המאה ה-8

המאה ה-8 היא התקופה שהחלה בשנת 701 והסתיימה בשנת 800. היא המאה השמינית של המילניום הראשון.

מאות:

המאה ה-7 • המאה ה-8 • המאה ה-9


עשורים:

690-699 • 700-709 • 710-719

שנים:
 • 699 • 700 • 701 • 702 • 703 • 

אירועים בולטים בעולם

World in 700 CE
העולם בשנת 700 לספירה

ערים חדשות

אישים בולטים

Charles I, Holy Roman Emperor
קרל הגדול, מגדולי שליטי אירופה בימי הביניים

תגליות והמצאות

קישורים חיצוניים

שנים במאה ה-8
___ 701 702 703 704 705 706 707 708 709
710 711 712 713 714 715 716 717 718 719
720 721 722 723 724 725 726 727 728 729
730 731 732 733 734 735 736 737 738 739
740 741 742 743 744 745 746 747 748 749
750 751 752 753 754 755 756 757 758 759
760 761 762 763 764 765 766 767 768 769
770 771 772 773 774 775 776 777 778 779
780 781 782 783 784 785 786 787 788 789
790 791 792 793 794 795 796 797 798 799
800
750

שנת 750 היא השנה ה-50 במאה ה-8. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

800

שנת 800 היא השנה ה-100 במאה ה-8. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

אודיסיאה

האוֹדִיסֵיאָה (Ὀδύσεια) היא אחת משתי היצירות האפיות היווניות הגדולות אשר מיוחסות להומרוס, לצד האיליאדה. השירה, המחולקת לעשרים וארבעה ספרים, או שירים, מתארת את מסעותיו של אודיסאוס, מלך איתקה, בשובו ממלחמת טרויה, לצד סיפורו של טלמאכוס, בנו של אודיסאוס, אשר יוצא לחפש את אביו. במשך שני לילות בחברת אצילי הפאיאקים, מתאר אודיסאוס את הרפתקאותיו בעת המסע הארוך הביתה, שנמשך כמעט עשר שנים. לבסוף שב אודיסאוס לביתו ומחזיר לעצמו את השלטון באי, לאחר שקבוצת מחזרים חמדנית איימה לתופסו.

רוב החוקרים מתארכים את חיבור היצירות, אשר השפיעו רבות על תרבות המערב, לסוף המאה ה-9 או המאה ה-8 לפנה"ס. היצירה מופיעה במקום השמיני ברשימת 100 הספרים הטובים ביותר בכל הזמניםבשפות מסוימות, ובמיוחד באנגלית, משמשת כיום המילה אודיסיאה לתיאור מסע ארוך ורב תלאות.

איליאדה

האיליאדה (ביוונית: Ἰλιάς, אִילִיאס) היא הראשונה מבין שתי היצירות האפיות בתרבות היוונית אשר מיוחסות להומרוס (השנייה היא האודיסיאה) ובה נפרשים לאורך 15,693 טורים יצוג נוקב של טרגדיות, חורבן, חברוּת ומשפחה בעת מלחמה. רוב החוקרים מתארכים את חיבור שתי היצירות, אשר השפיעו רבות על תרבות המערב, למחצית השנייה של המאה ה-8 לפנה"ס. האיליאדה נכתבה ביוונית הומרית, וחולקה בתקופה ההלניסטית לעשרים וארבעה מזמורים (או ספרים), אשר הקצר בהם מונה 424 טורים (מזמור יט) והארוך - 909 (מזמור ה).

השנה העשירית והאחרונה של מלחמת טרויה, בה צרו מלכי יוון על העיר, מהווה את הרקע לאפוס. השם 'איליאדה' עצמו נגזר מן השם אִילִיוֹן (ובלטינית איליום) - שמה האחר של טרויה. השירה נפתחת "In medias res", והעלילה שהיא מגוללת ותקופת הזמן אותה היא מתארת נמדדת בשבועות בודדים. בפרט, האיליאדה אינה מתארת את תחילת מלחמת טרויה ואת הסיבות לה, אם כי היא מזכירה מאורעות אלו פעמים רבות. גם סיפור הסוס הטרויאני כלל אינו מופיע, אלא מוזכר כבדרך אגב בחלק השמיני של האודיסיאה (שורות 492–495). גם מות אכילס בחץ מקשת פאריס שפגע בעקבו, לא מוזכר.

