הלל יפה

הלל יפה (י"ז בתשרי תרכ"ה, אוקטובר 1864, בריסטובקה, פלך יֶקטרינוסלב, האימפריה הרוסיתכ"ג בטבת תרצ"ו, 18 בינואר 1936, חיפה, פלשׂתינה-א"י) היה רופא המושבות בתקופת העלייה הראשונה, מבולטי חוקרי המלריה, איש ציבור ונציג "חובבי ציון" בארץ ישראל.

הלל יפה
ד"ר הלל יפה-JNF039582.jpeg
לידה 17 באוקטובר 1864
י"ז בתשרי ה'תרכ"ה
בריסטובקה, יקטרינוסלב, האימפריה הרוסית
פטירה 18 בינואר 1936 (בגיל 71)
כ"ג בטבת ה'תרצ"ו
חיפה, המנדט הבריטי
תאריך עלייה מאי 1891
התמחות אופתלמולוגיה
תפקידים רופא המושבות, מנהיג פוליטי
הנצחה
תאריכים מרכזיים בחייו
  • 1864 – נולד בסוכות בבריסטובקה, בפלך יֶקטרינוסלב שבאימפריה הרוסית
  • 1889 – סיים את לימודי הרפואה בז'נבה; נסע לפריז להשתלם בריפוי מחלות עיניים
  • 1890 – עמד בבחינות הרפואה ברוסיה
  • 1891 – נסע לארץ-ישראל; בדרך עבר בהצלחה את בחינות הרפואה בטורקיה; מתחיל לעבוד כרופא פרטי בחיפה
  • 18911893 – עבד כרופא בקהילה היהודית של טבריה
  • 18931895 – רופא המושבה בזכרון יעקב; ניהל את בית-החולים של המושבה ששירת את תושבי האזור כולו
  • 18951905 – מונה לנציג של 'חובבי ציון' בארץ ישראל; במסגרת זו הוא התחיל לארגן את ייבוש הביצות בחדרה
  • 1898 – נשא לאישה את רבקה גליקשטיין
  • 1900 – הרצה בוועידה הבינלאומית בפריס על הקדחת
  • 1903 – השתתף בכינוס: "הכנסייה הארצישראלית" בזכרון יעקב
  • 1903 – השתתף במשלחת של התנועה הציונית לחקירת אזור אל עריש, כאזור אפשרי להקמת מדינה יהודית
  • 1905 – עזב את ועד "חובבי ציון" והחל לעבוד בבית החולים ביפו; במהלך עבודתו לקה בדלקת ריאות ונסע לאירופה להחלים
  • 1907 – שב ארצה והחל לנהל את בית החולים שבזכרון יעקב
  • 1907-1919 – חזר לתפקידו כרופאה של זכרון יעקב; פיתח את בית-החולים; לימד רבים את תורת הרפואה; עזר במלחמה בקדחת בכל רחבי הארץ; טיפל ביהודים שגורשו מדרום הארץ לקראת סיום מלחמת העולם הראשונה
  • 1918 – שימש כרופא של "ועד הצירים" - ועד של יהודי העולם, שתפקידם היה לקשר בין הכובשים הבריטים החדשים ובין יהודי ארץ ישראל ולקדם את הרעיון הציוני
  • 19191936 – רופא בחיפה; עסק במחקר של מחלות שונות האופייניות לארץ ישראל
  • 1924 - בתו שרה נישאת ליוסף בנטואיץ
  • 1936 – נפטר ונקבר במושבה זכרון יעקב
  • 1940 – נוסד מושב בית הלל, הקרוי על שמו נוסד
  • 1957 – הוקם בחדרה בית חולים הנושא את שמו: "מרכז רפואי הלל יפה"

ביוגרפיה

ילדותו ותחילת דרכו

הלל יפה נולד בחוה"מ סוכות תרכ"ה (1864) בכפר הקטן בריסטובקה שבפלך יֶקטרינוסלב, בתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה), אח לארבע אחיות: קלרה, ויטיה, רחל ורוזה-שושנה.[1] אביו ירמיהו היה סוחר משכיל ובעל אמצעים שמשפחתו באה מיהדות ליטא, והוא העניק לבנו חינוך יהודי מסורתי.

משבגר הלל נשלח ללמוד בגימנסיה בעיר ברדיאנסק, על מנת להרחיב את אופקיו. לימודים אלו הניחו את הבסיס לרצונו ללמוד רפואה, וקירבו אותו לתנועה הציונית. בברדיאנסק הכיר את הסופר מרדכי רבינוביץ' ("בן עמי"), שלימים התחתן עם קלרה, אחותו של יפה.

עם סיום לימודיו בגימנסיה נסע לז'נבה שם החל את לימודי הרפואה. בשנת 1889 קיבל תואר דוקטור לרפואה, לאחר מכן התמחה בפריז במחלות עיניים. הוא החל לפרסם עבודות מדעיות בתחום התמחותו, מחקריו ועבודותיו זכו להערכה רבה בקרב הקהילה המדעית. בחירתו של הלל יפה במקצוע הרפואה, ובתחום מחלות העיניים בפרט, היו פועל יוצא של חלומו להיות רופא בארץ ישראל.

בחודש מאי 1891 (תרנ"א) עזב יפה את רוסיה לעלות לארץ ישראל.

תחנת מעבר בדרכו הייתה טורקיה, בה היה עליו להיבחן על מנת לעסוק ברפואה באימפריה העות'מאנית. לאחר שעבר את הבחינות, באותה השנה, עלה על ספינה לארץ ישראל, וירד בחוף יפו.

