המאה ה-13 לפנה"ס

המאה ה-13 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 1300 לפני הספירה והסתיימה בשנת 1201 לפני הספירה. זוהי המאה ה-13 לפני תחילת הספירה הנוצרית.

מאות:

המאה ה-14 לפנה"ס  •  המאה ה-13 לפנה"ס  •  המאה ה-12 לפנה"ס


עשורים:

1210-1219 לפנה"ס  •  1200-1209 לפנה"ס  •  1190-1199 לפנה"ס

אירועים בולטים בעולם

ערים חדשות

אישים משמעותיים

קישורים חיצוניים

האלף השני לפני הספירה
המאה ה-20 לפנה"ס | המאה ה-19 לפנה"ס | המאה ה-18 לפנה"ס | המאה ה-17 לפנה"ס | המאה ה-16 לפנה"ס | המאה ה-15 לפנה"ס | המאה ה-14 לפנה"ס | המאה ה-13 לפנה"ס | המאה ה-12 לפנה"ס | המאה ה-11 לפנה"ס
האלף ה-5 לפנה"ס | האלף ה-4 לפנה"ס | האלף ה-3 לפנה"ס | האלף ה-2 לפנה"ס | האלף ה-1 לפנה"ס
תקופת הברונזה | העת העתיקה | היסטוריה | לוח הזמנים הגאולוגי
1200-1209 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 1209 - 1200 לפני הספירה

1210-1219 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 1219 - 1210 לפני הספירה

1280-1289 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 1289 - 1280 לפני הספירה

1290-1299 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 1299 - 1290 לפני הספירה

אדום (עם)

אֱדוֹם הוא שמו של עם קדום וממלכה, ששכנה בהרי אדום שבדרום עבר הירדן (דרום מערב ירדן של ימינו). חפירות ארכאולוגיות באזור מצאו כי הייתה זו תרבות יישובית-חקלאית עשירה שהוקמה בין המאה ה-13 לפנה"ס למאה ה-11 לפנה"ס. על פי ספר בראשית, האדומים הם צאצאי עשיו, נכדו של אברהם אבינו ותאומו של יעקב אבינו.

השפה האדומית היא שפה שמית שנכחדה, נותרו מעט חותמות וכתובות, בהן כתובת אדומית מחרבת עוזה שבנגב, ונוספת מתל ח'ליפה שבאילת.בכתובות בולטים השמות התאופורים על בסיס שם האל "קוס". הדת האדומית הייתה דת אלילית שהתבססה על אלי הפריון, והאל הראשי שלה נקרא בשם קוס. כל השמות התיאופוריים מכוונים לאל זכר.

גבולות אדום המקוריים היו כגבול הרי אדום, כלומר נחל זרד בצפון, הערבה במערב, ואדי חיסמה ומפרץ אילת בדרום ומדבר ערב במזרח. בתקופות מסוימות בהיסטוריה של אדום התפשטה הממלכה אל הערבה ומעבר לה, על חלקים גדולים של הנגב.

האלף ה-2 לפנה"ס

האלף ה-2 לפנה"ס הוא פרק הזמן שבין שנת 2,000 לפנה"ס עד סוף שנת 1,001 לפנה"ס (תחילת המאה ה-20 לפנה"ס עד סוף המאה ה-11 לפנה"ס).

המאה ה-12 לפנה"ס

המאה ה-12 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 1200 לפני הספירה והסתיימה בשנת 1101 לפני הספירה. זוהי המאה ה-12 לפני תחילת הספירה הנוצרית.

המאה ה-14 לפנה"ס

המאה ה-14 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 1400 לפני הספירה והסתיימה בשנת 1301 לפני הספירה. זוהי המאה ה-14 לפני תחילת הספירה הנוצרית.

המאה ה-15 לפנה"ס

המאה ה-15 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 1500 לפני הספירה והסתיימה בשנת 1401 לפני הספירה. זוהי המאה ה-15 לפני תחילת הספירה הנוצרית.

