הכפירה

כְּפִירָה או הַכְּפִירָה היא עיר מקראית המוזכרת בספר יהושע כאחת מערי הגבעונים שהשלימו עם בני ישראל.[1] בהמשך היא מוזכרת כאחת מערי שבט בנימין[2] וכאחת הערים שאליה חזרו גולי בבל בימי שיבת ציון.[3] שמה נגזר משמו של האריה, הכפיר, שהיה נפוץ בתקופת התנ"ך בארץ ישראל.[4] מקובל לזהות את הכפירה עם תל כפירה שנמצא בסמוך ליישוב נטף בהרי ירושלים. על שם היישוב נקראים כיום נחל כפירה ועין כפירה הסמוכים לתל.

לקריאה נוספת

  • מנחם תלמי,אפרים תלמי,"כל הארץ-לכסיקון גאוגרפי ישראלי", הוצאת "עמיחי", ספטמבר 1966, ערך: תל כפירה, עמוד 635.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר יהושע, פרק ט', פסוק י"ז.
  2. ^ ספר יהושע, פרק י"ח, פסוק כ"ו.
  3. ^ ספר נחמיה, פרק ז', פסוק כ"ט.
  4. ^ ערים נוספות שנקראו על שם האריה: ליש ובית לבאות (אטלס דעת מקרא, עמ' 12).
אטיקוס מקונסטנטינופול

אטיקוס מקונסטנטינופול (ביוונית: Ἀττικός; מת ב-10 באוקטובר 426) היה ארכיבישוף קונסטנטינופול אחרי מות ארסקיוס במרץ 406. הוא כיהן בתפקידו עד 10 באוקטובר 425 או 426. אטיקוס היה אויבו המר של יוחנן כריסוסטומוס והיה מעורב בהדחתו.

אטיקוס נולד בסבסטה שבארמניה ואימץ את חיי המנזר בגיל צעיר. הוא התחנך אצל נזירים מקדוניים על פי מה שסוזומנוס מכנה "הכפירה המקדונית". ככל הנראה היו הנזירים המקדוניים נובטינים. כאשר עבר לקונסטנטינופול נטש את תורת הכפירה הנוחה פחות, ואימץ את האמונה האורתודוקסית כדי להפוך לפרסביטר. אטיקוס זכה להערכה כתככן מיומן, ובעל יכולת רבה בנשיאת חן בעיני רבים, תוך התחמקות מזעמם של אחרים. כדרשן, היה בינוני ודרשותיו לא נחשבו ראויות (לפי סוזומנוס וסוקרטס סכולסטיקוס) להישמר בכתב.

אטיקוס היה אחד מאויביו המרים של יוחנן כריסוסטומוס. ייתכן ולא היה, כפי שטוען פלאדיוס אדריכל הקנוניה כולה, אך בוודאי שהיה שותף לה, שכן פוטיוס מספר כי העיד בפני סינוד האלון, הוויעוד שכונס להדיח את כריסוסטומוס, בזכות ההאשמה המופרכת כי ידו של כריסוסטומוס הייתה ב"מכירת השיש שנקטריוס הקצה לעיטור כנסיית סט. אנסטסיה". לאחר מכן, היה אטיקוס אחד מאלו ש"תבעו" מן הויעוד להחיש את גזר הדין הצפוי מראש, דבר המעיד על–כך שהייתה לו גם יד בארגון הויעוד.

אחרי הדחתו של כריסוסטומוס ב-10 ביולי 404 עלה לכס הארכיבישוף בקונסטנטינופול ארסקיוס הישיש, שמת ב-5 בנובמבר 405 ואחרי מספר חודשים של תככים נבחר אטיקוס למשרה.

