הלל ברזל

הלל ברזל (נולד ב-9 במאי 1925) הוא חוקר ספרות ישראלי, כיהן כפרופסור לספרות עם ישראל ולספרות משווה באוניברסיטת בר-אילן.

H Barzel
הלל ברזל, 2010

ביוגרפיה

הלל ברזל נולד בצפת בשנת 1925. הוא למד בבית הספר העירוני של המזרחי ביל"ו בתל אביב, וכבר אז הפגין כישורי נאום[1][2]. הוא למד באוניברסיטת קולומביה ובאוניברסיטה העברית בירושלים, שבה קיבל תואר שני. בשנת 1951 היה ראש שבט הצופים בתל אביב[3]. בשנים 1952-1959 עבד כמנהל לשכת הנוער של מחלקת החינוך בעיריית תל אביב יפו[4][5]. בתחילת 1960 קודם להיות סגן מנהל מחלקת החינוך[6] ומנהל משנה של מחלקת נוער וספורט[7].

בסוף 1963 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת בר-אילן, על עבודה שכותרתה "היסוד האנטי-תנ"כי בשירתנו החדשה", בהדרכתו של פרופ' ברוך קורצוייל[8]. הענקת התואר, שהיה תואר הדוקטור הראשון שהוענק על ידי אוניברסיטת בר-אילן, הרגיז את המועצה להשכלה גבוהה[9], שהכריזה על התואר כבטל[10][11]. בהמשך יושרו ההדורים וברזל נותר עם תוארו. בשנת 1969 מונה למנהל האוניברסיטה העממית בתל אביב[12].

בשנת 1971 הועלה לדרגת פרופסור חבר באוניברסיטת בר-אילן[13]. ברזל כיהן כפרופסור לספרות עברית, ספרות משווה, ספרות ותנ"ך באוניברסיטת אינדיאנה. לימד גם באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטת חיפה ובטכניון.

בשנים 1970-1971 כיהן בוועדת השופטים של פרס ביאליק[14][15]. בשנת 1985 הוענק לו פרס ביאליק לחוכמת ישראל. בשנת 1998 הוענק לו התואר "יקיר תל אביב".

בשנת 2014 הוענק לו פרס עיריית רמת גן לספרות למפעל חיים.[16]

