המאה ה-4

המאה ה-4 היא התקופה שהחלה בשנת 301 והסתיימה בשנת 400. היא המאה הרביעית של המילניום הראשון.

מאות:

המאה ה-3 • המאה ה-4 • המאה ה-5


עשורים:

290-299 • 300-309 • 310-319

שנים:
 • 299 • 300 • 301 • 302 • 303 • 

אירועים בולטים בעולם

אישים בולטים

אישים בולטים ביהדות

תגליות והמצאות

קישורים חיצוניים

שנים במאה ה-4
___ 301 302 303 304 305 306 307 308 309
310 311 312 313 314 315 316 317 318 319
320 321 322 323 324 325 326 327 328 329
330 331 332 333 334 335 336 337 338 339
340 341 342 343 344 345 346 347 348 349
350 351 352 353 354 355 356 357 358 359
360 361 362 363 364 365 366 367 368 369
370 371 372 373 374 375 376 377 378 379
380 381 382 383 384 385 386 387 388 389
390 391 392 393 394 395 396 397 398 399
400
300-309 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 309 - 300 לפנה"ס

320-329 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 329 - 320 לפנה"ס

330-339 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 339 - 330 לפנה"ס

350-359 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 359 - 350 לפנה"ס

359

שנת 359 היא השנה ה-59 במאה ה-4. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. ספירת הנוצרים, המקובלת כיום, החלה בשנת 525, ולכן המספר הסודר של שנת 359 ניתן לה בדיעבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

אדריכלות ביזנטית

אדריכלות ביזנטית היא סגנון אדריכלי שהתפתח מהאדריכלות הרומית ואיפיין את הבנייה של האימפריה הביזנטית באזור מזרח הים התיכון מן המאה ה-4 ועד שלהי ימי הביניים. חלק נכבד מהאדריכלות הביזאנטית נמצא בעיר איסטנבול אשר נקראה בעבר קונסטנטינופול והייתה הבירה של האימפריה. רוב המבנים בסגנון זה הם כנסיות ומנזרים וחלקם, אשר נמצאים בטורקיה, הפכו למסגדים בתקופה העות'מאנית ובכך הצליחו להשתמר עד לימינו.

אוניברסיטת לייפציג

אוניברסיטת לייפציג (בגרמנית: Universität Leipzig) היא אוניברסיטה הממוקמת בעיר לייפציג, במדינת סקסוניה שבגרמניה. היא נוסדה בשנת 1409 ונחשבת לאחת מהעתיקות ומהחשובות באוניברסיטאות אירופה.

אוניברסיטת לייפציג נוסדה בחודש דצמבר 1409 על ידי פרידריך הראשון שליט סקסוניה, כמוסד ללימודי דת ומדעים.

זהו אחד מארבעה המקומות בהם נמצאים דפים מקודקס סינאיטיקוס, כתב היד הנדיר מן המאה ה-4, המכיל את הנוסח הקדום ביותר הידוע של תרגום התנ"ך ליוונית ואת נוסח הברית החדשה.

ניתן לומר, כי במאה העשרים שימשה אוניברסיטת לייפציג במידה רבה כשיקוף לחברה הגרמנית.

בתחילת המאה העשרים הייתה אחד מהמקומות הראשונים בהם הונפו דגלים אדומים, במסגרת מהפכת נובמבר.

בשנת 1931 הייתה מהאוניברסיטאות הראשונות בגרמניה בה זכה בבחירות לאגודת הסטודנטים תא הסטודנטים של המפלגה הנאצית, וזאת כשנתיים לפני עליית המפלגה הנאצית לשלטון; ובכך הקדימה את העתיד להתרחש בגרמניה כולה.

בתקופת מלחמת העולם השנייה, הופצצה העיר לייפציג ו-70 אחוזים מבנייני האוניברסיטה נחרבו. מנהיגי "תא הסטודנטים הנציונל-סוציאליסטי" בלייפציג נעצרו עם תבוסת גרמניה על ידי בעלות הברית.

