הלית ישורון

הלית ישורון (נולדה ב-2 באפריל 1942) היא מתרגמת ועורכת ישראלית.

הלית ישורון

תולדותיה ומפעליה

ישורון נולדה בתל אביב והיא בתו של המשורר אבות ישורון. למדה ספרות וצרפתית באוניברסיטה העברית בירושלים. ישורון עבדה כדוגמנית בשנות ה-60. היא הייתה נשואה לבמאי הקולנוע ז'ק קתמור, ושיחקה בסרטו "מקרה אישה" וכן בסרטים "חמסין" ו"התרנגול" (1971), ובסדרת הטלוויזיה "חדווה ושלומיק".

ב-1969 פרסמה ספר שירים שנקרא "24", וזהו ספר שיריה היחיד. ב-1981 ייסדה את כתב העת לשירה "חדרים", שאותו ערכה עד 2004. בשנת 1969 הוציאה להקת השלושרים את השיר "מי מפחד מגברת לוין" (מילים: יהונתן גפן)[1].

עדיין נמצאת באותו הקפה אבל בידה עפרון
כותבת בכתב מסוגנן ויפה על ענייני תיאטרון

ברבות השנים עלתה הסברה כי הדמות המרכזית בשיר, בעלת טור ביקורת בעיתון משפיע, מבוססת על מבקרת התיאטרון הדה בושס. בראיון שנתן גפן[2] אמר כי השיר נכתב על הלית ישורון.

ב-1991 החלה לתרגם את יצירתו של מרסל פרוסט "בעקבות הזמן האבוד", הנחשבת לאחת החשובות בספרות המאה ה-20. עד כה ראו אור ארבעה מתוך שבעת הכרכים של יצירה זו. ישורון תרגמה לעברית את "ידידי מגרה" של ז'ורז' סימנון ואת הטרילוגיה של סמואל בקט ("מולוי", "מאלון מת", "אֵלוֹשֵם"). ב-2004 יצא לאור תרגומה לספר "אחותי ואני" המיוחס לפרידריך ניטשה.

ישורון ערכה מספר ספרי שירה עברית, בהם האנתלוגיה "תת הכרה נפתחת כמו מניפה" של יונה וולך. בשנים 1995-2001 ערכה מהדורה מקיפה של כל כתבי אביה, שראתה אור בארבעה כרכים, בהוצאת הקיבוץ המאוחד - סימן קריאה. בשנת 2009 הופיע "מלבדאתה", מבחר משיריו של אבות ישורון, שערכה יחד עם לילך לחמן.

בפברואר 2004 הותקפה ישורון באכזריות על ידי אדם שהגיע לביתה שבגבעת אנדרומדה ביפו, ונחבלה בצורה קשה. התוקף ומניעיו לא התגלו. זמן מה לאחר התקיפה נעצר המתרגם אייל לוין, שהיה מצוי בסכסוך ספרותי עם בני הזוג ישורון, כחשוד במעשה. החשד שלוין עמד מאחורי תקיפתה של ישורון הופרך ולוין נוקה מכל חשד.[3]

ישורון נישאה בשנית לישעיהו (שיה) יריב, אספן אמנות ומייסד גלריה גורדון בתל אביב ואחיה של לאורה ריבלין. לשניים נולדו שני בנים - אַביָם ואמון. אַביָם, עורך דין במקצועו, יצא לחופשה עם משפחתו בזמביה בשנת 2011 ונספה בתאונת שיט בנהר הזמבזי. הבן, אמון יריב הוא מנהל הגלריה המשפחתית, אמן וצלם. שיה יריב נפטר ביוני 2016.

מפרי עטה

  • הלית קתמור, 24, תל אביב: הוצאת עקד, תש"ל 1969
  • יגאל סרנה, יונה וולך ביוגרפיה, הלית ישורון: אחרית דבר, ירושלים: הוצאת כתר, 2009
  • הלית ישורון, איך עשית את זה? ראיונות "חדרים" , הוצאת הספריה החדשה 2016

מתרגומיה

מעריכותיה

  • כתב העת לשירה חדרים
  • יונה וולך, תת הכרה נפתחת כמו מניפה, מבחר השירים 1985-1963, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, הספריה החדשה לשירה, תשנ"ב 1992
  • יונה וולך, אביבה אורי : הפנים היו הפשטה, (עורכת: הלית ישורון), בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2000
  • אבות ישורון כל שיריו, (עורכים: הלית ישורון, בנימין הרשב), בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשנ"ה 1995 - תשס"א 2001
  • מלבדאתה, אבות ישורון מבחר 1991-1934, (עורכות: הלית ישורון, לילך לחמן), בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2009

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מילות השיר "מי מפחד מגברת לוין", באתר שירונט
  2. ^ שבעה לילות, 11.11.2016
  3. ^ מיה סלע, עכבר העיר אונליין, פרקי אבות, באתר הארץ, 18 בספטמבר 2009
2 באפריל

2 באפריל הוא היום ה-92 בשנה (93 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 273 ימים.

