הכנסת

הכנסת היא הרשות המחוקקת ובית הנבחרים של מדינת ישראל. מקום מושבה הוא משכן הכנסת שבקריית הממשלה בירושלים. בהיות ישראל דמוקרטיה פרלמנטרית, בוחרים אזרחי המדינה את נציגיהם בכנסת והם אלה שממנים את הממשלה, הזקוקה לאמונם. שיטת הבחירות היא ארצית-יחסית, והאזרחים בוחרים ברשימות של המפלגות השונות.

במערכת האיזונים שבין רשויות השלטון, הרשות המבצעת, הממשלה, יונקת את כוחה ואת סמכויותיה מהכנסת, וזו מפקחת עליה באופן שוטף. הרשות השופטת, הכוללת את מערכת בתי המשפט, מקבלת את מעמדה וסמכויותיה מחוק יסוד: השפיטה שחוקקה הכנסת, ופועלת לפי החוקים שמחוקקת הכנסת, ובסמכותה לפרשם. לעיתים, מפעילה הרשות השופטת ביקורת שיפוטית על חוקי הכנסת.

תפקידיה העיקריים של הכנסת הם קביעת הנורמות הנוהגות במדינה באמצעות חוקים ופיקוח על הממשלה באמצעים שונים העומדים לרשותה, ובהם אישור חקיקת משנה, הצעות אי אמון, שאילתות, דיונים ועוד. הדיונים השונים נערכים במליאה ובוועדות הכנסת, המחולקות לפי נושאים. עבודת הכנסת נעשית לפי חוקים שונים, תקנון הכנסת, או "הנוהג והנוהל המקובלים". לשם ביצוע תפקידיהם, נעזרים חברי הכנסת במחלקות ובבעלי תפקידים שונים הפועלים בכנסת, כדוגמת מרכז המחקר והמידע, היועץ המשפטי ובעבר נציבות הדורות הבאים.

הכנסת הנוכחית היא הכנסת העשרים ואחת ויושב ראש הכנסת הנוכחי הוא יולי אדלשטיין.

הכנסת
הכנסת ה־21
סמל הכנסת
מדינה ישראל  ישראל
סוג בית מחוקקים חד-ביתי
מנהיגים
יושב ראש יולי אדלשטיין, הליכוד
החל מ-18 במרץ 2013
ראש הממשלה בנימין נתניהו, הליכוד
החל מ-31 במרץ 2009
מושבים
מספר מושבים 120
Israeli Knesset Composition 2019

ממשלת מעבר (60)

אופוזיציה (60)

בחירות
שיטת בחירות יחסית-ארצית
ויקטור ד'הונד
שיטת בדר-עופר
בחירות קודמות 17 בספטמבר 2019
בחירות הבאות 23 באוקטובר 2023
משכן
Knesset

משכן הכנסת, מבט מדרום
משכן הכנסת, קריית הממשלה
ירושלים, ישראל
אתר אינטרנט
http://knesset.gov.il

מעמד הכנסת

בחוק יסוד: הכנסת מוגדרת הכנסת כבית הנבחרים של המדינה. בחוק המעבר, בראשית ימי המדינה, היא הוגדרה כבית המחוקקים במדינת ישראל.

משטר פרלמנטרי

הדמוקרטיה הישראלית היא דמוקרטיה פרלמנטרית רב-מפלגתית. בדמוקרטיה מסוג זה, הרשות המחוקקת היא הבכירה שברשויות. הפרלמנט הוא הריבון, כיוון שהוא משקף בצורה העדכנית והברורה ביותר את דעתם של האזרחים ואת יחסי הכוחות שבין הדעות השונות, כפועל יוצא מהיותו מייצג העם, שהוא הוא הריבון בדמוקרטיה (אך מכיוון שכינוסה של אספת עם איננו אפשרי, ממנים האזרחים באמצעות בחירות את נציגיהם, לתקופה קצובה).

מכוחה כריבון, מחוקקת הכנסת חוקים, ממנה את הממשלה (בהבעת אמון) ומפקחת על עבודתה (כמו כן, באפשרותה גם להפיל את הממשלה בהבעת אי-אמון), מקבלת את תקציב המדינה ובוחרת את נשיא המדינה ואת מבקר המדינה.

