המאה ה-16 לפנה"ס

המאה ה-16 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 1600 לפני הספירה והסתיימה בשנת 1501 לפני הספירה. זוהי המאה ה-16 לפני תחילת הספירה הנוצרית.

מאות:

המאה ה-17 לפנה"ס  •  המאה ה-16 לפנה"ס  •  המאה ה-15 לפנה"ס


עשורים:

1510-1519 לפנה"ס  •  1500-1509 לפנה"ס  •  1490-1499 לפנה"ס

אירועים בולטים בעולם

Mycenae lion gate dsc06382
שער האריה במיקנה, מרכזה של יוון המיקנית

אישים משמעותיים

קישורים חיצוניים

האלף השני לפני הספירה
המאה ה-20 לפנה"ס | המאה ה-19 לפנה"ס | המאה ה-18 לפנה"ס | המאה ה-17 לפנה"ס | המאה ה-16 לפנה"ס | המאה ה-15 לפנה"ס | המאה ה-14 לפנה"ס | המאה ה-13 לפנה"ס | המאה ה-12 לפנה"ס | המאה ה-11 לפנה"ס
האלף ה-5 לפנה"ס | האלף ה-4 לפנה"ס | האלף ה-3 לפנה"ס | האלף ה-2 לפנה"ס | האלף ה-1 לפנה"ס
תקופת הברונזה | העת העתיקה | היסטוריה | לוח הזמנים הגאולוגי
אימפריות

רשימת אימפריות ומעצמות על מחולקת לתקופות היסטוריות ואזורים גאוגרפיים שונים. מימין לשמאל ניתן לראות את שם האימפריה, תקופת קיומה כאימפריה ואזורי השליטה וההשפעה שלה.

ארם נהריים

ארם נהריים הוא שמו התנ"כי של האזור שמקובל בדרך כלל לזהותו עם צפון סוריה ליד גבול טורקיה. האזור של פְּתוֹר וכרכמיש על נהר פרת וחרן על נהר בליח עד נהר חבור. וזה במערב ארץ אשור הנמצאת באזור נינוה בצפון עיראק. הצירוף מופיע בתנ"ך חמש פעמים, ומזוהה בספר בראשית כארץ מוצאו של אברהם.

האלף ה-2 לפנה"ס

האלף ה-2 לפנה"ס הוא פרק הזמן שבין שנת 2,000 לפנה"ס עד סוף שנת 1,001 לפנה"ס (תחילת המאה ה-20 לפנה"ס עד סוף המאה ה-11 לפנה"ס).

המאה ה-11 לפנה"ס

המאה ה-11 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 1100 לפני הספירה והסתיימה בשנת 1001 לפני הספירה. זוהי המאה ה-11 לפני תחילת הספירה הנוצרית.

המאה ה-12 לפנה"ס

המאה ה-12 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 1200 לפני הספירה והסתיימה בשנת 1101 לפני הספירה. זוהי המאה ה-12 לפני תחילת הספירה הנוצרית.

המאה ה-13 לפנה"ס

המאה ה-13 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 1300 לפני הספירה והסתיימה בשנת 1201 לפני הספירה. זוהי המאה ה-13 לפני תחילת הספירה הנוצרית.

המאה ה-14 לפנה"ס

המאה ה-14 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 1400 לפני הספירה והסתיימה בשנת 1301 לפני הספירה. זוהי המאה ה-14 לפני תחילת הספירה הנוצרית.

המאה ה-15 לפנה"ס

המאה ה-15 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 1500 לפני הספירה והסתיימה בשנת 1401 לפני הספירה. זוהי המאה ה-15 לפני תחילת הספירה הנוצרית.

המאה ה-17 לפנה"ס

המאה ה-17 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 1700 לפני הספירה והסתיימה בשנת 1601 לפני הספירה. זוהי המאה ה-17 לפני תחילת הספירה הנוצרית.

