקופת המדינות הלוחמות". לא ידוע מתי פורסם עותק ראשון שלם של "האמירות". נהוג להאמין ש"המאמרות" נכתבו ברובן על ידי תלמידיו של קונפוציוס ואולי אף ממשיכיהם, אך שהוא בכל זאת משקף רעיונות שמקורם בקונפוציוס ומחשבותיו.

הספר נחלק ל"פרקים" המחולקים ל"בתים" כאשר כל "בית" מכיל אמירה אחת, סיפור אחד או פיסת מידע אחת. הקישור בין הפרקים והבתים איננו מבוצע על פי סדר קבוע כלשהו וניתן לומר כי על-פניו הוא מקרי לחלוטין. יתר על כן, מספר קטעים חוזרים על עצמם יותר מפעם אחת, לעיתים בניסוחים שונים. דבר זה מוביל למחשבה כי הספר עבר תחת ידיהם של יותר ממחבר אחד, אם כי נוטים להעריך כי בסופו של דבר, עורכו הסופי היה דְזֶנְג-דְזְה (曾子), אחד מתלמידיו הבולטים של קונפוציוס.

בימי שושלת האן, התקיימו לספר שלוש גרסאות שונות: "המאמרות של לוּ" (魯論語), "המאמרות של צִ'י" (齊論語) וספר "כתבי המאמרות הקדומות" (古文論語). הגרסאות "צ'י" ו-"לו" היו דומות למדי בצורתן ובתוכנן, אך בגרסת "צ'י" נוספו שני פרקים בנוסף לעשרים הקיימים בגרסאות האחרות. מאידך, בספר "כתבי המאמרות הקדומות" חולק הפרק "זיז'אנג" לשני חלקים שונים, ולכן יש בו עשרים ואחת פרקים, כמו כן בגרסה זו סדר הפרקים שונה מן הגרסאות האחרות.

לקראת שלהי שליטתה של שושלת האן, נקבעה צורת הספר המוכרת לנו כיום על ידי ג'אנג יוּ' (張禹), מורהו של הקיסר צ'אנג. ג'אנג חיבר את הגרסאות "לו" ו-"צ'י" לכדי אחת בה שימר את מספר הפרקים של "צ'י". גרסה זו זכתה לשם "האמירות על פי המרקיז ג'אנג".

עבודתם המדוקדקת של ברוק ברקוס ושל טאקו ברוקס, "המאמרות המקוריות", מציעה פרשנות חדשנית לסדר הפרקים בהתבסס על תבניות לשוניות המובלעות בטקסט. לטענתם, הספר כפי שמוכר כיום, הוא גרסה שעברה שינויים ותוספות רבות שנתווספו במהלך הדורות על ידי אסכולות שונות שערכו את הספר. לטענתם, שינויים חברתיים, פוליטיים ותרבותיים גרמו לחלק מן העורכים לתת דגש לחלק אחד ולהפחית דגש מאחר.

חשיבותו והשפעתו

הספר השפיע עמוקות על המחשבה, הפילוסופיה והערכים בסין ובמזרח אסיה. ביחד עם שלושת הכרכים הנוספים של ארבעת הספרים הקונפוציאניים, הוא מלמד את עיקרי התורה הקונפוציאנית: האנושיות, הבינה, שמירת הטקסיות והמסורת ושמירת כבוד המשפחה וההורים.

במשך כמאתיים שנה, היה ספר המאמרות אלמנטרי עבור לימודיו של כל מתלמד סיני ואדם אשר לא קרא את הכתבים לא יכול היה להחשב לאדם משכיל, נאור או מוסרי. בבחינות לשירות המדינה בתקופת שלטון שושלת ג'ין הושם דגש על לימודי תורתו של קונפוציוס והמועמדים נדרשו לצטט את אמירותיו בכתביהם.