מיד עם בחירתו החל לפעול יחד עם תאופילוס ארכיבישוף אלכסנדריה ופורפיריוס מאנטיוכיה כדי למחוץ את חסידי כריסוסטומוס. צו מטעם הקיסר אפשר להם לרדוף אחרי חסידיו בכל עוז, אך למרות העונשים שנקבעו למסרבים לקבל את סמכותו של אטיקוס, רוב הבישופים וכן חלק גדול מהכמורה מאנו לקבלה. חמור מזה, לתפילות שערכו חסידי כריסוסטומוס נהר קהל גדול בהרבה מזה שביקר בכנסיות. מצב זה לא השתנה אחרי מות כריסוסטומוס בשנת 407 ואטיקוס נאלץ להוסיף את שמו אויבו הגדול לרשומות הכנסייה ולתפילות הרשמיות כדי לשכך את המהומה.אטיקוס השקיע חלק ניכר ממאמציו בניסיון לשמר ולהרחיב את סמכות הכס האפיסקופלי של קונסטנטינופול, תוך עימות עם האפיפיור בוניפקיוס הראשון. הוא קיבל מתאודוסיוס השני קיסר ביזנטיון הסמכה לספח את שטחי איליריה לפרובינקיה המזרחית, אך בגלל התנגדות בוניקפיוס וקיסר המערב, הונוריוס, לא בוצע הצו. שיטה אחרת הייתה התערבות שלו כדי להפוך עצמו למאשר בחירתם של בישופים בפרובינקיה, כפי שמעיד אישור בחירת בישוף פיליפוליס סילבנוס.

אטיקוס היה פעיל במיוחד גם בניסיונות להמיר דתם של יהודים לנצרות וסיפורים על ניסים שחולל הוא אישית או שחוללו בישופים ביהודים הופצו ברבים. כמו כן, נפוץ בתקופתו הנוהג לשלם ליהודים כדי שיטבלו לנצרות, פעולה שפיתתה נוכלים לשוב ולהטבל עשרות פעמים כדי לצבור הון. פעולתו של אטיקוס הייתה חריפה הרבה פחות משל מקביליו כאן, כמו קיריליוס מאלכסנדריה שגרש את היהודים מאלכסנדריה והחרים את רכושם והנוצרים באינמסטר שבסוריה שהחרימו את רכושם של היהודים.

אטיקוס עשה הרבה לרדוף אחר כופרים, בעיקר מן המסליאנים והפלגיאנים. לעומת זאת, ביחס לנובטינים או אנשי "הכפירה המקדונית" גילה אטיקוס הבנה רבה ויחס אוהד. במקרה אחד, כאשר תאודוסיוס בישוף סינדה פתח במסע נגד הכפירה המקדונית, שהיה מסווה דק למאמץ להעשיר את עצמו באמצעות החרמת רכושם, הודח תאודוסיוס על ידי הקיסר תאודוסיוס. כאשר בא זה לאטיקוס להתלונן על–כך, ייעץ לו אטיקוס, כפי שכותב סוקרטס סכולסטיקוס "לאמץ אל ליבו בלב שלו את חיי הפרישה, ובכך להקריב את עניינו הפרטי לטובת תועלת הציבור" ולבישוף הנובטיני אגאפיוס שלח מכתב המרגיע אותו מפני סכנת רדיפות מצד תאודוסיוס. התנהגות זו והימנעותו של אטיקוס מרדיפת הנובטינים הייתה חריגה, שכן קיריליוס מאלכסנדריה, שירש על כס הבישוף שם את תאופילוס, ואינוקנטיוס הראשון ואחריו קלסטינוס הראשון על כס האפיפיור שדדו את כנסיות הנובטינים בחסות נימוק דומה של רדיפה אחר "כופרים".

אטיקוס מת ב-10 באוקטובר, ככל הנראה בשנת 426, זמן קצר אחרי ששב מניקיאה במסע לחיזוק סמכות הבישופות בקונסטנטינופול באזור זה.

אינסוף (פילוסופיה)

אינסוף הוא העדר גבול בהמשכיותו של עצם או נתון מוגדר. הוא מונח מצוי בפילוסופיה, תאולוגיה, ובתחומי דעת מדידים כמו מתמטיקה. העיסוק הפילוסופי באינסוף נקשר בין השאר לדיונים במושגי החלל, הזמן, האלוהות ואחרים.

אל-מהדי (ח'ליפה עבאסי)

אל-מהדי (מילולית: המנחה בדרך מישרים, הגואל), אבו עבדאללה מחמד בן אל-מנצור (בערבית: المهدي, ابو عبد الله محمد بن المنصور) נולד בשנת 745, והיה הח'ליפה העבאסי השלישי בין השנים 775–785. אל-מהדי מונה לח'ליפות על מיטת חוליו של אביו, ושלטונו המשיך את קווי המדיניות של מייסדי השושלת. תקופתו הייתה תקופה של התפייסות עם השיעים, ובימיו גברה באופן דרמטי השפעת הברמכים (בערבית: "אל-בַרַאמִכַה"), משפחת הוזירים הגדולים שייעצה לשושלת למן היווסדה.