בתחילת שנות החמישים פעלה באוניברסיטת לייפציג התארגנות פוליטית שקראה תיגר על המשטר הדיקטטורי של גרמניה המזרחית ודרשה משטר דמוקרטי וחופשי. מנהיג ההתארגנות, הרברט בלטר, שילם על כך בחייו ונדון למוות על ידי השלטונות בשנת 1953.

בהמשך, בשנים 1953 - 1991 הוסב שמה על ידי השלטון הקומוניסטי לאוניברסיטת קארל מרקס.

השם "אוניברסיטת לייפציג" הוחזר לאחר איחוד גרמניה.

בשנות התשעים של המאה העשרים החלה בנייתה המחודשת של האוניברסיטה במבנים חדשים ומודרניים. בשנת 2005 למדו בה כ-31,000 סטודנטים ועבדו בה כ-400 מרצים ו-3,300 עובדים אחרים.

גותים

הגותים (גותית: Gut-þiuda) היו שבטים גרמאנים אשר פלשו לתחומי האימפריה הרומית במהלך המאות הראשונות לספירה. מקור הגותים הוא באזור הדרומי של שוודיה הנקרא סקאנדצה (scandza), אך התרבות הגותית התהוותה בצפון מזרח אירופה היבשתית ולא בסקנדינביה.

הגותים מוזכרים לראשונה כשבטים החיים בפולין במאה הראשונה לספירה. משם נדדו הגותים במאה השנייה לספירה לאזור סקיתיה (Scythia), אזור מצפון לים השחור (באוקראינה של היום), ובמאה השלישית חלקם התיישבו ליד גבולות האימפריה הרומית.

בשנת 269 נלחם קלאודיוס השני גותיקוס בגותים, ובקרב שנערך ליד העיר נאיסוס שבמואסיה העילית הובסו הגותים ונסוגו. הניצחון המוחלט העניק לקלאודיוס את התואר 'גותיקוס מקסימוס'. בעקבות המלחמה הוקמה פדרציה חזקה של הגותים, אולם זו הוכנעה במאה הרביעית על ידי ההונים.

במהלך המאה ה-4 לספירה התפצלו לשני שבטים, אלו שיישבו את האזורים בצפון הים השחור נקראו אוסטרוגותים (גותים מזרחיים), ואלו שיישבו את אזור דאקיה שהיה חלק מהאימפריה הרומית (נמצא ברומניה ובהונגריה של היום) נקראו ויזיגותים (גותים מערביים, מתקדמים).

באמצע המאה ה-4 הומרו הגותים לנצרות על ידי הבישוף אולפילס שהמציא את האלפבית הגותי שהתבסס על האלפבית היווני על מנת לספק לגותים שפה כתובה כדי שיוכלו לקרוא את תרגומו לתנ"ך. הגותים קיבלו על עצמם את הנצרות האריאנית.

ספר התנ"ך של אולפילס הוא השריד היחיד שנותר מהשפה הגותית.

המאה ה-4 לפנה"ס

המאה ה-4 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 400 לפני הספירה והסתיימה בשנת 301 לפני הספירה. זוהי המאה הרביעית לפני תחילת הספירה הנוצרית.

המאה ה-5

המאה ה-5 היא התקופה שהחלה בשנת 401 והסתיימה בשנת 500. היא המאה החמישית של המילניום הראשון.

ועידת ניקיאה

ועידת ניקיאה הראשונה הייתה הוועידה האקומנית הראשונה של הכנסייה. הוועידה התכנסה בשנת 325 לספירה בעיר ניקיאה שבאסיה הקטנה ביוזמת הקיסר קונסטנטינוס על-מנת לקבוע תקן אחיד לנצרות, אשר הייתה כבר נפוצה ברבים. בוועידה נקבעו עקרונות הכנסייה הנוצרית, ובהם האני מאמין הנוצרי ומועד חג הפסחא. כמו כן נקבע ברוב קולות מוחץ כי האריאנים שלא קיבלו את נצחיותו של ישו לצד האל האב, הם כופרים.

חיבור אבוד

חיבור אבוד הוא יצירה ספרותית או עיונית שידוע כי התקיימה, אך לא שרדה עד ימינו. עדויות לקיומה של היצירה קיימות בזכות אזכורה ביצירות אחרות שכן שרדו, ולעיתים שרד רק חלק קטן מהיצירה, והוא מלמד על שאר חלקיה.

