המאה ה-7 לפנה"ס

המאה ה-7 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 700 לפני הספירה והסתיימה בשנת 601 לפני הספירה. זוהי המאה השביעית לפני תחילת הספירה הנוצרית.

מאות:

המאה ה-8 לפנה"ס  •  המאה ה-7 לפנה"ס  •  המאה ה-6 לפנה"ס


עשורים:

610-619 לפנה"ס  •  600-609 לפנה"ס  •  590-599 לפנה"ס

אירועים בולטים בעולם

Sennacherib
סנחריב מלך אשור נרצח בידי בנו אדרמלך ב-681 לפנה"ס

ערים חדשות

אישים בולטים

אישים בולטים ביהדות

תגליות והמצאות

600-609 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 609 - 600 לפנה"ס

610-619 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 619 - 610 לפנה"ס

620-629 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 629 – 620 לפנה"ס

660-669 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 669 - 660 לפנה"ס

680-689 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 689 - 680 לפנה"ס

690-699 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 699 - 690 לפנה"ס

אגינה

אגינה (ביוונית Αίγινα; ביוונית עתיקה אייגינה) הוא אחד מהאיים הסרוניים שבמפרץ הסרוני, השוכן במרחק 25 קילומטרים מאתונה. האי קרוי על שמה של אייגינה, אמו של אייאקוס מן המיתולוגיה היוונית, שנולד באי ואחר כך היה שליטו. בעת העתיקה הייתה הפוליס אגינה אויבתה ויריבתה המסחרית של אתונה.

האי, ביחד עם האיונים הסמוכים לחופיו, שייך מבחינה מינהלית ליחידה האזורית האיים, שבמחוז אטיקה. העיר הראשית באי, הנושאת את אותו השם, שוכנת בקצהו הצפון-מערבי, וב-2001 מנתה אוכלוסייתה 7,410 נפש. אגינה הוא יעד נופש קרוב ופופולרי בחודשי הקיץ בשל קרבתו לאתונה, וחלק מתושבי אתונה מחזיקים בו בית שני. עיירות וכפרים גדולים נוספים באגינה הם קִיפּסֶלי (1,949 נפש), וָאתִי (1,474), מֶסָאגְרוֹס (682), פֶּרְדִיקָה (682), אַיָה מָרִינָה (462), וַאיָה (239), אַלוֹנֶס (233) וקוֹנטוֹס (178).

אוסטיה (עיר)

אוסטיה (Ostia) היא פרבר של העיר רומא הממוקם על שפך נהר הטיבר אל הים הטירני במחוז לאציו שבמרכז איטליה. בעבר הייתה אוסטיה עיר הנמל של רומא העתיקה.

לפי המסורת הרומית העיר הוקמה במהלך המאה ה-7 לפנה"ס על ידי המלך הרומי אנקוס מארקיוס. ממצאים ארכאולוגים מאמתים את עתיקותה של העיר, אך יחד עם זו מצביעים על יסודה במהלך המאה ה-4 לפנה"ס. עם התעצמות רומא, התפתחות המסחר בה והגידול באוכלוסייתה, הפכה אוסטיה לנמל חשוב וראשי ששימש ליבוא תבואות ומוצרי מזון לתוך העיר. במהלך מלחמת האזרחים הרומית של 88 לפנה"ס כבש גאיוס מריוס את העיר על מנת לנתק את רומא ממקורת האספקה שלה. העיר נבזזה על ידי חייליו של מריוס וספגה נזקים גדולים.

העיר גדלה והתפתחה בתקופת הקיסרות הרומית. עם נפילתה של האימפריה הרומית החלה העיר לדעוך. במהלך ימי הביניים שימשה העיר כמצודת מגן לעיר רומא.

כיום אוסטיה היא פרבר של רומא והיא משמשת בין השאר כאתר נופש וחוף פעיל. במקום קיים אתר ארכאולוגי נרחב.