המאה ה-18 לפנה"ס

המאה ה-18 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 1800 לפני הספירה והסתיימה בשנת 1701 לפני הספירה. זוהי המאה ה-18 לפני תחילת הספירה הנוצרית.

המאה ה-19 לפנה"ס

המאה ה-19 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 1900 לפני הספירה והסתיימה בשנת 1801 לפני הספירה. זוהי המאה ה-19 לפני תחילת הספירה הנוצרית.

המאה ה-20 לפנה"ס

המאה ה-20 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 2000 לפני הספירה והסתיימה בשנת 1901 לפני הספירה. זוהי המאה ה-20 לפני תחילת הספירה הנוצרית.

חרן

חָרָן (Harran) היא עיר קדוּמה מהתקופה השׁוּמֵרִית והאַכָּדִית, ששכנה במעלה נהר הבַּלִיח שבטורקיה של ימינו. היא נזכרת בתעודות אַשׁוּרִיוֹת מהמאה ה-19 לפנה"ס, ומתעודות ממארי מהמאה ה-18 לפנה"ס, כמרכזם של שבטים נודדים בשם בני ימין. כיום זהו אתר ארכאולוגי הנמצא בטורקיה ליד הגבול הסורי, סמוך לנהר הפרת, ופוקדים אותה תיירים אשר רוצים להתרשם מצורת החיים הקדומה ומבתי הבוץ.

ימחד

יַמְחַד (גם ימח'ד) הייתה ממלכה שמית עתיקה, שמרכזה שכן בעיר חַלַבּ, כיום בשטחה של סוריה. היא צמחה בסוף המאה ה-19 לפנה"ס ונשלטה על ידי מלכי שושלת בית ימחד, שהתבססו על צבא ודיפלומטיה כדי להרחיב את ממלכתם. מתחילת הקמתה, הייתה הממלכה נתונה למאבקים עם שכניה: מארי, קטנה, ואשור. פעולותיו של מלכה השני, ירים-לים הראשון, הפכו את הממלכה לכוח החזק ביותר במרחב הסורי באותה עת. באמצע המאה ה-18 לפנה"ס, נשלט רוב שטחה של סוריה, למעט דרומה, על ידי ממלכת ימחד, אם בשליטה ישירה או דרך ממלכות וסאליות. הממלכה שלטה על מערבה, צפונה ומזרחה של סוריה במשך קרוב למאה חמישים שנה. הייתה לימחד גם השפעה על ממלכות קטנות במסופוטמיה, על גבול ממלכת עילם. הממלכה נכבשה על ידי החתים, שהרסו את חלב. בהמשך שוקמה ימחד בחלקה, ובמאה ה-16 לפנה"ס סופחה לממלכת מיתני.אוכלוסייתה של ימחד הייתה בעיקרה אמורית, והייתה בעלת תרבות האופיינית לתקופת הברונזה בסוריה. הממלכה כללה גם אוכלוסייה חורית, שהתיישבה בה והשפיעה על תרבותה. הממלכה שלטה על נתיבי מסחר בינלאומיים רבים שפעלו בין אזור איראן של היום ממזרח, ואזור התרבויות האגאיות במערב. בימחד התקיים פולחן לאלים מהמיתולוגיה השמית הצפון-מערבית. הבירה חלב נחשבה לעיר קדושה גם בערים אחרות בסוריה, והייתה מרכז לפולחן האל הדד, שנחשב לאל הראשי בצפון סוריה.

כשים

הכשים (בכתיב אכדי: ka-aš-šu = כשו) היו עם קדום שמקורו ככל הנראה באזור הרי הזגרוס. לאחר נפילת האימפריה הבבלית הקדומה וכיבושה על ידי המלך החתי מורשיליש הראשון בתחילת המאה ה-16 לפנה"ס, השתלטה השושלת הכשית על בבל. הם שלטו על בבל קרוב ל-400 שנים עד 1155 לפנה"ס לערך, מועד בו נכבשה בבל על ידי עילם. הכשים לא היו עם שמי, ושפתם כמעט ואינה ידועה לנו. השושלת הכשית ניהלה את הממלכה בשפה האכדית, ושפתם של הכשים ידועה לנו בעיקר מניתוח השמות הפרטיים, וממספר מצומצם של מילונים כשיים-בבליים שנמצאו. בשפתם הם קראו לממלכתם כַּרדוּניַאש.