אל-מהדי אסר את יועצו הקרוב ביותר, יעקוב בן דאוד, והשליכו לצינוק בו מצא את מותו. בשנת 783 ייסד את המיחנה, האינקוויזציה המוסלמית ששפטה כופרים ומתחסדים ("זנאדכ" ו"כאפרון"). תחת אמתלת הכפירה, חיסל אל-מהדי רבים מיריביו הפוליטיים. בשנת 777 הביס אל-מאמון מרד בח'ורסאן בראשות יוסף בן אבראהים ובשנת 778 הכניע מרד אחר בסוריה בראשות עבדאללה בן מרואן בן מחמד לבית אומיה. באותה שנה הוא הדיח את יורשו המיועד עיסא בן מוסא ומינה תחתיו את בנו, מוסא אל-האדי. בנוסף לכך הוא השביע את אצילי החצר לתמוך בו בבוא העת. לבסוף, הורעל אל-מהדי בידי אחת מפילגשיו בשנת 795.

אניקטוס

אניקטוס (בלטינית: Anicetus; (מת ב-20 באפריל 168) היה יורשו של פיוס הראשון על כס האפיפיור ברומא. לא ידוע כיום שנות כהונתיו המדויקות, והסברה היא שעלה לכס הקדוש בין 150 ל-157 והוחלף בין 153 ל-168. מוצאו של אניקטוס היה מהעיר חומס (אמסה) בסוריה.

ההיסטוריון הנוצרי הגסיפוס, ביקר ברומא בזמן כהונתו של אניקטוס. ביקור זה נחשב בעיני רבים סימן לחשיבות הכס הקדוש ברומא כבר בתקופה מוקדמת זו.

אניקטוס היה האפיפיור הראשון שגינה את הכפירה ואסר על מונטניזם והתנגד לאגנוסטיציזם והמרקיוניזם. לפי ספר האפיפיורים, ה"ליבר פונטיפיקאליס" אניקטוס קבע כי אסור לכמרים להיות בעלי שער ארוך (ייתכן שאיסור זה נבע מהעובדה שהאגנוסטיקנים נהגו לגדל את שערם). לפי התיאורים מת אניקטוס כמרטיר, אך אין פרטים ברורים באשר לנסיבות מותו.

אנרי הראשון, דוכס גיז

אנרי הראשון, דוכס גיז (בצרפתית: Henri Ier de Lorraine; ‏31 בדצמבר 1550 - 23 בדצמבר 1588), אציל צרפתי. ממנהיגי הקתולים במלחמות הדת בצרפת נגד ההוגנוטים. ניסה לרשת את אנרי השלישי שיורשו (מלך נווארה אנרי) היה הוגנוטי. לשם כך ארגן את הליגה הקתולית. הוא הצליח לגרום למלך להוציא את הכפירה ההוגנוטית אל מחוץ לחוק, מה שגרם לפריצת מלחמת שלושת האנרים. במהלך המלחמה הוא נהרג על ידי אנשי משמרו של המלך.

ברנאר מקלרבו

ברנאר מקלרבו הידוע גם כברנרדוס הקדוש (1090 - 21 באוגוסט 1153) היה אב מנזר ותאולוג נוצרי חשוב. הוא נחשב לקדוש בכנסייה האנגליקנית ובכנסייה הקתולית, וכן מוכר על ידי הקתולים משנת 1830 כ"מורה כנסייה". המייסד העיקרי של מסדר הנזירים הציסטרסיאניים ואחד הדוחפים העיקריים לחיזוק מסדר אבירי היכל שלמה.

גוסט ריידר

גוסט ריידר (באנגלית: Ghost Rider) הוא שמו של מספר דמויות אנטי-גיבורים על-טבעיים המופיעים בחוברות הקומיקס ביקום מארוול קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת Marvel Spotlight #5 מאוגוסט 1972 ונוצרה על ידי צמד הכותבים רוי תומאס וגארי פרידריך והמאייר מייק פלוג. חברת מארוול השתמשה בשם לדמות מערבונים שנודעה בתחילה כנייט ריידר ולאחר מכן כפנטום ריידר.