הנקרופוליס בפנטליקה

הנקרופוליס של פנטליקה היא עיר קברים בסיציליה, ובה כ-5,000 קברים, המתוארכים החל מן המאה ה-13 לפנה"ס ועד המאה ה-7 לפנה"ס. פנטליקה נמצאת בעמקי הנהרות אנאפו וקלסינרה, בין הערים פרלה וסורטינו, בדרום מזרח סיציליה. הנקרופוליס של פנטליקה, יחד עם העיר סירקוזה, הוגדרו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

פנטליקה נמצאת על רמה המוקפת בגאיות שיצרו הנחלים אנאפו וקלסינרה. הרמה ממוקמת בין היישובים פרלה וסורטינו, בדרום מזרח סיציליה. הרמה היא חלק משלוש שמורות טבע, ומהווה אזור שימור חשוב.

הנקרופוליס משתרע על שטח הררי, ובו מערות ומצוקים, שאורכו כ-1,200 מטרים מצפון לדרום, ורוחבו כ-500 מטרים ממזרח למערב. בשטח ניתן להבחין בכ-5,000 קברים, שרובם נחצבו בסלע. קברים אלה מיוחסים לתושבי האי הקדמונים, שנדחקו מחופי האי במהלך המאה ה-13 לפנה"ס, עם הגעתם של השבטים האיטלקיים הראשונים, שבטי הסיקניים (ביוונית Sikanoi) והסיקוליים (ביוונית Sikeloi). ניתן להבחין בחמש קבוצות של קברים:

הנקרופוליס הצפון-מערבי, ובו כ-600 קברים, שנחצבו בקבוצות של חמישה;

הנקרופוליס הצפוני, שבו כ-1,500 קברים; זהו הנקרופוליס הנרחב ביותר והמעורר השתאות יותר מכולם. הקברים באזור זה נחצבו במאה ה-12 ומאה ה-11 לפני הספירה.

הנקרופוליס הדרומי, הנמצא בין שני האתרים הקודמים; גם הקברים שבו נחצבו באותן מאות.

נקרופוליס פיליפורטו, שבו כ-500 קברים; נקרופוליס זה מרוחק כ-9 ק"מ מן העיירה פרלה, והקברים שבתחומו משתרעים של צלעות ההרים, על אגן נחל אנאפו, ועד סמוך לעיר. הקברים מתוארכים החל מן המאה ה-13 ועד למאה ה-9 לפנה"ס.

נקרופוליס קאבטה (Cavetta) ובו כ-300 קברים, שנחצבו במאה ה-9 ובמאה ה-8 לפני הספירה. באזור זה נמצאים גם שרידי מבנים מן התקופה הביזנטית.בחפירות ארכאולוגיות שנערכו באזור הנקרופוליס נמצאו שרידים של יישוב מתקופת הקולוניזציה היוונית של האי, בין המאה ה-8 למאה ה-6 לפני הספירה. שרידים שמקורם מיקני ושרידי מבנים מונומנטליים נחשפו גם הם, ביניהם זיהו הארכאולוגים אנאקטורון, ארמון של נסיך.

באזור נמצאו שרידים גם מתקופה מאוחרת בהרבה, המאה ה-9 והמאה ה-10 לספירה: באזור זה הוקמו ביצורים שנועדו להדוף את הפלישות הפאטמיות לאי.

הנקרופוליס של פנטליקה הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 2005, יחד עם סירקוז הסמוכה. על פי נימוקי ההכרזה, פנטליקה וסירקוז מהוות עדות ייחודית להתפתחות התרבויות הים תיכוניות במהלך מאות שנים.

חבור

נהר חַבּוּר (חָבוֹר במקרא; בערבית: خابور) הוא היובל הגדול ביותר של הפרת, ועיקר זרימתו של הנהר בשטח סוריה, בחבל ג'זירה.

