המאה ה-15 לפנה"ס

המאה ה-15 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 1500 לפני הספירה והסתיימה בשנת 1401 לפני הספירה. זוהי המאה ה-15 לפני תחילת הספירה הנוצרית.

מאות:

המאה ה-16 לפנה"ס  •  המאה ה-15 לפנה"ס  •  המאה ה-14 לפנה"ס


עשורים:

1410-1419 לפנה"ס  •  1400-1409 לפנה"ס  •  1390-1399 לפנה"ס

אירועים בולטים בעולם

ערים חדשות

אישים משמעותיים

תגליות והמצאות

קישורים חיצוניים

האלף השני לפני הספירה
המאה ה-20 לפנה"ס | המאה ה-19 לפנה"ס | המאה ה-18 לפנה"ס | המאה ה-17 לפנה"ס | המאה ה-16 לפנה"ס | המאה ה-15 לפנה"ס | המאה ה-14 לפנה"ס | המאה ה-13 לפנה"ס | המאה ה-12 לפנה"ס | המאה ה-11 לפנה"ס
האלף ה-5 לפנה"ס | האלף ה-4 לפנה"ס | האלף ה-3 לפנה"ס | האלף ה-2 לפנה"ס | האלף ה-1 לפנה"ס
תקופת הברונזה | העת העתיקה | היסטוריה | לוח הזמנים הגאולוגי
1400-1409 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 1409 - 1400 לפני הספירה

1410-1419 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 1419 - 1410 לפני הספירה

1420-1429 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 1429 - 1420 לפני הספירה

1430-1439 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 1439 - 1430 לפני הספירה

1440-1449 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 1449 - 1440 לפני הספירה

1470-1479 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 1479 - 1470 לפני הספירה

1480-1489 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 1489 - 1480 לפני הספירה

1490-1499 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 1499 - 1490 לפני הספירה

אשור

אַשּׁוּר הוא שמה של ממלכה שמית קדומה שהתקיימה בין סוף המאה ה-21 לפנה"ס ועד לסוף המאה ה-7 לפנה"ס עת נפלה לידי האימפריה הבבלית. תחילת הממלכה בעיר אשור באזור החידקל העליון ששמה ניתן לה על שם האל השומרי אשור, בעיראק של ימינו.

ארץ אשור תחומה בין הרי ארמניה בצפון לשפך נהר הזב הגדול בדרום, ובין רמת החבור במערב להרי כורדיסטן במזרח. עיר הבירה של ממלכת אשור שונתה במהלך הזמן. ידועות במיוחד הבירות אשור ונינווה, והעם שחי במקום נקרא אף הוא אשור, או "העם האשורי".

אשור ידעה עליות ומורדות בכוחה ובחשיבותה, וניתן לחלק את תולדותיה למספר תקופות: ראשיתה של אשור הייתה התקופה בה התגבשה עיר מדינה, תקופת אשור הקדומה בה התפתחה העיר להיות מרכז למסחר ארוך טווח עם אנאטוליה שבטורקיה של היום, התקופה האשורית התיכונה - בה התרחבה ממלכת אשור ויסדה את האימפריה הראשונה, והאימפריה האשורית החדשה בה התרחבה האימפריה האשורית בכל רחבי המזרח התיכון והגיעה למצרים ומזרח אנטוליה.

האלף ה-2 לפנה"ס

האלף ה-2 לפנה"ס הוא פרק הזמן שבין שנת 2,000 לפנה"ס עד סוף שנת 1,001 לפנה"ס (תחילת המאה ה-20 לפנה"ס עד סוף המאה ה-11 לפנה"ס).

המאה ה-11 לפנה"ס

המאה ה-11 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 1100 לפני הספירה והסתיימה בשנת 1001 לפני הספירה. זוהי המאה ה-11 לפני תחילת הספירה הנוצרית.

המאה ה-13 לפנה"ס

המאה ה-13 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 1300 לפני הספירה והסתיימה בשנת 1201 לפני הספירה. זוהי המאה ה-13 לפני תחילת הספירה הנוצרית.

המאה ה-14 לפנה"ס

המאה ה-14 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 1400 לפני הספירה והסתיימה בשנת 1301 לפני הספירה. זוהי המאה ה-14 לפני תחילת הספירה הנוצרית.