האלטר אגו של הגוסט ריידר השני והמפורסם ביותר הוא ג'וני בלייז, אופנוען פעלולן אשר כדי להציל את חייו של אביו החורג, מסכים למסור את נשמתו לשטן (שהתברר מאוחר יותר כשד בשם מפיסטו). במקום זאת, נשמתו מתאחדת עם ישות בשם זרת'וס. כאשר בלייז משתמש בכוח של זרת'וס, גופו נאגף באש הגיהנום וראשו הופך לגולגולת רושפת אש. הוא רוכב על אופנוע בוער ומסוגל לשלוח פרצי אש מכפות ידיו. דמותו כיכבה בסדרת חוברות משנים 1972-1983. סדרת חוברות שנייה פורסמה בשנים 1990-1998, ובו הוצג הגוסט ריידר השלישי, דני קטץ'. לאחר שאחותו נפצעה מידי גנגסטרים, קטץ' נתקל באופנוע שכושף באופן מיסטי מסתורי להכיל את רוח הנקמה. ג'וני בלייז הופיע מחדש בסדרת החוברות כדמות משנה, ובשנות ה-2000 כיכב מחדש כגוסט ריידר לאחר שהחליף את קטץ'.

דמותו של גוסט ריידר נבחרה במקום ה-90 ברשימת גיבורי העל הגדולים של כל הזמנים. דמותו עובדה לסרט קולנוע באותו שם משנת 2007, בכיכובו של ניקולס קייג' כג'וני בלייז. קייג' שב לגלם את הדמות בסרט המשך בשם "גוסט ריידר: רוח הנקמה". השחקן גבריאל לונה מגלם את דמותו של הגוסט ריידר, רובי רייס, בעונה הרביעית של סדרת הלייב אקשן "סוכני S.H.I.E.L.D.".

הליגה הקתולית

הליגה הקתולית (בצרפתית: Ligue catholique) היא קואליציה צרפתית שנוסדה ב- 1576 על ידי אנרי הראשון, הדוכס מגיז, כדי לחדש את מלחמות הדת בצרפת נגד ההוגנוטים (פרוטסטנטים צרפתיים). ליגה זו נתמכה על ידי פליפה השני, מלך ספרד, האפיפיור סיקסטוס החמישי והישועים. הליגה נוסדה כתגובה על צו בוייה (6 במאי 1576) שהביא לסיומה של מלחמת הדת החמישית. על פי צו זה זכו ההוגנוטים בשליטה מדינית וצבאית בשמונה ערים בצרפת.

צו בוייה גרם לזעזוע בקרב הקתולים ולמרד נגד המלך אנרי השלישי, מלך צרפת. הקתולים התאחדו בשם השילוש הקדוש כדי להגן על הכנסייה הקתולית. התנועה התפשטה במהירות, תחילה בחבל פיקרדי ואחר כך בכל רחבי צרפת, ונתמכה על ידי ספרד שצבאה ניצב על גבולה הצפוני של צרפת בארצות השפלה.

בנובמבר 1576 אנרי הראשון הדוכס מגיז ארגן את הליגה הקתולית בפריז. בדצמבר של אותה שנה המלך אנרי השלישי, שפחד מעליית כוחו של בית גיז, השלים עם קיומה של ליגה זו והעמיד את עצמו בראשה. בשנה שלאחריה נרגעו הרוחות ונחתם שלום ברז'ראק שהביא לסיומה של מלחמת הדת השישית (17 בספטמבר 1577).

ב-1582 הדוכס מגיז כרת ברית עם פליפה השני מלך ספרד שמימן את פעולות הליגה הקתולית. ב-1584, מותו של יורש העצר פרנסואה דוכס אנז'ו (19 ביוני) הותיר את אנרי מלך נווארה ההוגנוטי (לימים אנרי הרביעי, מלך צרפת) כיורש העצר החדש. האפיפיור סיקסטוס החמישי נידה את אנרי מלך נווארה ושלל ממנו את הזכות לשמש כיורש עצר. הכמורה הקתולית, בהשפעת הישועים, קראה לכל המאמינים אל דגל הליגה הקתולית כדי להילחם בהוגנוטים. כדי להחליש את מעמדו של בית המלוכה הצרפתי, שהיה מתחרהו על השלטון באירופה, פליפה השני אישר את הסכם ז'ואנוויל (31 בדצמבר 1584) שלפיו מועמדם של הקתולים, שארל הראשון, קרדינל דה בורבון, הוכר כיורש העצר הצרפתי.

