המאה ה-4 לפנה"ס

המאה ה-4 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 400 לפני הספירה והסתיימה בשנת 301 לפני הספירה. זוהי המאה הרביעית לפני תחילת הספירה הנוצרית.

מאות:

המאה ה-5 לפנה"ס  •  המאה ה-4 לפנה"ס  •  המאה ה-3 לפנה"ס


עשורים:

310-319 לפנה"ס  •  300-309 לפנה"ס  •  290-299 לפנה"ס

אירועים בולטים בעולם

ערים חדשות

אישים משמעותיים

קישורים חיצוניים

שנים במאה ה-4 לפני הספירה
400 לפנה"ס 399 לפנה"ס 398 לפנה"ס 397 לפנה"ס 396 לפנה"ס 395 לפנה"ס 394 לפנה"ס 393 לפנה"ס 392 לפנה"ס 391 לפנה"ס
390 לפנה"ס 389 לפנה"ס 388 לפנה"ס 387 לפנה"ס 386 לפנה"ס 385 לפנה"ס 384 לפנה"ס 383 לפנה"ס 382 לפנה"ס 381 לפנה"ס
380 לפנה"ס 379 לפנה"ס 378 לפנה"ס 377 לפנה"ס 376 לפנה"ס 375 לפנה"ס 374 לפנה"ס 373 לפנה"ס 372 לפנה"ס 371 לפנה"ס
370 לפנה"ס 369 לפנה"ס 368 לפנה"ס 367 לפנה"ס 366 לפנה"ס 365 לפנה"ס 364 לפנה"ס 363 לפנה"ס 362 לפנה"ס 361 לפנה"ס
360 לפנה"ס 359 לפנה"ס 358 לפנה"ס 357 לפנה"ס 356 לפנה"ס 355 לפנה"ס 354 לפנה"ס 353 לפנה"ס 352 לפנה"ס 351 לפנה"ס
350 לפנה"ס 349 לפנה"ס 348 לפנה"ס 347 לפנה"ס 346 לפנה"ס 345 לפנה"ס 344 לפנה"ס 343 לפנה"ס 342 לפנה"ס 341 לפנה"ס
340 לפנה"ס 339 לפנה"ס 338 לפנה"ס 337 לפנה"ס 336 לפנה"ס 335 לפנה"ס 334 לפנה"ס 333 לפנה"ס 332 לפנה"ס 331 לפנה"ס
330 לפנה"ס 329 לפנה"ס 328 לפנה"ס 327 לפנה"ס 326 לפנה"ס 325 לפנה"ס 324 לפנה"ס 323 לפנה"ס 322 לפנה"ס 321 לפנה"ס
320 לפנה"ס 319 לפנה"ס 318 לפנה"ס 317 לפנה"ס 316 לפנה"ס 315 לפנה"ס 314 לפנה"ס 313 לפנה"ס 312 לפנה"ס 311 לפנה"ס
310 לפנה"ס 309 לפנה"ס 308 לפנה"ס 307 לפנה"ס 306 לפנה"ס 305 לפנה"ס 304 לפנה"ס 303 לפנה"ס 302 לפנה"ס 301 לפנה"ס
300-309 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 309 - 300 לפנה"ס

310-319 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 319 - 310 לפנה"ס

320-329 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 329 - 320 לפנה"ס

330-339 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 339 - 330 לפנה"ס

340-349 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 349 - 340 לפנה"ס

350-359 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 359 - 350 לפנה"ס

360-369 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 369 - 360 לפנה"ס

370-379 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 379 - 370 לפנה"ס

380-389 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 389 - 380 לפנה"ס

390-399 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 399 - 390 לפנה"ס

איבריה הקווקזית

איבריה הקווקזית (בגאורגית: იბერია, איבֶּריה), או ממלכת איבריה, הוא השם שניתן על ידי היוונים הקדמונים והרומאים לממלכה העתיקה של כארתלי (המאה ה-4 לפנה"ס - המאה ה-5 לספירה), המקבילה בערך לשטח גאורגיה של ימינו.

