המאה ה-8 לפנה"ס

המאה ה-8 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 800 לפני הספירה והסתיימה בשנת 701 לפנה"ס. זוהי המאה השמינית לפני תחילת הספירה הנוצרית.

במצרים העתיקה החלה השושלת ה-25 של הפרעונים השחורים מנוביה.

במסופוטמיה נוסדה האימפריה החדשה של אשור והטילה את חיתתה על כל עמי האזור לאורך המאה כולה.

ביוון התפתח האלפבית היווני והופיעו יסודותיה של תרבות יוון ביצירותיהם של משוררים כהומרוס והסיודוס. המשחקים האולימפיים נוסדו, ומתיישבים יוונים הקימו מושבות רבות בארצות הים התיכון והים השחור. בתחום הפוליטי, התעצבה החוקה הספרטנית בידי המחוקק האגדי ליקורגוס, ואילו באתונה חל מעבר משלטון מלוכני לשלטון אצילים ארכוני.

באיטליה נוסדה העיר רומא ואופיה עוצב בידי מלכיה הראשונים והאגדיים. במקביל צמחה באיטליה התרבות האטרוסקית.

באירופה גופה התרחשו נדידות עמים שונות. שבטים גרמאנים חצו את הנהר נמן אשר ליד הים הבלטי בחיפושם אחר שטחי מרעה, וגם החלה ההתיישבות הקלטית בבריטניה.

בסין שלטה שושלת ג'ואו, אך במאה זו היא החלה לאבד בהדרגה את שלטונה הממשי.

באמריקה החלו האולמקים לבנות פרמידות, ובני המאיה החלו להתיישבותם בחצי האי יוקטן.

בהיסטוריה המקראית חלו תמורות גדולות ומרחיקות לכת במהלך המאה ה-8 לפנה"ס.

בראשית המאה הביס המלך יואש את הארמים בעידודו של הנביא אלישע, ושם קץ לשנים רבות של לחץ ארמי קשה על ישראל. בימי בנו ירבעם השני הגיעה ממלכת ישראל לשיא התפשטותה הטריטוריאלית בעידודו של הנביא יונה בן אמיתי. במקביל, עוזיהו מלך יהודה הוביל את ממלכתו לשיאים של עצמה צבאית ושגשוג כלכלי. שגשוג זה הוביל לבסוף לשחיתות וסיאוב שעוררו את תוכחות הנביאים הושע, עמוס ומיכה.

לאחר מות ירבעם השני ורצח בנו זכריהו באמצע המאה, נכנסה ממלכת ישראל לרצף מרידות ומשברים פנימיים שערערו את היחסים עם יהודה והובילו לבסוף לנפילת הממלכה בידי אשור והגליית אוכלוסייתה. ממלכת יהודה סבלה גם היא מהכיבוש האשורי בימי המלך חזקיהו והנביא ישעיהו, ובסופה של המאה הנהיג בה חזקיהו רפורמה דתית שריכזה את הפולחן בירושלים וביערה כל שריד לעבודה הזרה בממלכה.

מאות:

המאה ה-9 לפנה"ס  •  המאה ה-8 לפנה"ס  •  המאה ה-7 לפנה"ס


עשורים:

710-719 לפנה"ס  •  700-709 לפנה"ס  •  690-699 לפנה"ס

אירועים בולטים בעולם

She-wolf suckles Romulus and Remus
פסלם של רמוס ורומלוס, מייסדי רומא עם הזאבה הקפיטולינית. הפסל מתוארך למאה ה-5 לפנה"ס.
Sennacherib
סנחריב מלך אשור על מרכבתו מוביל את צבאו.

ערים חדשות

Reconstructed Model of Palace of Sargon at Khosrabad 1905
שחזור ארמונו של סרגון השני בדור שרוכין.

אישים משמעותיים

אישים בולטים בישראל

תגליות והמצאות

קישורים חיצוניים

700-709 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 709 - 700 לפנה"ס

720-729 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 729 - 720 לפנה"ס

730-739 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 739 - 730 לפנה"ס

750-759 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 759 - 750 לפנה"ס

770-779 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 779 - 770 לפנה"ס

790-799 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 799 - 790 לפנה"ס

שנות התשעים של המאה השביעית לפני הספירה היו עדים לעלייתה הגואה של האימפריה האשורית החדשה. למרות רגע קצר של חולשה בעשורים האחרונים, הניוון של מצרים, ותחילתה של צביליזציה, עם עלייתן של ערי מדינה ברחבי יוון הארכאית.