עליונות הכנסת על הממשלה

מקור עליונותה של הכנסת על הממשלה נובע מחוק יסוד: הממשלה, בו נקבע כי הממשלה מכהנת מכוח אמון הכנסת. אמון זה בא לידי ביטוי הן בצורך של הממשלה לקבל את אישור הכנסת לכינונה ולקווי היסוד שלה, והן באמצעות יכולתה של הכנסת להפיל את הממשלה באמצעות הצעת אי אמון. סמכויות הממשלה נקבעות בחוקים שמחוקקת הכנסת, וחקיקה ממשלתית, לרבות תקציב המדינה, טעונה אף היא את אישור הכנסת; בצד זאת, לעיתים מסמיכה הכנסת את הממשלה בחוק לקבוע הסדרים שונים בחקיקת משנה; ככלל, מדובר בהסדרים טכניים יותר המגיעים לרמת פירוט רב, הסדרים העוסקים בעניינים מקצועיים הכרוכים בביצוע חוקים שונים, והסדרים שיש צורך בגמישות באפשרות לשנותם; במקרים מסוימים, קובע החוק המסמיך כי חקיקת המשנה תבוא לאישור אחת מוועדות הכנסת או לאישור מליאת הכנסת.

הכנסת מפקחת על הממשלה באמצעות הדיונים בוועדותיה. ועדות אלה רשאיות לזמן לישיבותיהן את נציגי הממשלה, ומי שזומן חייב להתייצב ולמסור מידע הדרוש להן. הכנסת היא גם מי שממנה את מבקר המדינה, והדו"חות שלו נדונים בוועדה לענייני ביקורת המדינה.

עליונות הכנסת על הרשות השופטת

בתי המשפט פועלים לפי החוקים שקבעה הכנסת. מאחר שחוק קובע הוראות כלליות, ואין הוא יכול להתייחס לכל מקרה, נדרשים בתי המשפט לעיתים לפרש חוקים. לעיתים, כאשר הכנסת סבורה כי בית המשפט לא פירש את החוק באופן שאליו כיוונה, היא משנה את החוק באופן שיבהיר את כוונתה. כך, למשל, לאחר שבית המשפט העליון קבע כי פקודת העיריות מסמיכה את הרשויות המקומיות לגבות דמי כניסה לגנים ציבוריים,[1] תיקנה הכנסת את הפקודה וקבעה כי הדבר יתאפשר רק בהתקיים תנאים מסוימים. פסיקת בית המשפט במקרים מעין זה עומדת בתוקפה כל עוד לא תוקן החוק, ומעמדה של הפסיקה הוא כשל החוק עצמו.

בתי המשפט מפעילים גם "ביקורת שיפוטית" על החוקים שחוקקה הכנסת.[2] לפי פסיקת בית המשפט העליון בפסק דין בנק המזרחי, מוסמך בית המשפט לפסול חוקים שחוקקה הכנסת אם הם עומדים בסתירה לחוקי היסוד. פסיקה זו של בית המשפט בפרשת בנק המזרחי, המהווה נדבך מרכזי במהפכה החוקתית, שנויה במחלוקת,[3] משום שאף היא עצמה הושגה בדרך פרשנית, ואין חוק שמסמיך את בית המשפט לפסול חוקים. עם זאת, כאמור, כל עוד לא שינתה הכנסת בחוק את ההלכה שנקבעה בפסק הדין, עומדת ההלכה בתוקפה.

במקרים בהם נתקפות החלטות ופעולות מנהליות או מעין-שיפוטיות של הכנסת, דנים בהן בתי המשפט באופן שבו הם דנים בהחלטות ופעולות דומות ברשות המבצעת.

ועדות הכנסת

Vaadat Hakneset ca1952
ישיבת ועדת הכנסת בראשות דוד בר-רב-האי, בשנת 1952 לערך

ועדות הכנסת הן זרוע ביצוע חשובה בעבודת הכנסת. הוועדות מורכבות בהתאם ליחסי הכוחות המפלגתיים של הרכב הכנסת. מטרת הקמתן היא הפחתה ממעמסת הדיונים במליאה ומתן אפשרות לפיקוח ומעקב הדוקים יותר אחר שטחי פעולה ממוקדים.

הרכב הוועדות נקבע על ידי ועדה מסדרת המוקמת לצורך זה לאחר היוודע תוצאות הבחירות. החל בכנסת הרביעית הושווה גודלן של הוועדות ובכל אחת מהן כיהנו 19 חברים, כאשר בכנסות הקודמות ניתן יתרון מספרי לוועדת הכנסת וועדת חוקה, חוק ומשפט. בשנת 1994 נחקק חוק הכנסת, שקבע כי מספר חברי הוועדות לא יעלה על 15, למעט ועדות הכנסת, החוקה, הכספים והחוץ והביטחון, בהן מספרם מוגבל ל-17. ב-2004 נחקק חוק מיוחד, כהוראת שעה לכנסת השש עשרה, שקבע כי בוועדת הכספים ניתן יהיה למנות 19 חברים. הוראת שעה דומה נחקקה גם בכנסת השבע עשרה.