מקורו של נהר החבור באזור טורקיה, אם כי מקורות המים העיקריים שלו הם מעינות קארסטים באזור "ראס אל-עין" שעל גבול סוריה עם טורקיה. אורכו של החבור 300 ק"מ ושטח אגן הניקוז הוא 13,300 קמ"ר. אל החבור זורמים מספר ואדיות בהן זורמים המים רק בחלק מהשנה. ביחד הם יוצרים את האזור שנקרא "משולש החבור" או "אזור החבור העליון". באזור זה נעה כמות הגשמים השנתית בין 200 ל-400 מ"מ. כמות מועטה זו הופכת את מי החבור לכל אורך ההיסטוריה למקור מים חיוני לחקלאות באזור. החבור זורם בשטח סוריה בכיוון דרום ונשפך לפרת ליד העיר בוסירה.

סקרים וחפירות ארכאולוגיות הראו שהאזור היה מיושב מאז התקופה הפלאוליתית. בעמק החבור נחפרו אתרים ארכאולוגים חשובים כמו תל חלף, תל פחריה, תל ברק, תל ליילאן, תל ברי, אורקש, תל ארביד ועוד. האזור נתן את השם למשפחת כלי חרס מצוירים מתחילת האלף ה-2 לפנה"ס שנמצאה באזור צפון מסופוטמיה ונקראת "משפחת כלי חבור" . באזור החבור התפתחה גם ממלכת מיתני שהגיעה לשיא גדולתה בתקופת הברונזה המאוחרת בין המאה ה-15 לפנה"ס ועד המאה ה-13 לפנה"ס.

אזור החבור מוזכר גם במקרא. לאחר שמרד הושע בן אלה מלך ישראל במלך אשור שלמנאסר החמישי בשנת 724 לפנה"ס, עלה שלמנאסר לשומרון והחריבה סופית בשנת 722 לפנה"ס. שלמנאסר הגלה את תושבי השומרון לאשור. הפסוק (מלכים ב, יז, ו) מספר " בִּשְׁנַת הַתְּשִׁעִית לְהוֹשֵׁעַ לָכַד מֶלֶךְ-אַשּׁוּר אֶת-שֹׁמְרוֹן וַיֶּגֶל אֶת-יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיֹּשֶׁב אוֹתָם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי."

בשנת 1960 החל פרויקט נהר החבור. נבנתה מערכת של סכרים ותעלות. נבנו שלושה סכרים באגן החבור כחלק מתוכנית השקיה הכוללת גם סכר על נהר פרת. בקעת חבור הכוללת שטח חקלאי של ארבעה מיליון דונם, מהווה את אזור גידול החיטה העיקרי של סוריה. אזור החבור העליון הוא מרכז אזור ייצור הנפט של סוריה.

חורים

החורים הם עם שחי בצפון מסופוטמיה החל משנת 2500 לפנה"ס לערך בתקופת הברונזה הקדומה. היעלמם של החורים התרחש בסוף תקופת הברונזה המאוחרת בסוף המאה ה-13 לפנה"ס לערך. ההערכה הרווחת היא שמקור העם הוא בקווקז. מרכזם היה באזור שנקרא סורבטו באזור צפון החידקל ובאזור נהר החבור. לאחר מכן הקימו החורים מספר ממלכות קטנות בצפון מסופוטמיה וסוריה. הממלכה הידועה ביותר שלהם נקראה ממלכת מיתני. החורים נזכרים בתעודות אכדיות, תעודות שנמצאו באל-עמארנה, באוגרית, בחתושש ובתל תענך שבעמק בית שאן, בתעודות שנכתבו בחורית במארי, וכן במקרא.