אודיסיאה

האוֹדִיסֵיאָה (Ὀδύσεια) היא אחת משתי היצירות האפיות היווניות הגדולות אשר מיוחסות להומרוס, לצד האיליאדה. השירה, המחולקת לעשרים וארבעה ספרים, או שירים, מתארת את מסעותיו של אודיסאוס, מלך איתקה, בשובו ממלחמת טרויה, לצד סיפורו של טלמאכוס, בנו של אודיסאוס, אשר יוצא לחפש את אביו. במשך שני לילות בחברת אצילי הפאיאקים, מתאר אודיסאוס את הרפתקאותיו בעת המסע הארוך הביתה, שנמשך כמעט עשר שנים. לבסוף שב אודיסאוס לביתו ומחזיר לעצמו את השלטון באי, לאחר שקבוצת מחזרים חמדנית איימה לתופסו.

רוב החוקרים מתארכים את חיבור היצירות, אשר השפיעו רבות על תרבות המערב, לסוף המאה ה-9 או המאה ה-8 לפנה"ס. היצירה מופיעה במקום השמיני ברשימת 100 הספרים הטובים ביותר בכל הזמניםבשפות מסוימות, ובמיוחד באנגלית, משמשת כיום המילה אודיסיאה לתיאור מסע ארוך ורב תלאות.

איליאדה

האיליאדה (ביוונית: Ἰλιάς, אִילִיאס) היא הראשונה מבין שתי היצירות האפיות בתרבות היוונית אשר מיוחסות להומרוס (השנייה היא האודיסיאה) ובה נפרשים לאורך 15,693 טורים יצוג נוקב של טרגדיות, חורבן, חברוּת ומשפחה בעת מלחמה. רוב החוקרים מתארכים את חיבור שתי היצירות, אשר השפיעו רבות על תרבות המערב, למחצית השנייה של המאה ה-8 לפנה"ס. האיליאדה נכתבה ביוונית הומרית, וחולקה בתקופה ההלניסטית לעשרים וארבעה מזמורים (או ספרים), אשר הקצר בהם מונה 424 טורים (מזמור יט) והארוך - 909 (מזמור ה).

השנה העשירית והאחרונה של מלחמת טרויה, בה צרו מלכי יוון על העיר, מהווה את הרקע לאפוס. השם 'איליאדה' עצמו נגזר מן השם אִילִיוֹן (ובלטינית איליום) - שמה האחר של טרויה. השירה נפתחת "In medias res", והעלילה שהיא מגוללת ותקופת הזמן אותה היא מתארת נמדדת בשבועות בודדים. בפרט, האיליאדה אינה מתארת את תחילת מלחמת טרויה ואת הסיבות לה, אם כי היא מזכירה מאורעות אלו פעמים רבות. גם סיפור הסוס הטרויאני כלל אינו מופיע, אלא מוזכר כבדרך אגב בחלק השמיני של האודיסיאה (שורות 492–495). גם מות אכילס בחץ מקשת פאריס שפגע בעקבו, לא מוזכר.

המילה הפותחת את היצירה ביוונית עתיקה היא "Μῆνιν" (מֵנין), שפירושה "זעם; חרון אף", וזאת משום שהנושא העיקרי של השירה היא חמתו של אֲכִילֵס, גדול הגיבורים היוונים. האפוס טווה את סיפור זעמו והתפייסותו של אָכִילֵס, ודרך סיפור זה משתקפת חלקית המלחמה עצמה: בראשית רב אכילס עם המלך אגממנון, המפקד העליון של הצבא היווני, ונוטש את המערכה. העדרו מאפשר להֶקְטוֹר, נסיך טרויה ובחיר לוחמיה, להרוג את פטרוקולוס, רעו של אכילס. שטוף תאוות נקם, שב הגיבור למלחמה, והעלילה מגיעה לשיאה בדו-קרב שבו הוא קוטל את הקטור. בפרקי הסיום, נעתר אכילס לבקשת פריאמוס, מלך טרויה, להשיב את גופת בנו. השירה מסתיימת בתיאור הלוויתו של הקטור, והטור האחרון "כָּכָה חָגְגוּ קְבוּרָתוֹ שֶׁל-הֶקְטוֹר מַכְנִיעַ-הַסּוּסִים." (בתרגומו של שאול טשרניחובסקי). האפוס מתחיל בכעס של אכילס ומסתיים בהתפייסות שלו.

