הליוס

במיתולוגיה היוונית המוקדמת השמש הואנשה ותוארה כישות בשם הליוס ("שמש" ביוונית), אותה הומרוס משווה לטיטאן היפריון, על אף שבמיתולוגיה יוונית מאוחרת יותר הליוס מתואר כבנם של היפריון ואחותו תיאה. להליוס שתי אחיות, אאוס אלת השחר, וסלנה אלת הלבנה. הליוס רוכב מדי יום לאורך השמיים במרכבה מפוארת רתומה לארבעה סוסים, ואז יכול לראות כל המתרחש על פני הארץ ולעת לילה הוא שב מן המערב הרחוק, אל שוליו המזרחיים של העולם, בתוך גביע מוזהב. במיתולוגיה הרומית מקבילו של הליוס הוא סול.

מוצאו של הליוס, בניגוד לרוב האלים הראשיים במיתולוגיה היוונית, הוא אינדו-אירופאי.

Beit alfa01
במרכז, הליוס אל השמש רוכב במרכבה רתומה לארבעה סוסים. מתוך רצפת פסיפס בבית הכנסת בבית אלפא.
Sun God Helios relief (Altes Museum)
תבליט של הליוס אל השמש רוכב במרכבה רתומה לארבעה סוסים במוזיאון הישן בברלין

הליוס במיתולוגיה היוונית

הסיפור המפורסם ביותר בנוגע להליוס הוא זה של בנו פאיתון ("זורח/נוצץ" ביוונית), שרכב על מרכבת השמש עד לאובדנו.

הליוס לעיתים מתואר עם שם התואר פנופטס, שפירושו "הרואה הכול".

שמות הסוסים שמסיעים את מרכבתו הם פרואיס, אאוס, אאנטון ופלגון.

רודוס הוא אולי המקום היחידי בו הייתה להליוס כת משמעותית של מאמינים, ובעקבות הסרת מצור עז שהטיל על העיר דמטריוס פוליורקטס בשנת 306 לפנה"ס, הזמינו תושבי רודוס פסל ברונזה ענק ממדים של "הליוס הגואל" לכבוד האל המגן על עירם, הוא הקולוסוס של רודוס. הוא מתואר בדרך כלל כנער צעיר אפוף הילה, כשעל ידו כפפת זהב, והוא מחזיק שוט וגלובוס. לרוב הוא מתואר כשהוא רכוב על קוודריגה אשר צוללת במהירות דרך השמיים אל הים. תרנגולים ונשרים מיוחסים אליו.

אנשיו של אודיסאוס שחטו בני בקר מן העדרים המקודשים לו שרעו באי תרינאקיה, אף על פי שאודיסאוס הזהיר אותם לבל ייגעו בבקר המקודש לשמש, ולכן לא שב איש מהם הביתה מלבד אודיסאוס (אודיסיאה XII 419-261).

כאשר הרקולס הלך לאריתיה להשיב את עדרי גריאון, הוא חצה את המדבר הלובי, וכשמאס באל השמש הקופח עליו, איים עליו עם חציו ודרש להשתמש באותו גביע מוזהב, שבו הליוס משתמש לחזור מהמערב למזרח כל לילה. הליוס נענה בחוסר רצון ובעזרת הגביע הגיע הרקולס לאריתיה.

בסיפור אחד, כשאפרודיטה ניהלה רומן עם ארס, בעוד בעלה היה הפייסטוס, הליוס צפה בהם וסיפר על כך להפייסטוס, אשר כלא את שני האוהבים בתוך רשת מזהב והזמין את כל האלים ללעוג להם.

על שמו גם נקראת הבינה המלאכותית הנשגבת המכונה "הליוס" במשחק המחשב העתידני Deus Ex.

אפולו והליוס

Apollo1
אפולו הסולרי אפוף בהילת הליוס, כפי שהוא נראה על רצפת פסיפס רומאית מהסוף המאה ה-2 לספירה בתוניסיה

הומרוס מתאר את אפולו כאל עם קשת כסופה, ללא שום מאפיינים סולריים.