ב-31 במרץ 1585 הליגה הקתולית הכריזה על תמיכתה במלך אנרי השלישי בתנאי שיכיר בדת הקתולית כדת המדינה ויכנס את אספת המעמדות הצרפתית לעיתים מזומנות. ב-7 ביולי של אותה שנה נאלץ המלך לחתום על הסכם נמור שלפיו ביטל את צווי הסובלנות כלפי ההוגנוטים, והוציא את הכפירה הפרוטסטנטית אל מחוץ לחוק. מאורע זה הביא למלחמת הדת השמינית. יורש העצר אנרי מלך נווארה פתח במלחמה נגד אנרי הדוכס מגיז ונגד המלך אנרי השלישי (מלחמת שלושה ההנרים) והביס אותם בקרב קוטרה (1587). אולם גם אנרי הדוכס מגיז זכה בניצחונות (קרב אונו וקרב וימורי 1587).

במקביל לליגה הקתולית התארגנה ברית ערים שכללה את פריז ואת ערי חבל שמפאן, חבל בורגון וחבל טורן. הייתה זו ברית סודית של הקתולים הקיצוניים שהעמידו לרשותה כוחות צבא ניכרים. ברית זו שללה את חוקיותו של אנרי השלישי כמלך צרפת וראתה את הריבונות באספת המעמדות הצרפתית. הקתולים הקיצוניים הקימו ממשלה מהפכנית בפריז וקראו למלך ספרד לפלוש לאנגליה ולצרפת, ולדוכס מגיז לכבוש את פריז.

ב-12 במאי 1588 נמלט המלך אנרי השלישי מפריז, אחרי שהדוכס מגיז השתלט על העיר. ב-15 ביולי של אותה שנה הוא נאלץ לחתום על צו שלפיו העיר בולון-סור-מר שלחופי התעלה הועמדה לרשות הליגה הקתולית כדי שאנשיה יוכלו לקבל שם את פני חיל המשלוח הספרדי. יתר על כן, המלך נאלץ למנות את הדוכס מגיז למפקד העליון של הצבא המלכותי, ולקרוא לאספת המעמדות הצרפתית, שרוב נציגיה התנגדו לשלטונו, להתכנס בארמונו בעיר בלואה (שעל גדות הנהר לואר).

משהגיע הדוכס מגיז, הוא נרצח מיד בידי אנשי משמרו של המלך, גופתו נשרפה ואפרו הושלך אל הנהר (23 בדצמבר 1588). ביום המחרת ניתן צו מעצר נגד מנהיגי הליגה הקתולית, ולואי השני הקרדינל מגיז, אחיו של הדוכס מגיז, הוצא להורג. מאורעות אלה גרמו להתקוממות כללית נגד המלך. הפגנות רחוב קראו להדחתו והתאולוגים של סורבון, בתמיכת האפיפיור סיקסטוס החמישי, שחררו את הצרפתים משבועת האמונים למלך אנרי השלישי. כל חבלי צרפת תמכו בליגה הקתולית, ובמיוחד חבל לורן שהיה כפוף לבית גיז. אחרי מות הדוכס מגיז, אחיו שארל מלורן, דוכס מאיין מילא את מקומו כראש הליגה הקתולית.

המלך כרת ברית עם אנרי מלך נווארה, ושניהם הטילו מצור על פריז. ב-1 באוגוסט 1589, בעת שהמלך הכין את צבאו למתקפה על פריז, הוא נפצע קשה בידי המתנקש ז'אק קלמנט איש הליגה הקתולית, ומת ביום המחרת. עם מותו של המלך הפך אנרי מלך נווארה למלכה החוקי של צרפת. אולם הליגה הקתולית סירבה להכיר בו, ותמכה בשארל הראשון קרדינל דה בורבון כמועמדה לכס המלוכה. הליגה הקתולית שנתמכה על ידי פליפה השני מלך ספרד הייתה חזקה דייה כדי לאלץ את אנרי מלך נווארה לסגת צפונה ולבקש את עזרת אנגליה.