רופא

עם הגיעו לארץ החל יפה, בליווי מספר חברים, לתור את ארץ ישראל. הייתה זו הפסיעה הראשונה בהכרת הארץ ותושביה. מסעם עבר במושבות הראשונות. בראשון לציון התוודע יפה לראשונה למערכת היחסים הבעייתית בין איכרי המושבות ופקידי הברון. הכוח הרב שבידי הפקידים גרם להם לנהוג בעריצות כלפי המתיישבים.

בנס ציונה גילה שרבים מאנשי המושבה חולים; יפה לא ידע כיצד לזהות את המחלה ולהקל על סבלם. אולם כאן גילה את העזרה ההדדית, כאשר צעירות מיפו ומהמושבות באו לנס ציונה כדי לסעוד את החולים, ולסייע בתרומות מזון.

רחובות הייתה הנקודה הבאה במסעם, ממנה פנה למושבות עקרון וגדרה, הכיר את הביל"ויים ושמע על פועלם. עם תום סיום ההכרות, חזר יפה לראשון לציון והחל בחיפוש אחר עבודה כרופא. עבודתו הראשונה בארץ הייתה כרופא בעיר טבריה.

טבריה זימנה להלל יפה היכרות עם תרבות חדשה וזרה. יפה, אשר חונך על ברכי התרבות האירופית, נתקל לראשונה בתרבות מזרחית ובעדה חרדית. יפה עבד כרופא בטבריה במשך כשנתיים (18911893), ורכש לעצמו מוניטין של רופא מצוין ואדם נהדר. עם זאת, לא חש הלל יפה שבטבריה הוא ממלא את יעודו, וכאשר בשנת 1893 התפנתה משרת רופא בזכרון יעקב, עבר לשם.

יפה הגיע לתפקיד שייחל לעצמו בעלותו ארצה. הוא עשה חיל בזכרון יעקב ונודע בעיקר בטיפולו המסור באנשי חדרה, מוכי המלריה. הוא ביקר במושבה חדרה לפחות פעמיים בכל שבוע, והצליח לרפא מקצת מהאנשים, אולם אחוז התמותה היה גבוה מאוד. לאט לאט התגבשה ההכרה שיש צורך בטיפול יסודי ומקיף על מנת למגר את מחלת הקדחת מן היישוב ואין די בטיפול הפרטני. יפה אהב את המושבה זכרון יעקב, את תושביה ואת נוף הים שנשקף ממנה. בשנת 1895, שנתיים לאחר שהפך לרופאה של המושבה זכרון יעקב, קיבל יפה הצעה להיות נציג "חובבי ציון" בארץ ישראל, הצעה שפתחה פרק נוסף בחייו, מנהיג.

מנהיג

Hillel Yaffe
הלל יפה

החלטתו של יפה לשלב בין עבודתו המקצועית כרופא לעיסוק בפוליטיקה נבעה מן ההכרה כי על מנת להצליח למלא את שליחותו למען היישוב היהודי, עליו לחבור למוסדות נוספים, וכי שילוב זה עשוי לתת את הכוח החסר לפרט בהתמודדותו כנגד מכת הקדחת.

אנדרטה לציון בית החולים בזכרון יעקב
אנדרטה לציון בית החולים בזכרון יעקב
שלט באתר בית החולים בזכרון יעקב
שלט לזכרו של ד"ר הלל יפה באתר בו עמד בית החולים אותו ניהל בזכרון יעקב

יפה הבין כי על מנת להצליח במיגור הקדחת עליו ליטול תפקיד המשלב את העבודה הפרקטית מול חוליו, בנוסף למחקר, עבודה קהילתית ופוליטיקה. הכוח הטמון ביחסי ציבור, גיוס תרומות ובהפצת רעיונות הוא זה היכול לעזור בהגשמת המטרה. עם קבלת התפקיד עבר להתגורר במרכז, ביפו, ומשם הצליח לגייס כספים לייבוש הביצה הסמוכה לחדרה. הוא נסע לאירופה על מנת לגייס כספים למטרות שונות, כגון הצלת בית הספר העברי הראשון לבנים ביפו, אשר עמד על סף קריסה וכדברי יפה: "הרעיד שמים וארץ בעזרת מכתביו לברון".

יפה הפך לבר סמכא בנושא המלריה, מניעתה וריפוייה. פרסם מאמרים רבים, ואף הרצה בפריז בוועידה בינלאומית בנושא הקדחת בשנת 1900. הוא פעל כמיטב יכולתו לשיפור בריאות הציבור, למד וחקר מחלות נוספות אשר היו נפוצות באזור, תוך שימת דגש על דרכי מניעה והפחתת הדבקה בהן.

בשנת 1902 פרצה מגפת כולרה נוראה בארץ. יפה מונה מטעם השלטונות הטורקיים לעצור את המגפה. הוא קבע שאסור לצאת מהיישובים, ואסור להיכנס או לצאת מביתו של חולה, על מנת שלא להעביר את המחלה; המגפה נעצרה.