מיתני

מיתַני - ממלכה חורית קדומה ששכנה בצפון מסופוטמיה. מרכזה היה באזור נהר חבור והפרת העליון. בעת העתיקה חלק מהאזור בו שכנה ממלכת מיתני היה ידוע בעת העתיקה בשם: חַנִיגַלְבַּת, שהיה שמו הקדום של האזור, נהרין ונַהרִימ כלומר: נהריים, כמו בשם האזור ארם נהריים, במכתבי אל-עמארנה הופיעה גם בשם סֻבַּרֻ, וכן חֻרִי - ארץ החורים. מיתני התקיימה מאמצע המאה ה-16 לפנה"ס ועד אמצע המאה ה-13 לפנה"ס. בירתה של מיתני הייתה "וַשוּכַּנִי" אשר מקומה המדויק אינו ידוע. אחת ההשערות היא שהעיר שכנה ב"תל אל פחריה" (Tell el Fakhariya). תושבי הממלכה היו ברובם חורים. לעומת זאת מלכיה היו ממוצא הודו-איראני. אלים הודיים המוזכרים בריג-וודה כמו מיתרא ואינדרה היוו חלק מרכזי מהפנתאון שלהם.תקופת גדולתה של מיתני הייתה בתקופת הברונזה המאוחרת. בתקופה זו התפשטה דרומה והפכה לכוח העיקרי שעמד מול האימפריה המצרית בתקופת הממלכה החדשה. במחצית המאה ה-16 לפנה"ס ניהלו פרעוני מצרים אמנחותפ הראשון ותחותמס הראשון מלחמות עם ממלכת מיתני שהתפשטה דרומה והפכה במאות ה-16 עד ה-14 לפנה"ס לכוח העיקרי שעמד מול המצרים. בראשית המאה ה-15 כבשה מיתני חלקים ניכרים מכנען וסוריה. שטחה כלל את רובה של סוריה, חלקים מטורקיה של היום כמו כיזוואתנה, וחלקים גדולים מצפון עיראק של היום. גבולה הדרומי היה עם האימפריה המצרית. בתקופתם של המלכים: "שַׁאוּשַתַר" (1480 לפנה"ס לערך) ו-"תוּשרַתה" (1400 לפנה"ס לערך) הייתה מיתני אחת המעצמות הגדולות של קדמת אסיה. השפעתה הגיעה עד דמשק וגבל בחוף הלבנוני. מיתני תמכה במלכי כנען במאבקם כנגד תחותמס השלישי. במסעו השמיני של תחותמס השלישי הוא ניצח את מיתני, אבל לא הצליח לכבוש את סוריה. גם בנו של תחותמס השלישי - אמנחותפ השני יצא למסע קרב כנגד מיתני. המסעות בכללם לא צלחו, אבל הושג איזון בין מצרים למיתני. שתי הממלכות קבעו את גבול תחומי ההשפעה שלהם שעבר בין אזור קדש שבסוריה לבקעת הלבנון.

במשך שנים דיכאה מיתני את ממלכת אשור, עד שבמאה ה־15 לפנה"ס פתח אשור־אֻבַּלִּיט הראשון מלך אשור במרד גלוי ומוצלח נגד מיתני, שעלה למיתנים באדמות רבות והקנה למלך האשורי תארים נכבדים. במסגרת מסעו כבש את רוב עריה. המשפחה המלכותית של מיתני ברחה לאירידו. הצבא האשורי הגיע לעיר שבה אותם והיגלה אותם לאשור. אירידו והיישובים סביבה הוצתו בשריפה ונהרסו, ובכתובתו של אדד-ניררי הראשון הוא מציין שהוא המליח את אדמתה, אירוע טקסי הנעשה למדינה מורדת.