המונח "איבריה הקווקזית" (או איבריה המזרחית) נועד להבחין אותה מחצי האי האיברי (ספרד ופורטוגל של ימינו). ממלכת איבריה שימשה בסיס לממלכה הגאורגית המאוחרת והבסיס לגאורגים (כרתוולים) של ימינו. מידת היחסים האפשריים עם האיברים המערביים, או במילים אחרות למה לשני העמים יש אותו שם יווני, אינה ידועה כיום. ישנה גישה אטימולוגית הטוענת לקירבה בין העמים.

חוניו הראשון

חוניו הראשון היה כהן גדול מבית חוניו. לאחר ידוע אביו (סוף המאה ה-4 לפנה"ס), ותקופת כהונתו חופפת לתקופת מלכותו של אלכסנדר הגדול.

בשנת 330 לפנה"ס עם פטירתו של הכהן הגדול ידוע, התחיל לכהן בכהונה הגדולה חוניו בנו, המכונה חוניו הראשון עקב קיומם של עוד כוהנים גדולים בשם זה שכיהנו אחריו. חוניו הראשון כאביו הרחיק את הכותים והשתדל להבאיש את ריחם בעיני העם. לפי המסורת היהודית[דרוש מקור] ביקר אלכסנדר הגדול בעיר פעמיים במהלך מסעיו ובביקורו השני הוא נפגש עם חוניו וכן עם אביו, ידוע.

לדעת חלק מהחוקרים, ההתכתבות בין מלך ספרטה לבין חוניו הכהן הגדול, המצוטטת בספר קדמוניות היהודים, התקיימה עם חוניו הראשון.חוניו הראשון כיהן בכהונה הגדולה כ-20 שנה, עד פטירתו בשנת 310 לפנה"ס. הכהן הגדול אחריו היה בנו שמעון הראשון.

טיראניה

טיראניה (ביוונית: τυραννίς) היא צורת משטר אוטוקרטי, אשר התקיים במספר רב של ערי פוליס ביוון העתיקה במשך תקופות מסוימות. בטיראניה, שלט שליט יחיד על כל העיר, אשר נקרא "טיראן" - שליט יחיד ביוונית (ומכאן גם tyrannus- שליט יחיד בלטינית). כך, למשל, בשפת המקור הטרגדיה "אדיפוס המלך" מאת סופוקלס נקראת "אדיפוס טיראנוס", למרות שאדיפוס אינו טיראן במובן הקלאסי בכך שקיבל את השלטון כפרס ולא לקח אותו בהפיכה (וכן אין זה ידוע אך הוא בנו של המלך לאיוס). מקור המילה ככל הנראה לודי, וכן השליט הראשון שמכונה טירן הוא גיגס מלך לידיה.

השלטון הטיראני לבש צורה אחרת בכל פוליס ומאפייניו נבעו מן ההיסטוריה המקומית של המקום והיחסים החברתיים-כלכליים בו. המאפיין את כל הטיראניות הוא שכל טיראן עלה לשלטון בכוח הזרוע בהפיכה בתמיכת ההמונים, כיוון את שלטונו כנגד האריסטוקרטיה ששלטה בעיר לפני כן ויצר שלטון ריכוזי. מרבית הטיראניות לא נמשכו מעבר לשני דורות, משום שהטיראן המייסד היה פופולרי בקרב ההמונים בשל הרפורמות שהנהיג ומשום שנלחם באריסטוקרטיה, שהעם לא אהב, אך יורשו כבר לא יכול היה להתגאות בהישגים אלה ולכן העם התמרמר על כל פעולה מחמירה שעשה על-מנת לשמור על שלטונו. לכן רוב הטיראנים של הדור השני (והיו גם כאלה של הדור הראשון) הודחו בהפיכות דמוקרטיות - כך היפארכוס והיפיאס באתונה, וכך גם הטיראניה בקורינתוס, שנפסקה מיד עם מותו של הטיראן השני בשושלת - פריאנדרוס.