ספריו

  • ‫ תנועת הנוער: קורותיה בעמים ובישראל (המחלקה לענייני הנוער והחלוץ של ההסתדרות הציונית, תשכ"ג)
  • ‫ בין עגנון לקפקא: מחקר משוה (בר אוריין, 1972)
  • משוררים על שירה (עקד, 1970)
  • השיר החדש: סגירות ופתיחות (עקד, 1976)
  • השיר החדש: משגב להתול (עקד, 1979)
  • סיפורי אהבה של שמואל יוסף עגנון – עיוני מחקר (אוניברסיטת בר-אילן, 1975)
  • משוררים בגדולתם: מסות מחקר על משוררים עבריים (יחדיו, 1979)
  • מספרים בייחודם: א"ב יהושע, אהרן אפלפלד, דוד שחר, יצחק בן נר, יורם קניוק, נסים אלוני, יצחק אורפז, עמוס עוז, חיים באר: סיפורת ההווה - עיונים בדרך ההשוואה (יחדיו, 1981)
    • משוררי בשורה (יחדיו, 1983). המשכו של "משוררים בגדולתם"
  • אמיר גלבע: מונוגרפיה (ספרית פועלים, 1984)
  • חיים נחמן ביאליק, שמואל יוסף עגנון: מחקר ופירוש (יחדיו, 1986)
  • חזון וחזיון: פרנץ קאפקא, גרשון שופמן, חיים הזז, נתן אלתרמן, אהרן אפלפלד, א' ב' יהושע (יחדיו, 1987)
  • שירה ופואטיקה: מביאליק ועד שירת ההוה: מסות מחקר (יחדיו, 1990)
  • דרכים בפרשנות החדשה: מתאוריה למתודה (אוניברסיטת בר-אילן, 1990)
  • גבהות הכיסופים: שירה מתקנת עולם (אגודת הסופרים העבריים בישראל, תשנ"ג)
  • ‫ דראמה של מצבים קיצוניים: מלחמה ושואה (ספרית פועלים, תשנ"ה)
  • ‫ מן הסתום אל המפורש: "שמחת עניים" לנתן אלתרמן: רמיזות לתנ"ך ורמזים לשקספיר (עקד, 1997)
  • סדרת תולדות השירה העברית מחיבת ציון עד ימינו:
    • שירת חיבת ציון (ספרית פועלים, 1987)
    • שירת התחייה - חיים נחמן ביאליק (ספרית פועלים, 1990)
    • שירת התחייה: שאול טשרניחובסקי (ספרית פועלים, 1992)
    • שירת התחייה - אמני הז'אנר (ספרית פועלים, 1997)
    • שירת ארץ-ישראל: אברהם שלונסקי, נתן אלתרמן, לאה גולדברג (ספרית פועלים, 2001)
    • שירת ארץ-ישראל – אקספרסיוניזם נבואי: אורי צבי גרינברג, יצחק למדן, מתתיהו שוהם (ספרית פועלים, 2004)
    • שירת ארץ-ישראל - רומנטיקה, אידאולוגיה, מיתולוגיה: רחל בלובשטיין-סלע, אלכסנדר פן, אביגדור המאירי, יונתן רטוש (ספרית פועלים, 2006)
    • שירת ארץ-ישראל - מהפכות צורניות: אסתר ראב, אבות ישורון, אמיר גלבע, יהודה עמיחי (ספרית פועלים, 2007)
    • שירת ארץ-ישראל - מיסטיקה וסימבוליקה: ש. שלום, זלדה מישקובסקי, אבא קובנר (ספרית פועלים, 2008)
    • שירת ארץ-ישראל - ליריקה: יוכבד בת־מרים, נתן יהונתן, דליה רביקוביץ (ספרית פועלים, 2014)
    • שירת ארץ-ישראל - מהפכים פואטיים: דוד אבידן, יונה וולך (ספרית פועלים, 2018)
    • תוספות: מורשה ותמורה (ספרית פועלים, 2018)
  • המאה החצויה: ממודרניזם לפוסט-מודרניזם, הספרות ורוח התקופה כרך א' (ספרית פועלים, 2011)
  • המאה החצויה: ממודרניזם לפוסט-מודרניזם, הספרות ורוח התקופה - כרך ב' (ספרית פועלים, 2013)

מעריכותיו

קישורים חיצוניים

על יצירתו:

הערות שוליים

  1. ^ אבן פינה לבית ספר ביל"ו בת"א, הצופה, 6 באוגוסט 1937
  2. ^ מסיבת עונג השבת בבי"ס בילו, הצופה, 9 בפברואר 1940
  3. ^ יום הצופה, על המשמר, 29 במאי 1951
  4. ^ בית תרבות לנוער בחסן בק, חרות, 20 במרץ 1952
    נחנך מועדון שחמט לנוער, דבר, 19 במאי 1953
  5. ^ פרסי ייעול ל-80 עובדים בעירית ת"א, דבר, 18 במרץ 1959
  6. ^ מ. שמריהו, סכסוך לבנון - נמיר, מעריב, 18 בפברואר 1960
  7. ^ תפקידם של מרכזי נוער שכונתיים - בכינוס לחינוך משלים, דבר, 21 ביוני 1960
  8. ^ 92 תארים מדעיים תעניק אוניברסיטת בר אילן, מעריב, 10 בדצמבר 1963
  9. ^ יבדקו הענקת התארים באוניברסיטת בר אילן, מעריב, 18 בדצמבר 1963
  10. ^ אליקים פדרמן, פרופ' קורצוייל: המועצה להשכלה גבוהה, חרות, 28 בינואר 1964
  11. ^ המועצה להשכלה גבוהה, מעריב, 4 בפברואר 1964
  12. ^ נפתחה ההרשמה ללימודים באוניברסיטה העממית בת"א, מעריב, 31 במרץ 1969
  13. ^ מינויים והעלאות באוני' בר אילן, דבר, 8 באוגוסט 1971
  14. ^ הזז ונחמיה אלוני חתני פרס ביאליק, דבר, 9 בנובמבר 1970
  15. ^ חלוקת פרס ביאליק, דבר, 29 בדצמבר 1971
  16. ^ על מתן הפרס באתר עיריית רמת גן
9 במאי

9 במאי הוא היום ה-129 בשנה, (130 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 236 ימים.