האזכור הקדום ביותר של זיהוי אפולו כהליוס מופיע בשרידי מחזהו של אוריפידס, פאיתון, בנאום לקראת סופו בו אמו של פאיתון מקוננת על כך שהליוס הרס את ילדה, ועל כך שגברים קוראים לו בצדק אפולו (השם Apollo פירושו Apollon "המשמיד").

עד הזמנים ההלניסטיים אפולו נעשה קשור בצמידות לאל השמש בפולחן.

ההתייחסות אל אפולו כאל השמש הפכה לנפוצה בכתבי פילוסופיים, ומופיעה בכתביהם של פרמנידס, אמפדוקלס, פלוטארכוס ועוד רבים אחרים.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

אל השמש

אל השמש בתרבויות ודתות קדומות ומודרניות רבות הוא ישות האחראית על השמש או על נושאים מסוימים הקשורים אליה.

במהלך ההיסטוריה, תרבויות רבות העריצו את השמש. נטייה זו הגיונית ביותר, שכן השמש הייתה (ועודנה) גורם חשוב והיוותה מסתורין גדול, ככדור התלוי באוויר שמפיק אור וחום. לכן התפתחו אגדות רבות בקשר לשמש.

אלכסנדר הליוס

אלכסנדר הליוס (ביוונית: Αλέξανδρος Ήλιος; נולד בסוף שנת 40 לפנה"ס, מת כנראה בין השנים 26-29 לפנה"ס) היה נסיך מבית תלמי, בנם הבכור המשותף של קלאופטרה השביעית מלכת מצרים והמצביא הרומי מרקוס אנטוניוס, ואחיה התאום של קלאופטרה סלנה השנייה. משמעות שמו השני, "הליוס", היא שמש והוא מקביל לשמה השני של אחותו, "סלנה", שמשמעותו היא ירח. השם אלכסנדר ניתן לו לכבוד מורשתו ההלניסטית וכן לכבוד סבה של קלאופטרה, תלמי אלכסנדר. מוצאו היה הלניסטי וגם רומי. הוא נולד באלכסנדריה וחי שם עד לכיבושה של אלכסנדריה בשנת 30 לפנה"ס.

אפסיד

אפסיד (באנגלית: apsis, ביוונית: ἁψίς) היא נקודה במסלולו של גרם שמים, בה הוא קרוב ביותר, או רחוק ביותר, מהעצם אותו הוא מקיף. קיומם של האפסידים נובע מאליפטיות מסלוליהם של גרמי השמים. במכניקה השמימית המודרנית, מוקד האפסידים הוא גם מרכז המשיכה, אשר מהווה בדרך כלל גם את מרכז המסה של המערכת. מבחינה היסטורית, במודל הגאוצנטרי מדדו את האפסיד ממרכז כדור הארץ.

הנקודה בה הגוף נמצא קרוב למוקד נקראת פריאפסיד והנקודה הרחוקה ממנו נקראת אפואפסיד. הקו הנמתח בין שתי הנקודות נקרא "קו האפסידים" והוא מהווה את הציר הראשי של אליפסת המסלול.

מונחים נגזרים משמשים לזיהוי הגוף המוקף. הנפוצים ביותר הם פריגיאה ואפוגיאה המתארים את נקודות האפסיד במסלול סביב כדור הארץ (יוונית: גאה = ארץ), ואפהליון ופריהליון המתארים את הנקודות במסלול סביב השמש (יוונית: הליוס = שמש).

בית תלמי

בית תלמי היה שושלת מלוכה הלניסטית ששלטה על מצרים. תקופת שלטונם מוכרת בספרות בשם תקופת מצרים התלמיית. השושלת שלטה במצרים במשך כ-300 שנה, מ-323 לפנה"ס עד 30 לפנה"ס.

תלמי הראשון, מייסד השושלת, היה אחד ממצביאיו של אלכסנדר הגדול ומקדוני במוצאו. לאחר מותו של אלכסנדר הגדול בשנת 323 לפנה"ס, הוא מונה לנציב (סטראפ) מצרים, ובשנת 305 לפנה"ס הכריז על עצמו כמלך מצרים ונטל את השם "סוֹטֵר" (מילולית, מושיע). המלכה האחרונה לבית תלמי הייתה קלאופטרה השביעית, שנודעה כמאהבתו של יוליוס קיסר ומאוחר יותר גם של מרקוס אנטוניוס. קלאופטרה הצליחה לשמור על עצמאותה של מצרים, אך התאבדה לאחר תבוסתו של אנטוניוס בקרב אקטיום (31 לפנה"ס) וניצחונו של אוגוסטוס. לאחר מותה הסתיים שלטונו של בית תלמי, ומצרים הפכה לפרובינקיה רומית.