המילה הפותחת את היצירה ביוונית עתיקה היא "Μῆνιν" (מֵנין), שפירושה "זעם; חרון אף", וזאת משום שהנושא העיקרי של השירה היא חמתו של אֲכִילֵס, גדול הגיבורים היוונים. האפוס טווה את סיפור זעמו והתפייסותו של אָכִילֵס, ודרך סיפור זה משתקפת חלקית המלחמה עצמה: בראשית רב אכילס עם המלך אגממנון, המפקד העליון של הצבא היווני, ונוטש את המערכה. העדרו מאפשר להֶקְטוֹר, נסיך טרויה ובחיר לוחמיה, להרוג את פטרוקולוס, רעו של אכילס. שטוף תאוות נקם, שב הגיבור למלחמה, והעלילה מגיעה לשיאה בדו-קרב שבו הוא קוטל את הקטור. בפרקי הסיום, נעתר אכילס לבקשת פריאמוס, מלך טרויה, להשיב את גופת בנו. השירה מסתיימת בתיאור הלוויתו של הקטור, והטור האחרון "כָּכָה חָגְגוּ קְבוּרָתוֹ שֶׁל-הֶקְטוֹר מַכְנִיעַ-הַסּוּסִים." (בתרגומו של שאול טשרניחובסקי). האפוס מתחיל בכעס של אכילס ומסתיים בהתפייסות שלו.

האיליאדה אינה מזכירה כלל את תחבולת הסוס הטרויאני ואת חורבן העיר, שכן ברור שגורלה נגזר עם מות הקטור.

אלפבית ארמי

האלפבית הארמי הוא אבג'ד (אלפבת עיצורי) המשמש לכתיבת השפה הארמית (שדוברה החל מתחילת האלף הראשון לפני הספירה). הוא התפתח מן האלפבית הפיניקי והחל להיבדל ממנו לקראת המאה ה-8 לפנה"ס. כמו בסוגים אחרים של אלפבית עיצורי, כל האותיות מייצגות עיצורים, חלקן גם כאם קריאה, ואז הן מסמנות תנועות.

מבחינה היסטורית, האלפבית הארמי חשוב מכיוון שכמעט כל מערכות הכתיבה ההודיות והמזרח תיכוניות מסתמכות עליו במידה זו או אחרת. זאת בין היתר בשל היותה של הארמית לינגואה פרנקה ושפה רשמית במספר מדינות, בהן האימפריה האשורית החדשה, האימפריה הבבלית וממלכת פרס האחמנית. כתבי הקודש של היהדות והאסלאם, כמו גם כתבי קודש נוצריים וחלק מהבודהיסטיים כתובים בסוגי כתב שמוצאם מן הארמית. ייתכן שאף קיים קשר בין המשפחה הברהמית של סוגי הכתב, שבהם נעשה שימוש בהינדואיזם, בסיקהיזם ובחלק מענפי הבודהיזם לבין האלפבית הארמי.

האלפבית הארמי היה כתוב בתחילה באלפבית פיניקי ובהמשך התפתח לכתב מרובע. ישנם דוברי ארמית אשר השתמשו בעבר ואף משתמשים כיום באלפבית סורי, הדומה מאוד לאלפבית העברי.

בלשון חז"ל ובעקבותיהם אף בספרות העברית הארכאית מכונה כתב זה בשם אלפבית אשורי, חילוף זה נגרם בשל כך שבתקופת בית שני נהגו היהודים לכנות את ארם בשם "אשור", משום שבשלהי ימיה הפכה ארם למחוז אשורי (ומכאן השם המודרני סוריה). באימפריה האשורית עצמה לעומת זאת הונהגה השפה האכדית בניב הצפוני (אשורית), ומערכת הכתב הייתה כתב היתדות השומרי.