הפרק העשירי מתאר את חייו היום-יומיים של קונפוציוס. וולטר ועזרא פאונד הציעו כי פרק זה מנסה להראות עד כמה היה קונפוציוס אנושי. פייר ריקמנס, הידוע בשם העט סיימון לייז, מבין מתרגמי הספר לאנגלית ולצרפתית, טוען כי ייתכן וזהו הספר הראשון בהיסטוריה המתמקד בתיאור אורחות חייה של דמות היסטורית אחת.

ראו גם

קישורים חיצוניים

אבן רושד

אִבְּן רוּשְד (ערבית, בשמו המלא: أبو الوليد محمد بن أحمد بن محمد بن أحمد بن أحمد بن رشد, אבּוּ אל-וליד מוּחמד אִבּן אחמד אִבּן מוּחמד אִבּן אחמד אִבּן אחמד אִבּן רוּשִד, ידוע בשפות אירופיות בשם Averroes, אברואס; 1126 – 1198) רופא ופילוסוף מוסלמי אשר השפיע רבות על הפילוסופיה האירופאית בימי הביניים.

נולד בקורדובה שבספרד וכל פועלו נתקיים בה. שימש מושל ראשי (וזיר) של קורדובה שבספרד, שהייתה באותם הימים בירת הממלכה המורית בספרד, ואחר כך שופט ראשי במרוקו. הוא נרדף בגלל אמונותיו ונאסר, אך שוחרר לאחר שהסכים לשנות מדעותיו. היה מיודד עם הפילוסוף אבן טופייל שהמליץ עליו לפני המלך, כמחליפו בתפקיד הוזיר.

למד משפטים, כתב שירים ונחשב לגדול במלומדי דורו. כתביו מקיפים את שטחי הרפואה, מדעי הטבע, פילוסופיה, משפטים, ומתמטיקה, אך בעיקר נתפרסם בפירושיו ובביקורתו על תורתו של אריסטו, שהחכמים בימי הביניים התייחסו אליה כמעט בחרדת קודש.

אורגנון

האורגנון (ביוונית όργανον, דהיינו "כלי"), הוא השם שניתן על ידי אנדוניקוס ואלכסנדר מאפרודיסיאס לכתבים של אריסטו והאסכולה הפריפטטית, וכללה את החיבורים המניחים את יסודות הלוגיקה האריסטוטלית. בעברית של ימי הביניים כונה הספר "כל מלאכת ההגיון". לספרים אלו נספחה בימי הביניים הקדמתו של פורפיריוס הצורי (234-305?), שנקראה בפשטות ה"מבוא" ושולבה לפני הקטגוריות.

אמנות סינית

האמנות הסינית היא אחת ממורשות האמנות העשירות ביותר בהיסטוריה העולמית וכוללת תחומים רבים כמו: מטבעות, ארכיטקטורה, ציור בצבעי מים, מניפות, אריגה, קדרות, קליגרפיה. קיימת גם סצנה תוססת של אמנות סינית מודרנית ועכשווית הכוללת גרפיטי וסרטים קולנועיים.

ארבעת הספרים וחמש הקלאסיקות

ארבעת הספרים וחמש הקלאסיקות (בסינית מסורתית: 四書五經; בסינית מפושטת: 四书五经; בפין-יין: Sìshū wǔjīng) הם הכתבים הרשמיים בבסיס הקונפוציאניזם בסין. כולם נכתבו לפני שנת 300 לפנה"ס.

ברוך שאמר

ברוך שאמר, היא ברכה המהווה פתיח לפסוקי דזמרא הנאמרים כחלק מתפילת שחרית, שנקראת כך על שם שתי מילות הפתיח שלה.

ברכה זו פותחת בסדרת ברכות לאל ומסיימת בברכה ארוכה המציינת את שבחו של האל על ידי חסידיו. בסיום פסוקי דזמרא נאמרת ברכה נוספת המהווה חיתום לאמירתם, שנקראת ישתבח.