איוניה

איוניה (יוונית Ιωνία, טורקית İyonya) הייתה ברית ערים בקצה המערבי של אסיה הקטנה, סביב העיר איזמיר בטורקיה של ימינו, אשר כללה גם את האיים כיוס וסמוס.

איוניה גבלה באיוליס (Aeolis) מצפון, בלידיה ממזרח ובקאריה מדרום, ולפי המסורת היוונית נוסדה על ידי מהגרים איונים שהגיעו מתחום מושבם באטיקה שביוון, ואשר העניקו לה את שמה. לפי מסורת זו התיישבו האיונים באיוניה 140 שנה לאחר מלחמת טרויה, היינו בסביבות שנת 1040 לפנה"ס. סביר שלא רק איונים אלא גם שבטים הלנים אחרים התיישבו באיוניה, והעיר סמירנה (איזמיר) עצמה הייתה במקור יישוב איולי. ברי בכל אופן שהשבטים ההלנים התערבבו אלה באלה ובאוכלוסייה ההודו-אירופית המקומית.

בשנת 800 לפנה"ס לערך הקימו 12 ערי איוניה את "הליגה האיונית", ברית תרבותית-דתית, ללא מאפיינים מדיניים-צבאיים, ומאוחר יותר הצטרפה אליה גם סמירנה, היא איזמיר. איוניה עצמה הייתה חבל ארץ גאוגרפי קטן למדי, וחלק מערי הברית שכנו בחבלים הגאוגרפיים של קאריה ולידיה ושתיים מהן היו היישובים ההלנים באיים כיוס וסמוס. בשל האדמה הפורייה והשטחים החקלאיים בשפכי נהרות מערב אסיה הקטנה, נחשבה איוניה לעשירה מבין הממלכות ההלניות בחוף המזרחי של הים האגאי. העיר מילטוס התבלטה הן כמרכז מסחרי והן כמוקד תרבותי אשר שגשג בין 700 ל-500 לפנה"ס, וממנו יצאה האסכולה המילטית. ערים חשובות נוספות היו אפסוס ופוקיאה (Phocaea).

כשכנותיה סבלה גם איוניה מפלישת הקימרים לאסיה הקטנה בתחילת המאה ה-7 לפנה"ס. המלך גיגס מלידיה (מלך עד 657 או 652 לפנה"ס), המזוהה לעיתים עם גוג המקראי, פלש לערי איוניה וכבש את שטחן של סמירנה ומילטוס. עם זאת רק בתקופת קרויסוס, מלך לידיה בין השנים 560 עד 545 לפנה"ס, השלימה האחרונה את השתלטותה על ערי איוניה. קרויסוס בנה את מקדש ארטמיס באפסוס שהיה לאחד משבעת פלאי תבל בעולם העתיק. עם תבוסת קרויסוס לכורש, נכבשה גם איוניה על ידי הפרסים והייתה לחלק מהממלכה האחמנית. ערי איוניה נהנו ממידה רבה של אוטונומיה תחת השלטון הפרסי, אך סבלו מזרועם הקשה של שליטים מקומיים שמונו לתפקידם על ידי הפרסים, מעול המיסים ומחובת השירות הצבאי שנכפה עליהן. בשנת 500 לפנה"ס לערך, מרדו ערי איוניה בפרסים בסיוען של אתונה ושל ארטריה, והמרד התפשט לאורך כל חופי הים האגאי. עם זאת המרד דוכא תוך מספר שנים והוכרע באופן סופי בקרב לאדה בשנת 494 לפנה"ס. מילטוס הושמה במצור וחרבה. הפרסים לא הענישו את הערים המורדות, אלא הרגיעו את התסיסה שגרמה למרד על ידי הדחת שליטיהן הטיראנים וכינון משטר דמוקרטי בחלק מהן.