ב-21 בספטמבר 1589 אנרי מלך נווארה הביס את שארל מלורן דוכס מאיין, שפיקד על צבא הליגה הקתולית, בקרב ארק שהתחולל ליד חופי התעלה. אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה שלחה לאנרי מלך נווארה אנשי צבא, זהב ואספקה. בתגובה, פליפה השני הפנה את חיל המשלוח הספרדי בפלנדריה לעזרת הליגה הקתולית. ב-14 במרץ 1590 התחולל קרב איברי שבו הובס שוב צבא הליגה הקתולית בידי אנרי מלך נווארה.

הליגה הקתולית, שכרתה ברית עם ספרד נגד בית המלוכה של צרפת, החלה לאבד את מעמדה בקרב הלאומנים הצרפתיים. אחרי 1591 היא איבדה את תמיכתן של ערי צרפת בזו אחר זו. ב-25 ביולי 1593 אנרי מלך נווארה קיבל עצמו את הדת הקתולית, וב-27 בפברואר 1594 הוא נמשח למלך צרפת בקתדרלה של שארטר בשם אנרי הרביעי. ב-5 ביוני 1595 הביס המלך אנרי הרביעי את שארית כוחות הליגה הקתולית בקרב פונטן-פרנסז בחבל בורגון. באוקטובר 1595 הוא חתם על הסכם שלום עם שארל מלורן, דוכס מאיין, ובכך הליגה הקתולית הגיעה לקיצה.

הלן אדמונדסון

הלן אדמונדסון (באנגלית: Helen Edmundson; נולדה ב-19 בפברואר 1964) היא מחזאית, שחקנית ובמאית בריטית. היא ידועה במיוחד בשל עיבודיה לקלאסיקות ספרותיות שונות.

חיווים

הַחִוִּי הוא אחד משבעת עמי כנען שישבו בארץ ישראל לפי המקרא לפני כיבושה בידי בני ישראל. כך נאמר בספר שמות: "וְגֵרַשְׁתִּי, אֶת-הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי, וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי, הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי" (פרק לג, ב).

החיווים נזכרים כיושבי שכם בזמן שיעקב ובניו מגיעים לשם, וכן בתקופת כיבוש הארץ על ידי יהושע בן נון הם מופיעים כיושבי גבעון, הכפירה, בארות וקריית יערים, כל אלה ערים סמוכות לירושלים. אמנם, לחיווים היו גם מושבות בצפון הארץ, באזור לבנון של ימינו, כפי שנזכר בספר שופטים. בהתאם למצוות מחיית שבעה עממין, נצטוו בני ישראל להכרית כל צאצא החיוי.

יואכים מפיורה

יואכים מפיוֹרֶה (לעיתים יואכים איש פיורה; באיטלקית: Gioacchino da Fiore, בלטינית: Ioachim Florensis; ‏ 1135 - 30 במרץ 1202) היה תאולוג ומיסטיקן. בעל התורה המיסטית (המטה-נראטיב) המחלקת את ההיסטוריה לשלוש תקופות: עידן הברית הישנה שלפני ישו, עידן הנצרות והעידן הרוחני- עידן רוח הקודש. תורתו של יואכים השפיעה רבות על הפרנציסקנים, כמחצית המאה לאחר מותו ודרכם על ההגות המיסטית.

כפירה (דת)

כופר (ביהדות: מין או אפיקורוס) הוא כינוי לאדם אשר אינו מאמין – בדרך כלל באמונות דתיות רווחות.

מלחמות הרדה

מלחמות הרִדַּה (בערבית: حروب الردة, מילולית: מלחמות הכפירה) - הוא השם שניתן במקורות הערביים למרידות של שבטים ערביים בחצי האי ערב לאחר מותו של מוחמד בשנת 632, את המלחמות הוביל הח'ליפה הראשון, אבו בכר, בשבטים הערבים שחזרו בהם מהתאסלמותם. בין השנים 634-632.

מלחמת אזרחים

מלחמת אזרחים היא מלחמה שבה הצדדים היריבים משתייכים לאותה מדינה או לאותה ישות מדינית.