יציאת מצרים

יְצִיאַת מִצְרָיִם היא, בסיפור המקראי ולפי אמונת כל הדתות האברהמיות, שחרורם של בני ישראל מעבדות לפרעה בהנהגת משה שנשלח על ידי אלוהים. האירוע מתואר בפירוט בספר שמות שבתורה, וזכרו ולקחו מועלים פעמים רבות בתנ"ך ובמסורת היהודית. לפי הכתוב, בני ישראל זעקו לאל שיושיעם מהשעבוד ארוך השנים במצרים, והוא שיגר אליהם את משה נביאו ובידו אותות מופתיים, כדי לדרוש מפרעה שישלחם לעבדו במדבר. פרעה סירב, והאל הנחית על המצרים עשר מכות, עד שלאחר מכת בכורות פרעה נכנע והתיר לבני ישראל לצאת לשלושה ימים למדבר ולאחר מכן לשוב לעבודה. כעבור שלושה ימים, כשראה שעם ישראל לא מתכוונים לשוב, יצא למרדף בראש צבאו, שהסתיים בנס קריעת ים סוף, כאשר בני ישראל חצו את הים בבטחה והמצרים טובעו בו. חג הפסח ביהדות נחוג לזכר יציאת מצרים, וההגדה של פסח מנציחה את סיפור הדברים.

האמונה ביציאת מצרים היא מאבני היסוד בדת היהודית, והסיפור עובר בכל דור מאב לבן כחלק מהמסורת. ההיזכרות בגאולת עם ישראל ובצאתו מעבדות לחירות היא מצוות עשה בתורה "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך", ולפי פרשנות חז"ל, פסוק זה הוא מקור למצוות אזכור יציאת מצרים מדי יום בבוקר ובערב. הסיפור המקראי, על משמעויותיו הרוחניות ועל סמליו, הוא יסוד חשוב גם בנצרות ובאסלאם והפך דרכן למופת ומקור השראה לשוחרי חירות לאורך ההיסטוריה. השאלה האם בכלל או עד כמה יציאת מצרים נשענת על גרעין היסטורי אותנטי, שנויה במחלוקת בין החוקרים בתחומי ביקורת המקרא והאגיפטולוגיה.

מזבח הר עיבל

מזבח הר עיבל (או מזבח יהושע) הוא אתר ארכאולוגי השוכן על השלוחה הצפונית-מזרחית של הר עיבל, שלוחת אל-בורנאט (בגובה 785 מטר מעל פני הים), במדרגה השלישית של ההר, מהפסגה ומטה (הפסגה היא בגובה כ-940 מטר מעל פני הים). האתר נחפר במהלך סקר הר מנשה בין השנים 1982 - 1989 על ידי משלחת בניהולו של פרופ' אדם זרטל, שתיארך את האתר לרבע האחרון של המאה ה-13 לפנה"ס וזיהה אותו עם המזבח המתואר בספר דברים, פרק כ"ז, פסוקים א'-י', ובספר יהושע, פרק ח' כחלק מרכזי ממעמד הברכה והקללה, ולכן קרא לו 'מזבח יהושע'.

מיתני

מיתַני - ממלכה חורית קדומה ששכנה בצפון מסופוטמיה. מרכזה היה באזור נהר חבור והפרת העליון. בעת העתיקה חלק מהאזור בו שכנה ממלכת מיתני היה ידוע בעת העתיקה בשם: חַנִיגַלְבַּת, שהיה שמו הקדום של האזור, נהרין ונַהרִימ כלומר: נהריים, כמו בשם האזור ארם נהריים, במכתבי אל-עמארנה הופיעה גם בשם סֻבַּרֻ, וכן חֻרִי - ארץ החורים. מיתני התקיימה מאמצע המאה ה-16 לפנה"ס ועד אמצע המאה ה-13 לפנה"ס. בירתה של מיתני הייתה "וַשוּכַּנִי" אשר מקומה המדויק אינו ידוע. אחת ההשערות היא שהעיר שכנה ב"תל אל פחריה" (Tell el Fakhariya). תושבי הממלכה היו ברובם חורים. לעומת זאת מלכיה היו ממוצא הודו-איראני. אלים הודיים המוזכרים בריג-וודה כמו מיתרא ואינדרה היוו חלק מרכזי מהפנתאון שלהם.תקופת גדולתה של מיתני הייתה בתקופת הברונזה המאוחרת. בתקופה זו התפשטה דרומה והפכה לכוח העיקרי שעמד מול האימפריה המצרית בתקופת הממלכה החדשה. במחצית המאה ה-16 לפנה"ס ניהלו פרעוני מצרים אמנחותפ הראשון ותחותמס הראשון מלחמות עם ממלכת מיתני שהתפשטה דרומה והפכה במאות ה-16 עד ה-14 לפנה"ס לכוח העיקרי שעמד מול המצרים. בראשית המאה ה-15 כבשה מיתני חלקים ניכרים מכנען וסוריה. שטחה כלל את רובה של סוריה, חלקים מטורקיה של היום כמו כיזוואתנה, וחלקים גדולים מצפון עיראק של היום. גבולה הדרומי היה עם האימפריה המצרית. בתקופתם של המלכים: "שַׁאוּשַתַר" (1480 לפנה"ס לערך) ו-"תוּשרַתה" (1400 לפנה"ס לערך) הייתה מיתני אחת המעצמות הגדולות של קדמת אסיה. השפעתה הגיעה עד דמשק וגבל בחוף הלבנוני. מיתני תמכה במלכי כנען במאבקם כנגד תחותמס השלישי. במסעו השמיני של תחותמס השלישי הוא ניצח את מיתני, אבל לא הצליח לכבוש את סוריה. גם בנו של תחותמס השלישי - אמנחותפ השני יצא למסע קרב כנגד מיתני. המסעות בכללם לא צלחו, אבל הושג איזון בין מצרים למיתני. שתי הממלכות קבעו את גבול תחומי ההשפעה שלהם שעבר בין אזור קדש שבסוריה לבקעת הלבנון.