מיתני שימשה כיעד העיקרי במסעותיו הצבאיים של שופילוליומש הראשון שחי באמצע המאה ה-14 לפנה"ס, הוא הנחיל לה מפלות כבדות עד שכבש את בירתה "וַשוּכָני".

המאבק בין אשור ומיתני נמשך בימי אַדַד־נִירָרִי הראשון שחי במאה ה-13 לפנה"ס, ושַׁלְמַנְאֶסֶר הראשון והסתכם בהכנעה ומחיצה של שתי הממלכות. יריבתה העיקרית מצפון-מערב הייתה ממלכת החתים.

ארכיון מכתבי אל-עמארנה כוללים 14 מכתבים מתושרַתַה מלך מיתני, למלך מצרים, רובם לאמנחותפ השלישי והם עוסקים בקשרים הבינלאומיים בין שתי הממלכות, וכן בנישואי שתי נסיכות ממיתני לאמנחותפ השלישי. באחד המכתבים, המופנה לאמנחותפ הרביעי מצוין דבר מותו של אמנחותפ השלישי שנשלח לנא אמון. מכתבי מלך מיתני הם הארוכים ביותר בקורפוס מכתבי אל עמארנה.הסוף הפתאומי של מספר תרבויות בנות האזור סביב ל־1200 לפנה"ס הוביל לטענה כי גויי הים אחראים לחורבן האומות החתיות, ממלכת אמורו, מיקניות והמיתניות. אף על פי כן, ההיסטוריון מארק ואן דה מיארופ ואחרים טענו כנגד התאוריה. האגיפטולוג הצרפתי ניקולה גרימל טען כי מיתני, אשור ובבל חרבו בידי קבוצה אשר חיה בגבולות האדמות המיושבות ונקראה באכדית חַבִּירוּ.

סרה-אן

סרה-אן (נכתב גם סראן, וגם סרה-אל; מלך בתחילת המאה ה-16 לפנה"ס על פי הכרונולוגיה התיכונה) היה נסיך מימחד, וייתכן ומלך בחלב לאחר רציחתו של המלך החתי מורשיליש הראשון.

קדש (ארנת)

קֶדֶש ("כּינסַה" בהגייה החתית), הייתה עיר חורית עתיקה ששכנה על גדות נהר האורונטס בשטח מערב סוריה של היום. חורבותיה נמצאות בתל נבי מִנד, 24 ק"מ דרומית מערבית לחומס. החורבות זוהו על ידי קנת קיצ'ן (Kenneth Kitchen).

האתר של קדש יושב לראשונה בתקופה הכלקוליתית. בתקופת הברונזה המאוחרת, העיר הייתה עיר חשובה, והייתה יעד למסעי קרבות של חלק ממלכי השושלת ה-18 והשושלת ה-19 של מצרים. העיר שכנה בשטח ממלכת אמורו, בעמק בעל חשיבות אסטרטגית, דרכו עברו דרכי המסחר.

תחותמס הראשון שמלך בתחילת המאה ה-16 לפנה"ס יצא בשנת מלכותו השנייה למסע מלחמה כנגד ברית ממלכות בראשה עמדה מיתני, וכללה גם את החתים, ארם וקדש.

בשנת 1482 לפנה"ס יצא תחותמס השלישי למסע המלחמה הראשון, לאחר שהתייצבה מולו ברית נרחבת של מלכי כנען בראשות מלך העיר קדש. המרד נתמך על ידי ממלכת מיתני. תחותמס עצמו כתב שהמרד התפשט על פני כנען כולה "מן העיר ירזה ועד קצות תבל" (יֻרְזָה שכנה כנראה בתל גמה של היום). מרד זה הוכרע בקרב מגידו. רק במסעו השישי הצליח לכבוש אותה. במאה ה-14 לפנה"ס עברה העיר להיות תחת השפעה חתית.