אלוף בצלות ואלוף שום

אלוף בַּצְלוּת ואלוף שוּם היא מקאמה עברית בת 12 פרקים קצרים מאת חיים נחמן ביאליק שראתה אור בשנת 1928 כספר מאויר על ידי נחום גוטמן בהוצאת דביר. היצירה, שכהגדרת מחברה היא "בדיחה עממית בחרוזים", נכתבה כסיפור מחורז לילדים, אך מופנית גם לקורא הבוגר והמשכיל.

המקאמה מספרת על בן מלך, שיצא לתור את הארץ במטרה להחכים. הוא הגיע לממלכה, שבה לא הכירו את הבצל, ועל כן תרם להם בצלים, כדי שישתבחו מאכליהם. הנסיך קיבל תמורת הבצלים גמול כספי גבוה. שמע נסיך אחר את הסיפור והחליט להביא שום לארץ שאינה מכירה את הירק, אך תמורת השומים שהביא לא זכה לגמול כספי, אלא לבצלים.

ביאליק שאב את מקורותיו של הסיפור, בגרסאותיו המגוונות, מארון הספרים היהודי ומאגדות העם המקובלות אצל אומות העולם. ייחודה של המקאמה של ביאליק היא בכך, שהיא מחורזת, שופעת הומור וסאטירה, ומרובדת בקישורים אינטר-טקסטואליים שתורמים למשלב הלשוני והתוכני של היצירה.

מוסר ההשכל של "אלוף בצלות ואלוף שום" הוא בעיקרו, שאדם הפועל בתום לב, מתוך רצון להיטיב עם הבריות, יזכה בתהילה ובעושר, ואילו האיש התאב בצע - ייכשל, בסופו של דבר, במשימותיו.

היצירה גם הועלתה על הבמה כאגדה משעשעת לילדים: בשנת 1945 הוצגה בתיאטרון הקאמרי בבימויו של יוסף מילוא, ולאחר מכן הוצגה פעמים נוספות. בסוף שנות ה-70 עובּדה למחזמר על ידי לאה נאור ודובי זלצר, שאף שודר בטלוויזיה.

אמיר גלבע

אמיר גלבע (גלבוע), (25 בספטמבר 1914, ט' בתשרי תרע"ח ראדזיבילוב, ווהלין - 2 בספטמבר 1984, ה' באלול תשמ"ד, פתח תקווה) היה משורר ומתרגם עברי ישראלי, יליד אוקראינה.

האוניברסיטה העממית בתל אביב

האוניברסיטה העממית תל אביב היא מוסד להקניית "דעת, אמנות, העשרה ותרבות" שלא לצורך תואר. המוסד, מיסודם של מרטין בובר וברל כצנלסון, הוקם בתל אביב עוד לפני הקמת מדינת ישראל.

המוסד מקיים מגוון קורסים למבוגרים להעשרת ידע בתחומי פילוסופיה, לימודי ארץ ישראל, היסטוריה, כלכלה, מדעי ההתנהגות, מחשבים, ביולוגיה, גנטיקה, אמנות, ידיעת הארץ, תרבות חברה וכלכלה, בישול ועוד. ב-2009 התקיימו באוניברסיטה כ-140 חוגים קורסים במסלולים ובחוגים שונים.

במוסד פועלת מדרשה לאומנות הכוללת בתוכה מסלולים מקצועיים בציור ובפיסול. כמו כן, האוניברסיטה העממית מציעה קורסים ייעודיים לגמול השתלמות לעובדי המגזר הציבורי ולעובדי הוראה. הקורסים לבישול עוברים במסגרת בית הספר לאומנות בישול של השף אסף לשר.

באוניברסיטה פועל בית ספר לשפות המקיים קורסים שנתיים באנגלית, צרפתית, ערבית, איטלקית, ספרדית, סינית ויפנית במגוון של רמות. כמו כן מועברים קורסים ביוגה, פלדנקרייז, פילאטיס, עיצוב, חיטוב הגוף וכושר גופני באולם הספורט של האוניברסיטה.