סמכויותיהן של הוועדות משתנות בהתאם לתחומים שעליהם הן מופקדות ומסקנותיהן מובאות בפני המליאה. נוסח החוקים שמעובדים בוועדות הוא בדרך כלל הנוסח המכריע, לאחר שהושגה הסכמה בין חברי הוועדה המייצגים את עמדת סיעתם. המחלוקת העיקרית בנוגע לסמכויותיהן נוגעת לסתירה הקיימת בין תקנון הכנסת לבין מגילת הסמכויות של הוועדות שנקבעה בראשית הכנסת הראשונה. על פי מגילת הסמכויות, נתונה בידי ועדה היכולת לדון על דעת עצמה "בכל עניין אחר אשר בתחום ענייניה", בעוד שתקנון הכנסת הגדיר מאוחר יותר מפורשות את תפקידי הוועדות. כך מצאו דרכם אל דיוני הוועדה נושאים שהוסרו מסדר היום בהצבעה במליאת הכנסת, על פי החלטת הוועדה עצמה.

יושבי ראש הוועדות נבחרים בידי הוועדות עצמן, לפי המלצת ועדת הכנסת. עם זאת, בפועל, שיקול הדעת של ועדת הכנסת ושל חברי הוועדות הוא רק למראית עין, שכן ראשות הוועדות מחולקת בין הסיעות כחלק מההסכמים הקואליציוניים, והסיעות הן שקובעות מי מטעמן יכהן כיו"ר הוועדה. גם חברי הכנסת מסיעות האופוזיציה מכהנים כראשי ועדות. לפי הנוהג, בראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה וועדת הכלכלה מכהנים יושבי ראש מהאופוזיציה.

בכנסת מתקיימים מספר סוגי ועדות: ועדות הכנסת הקבועות (ולהן ועדות משנה וועדות משותפות), ועדות מיוחדות (דוגמת ועדת האתיקה וועדת הפירושים), ועדות לעניין מסוים (אד הוק) וועדות חקירה פרלמנטריות.

בחירות

שיטת הבחירות לכנסת היא ארצית-יחסית. ההתמודדות בבחירות לכנסת היא בין רשימות מועמדים, בהן ניתן להעמיד לבחירה רק אזרחי ישראל שמלאו להם 21 שנה, שאין להם עבר פלילי קרוב ושאינם נושאים בתפקיד ממלכתי בכיר אחר. לאנשי כוחות הביטחון מקובלת תקופת צינון הקבועה בחוק. ועדת הבחירות המרכזית, שמנהלת את הבחירות, רשאית, בעקבות תיקון שהתקבל ב-1985, לפסול רשימה או מועמד ברשימה שמציגים מצע גזעני, או שוללים את אופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. לפי חוק יסוד: הכנסת, הבחירות נערכות אחת לארבע שנים, ביום ג' השלישי של חודש חשוון. במספר מקרים תיתכן הקדמת הבחירות:

הכנסת יכולה גם להחליט בנסיבות מיוחדות על הארכת כהונתה, אך לשם כך נדרש רוב של 80 חברי הכנסת.

בחוק הבחירות נקבע שכל אדם שהוא בעל אזרחות ישראלית, תושב ישראל, ואשר מלאו לו 18 שנה, זכאי להצביע לכנסת. המסגרת הכללית לבחירות נקבעה בסעיף 4 לחוק יסוד: הכנסת ולפיו, הכנסת תיבחר בבחירות "כלליות, ארציות, ישירות, שוות, חשאיות ויחסיות".

Vera Weizmann voting first Kneset
הנשיא חיים ויצמן ממתין בעוד אשתו ורה מצביעה בבחירות הכלליות הראשונות במדינת ישראל

רשימות אשר עברו את אחוז החסימה מקבלות מספר מושבים בכנסת ביחס לכוחן האלקטורלי. בבחירות לאספה המכוננת נקבע מודד למושב בכנסת על ידי חלוקת מספר הקולות הכשרים שניתנו לרשימות ב-121; המושבים העודפים חולקו לרשימות שנכנסו לכנסת לפי המודד למושב הגבוה, בכנסות השנייה עד השביעית חולקו המושבים העודפים לרשימות שהיו להן את עודפי הקולות הגבוהים ביותר. לקראת הבחירות לכנסת השמינית (1973) שונו כללי חלוקת העודפים בחוק בדר-עופר: המושבים העודפים מחולקים למפלגות שמספר הקולות שקבלו לכל מושב הוא הגבוה ביותר. החוק הקיים גם מאפשר לרשימות לחתום ביניהם הסכם עודפים כך שמספר המושבים המגיע להן יחושב ביחד בהתאם לסכום הקולות שניתנו לשתי הרשימות.