אבות ישורון

אָבוֹת יְשֻׁרוּן (נולד בשם: יְחִיאֵל פֶּרְלְמוּטֶר; 19 בספטמבר 1904, יום הכיפורים ה'תרס"ה – 22 בפברואר 1992, ה'תשנ"ב) היה משורר עברי ישראלי, חתן פרס ישראל לשנת תשנ"ב (1992).

אשה פשוטה, זלדה

אשה פשוטה, זלדה הוא סרט תיעודי על חייה של המשוררת זלדה, בבימויו של יאיר קדר. הוקרן בבכורה עולמית בתחרות הרשמית של פסטיבל הקולנוע ירושלים, 2015. זהו הסרט הרביעי במסגרת פרויקט הָעִבְרִים.

הסרט נתמך על ידי הערוץ הראשון, קרן מקור, שירות הסרטים הישראלי, קרן אבי חי, קרן גשר, ועדת התביעות. זוכה פרס החוויה היהודית, פסטיבל ירושלים 2015.

הסרט כולל קטעי ארכיון משנות ה-70, יומנים שלא פורסמו ושיחות עם ידידים קרובים של זלדה, שכינתה "עצמה אשה פשוטה".

בין המשתתפים בסרט: חוה אלברשטיין, הלית ישורון, יונדב קפלון, חמוטל בר יוסף ואחרים.

בעקבות הזמן האבוד

בעקבות הזמן האבוד (בצרפתית: À la recherche du temps perdu; בתרגום מדויק יותר: "בחיפוש אחר הזמן האבוד") היא סדרה של שבעה רומנים שכתב מרסל פרוסט, המהווים את יצירתו העיקרית.

פרוסט מת לפני שהספיק לעבור על הטיוטות והתיקונים לספריו המאוחרים, ושלושת האחרונים פורסמו לאחר מותו.

מחזור זה של שבעה רומנים, הכוללים כ-3,200 עמודים ויותר מ-2,000 דמויות, הניעו את גרהם גרין לומר כי פרוסט היה "הנובליסט הגדול של המאה ה-20", ואת סומרסט מוהם לקרוא לו "יצירת הבדיון הגדולה ביותר עד היום". ביצירה זו הגיבור הראשי הוא הזיכרון האנושי, שבו הכול נשמר, מתעבד ומתפרש.

פרוסט הגיש את ספרו, "בצד של סוואן" (החלק הראשון של "בעקבות הזמן האבוד"), להוצאת Nouveau Revue Francais, אך אנדרה ז'יד, שעמד בראשה, דחה אותו וכך גם הוצאות לאור נוספות. פרוסט פרסם את הכרך הראשון על חשבונו. בהמשך קנה Gaston Gallimard, הבעלים של ההוצאה לאור Nouveau Revue Francais, את הזכויות של הפרסום ופרסם בעצמו את כל ההמשכים.

חרף קבלת הפנים הצוננת, הספר זכה להכרה מתעצמת ומופיע במקום השני ברשימת 100 הספרים של המאה של לה מונד, במקום השמיני ברשימת עשרת הספרים הטובים ביותר בכל הזמנים של טיים מגזין וגם במקום הראשון ברשימת 100 הספרים הטובים ביותר בכל הזמנים.

המחזור כולל שבעה ספרים, שנכתבו בגוף ראשון וכוללים חומר אוטוביוגרפי של פרוסט. הספרים קשורים ומהווים מחזור אחד, אך אפשר לקרוא אותם בנפרד. אלה מרכיבי המחזור:

בצד של סוואן (Du côté de chez Swann) – הופיע לראשונה ב-1913 וב-1919 הודפסה גרסה מתוקנת;

בצֵל עלמות מלבלבות (À l'ombre des jeunes filles en fleurs) – הופיע ב-1919 וזכה בפרס גונקור באותה שנה;

'The Guermantes Way (Le Côté de Guermantes) – רומן בשני כרכים, שהופיעו בשנים 1920 ו-1921;

שמות מקומות: המקום (Sodome et Gomorrhe; התרגום המדויק הוא "סדום ועמורה") – הופיע בשני כרכים בשנים 1921 ו-1922;

השבוי (La Prisonnière) – הופיע ב-1923;

אלברטין איננה (Albertine disparue; במקור נקרא La Fugitive) – הופיע ב-1925;

הזמן שנמצא (Le Temps retrouvé) – הופיע ב-1927.