המאה ה-16 לפנה"ס

המאה ה-16 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 1600 לפני הספירה והסתיימה בשנת 1501 לפני הספירה. זוהי המאה ה-16 לפני תחילת הספירה הנוצרית.

התרבות המינואית

התרבות המינואית היא תרבות שהתפתחה באי כרתים, והייתה נפוצה באי זה בתקופת הברונזה. ניצני התרבות החלו להיראות באלף ה-3 לפנה"ס והיא התפתחה ושגשגה עד למחצית השנייה של המאה ה-15 לפנה"ס. החוקרים חלוקים באשר לסיבה להתמוטטות התרבות המינואית, ההשערות העיקריות כוללות פעילות געשית, רעידת אדמה, בצורת, פלישת גויי הים או שילוב של כל אלה.

חבור

נהר חַבּוּר (חָבוֹר במקרא; בערבית: خابور) הוא היובל הגדול ביותר של הפרת, ועיקר זרימתו של הנהר בשטח סוריה, בחבל ג'זירה.

מקורו של נהר החבור באזור טורקיה, אם כי מקורות המים העיקריים שלו הם מעינות קארסטים באזור "ראס אל-עין" שעל גבול סוריה עם טורקיה. אורכו של החבור 300 ק"מ ושטח אגן הניקוז הוא 13,300 קמ"ר. אל החבור זורמים מספר ואדיות בהן זורמים המים רק בחלק מהשנה. ביחד הם יוצרים את האזור שנקרא "משולש החבור" או "אזור החבור העליון". באזור זה נעה כמות הגשמים השנתית בין 200 ל-400 מ"מ. כמות מועטה זו הופכת את מי החבור לכל אורך ההיסטוריה למקור מים חיוני לחקלאות באזור. החבור זורם בשטח סוריה בכיוון דרום ונשפך לפרת ליד העיר בוסירה.

סקרים וחפירות ארכאולוגיות הראו שהאזור היה מיושב מאז התקופה הפלאוליתית. בעמק החבור נחפרו אתרים ארכאולוגים חשובים כמו תל חלף, תל פחריה, תל ברק, תל ליילאן, תל ברי, אורקש, תל ארביד ועוד. האזור נתן את השם למשפחת כלי חרס מצוירים מתחילת האלף ה-2 לפנה"ס שנמצאה באזור צפון מסופוטמיה ונקראת "משפחת כלי חבור" . באזור החבור התפתחה גם ממלכת מיתני שהגיעה לשיא גדולתה בתקופת הברונזה המאוחרת בין המאה ה-15 לפנה"ס ועד המאה ה-13 לפנה"ס.

אזור החבור מוזכר גם במקרא. לאחר שמרד הושע בן אלה מלך ישראל במלך אשור שלמנאסר החמישי בשנת 724 לפנה"ס, עלה שלמנאסר לשומרון והחריבה סופית בשנת 722 לפנה"ס. שלמנאסר הגלה את תושבי השומרון לאשור. הפסוק (מלכים ב, יז, ו) מספר " בִּשְׁנַת הַתְּשִׁעִית לְהוֹשֵׁעַ לָכַד מֶלֶךְ-אַשּׁוּר אֶת-שֹׁמְרוֹן וַיֶּגֶל אֶת-יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיֹּשֶׁב אוֹתָם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי."

בשנת 1960 החל פרויקט נהר החבור. נבנתה מערכת של סכרים ותעלות. נבנו שלושה סכרים באגן החבור כחלק מתוכנית השקיה הכוללת גם סכר על נהר פרת. בקעת חבור הכוללת שטח חקלאי של ארבעה מיליון דונם, מהווה את אזור גידול החיטה העיקרי של סוריה. אזור החבור העליון הוא מרכז אזור ייצור הנפט של סוריה.

מלכי החתים

מלכי החתים שלטו בממלכות החתיות החל באמצע האלף השלישי לפנה"ס ועד שנת 1178 לפנה"ס עת הממלכה האחרונה חרבה בידי גויי הים.