בשנות השבעים החליטה עיריית תל אביב להרחיב את פעילותה של האוניברסיטה, והיא מינתה את הפרופסור הלל ברזל, למנהל מלווה אקדמי, ואת אהרון שמיר, למנהלה האדמיניסטרטיבי הראשון. בשנותיה הראשונות פעלה האוניברסיטה העממית תל אביב במוסדות חינוך מפוזרים ברחבי העיר, אך כשהתרחבה ומנתה אלפי סטודנטים, זכתה האוניברסיטה העממית לבניין משלה, ברחוב אנטוקולסקי בעיר.

ב-2011 הוחלט כי האוניברסיטה העממית תיסגר עקב קיצוצים בתקציב עיריית תל אביב-יפו, אשר החליטה להעביר את כל יחידת המחשוב שלה לבניין באותו מועד. פעילות האוניברסיטה העממית המתחדשת מתקיימת מאז במרכזים הקהילתיים בתל אביב במסגרת אגף קהילה, נוער וספורט של העירייה.

הרופא וגרושתו

הרופא וגרושתו הוא סיפור קצר עברי בן 11 פרקים מאת ש"י עגנון, העוסק באהבתם של רופא ואחות יהודים. אהבה הנשלטת על ידי חוסר המסוגלות של הרופא, להשלים עם העובדה שלדינה היה קשר מיני עם אדם אחר לפני הכרותם.

הסיפור נדפס לראשונה בשנת 1941, והוא נכלל בכרך "על כפות המנעול", שכותרת המשנה שלו היא "סיפורי אהבים". הסיפור הוא האחרון במקבץ הקרוי "סיפורים קטנים", שבו נכללים גם הסיפורים "אחות", "עובדיה בעל מום", "חופת דודים" ו"פנים אחרות".

חלי אברהם איתן

רחלי (חלי) אברהם-איתן (נולדה ב-24 במאי 1960[דרוש מקור]) היא משוררת וחוקרת ספרות ישראלית. שיריה תורגמו לשפות רבות.

סיפור פשוט

סיפור פשוט הוא רומן נודע מאת הסופר העברי ש"י עגנון, המתאר את מסכת לבטיו של בחור צעיר בקהילה יהודית בעיר קטנה במזרח אירופה על רקע שלל מנהגיה. הסיפור הוא רומן פסיכולוגי המתאר את הקונפליקט של היחיד בין רצונותיו לבין לחצי החברה סביבו. קונפליקט זה מוביל את הגיבור, באחד משלבי הסיפור, לאובדן שפיות. הספר מעביר ביקורת חברתית נוקבת על ערכים בורגניים בכלל, וערכי העיירה היהודית, בפרט, המתרכזים במאכל, משתה, רדיפה אחרי כבוד ותאוות ממון. הסופר גורס שערכים אלה יכולים לפגוע ביחיד ולמנוע ממנו להגשים את רצונותיו האמיתיים, כפי שקרה להירשל הורוביץ. הרומן ראה אור בשנת 1935, ונחשב לאחת מיצירות המופת של הספרות העברית. הרומן נכלל בספר סיפורים של עגנון בשם "על כפות המנעול" אך יצא בהוצאות שונות גם כספר נפרד.

עלילת הספר עוסקת בהירשל, שהתאהב בבת משפחה רחוקה בשם בלומה, שהתיתמה מאביה ומאמה, המשמשת כמשרתת בביתו. אמו מסתייגת מקשריו איתה, ומשדכת אותו למינה - נערה מפונקת ממשפחת איכרים אמידה. בלומה, המאוהבת בהירשל, עוברת לשרת בבית אחר. לאחר נישואי מינה והירשל, הוא לוקה בהדרגה בהפרעות מצב רוח ומחשבות כפיתיות עד כדי התמוטטות ונלקח לבית חולים פסיכיאטרי, שם הוא משתקם. בבית החולים נודע לו שנולד לו בן. הוא משלים עם נישואיו למינה ומוליד בן שני. עם זאת דמותה של בלומה האהובה האבודה ממשיכה לרחף בחייו בדמיונותיו ולאורך כל דפי הסיפור.