ג'ו שי

זהו שם סיני; שם המשפחה הוא ג'ו. ג'וּ שִׂי (בפין-יין: Zhū Xī; בכתב סיני: 朱熹; ‏ 18 באוקטובר 1130 – 23 באפריל 1200) היה פילוסוף קונפוציאני סיני בן תקופת שושלת סונג, והדמות המובילה ברציונליזציה של הנאו-קונפוציאניזם. תרומתו החשובה לפילוסופיה הסינית כללה מתן חשיבות לארבעה ספרים קלסיים של הקונפוציאניזם: המאמרות, ספר מנציוס, תורת הגדול ודרך האמצע וקיומה; התמקדות במחקר של הדברים (Géwù/格物); והסינתזה של המושגים הקונפוציאניים היסודיים.

ואהבת לרעך כמוך

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ הוא ביטוי בתורה, מצוות עשה, ולדעת התנא רבי עקיבא, הוא גם מושג יסוד.

משמעותה היא שהאדם צריך לאהוב את רעו כשם שהוא אוהב את עצמו. מכלל זה נגזרות דרכי התנהגות רבות, שבגללן רבי עקיבא התייחס אליו כאל כלל מרכזי וחשוב בתורה.

"ואהבת לרעך כמוך" הוא מושג מרכזי גם בנצרות, הפסוק מוצג על ידי ישו ופאולוס בברית החדשה כבסיס לתורת המוסר הנוצרית.

בניסוחים שונים הוא מופיע גם בדתות ובשיטות-מוסר אחרות.

יואו ז'וו

יוּאוּ זְ'ווֹ (בסינית מסורתית: 有若, בסינית מפושטת: 有若, בפין-יין Yǒu Ruò. 518-458 לפנה"ס), הידוע גם בכינוי דְזְה יוּאוּ (子有), יליד מדינת לוּ, היה מתלמידיו הבולטים של קונפוציוס. אין הסכמה לגבי שנת לידתו, והעדויות נעות בין 508 ל-518 ל-518 לפנה"ס.

בדומה ליֵן יֵן, בּוּ שָׁאנְג ודְזֶנְג שֶׁן, הצטרף יוּאוּ זְ'ווֹ לבית מדרשו של קונפוציוס באחרית ימיו של המורה. הוא גם מעולם לא שירת בתפקיד מדיני רשמי, אם כי כן ייעץ לשליט מדינת לוּ.

מנציוס מספר כי לאחר מותו של קונפוציוס, האמינו דְזְה שְׂיָה, דְזְה גָ'אנְג ודְזְה יוּאוּ כי יוּאוּ זְ'ווֹ גם הוא חכם כמוהו, ורצו לנהוג בן כפי שנהגו בקונפוציוס, וזאת בניגוד לדעתו של דְזֶנְג דְזְה. כאשר מת יוּאוּ זְ'ווֹ, הגיע הדוכס דָאו מלוּ כדי להביע את תנחומיו, והדבר מהווה ראיה כי כי יוּאוּ זְ'ווֹ נחשב נכבד בין אנשי מדינת לוּ.

סיום מסכת

סיום מסכת הוא טקס חגיגי הנערך לרוב בציבור, המציין סיום שלב משמעותי של תלמוד תורה, לרוב סיום מסכת גמרא או סדר משניות. לעיתים קרובות משולב טקס זה באירוע אחר, כגון סיום תקופה או מסיבה, כדי להוסיף נופך של מצווה לאירועי חולין.

הטקס נחלק למספר חלקים:

סיום המסכת – המסיים, או, במקרה של קבוצת מסיימים, נציג מטעמם, מקריא את סופה של המסכת, ומסבירהּ במקרה הצורך, על מנת לשתף את כל הנוכחים בסיום.

אמירת טקסט קצר המכונה "הדרן" ואמירת קדיש.

סעודת מצווה - לחלק זה אין כללים נוקשים, והסעודה עשויה להיות ארוחת פאר חגיגית בת אלפי משתתפים, או מספר חברים מצומצם עם מעט משקה ומיני מזונות. כאשר מדובר בסעודה חגיגית, נהוג לרוב להתחיל את הסעודה מראש, והטקס נערך תוך כדי הסעודה.