האיליאדה אינה מזכירה כלל את תחבולת הסוס הטרויאני ואת חורבן העיר, שכן ברור שגורלה נגזר עם מות הקטור.

אליס

אֵליס (ביוונית: Ηλεία), או איליס, היא יחידה אזורית וחבל ארץ היסטורי של יוון. אליס שייכת למחוז מערב יוון, וממוקמת בצפון-מערב חצי אי פלופונסוס, בין אכאיה בצפון-מזרח, ארקאדיה במזרח, מסיניאה בדרום והים היוני במערב ובצפון. גבולותיה של אליס העתיקה אינם חופפים במלואם לגבולות של היחידה האזורית המודרנית: חלק משטחה המסורתי נמצא בתחום היחידות האזוריות של אכאיה וארקאדיה, וחלקים שנמצאים תחת שיפוט אליס המודרנית, היוו חלק מארקאדיה ההיסטורית.

שטחה הכולל של אליס המודרנית עומד על 2,618 קמ"ר, ונכון לשנת 2011, אוכלוסייתה מונה 159,300 נפשות, מה שהופך אותה ליחידה האזורית השנייה בגודל אוכלוסייתה בחצי האי פלופונסוס. העיר הגדולה ביותר באליס היא פירגוס, שמהווה את בירתה המנהלתית.

אליס העתיקה התגבשה כיחידה מדינית בסוף המאה ה-8 לפנה"ס, שמרכזה היה בצפון הארץ, סביב נהר הפניאוס, אבל היא הייתה מאוכלסת כבר המאה ה-11 לפנה"ס. אף על פי שאליס מעולם לא השתוותה בהשפעתה המדינית או בכוחה צבאי לשכנותיה החזקות יותר בחצי האי, כגון ספרטה, ארגוס, או הליגה האכאית, הייתה לה חשיבות ניכרת ביוון העתיקה, בשל מיקומה של אולימפיה בתחומיה: אולימפיה הייתה מתחם קדוש לכלל ההלנים, והמקום בו נערכו המשחקים האולימפיים העתיקים, אשר נוהלו על ידי האילאיים החל מסוף המאה ה-8 לפנה"ס.

המאה ה-5 וה-4 לפנה"ס היו תור הזהב של המשחקים האולימפיים ושל אולימפיה, ולתקופה זו מיוחסת בניית מקדש זאוס באולימפיה ובו פסל השנהב של זאוס אשר נחשב לאחד שבעת פלאי תבל של העולם העתיק.

אלפבית ארמי

האלפבית הארמי הוא אבג'ד (אלפבת עיצורי) המשמש לכתיבת השפה הארמית (שדוברה החל מתחילת האלף הראשון לפני הספירה). הוא התפתח מן האלפבית הפיניקי והחל להיבדל ממנו לקראת המאה ה-8 לפנה"ס. כמו בסוגים אחרים של אלפבית עיצורי, כל האותיות מייצגות עיצורים, חלקן גם כאם קריאה, ואז הן מסמנות תנועות.

מבחינה היסטורית, האלפבית הארמי חשוב מכיוון שכמעט כל מערכות הכתיבה ההודיות והמזרח תיכוניות מסתמכות עליו במידה זו או אחרת. זאת בין היתר בשל היותה של הארמית לינגואה פרנקה ושפה רשמית במספר מדינות, בהן האימפריה האשורית החדשה, האימפריה הבבלית וממלכת פרס האחמנית. כתבי הקודש של היהדות והאסלאם, כמו גם כתבי קודש נוצריים וחלק מהבודהיסטיים כתובים בסוגי כתב שמוצאם מן הארמית. ייתכן שאף קיים קשר בין המשפחה הברהמית של סוגי הכתב, שבהם נעשה שימוש בהינדואיזם, בסיקהיזם ובחלק מענפי הבודהיזם לבין האלפבית הארמי.