לפי סעיף 12 לחוק יסוד: הכנסת, "הכנסת תתכנס לישיבתה הראשונה, לאחר פרסום תוצאות הבחירות, בתוך ארבעה עשר ימים מיום הבחירות לכנסת..."

קלפי בבחירות 2015 בגבעת נשר 01

פתקי הצבעה בקלפי, במסגרת הבחירות לכנסת העשרים

קלפי בבחירות 2015 בגבעת נשר 02

קלפי בבחירות לכנסת העשרים

Election2013isr.jpeg

בוחר משלשל מעטפת הצבעה לקלפי בבחירות לכנסת התשע עשרה

Kalpi israel 18

פתקי הצבעה בבחירות לכנסת השמונה עשרה

היסטוריה

כנסות וממשלות ישראל
מועצת המדינה הזמנית
הממשלה הזמנית

הכנסת הראשונה

הממשלה הראשונה
הממשלה השנייה

הכנסת השנייה

הממשלה השלישית
הממשלה הרביעית
הממשלה החמישית
הממשלה השישית

הכנסת השלישית

הממשלה השביעית
הממשלה השמינית

הכנסת הרביעית

הממשלה התשיעית

הכנסת החמישית

הממשלה העשירית
הממשלה האחת עשרה
הממשלה השתים עשרה

הכנסת השישית

הממשלה השלוש עשרה
הממשלה הארבע עשרה

הכנסת השביעית

הממשלה החמש עשרה

הכנסת השמינית

הממשלה השש עשרה
הממשלה השבע עשרה

הכנסת התשיעית

הממשלה השמונה עשרה

הכנסת העשירית

הממשלה התשע עשרה
הממשלה העשרים

הכנסת האחת עשרה

הממשלה העשרים ואחת
הממשלה העשרים ושתיים

הכנסת השתים עשרה

הממשלה העשרים ושלוש
הממשלה העשרים וארבע

הכנסת השלוש עשרה

הממשלה העשרים וחמש
הממשלה העשרים ושש

הכנסת הארבע עשרה

הממשלה העשרים ושבע

הכנסת החמש עשרה

הממשלה העשרים ושמונה
הממשלה העשרים ותשע

הכנסת השש עשרה

הממשלה השלושים

הכנסת השבע עשרה

הממשלה השלושים ואחת

הכנסת השמונה עשרה

הממשלה השלושים ושתיים

הכנסת התשע עשרה

הממשלה השלושים ושלוש

הכנסת העשרים

הממשלה השלושים וארבע

הכנסת העשרים ואחת

הכנסת העשרים ושתיים

הממשלה השלושים וחמש
פורטל - הממשל בישראל

שמה של הכנסת ומספר חבריה (120) מקורם בכנסת הגדולה – אספת זקני העם בתקופה הפרסית בארץ ישראל. מסורות הכנסת הושפעו מכנסת ישראל, מהקונגרס הציוני ומאספת הנבחרים, שהחזיקו בסמכויות דומות לסמכויותיה החל מסוף המאה ה-19 ועד לקום המדינה. זרח ורהפטיג שהיה מיוזמי השם אמר:

אני מחפש בכל דרכינו ובכל חידוש חיינו המדיניים קשר עם המסורת שלנו, כי אנו מחדשים ומחיים מדינה עתיקת ימים. הפרלמנט הראשון אחרי שיבת ציון הראשונה היה הכנסת הגדולה, מספר חברי הכנסת הגדולה היה 120.

חוקה לישראל-דת ומדינה

בנוסף, הושפעו דרכי פעולתה מהפרלמנט הבריטי, לאור שלטון המנדט הבריטי על ארץ ישראל בשלושים השנים שקדמו לעצמאות המדינה.

לקראת ההכרזה על הקמת מדינת ישראל הקימה ההנהלה הציונית את מועצת העם, על פי מפתח מפלגתי שנקבע על סמך הרכב אספת הנבחרים שכיהנה באותה עת. במועצת העם כיהנו 37 חברים ומתוכם נבחרה מִנְהלת העם, שהיוותה רשות מבצעת עבור החלטות המועצה.