בשנת 1903 השתתף יפה במשלחת של התנועה הציונית לחקירת אזור צפון סיני ואל-עריש, כאזור אפשרי להקמת מדינה יהודית, רעיון אשר הועלה על ידי הרצל בקונגרס הציוני. כחברי המשלחת מונו, פרט לד"ר יפה, האדריכל אוסקר מרמורק, האגרונום זליג סוסקין ומומחים להשקיה. חוות-הדעת של המשלחת הייתה שלילית עקב המחסור במים באזור ובגלל תנאי המדבר, ומהתוכנית לא יצא דבר.[2]

ד"ר הלל יפה-JNF039583.jpeg
ד"ר הלל יפה

בשנה זו השתתף הלל יפה יחד עם מנחם אוסישקין ונציגי היישוב הישן והחדש באספה שכונתה "הכנסייה הארצישראלית", שם נוסדה ה"הסתדרות הכללית בארץ ישראל" ו"הסתדרות המורים". יפה מונה לעמוד בראש הוועד, ופעל רבות למען ביסוס המשקים של היישובים כדי לחלצם מהתלות בכספי התמיכה. הוא אף פעל לשכנע את החברות שעסקו בחינוך על חשיבות השפה העברית, ודאג לטיפוחה.

בשנת 1905 עזב את ועד "חובבי ציון" והחל לעבוד בבית החולים ביפו. במהלך עבודתו לקה בדלקת ריאות, ונסע לאירופה להחלים. בשנת 1907 שב ארצה, והחל לנהל את בית החולים שבזכרון יעקב.

זכרון יעקב הייתה באותה תקופה מרכז הרפואה הראשון בצפון ארץ ישראל. בשנת 1890 נחנך במושבה בית חולים, שנבנה בעזרתו של הברון רוטשילד. הוא היה ממוקם בקצה הצפוני של המושבה, ונשקף ממנו נוף מרהיב. הבניין היה מוקף בחורשת אקליפטוסים ואורנים. היו בו חדרי חולים שהכילו כעשר מיטות וכן חדר לקבלת קהל, חדר ניתוחים, מטבח, אמבטיה עם מקלחות וחדרים לאחים ולמבשלת. ד"ר יפה היה מנהל בית החולים בשנים 18931896 ולאחר מכן בשנים 19071919. בימי מלחמת העולם הראשונה אישפז ד"ר יפה בבית החולים חולים רבים מבין הפליטים שנהרו אל המושבה. הודות לפעולתו ולפעולת עובדי הרפואה לא עלתה התמותה. המחלות הנפוצות בתקופת המלחמה היו: מלריה, טיפואיד, טיפוס הבהרות, דיזנטריה, כולרה והשפעת הספרדית. על ד"ר יפה היה גם לדאוג לעצם קיומו של בית החולים, שכן התמיכה מפריז נפסקה. ד"ר ארתור רופין וועד העזרה האמריקני שלחו כספים שאיפשרו פעילות מוגבלת של בית החולים.

ב- 1914 התקיימה הוועידה הארצית בנושא מיגור הגרענת.[3] הוועדה התכנסה בד' בניסן תרע"ד ב"בית חולי עיניים העברי", ב-ירושלים, ונמשכה שלושה ימים. במהלכה התקיימו חמש ישיבות ובוצעו הדגמות של ניתוחים בבית החולים, "למען ציון". בוועידה השתתפו 24 רופאים מרחבי הארץ, לאו דווקא רופאי עיניים, וביניהם: משולם ליבונטין, אריה גולדברג, יהודה לייב פוחובסקי ו- מאיר קרינקין מיפו, אברהם אבושדיד, משה וולך, חנה ו-נפתלי וייץ, מרים נופך, אברהם טיכו, זאב ברין, אריה לייב שמעוני-מקלר, אריה פייגנבאום, מנחם שטיין, וקורבקוב מירושלים. לוועידה הוזמנו גם מורים. ד"ר הלל יפה, מעמודי התווך במאבק בגרענת, שהיה פעיל בגיבוש המדיניות להדברת המחלה וממוקירי רעיון הוועידה, לא נכח בה והרצאתו הוקראה על ידי ד"ר יעקב סגל.[4]

בשנת 1922 נפתח בית החולים "הדסה" בחיפה, וחברת יק"א החליטה לסגור את בית החולים בזכרון יעקב למרות מחאות רבות. בית החולים נשאר שומם ועזוב. בשנות ה-50 של המאה ה-20 נהרס בית החולים, ובמקומו נבנה בית הספר "יעבץ". במקום שבו עמד בית החולים, ברחוב "המייסדים", הוקמה אנדרטה צנועה ולידה שלט המספר את פועלו של ד"ר יפה.

המעבר לפריפריה לא מנע ממנו להמשיך לשלב פעילות ציבורית למען הקהילה יחד עם טיפול בחולים.

הבנתו הרחבה את חשיבות בריאות הציבור, אשר נבעה מן השילוב של ידע מקצועי רחב והכרת התנאים הפיזיים והאנושיים בארץ ישראל, הובילה אותו לבניית מערך מניעתי רחב. הוא הכשיר צוותים של אחיות וחובשים בעלי ידע ויכולת לטפל במתיישבים, צוותים אלה נפרסו בכל הארץ והעלו את רמת המניעה והטיפול באוכלוסייה.