מקורו של המידע אודות מלכי החתים הוא בעיקר מכתבי ארכיון מלכותיים, והתאריכים המקובלים משוערים ומוצלבים עם מידע כרונולוגי הלקוח מארצות שכנות לממלכה החתית. מעט מאוד ידוע על הממלכה החתית התיכונה, ויש חוקרים שאפילו נוטים להתעלם ממנה כתקופה נפרדת ומשייכים אותה לממלכה החתית הקדומה. כך למשל עשה טרוור רוברט ברייס (Trevor Robert Bryce), חוקר המזרח הקרוב העתיק, בספרו "ממלכת החתים", לפיו המלך האחרון של הממלכה החתית הקדומה היה מוותליש הראשון (ולא המלך האחרון של הממלכה החתית התיכונה כפי שנהוג אצל שאר החוקרים). כמו כן החוקרים נחלקים בדבר קיומו של תודחליאש השלישי המכונה גם "הצעיר" או "הילד".

סו נוראז'י די ברומיני

סו נוראז'י די ברומיני (בסרדו: Su Nuraxi di Barumini - "הנוראגי של ברומיני") הוא אתר נוראגה (יחיד Nuraghe, רבים Nuraghes או Nuraghi) הממוקם סמוך ממערב לעיירה ברומיני במרכז סרדיניה, והנחשב לאתר הנוראגי הידוע, הגדול והחשוב ביותר באי.

האתר הוא מצודה גדולה הבנויה על גבעה (Bruncu su Nuraxi) בגובה של 238 מטר והשולטת על המישור המקיף אותה. הוא נבנה מבזלת וקומותיו העליונות נבנו מאבן חול ומחוואר כדי לא להכביד על משקל המבנים. הבנייה נעשתה במשך תקופות שונות, בין המאה ה-15 לפנה"ס למאה ה-11 לפנה"ס, סביב מגדל מרכזי שהגיע לגובה של 18.5 מטר ובו שלוש קומות. המגדל עצמו נבנה בין המאה ה-15 לפנה"ס למאה ה-14 לפנה"ס. אל המגדל הוביל מסדרון באורך של 3 מטר שלצידו הייתה עמדת שמירה. בתוך המגדל ממוקם גרם מדרגות המתחיל בגובה של 4.2 מטר מעל לרצפה ושאל תחילתו ניתן היה להגיע בעזרת סולם או חבל.

סביב למגדל המרכזי ניצבים ארבעה מגדלים נוספים בגובה של 12 מטר ובכל אחד מהם שתי קומות. מגדלים אלה מאוחרים למגדל המקורי בכ-200 שנים, והם חוברו זה לזה בחומה ויצרו חצר מרכזית שבה נמצאת באר מים שעומקה 15 מטר. מאוחר יותר, בין המאה ה-10 לפנה"ס והמאה ה-8 לפנה"ס הוקם באתר מערך ביצורים נוסף ובו חומה ושלושה מגדלים נוספים בגובה של 10 מטר כל אחד.

סביב מתחם מרכזי זה השתרע כפר ובו כ-50 בקתות שנבנו מאבנים גדולות וכוסו בענפים שהונחו על קונסטרוקציות בצורת חרוטים העשויות מעץ. במאה ה-6 לפנה"ס חרב האתר ונבנה שוב בתקופת השלטון הקרתגיני. המחקרים שנערכו באתר בין השנים 1949 ו-1956 אישרו כי היה נושב עד למאה ה-1 לפנה"ס, דהיינו לאחר שהאי נכבש על ידי הרומאים, אם כי נמצאו מספר עדויות להתיישבות שהמשיכה במקום עד המאה ה-3.

סו נוראז'י די ברומיני הוכרז כאתר מורשת עולמית בשנת 1997.

קרב מגידו (המאה ה-15 לפנה"ס)

קרב מגידו הוא קרב שנערך במאה ה-15 לפנה"ס בין תחותמס השלישי פרעה מצרים וברית של ערי-מדינה כנעניות בלבנט בראשות מלך קדש, אשר שכנה על גדות נהר האורונטס, ובתמיכת ממלכת מיתני. למרות שהדיווח ההיסטורי היחיד שבידינו הוא זה של הצד המצרי, כפי שמופיע במספר כתובות: כתובת שנחקקה על גבי מקדש אמון בכרנך ואסטלה שנתגלתה בג'בל ברקל שבנוביה, קרב זה נחשב לעימות המתועד המהימן הראשון בהיסטוריה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.