בהיסטוריה היוונית המונח "טיראן" אינו בהכרח שלילי אלא מבטא את צורת תפיסת השלטון, והטיראנים לאו דווקא היו שליטים גרועים. הפילוסופים של המאה ה-4 לפנה"ס (אפלטון ואריסטו) ראו בטיראן מפלצת, ובמשמעות זו המונח "טיראן" נכנס לשפות המערביות - במשמעות של עריץ, שליט אכזרי ואגואיסטי שלא אכפת לו מנתיניו. חלק נכבד מהטיראנים היווניים בפירוש לא היו כאלה.

חשיבותם של הטיראנים להיסטוריה של הערים היווניות רבה. הם תרמו לפיתוח הייצור והמסחר ושימשו חוליית-מעבר בין אריסטוקרטיה לדמוקרטיה.

יוון הקלאסית

יוון הקלאסית הוא כינוי מקובל לתקופה היסטורית בת כ-150–200 שנה בתולדות יוון העתיקה שתחילתה במאה ה-5 לפנה"ס וסופה במאה ה-4 לפנה"ס. הייתה זו תקופת פריחה גדולה בכל תחומי החיים ביוון, ובה הגיעה התפתחות הפוליס לשיאה. בין השאר, נוסדו אסכולות מובילות בפילוסופיה, חלה התפתחות רבה במדע היווני, בשיטות הלוחמה ובחיי החברה היווניים. התפתחות חשובה הייתה בתחומי האמנות ובמיוחד בפיסול ובארכיטקטורה. בתקופה זו הונחו יסודות ההיסטוריוגרפיה עם פעילותו של הרודוטוס, שנחשב להיסטוריון הראשון.

בתקופת יוון הקלאסית נודעה השפעה רבה לפולֵייס הגדולות – אתונה, ספרטה, ובמאה הרביעית גם תבאי. פולייס אלה נאבקו במשך כמאה שנה במאבק עיקש להשגת ההגמוניה ביוון, מאבק אשר הגיע לשיאו במלחמה הפלופונסית בין אתונה לספרטה במחצית השנייה של המאה ה-5 לפנה"ס. אולם ניצחונה של ספרטה במלחמה הפלופונסית לא הביא שקט ליוון, והמלחמות על ההגמוניה נמשכו לאורך כל התקופה, עד אמצע המאה ה-4 לפנה"ס, אז עלתה לגדולה השכנה הצפונית, מוקדון, בהנהגתו של פיליפוס השני, אביו של אלכסנדר הגדול.

הפולייס לא פעלו בחלל ריק. מאפיין חשוב של תקופה זו הוא כינוס הפולייס לליגות – בריתות מדיניות וצבאיות ארוכות טווח. מקורן של הליגות בתקופה הארכאית, אך הן קיבלו דחיפה גדולה במהלך התקופה הקלאסית. בדרך כלל נשלטה הליגה על ידי פוליס חשובה, שסביבה התקבצו פולייס קטנות יותר. פרישה מברית כזאת הייתה נתקלת בדרך כלל בתגובה צבאית מצד הפוליס העיקרית, ולעיתים אף הוטל עונש על בעלת הברית הסוררת.

תקופה זו, אף שהיא קצרה יחסית, הייתה אות הפתיחה לתחילתו של עידן תרבותי בתולדות אירופה. כיבושיו של אלכסנדר הגדול הביאו להפצת התרבות היוונית, וכינונה של התקופה ההלניסטית בכל רחבי העולם ההלניסטי, יחד עם כיבוש יוון בידי הרפובליקה הרומית תוך אימוץ של חלקים ניכרים מהתרבות היוונית על ידי רומא, הביאו להפצת התרבות היוונית בחלקים נרחבים של אירופה המערבית ואסיה.

מסחתי

מֶסחֶתי (בגאורגית: მესხეთი) הוא אזור הררי ופרובינציה לשעבר של דרום מערב גאורגיה.