חיבורים יאבדו מכל מיני סיבות. לפעמים איבדו אותם במשבר או אסון היסטורי (כמו למשל שריפת הספרייה הגדולה של אלכסנדריה), לפעמים הם הושמדו בכוונה בגלל תוכנם (כסוג של צנזורה, למשל באמצעות שריפת ספרים) ולעיתים, כותבי החיבורים עצמם החליטו להשמידם, מסיבות שונות (אם כי לא תמיד הצליחו - הפואמה האפית אינאיס נשמרה על ידי אוגוסטוס, למרות שיוצרה, ורגיליוס, ציווה להשמידה, וכך גם יצירותיו של פרנץ קפקא פורסמו למרות בקשתו שיושמדו).

לעיתים, חלקים מהחיבורים האלה שורדים כציטוטים בחיבורים אחרים. למשל, האנציקלופדיה "תולדות הטבע", מאת פליניוס הזקן, מצטטת חיבורים קדומים יותר. בין היתר, התבססה האנציקלופדיה על כתביו של מרקוס טרנטיוס וארו - מלומד וסופר רומאי, שחי ופעל כ-100 שנים לפני פליניוס. מקור אחר הוא מרקוס ויפסניוס אגריפס, שעל מפותיו הסתמך פליניוס בחלק מהכרכים הגאוגרפיים. בערכים זואולוגיים הסתמך פליניוס על אריסטו, ובתחום הבוטני על תאופרסטוס.

כמו כן, לעיתים שורדים חיבורים אבודים כעתיקות, או כאשר הדפים עליהם הם נכתבו משמשים כמצע לכתבים מאוחרים יותר (פלימפססט). דוגמה לחיבור שנחשב כאבוד, אך נמצא לאחרונה, הוא הפלימפססט של ארכימדס, ששרד מתחת לטקסט של ספר תפילה.

רוב החיבורים האבודים החשובים ביותר נכתבו בעידן הקלאסי, מאחר שלפני המצאת הדפוס היו עותקים מעטים מכל כתב יד, אך ישנן דוגמאות מכל תקופות ההיסטוריה, למשל, גם במאה ה-20 אבדו סרטי ראינוע רבים (כ-80% מהם) מאחר שצולמו על חומר בלתי יציב הנוטה להתלקחות, שדרש טיפול מסור על מנת לשמרו.

טיראניה

טיראניה (ביוונית: τυραννίς) היא צורת משטר אוטוקרטי, אשר התקיים במספר רב של ערי פוליס ביוון העתיקה במשך תקופות מסוימות. בטיראניה, שלט שליט יחיד על כל העיר, אשר נקרא "טיראן" - שליט יחיד ביוונית (ומכאן גם tyrannus- שליט יחיד בלטינית). כך, למשל, בשפת המקור הטרגדיה "אדיפוס המלך" מאת סופוקלס נקראת "אדיפוס טיראנוס", למרות שאדיפוס אינו טיראן במובן הקלאסי בכך שקיבל את השלטון כפרס ולא לקח אותו בהפיכה (וכן אין זה ידוע אך הוא בנו של המלך לאיוס). מקור המילה ככל הנראה לודי, וכן השליט הראשון שמכונה טירן הוא גיגס מלך לידיה.

השלטון הטיראני לבש צורה אחרת בכל פוליס ומאפייניו נבעו מן ההיסטוריה המקומית של המקום והיחסים החברתיים-כלכליים בו. המאפיין את כל הטיראניות הוא שכל טיראן עלה לשלטון בכוח הזרוע בהפיכה בתמיכת ההמונים, כיוון את שלטונו כנגד האריסטוקרטיה ששלטה בעיר לפני כן ויצר שלטון ריכוזי. מרבית הטיראניות לא נמשכו מעבר לשני דורות, משום שהטיראן המייסד היה פופולרי בקרב ההמונים בשל הרפורמות שהנהיג ומשום שנלחם באריסטוקרטיה, שהעם לא אהב, אך יורשו כבר לא יכול היה להתגאות בהישגים אלה ולכן העם התמרמר על כל פעולה מחמירה שעשה על-מנת לשמור על שלטונו. לכן רוב הטיראנים של הדור השני (והיו גם כאלה של הדור הראשון) הודחו בהפיכות דמוקרטיות - כך היפארכוס והיפיאס באתונה, וכך גם הטיראניה בקורינתוס, שנפסקה מיד עם מותו של הטיראן השני בשושלת - פריאנדרוס.