אשור

אַשּׁוּר הוא שמה של ממלכה שמית קדומה שהתקיימה בין סוף המאה ה-21 לפנה"ס ועד לסוף המאה ה-7 לפנה"ס עת נפלה לידי האימפריה הבבלית. תחילת הממלכה בעיר אשור באזור החידקל העליון ששמה ניתן לה על שם האל השומרי אשור, בעיראק של ימינו.

ארץ אשור תחומה בין הרי ארמניה בצפון לשפך נהר הזב הגדול בדרום, ובין רמת החבור במערב להרי כורדיסטן במזרח. עיר הבירה של ממלכת אשור שונתה במהלך הזמן. ידועות במיוחד הבירות אשור ונינווה, והעם שחי במקום נקרא אף הוא אשור, או "העם האשורי".

אשור ידעה עליות ומורדות בכוחה ובחשיבותה, וניתן לחלק את תולדותיה למספר תקופות: ראשיתה של אשור הייתה התקופה בה התגבשה עיר מדינה, תקופת אשור הקדומה בה התפתחה העיר להיות מרכז למסחר ארוך טווח עם אנאטוליה שבטורקיה של היום, התקופה האשורית התיכונה - בה התרחבה ממלכת אשור ויסדה את האימפריה הראשונה, והאימפריה האשורית החדשה בה התרחבה האימפריה האשורית בכל רחבי המזרח התיכון והגיעה למצרים ומזרח אנטוליה.

הלנים

הלנים (Έλληνες) הוא הכינוי לכלל השבטים ממוצא הודו אירופי שאכלסו את יוון החל מאמצע האלף השני לפנה"ס.

מקור השם הלנים הוא כנראה משם של שבט קטן ששכן בדרומה של תסליה באזור שנקרא הלאס. הפלישה הדורית, שהתרחשה כנראה בסוף האלף השני לפנה"ס, הביאה להתפשטות השם גם לאזורים דרומיים יותר. הכינוי הלנים מוזכר אצל הומרוס רק פעם אחת, כאשר לרוב הוא משתמש בכינויים "אכיאים", "דנאים" או "ארגיוים" על מנת לתאר את כלל העם היווני.

המשוררים הסיודוס וארכילוכוס, בני המאות ה-8 וה-7 לפנה"ס, השתמשו כבר באופן קבוע בכינוי הלנים או פאנהלנים, בכתביהם כאשר התייחסו לכלל העם היווני. נראה שבמהלך המאה ה-7 לפנה"ס הכינוי הלנים נעשה רווח ומקובל בכל חלקי יוון, כפי שניתן לראות מכך שהשופטים במשחקים האולימפים כונו "שופטי ההלנים".

לפי המיתולוגיה היוונית מקור השם הלנים הוא בשמו של בנם הבכור של דאוקליון ופירה, "הלנוס". לפי האגדה, דאקוליון ופירה היו הניצולים היחידים ממבול שהוריד זאוס, אבי האלים, על מנת להשמיד את הגזע האנושי. הלנוס, בנם, נחשב כאבי הגזע ההלני ובניו, לאבות השבטים ההלנים השונים.

ההלנים הורכבו מ-4 שבטים עיקריים: איונים, איולים, דורים ואיכאים. אלו נבדלו זה מזה בלשונם, תרבותם, דתם ובהתפשטותם הגאוגרפית ביוון ומאוחר יותר ברחבי ארצות אגן הים התיכון. נראה שהחל מאמצע האלף ה-2 לפנה"ס, החלו שבטים אלו חודרים בגלים גלים ליוון מכיוון צפון, תוך כדי שהם דוחקים או מתמזגים עם הילידים המקוריים של הארץ, הפלאסגים ועם בני התרבות המיקנית ששלטו עד אז בארץ זו.