אלפבית יווני

האלפבית היווני הוא אלפבית המשמש לכתיבת השפה היוונית מאז המאה ה-8 לפנה"ס לערך. הוא האלפבית הראשון שבו לכל תנועה ולכל עיצור סימן נפרד. האותיות משמשות גם לציון מספרים – ספרות יווניות – בדומה לספרות רומיות. מלבד השימוש בו לכתיבת יוונית מודרנית, משמש האלפבית היווני גם לכתיבת השפה הקופטית בתוספת של אותיות ייחודיות. בנוסף, אותיות האלפבית היווני משמשות כיום כסמלים במתמטיקה ובמדעים ובשמות חלקיקים, כוכבים, אחוות סטודנטים, סופות ציקלון טרופיות ועוד. האלפבית היווני נוצר מהאלפבית הפיניקי, וממנו עצמו התפתחו האלפבית הגותי, הגלגוליטי, הקירילי ואף הלטיני. יש הסבורים[דרוש מקור] כי מן האלפבית היווני התפתח גם האלפבית הארמני, אך אין קשר בינו לבין הכתב הקווי B או הכתב ההברתי הקפריסאי, מערכות הכתב היווניות שקדמו לו.

אנגלים

האנגלים (באנגלית: English people) הם קבוצה אתנית דוברת אנגלית שמקורה באנגליה, שבה חיים מרביתם ובה הם מהווים את הקבוצה הדומיננטית. בהתייחסות אחרת, האנגלים הם גם תושבי אנגליה, שלא כולם ממוצא אנגלי, המהווים את האומה הגדולה ביותר מבין ארבע האומות המרכיבות את הממלכה המאוחדת (ממלכת בריטניה). חלק מתושבי אנגליה, ובהם אנגלים לפי מוצאם, מגדירים עצמם מבחינה לאומית כבריטים ורואים בזהותם האנגלית זהות אזורית בלבד.

העם האנגלי נוצר מעירוב בין עמים קלטים ששכנו באנגליה מזמנים פרה-היסטוריים לבין העמים הרבים שפלשו אליה עד המאה ה-11 - הרומאים, עמים גרמאניים ועמים סקנדינביים. בתקופת התפשטותה של האימפריה הבריטית נפוצו רבים מהאנגלים ברחבי תבל, ובפרט בצפון אמריקה, באוסטרליה, בניו זילנד ובדרום אפריקה.

דנמרק

דֶנְמַרְק או דֵנֵמַרְק (בדנית: Danmark, הגייה: [ˈd̥ɛnmɑɡ̊]; שם ארכאי: דניה) היא מדינה בצפון אירופה, הקטנה והדרומית שבין המדינות הנורדיות. היא משתייכת באופן מסורתי למדינות סקנדינביה, אם כי אינה שוכנת על חצי האי סקנדינביה. דנמרק, שיושבת ברובה על חצי האי יוטלנד, גובלת בים הבלטי בצידה הצפון-מזרחי, בים הצפוני בצידה הצפון-מערבי, ובגרמניה בדרומה. האיים גרינלנד ואיי פארו משתייכים לדנמרק כחלק מממלכת דנמרק; הם נמצאים תחת חסות הכתר הדני אולם נהנים משלטון אוטונומי. בירת דנמרק, קופנהגן, היא הגדולה בין ערי סקנדינביה.

דנמרק, אשר בעבר נקראה לעיתים קרובות בעברית "דניה", היא המונרכיה האירופאית העתיקה ביותר שמתקיימת ברציפות עד היום. כיום מוגדרת שיטת הממשל בה כמלוכה חוקתית, והמדינה חברה באיחוד האירופי מאז 1973 (גרינלנד ואיי פארו אינן חברות באיחוד), וכן חברה מייסדת של המועצה הנורדית וברית נאט"ו.