במשך שנים דיכאה מיתני את ממלכת אשור, עד שבמאה ה־15 לפנה"ס פתח אשור־אֻבַּלִּיט הראשון מלך אשור במרד גלוי ומוצלח נגד מיתני, שעלה למיתנים באדמות רבות והקנה למלך האשורי תארים נכבדים. במסגרת מסעו כבש את רוב עריה. המשפחה המלכותית של מיתני ברחה לאירידו. הצבא האשורי הגיע לעיר שבה אותם והיגלה אותם לאשור. אירידו והיישובים סביבה הוצתו בשריפה ונהרסו, ובכתובתו של אדד-ניררי הראשון הוא מציין שהוא המליח את אדמתה, אירוע טקסי הנעשה למדינה מורדת.

מיתני שימשה כיעד העיקרי במסעותיו הצבאיים של שופילוליומש הראשון שחי באמצע המאה ה-14 לפנה"ס, הוא הנחיל לה מפלות כבדות עד שכבש את בירתה "וַשוּכָני".

המאבק בין אשור ומיתני נמשך בימי אַדַד־נִירָרִי הראשון שחי במאה ה-13 לפנה"ס, ושַׁלְמַנְאֶסֶר הראשון והסתכם בהכנעה ומחיצה של שתי הממלכות. יריבתה העיקרית מצפון-מערב הייתה ממלכת החתים.

ארכיון מכתבי אל-עמארנה כוללים 14 מכתבים מתושרַתַה מלך מיתני, למלך מצרים, רובם לאמנחותפ השלישי והם עוסקים בקשרים הבינלאומיים בין שתי הממלכות, וכן בנישואי שתי נסיכות ממיתני לאמנחותפ השלישי. באחד המכתבים, המופנה לאמנחותפ הרביעי מצוין דבר מותו של אמנחותפ השלישי שנשלח לנא אמון. מכתבי מלך מיתני הם הארוכים ביותר בקורפוס מכתבי אל עמארנה.הסוף הפתאומי של מספר תרבויות בנות האזור סביב ל־1200 לפנה"ס הוביל לטענה כי גויי הים אחראים לחורבן האומות החתיות, ממלכת אמורו, מיקניות והמיתניות. אף על פי כן, ההיסטוריון מארק ואן דה מיארופ ואחרים טענו כנגד התאוריה. האגיפטולוג הצרפתי ניקולה גרימל טען כי מיתני, אשור ובבל חרבו בידי קבוצה אשר חיה בגבולות האדמות המיושבות ונקראה באכדית חַבִּירוּ.