בסוף האלף ה-1 לפנה"ס[דרושה הבהרה], גל חדש של שבטים הלנים, הדורים, החל לנדוד לתוך יוון, תוך שהוא דוחק בשבטים האחרים,[דרושה הבהרה] לגלי הגירה מיוון גופה אל המערב, אל אסיה הקטנה [דרושה הבהרה]. ההלנים המשיכו במסורות של הגירה, התפשטות והקמת מושבות לאורך כל ההיסטוריה שלהם, מהגעתם הראשונה ליוון ועד שלהי התקופה ההלניסטית ונציגים מקרב כל 4 השבטים השונים הגיעו לכל קצוות העולם המוכר בתקופה ההיא, מהודו ועד ספרד.

השם הלאס משמש כשמה של יוון בעת העתיקה וגם, בימינו כשמה של יוון המודרנית. המונח הלניזם, נטבע בעת החדשה על ידי החוקר הגרמני יוליוס ולהאוזן, (והוא מתועד לראשונה כבר בעת העתיקה, בספר מקבים ב, ככינוי למתיוונים, וכניגוד למונח "יהדות"), נטבע על בסיס שמם הקדום של היוונים.

הנקרופוליס בפנטליקה

הנקרופוליס של פנטליקה היא עיר קברים בסיציליה, ובה כ-5,000 קברים, המתוארכים החל מן המאה ה-13 לפנה"ס ועד המאה ה-7 לפנה"ס. פנטליקה נמצאת בעמקי הנהרות אנאפו וקלסינרה, בין הערים פרלה וסורטינו, בדרום מזרח סיציליה. הנקרופוליס של פנטליקה, יחד עם העיר סירקוזה, הוגדרו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

פנטליקה נמצאת על רמה המוקפת בגאיות שיצרו הנחלים אנאפו וקלסינרה. הרמה ממוקמת בין היישובים פרלה וסורטינו, בדרום מזרח סיציליה. הרמה היא חלק משלוש שמורות טבע, ומהווה אזור שימור חשוב.

הנקרופוליס משתרע על שטח הררי, ובו מערות ומצוקים, שאורכו כ-1,200 מטרים מצפון לדרום, ורוחבו כ-500 מטרים ממזרח למערב. בשטח ניתן להבחין בכ-5,000 קברים, שרובם נחצבו בסלע. קברים אלה מיוחסים לתושבי האי הקדמונים, שנדחקו מחופי האי במהלך המאה ה-13 לפנה"ס, עם הגעתם של השבטים האיטלקיים הראשונים, שבטי הסיקניים (ביוונית Sikanoi) והסיקוליים (ביוונית Sikeloi). ניתן להבחין בחמש קבוצות של קברים:

הנקרופוליס הצפון-מערבי, ובו כ-600 קברים, שנחצבו בקבוצות של חמישה;

הנקרופוליס הצפוני, שבו כ-1,500 קברים; זהו הנקרופוליס הנרחב ביותר והמעורר השתאות יותר מכולם. הקברים באזור זה נחצבו במאה ה-12 ומאה ה-11 לפני הספירה.

הנקרופוליס הדרומי, הנמצא בין שני האתרים הקודמים; גם הקברים שבו נחצבו באותן מאות.

נקרופוליס פיליפורטו, שבו כ-500 קברים; נקרופוליס זה מרוחק כ-9 ק"מ מן העיירה פרלה, והקברים שבתחומו משתרעים של צלעות ההרים, על אגן נחל אנאפו, ועד סמוך לעיר. הקברים מתוארכים החל מן המאה ה-13 ועד למאה ה-9 לפנה"ס.

נקרופוליס קאבטה (Cavetta) ובו כ-300 קברים, שנחצבו במאה ה-9 ובמאה ה-8 לפני הספירה. באזור זה נמצאים גם שרידי מבנים מן התקופה הביזנטית.בחפירות ארכאולוגיות שנערכו באזור הנקרופוליס נמצאו שרידים של יישוב מתקופת הקולוניזציה היוונית של האי, בין המאה ה-8 למאה ה-6 לפני הספירה. שרידים שמקורם מיקני ושרידי מבנים מונומנטליים נחשפו גם הם, ביניהם זיהו הארכאולוגים אנאקטורון, ארמון של נסיך.