ב-14 במאי 1948, במעמד הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, נקבע כי מועצת העם תשנה את שמה למועצת המדינה הזמנית והיא תהא הסמכות המחוקקת מאותו יום ועד לקיום בחירות. האספה המכוננת נבחרה ב-25 בינואר 1949 והתכנסה לראשונה ב-14 בפברואר (ט"ו בשבט ה'תש"ט) בירושלים. שמה של האספה המכוננת נקבע במגילת העצמאות, בה הוגדר תפקידה של האספה בכינון חוקה לישראל:

אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת ו׳ אייר תש״ח, 15 במאי 1948, ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על־ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ־1 באוקטובר 1948 – תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מנהלת־העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל.

מגילת העצמאות

האספה נתכנסה לראשונה בט"ו בשבט ה'תש"ט – 14 בפברואר 1949 (ומאז הכנסת חוגגת את יום ייסודה בט"ו בשבט), אך לא הספיקה לכונן חוקה, משום שבתוך יומיים מיום כינוסה הביאה סיעת מפא"י את חוק המעבר, שהפך את האספה המכוננת לכנסת הראשונה (למפא"י ולמפלגות הלוויין שלה היה רוב רחב בכנסת). מהלך זה שנוי במחלוקת עקב שאלת הלגיטימיות של אספה מכוננת לחוקק חוק ולהפוך לפרלמנט מבלי שהובהר על כך טרם הבחירות, שהרי הבחירות היו לאספה מכוננת שתפקידה לכונן חוקה ולאחר מכן להתפזר. כדי לפתור את בעיית החוקה, הוחלט בשנת 1950 לקבל את פשרתו של חבר הכנסת יזהר הררי, שקבעה כי הכנסת תחוקק חוקי יסוד, שבבוא היום יאוגדו לחוקה.

הכנסות מקום המדינה ועד היום

כנסת בחירות השבעה יושב ראש
תאריך עברי תאריך לועזי
האספה המכוננת הבחירות לאספה המכוננת ט"ו בשבט ה'תש"ט

14 בפברואר 1949

יוסף שפרינצק
כ"ד בטבת ה'תש"ט 25 בינואר 1949
הכנסת השנייה הבחירות לכנסת השנייה י"ח באב ה'תשי"א

20 באוגוסט 1951

כ"ו בתמוז ה'תשי"א 30 ביולי 1951
הכנסת השלישית הבחירות לכנסת השלישית כ"ז באב ה'תשט"ו

15 באוגוסט 1955

ז' באב ה'תשט"ו 26 ביולי 1955 נחום ניר
הכנסת הרביעית הבחירות לכנסת הרביעית כ"ט בחשון ה'תש"ך

30 בנובמבר 1959

קדיש לוז
ב' בחשוון ה'תש"ך 3 בנובמבר 1959
הכנסת החמישית הבחירות לכנסת החמישית כ"ג באלול ה'תשכ"א

4 בספטמבר 1961

ג' באלול ה'תשכ"א 15 באוגוסט 1961
הכנסת השישית הבחירות לכנסת השישית 22 בנובמבר 1965

כ"ז בחשוון ה'תשכ"ו

ז' בחשוון ה'תשכ"ו 2 בנובמבר 1965
הכנסת השביעית הבחירות לכנסת השביעית 17 בנובמבר 1969

ז' בכסלו ה'תש"ל

ראובן ברקת
ט"ז בחשוון ה'תש"ל 28 באוקטובר 1969 ישראל ישעיהו
הכנסת השמינית הבחירות לכנסת השמינית 21 בינואר 1974

כ"ז בטבת ה'תשל"ד

ו' בטבת ה'תשל"ד 31 בדצמבר 1973
הכנסת התשיעית הבחירות לכנסת התשיעית 13 ביוני 1977

כ"ז בסיון ה'תשל"ז

יצחק שמיר
כ"ט באייר ה'תשל"ז 17 במאי 1977 יצחק ברמן
הכנסת העשירית הבחירות לכנסת העשירית 20 ביולי 1981

י"ח בתמוז ה'תשמ"א

מנחם סבידור
כ"ח בסיוון ה'תשמ"א 30 ביוני 1981
הכנסת האחת עשרה הבחירות לכנסת האחת עשרה 13 באוגוסט 1984

ט"ו באב ה'תשמ"ד

שלמה הלל
כ"ג בתמוז ה'תשמ"ד 23 ביולי 1984
הכנסת השתים עשרה הבחירות לכנסת השתים עשרה 21 בנובמבר 1988

י"ב בכסלו ה'תשמ"ט

דב שילנסקי
כ"א בחשוון ה'תשמ"ט 1 בנובמבר 1988
הכנסת השלוש עשרה הבחירות לכנסת השלוש עשרה 13 ביולי 1992