איבה עמוקה שררה בין יפה ואהרן אהרנסון. אהרנסון סבר שידיעותיו של יפה על חשיבות האנופלס הן מיושנות, וכאשר נוסד בירושלים המכון לבריאות הציבור הוא בחר את ד"ר זאב ברין לעמוד בראשו. יפה נפגע עד עומק נפשו, ופנה למנהיגי האומה וזעק על העוול שנעשה לו, אך ללא הועיל. האיבה בין שני אישים אלה הייתה רבה. יפה כתב לאחר חשיפת אנשי ניל"י כי "הוי לרוצחים קרי־דם אלה, רוצחי אב בלי רחמים שהעמידו את מושבתם ואת היישוב כולו בסכנה איומה — בגלל האמביציות שלהם. מכון הנועד למדע ולתועלת הצבור הפך לקן מזימות ולריגול".[5]

Hillel Yaffe's grave
קברו של ד"ר הלל יפה בבית הקברות בזכרון יעקב

באופן אירוני משהו, יפה היה זה שמינו הטורקים לטפל בשרה אהרנסון בתחילת אוקטובר 1917 ולנסות להצילה, לאחר שירתה בעצמה עם חשיפת רשת הריגול ניל"י, כדי לא ליפול בידיהם. שרה אהרונסון התחננה בפני יפה להמיתה מיד כדי שלא תיפול בידי הטורקים, אך היא נפטרה בפועל רק לאחר שלושה ימים.

עם שחרור הארץ משלטון הטורקים עלתה השפעתה של משפחת אהרנסון, והיחסים המעורערים בינה לבין יפה גרמו או לפחות תרמו להחלטתו לעזוב בשנת 1919 את זכרון יעקב ולעבור לחיפה.

בשנת 1919 עבר להתגורר בחיפה, עבד כרופא ועסק רבות במחקרים רפואיים. מאמריו בנושא שמירת הבריאות פורסמו בעיתונים בחוץ לארץ, והוא הוזמן לקונגרסים בינלאומיים לרפואה.

בחיפה הקים את סניף הסתדרות הרופאים שמנה שישה חברים, ובהם ד"ר נחום שימקין, ד"ר חיים יסקי, ד"ר ברוך ניסנבוים, ד"ר לייב עפרון, וד"ר יצחק גליקר.[6]

יפה המשיך בעבודתו עד פטירתו ב-18 בינואר 1936[7], הוא נקבר, על פי בקשתו, בזכרון יעקב.

הנצחה

על שמו נקראו בית החולים בחדרה הלל יפה ורחובות בחיפה, חדרה וזכרון יעקב, וכן המושב בית הלל.

מלחמתו במלריה

המלריה, אותה מחלה קוטלת המונים, הייתה גורם רב משקל בעיכוב התקדמות ההתיישבות הציונית בארץ ישראל. המושבה חדרה, לדוגמה, לא הייתה שורדת אלמלא הצליחה המלחמה במחלה.

חוסר הידע לגבי מחלת הקדחת, דרכי העברתה, גורם המחלה והתנאים בהם היא מתפרצת, גרמה לכך שאת המחלה אפפו שמועות משמועות שונות. עם הזמן הסתבר הקשר שבין הקרבה לביצות לבין המחלה. לכן הניסיונות הראשונים למיגור המחלה התרכזו בצורך בייבוש הביצות.

הבנה זו הובילה את יפה להוביל מהלכים שנועדו לייבש את הביצות. האמצעים שננקטו היו מגוונים: שימוש נרחב בעצי אקליפטוס עקב המחשבה שמכיוון שהעץ גדול ממדים, הוא שואב מים רבים מן הקרקע. במקביל לנטיעת העצים נעשה גם ניסיון ליבוש ידני של הביצות. תושבי חדרה ופועלים זרים מאפריקה (אשר הגיעו לאחר השתדלויותיו של יפה אצל הברון), החלו בעבודה המפרכת של ייבוש הביצות על ידי יצירת רשת נרחבת של תעלות וחיבור הביצות אל נחל חדרה.

כיוון נוסף אליו פנה יפה היה המחקר. יפה יצא לאירופה ולמד תאוריות חדשניות בנושא המלריה. בין המחקרים היה גם אחד אשר העלה את הטענה שהמעבירים של המחלה הם היתושים מזן ה"אנופלס" המתרבים בביצות.

לאחר שבחן עובדות שהיו בידו השתכנע יפה בנכונותה של התאוריה. הוא החל להפציר באיכרים לתלות כילות סביב המיטות, רשתות סביב החלונות, ולנקז כל מקווה מים עומדים. כמו כן, שיכנע יפה את הברון רוטשילד לשלוח אנשים כדי להדביר את היתושים. הביצות רוססו בנפט.[8] בעקבות ההדברה פחתו מקרי הקדחת ופעולות הייבוש נמשכו ביתר עוז.

חשוב לזכור כי זיהוי הביולוגיה המסובכת של המחלה, איפשר פיתוח של דגמים טיפוליים, שכללו הן טיפול בכינין ברמה האישית והקהילתית והן טיפולים שחייבו שינויים מקיפים, בדרך שבה ניצל האדם את הסביבה, האדמה, המים והצומח.

ייעור שטחים נרחבים באזור חדרה באקליפטוסים, היה חלק מדגם הטיפול שקידם יפה את התהליך של שימוש בשינוי סביבתי כחלק מטיפול כולל במחלה.

ישומו של דגם טיפול הכולל את הנ"ל היה אפשרי בחברה צעירה ופתוחה לרעיונות חדשים, כפי שהייתה בקרב המתיישבים החדשים בארץ.