העברים

הָעִבְרִים הוא מיזם ליצירת סרטי תעודה ביוגרפיים על משוררים וסופרים בולטים בתרבות העברית והיהודית. הבמאי יאיר קדר יזם את הפרויקט בשנת 2009 והוא כולל עד כה 14 סרטים תיעודיים שנוצרו על ידי במאים ויוצרי קולנוע שונים, כאשר קדר משמש כיועץ ומפיק בכולם. הסרטים זכו בפרסים בפסטיבלים בארץ ובעולם ובשנת 2019, במסגרת חגיגות העשור של מיזם העברים, נערכו רטרוספקטיבות מיוחדות בפסטיבל דוקאביב, מכון ון ליר בירושלים, מוזיאונים ואוניברסיטאות ברחבי העולם[דרוש מקור].

"פרויקט הווידאו" של העברים הוא מיזם צד הכולל ראיונות וקטעי ארכיונים שלא נכנסו לסרטי המיזם. פרויקט זה יצא בתמיכת מפעל הפיס ושירות הסרטים הישראלי.

ז'אק קתמור

ז'אק מורי קַתמוֹר (4 בספטמבר 1938 – 6 בספטמבר 2001) היה צייר, אמן, במאי קולנוע ואיש בוהמה ישראלי.

חדרים (כתב עת)

חדרים היה כתב עת לשירה שראה אור בין השנים 1981 ל-2005 בעריכת הלית ישורון ובהוצאת גלריה גורדון. כל גיליון כלל שירים מקוריים ומתורגמים מאת השדרה המרכזית של היוצרים והמתרגמים (כולל בדרך כלל פואמה ארוכה מאת יוצר מרכזי), מסות, מאמרי ביקורת, תצלומים ורפרודוקציות של יצירות אמנות באיכות הדפסה גבוהה. מדור קבוע יוחד לראיון ארוך, עמוק ומפורט של העורכת, הלית ישורון, עם יוצר חשוב. ראיונות אלה (עם מאיר ויזלטיר, עמוס עוז, יהודה עמיחי, ס. יזהר, יצחק לאור, יונה וולך, פנחס שדה, אבות ישורון, שמעון אדף, נורית זרחי, ישראל פנקס, יאיר הורביץ, אהרן שבתאי, ארז ביטון, אסתר ראב, מחמוד דרוויש, חביבה פדיה, הרולד שימל, מאיה קגנסקיה ועזה צבי) נאספו וראו אור בספר איך עשית את זה? - ראיונות 'חדרים' (הוצאת הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה, 2016).

יאיר קדר

יאיר קדר (נולד ב-13 ביוני 1969) הוא במאי סרטים תיעודיים, עורך ופעיל חברתי ישראלי. יצר את מיזם "העברים", הכולל 14 סרטים תיעודיים ושזכה עד כה בתריסר פרסים בתחרויות שונות. הוא זכה בפרס שר החינוך לתרבות יהודית בתחום הקולנוע (2016), ציון לשבח לסדרת העברים בפסטיבל חיפה 2018, פרס החוויה היהודית בפסטיבל הקולנוע בירושלים בשנים 2015 ו-2018, פרס הסדרה הטובה ביותר על מיזם העברים בתחרות הסרט הדוקומנטרי (2015) של פורום היוצרים, ופרסי הסרט הקצר הטוב, העריכה, המוזיקה המקורית ופרס עיצוב הפסקול. זוכה במקום הראשון בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה (2016) על סרטו ליליאן יחד עם אילן פלד ומועמד לפרס אופיר בקטגוריית הסרט התעודי לשנת 2017 ובשנת 2019 עם סרטו "דבש שחור".

קדר מיוזמי אירועי חגיגות המאה ללאה גולדברג, ממייסדי תחום הלימודים ההומו-לסביים והקוויריים בישראל, מעורכי האנתולוגיה המחקרית הראשונה בתחום, "מעבר למיניות", הקים מיזמי תקשורת לקהילה הגאה (עורכו הראשון של עיתון "הזמן הוורוד", מגזין התרבות "תת תרבות", ההצגה "יש לו מלים משלו", האנתולוגיה המחקרית "מעבר למיניות") ועורך ראשי של מגזין מסע אחר בתחילת המאה ה-21.

יונדב קפלון

יונדב קפלון (נולד ב־1963), הוא משורר ישראלי.