סתי הראשון

סֶתִי הָרִאשׁוֹן היה פרעה במצרים העתיקה מהשושלת ה-19 בתקופת הממלכה החדשה. היה בנו של רעמסס הראשון והמלכה סיתרע, תקופת שלטונו מתוארכת לשנים 1304-1318 לפנה"ס לפי הכרונולוגיה הגבוהה או 1290-1279 לפנה"ס לפי הכרונולוגיה הנמוכה. בגלל בעיית התיארוך הבאה לידי ביטוי בכרונולוגיה המצרית יש המתארכים את שלטונו לתחילת המאה ה-13 לפנה"ס. השם סתי פירושו "שֶׁל סֶת", כלומר המקודש לאל סת. חלק מהחוקרים משערים שסתי הראשון צרף את בנו רעמסס השני לשלטון שש שנים לפני מותו.

עיט דו-ראשי

עיט דו-ראשי הוא סמל קדום של עיט בעל שני ראשים הפונים לכיוונים מנוגדים, המופיע בסמלי מדינות רבות בעבר וגם בהווה.

העדות המוקדמת ביותר לסמל זה התגלתה בחפירות ארכאולוגיות של התרבות החתית באסיה הקטנה (המאה ה-20 לפנה"ס - המאה ה-13 לפנה"ס).

כעבור שנים אומץ סמל זה על ידי אימפריות ומדינות שונות באירופה ובאסיה בתקופות שונות:

העיט הדו-ראשי נותר עד היום בסמליהן של חמש מדינות, ועד 2007 הופיע בסמל של ישות מדינית נוספת:

רוסיה

אלבניה

סרביה

מונטנגרו

ארמניה - בנוסף לעיט בעל ראש אחד, מופיע סמל מוקטן של עיט דו-ראשי

רפובליקה סרפסקה (ישות מדינית בתוך בוסניה והרצגובינה החל מ-1992) - בסמל שהיה נהוג בשנים 1992–2007הוא גם הסמל של הנצרות היוונית-האורתודוקסית ושל הישות האוטונומית הר אתוס, וכן של ערים וחבלי ארץ שונים באירופה.

"עוף" זה לא נחשב בעבר, וגם לא נחשב כיום - לעוף לאומי באף מדינה.

בארבע מדינות נוספות, הנמצאות בשטחים של אותן אימפריות קדומות, הסמל כיום הוא עיט בעל ראש אחד (עיט הרייך): גרמניה, אוסטריה, פולין, צ'כיה. בשלוש הראשונות, העיט נחשב כיום לציפור לאומית.

קדש (ארנת)

קֶדֶש ("כּינסַה" בהגייה החתית), הייתה עיר חורית עתיקה ששכנה על גדות נהר האורונטס בשטח מערב סוריה של היום. חורבותיה נמצאות בתל נבי מִנד, 24 ק"מ דרומית מערבית לחומס. החורבות זוהו על ידי קנת קיצ'ן (Kenneth Kitchen).

האתר של קדש יושב לראשונה בתקופה הכלקוליתית. בתקופת הברונזה המאוחרת, העיר הייתה עיר חשובה, והייתה יעד למסעי קרבות של חלק ממלכי השושלת ה-18 והשושלת ה-19 של מצרים. העיר שכנה בשטח ממלכת אמורו, בעמק בעל חשיבות אסטרטגית, דרכו עברו דרכי המסחר.

תחותמס הראשון שמלך בתחילת המאה ה-16 לפנה"ס יצא בשנת מלכותו השנייה למסע מלחמה כנגד ברית ממלכות בראשה עמדה מיתני, וכללה גם את החתים, ארם וקדש.

בשנת 1482 לפנה"ס יצא תחותמס השלישי למסע המלחמה הראשון, לאחר שהתייצבה מולו ברית נרחבת של מלכי כנען בראשות מלך העיר קדש. המרד נתמך על ידי ממלכת מיתני. תחותמס עצמו כתב שהמרד התפשט על פני כנען כולה "מן העיר ירזה ועד קצות תבל" (יֻרְזָה שכנה כנראה בתל גמה של היום). מרד זה הוכרע בקרב מגידו. רק במסעו השישי הצליח לכבוש אותה. במאה ה-14 לפנה"ס עברה העיר להיות תחת השפעה חתית.