הצלחת המאבק בקדחת הממיתה נזקפת משמעותית ליפה. איש אשר תוך כדי פעילות ציבורית נרחבת ופעילות כרופא במסגרת ציבורית ופרטית הצליח לגייס משאבים, דעת קהל ועזרה רבה. כמו כן חקר והתעדכן באופן שוטף בתוצאות המחקר העיוני והמעשי בארץ ובחו"ל. פרסם כ - 25 עבודות מדעיות מהם כעשרה פרסומים מדעיים בתחום חקר הקדחת, וריפויה.[9]

משפחתו

יפה נשא לאישה בשנת 1898 את רבקה גליקשטיין (אחותה של אסתר גליקשטיין, שנישאה לימים לחיים מרגליות קלווריסקי). רבקה, אשר למדה עם אחותו של יפה בצרפת, שבתה את ליבו מיד. היא היוותה עזר כנגדו במהלך כל שנות נישואיהם.

לזוג נולדו שלושה ילדים: ירמיהו, שרה ויעקב.

ירמיהו שירת כקצין בגדוד העברי ולאחר מלחמת העולם הראשונה סיים דוקטורט במדעי הכימיה.

שרה למדה חקלאות באנגליה ונישאה ליוסף בנטוויץ', זוכה פרס ישראל לחינוך בשנת 1962.

יעקב היה רופא והתמחה ברפואה טרופית, היה אחראי על ביעור המלריה בצפון הכנרת, כיהן כלוטננט קולונל (סגן-אלוף) בצבא הבריטי ואפידמיולוג ראשי במשרד הבריאות, התגורר בירושלים, עד לפטירתו ב-1993.

אחיינו של הלל יפה, הד"ר מיכה בן עמי (רבינוביץ) בנה של חיה, אחותו של הלל יפה היה מהרנטגנולוגים הראשונים בארץ-ישראל, אחייניתו הד"ר שרה בן-עמי סולודר, אשר פעל עימה במשותף להדברת המלריה ביסוד המעלה.

ספריו

  • דור מעפילים: זיכרונות, מכתבים ויומן, הוצאת "דביר", תל אביב, תרצ"ט\1938. מהדורה שנייה בהוצאת הספרייה הציונית, ירושלים, תשל"א\1971

ממאמריו

  • "שמירת הבריאות בארץ-ישראל", (1904?).[10]

לקריאה נוספת

  • ישראל קולת, "ד"ר הלל יפה: רופא וחלוץ", אבות ומייסדים, תל אביב: עם עובד, 1975, עמ' 165-144.
  • נסים לוי, פרקים בתולדות הרפואה בארץ ישראל 1799–1948, חיפה: הוצאת הקיבוץ המאוחד והפקולטה לרפואה ע"ש ברוך רפפורט, הטכניון, 1998.
  • פרופ' נסים לוי, יעל לוי, רופאיה של ארץ-ישראל 1948-1799", הוצאת איתי בחור, מרץ 2012, ערך : יפה, הלל בן-ירמיהו, "אב טיפוס של הרופא החלוץ בארץ-ישראל", עמוד 238.
  • אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, כרך ב': פרק ס"ח, "רופא בארץ הלל יפה", 1891–1893.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ציפורה שחורי-רובין, רוזה שושנה יפה, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית).
  2. ^ "במלוא העין מעולמו של רופא", ד"ר אפרים סיני, צ'ריקובר מוציאים לאור בע"מ, רחוב השרון 12 תל אביב, 1984, עמוד 141.
  3. ^ אורית נבו ואברהם גרוס, "המלחמה בגרענת", Medicine - עיניים: רבעון בנושא רפואת עיניים 1, 2007, עמ' 6-11
  4. ^ אורית נבות, אברהם גרוס, ‏"המלחמה בגרענת: ראשית בריאות הציבור בארץ-ישראל", קתדרה 94, דצמבר 1999, עמודים 93-108
  5. ^ הלל יפה, דור מעפילים, תל אביב: הוצאת דביר, תרצ"ט, עמ' 586.
  6. ^ ד"ר אפרים סיני, "במלוא העין - מעולמו של רופא", צ'ריקובר מוציאים לאור בע"מ, 1984, עמוד 141
  7. ^ ד"ר הלל יפה, דבר, 19 בינואר 1936
  8. ^ שפרה שורץ, "קופת-חולים הכללית - עיצובה והתפתחותה כגורם המרכזי בשירותי הבריאות בארץ-ישראל", המרכז למורשת בן-גוריון, קריית שדה-בוקר, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 1997, עמוד 9
  9. ^ ד"ר א. גולדשטיין, ד"ר מ. שכטר, "אוצר הרפואה והבריאות - לכסיקון רפואי", הוצאת דביר, תל אביב, 1955, פרק : "רופאים יהודים במשך הדורות", ערך : יפה הלל, עמוד 1512
  10. ^ שפרה שורץ, "קופת-חולים הכללית - עיצובה והתפתחותה כגורם המרכזי בשירותי הבריאות בארץ-ישראל", המרכז למורשת בן-גוריון, קריית שדה-בוקר, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 1997, עמוד 16
אגרות ארץ ישראל

אגרות ארץ ישראל, שכתבו היהודים היושבים בארץ לאחיהם שבגולה מימי גלות בבל ועד שיבת ציון שבימינו הוא קובץ של אגרות יומנים של 83 אגרות של אנשי היישוב היהודי בארץ ישראל אל תפוצות ישראל, מאז העת העתיקה ועד העת החדשה, בעריכתו ועם ביאוריו של הביבליוגרף אברהם יערי. הקובץ יצא לאור ב-1946.