חלק מבנות המשפחה נישאו למלכים מבית סלאוקוס, שושלת מלוכה הלניסטית נוספת ששלטה בסוריה והפכו לחלק מבית מלוכה זה. בנים נוספים מבני המשפחה שלטו בקפריסין ובקירינה.

זיהויים של בני תלמי השונים על פי מספר הוא המצאה מודרנית שנועדה להקל על ההבחנה בין בני המלוכה השונים של שושלת זאת, שבחרו במספר שמות קבועים כמו תלמי, קלאופטרה, ברניקי וארסינואי. במקורות היוונים העתיקים הבחינו בין התלמיים השונים תוך שימוש בכינוי שניתן להם. המספור בטבלה זו הוא על פי המקובל כעת.

גלגל המזלות בבתי כנסת עתיקים

גלגל המזלות בבתי כנסת עתיקים הופיע בדרך כלל על רצפת הפסיפס של בית הכנסת.

גלגלי מזלות נמצאו בפסיפסי רצפות של שישה בתי כנסת בישראל: עוספיה, סוסיא, נערן, חמת טבריה, בית אלפא וציפורי. כולם מתקופת המשנה והתלמוד.

הסכימה של הפסיפסים בבתי הכנסת השונים - דומה. גלגל המזלות תָחום בריבוע. במרכזו, מצויר בדרך כלל הליוס - אל השמש. המזלות עצמם מצוירים לפי הסדר המקובל, בהתאם לכיוון השעון. בארבעה קצוות הריבוע התוחם, מצוירות דמויות נשים המיצגות את ארבע התקופות המקבילות לעונות השנה, כל תקופה בפינה ליד שלושת המזלות השייכים לה.

היפוקסיה

היפוקסיה (באנגלית: Hypoxia, מהיפוקסמיה: חוסר כללי של חמצן בדם) הוא מצב פתולוגי של חוסר חמצן בתאי הגוף (רקמות).

היפריון

"היפריון" הוא שם-תואר נלווה לאל השמש הליוס באיליאדה ובאודיסיאה של הומרוס.במיתולוגיה היוונית המאוחרת יותר, היפריון הוא אחד הטיטאנים, בנם של גאיה ואוראנוס, ואביהם של הליוס, אל השמש, סלנה, אלת הירח ואאוס, אלת השחר, שנולדו לו מאחותו תיאה. היפריון הוא גם הטיטאן אדון המזרח

הליוגרף

הליוגרף (מיוונית: הליוס - השמש, גראפין - כתיבה) הוא מכשיר המשמש ליצירת קשר על ידי הטלת הבזקי אור קצרים של קרני השמש באמצעות מראה. שפת הקשר היא קוד מורס.

הליוס דומז'אלה

הליוס דומז'אלה (בסלובנית: Košarkarski klub Helios Domžale) היא קבוצת כדורסל סלובנית מהעיר דומז'אלה, המשחקת בליגה הסלובנית ובליגת האלופות.

הקולוסוס מרודוס

הקולוסוס מרודוס (ביוונית: Κολοσσός της Ρόδου) היה פסל ענק של אל השמש הליוס, שהוקם בעיר רודוס שבאי רודוס בין השנים 292 לפנה"ס עד 280 לפנה"ס על ידי האמן כארס מלינדוס. הפסל נחשב לאחד משבעת פלאי תבל, והוא חרב ברעידת אדמה לאחר 56 שנים.

השמש

השֶּׁמֶשׁ היא כוכב מהסדרה הראשית מסוג G (ננס צהוב) שנמצא במרכז מערכת השמש. השמש נמצאת בבועה המקומית על זרוע אוריון שבגלקסיית שביל החלב.