באזור נמצאו שרידים גם מתקופה מאוחרת בהרבה, המאה ה-9 והמאה ה-10 לספירה: באזור זה הוקמו ביצורים שנועדו להדוף את הפלישות הפאטמיות לאי.

הנקרופוליס של פנטליקה הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 2005, יחד עם סירקוז הסמוכה. על פי נימוקי ההכרזה, פנטליקה וסירקוז מהוות עדות ייחודית להתפתחות התרבויות הים תיכוניות במהלך מאות שנים.

חותמות למלך

חותמות לַמֶּלֶךְ הוא כינוי שניתן לידיות קנקני אגירה שבהן הוטבעה הכתובת "למלך" בכתב עברי עתיק () בעזרת חותמות. ההטבעה נמצאה על מספר גדול של קנקני אגירה (כ-2,000 קנקנים) שנמצאו באזור יהודה, ובמיוחד סביב ירושלים, והמתוארכים לדעת רוב החוקרים לתקופת מלכותו של חזקיהו מלך יהודה שמלך במאה ה-8 ותחילת המאה ה-7 לפנה"ס, ולדעת אחרים לימי כורש ודריווש הראשון מלכי פרס. סבורים כי הכדים הללו הכילו שמן או יין אשר הובאו כמיסים לאוצר המלך והם נשלחו למקומות שונים לצורכי הצבא או לשימוש המינהל שהיה באותם הערים.

לא נמצאו החותמות המקוריות עצמן, אולם נמצאו כ-2,000 הטבעות על ידיות קנקנים, ובדיקת ההטבעות מעלה כי מספר החותמות שעשו בהן שימוש עמד כנראה על 21. כשלמעשה רווח השימוש במושג הנפוץ יותר: "חותמת" לתאר את ההטבעות.

חיי אישים

החיבור אנשי שם יוונים ורומאים, הידוע גם בשם חיי אישים (ביוונית: Βίοι Παράλληλοι‏ (Bíoi Parállēloi)‏, חיים מקבילים; בלטינית: Virorum Graecorum et Romanorum, אישים יוונים ורומאים) מאת פּלוּטַרכוֹס, הוא סדרת ביוגרפיות של אישים מפורסמים בצמדים (יווני ורומאי). מטרת ההצמדה בין הביוגרפיות השונות היא להדגיש את פועלם וקווי האופי של האישים השונים בעיקר דרך חוסנם המוסרי או העדרו. "חיי אישים" נכתב ככל הנראה בין שנת 96 לספירה (מותו של הקיסר דומיטיאנוס) למותו של פלוטארכוס בשנות ה-20 של המאה ה-2 לספירה.חלק מהספר אבד; עד ימינו שרדו 23 צמדים של ביוגרפיות של אישים יווניים ורומיים בהתאמה. כמו כן יש ארבע ביוגרפיות בודדות, ללא הצמד שלהן. לספרים אלו חשיבות רבה לא רק להכרת הביוגרפיות של האישים השונים, אלא גם להבנת העולם היווני והרומי של אותה תקופה. האישים המתוארים על ידי פלוטארכוס חיו ופעלו מסביבות המאה ה-7 לפנה"ס ועד שלהי תקופת הרפובליקה הרומית.

את הביוגרפיות כתב פלוטארכוס במהלך שני העשורים האחרונים לחייו. כל יתר חיבוריו ששרדו, קובצו תחת השם "מוראליה", ורובם נכתבו לפני שהתמסר לכתיבת הביוגרפיות.