העיר קדש מופיעה בתשעה מכתבים במכתבי אל-עמארנה. במכתב 189 מופיעה התכתבות בין מלך קדש "אִיתַגַמַה", שמלך באמצע המאה ה-14 לפנה"ס, למלך מצרים. במכתב הוא מתלונן על ביריאווזה מלך דמשק שמשמיץ אותו. איתגמה מופיע ב-11 מתוך 382 מכתבי אל עמרנה, מתוכם 4 מכתבים העוסקים בארץ "עמקו" ששכנה בדרום עמק הבקאע שבלבנון. במכתבים מופיעים שמות של שני מלכים נוספים של קדש "סוטרנה" ו"ארי-טשוב".

בתחילת המאה ה-13 לפנה"ס יצא סתי הראשון למסעו השלישי שמטרתו הייתה להילחם בחתים, הוא הצליח להכותם בקדש, לזכר ניצחונו הציב מצבת ניצחון שנמצאה במקום בחפירות ארכאולוגיות.

בימי רעמסס השני נערך בקרבת העיר קרב קדש כנגד האימפריה החתית שבראשה עמדו מוותליש השני וחתושיליש השלישי. הקרב נערך על השליטה באזורי כנען, סוריה ולבנון. בתחילת הקרב הייתה יד החתים על העליונה אולם המצרים, בהנהגתו של רעמסס, התעשתו וגרמו לחתים אבידות כבדות. הקרב הסתיים בתיקו טקטי, אולם הניצחון האסטרטגי במלחמה היה בידי החתים, כש-16 שנים מאוחר יותר, הגיע המאבק לסיומו עם חתימת הסכם שלום בין שתי המעצמות. על פי הסכם זה קדש נשארה בידי החתים והגבול בין הממלכות עבר באזור בקעת הלבנון.

קדש נהרסה ונעלמה מעל דפי ההיסטוריה בסוף המאה ה-13 לפנה"ס, בעקבות פלישת גויי הים. בשכבה העליונה שבתל נמצאו שרידים מהתקופה ההלניסטית. שרידים אלה מעידים שהעיר הייתה מיושבת בתקופה זו. למרגלות התל נמצאו שרידים מהתקופה הביזנטית.

רפואה

רפואה (הנקראת לעיתים גם רפואה קונבנציונלית), היא ענף של המדע ומקצוע, העוסקים באבחון, מחקר, וטיפול במחלות, בשיפור הבריאות וברפואה מונעת. הרפואה מתבססת על הישגיהם של מדעי הטבע, החברה, והרוח ומתקדמת במקביל להם. במרוצת השנים התפתחו במקצוע התמחויות בענפים מרובים, לפי קריטריונים שונים: מבחינים בין רפואה פנימית, רפואת חירום, רפואה כירורגית, רפואת עיניים, אף אוזן וגרון וכו', ולפי התחומים החברתיים - רפואה צבאית, רפואה משפטית, רפואה תעשייתית, רפואת בית חולים וכו'.

השגיה של הרפואה המודרנית ניכרים, בפרט בגידול הדרמטי שחל בתוחלת החיים במאה השנים האחרונות, גידול שבעיקרו נובע מהישגיה של הרפואה, כגון אנטיביוטיקה וחיסונים, וגם משיפור הסניטציה והתזונה. לעיתים קצרה ידה של הרפואה, ובמחלות מסוימות היא יכולה להציע טיפול סימפטומטי ומסייע למחלה, אך אינה יודעת לרפא או לסייע בהחלמה. אדם שהוא בעל הכשרה והיתר לעסוק ברפואה נקרא רופא (או רופא קונבנציונלי), והוא מורשה לעסוק ברפואה בכלליות ולהתמחות באחת או יותר מההתמחויות הרפואיות השונות.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.