במשך מאות שנים הסתמכה כלכלתה של דנמרק על חקלאות, דיג וימאות משום שאין בה משאבי טבע חשובים, אולם בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 היא חוותה תקופה אינטנסיבית של תיעוש ועיור, שתרמה בהמשך להפיכתה למדינת רווחה בשנות השלושים.

דנמרק נכבשה על ידי גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה, ובשנת 1949 הפכה לאחת החברות המייסדות של נאט"ו. בשנת 2017 דנמרק דורגה במקום השני כאומה ה"מאושרת" ביותר בעולם לפי מדדי בריאות, רווחה וחינוך.

המאה ה-8 לפנה"ס

המאה ה-8 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 800 לפני הספירה והסתיימה בשנת 701 לפנה"ס. זוהי המאה השמינית לפני תחילת הספירה הנוצרית.

במצרים העתיקה החלה השושלת ה-25 של הפרעונים השחורים מנוביה.

במסופוטמיה נוסדה האימפריה החדשה של אשור והטילה את חיתתה על כל עמי האזור לאורך המאה כולה.

ביוון התפתח האלפבית היווני והופיעו יסודותיה של תרבות יוון ביצירותיהם של משוררים כהומרוס והסיודוס. המשחקים האולימפיים נוסדו, ומתיישבים יוונים הקימו מושבות רבות בארצות הים התיכון והים השחור. בתחום הפוליטי, התעצבה החוקה הספרטנית בידי המחוקק האגדי ליקורגוס, ואילו באתונה חל מעבר משלטון מלוכני לשלטון אצילים ארכוני.

באיטליה נוסדה העיר רומא ואופיה עוצב בידי מלכיה הראשונים והאגדיים. במקביל צמחה באיטליה התרבות האטרוסקית.

באירופה גופה התרחשו נדידות עמים שונות. שבטים גרמאנים חצו את הנהר נמן אשר ליד הים הבלטי בחיפושם אחר שטחי מרעה, וגם החלה ההתיישבות הקלטית בבריטניה.

בסין שלטה שושלת ג'ואו, אך במאה זו היא החלה לאבד בהדרגה את שלטונה הממשי.

באמריקה החלו האולמקים לבנות פרמידות, ובני המאיה החלו להתיישבותם בחצי האי יוקטן.

בהיסטוריה המקראית חלו תמורות גדולות ומרחיקות לכת במהלך המאה ה-8 לפנה"ס.

בראשית המאה הביס המלך יואש את הארמים בעידודו של הנביא אלישע, ושם קץ לשנים רבות של לחץ ארמי קשה על ישראל. בימי בנו ירבעם השני הגיעה ממלכת ישראל לשיא התפשטותה הטריטוריאלית בעידודו של הנביא יונה בן אמיתי. במקביל, עוזיהו מלך יהודה הוביל את ממלכתו לשיאים של עצמה צבאית ושגשוג כלכלי. שגשוג זה הוביל לבסוף לשחיתות וסיאוב שעוררו את תוכחות הנביאים הושע, עמוס ומיכה.

לאחר מות ירבעם השני ורצח בנו זכריהו באמצע המאה, נכנסה ממלכת ישראל לרצף מרידות ומשברים פנימיים שערערו את היחסים עם יהודה והובילו לבסוף לנפילת הממלכה בידי אשור והגליית אוכלוסייתה. ממלכת יהודה סבלה גם היא מהכיבוש האשורי בימי המלך חזקיהו והנביא ישעיהו, ובסופה של המאה הנהיג בה חזקיהו רפורמה דתית שריכזה את הפולחן בירושלים וביערה כל שריד לעבודה הזרה בממלכה.

המאה ה-9

המאה ה-9 היא התקופה שהחלה בשנת 801 והסתיימה בשנת 900 (בין התאריכים 1 בינואר 801 ל-31 בדצמבר 900). היא המאה התשיעית של המילניום הראשון.