ספר המעשים

ספר המעשים הוא אוסף סיפורים קצרים, בעלי אופי סוריאליסטי, מאת ש"י עגנון. האוסף הוא מרכיב עיקרי של הכרך "סמוך ונראה". ברוך קורצווייל עמד על אופיים המיוחד של הסיפורים: "האופייני לסיפורים אלה הוא, שמציאותם מכילה אמנם יסודות המציאות הרגילה, אבל יסודות אלה קשורים זה לזה קשר שרירותי כביכול, החורג לעיתים קרובות מהחוקיות הקאוזאלית, השוררת במציאותנו היום-יומית". בפרט מטושטשים גבולות הזמן והמקום ומתבטלת ההפרדה בין החיים למתים.

ספרות משווה

ספרות משווה או ספרות השוואתית היא שדה מחקר אקדמי בין-תחומי של הספרות, או ביטויים תרבותיים אחרים של האדם, כמו מוזיקה וציור, ללא מגבלות של שפה, לאום או מקום. ספרות משווה יוצאת מנקודת הנחה שחקר הספרות חייב להיות בינלאומי במהותו ואינו מוגבל לארץ, שפה או תרבות מסוימות. המחקר בתחום זה עוסק, למעשה, בהקניית כלים לניתוח אקדמי של ספרות עולמית.

עד עולם

עד עולם הוא סיפור קצר, בן ארבעה פרקים, מאת ש"י עגנון. הסיפור ראה אור לראשונה בעיתון "הארץ" מיום 16 באפריל 1954, ולאחר מכן נכלל, כסיפור החותם, בכרך "האש והעצים" שיצא לאור בשנת ה'תשכ"ב, הכרך האחרון של כתבי עגנון שיצא לאור בחייו.

עידו ועינם

עידו ועינם הוא סיפור קצר מאת הסופר הישראלי ש"י עגנון. הסיפור פורסם לראשונה בשנת 1950, ונכלל בכרך "עד הנה" בתוך מהדורת הוצאת שוקן בשנת 1962. הסיפור נחשב כשייך לז'אנר "סיפורי המעשים" של עגנון, ז'אנר שבו פועלים מבנים לא ריאליסטיים ברובד הגלוי של הסיפור. הביקורת הספרותית על הסיפור היא ענפה ופולמוסים משמעותיים הקשורים ליצירת עגנון בכללה יצאו דווקא מהדיון על סיפור זה.

פנים אחרות

פנים אחרות הוא סיפור קצר עברי, בן ארבעה פרקים, מאת ש"י עגנון. הסיפור נכלל בכרך "על כפות המנעול", שכותרת המשנה שלו היא "סיפורי אהבים". הסיפור עוסק בטוני ומיכאל הרטמן, בשעות הראשונות לאחר שהתגרשו.

פת שלימה

פת שלימה הוא סיפור קצר, בן עשרה פרקים, מאת ש"י עגנון. הסיפור פורסם לראשונה בכתב העת "מאזנים" בשנת 1933, ונכלל כעת בסיפורי "ספר המעשים" שבכרך "סמוך ונראה".

שירה (ספר)

שירה הוא רומן בלתי גמור שכתב הסופר הישראלי שמואל יוסף עגנון. במרכזו של הרומן עומדת דמותו של ד"ר מנפרד הרבסט, מרצה להיסטוריה ביזנטית באוניברסיטה העברית בירושלים, עולה מגרמניה, הקרוע בין נאמנותו וחיבתו לאשתו, הנריאטה, לבין אהבתו לאחות שירה. עלילת הרומן מתרחשת בירושלים של ימי המרד הערבי הגדול בשנות ה-30 של המאה ה-20, ושזורים בה אירועי אותה תקופה (ובפרט הטרור הערבי ועליית יהודי גרמניה) והווי האוניברסיטה.