י"ב בתמוז ה'תשנ"ב

שבח וייס
כ"ב בסיוון ה'תשנ"ב 23 ביוני 1992
הכנסת הארבע עשרה הבחירות לכנסת הארבע עשרה 17 ביוני 1996

ל' בסיוון ה'תשנ"ו

דן תיכון
י"א בסיוון ה'תשנ"ו 29 במאי 1996
הכנסת החמש עשרה הבחירות לכנסת החמש עשרה 7 ביוני 1999

כ"ג בסיוון ה'תשנ"ט

אברהם בורג
ב' בסיוון ה'תשנ"ט 17 במאי 1999
הכנסת השש עשרה הבחירות לכנסת השש עשרה 17 בפברואר 2003

ט"ו באדר א' ה'תשס"ג

ראובן ריבלין
כ"ה בשבט ה'תשס"ג 28 בינואר 2003
הכנסת השבע עשרה הבחירות לכנסת השבע עשרה 17 באפריל 2006

י"ט בניסן ה'תשס"ו

דליה איציק
כ"ח באדר ה'תשס"ו 28 במרץ 2006
הכנסת השמונה עשרה הבחירות לכנסת השמונה עשרה 24 בפברואר 2009

ל' בשבט ה'תשס"ט

ראובן ריבלין
ט"ז בשבט ה'תשס"ט 10 בפברואר 2009
הכנסת התשע עשרה הבחירות לכנסת התשע עשרה 5 בפברואר 2013

כ"ה בשבט ה'תשע"ג

יולי אדלשטיין
י"א בשבט ה'תשע"ג 22 בינואר 2013
הכנסת העשרים הבחירות לכנסת העשרים 31 במרץ 2015

י"א בניסן ה'תשע"ה

כ"ו באדר ה'תשע"ה 17 במרץ 2015
הכנסת העשרים ואחת הבחירות לכנסת העשרים ואחת 30 באפריל 2019

כ"ה בניסן ה'תשע"ט

ד' בניסן ה'תשע"ט 9 באפריל 2019
הכנסת העשרים ושתיים הבחירות לכנסת העשרים ושתיים
י"ז באלול ה'תשע"ט 17 בספטמבר 2019

משכן הכנסת

Knesset building, November 2018 (2)
משכן הכנסת

כינוס המושב הראשון של הכנסת התקיים בירושלים בט"ו בשבט תש"ט (14 בפברואר 1949).[4] לאחר מכן, עקב היעדר תנאים מתאימים בירושלים, כינסה הכנסת זמנית את ישיבותיה במספר מקומות בתל אביב: מוזיאון תל אביב (כאשר זה היה ממוקם בבית דיזנגוף), בניין קולנוע "קסם" ומלון "סן-רמו". ב-26 בדצמבר 1949 שבה הכנסת לירושלים.[5] תחילה קיימה את ישיבותיה בבניין הסוכנות היהודית, והחל מה-13 במרץ ישבה בבית פרומין שבמרכז העיר.

כבר בשנת 1949 דובר על הקמת משכן הכנסת כחלק מקריית הממשלה בגבעת רם. מיקומו בתוך המתחם השתנה בתוכניות השונות, ולבסוף הוחלט ב־1955 שמן הראוי שהוא יהיה לצד קריית הממשלה, במקומו הנוכחי, ולא בתוכה. בתחרות לתכנון המשכן זכתה תוכניתו של האדריכל יוסף קלארווין. הבנייה מומנה מסכום של 1.25 מיליון לירות שטרלינג שהוריש הברון ג'יימס דה רוטשילד, ובתהליך התכנון הארוך שותפו אדריכלים נוספים, בהם דב כרמי ובנו רם. עיצוב פנים הבניין הופקד בין השאר בידי דורה גד.

אבן הפינה הונחה ב־14 באוקטובר 1958 במעמד נשיא המדינה יצחק בן צבי, ואלמנת התורם, הברונית רוטשילד. הבניין נחנך ב־30 באוגוסט 1966.

במהלך השנים התרחבו מחלקות הכנסת השונות ונוספו מחלקות חדשות, מה שגרם לצפיפות במשכן. בשנות ה-90 אף הוצבו בו קרוואנים על מנת לספק מקומות נוספים. בראשית המאה ה-21 הוחל בבנייתם של אגפים חדשים, שנחנכו בהדרגה, עד 2007. השטח הבנוי במשכן כיום גדול פי שלושה משהיה ב־1966.

בפתח המשכן נמצאים רחבת הטקסים ומנורת הכנסת. במשכן נמצאים אולם המליאה, חדרי הישיבות, טרקלין שאגאל לקבלות פנים, ספרייה, ארכיון, משרדים ואודיטוריום. שערי פלומבו, שהיו בשימוש עד 2007, הוסטו ממקומם.