העת העתיקה

העת העתיקה היא תקופה בהיסטוריה, אשר ראשיתה בעת הופעת כתב היתדות כששת אלפים שנה לפני זמננו במסופוטמיה וסיומה מצוין על פי מרבית האסכולות בנפילת האימפריה הרומית המערבית במאה ה-5 לספירה (בשנת 476). העת העתיקה התאפיינה בבידוד התרבויות לפי אזורי מחיה. כך התרבויות של אמריקה היו מנותקות מאירואסיה ולא היו קשרים כלשהם ביניהם. גם בתוך אירואסיה, שהיא יבשת אחת, היה ניתוק רב בין התרבויות השונות בגלל אמצעי התחבורה הדלים של התקופה שלא אפשרו ניידות גבוהה. כך נוצרו מרכזי תרבות מבודדים יחסית עם אזורי השפעה מקומיים. למרות זאת, היו גלי הגירה גדולים שגרמו לאובדן תרבויות שלמות בכיבוש והרס מוחלט. גלי הגירה אלה נוצרו על רקע משברים כלכליים ופוליטיים בארצות המוצא של המהגרים.

השושלת המרובינגית

השושלת המרובינגית היא שושלת פרנקית סאלית, ששלטה בפרנקים באזור גאליה העתיקה מאמצע המאה ה-5 עד אמצע המאה ה-8. תקופת שלטונה של השושלת אופיינה במלחמות פנימיות רבות בין ענפיה השונים. במאה האחרונה לשלטונם החלו בני השושלת המרובינגית לאבד את עוצמתם הממשית, שעברה בהדרגה לשרי הבית (שנקראו "מאיורדומוס"), בני השושלת הקרולינגית. הללו לקחו על עצמם את כל סמכויות המלך, שתפקידו הפך לטקסי בלבד וריק מתוכן, והשתלטו על הכס הפרנקי באופן סופי ב-751, עם הדחתו של המלך כילדריק השלישי בידי פפין הגוץ.

השושלת נקראה לעיתים בזמנה "המלכים ארוכי השיער" (בלטינית reges criniti) בשל מנהגם לגדל את שערם, בניגוד לרומאים שהעדיפו תספורת קצרה.

ויקינגים

ויקינגים (Viking) היו יורדי ים, ברובם שבטים צפון-גרמאניים דוברי נורדית עתיקה שמקורם בסקנדינביה. חלקם היו פיראטים, ונהגו לערוך פשיטות על חופי צפון אירופה, מערב אירופה והאיים הבריטיים, כמו גם לאורך הנהרות במזרח אירופה עד לים הכספי, מסוף המאה ה-8 עד המאה ה-11. יעילותם וכיבושיהם נודעו ברחבי אירופה והם הפכו לאימת חופיה המערביים של היבשת. במקביל לכישורי הלחימה שלהם היו הוויקינגים ידועים גם כסוחרים ומתיישבים. הם התיישבו בארצות זרות והיו סוחרים ובעלי מלאכה.

התקופה הוויקינגית החלה בזמן הפשיטות הראשונות, בשלהי המאה השמינית, ונמשכה עד כיבוש ממלכת אנגליה על ידי "ויליאם הכובש", מלך הנורמנים. את התקופה הזו, של התפשטות ונדידת שבטים צפון-גרמאניים מסקנדינביה, ניתן לראות כשלב מאוחר יותר של נדידת השבטים הגרמאניים, הסלאבים ואחרים, שהתרחשה בין המאה הרביעית למאה התשיעית לספירה.

וסאל

וסאל (Vasall) היה אדם שנכנס בעסקת מחויבות ושבועת אמונים הדדית עם אדון פיאודלי. במסגרת המחויבות העניק האדון לווסאל נחלה קרקעית, כסף או כיבוד אחר, ובתמורה התחייב הווסאל להעניק לאדון שירותים מסוימים, לרוב צבאיים.