סטפנוס הקדוש

סטפנוס הקדוש (יוונית Άγιος Στέφανος) היה יהודי-נוצרי הלניסטי, מתלמידי רבן גמליאל הזקן שעמד בראש הקהילה היהודית-נוצרית בירושלים. הוצא להורג, על ידי הסנהדרין, בשנת 35 לסה"נ לערך ונחשב למרטיר הנוצרי הראשון.

על המשמר

על המשמר היה ביטאונה של תנועת "השומר הצעיר", שהופיע בין השנים 1943–1995.

פלגיאניזם

הפלגיאניזם הייתה השקפת עולם נוצרית קדומה לפיה החטא הקדמון לא השחית כליל את הטבע האנושי וכי האדם מסוגל לבחור מרצונו בטוב גם ללא חסד האל שיסייע בעדו. הכנסייה סימנה את הפלגיאניזם כמינות.

מנסחה של פילוסופיה זו היה פלגיוס, נזיר שהגיע מרומא לארץ ישראל ב-409. הוא יצא נגד תפיסתו של אוגוסטינוס, שטבע והגדיר את רעיון החסד האלוהי. אוגוסטינוס גרס כי מקורן של נטיותיו הרעות של האדם בחטא הקדמון של אדם הראשון, חטא תאוותו עם חוה. בני האדם, צאצאיהם של אדם וחוה, שותפים לאשמה ורק בחסדו המיוחד בן האלוהים הם יכולים להינצל מטבעם. פלגיוס ביקש להגן על הבחירה והגאולה באמצעות מעשים טובים. הוא כתב כי חוקי האל והסקרמנטים מטהרים את האדם. הוא כפר בחטא הקדמון וטען, כי "האוכל בוסר תקהינה שיניו, אך לא שיני בניו". בנוסף הוא טען כי כשמטילים על האל את חטאות האדם גורמים להתנוונות הטבע הפנימי של האדם.

ב-415 הזהיר אוגוסטינוס את הירונימוס מפני דעותיו של פלגיוס. בעקבות הוויכוחים הרבים נערך סינוד מזרחי שבו זוכה פלגיוס, אולם במועצה באפריקה שנערכה לאחר מכן בהשפעת אוגוסטינוס, הוכרזה דעתו של פלגיוס ככפירה והאפיפיור אינוקנטיוס תמך בה.

עם מות האפיפיור ותפיסת מקומו על ידי זוסימוס, זוכה פלגיוס מאשמת הכפירה, אולם הקיסר הונוריוס נזף באפיפיור החדש וזה חזר בו. בסופו של דבר בוועידת אפסוס, בשנת 431, הוקעה ההשקפה הפלגיאנית, שהאדם יכול להיות טוב גם ללא עזרת האל, והוכרזה מינות.

קתרים

הקתרים, הקרויים גם אלביגנזים, היו כת דתית בעלת מאפיינים גנוסטיים, שפעלה באזורים שונים באירופה במאות ה-11 עד ה-13. ייתכן כי לקתרים היה קשר עם התנועה הפאוליקנית בארמניה וגם הושפעה מהאמונה הבוגומילית שהתפתחה בחצי האי הבלקני ובקונסטנטינופול.

כמו תנועות רבות בימי הביניים, הכת הקתרית הייתה מורכבת מאסכולות שונות של הגות ומעשה; חלקן היו דואליסטיות, חלקן גנוסטיות, ואחרות היו קרובות יותר לאורתודוקסיה תוך הימנעות מקבלתן של הדוקטרינות של הכנסייה הקתולית. אולם התאולוגיה הבולטת ביותר הייתה הדואליסטית, שטענה כי העולם הפיזי הוא רע ונוצר בידי השטן, שזוהה עם האל של הברית הישנה. על פי תאולוגיה זו, בני האדם עוברים סדרה של גלגולי נשמות לפני שהם מגיעים לעולם הטהור של הנשמה, בפני אל האהבה המתואר בברית החדשה ובפני ישו שליחו.

הכנסייה הקתולית, ובעיקר מסדר הדומיניקנים ראתה בכת הקתרית כת מינות, וכדי להתמודד עם התפשטותה בחבל לנגדוק, בשנת 1209 הכריז האפיפיור אינוקנטיוס השלישי על מסע הצלב האלביגנזי במטרה להשמיד את הכת.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.