לפי חוק משכן הכנסת, רחבתו ומשמר הכנסת, נהנה שטחו של משכן הכנסת מחסינות, על מנת למנוע מעורבות ממשלתית בו ולהבטיח הפרדת רשויות.

תפקידי הכנסת

חקיקה

Vote Knesset
תוצאות הצבעה אלקטרונית במליאת הכנסת

חיי האזרחים במדינת ישראל מוסדרים במידה רבה באמצעות חוקים. הכנסת, כרשות המחוקקת במדינה, אמונה על קביעת תוכן החוקים. סמכות זו ראשיתה במנשר של מועצת המדינה הזמנית ובשנה הראשונה לקיום המדינה עוגנה בפקודת סדרי השלטון והמשפט. החקיקה בישראל כוללת גם חוקים שמקורם בשלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל, ובמידה מצומצמת גם חקיקה שמקורה בשלטון העות'מאני. לממשלה נתונות גם כן סמכויות חקיקה באמצעות תקנות שעת חירום, אך זכות זו מקורה באמון הכנסת.

הכנסת פועלת בתחום החקיקה באמצעות חקיקה ראשונית, תיקון וביטול חוקים קיימים ואישור תקנות המבוססות על חוקים. תהליכים אלו מתרחשים במליאת הכנסת ובוועדותיה ומגבלתם היחידה היא שלא לעמוד בסתירה לחוקי יסוד קיימים. לצורך אישור חוק נדרש רוב יחסי במליאה, למעט מקרים מוגדרים מראש הנדרשים לרוב מוחלט.

הצעות החוק מוגשות על ידי הממשלה, חברי הכנסת או ועדות הכנסת ועליהן לעבור את הנדרש בשלבי החקיקה בישראל. החקיקה מתבצעת באופן גלוי ומתפרסמת, לשלביה, בקובצי "רשומות" של מדינת ישראל.

הליך החקיקה בכנסת יכול להתיר לרשות המבצעת ולרשויות המקומיות, בהגבלות מסוימות ועל פי קביעתו, ליטול חלק מסמכות החקיקה. חקיקת משנה היא, כלשון החוק, הסמכת השר הממונה על ביצוע אותו חוק "להתקין תקנות בכל עניין הנוגע לביצועו". לפי חוק הפרשנות, תקנה היא "הוראה שניתנה מכוח חוק והיא בת-פעל תחיקתי". זאת, להבדיל מ"הוראת מִנְהל", שאף היא פעולה שהחוק מסמיך את השר לבצע, ומוגדרת בחוק הפרשנות כ"הוראה או מינוי - לרבות הודעה, מודעה, רישיון, היתר וכיוצא באלה - שניתנו בכתב מכוח חוק ואינם בני-פעל תחיקתי". בעוד שכניסתם לתוקף של חוקים ותקנות תלויים בפרסומם ברשומות, הוראות מִנְהל כלל אינן טעונות פרסום ברשומות.

הכנת חוקה

SeferHahukim
פרסום חקיקה חדשה בספר החוקים

האספה המכוננת נבחרה במטרה לכונן חוקה למדינה ופעילותה זו הוקצבה עד ל-1 באוקטובר 1948. היעדר הסכמה בגיבושה הוביל לקבלת החלטת הררי, ב-13 ביוני 1950, לחוקק בהדרגה חוקי יסוד עצמאיים שיאוגדו בסופו של דבר לכדי חוקה. עד יולי 2019 חוקקה הכנסת 13 חוקי יסוד, אך עדיין לא גובשה חוקה.

תפקידים נוספים

  • חברי הכנסת אמונים על בחירת נשיא המדינה ומבקר המדינה. נציגי הכנסת משתתפים גם בהליך בחירת נושאי תפקידים ממלכתיים אחרים, בהם שופטים, דיינים וקאדים.
  • סמכות שיפוטית באמצעות: קביעת חסינות לחבר הכנסת, העברת נשיא המדינה מכהונתו, דיון בערעור על תוצאות הבחירות לכנסת ודיון בערעור על החלטות ועדת הכנסת.
  • הבעת אמון או אי-אמון בממשלה.
  • אישור תקציב המדינה.
  • פיקוח והגבלה על מוסדות השלטון.

פעילות הכנסת

Knesset building (edited)
הכנסת, מבט מרחבת הטקסים

כללי ההתנהלות של הכנסת נקבעו בחוק יסוד: הכנסת ובחוק הכנסת. על פי חוק היסוד, כפופה הכנסת לשלושה מקורות: חקיקה בנושא עבודת הכנסת, תקנון הכנסת, וכן "הנוהג והנוהל המקובלים".