בתקופה המרובינגית פירוש המילה ווסאל היה עבד וכך גם התייחס החוק הסאלי אל המונח. במהלך המאה ה-8 התחילו להשתמש במונח וסאל גם כלפי אנשים חופשיים שהיו תלויים באדון.

מאה (זמן)

מאה היא מושג המציין 100 שנים עוקבות.

ברוב מערכות התאריכים, מאות ממוספרות באופן עוקב. אולם, המאה הראשונה של מסגרת זמן היא "המאה הראשונה" ולא "מאה 0".

מערכות התארוך העתיקות ביותר עשו שימוש בתאריך סידורי ולא יסודי. במערכות כאלו, ניתן לדבר על השנה הראשונה למלכותו של המלך ג'ון למשל. מאוחר יותר צצו מערכות תארוך שהחלו לתת תאריכים החל מיסודה של שושלת, עיר, או דת. מערכות אלה המשיכו להיות סידוריות. אב אורבה קונדיטה סופרת את השנה 1 כשנת היווסדה של רומא. ספירת הנוצרים רואה בשנת אחד כשנת חייו הראשונה של ישו, אם כי מבחינה היסטורית נראה שישו נולד לפחות ארבע שנים קודם לכן. הלוח המוסלמי רואה בשנת אחד כשנת ההג'רה. הלוח העברי רואה בשנה 1 את בריאת העולם.

בלוח השנה הגרגוריאני, לוח השנה הנפוץ ביותר בעולם, השנה הראשונה היא שנת הולדתו של ישו על פי האמונה הנוצרית. לפי הלוח לא קיימת "שנת אפס". לפיכך, המאה הראשונה מכילה את השנים 1-100 לספירת הנוצרים, המילניום הראשון את השנים 1-1000 לספירת הנוצרים וכך הלאה.

מערכות תארוך מודרניות יותר כמו מספור שנים אסטרונומי המשמשת אסטרונומים, מתחילות את הספירה מהשנה אפס. במערכות כאלה נעשה שימוש ב-0 עד 99 לציון המאה הראשונה.

השימוש בקו זמן כרונולוגי המבוסס על ספירת הנוצרים הצליח ליצור אחידות בדיווח על האירועים שונים מההיסטוריה האנושית. שימוש בשנים, עשורים, מאות ואף אלפים להגדרת תקופות היסטוריות מהווה קנה מידה למיקום האירועים מסוימים על ציר הזמן.

השימוש בשנים ובעשורים מתאר אירועים נקודתיים ומגמות לאורך מספר שנים. תקופות היסטוריה ארוכות יותר דוגמת מאות, נפוצו בתקופה המודרנית, תרומת בכך שהשימוש במאות מאפשר לתאר מהלכים היסטוריים ארוכי טווח דוגמת שלטונן של אימפריות שונות לאורך ההיסטוריה האנושית, מי שלט באילו שטחים לאורך ההיסטוריה האנושית ולאורך אילו תקופות היסטוריות ועוד. שימוש ביחידות זמן של אלפים שנים אינו נפוץ בקרב הקהל הרחב, אלא בעיקר בקרב היסטוריונים החוקרים בין השאר תנועת אוכלוסיות, שינויי אקלים, התפתחות והכחדת מינים וכדומה.

מועתזילה

המועתזילה (المُعْتَزِلَة, תעתיק מדויק: מֻעְתַזִלַה) היא אסכולה תאולוגית רציונליסטית עתיקה באסלאם שהתפתחה בערים בצרה ובגדאד במהלך המאה ה-8 וה-10 לספירה.

סאמרא

סאמַרא (בערבית: سامراء, תעתיק מדויק: סאמראא') היא עיר בעיראק השוכנת במשולש הסוני כ-130 קילומטר צפונית-מערבית לבגדאד, על הגדה המזרחית של החידקל. העיר שימשה כבירתם של ח'ליפי בית עבאס מסוף המאה ה-8 ועד סוף המאה ה-9, והיא נחשבת כאתר עלייה לרגל חשוב באסלאם. ב-1 בינואר 2005 מנתה אוכלוסייתה 158,968 איש, רובם סונים, אך האוכלוסייה מנתה כמעט שלושה רבעים ממספרה בשנת 2002. ב-2007 הוכרזה העיר הארכאולוגית סאמרא כאתר מורשת עולמית, וצורפה מיד לרשימת האתרים בסיכון.