שירי מכות מצרים

שִׁירֵי מַכּוֹת מִצְרַיִם הוא ספר השירה השלישי של נתן אלתרמן, שראה אור בהוצאת צבי שעל יד הוצאת מחברות לספרות בפברואר 1944, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. הספר כולל פואמה יחידה בת שלושה חלקים שבמרכזה עשרה שירים שנושאם הוא עשר מכות מצרים הניתכות על העיר החוטאת נֹא אמון, המתוארות מנקודת מבטם של אב ובנו תושבי העיר. הפואמה נפתחת בשיר "בדרך נא אמון", שממנו עולה כי חורבן העיר עקב חטאיה אינו מאורע היסטורי יחיד אלא אירוע מייצג בשרשרת נצחית של אירועי חורבן ואב טיפוס לתולדות האנושות; ונחתמת בשיר "איילת" (איילת השחר) המביע את צמיחת התקווה, כחלק מאותו מחזור נצחי של חורבן וגאולה. בין שיר הפתיחה לשיר הסיום נפרסים עשרה שירים בעלי אופי של בלדה, שכל אחד מהם נחלק לשני חצאים. חציו הראשון של כל שיר מוקדש לתיאור ציורי של המכה, וחציו השני מוקדש לדיאלוג בין אב מצרי לבין בנו-בכורו. באופן מפתיע ביחס לכותרת השיר, המקושרת אינטואיטיבית לסיפור הגאולה היהודי של אירועי יציאת מצרים ולהגדה של פסח, נקודת מבטו של אלתרמן היא נקודת המבט המצרית. עובדה זו, בפרט בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, עוררה בקרב הקוראים תימהון ומבוכה והזינה שלל פרשנויות. היצירה נחשבת לאחת מיצירותיו החשובות של המשורר. אליעזר שביד כינה אותה "הבהירה והמגובשת ביצירותיו של אלתרמן", והלל ברזל טען ש"'שירי מכות מצרים' הם מן השלמים ביותר בשירי נתן אלתרמן".

שמחת עניים

שמחת עניים הוא שמו של קובץ השירים השני מאת המשורר העברי נתן אלתרמן, אשר ראה אור בארץ ישראל המנדטורית בשנת 1941, ונחשב לאחת מפסגות יצירתו של אלתרמן.

מחזור השירים כתוב בלשון כמו־תנ"כית ומכיל שבעה פרקים ובהם כמה עשרות שירים שבהם פונה המספר (ה"מת") אל אהובתו (ה"בת"). תוכן השירים חידתי וקשה להבנה ולפירוש, והקובץ כולו נחשב מאז פרסומו לאחת היצירות המסתוריות והמסובכות לפירוש בספרות העברית. חוקרי ספרות רבים פרסמו פירושים משלהם לקובץ.

פירוש מקובל הוא כי השירים עוסקים בקנאתו של המספר המת לאהובתו החיה, ולפיכך במרכז קובץ זה עומדת שאלת ההתמודדות האנושית עם המוות והאופן בו בכל זאת גובר הרצון לחיים, גם אם הוא רק 'שמחת עניים'. לפי פירוש אחר קובץ השירים שנכתב בארץ ישראל בתקופת השואה ומלחמת העולם השנייה עוסק ביחסי היהדות וציונות. כברבות מיצירותיו האחרות של אלתרמן, נודע בקובץ השירים תפקיד חשוב למוטיב "השיבה המנצחת", שבה הצד שהפסיד או גורש או נדחה שב מאוחר יותר כמנצח.

תהלה (נובלה)

תהִלה היא נובלה שנכתבה בידי שמואל יוסף עגנון ויצאה לאור בשנת 1950. הסיפור נמנה עם הסיפורים בקובץ הסיפורים עד הנה.

תנועת נוער

תנועת נוער היא ארגון של בני נוער העוסק בחינוך בלתי פורמלי. בתנועת הנוער שמים דגש על מעורבות בני הנוער בקבלת החלטות התנועה ובכיוונה. פעילות תנועת נוער נעשית לאור ערכים של החינוך הבלתי-פורמלי כגון אוטונומיה, עקרון "נוער מדריך נוער" ותרומה לקהילה.

תנועות נוער הן ארגונים רחבים, השואפים להקיף כמה שיותר את עולם החניכים החברים בהן. תנועות הנוער אף מסוגלות להוות חברות נוער שלמות, הכוללות מערכת עצמאית של תרבות, אידאולוגיה, סמלים, השתייכות פוליטית ועוד. תנועות אלו מהוות מעגל השתייכות משמעותי ביותר עבור הנער, המגבש את זהותו מתוך התנועה. בשל כך נחשבת תנועת הנוער לגורם מרכזי בחינוכם של בני הנוער.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.