כדור הארץ וגופים נוספים (הכוללים כוכבי לכת, כוכבי לכת ננסיים, כוכבי לכת מינוריים, אסטרואידים, שביטים ואבק בין־כוכבי) חגים סביב השמש במסלולים קבועים עקב כוח המשיכה שלה.

מסת השמש היא 99.86% מכלל המסה הידועה של מערכת השמש, והשפעתה על הגופים השונים בה רבה מאוד. כוח הכבידה הגדול של השמש מושך חומר אליה, ואילו רוח השמש שנפלטת כתוצאה מהפעילות התרמו־גרעינית שבה דוחפת גופים החוצה ממנה.

הגופים הגדולים (כוכבי הלכת) במערכת השמש מצויים במסלולי סיבוב סביב השמש, כאשר כוח הכבידה של השמש הוא הכוח המחזיק אותם במסלול, ומונע מהם לברוח לחלל הרחוק. מסלולי הגופים נקבעים על ידי האינטראקציה הכבידתית בין כל הגופים במערכת השמש, אם כי השמש עצמה היא הגורם הדומיננטי, ובקירוב ראשון המסלולים הם מסלולים אליפטיים קפלריאניים.

האנרגיה של קרינת השמש תומכת בחיים בכדור הארץ ומניעה את האקלים ואת מזג האוויר הגלובלי.

השמש ידועה גם בשם "חמה", ולעיתים מכונה בשם הלטיני סוֹל (Sol) או בשם היווני הֶלְיוֹס (Helios). במיתולוגיה הכנענית קרויה אלת השמש "שפש" או "שמש". במיתולוגיה היוונית והרומאית היא קרויה אפולו.

הסמל האסטרולוגי והאסטרונומי של השמש מורכב מעיגול שבמרכזו נקודה: . על אף שנראה שהסמל מציין את מיקום השמש במרכז מערכת השמש, הוא קדם לתפיסה ההליוצנטרית.

חמת טבריה

חמת טבריה הוא אתר ארכאולוגי וגן לאומי אשר נמצא על שפת הכנרת, בכניסה הדרומית לטבריה. המקום ידוע בעיקר בשל שרידי בית הכנסת שנתגלה בו. המוביל המלוח הנמתח לאורך חופה המערבי של הכנרת, חוצה את הגן הלאומי מצפון לדרום.

טיטן 3E

טיטן 3E שנקרא גם טיטן IIIE וידוע גם בשם טיטן III-קנטאור הוא משגר לוויינים וחלליות אמריקאי ששוגר 7 פעמים בין 1974 ל-1977. המשגר הוא בן למשפחת טילי הטיטן. משגר זה שימש לשיגור מספר משימות מפורסמות ביותר של נאס"א ביניהם גשושיות וויאג'ר וויקינג.

הטיטן 3E הוא משגר בעל שלושה שלבים שפותח מהטיטן 3D אך עם שלב עליון מסוג קנטאור D להגברת יכולת הנשיאה. הטיטן 3E היה הראשון ממשפחת הטיטן שהשתמש בשלב קנטאור, שלב ששימש גם את הטיטן 4 מאוחר יותר. למשגר יכלו להוסיף גם שלב רביעי מסוג סטאר-37E, ובתצורה זו שיגרו שני לווייני הליוס. שלב הסטאר-37E שימש גם בשיגורי גשושיות הוויאג'ר אך הם נחשבו כמטען יותר מאשר כשלב במשגר.

כל שבעת השיגורים שבוצעו (מתוכם שישה מוצלחים) בוצעו מ-LC-41 מנמל החלל קייפ קנוורל, פלורידה.

טיסה 522 של הליוס איירווייז

טיסה 522 של הליוס איירווייז (HCY 522 או ZU522) הייתה טיסה של מטוס מסוג בואינג 737-31S של חברת התעופה הקפריסאית הליוס איירווייז אשר התרסקה ב-14 באוגוסט 2005 בשעה 12:05 בהרים שמצפון לעיר מרתון שביוון; צוותי החילוץ איתרו את השברים ליד גראמטיקו, קהילה הנמצאת כ-40 קילומטרים מצפון מזרח לאתונה. כל 121 הנוסעים ואנשי הצוות נספו.