עיצורים ענבליים

עיצורים ענבליים (Uvular) נהגים באמצעות הענבל, הלשונית הנמצאת בקצה הווילון (החך הרך), בפתח הלוע. בעת הגיית עיצור ענבלי, הענבל מתקרב או נצמד לחך הרך. ישנם ענבליים שבהגייתם הענבל רוטט על־גבי החך הרך. בפונולוגיה מקובל לשייך את העיצורים הענבליים לקבוצת העיצורים האחוריים (דורסאליים, dorsal).

הענבליים נדירים יחסית. הנפוצים ביותר מביניהם הם הענבליים החוככים /χ ʁ/ והרוטט /ʀ/. שלושת העיצורים הללו קיימים בעברית ישראלית, אם כי הבחנה פונמית קיימת רק בין האטומים לקוליים, כלומר בין [χ] המיוצג באותיות ח ו-כ רפה, ל־[ʁ] ו־[ʀ], כשהשניים האחרונים הם אלופונים המיוצגים באות ר.

רוב דוברי עברית ישראלית, גרמנית וצרפתית אינם מבחינים בין [ʁ] ל־[ʀ], לבין העיצורים המכתשיים [r] (רוטט) ו־[ɾ] (מקיש), כולם מיוצגים בעברית באות ר, בגרמנית ובצרפתית באות r. זהו חילוף חפשי.

בצרפתית אין הבחנה בין [ʁ] ל־[χ], ושניהם שייכים לפונמה המיוצגת באות /r/ - כלומר אין הבחנה בקוליות בענבליים (כאמור, חלק מהדוברים הוגים את הפונמה הזאת כעיצור מכתשי). בפורטוגזית [r] ו-[ʁ] משמשים לעיתים כאלופונים בתפוצה משלימה של הפונמה המיוצגת באות r, אם כי יש מקרים שבהם ההחלפה ביניהם יוצרת הבחנה במשמעות.

בחלק מניבי הערבית (למשל בערבית של עיראק ובערבית ספרותית) ישנם ענבליים סותמים - /q ɢ/ (בערבית ספרותית הם מיוצגים באות ق, המקבילה ל-ק בעברית ובארמית). עיצור כזה היה קיים גם בעברית עתיקה ובארמית, כפי שמעידה ההבחנה בכתב בין ק (סותם ענבלי אטום) ל־כּ דגושה (סותם וילוני אטום). העובדה שבניקוד הטברני ישנה הבחנה בין כ רפה לדגושה, אך אין הבחנה דומה עבור האות ק, רומזת לכך שגם בעברית הטברנית (המאה ה-8 לספה"נ) ההבחנה בין ק ל־כּ נשמרה. בכל ניבי הערבית (ובניגוד לעברית המודרנית ולגרמנית) יש הבחנה ברורה בין [ʁ] ל־[r]. גם בפרסית ובשפות הקרובות אליה קיימת הבחנה ביניהם, ובחלק מניבי הפרסית קיים העיצור [q]. בניביה האחרים הוא התלכד עם העיצור [ʁ] ונהגה כמותו.

ברוב השפות אין הבחנה בין עיצורים ענבליים לוילוניים, כך שצמדי העיצורים [χ] ו־[x] או [ʁ] ו־[ɣ] מהווים אלופונים של אותן פונמות. ישנם כמה ניבי הולנדית בהם קיימת הבחנה בין [χ] ל־[x]. ניבי הערבית שהוזכרו לעיל, וגם חלק מניבי הפרסית, מבחינים בין [k] (מיוצג באות ك) ל־[q] (מיוצג באות ق).