השבטים הגאורגים הקדומים משקי-Meshki (מאוחר יותר מוסח-Moskh, והמוסיניקים, היו ילידי האזור הזה, שזוהו, בידי חלק מהמחברים כ-מושקי (Muški) מאסיה הקטנה, מהמאה ה-12 לפנה"ס, על פי מקורות אשוריים. רוב האוכלוסייה המסחתים הגאורגים כיום הם צאצאי שבטים אלו. המוסיניקים היו ממציאי המטלורגיה. במיליניום השני - המאה הרביעית לפנה"ס, מסחתי הייתה חלק מהממלכה הגאורגית דיאוחי (დიაოხი). המאה ה-4 לפנה"ס - המאה ה-6, חלק מממלכת איבריה. בין מאה העשירית ועד למאה ה-15, האזור היה חלק מהממלכה הגאורגית המאוחדת. במאה ה-16 מסחתי נכבשה וסופחה לאימפריה העות'מאנית. בשנים 1829-1917 האזור היה חלק מפרובינציית טביליסי. בשנים 1918-1921 חלק מהרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה, ובשנים 1921-1990 חלק ממחוז גאורגיה בברית המועצות. משנת 1990 מסחתי הפכה לפרובינציה בגאורגיה בשם סאמצחה-ג'אוואחתי.

נבטים

הנַבַּטִים (כנראה השבט נַבַּתֻ הארמי) היו שבטים שמקורם בחצי האי ערב; הנבטים הופיעו באזור ארץ ישראל כבר בשלהי התקופה הפרסית ותחילת התקופה ההלניסטית (המאה ה-4 לפנה"ס). הם עסקו בהעברת סחורות דרך המדבר לשיווק ביוון העתיקה, ואחר כך ברומא. בעיקר סחרו במור ולבונה (שהובאו מאזור תימן וסומליה), וכמו כן בסוגי בשמים נוספים, תבלינים (שהובאו מהודו), מלח, בדים יקרים, ואף אספלט (ששימש ליצירת מומיות). ייחודם וכוחם של הנבטים היה בכך שידעו כיצד לשרוד ולאתר מים במדבר, ונהגו לחצות אותו בשיירות של עשרות גמלים. במהלך הזמן נקבע מסלול דרך הבשמים בו הוקמו תחנות מעבר כל 30–40 ק"מ לאורך המסלול ונחפרו בורות מים לאגירת מי נגר. סחורותיהם הגיעו לנמל עזה, משם יצאו לעיבוד במצרים ואחר כך לאירופה.

ספרטה

ספרטה (ביוונית מודרנית וביוונית אטית: Σπάρτη יוונית דורית: Σπάρτα; מכונה גם לאקדיימון, ביוונית: Λακεδαίμων) היא עיר קטנה ביוון. היא התפרסמה בזכות ההיסטוריה הארוכה שלה, במיוחד מהעת שבה הייתה פוליס חשובה ביוון העתיקה. היא חרבה בשלהי העת העתיקה, ומאז נעדרה חשיבות כלשהי. העיירה ספרטה, שהוקמה מחדש במאה התשע-עשרה, שוכנת בחבל לאקוניה, בחלק המרכזי הדרומי של חצי האי פלופונסוס, והיא בירת חבל זה.

שמה של ספרטה נודע לתהילה בזכות אורח חייהם הייחודי של אזרחיה, שהפך שם דבר, ובשל אומץ הלב של לוחמיה, שנודע בכל רחבי יוון העתיקה. נחישותם של לוחמיה אפשרה לספרטה להתקיים בלי חומות מגן עד אמצע המאה ה-4 לפנה"ס, שכן אף אויב לא העז להציב רגלו על אדמתה. שטח שלטונה של הפוליס השתרע על־פני כ-7,500 קמ"ר, שטח גדול במושגי יוון הקלאסית, שחבק את לאקוניה (כ-3,500 קמ"ר) ונחלה נוספת, מסניה (4,000 קמ"ר).