דבר תורה – אם המסיים מסוגל לכך, נהוג שהוא אומר דבר תורה בעניינים הנוגעים למסכת. דבר התורה נקרא אף הוא "הדרן", ובספרות התורנית קיימת סוגה של ספרים הנקראים "הדרנים" המקבצים דברי תורה כאלה.

סין (אזור)

סין (סינית מפושטת: 中国, סינית מסורתית: 中國, פין-יין:. Zhōnghuá Rénmín Gònghéguó Zhōng guó (מידע • עזרה)), היא ישות תרבותית בת אלפי שנים במזרח אסיה. סין היא אחת מן העתיקות שבתרבויות העולם, עם מורשת רציפה בת אלפי שנים. מלחמת האזרחים הסינית (1927–1950) פיצלה ארץ זו לשתי ישויות פוליטיות הנושאות את השם "סין" וטוענות לחזקה על אותו השטח בקירוב (אך השם המוכר כ"סין" ניתן למדינה הראשונה):

הרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין, השולטת על שטחה היבשתי של סין וכן על שני אזורים מנהליים מיוחדים: הונג קונג הונג קונג מקאו ומקאו;

טייוואן הרפובליקה הסינית, השולטת על האי טאיוואן וסביבותיו, ולכן מוכרת גם בשם טאיוואן.הכתב הסיני הוא צורת הכתב העתיקה ביותר, הנמצאת בשימוש רציף. סין העתיקה גם תרמה לעולם כמה מן ההמצאות החשובות ביותר ובהן המצפן, הנייר והשטר, אבק השריפה והדפוס.

ספירה (קבלה)

סְפִירָה היא מושג יסודי בעולמה של הקבלה, המתאר רובד בהופעת האלוהות בעולם הגשמי. ניתן להבין את הספירות כשכלים פשוטים המביאים לביטוי בעולמנו את רצון בוראם. הספירות מוזכרות לראשונה בספר יצירה, שם משמעותן בפשטות היא ספרה, ויש להם רמזים בספר איוב, במדרש ובמשנה באבות שאומרת ב"עשרה מאמרות נברא העולם" שהוא כמניין הספירות.

ספרות סינית

לסין היסטוריה עשירה של כתיבה ספרות קאנונית. העתיק שבהם הוא ספר התמורות. ספרים קלאסיים רבים נכתבו בתקופת המדינות הלוחמות, שהידועים שבהם הם ספר המאמרות לקונפוציוס והדאו דה ג'ינג של לאו דזה. בסין הקיסרית הייתה גם מסורת עתיקה של כתיבת דברי ימי השושלות, מסורת שהחלה בסה-מה צ'יאן, היסטוריון החצר של שושלת האן שבספרו רשומות ההיסטוריון (史記), העלה על הכתב את דברי ימי סין המסורתית מתחילתה ועד למאה הראשונה לפנה"ס. תקופת שושלת טאנג ידעה פריחה של שירה סינית, והמפורסמים שבמשורריה הם דו פו ולי באי. השיא של כתיבת הפרוזה הוא בתקופת שושלות מינג וצ'ינג, אז נכתבו ארבעת הרומנים הקלאסיים הסיניים.

עברית

עִבְרִית היא שפה שמית, ממשפחת השפות האפרו-אסיאתיות, הידועה כשפתם של היהודים ושל השומרונים, אשר ניב מודרני שלה (עברית ישראלית) הוא שפתה הרשמית של מדינת ישראל, מעמד שעוגן בשנת 2018 בחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי.

פרס טשרניחובסקי

פרס טשרניחובסקי לתרגום מופת הוא פרס המוענק על ידי עיריית תל אביב-יפו. הפרס נקרא על שם המשורר שאול טשרניחובסקי, בהתאם להחלטת מועצת העיר משנת 1942. טשרניחובסקי השתתף בניסוח תקנון הפרס ואף נכח בחלוקתו הראשונה בשנת תש"ג-1943.