יונה וולך

יונה וולך (10 ביוני 1944 - 29 בספטמבר 1985) הייתה משוררת ישראלית בולטת בהשפעתה ובייחודה.

ישורון

יְשׁוּרוּן (בכתיב חסר: יְשֻׁרוּן) הוא כינוי פיוטי לעם ישראל, המופיע במקרא ואחריו.

האם התכוונתם ל...

מלבדאתה

מִלְּבַדְאַתָּה, מבחר (1991-1934) הוא כותר אוסף שיריו המהודר והמוער של המשורר אבות ישורון, מהשנים 1934 עד 1991. אוסף השירים נערך על ידי הלית ישורון ולילך לחמן. ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד - סימן קריאה / הספריה החדשה לשירה.

לדברי החוקר מנחם פרי, היה ישורון על פי חוקר הספרות מנחם פרי: "אחד מגדולי המשוררים הישראלים. שנים ארוכות רק מעטים - אף כי נאמנים - ידעו להעריך את עוצמתו השירית כערכהּ". ישורון מערבב בשירתו את "הנושאים הגדולים של הקיום היהודי-ישראלי עם חומרים קומיים וזוטות של חצר אחורית תל אביבית. המרכיבים המגוונים, החורקים אלה באלה, מותכים באסוציאציה היוצרת של המשורר". המילים הפורצות, קיטוען והלחמתן היו התצורות המילוליות לאמירות הגלות והשבר, האובדן והתחיה, החיפוש וההמצאה ממעבה הקיום האנושי והיהודי אשר ביצירתו. ישורון אמר על שירתו: "אינני הולך לכתוב דברים שהתכוונתי. אני הולך לכתוב דברים המגששים באפילה... אני לא מגיע לשיר אף פעם. לרחשושים ולזעזועים אני מגיע, ולמלים סדוקות ומרוסקות... השיר הוא דרך חיים. כל מה שנדבק לך בדרך מן החימר, מהבוץ, מהאדמה - זה השיר. התהליך של הקמת שיר הוא השיר. השיר זה לא מה שנדפס בעיתון, הוא תמיד נשאר איפה שהמערבל הזה שאוסף את הביצים והקליפות והבצל והמלח".

מרסל פרוסט

ולנטן-לואי-ז'ורז'-אז'ן-מרסל פרוסט (בצרפתית: Valentin Louis Georges Eugène Marcel Proust; ‏10 ביולי 1871 – 18 בנובמבר 1922) היה אינטלקטואל, סופר ומבקר צרפתי ממוצא יהודי, הידוע ביותר כמחברו של הספר "בעקבות הזמן האבוד" (בצרפתית: À la recherche du temps perdu). פרוסט נחשב לאחד מגדולי הסופרים הצרפתים במאה ה-20.

נינה קוטלר

נינה קוטלר (נולדה ב־9 ביוני 1971) היא שחקנית תיאטרון וטלוויזיה ישראלית. מוכרת בעיקר מגילום דמותה של בתיה ליפסקין בטלנובלה

"משחק החיים", וגילום דמותה של קרין קורן בדרמה המוזיקלית "השיר שלנו" בעונות 3–4.

עוגיית מדלן

עוגיית מדלן (בצרפתית: madeleine או petite madeleine - "מדלן הקטנה") היא עוגייה מסורתית שמקורה בחבל המז בצפון מזרח צרפת.

לעוגיות המדלן צורה מסורתית של קונכייה, שמקורה בתבנית בעלת הצורה בה הם נאפות. לעוגייה מרקם של עוגת ספוג וטעמי חמאה ולימון מורגשים. ניתן להכין וריאציות של עוגיית המדלן המסורתית בטעמי וניל, תפוז ושוקולד.

מרכיבי העוגייה כוללים קמח, ביצים, חמאה וסוכר.

העוגיות קרויות על שמה של מרים המגדלית (בצרפתית: מדלן).

עזה צבי

עזה (עַזְקָה) צבי (20 ביולי 1934 - 17 בנובמבר 2011) הייתה מבקרת ספרות, מסאית ומתרגמת ישראלית.

תמר סוקניק

תמר סוקניק (נולדה ב-1981) היא עיתונאית ועורכת טלוויזיה ישראלית.

תת הכרה נפתחת כמו מניפה

תַּת הַכָּרָה נִפְתַּחַת כְּמוֹ מְנִיפָה הוא ספר שיריה של המשוררת יונה וולך, שראה אור לאחר פטירתה, בעריכתה של הלית ישורון. הספר ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד בסדרת "סימן קריאה" (בעריכתו של מנחם פרי), בתל אביב בשנת תשנ"ב 1992.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.