ספרטה עמדה בראש הליגה הפלופונסית והגיעה לשיא תהילתה כאשר עמדה בראש הכוחות היווניים שהדפו את הפרסים, כשאלו ניסו לכבוש את יוון בשנת 480 לפני הספירה.

אחרי המלחמה בפרסים הייתה ספרטה נתונה במאבק ממושך עם אתונה על ההגמוניה ביוון. מאבק זה, הידוע בשם "המלחמה הפלופונסית", הסתיים בניצחונה של ספרטה, אך החליש אותה. ספרטה נותרה הכוח ההגמוני ביוון במשך כמה עשרות שנים, אך אחרי המלחמה נגד תבאי (המחצית הראשונה של המאה ה-4 לפנה"ס) דעך כוחה. הפוליס לא הצליחה להשתקם ממפלתה ולא שבה למעמד בכורה ביוון. מאוחר יותר, בשנת 192 לפנה"ס, שולבה ספרטה בליגה האכאית, וכ-50 שנה לאחר מכן נבלעה על ידי הרפובליקה הרומית.

ציניקנים

הציניקנים (יוונית: κυνικοί. שם הזרם: κυνισμός) היוו זרם פילוסופי ואורח חיים בעת העתיקה ביוון. אנטיסתנס יסד את הזרם הפילוסופי במחצית השנייה של המאה ה-4 לפנה"ס. עם שינויים שונים, זרם זה המשיך להתקיים עד קצו של העולם הרומי במאה ה-6 לספירה.

הרציונל המרכזי של הפילוסופיה הוא כי בני אנוש יכולים להשיג אושר על ידי אימון יסודי ועל ידי חיים באופן הטבעי עבור אנשים, דרך דחיית כל התאוות הבסיסיות כגון ממון, כח, יחסי מין, ותהילה. כתחליף לתאוות, על האדם לחיות חיים המופשטים מכל אחזקה חומרית.

קרב איסוס

קרב איסוס התרחש בין צבא היווני-מוקדוני בראשותו של אלכסנדר הגדול לאימפריה הפרסית בהנהגתו של דריווש השלישי, באסיה הקטנה, על גדות הנחל פינארוס. הקרב התקיים בחודש נובמבר, שנת 333 לפני הספירה, כשנה לאחר תחילת מסע הכיבושים של אלכסנדר נגד האימפריה הפרסית, והסתיים בתבוסה מוחצת של הפרסים, אשר פתחה את שערי ארץ ישראל ומצרים בפני אלכסנדר.

לוח אירועים בהיסטוריה
פרהיסטוריההאלף ה-10 לפנה"סהאלף ה-9 לפנה"סהאלף ה-8 לפנה"סהאלף ה-7 לפנה"סהאלף ה-6 לפנה"סהאלף ה-5 לפנה"ס
האלף ה-4 לפנה"סהאלף ה-3 לפנה"סהאלף ה-2 לפנה"סהאלף ה-1 לפנה"סהאלף הראשוןהאלף השניהאלף השלישי

המאה ה-10 לפנה"סהמאה ה-9 לפנה"סהמאה ה-8 לפנה"סהמאה ה-7 לפנה"סהמאה ה-6 לפנה"סהמאה ה-5 לפנה"ס • המאה ה-4 לפנה"ס • המאה ה-3 לפנה"ס
המאה ה-2 לפנה"סהמאה ה-1 לפנה"סהמאה ה-1המאה ה-2המאה ה-3המאה ה-4המאה ה-5המאה ה-6המאה ה-7המאה ה-8המאה ה-9
המאה ה-10המאה ה-11המאה ה-12המאה ה-13המאה ה-14המאה ה-15המאה ה-16המאה ה-17המאה ה-18המאה ה-19המאה ה-20המאה ה-21

היסטוריהלוח הזמנים הגאולוגילוח התקופות בארץ ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.