בהיסטוריה היוונית המונח "טיראן" אינו בהכרח שלילי אלא מבטא את צורת תפיסת השלטון, והטיראנים לאו דווקא היו שליטים גרועים. הפילוסופים של המאה ה-4 לפנה"ס (אפלטון ואריסטו) ראו בטיראן מפלצת, ובמשמעות זו המונח "טיראן" נכנס לשפות המערביות - במשמעות של עריץ, שליט אכזרי ואגואיסטי שלא אכפת לו מנתיניו. חלק נכבד מהטיראנים היווניים בפירוש לא היו כאלה.

חשיבותם של הטיראנים להיסטוריה של הערים היווניות רבה. הם תרמו לפיתוח הייצור והמסחר ושימשו חוליית-מעבר בין אריסטוקרטיה לדמוקרטיה.

יוון הקלאסית

יוון הקלאסית הוא כינוי מקובל לתקופה היסטורית בת כ-150–200 שנה בתולדות יוון העתיקה שתחילתה במאה ה-5 לפנה"ס וסופה במאה ה-4 לפנה"ס. הייתה זו תקופת פריחה גדולה בכל תחומי החיים ביוון, ובה הגיעה התפתחות הפוליס לשיאה. בין השאר, נוסדו אסכולות מובילות בפילוסופיה, חלה התפתחות רבה במדע היווני, בשיטות הלוחמה ובחיי החברה היווניים. התפתחות חשובה הייתה בתחומי האמנות ובמיוחד בפיסול ובארכיטקטורה. בתקופה זו הונחו יסודות ההיסטוריוגרפיה עם פעילותו של הרודוטוס, שנחשב להיסטוריון הראשון.

בתקופת יוון הקלאסית נודעה השפעה רבה לפולֵייס הגדולות – אתונה, ספרטה, ובמאה הרביעית גם תבאי. פולייס אלה נאבקו במשך כמאה שנה במאבק עיקש להשגת ההגמוניה ביוון, מאבק אשר הגיע לשיאו במלחמה הפלופונסית בין אתונה לספרטה במחצית השנייה של המאה ה-5 לפנה"ס. אולם ניצחונה של ספרטה במלחמה הפלופונסית לא הביא שקט ליוון, והמלחמות על ההגמוניה נמשכו לאורך כל התקופה, עד אמצע המאה ה-4 לפנה"ס, אז עלתה לגדולה השכנה הצפונית, מוקדון, בהנהגתו של פיליפוס השני, אביו של אלכסנדר הגדול.

הפולייס לא פעלו בחלל ריק. מאפיין חשוב של תקופה זו הוא כינוס הפולייס לליגות – בריתות מדיניות וצבאיות ארוכות טווח. מקורן של הליגות בתקופה הארכאית, אך הן קיבלו דחיפה גדולה במהלך התקופה הקלאסית. בדרך כלל נשלטה הליגה על ידי פוליס חשובה, שסביבה התקבצו פולייס קטנות יותר. פרישה מברית כזאת הייתה נתקלת בדרך כלל בתגובה צבאית מצד הפוליס העיקרית, ולעיתים אף הוטל עונש על בעלת הברית הסוררת.

תקופה זו, אף שהיא קצרה יחסית, הייתה אות הפתיחה לתחילתו של עידן תרבותי בתולדות אירופה. כיבושיו של אלכסנדר הגדול הביאו להפצת התרבות היוונית, וכינונה של התקופה ההלניסטית בכל רחבי העולם ההלניסטי, יחד עם כיבוש יוון בידי הרפובליקה הרומית תוך אימוץ של חלקים ניכרים מהתרבות היוונית על ידי רומא, הביאו להפצת התרבות היוונית בחלקים נרחבים של אירופה המערבית ואסיה.