כותבי האגרות היו בחלקם עולים חדשים וחלקם וותיקים; מוצאם היה משלל קהילות יהודיות; והם התגוררו ביישובים ברחבי הארץ. מחברי האגרות מתארים את מצב האוכלוסייה בארץ ומדיניות השלטונות כלפיה; הם מוסרים מידע על חיי התרבות והכלכלה ועל יחסי הקבוצות האתניות והעדות השונות, במיוחד על מעמד היהודים ואפשרויות המחייה להם בארץ. יערי השתדל להביא באוסף האגרות מבחר מייצג של מחברים ויוצרים מבין האתרים והתקופות.

בין מחברי האגרות שהובאו בקובץ: ירמיהו הנביא, רבן גמליאל הזקן, ראשי הקראים בירושלים, דניאל בן-משה אלקומסי, סהל בן מצליח הכהן, "המיוסרים" מטבריה, רבי שמואל בן שמשון, הרמב"ן, אליהו מפרארא, יוסף דמונטנייא, יצחק לטיף, ר' עובדיה מברטנורא, תלמידו של רבי עובדיה, רבי ישראל מפירושא, דוד די רוסי, שמשון בק, רבי שלמה שלומיל מיינשרל, רבי ישעיה הלוי הורוויץ, אברהם רוויגו, אברהם ישמעאל חי סנגויניטי, ר' חיים אבולעפיה, ר' חיים אבן עטר, ר' אברהם גרשון מקיטוב, יוסף סופר, תלמידי הגר"א, רבי ישראל משקלוב, אריה נאמן, יהוסף שווארץ, אליעזר הלוי, מרדכי צורף, יעקב ספיר הלוי, יחיאל מיכל פינס, אברהם משה לונץ, אנשי ביל"ו, זאב יעבץ, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הלל יפה, יוסף ויתקין, אהרן דוד גורדון, יוסף טרומפלדור, חיים ארלוזורוב והעולים מתימן.

אלפרד יונגמן

אלפרד יונגמן - (1910 - 1990?) היה רדיולוג, מנהל מחלקת הרנטגן ב- בית החולים על שם שוויצר, מפקד ארגון ההגנה ב-בית החולים רמב"ם, מנהל מכון הרנטגן ב- בית החולים הלל יפה ב- חדרה (1964–1982)

בית הלל (מושב)

בֵּית הִלֵּל הוא מושב ואגודת עובדים, מיישובי חומה ומגדל, באצבע הגליל, על הגדה המערבית של נחל שניר (חצבני), כ-5 ק"מ מקריית שמונה. המושב נקרא על-שם ד"ר הלל יפה, רופא מאנשי העלייה הראשונה. שייך למועצה אזורית מבואות החרמון.

בית חולים פסיכיאטרי

בית חולים פסיכיאטרי (או "מרכז בריאות נפש") הוא בית חולים שמטופלים בו חולים במחלות נפש (שפעמים רבות מלוות בתסמינים פיזיים). בתי חולים פסיכיאטריים מספקים להם טיפול יומי במרפאות החוץ או אשפוז באחת מהמחלקות המתאימות.

בני משה (אגודה ציונית)

בני משה היה ארגון סתרים מסוג ארגון אחווה גברי וציוני, שהוקם במתכונת דומה לארגון הבונים החופשיים. מייסד הארגון היה אחד העם. הארגון נוסד באודסה בשנת 1889 בתאריך ז' באדר, שעל פי המסורת היהודית הוא יום הולדתו ויום פטירתו של משה רבנו, ועל שמו הוא נקרא. החברים הידועים בארגון היו ד"ר יהודה לייב מטמון-כהן, שייסד מאוחר יותר את הגימנסיה העברית "הרצליה", הסופרים יהושע ברזילי ויהודה גור, העסקנים מנחם אוסישקין ומאיר דיזנגוף, הרופא ד"ר הלל יפה והסוחר ופעיל ההתיישבות יחזקאל דנין (סוכובולסקי), בביתו הוקם הסניף הארץ־ישראלי. הארגון פעל באמצעות הלשכות של תנועת "חובבי ציון" באודסה, בוורשה בווילנה וביפו.

האגודה דגלה בהכשרה רוחנית שתטפח לאומיות יהודית מוסרית כהכנה להתיישבות בארץ. היא כללה מאה חברים בקירוב, שנבחרו בקפדנות.

ב-1896 הצטרף אליה חיים ויצמן.חברי הארגון חיפשו דרך חדשה בתוך תנועת חובבי ציון, בהנהגת אחד העם, הם דגלו בציונות הרוחנית. רבים מחברי התנועה חשו כי התנועה חייבת בשינוי רדיקלי, שינוי שיפנה את המאמץ העיקרי מעלייה לארץ ישראל או מאמצים דיפלומטיים במסגרת הציונות המדינית, אל תהליך "הכשרת הלבבות" ולהרחיב בקרב העם את רעיון הלאומיות היהודי:

חברי הארגון, הקשור קשר הדוק לארגון מנוחה ונחלה, באו משורות חובבי ציון ותפקידו המוצהר היה "להכשיר את הדור למילוי תפקידיו הלאומיים", דהיינו "הכשרת הלבבות". הם סברו כי על מנת להגשים את התחייה הלאומית של היהודים בארץ ישראל יש להכשיר הנהגה של יחידי סגולה שינהיגו את העם. חברי האגודה הצעירים יצאו בעיקר נגד אפוטרופסות הברון רוטשילד במושבות והתערבותו בהתנהלות היישוב.