הפרס מחולק לשניים: פרס אחד לתרגום מופת בשטח הספרות יפה, והפרס האחר לתרגום מהספרות המדעית.

בעקבות רפורמה בחלוקת הפרסים העירוניים של העירייה, הפרס מחולק מדי שנתיים.

קונפוציאניזם

קונפוציאניזם (סינית: 儒學, להאזנה (מידע • עזרה)) - "אסכולת המלומדים" היא פילוסופיה ומערכת ערכים מזרח-אסיאתית אשר במקור פותחה מכתבי קונפוציוס. עד אמצע המאה ה-20 הייתה זו דת המדינה בסין.

הדת נוסדה במאה ה-5 לפנה"ס על ידי קונפוציוס. דת זו מדגישה את היותו של האדם טוב מטבעו ואת ההתנהגות המוסרית בין אדם לחברו. למרות המהפכה התרבותית היא עדיין משמשת בסין תפיסה מוסרית בסיסית.

מכיוון שקונפוציוס עשה שימוש רב בטאוטולוגיות ואנלוגיות על מנת להסביר את תורתו עשוי בתחילה אדם בעל תפיסה מערבית שלא להבין את ההיגיון העומד מאחורי המאמרות והמאחד אותן לכדי תורה אחת.

הקונפוציאניזם מהלך על הגבול הדק בין אסכולה פילוסופית לבין דת. חוקרים ואישים שונים במשך השנים הגדירו אותו בצורה שונה.

קונפוציוס

קונפוציוס (גרסה לטינית של שמו הסיני; שם משפחה: קונג 孔, שם פרטי: צ'יו 丘, כינוי: ג'ונג ני 仲尼 (בסינית: 孔夫子; בפין-יין: Kǒng Fūzǐ, קוֹנְג-פוּ דְזְה, 551 לפנה"ס - 479 לפנה"ס), מגדולי הפילוסופים של סין ובעל השפעה מכרעת על תרבותה.קונפוציוס לא השאיר אחריו כתבים, אך תלמידיו הרבים אספו את דבריו לספר שתורגם לעברית בשם "המאמרות", או "האנלקטים". תורתו מדברת על היות האדם מוסרי, ועל תכונותיו של אדם מוסרי. קונפוציוס שם דגש רב על החינוך, והאמין כי המנהגים הם אלו המעצבים את האדם והופכים אותו למוסרי.

רב פפא

רב פָּפָּא (ד'נ"ו (296) - 370 או ד'קל"ו 376) נמנה עם הדור החמישי של אמוראי בבל במאה ה-4. למד תורה מפי אביי ורבא בישיבת פומבדיתא. כיהן כראש הישיבה בעיר נרש.

לאחר פטירת רבא, הקים ישיבה בנרש הסמוכה לסורא. ישיבה זו התקיימה עד למותו. לאחר מכן הועתקה על ידי רב אשי ל"מתא מחסיא", פרבר של העיר סורא. בשיעוריו של רב פפא בנרש השתתפו באופן קבוע מאתיים חכמים.

רן (קונפוציאניזם)

רֶן או ז'ן (בסינית: 仁; פִּין-יִין: Rén) היא מילה בשפה הסינית, שמשמעותה נוגעת לקשר שבין היחיד והזולת. ‘רן’ מהווה מושג מרכזי בפילוסופיה הקונפוציאנית ובהקשר זה הוא מתורגם לעיתים קרובות כ'אנושיות'. 'רן' ניתן לפירוש כמידה טובה מוסרית, כסיכום כל המידות הטובות המוסריות, או כמכנה המשותף בטבע האנושי לכל המידות הטובות.

שמעון גרשון רוזנברג

הרב שמעון גרשון רוזנברג (מוכר בשם הרב שג"ר; 13 בנובמבר 1949 - 11 ביוני 2007) היה ראש ישיבה והוגה דתי מודרני, בעל הגות עם מאפיינים נאו-חסידיים ופוסט מודרניים. בתשנ"ו הקים את ישיבת שיח יצחק ועמד בראשה עד לפטירתו.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.