לידיה

לידיה (ביוונית Λυδία, בלטינית Lydia בטורקית Lidya ובעברית המקראית לוד) הייתה ממלכה במערב מרכז אסיה הקטנה, סמוך לעיר איזמיר בטורקיה של ימינו, אך בשיא התפשטותה שלטה על כל חלקה המערבי של אסיה הקטנה, מנהר קיזילאירמאק במזרח ועד לים האגאי במערב. המצאת המטבע בשנת 660 לפנה"ס לערך מיוחסת ללידיה, ולפי גרסה אחרת למלך קרויסוס אשר מלך עליה באמצע המאה ה-6 לפנה"ס.

מלכי מוקדון

במשך כל שנות קיומה, הייתה ממלכת מוקדון מונרכיה. אין מידע מדויק על ייסוד הממלכה, והמידע על המלכים הראשונים הוא חלקי ומעורבב באגדות ומיתולוגיה. מאז המאה ה-7 לפנה"ס לכל המאוחר, נשלטה הממלכה בידי שושלת מלוכה שנקראה "השושלת הארגאידית". שלטונם של הארגאידים היה מבוסס בעיקר במרכז הממלכה, בעוד המחוזות ההרריים ומכוסי היערות בצפון ומערב הממלכה נשלטו בידי שושלות מקומיות שלרוב היו קשורות בקשרי דם עם הארגאידים. להלכה היו שליטים אלו כפופים לארגאידים, אולם בפועל נאמנותם וצייתנותם השתנתה בהתאם לכושרם של המלכים להטיל את מרותם.צורת השלטון של המלכים לא השתנתה הרבה מאז התקופה ההומרית. המלך היה נבחר בידי המוקדונים מבין הנסיכים מבני השושלת הארגאידית, ועם עלותו לשלטון היה המלך מרכז בידיו את כל כוח השלטון. המלך היה אדון הארץ, כהן דת, המפקד העליון של הצבא שופט ראשי וכו'. הוא היה בעליהן של כל האדמות, והאזרחים היו מחויבים בתשלום מס בגין האדמות שעיבדו. המלך לבדו יכל להכריז מלחמה, וחוזים והסכמים נעשו אך ורק בשם המלך. מבין בני האצולה היה בוחר המלך קבוצת נבחרים שכונו "הטיירוי" ("רעי המלך"), והם חיו יחד עם המלך בארמון, שרתו לצדו בצבא והיוו את חוד החנית של חיל הפרשים המוקדוני.מוקדון נותרה ממלכה שולית יחסית עד עלותו לשלטון של פיליפוס השני, מלך מוקדון, שביסס את שלטונה של מוקדון במרבית יוון. בנו של פיליפוס, אלכסנדר הגדול, הפך את מוקדון לאחת האימפריות הגדולות ביותר בעולם העתיק. אלכסנדר מת ללא יורשים, ועם מותו פתחו מפקדי צבאו, שכונו בשם "דיאדוכים" ("יורשים"), בסדרת מלחמות, שבסופן נפלה מוקדון בידי השושלת האנטיפטרידית, שהוחלפה עד מהרה בידי השושלת האנטיגונידית. שלטונם של האנטיגונידים היה ברוטלי בהרבה מזה של הארגאידים, אולם תחת הנהגתם הממלכה נותרה יציבה יחסית עד כיבושה בידי רומא בשנת 168 לפנה"ס בתום המלחמה המוקדונית השלישית.

מנסרת סנחריב

מנסרת סנחריב היא כינוי לאנלים (כרוניקות אשוריות) שנכתבו על גבי מנסרות על ידי סופרי האימפריה האשורית החדשה לתיאור מסע סנחריב בארץ ישראל בסוף המאה השמינית לפני הספירה.

מנסרת סנחריב התפרסמה בכך שבמסעו השלישי של סנחריב למערב היא מתארת את מלחמתו בממלכת יהודה עם חזקיה, אירוע המוזכר במקרא בהרחבה בספר מלכים, בספר דברי הימים ובספר ישעיה, ואף נשנה בכתבי הרודוטוס.בתואם לכתוב במקרא המנסרה מתארת את כיבושיו בערי יהודה, לעומת זאת כלפי ירושלים נכתב, "וספרתי כשלל. (חזקיהו) עצמו, כציפור בכלוב". ומהעדר תיאור כיבוש, מוכח שהוא כשל בכיבוש ירושלים ככתוב במקרא.