העיר קדש מופיעה בתשעה מכתבים במכתבי אל-עמארנה. במכתב 189 מופיעה התכתבות בין מלך קדש "אִיתַגַמַה", שמלך באמצע המאה ה-14 לפנה"ס, למלך מצרים. במכתב הוא מתלונן על ביריאווזה מלך דמשק שמשמיץ אותו. איתגמה מופיע ב-11 מתוך 382 מכתבי אל עמרנה, מתוכם 4 מכתבים העוסקים בארץ "עמקו" ששכנה בדרום עמק הבקאע שבלבנון. במכתבים מופיעים שמות של שני מלכים נוספים של קדש "סוטרנה" ו"ארי-טשוב".

בתחילת המאה ה-13 לפנה"ס יצא סתי הראשון למסעו השלישי שמטרתו הייתה להילחם בחתים, הוא הצליח להכותם בקדש, לזכר ניצחונו הציב מצבת ניצחון שנמצאה במקום בחפירות ארכאולוגיות.

בימי רעמסס השני נערך בקרבת העיר קרב קדש כנגד האימפריה החתית שבראשה עמדו מוותליש השני וחתושיליש השלישי. הקרב נערך על השליטה באזורי כנען, סוריה ולבנון. בתחילת הקרב הייתה יד החתים על העליונה אולם המצרים, בהנהגתו של רעמסס, התעשתו וגרמו לחתים אבידות כבדות. הקרב הסתיים בתיקו טקטי, אולם הניצחון האסטרטגי במלחמה היה בידי החתים, כש-16 שנים מאוחר יותר, הגיע המאבק לסיומו עם חתימת הסכם שלום בין שתי המעצמות. על פי הסכם זה קדש נשארה בידי החתים והגבול בין הממלכות עבר באזור בקעת הלבנון.

קדש נהרסה ונעלמה מעל דפי ההיסטוריה בסוף המאה ה-13 לפנה"ס, בעקבות פלישת גויי הים. בשכבה העליונה שבתל נמצאו שרידים מהתקופה ההלניסטית. שרידים אלה מעידים שהעיר הייתה מיושבת בתקופה זו. למרגלות התל נמצאו שרידים מהתקופה הביזנטית.

קרב קדש

קרב קדש היה קרב גדול בין צבאות מצרים והאימפריה החיתית, שהתחולל בסוף מאי או סוף יוני סביב 1274 לפנה"ס לפי הכרונולוגיה הנמוכה של המזרח הקרוב הקדום (תאריכים אפשריים נוספים הם שנת 1300 או 1286 לפנה"ס), בסמוך לעיר קדש. הקרב היה שיאו של מסע מלחמה מצרי, שנועד להכריע מחלוקת ארוכת שנים בין מצרים לבין האימפריה החתית סביב השליטה בלבנון ובסוריה הדרומית ובדרכי המסחר שעברו בהן. הקרב הסתיים, אמנם, ללא הכרעה טקטית, אך הניצחון האסטרטגי במלחמה היה של החתים, ורעמסס נאלץ לחזור למצרים. בסופו של דבר, הצדדים חתמו על הסכם שלום כ-16 שנה אחרי פרוץ מעשי האיבה.

הקרב, שהתרחש באזור שנמצא כיום בדרום-מערב סוריה, הוא הקרב הראשון בהיסטוריה האנושית, שנותר בידינו תיעוד מפורט למדי שלו במקורות העתיקים, כולל תנועות הצבאות היריבים והיערכותם לפני הקרב, והשתלשלות המאורעות במהלכו. הקרב גם נחשב אחד מקרבות המרכבות הגדולים בהיסטוריה, אם לא הגדול מכולם, משום שהשתתפו בו אלפי מרכבות משני הצדדים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.