ליגת העל הסלובנית בכדורסל

ליגת העל הסלובנית בכדורסל (בסלובנית: Slovenska Košarkarska Liga‏ .1) היא ליגת הכדורסל הבכירה בסלובניה. נקראת גם "Liga Nova KBM" לצורכי חסות מסחרית.

הליגה מנוהלת על ידי "פדרציית הכדורסל של סלובניה", ומשתתפות בה 10 קבוצות.

מדיאה (מחזה)

מדיאה (ביוונית: Mήδεια) היא טרגדיה יוונית קלאסית מאת אוריפידס. מיצירותיו המוקדמות (פורסמה בשנת 431 לפנה"ס בדיוניסיה, בתחרות הגיעה למקום האחרון משלושה).

הטרגדיה מציגה את דמותה של מדיאה, נסיכה מזרחית שהתאהבה ביאסון, מנהיג מסע הארגונאוטים, וסייעה לו להשיג את גיזת הזהב. לשם כך שכנעה את בנות פוליפס כי רקחה עבורן שיקוי מצעיר, שאם ימשח בו אביהן לאחר הריגתו יזכה בנעורי נצח. בעקבות זאת רצחו בנות המלך את אביהן, ומדיאה ויאסון נמלטו.

המחזה מתאר את מדיאה ביוון כאשר יאסון עזב אותה לטובת בתו של השליט המקומי, ממניעים תועלתניים. מדיאה מתבשרת כי עליה ועל ילדיה לצאת לגלות, מבקשת ארכה של יום ונענית.

היא שולחת לכלת יאסון במתנה שמלה שכאשר היא נלבשת, פורצת ממנה להבה המכלה את הכלה ואת אביה. כנקמה נוספת ביאסון היא רוצחת את ילדיהם, שאותם ילדה, ונמלטת באמצעות מרכבתו של הליוס, אל השמש, שהוא סבה.

לאורך השנים נעשו מספר אדפטציות למחזה זה, ומדיאה הפכה לסמל לאישה נקמנית. פרט ל"מדיאה" של אוריפידס נכתבה גרסה נוספת של המחזה על ידי סנקה הרומי, שתורגמה לעברית על ידי רפאל אליעז. גרסה אחרת מופיעה בספר מטמורפוזות מאת אובידיוס.

סטיקס

סטיקס (ביוונית עתיקה: Στυξ בתרגום לעברית: נהר השנאה) במיתולוגיה היוונית הוא שמו של הנהר שגבל בין הארץ לשאול, ממלכתו של האדס, והקיף אותו תשע פעמים. הנהרות סטיקס ופלגתון (Phlegethon), אכרון (Acheron) וקוקיטוס (Kokytos) התלכדו יחד במרכז השאול לביצה גדולה. הנהרות החשובים האחרים בשאול היו לתה (Lethe) וארידאנוס (Eridanos). הגרסה הבודהיסטית של נהר זה ידועה בשם הנהר סנזו (Sanzu).

על סטיקס שמר כארון, אשר העביר את הנשמות מגדתו אחת לשנייה. בגרסאות אחרות, פלגיאס שמר על פלגתון, נהר ראשי אחר, אך דנטה אליגיירי שם את פלגיאס לשמור על סטיקס.

האלים רחשו כבוד לסטיקס ונשבעו בשמו. זאוס שנשבע לתת לסמלה (Semele) כל שתבקש, הוכרח לעמוד בהתחייבותו והדבר הסתיים במותה. הליוס, הבטיח באופן דומה לפאיתון כל שיחפוץ, והחובה למלא אחר השבועה גם היא הסתיימה במותו. אלים שלא מילאו אחר שבועתם הוכרחו לשתות את מי הנהר, שגרמו להם ללקות בעילפון למשך שנה, ולאחר שקמו שמעלפונם, היו מנודים מחברת האלים למשך תשע שנים נוספות.

במיתולוגיה היוונית סטיקס קשור בעיקר עם העולם הבא, אך בנצרות תואר כדמות המצוייה בגיהנום. מקובל לחשוב, שמשיט המעבורת כארון הוא שהעביר את נשמות המתים על פני הנהר סטיקס אל השאול, אך במקורות היווניים והרומיים, כמו גם אצל דנטה, כארון השיטם על פני הנהר אכרון. דנטה הפקיד את פלגיאס על הנהר סטיקס וקבע אותו כמעגל החמישי של הגיהנום, בו נענשים הזועמים ומלאי החמה בהטבעה ללא קץ במים בוצניים.