כאשר מופיעים בטבלה שני עיצורים באותה משבצת, הימני קולי והשמאלי אטום.

עיצור ענבלי, אפי [ɴ]

עיצור ענבלי, סותם, קולי [ɢ]

עיצור ענבלי, סותם, אטום [q]

עיצור ענבלי, חוכך, קולי [ʁ]

עיצור ענבלי, חוכך, אטום [χ]

עיצור ענבלי, מקורב [ʁ̞]

עיצור ענבלי, מקורב, אטום [ʁ̞̊]

עיצור ענבלי, מקיש [ɢ̥]

עיצור ענבלי, מקיש, אטום [ɢ̥̆]

עיצור ענבלי, רוטט [ʀ]

עיצור ענבלי, רוטט, אטום [ʀ̊]

עיצור ענבלי, מסודק [qʼ]

עיצור ענבלי, מפונם [ʛ]

עיצור ענבלי, מפונם, אטום [ʛ̥]

רמלה

רַמְלָה (בערבית: الرملة) היא עיר במישור חוף יהודה שבמישור החוף הדרומי ומרכז נפת רמלה ומחוז המרכז בישראל. כבירת המחוז היא מספקת שירותים מחוזיים, מנהליים, חינוכיים, ואף כלכליים ותעשייתיים. מצפון לעיר נמצאים לוד, ניר צבי וצריפין, מדרום היישובים מצליח וישרש, ממערב נמצאים נס ציונה, באר יעקב ונצר סרני, וממזרח נמצאים אחיסמך, כפר דניאל וגמזו.

העיר נוסדה בראשית המאה ה-8, בידי מושל ג'נד פלסטין סולימאן אבן עבד אל-מלכ מבית אומיה, שנעשה לאחר מכן לח'ליף, ושימשה כעיר הבירה של הג'נד והחליפות האומיית בתקופה הערבית. מקור שמה של העיר – "מדינת אל רמל", שתרגומו "עיר החולות" (مدينة ألرملة), משום שנבנתה על דיונות חול (רמל رمل בערבית). רמלה נחשבת גם לעיר היחידה שנוסדה על ידי הערבים בתקופת שלטונם בארץ ישראל.

נכון לסוף שנת 2018 התגוררו בעיר 94,964 תושבים, שלושה רבעים מהם יהודים, כ-23% ערבים מוסלמים ו-4.5% ערבים נוצרים. רמלה היא עיר קולטת עליה, ויש בה ייצוג ומיזוג של כל העדות והעליות. כשליש מתושביה עלו מחבר המדינות בגל העלייה שהחל בסוף שנות ה-80.

לוח אירועים בהיסטוריה
פרהיסטוריההאלף ה-10 לפנה"סהאלף ה-9 לפנה"סהאלף ה-8 לפנה"סהאלף ה-7 לפנה"סהאלף ה-6 לפנה"סהאלף ה-5 לפנה"ס
האלף ה-4 לפנה"סהאלף ה-3 לפנה"סהאלף ה-2 לפנה"סהאלף ה-1 לפנה"סהאלף הראשוןהאלף השניהאלף השלישי

המאה ה-10 לפנה"סהמאה ה-9 לפנה"סהמאה ה-8 לפנה"סהמאה ה-7 לפנה"סהמאה ה-6 לפנה"סהמאה ה-5 לפנה"סהמאה ה-4 לפנה"סהמאה ה-3 לפנה"ס
המאה ה-2 לפנה"סהמאה ה-1 לפנה"סהמאה ה-1המאה ה-2המאה ה-3המאה ה-4המאה ה-5המאה ה-6המאה ה-7 • המאה ה-8 • המאה ה-9
המאה ה-10המאה ה-11המאה ה-12המאה ה-13המאה ה-14המאה ה-15המאה ה-16המאה ה-17המאה ה-18המאה ה-19המאה ה-20המאה ה-21

היסטוריהלוח הזמנים הגאולוגילוח התקופות בארץ ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.