יוסי ברבי בון

רבי יוסי ברבי בון (בתלמוד הבבלי מכונה: רבי יוסי בר אבין) היה אמורא ארץ ישראלי בתקופת הדור החמישי של האמוראים, המחצית השנייה של המאה ה-4 לספירה.

רבי יוסי ברבי בון מוזכר בעיקר בתלמוד הירושלמי, שם הוא מהאמוראים המצוטטים ביותר, ומעט גם בתלמוד הבבלי, שם הוא מכונה "רבי יוסי בר אבין".

בתלמוד הירושלמי, דבריו חותמים בדרך כלל את הסוגיה, משום כך נהוג לייחס לו את עריכת התלמוד הירושלמי, בדומה לפעולתו של רב אשי, עורך התלמוד הבבלי. אמוראים ארץ ישראלים המאוחרים לו לא נזכרו בשמותיהם בתלמוד הירושלמי.

רבי יוסי ברבי בון היה תלמידו של רבי יוסי דמן יוקרת. לדעת אהרן הימן אביו של רבי יוסי היה האמורא רבי אבין.

מסופר עליו כי היה מנהל משא ומתן בענייני הלכה עם רבי מנא ותלמידיו, ובדרך כלל הוא זה שהיה מסיים את המשא ומתן בסוגיא.

נבטים

הנַבַּטִים (כנראה השבט נַבַּתֻ הארמי) היו שבטים שמקורם בחצי האי ערב; הנבטים הופיעו באזור ארץ ישראל כבר בשלהי התקופה הפרסית ותחילת התקופה ההלניסטית (המאה ה-4 לפנה"ס). הם עסקו בהעברת סחורות דרך המדבר לשיווק ביוון העתיקה, ואחר כך ברומא. בעיקר סחרו במור ולבונה (שהובאו מאזור תימן וסומליה), וכמו כן בסוגי בשמים נוספים, תבלינים (שהובאו מהודו), מלח, בדים יקרים, ואף אספלט (ששימש ליצירת מומיות). ייחודם וכוחם של הנבטים היה בכך שידעו כיצד לשרוד ולאתר מים במדבר, ונהגו לחצות אותו בשיירות של עשרות גמלים. במהלך הזמן נקבע מסלול דרך הבשמים בו הוקמו תחנות מעבר כל 30–40 ק"מ לאורך המסלול ונחפרו בורות מים לאגירת מי נגר. סחורותיהם הגיעו לנמל עזה, משם יצאו לעיבוד במצרים ואחר כך לאירופה.

ספרטה

ספרטה (ביוונית מודרנית וביוונית אטית: Σπάρτη יוונית דורית: Σπάρτα; מכונה גם לאקדיימון, ביוונית: Λακεδαίμων) היא עיר קטנה ביוון. היא התפרסמה בזכות ההיסטוריה הארוכה שלה, במיוחד מהעת שבה הייתה פוליס חשובה ביוון העתיקה. היא חרבה בשלהי העת העתיקה, ומאז נעדרה חשיבות כלשהי. העיירה ספרטה, שהוקמה מחדש במאה התשע-עשרה, שוכנת בחבל לאקוניה, בחלק המרכזי הדרומי של חצי האי פלופונסוס, והיא בירת חבל זה.

שמה של ספרטה נודע לתהילה בזכות אורח חייהם הייחודי של אזרחיה, שהפך שם דבר, ובשל אומץ הלב של לוחמיה, שנודע בכל רחבי יוון העתיקה. נחישותם של לוחמיה אפשרה לספרטה להתקיים בלי חומות מגן עד אמצע המאה ה-4 לפנה"ס, שכן אף אויב לא העז להציב רגלו על אדמתה. שטח שלטונה של הפוליס השתרע על־פני כ-7,500 קמ"ר, שטח גדול במושגי יוון הקלאסית, שחבק את לאקוניה (כ-3,500 קמ"ר) ונחלה נוספת, מסניה (4,000 קמ"ר).