חברי הארגון פעלו להקמת בתי ספר, ובפרט בתי ספר לבנות, אספו ספרים לשם הקמת ספריות בארץ ישראל, הוציאו לאור עיתון בשם "מכתבים מארץ ישראל". בווארשה יסדו את הוצאת הספרים "אחיאסף" ואת "השילוח".

ל"בני משה" קמו מתנגדים משני כיוונים: חובבי ציון רבים דרשו שלא לעכב את העבודה המעשית בארץ, וחרדים חששו כי כוונת "בני משה" היא להנהיג רפורמה בדת. האגודה הייתה חסרת תוכנית פעולה מעשית וכוחה נחלש. היא התפרקה בשנת 1897 לאחר שמונה שנות פעולה.

המרכז הרפואי הלל יפה

המרכז הרפואי הלל יפה הוא בית חולים ממשלתי השוכן במבואותיה המערביים של העיר חדרה, ומשרת אוכלוסייה של כ- 450 אלף תושבים, במרחב המשתרע מזכרון יעקב בצפון, עד נתניה בדרום, מחוף הים התיכון במערב ועד כפר קרע במזרח. המרכז נקרא על-שם ד"ר הלל יפה, רופא מושבות האזור בתקופת העלייה הראשונה. בשנת 2016 מונה המרכז הרפואי כ- 506 מיטות אשפוז בתקן.

הקונגרס הציוני העולמי הרביעי

הקונגרס הציוני הרביעי התקיים בלונדון בימים 13 – 16 באוגוסט 1900.

בראש הקונגרס ישב מנהיג התנועה הציונית ד"ר בנימין זאב הרצל.

הרצל הגיע לעיר שבוע לפני פתיחת הקונגרס ונתקף צמרמורות קשות וחום גבוה, והיה נתון בהזיות. ביום פתיחת הקונגרס ב-13 באוגוסט, נשא את נאום הפתיחה, בו אמר: "אנגליה הגדולה, אנגליה החופשית, אנגליה השליטה על כל הימים – היא תבין אותנו ואת מטרתנו". היה זה הקונגרס הציוני הגדול והמאורגן ביותר עד אז. השתתפו בו כ-400 צירים, כמעט מחצית מהם מעיירות תחום המושב הרוסי.

בקונגרס השתתפו, בין השאר, נחום סוקולוב, מנחם שינקין, ד"ר הלל יפה, פרופ' עמנואל מנדלשטאם, ד"ר חיים ויצמן והרב יצחק יעקב ריינס. לכבוד הקונגרס חובר "שיר החלוץ" מאת יוסף אברהם.גורלן של קהילות ישראל ברחבי העולם היו במרכז תשומת הלב של באי הקונגרס.

מצבה של יהדות רומניה והרדיפות האנטישמיות מהן סבלה העסיקו את צירי הקונגרס ואורחיו.

ערב הקונגרס שלח הרצל "קול קורא" אל יהדות צפון אפריקה וקרא להצטרפותה אל התנועה הציונית בשפות עברית, ערבית, לדינו וצרפתית.צירי הקונגרס ואורחיו עסקו בשתי שאלות עיקריות: האחת, ההתפתחויות בזירה המדינית; והשנייה, שאלת התרבות העברית החדשה בארץ ישראל.

המיקום של הקונגרס בבירת הממלכה המאוחדת נבחר כדי להשפיע על ממשלת בריטניה ודעת הקהל בממלכה המאוחדת, מתוך כוונה להשפיע עליה לעזור לתנועה הציונית להקצות שטחים באזורים הנתונים לשליטתה והקרובים לארץ ישראל.

שאלת התרבות, בחברה היהודית שתתכונן בארץ ישראל, הייתה מנושאי הדיון העיקריים בקונגרס. אנשי המזרחי ובראשם הרב יצחק יעקב ריינס, עמדו על כך שהתנועה הציונית לא תקבע בעניינים אלו, ותעסוק בסוגיות ופעולות מדיניות והתיישבותיות בלבד. הקונגרס הכריז על תחרות חיבור המנון עברי לאומי, שלבסוף לא יצאה לפועל.מצבם של 532 משפחות הפועלים במושבות העבריות, מיעוט קטן ויצרני בקרב היישוב היהודי הקטן, שמנה אז כחמישים אלף נפש, הועלה לדיון ולמודעותם של הצירים; קיומם של הפועלים ומשפחותיהם "היה בסכנה לרגל העברת המושבות (מאפוטרופסותו) של הנדיב ליק"א" באותה שנה.

זכרון יעקב

זִכְרוֹן יַעֲקֹב היא מועצה מקומית במחוז חיפה בישראל. היא נוסדה כמושבה ב-6 בדצמבר 1882 בידי עולים חובבי ציון מרומניה, והייתה המושבה השלישית של אנשי העלייה הראשונה.

המושבה יושבת על חוטם הכרמל, חלקו הדרומי של רכס הכרמל. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1950.

זכרונות ארץ ישראל

זכרונות ארץ ישראל הוא ספר בשני כרכים הכולל אוסף 120 פרקי זכרונות של אנשים שחיו בארץ ישראל ונלקטו מתוך ספרים שפורסמו בארץ. מפעלו של אברהם יערי שהיה ספרן בבית הספרים הלאומי.

חדרה

חֲדֵרָה היא עיר במחוז חיפה בישראל שבשרון הצפוני, אשר שוכנת לחוף הים התיכון. היא הוקמה כמושבה על ידי אנשי העלייה הראשונה ב-1891, והוכרזה כעיר בשנת 1952. מקור השם חדרה בערבית, الخضيرة (תעתיק מדויק: אל-חְ'דֵירַה, "הירקרקה"), על שם צבען של האצות בביצות. אבשלום קור הציע כי השם הערבי הוא גלגול של השם העברי "גדרה", שהיה שמו של יישוב קדום ליד קיסריה. העיר חברה בארגון פורום ה-15.