פאתון

פאתון (מיוונית: Φαέθων "זורח/נוצץ") הוא דמות במיתולוגיה היוונית, בנו של הליוס (פבוס, "הזורח") או של קְלִימֶנוֹס, ואמו הייתה מרופה, ולדעת אחרים קלימנה.

ביוחסין מאוחר יותר נודע כי אאוס הולידה לקפלוס בן בשםפאתון, אך אפרודיטה חטפה אותו בילדותו כדי שישמש לה כשומר לילה במקדשיה הקדושים. המינואנים העניקו לו את השם אדיימוס הכוונה בשם הייתה לכוכב הערב או כוכב הבוקר.

בגרסת המיתוס כפי שמסופרת בידי אובידיוס ביצירתו מטמורפוזות, פאתון התרברב בפני חבריו בכך שאל-השמש הוא אביו. אחד מחבריו, שעל פי שמועה היה בנו של זאוס, סירב להאמין לו וטען כי אמו שיקרה לו. מסיבה זו החליט פאתון ללכת ולהיפגש עם אביו הליוס. בהיפגשם הליוס נשבע בנהר סטיקס כי יעניק לפאתון כל שירצה כאות הוכחה לכך שהוא אכן בנו. פאתון רצה לרכוב במרכבתו (הרי היא השמש) במשך יום.

אף על פי שניסה אביו לשכנעו לחזור בעצמו, משום שמעשה זה סופו מוות, פאתון גילה קשות עורף. כשהגיע היום, פאתון נלחץ ואיבד את השליטה על הסוסים האכזריים שמשכו את המרכבה. תחילה היא סטתה יותר מדי לגובה עד שהאדמה קפאה. אחר כך היא שקעה קרוב מדי לארץ עד שהצמחייה יובשה ונחרכה. מבלי להתכוון הפך את רוב אפריקה למדבר; חרך את עורם של תושבי אתיופיה עד שהפך שחור. בסופו של דבר, זאוס נאלץ להתערב בכך שהשליך ברק על המרכבה כדי לעצור אותה ופאתון צלל אל תוך נהר ארידנוס. אחיותיו ההליאדות התאבלו במשך זמן כה רב שבסופו של דבר הפכו לעצי צפצפה שהזילו דמעות ענבר נוצצות.

קירקה

במיתולוגיה היוונית קירקה היא אלה-קוסמת, המתמחה ברקיחת סמים ומשחות. היא נחשבת בתם של הליוס ופרסה, בתו של אוקיינוס, ועל פי גרסה אחרת בתה של הקטה, אלת הקסמים.

באודיסיאה, לאחר שנמלטו בעור שיניהם מהקיקלופים ומהלסטריגונים אוכלי-האדם, אודיסאוס ואנשיו הנותרים מגיעים לאי של קירקה. אודיסאוס שולח מחצית מאנשיו אל ביתהּ, והיא מזמינה אותם פנימה. כולם למעט אוורילוכוס החשדן נענים להזמנתה, והיא מטילה עליהם כישוף והופכת אותם לחזירים. לשמע סיפורו של אוורילוכוס יוצא אודיסאוס אל ביתה של קירקה כדי להציל את אנשיו. הרמס, המחופש לגבר צעיר, מספק לו עשב כקמיע, שיגן עליו מכשפיה, מנחה אותו כיצד לנהוג עמה, ומייעץ לו לאיים להרוג אותה ובכך להכניע אותה. אודיסאוס נוהג לפי עצתו של הרמס, ולאחר שקירקה מחזירה לאנשיו את דמותם האנושית, הוא חי בביתה חיי תענוגות במשך שנה שלמה.

כשהוא יוצא שוב לדרכו, קירקה מייעצת לו לפנות אל טירסיאס שבשאול על-מנת שינבא לו מה יעלה בסופו, ומסבירה לו במפורט איך יעשה את דרכו בים לביתו באיתקה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.