האלפבית הארמי היה כתוב בתחילה באלפבית פיניקי ובהמשך התפתח לכתב מרובע. ישנם דוברי ארמית אשר השתמשו בעבר ואף משתמשים כיום באלפבית סורי, הדומה מאוד לאלפבית העברי.

בלשון חז"ל ובעקבותיהם אף בספרות העברית הארכאית מכונה כתב זה בשם אלפבית אשורי, חילוף זה נגרם בשל כך שבתקופת בית שני נהגו היהודים לכנות את ארם בשם "אשור", משום שבשלהי ימיה הפכה ארם למחוז אשורי (ומכאן השם המודרני סוריה). באימפריה האשורית עצמה לעומת זאת הונהגה השפה האכדית בניב הצפוני (אשורית), ומערכת הכתב הייתה כתב היתדות השומרי.

אלפבית יווני

האלפבית היווני הוא אלפבית המשמש לכתיבת השפה היוונית מאז המאה ה-8 לפנה"ס לערך. הוא האלפבית הראשון שבו לכל תנועה ולכל עיצור סימן נפרד. האותיות משמשות גם לציון מספרים – ספרות יווניות – בדומה לספרות רומיות. מלבד השימוש בו לכתיבת יוונית מודרנית, משמש האלפבית היווני גם לכתיבת השפה הקופטית בתוספת של אותיות ייחודיות. בנוסף, אותיות האלפבית היווני משמשות כיום כסמלים במתמטיקה ובמדעים ובשמות חלקיקים, כוכבים, אחוות סטודנטים, סופות ציקלון טרופיות ועוד. האלפבית היווני נוצר מהאלפבית הפיניקי, וממנו עצמו התפתחו האלפבית הגותי, הגלגוליטי, הקירילי ואף הלטיני. יש הסבורים[דרוש מקור] כי מן האלפבית היווני התפתח גם האלפבית הארמני, אך אין קשר בינו לבין הכתב הקווי B או הכתב ההברתי הקפריסאי, מערכות הכתב היווניות שקדמו לו.

האלף ה-1 לפנה"ס

האלף ה-1 לפנה"ס הוא פרק הזמן שבין שנת 1,000 לפנה"ס עד שנת 1 לפנה"ס (תחילת המאה ה-10 לפנה"ס עד סוף המאה הראשונה לפנה"ס).

אוכלוסיית העולם הוכפלה במהלך האלף הראשון לפנה"ס - מ-100 מיליון לכ-200 עד 250 מיליון.[דרוש מקור]

הופליט

הוֹפְּלִיט (יוונית: òπλίτης) היה חייל רגלי בעל חימוש כבד נושא חנית בצבאות יוון העתיקה. הוא הופיע לקראת אמצע המאה ה-8 לפנה"ס, אם כי השפעתם ניכרת החל משנת 700 לפנה"ס לערך. הופליטים הרכיבו את מערך הפלנקס. בעת העתיקה הלוחמים נדרשו בדרך כלל לקנות את כלי נשקם בעצמם, לכן בדרך כלל רק בעלי הרכוש בני-החורין יכלו לשרת בתור הופליטים. בתקופות מוקדמות בדרך כלל אזרחי הפוליס שירתו בתור ההופליטים, אך בתקופות מאוחרות יותר, החל מהמאה ה-4 לפנה"ס, היו שכירי חרב רבים, אשר שירתו בתור הופליטים.

ההופליטים היו נפוצים מאוד ביוון העתיקה, במיוחד בתקופה הארכאית והקלאסית. גם ארצות אחרות באגן הים התיכון השתמשו בחיילים בעלי חימוש דומה לזה של ההופליטים, אלה היו נפוצים בחצי האי האפניני אצל האטרוסקים, ברומא העתיקה עד המאה ה-4 לפנה"ס, ובקרתגו עד מסעותיו של חניבעל. היתר הסתמכו בדרך כלל על חיל רגלים קל וחיל רגלים בינוני. אפשר לראות גם בחיילים כבדים ממצרים העתיקה סוג של הופליטים, כי גם הם נלחמו במערך המזכיר פלנקס (וראו הצבא של מצרים העתיקה).