מסעו השלישי של סנחריב נכתב לראשונה חודשים ספורים לאחר תום המסע, בראשית שנת 700 לפנה"ס, במהדורה הקרויה "גליל ראסאם", והוא מופיע לאחר מכן בכל מהדורת האנלים כמעט ללא שינוי. מהדורות ידועות הן:

מנסרת טיילור, נמצאת כיום במוזיאון הבריטי בלונדון נמצאה בנינווה.

מנסרת שיקגו, נמצאת כיום בהמכון האוריינטלי של אוניברסיטת שיקגו

מנסרת מוזיאון ישראל, נמצאת בידי מוזיאון ישראל בירושלים נמצאה בנינווה.

פותי

פּוֹתי (בגאורגית: ფოთი, במגרלית: ფუთი, פּוּתי, בלאזית: ფაში, פּאשי, בעבר נקראה על ידי הטורקים פאש - Faş) היא אחת משלוש ערי הנמל של גאורגיה, לחופיו המזרחיים של הים השחור. היא שוכנת במחוז סמגרלו וסוואנתי עילית במערב גאורגיה. ואוכלוסייתה מונה 47,400 תושבים.

בקרבת העיר זורם נהר הריוני, הנשפך לים השחור. העיר, שנבנתה ליד הקולוניה היוונית "פאסיס", הפכה לעיר נמל מרכזית ומרכז תעשייתי מאז תחילת המאה העשרים. באפריל 2008 נחנך פרויקט כלכלי גדול בשיתוף פעולה בין גאורגיה לאיחוד האמירויות הערביות, שבמסגרתו עתיד אזור פותי להפוך לאזור תעשייה חופשי.

פריגיה

פריגיה (ביוונית Φρυγία - "פרייה"; בטורקית Frigya) הייתה ממלכה במערב חלקה המרכזי של אסיה הקטנה שנמצא כיום במערב טורקיה. הפריגים התיישבו באזור החל מ-1200 לפנה"ס והקימו את ממלכתם במאה ה-8 לפנה"ס. פריגיה נשטפה על ידי שבטים קימריים בתחילת המאה ה-7 לפנה"ס, ולאחר מכן נכבשה על ידי ממלכת לידיה, שכנתה ממערב, עד לכיבושה בידי הפרסים, באמצע המאה ה-6 לפנה"ס.

לוח אירועים בהיסטוריה
פרהיסטוריההאלף ה-10 לפנה"סהאלף ה-9 לפנה"סהאלף ה-8 לפנה"סהאלף ה-7 לפנה"סהאלף ה-6 לפנה"סהאלף ה-5 לפנה"ס
האלף ה-4 לפנה"סהאלף ה-3 לפנה"סהאלף ה-2 לפנה"סהאלף ה-1 לפנה"סהאלף הראשוןהאלף השניהאלף השלישי

המאה ה-10 לפנה"סהמאה ה-9 לפנה"סהמאה ה-8 לפנה"ס • המאה ה-7 לפנה"ס • המאה ה-6 לפנה"סהמאה ה-5 לפנה"סהמאה ה-4 לפנה"סהמאה ה-3 לפנה"ס
המאה ה-2 לפנה"סהמאה ה-1 לפנה"סהמאה ה-1המאה ה-2המאה ה-3המאה ה-4המאה ה-5המאה ה-6המאה ה-7המאה ה-8המאה ה-9
המאה ה-10המאה ה-11המאה ה-12המאה ה-13המאה ה-14המאה ה-15המאה ה-16המאה ה-17המאה ה-18המאה ה-19המאה ה-20המאה ה-21

היסטוריהלוח הזמנים הגאולוגילוח התקופות בארץ ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.