טריף בדר

טריף בדר (בערבית: طريف بدر; נולד ב-1967) הוא רופא וקצין צה"ל בדרגת תת-אלוף. משרת כקצין רפואה ראשי.

יפה

האם התכוונתם ל...

כ"ד בסיוון

כ"ד בסיוון הוא היום העשרים וארבעה בחודש התשיעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים וארבעה בחודש השלישי

למניין החודשים מניסן. כ"ד בסיוון לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדז".

מאיר אורן

מאיר אורן (נולד ב-14 באוגוסט 1948) הוא רופא ישראלי, לשעבר מנכ"ל משרד הבריאות ומנהל בית חולים הלל יפה.

פייר שורקי

פרופ' פייר שורקי (21 בנובמבר 1950), מנהל המכון לרפואה גרעינית בבית-החולים הלל-יפה, חדרה. יו"ר החוג לקרדיולוגיה גרעינית ו-CT של הלב בישראל; קרדיולוג בבית-החולים מדיקל סנטר בהרצליה ומנהל חברת P.C.T - CONSULTING - לייעוץ רפואי.

נחשב לאחד המובילים בעולם בתחום הקרדיולוגיה הגרעינית (מיפוי-לב) והראשון בארץ [1]. ניהל בעבר את היחידה לקרדיולוגיה גרעינית במרכז הרפואי שיבא (תל-השומר).

שורקי, הוא פרופסור חבר קליני מטעם הפקולטה לרפואה ע"ש רפפורט בטכניון בחיפה, ולשעבר פרופסור חבר לקרדיולוגיה בבית-הספר לרפואה על-שם סאקלר באוניברסיטת תל אביב, ומומחה ברפואת לב (קרדיולוגיה) וכן ברפואה גרעינית.

ייבא לישראל תוכנות חדשות המשפרות את הדיוק של הדמיית שריר הלב - בדיקת ה-SPECT (בדיקות תלת-ממדיות של הלב) הנחשבת כיום לבדיקה העדכנית ביותר בתחום ההדמיה הגרעינית (ראו מיפוי לב), ומסייעת בזיהוי מטופלים בסיכון גבוה לאירועי לב.

ריקרדו אלפיסי

ריקרדו דוד אלפיסי (Ricardo Alfisi) הוא כירורג, פרופסור לכירורגיה בבית הספר לרפואה של הטכניון, מנהל החטיבה הכירורגית במרכז הרפואי הלל יפה בחדרה.

רפי קרסו

פרופסור רפי (רפאל) קָרָסוֹ, (נולד ב-2 בינואר 1945) הוא רופא מומחה לנוירולוגיה ולטיפול בכאב, ממייסדי רפואת הטיפול בכאב כרוני ובעיכוב תהליכי הזדקנות (אנטי-אייג'ינג) וכן מהפעילים הראשונים למען שילוב (אינטגרציה) בין הרפואה הממסדית לרפואה המשלימה בישראל. חבר הוראה בכיר נלווה (פרופסור חבר) בבית הספר לרפואה של הטכניון ופרופסור אורח בחוג לנוירולוגיה ונוירוכירורגיה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת ת"א. הקים וכיהן כמנהל המחלקה הנוירולוגית, מרפאת הכאב והמרפאה לרפואה משלימה במרכז הרפואי הלל-יפה, וכיהן כפרופסור חבר נלווה למדעי המוח ומערכת העצבים במחלקה לפסיכולוגיה וכסגן-מנהל הקתדרה לאלצהיימר באוניברסיטת בר-אילן.משמש כפרופסור בחוג המשולב באוניברסיטת בר-אילן ומנהל מדעי (אקדמי) במכללה לרפואה משלימה במכללת וינגייט (MediWin). קרסו נחשב אושיית תקשורת כרופא מומחה מייעץ בנושאי בריאות ורפואה. ובעל תוכנית שבועית מדי יום ו' ב-13:00 ב-103FM בנוסף לקריירה הרפואית הוא סופר, פסל, צלם ומבקר מסעדות.

שרה בן-עמי סולודר

ד"ר עלמה אסתר שרה בן-עמי סולודר (1883–1957) הייתה הרופאה הראשונה במושבות הגליל העליון (1911–1919) בתקופה העות'מאנית, חלוצה במיגור המלריה.

תחנה מרכזית חדרה

תחנה מרכזית חדרה היא התחנה המרכזית של העיר חדרה. התחנה ממוקמת במערב העיר בסמוך לצומת חדרה שעל כביש 4. מתחנת אוטובוסים זו יוצאים קווי אוטובוס בין עירוניים לפחות ל-16 ערים (חיפה, נוף הגליל, עפולה, אריאל, זכרון יעקב, רעננה, נתניה, תל אביב, ירושלים ואילת, חריש, קיסריה, טבריה, אור עקיבא, בני ברק, רמת גן, הוד השרון) כשלרוב הערים האלו יוצא יותר מקו אוטובוס בין-עירוני אחד. בנוסף יוצאים מן התחנה קוי אוטובוס עירוניים רבים. את מרבית הקוים שבתחנה מפעילה "אגד" ואת השאר מפעילה חברת "קווים".

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.