ספרטה עמדה בראש הליגה הפלופונסית והגיעה לשיא תהילתה כאשר עמדה בראש הכוחות היווניים שהדפו את הפרסים, כשאלו ניסו לכבוש את יוון בשנת 480 לפני הספירה.

אחרי המלחמה בפרסים הייתה ספרטה נתונה במאבק ממושך עם אתונה על ההגמוניה ביוון. מאבק זה, הידוע בשם "המלחמה הפלופונסית", הסתיים בניצחונה של ספרטה, אך החליש אותה. ספרטה נותרה הכוח ההגמוני ביוון במשך כמה עשרות שנים, אך אחרי המלחמה נגד תבאי (המחצית הראשונה של המאה ה-4 לפנה"ס) דעך כוחה. הפוליס לא הצליחה להשתקם ממפלתה ולא שבה למעמד בכורה ביוון. מאוחר יותר, בשנת 192 לפנה"ס, שולבה ספרטה בליגה האכאית, וכ-50 שנה לאחר מכן נבלעה על ידי הרפובליקה הרומית.

ציניקנים

הציניקנים (יוונית: κυνικοί. שם הזרם: κυνισμός) היוו זרם פילוסופי ואורח חיים בעת העתיקה ביוון. אנטיסתנס יסד את הזרם הפילוסופי במחצית השנייה של המאה ה-4 לפנה"ס. עם שינויים שונים, זרם זה המשיך להתקיים עד קצו של העולם הרומי במאה ה-6 לספירה.

הרציונל המרכזי של הפילוסופיה הוא כי בני אנוש יכולים להשיג אושר על ידי אימון יסודי ועל ידי חיים באופן הטבעי עבור אנשים, דרך דחיית כל התאוות הבסיסיות כגון ממון, כח, יחסי מין, ותהילה. כתחליף לתאוות, על האדם לחיות חיים המופשטים מכל אחזקה חומרית.

רפרם בר פפא

רפרם בר פפא היה אמורא בבלי בדור הרביעי (המאה ה-4), תלמידו של רב חסדא, וכמעט כל מאמריו בתלמוד הם בשמו, בהלכה ובאגדה. חברו של האמורא המפורסם רבא.

היה מבוגר מרבא, וכנראה היה מקביל לגילו של רב הונא. בתשובה לבקשתו של רבא שיספר לו ממעשיו הטובים של רב הונא השיב שאיננו זוכר את מעשיו בצעירותו, אלא בזקנותו.בניגוד לדעה נפוצה, לא היה בנו של רב פפא, המאוחר לו.

הוזכר גם חכם בשם זה שהיה תושב העיר סיכרא, "רפרם בר פפא מסיכרא", כנראה כדי לבדל אותו מרפרם בר פפא הידוע יותר.

לוח אירועים בהיסטוריה
פרהיסטוריההאלף ה-10 לפנה"סהאלף ה-9 לפנה"סהאלף ה-8 לפנה"סהאלף ה-7 לפנה"סהאלף ה-6 לפנה"סהאלף ה-5 לפנה"ס
האלף ה-4 לפנה"סהאלף ה-3 לפנה"סהאלף ה-2 לפנה"סהאלף ה-1 לפנה"סהאלף הראשוןהאלף השניהאלף השלישי

המאה ה-10 לפנה"סהמאה ה-9 לפנה"סהמאה ה-8 לפנה"סהמאה ה-7 לפנה"סהמאה ה-6 לפנה"סהמאה ה-5 לפנה"סהמאה ה-4 לפנה"סהמאה ה-3 לפנה"ס
המאה ה-2 לפנה"סהמאה ה-1 לפנה"סהמאה ה-1המאה ה-2המאה ה-3 • המאה ה-4 • המאה ה-5המאה ה-6המאה ה-7המאה ה-8המאה ה-9
המאה ה-10המאה ה-11המאה ה-12המאה ה-13המאה ה-14המאה ה-15המאה ה-16המאה ה-17המאה ה-18המאה ה-19המאה ה-20המאה ה-21

היסטוריהלוח הזמנים הגאולוגילוח התקופות בארץ ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.