העת העתיקה

העת העתיקה היא תקופה בהיסטוריה, אשר ראשיתה בעת הופעת כתב היתדות כששת אלפים שנה לפני זמננו במסופוטמיה וסיומה מצוין על פי מרבית האסכולות בנפילת האימפריה הרומית המערבית במאה ה-5 לספירה (בשנת 476). העת העתיקה התאפיינה בבידוד התרבויות לפי אזורי מחיה. כך התרבויות של אמריקה היו מנותקות מאירואסיה ולא היו קשרים כלשהם ביניהם. גם בתוך אירואסיה, שהיא יבשת אחת, היה ניתוק רב בין התרבויות השונות בגלל אמצעי התחבורה הדלים של התקופה שלא אפשרו ניידות גבוהה. כך נוצרו מרכזי תרבות מבודדים יחסית עם אזורי השפעה מקומיים. למרות זאת, היו גלי הגירה גדולים שגרמו לאבדן תרבויות שלמות בכיבוש והרס מוחלט. גלי הגירה אלה נוצרו על רקע משברים כלכליים ופוליטיים בארצות המוצא של המהגרים.

הצבא הרומי בתקופת המלוכה והרפובליקה המוקדמת

הצבא הרומי היה אחד היסודות העתיקים ביותר של רומא העתיקה, שהחלה את דרכה כמונרכיה מהווסדה באמצע המאה ה-8 לפנה"ס ועד נפילת משטר המלוכה בשנת 509 לפנה"ס וראשית הרפובליקה הרומית, שהייתה בעלת מאפיינים דמוקרטיים רבים. הגאלים שרפו את רומא באחת מפלישותיהם בשנת 390 לפנה"ס וכתוצאה מכך אבדו הארכיונים המתארים תקופות הקודמות לשריפתה. כתוצאה מכך, קיים מידע מועט מאוד אודות הצבא הרומי שקדם לשנה זו.

הצבא הרומי לא היה גוף סטטי, אלא הוא התפתח באופן תדיר. מפלנקס בסגנון יווני שהביאו עמם האטרוסקים התפתח הצבא הרומי בתקופת הרפובליקה ללגיון מניפולרי ובהמשך ללגיון אימפריאלי בעל חיילים המשרתים בו באופן קבוע. בהתחלה רק בעלי הממון שירתו בצבא היבשה הרומי ואילו האזרחים העניים איישו את הצי (מרגע הופעתו במלחמה הפונית הראשונה). הסדר זה בוטל על ידי גאיוס מריוס שפתח את שורות הצבא לבני כל המעמדות ואף הנהיג תשלום שכר שאיפשר לאזרחים העניין לראות בצבא מקור לפרנסה ולא רק שירות למולדת.

לוחמה רומית

רומא נוסדה באמצע המאה ה-8 לפנה"ס והחזיקה מעמד עד אמצע המאה ה-5 לספירה. נהוג לחלק את תולדות רומא לכמה פרקי משנה: רומא המלוכנית, רומא הרפובליקנית ורומא הקיסרית. לעיתים יש חלוקת משנה כמו הרפובליקה המוקדמת והמאוחרת והקיסרות המוקדמת והמאוחרת.

(הערה:הערך מתאר את האירועים רק עד המאה ה-2 לספירה)

מיתולוגיה פרסית

מקורה של המיתולוגיה הפרסית הקדומה באווסטה של זרתוסטרא, שתאריכה המשוער הוא בתחילת המאה ה-8 לפנה"ס (יש המערכים אף למאה ה-10 וה-11 לפני"הס). דת זרתוסטרא הייתה הדת השלטת בפרס עד המאה השביעית לספירה, אז תפס האסלאם את מקומה. המיתולוגיה של זרתוסטרא מבוססת על תפיסה דואלית של היקום, כאילו הוא נתון באופן נצחי במלחמה בין הטוב לרע.

בתקופת האסלאם ננטשה האלילות, אולם המיתוס העממי הפרסי לא קפא על שמריו. את התרומה הגדולה לו הרים המשורר פירדוסי, אשר שורר על גיבוריה האגדיים הקדומים של הארץ.

סקיתים

סקיתים הם קבוצת עמים ממוצא הודו-אירופי שישבו בין המאה ה-8 לפנה"ס למאה הראשונה לפנה"ס בערבות אוקראינה הדרומית לחופיו של הים השחור. אזור ההשפעה הסקיתי השתנה לאורך השנים ובשיאם הגיעו הסקיתים עד אזור אלטאי, הגובל בקצה הצפון מערבי של סין. הסקיתים היו הכוח הדומיננטי באזור הים השחור בתקופה המקבילה, פחות או יותר, לימי יוון הקלאסית באירופה המערבית. הסקיתים היו בין הראשונים שהשתמשו במלחמותיהם בקשתים רכובים. לשון הסקיתים היא ממשפחת השפות האיראניות המזרחיות.

רוב השבטים הסקיתיים אשר מוזכרים במקורות יוונים עתיקים שכנו בערבות הנרחבות שבין נהרות הדון והדנייפר. שבטים סקיתיים נוספים שישבו בשולי הערבות דיברו בשפות שלא ממוצא פרסי, כך שמקורם שונה ככל הנראה. הסקיתים לא השאירו עדויות כתובות אחריהם, וכל המידע אודות עם זה הגיע באמצעות ממצאי חפירות ארכאולוגיות או מכתבים יווניים.

האשורים קראו לסקיתים אישגוזה (Ishguza) ובמקרא אשכנז. על פי יוסף בן מתתיהו הסקיתים היו נקראים גם מגוגים ובאו מזרע מגוג.

קיסרי רומא

הקיסרות הרומית או האימפריה הרומית (בלטינית: Imperium Romanum) הייתה מדינה רומית שהתקיימה באגן הים התיכון מימיו של אוגוסטוס (המאה ה-1 לפני הספירה) ועד נפילתה בשנת 476 לספירה. הקיסרות הרומית נוצרה כתוצאה מהחלפת השלטון הרפובליקני ברומא העתיקה, והיא היוותה את השלב השלישי והאחרון בהתפתחות הציוויליזציה של רומא העתיקה; קדמו לה הרפובליקה הרומית (509 לפנה"ס - המאה ה-1 לפנה"ס) והמלוכה הרומית (המאה ה-8 לפנה"ס - 509 לפנה"ס). הקיסרות הרומית התאפיינה בצורת ממשל אוטוקרטית ובשטחים רחבי הידיים אותם כבשה באירופה ובמזרח התיכון.

בראש האימפריה עמד קיסר (Imperator). מקור המילה העברית קיסר בשמו של יוליוס קיסר, שהכריז על עצמו כשליט יחיד ברומא העתיקה. יוליוס קיסר עצמו כונה דיקטטור, ורק יורשו אוגוסטוס, שאומץ על ידיו וצירף לשמו את השם "קיסר", נחשב הקיסר הראשון של הקיסרות הרומית. תואר תפקידם של הקיסרים במאות הראשונות של הקיסרות היה פרינקפס ("ראשון האזרחים"). בתקופת הטטררכיה ("שלטון הארבעה") שימש התואר את שני הזוטרים בשליטי האימפריה אשר היו כפופים לשני האוגוסטוסים, על פי הסדר הזה נוהלה האימפריה על ידי ארבעה אנשים: שני שליטים ראשיים (אוגוסטי) ולכל אחד סגן (קיסר).

לוח אירועים בהיסטוריה
פרהיסטוריההאלף ה-10 לפנה"סהאלף ה-9 לפנה"סהאלף ה-8 לפנה"סהאלף ה-7 לפנה"סהאלף ה-6 לפנה"סהאלף ה-5 לפנה"ס
האלף ה-4 לפנה"סהאלף ה-3 לפנה"סהאלף ה-2 לפנה"סהאלף ה-1 לפנה"סהאלף הראשוןהאלף השניהאלף השלישי

המאה ה-10 לפנה"סהמאה ה-9 לפנה"ס • המאה ה-8 לפנה"ס • המאה ה-7 לפנה"סהמאה ה-6 לפנה"סהמאה ה-5 לפנה"סהמאה ה-4 לפנה"סהמאה ה-3 לפנה"ס
המאה ה-2 לפנה"סהמאה ה-1 לפנה"סהמאה ה-1המאה ה-2המאה ה-3המאה ה-4המאה ה-5המאה ה-6המאה ה-7המאה ה-8המאה ה-9
המאה ה-10המאה ה-11המאה ה-12המאה ה-13המאה ה-14המאה ה-15המאה ה-16המאה ה-17המאה ה-18המאה ה-19המאה ה-20המאה ה-21

היסטוריהלוח הזמנים הגאולוגילוח התקופות בארץ ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.