מושב הפעילות השנתי של הכנסת מתחלק לשני כנסים: כנס החורף, הנמשך בין סוכות ופסח, וכנס הקיץ, הנמשך מיום העצמאות ועד לחודש אוגוסט. בתקופת הכנסים מתנהלות באופן סדיר ישיבות מליאת הכנסת וועדותיה. בין הכנסים מתקיימת תקופת פגרה, במהלכה ממשיכות לפעול ועדות הכנסת ומחלקות הכנסת השונות. המליאה מתכנסת בתקופה זו אך ורק לכינוסי פגרה מיוחדים, שמזומנים לבקשת הממשלה או בחתימת 25 חברי הכנסת.

סדר היום של ישיבות הכנסת נקבע על ידי יושב ראש הכנסת. ישיבות המליאה מתקיימות בימים קבועים ובשעות קבועות והן מוקדשות לדיונים על הצעות חקיקה של הממשלה ולדיון בהצעות חוק פרטיות והצעות לסדר היום של חברי הכנסת. על שולחנות חברי הכנסת במליאה מונחים באופן תדיר תקנון הכנסת, חוברת חוקי היסוד וחוקים הנוגעים לעבודת הכנסת, סדר היום השבועי וניירות רקע על הנושאים הנידונים. במליאה מתקיימים דיונים אישיים, בהם נרשמים חברי הכנסת לקבלת זכות הדיבור, ודיונים סיעתיים, בהם זהות הדוברים מוכתבת על ידי סיעות הבית.

מנגנון הכנסת

The Knesset front
תמונת חזית הכנסת, לאחר העתקת שערי פלומבו ממקומם
Knesset in Jerusalem Israel
שער פלומבו
The knesset illuminated
הכנסת מוארת בצבעי כחול ולבן
הכנסת
הכנסת ממבט על
  • נשיאות הכנסת – הנשיאות מורכבת מיושב ראש הכנסת ומסגניו והם האחראים על אישור הצעות חוק פרטיות ודחיפוּת הצעות לסדר היום בטרם הבאתן לדיון במליאת הכנסת. חברי הנשיאות נבחרים על ידי חברי הכנסת.
  • מזכיר הכנסת – תפקידו לנהל את העבודה הפרלמנטרית של הכנסת, החל בייעוץ ליושב ראש הכנסת בענייני תקנון ונוהל, אחריות לקשרי הכנסת עם הממשלה וכן ניהול רשימות הנואמים במליאת הכנסת. המזכיר נבחר על ידי נשיאות הכנסת ועד שנת 2006 כלל תפקידו את סמכויותיו של מנכ"ל הכנסת.
  • מנכ"ל הכנסת – תפקידו לשמור על הסדר המנהלי של הכנסת, תפעול המערכת הלוגיסטית ופיקוח על עבודת עובדי הכנסת האדמיניסטרטיביים. התפקיד נוצר בשנת 2006 והמנכ"ל ממונה במינוי אישי על ידי יושב ראש הכנסת.
  • היועץ המשפטי לכנסת – עומד בראש הלשכה המשפטית של הכנסת, אשר אמונה על ייעוץ משפטי לכנסת ולמוסדותיה וייצוג הכנסת בערכאות משפטיות.
  • מרכז המחקר והמידע – גוף העוסק באספקת מידע אובייקטיבי ובלתי תלוי לחברי הכנסת ולוועדותיה, לשם עבודתם הפרלמנטרית. גופים נוספים העוסקים באספקת מידע לכנסת הם ספריית הכנסת וארכיון הכנסת.
  • משמר הכנסת – אחראי על אבטחתו השוטפת של משכן הכנסת ורחבתו ושמירת הסדר בתחומי המשכן. לאנשי משמר הכנסת תפקיד ייצוגי בטקסים ממלכתיים הנערכים במשכן הכנסת ומטעם הכנסת. על המשמר מפקד קצין הכנסת.

מנגנונים שהיו קיימים בעבר

נציבות הדורות הבאים – גוף מייעץ שהתקיים בין השנים 20012006 ותפקידו היה לפקח שהחקיקה בישראל לא תפגע בדורות הבאים. לאחר סיום כהונתו של הנציב הראשון, בשנת 2006, לא מונה לו מחליף והנציבות חדלה מפעילות. בשנת 2010 בוטלה הנציבות בחוק.

תקנון הכנסת

נוהלי העבודה של הכנסת מעוגנים בתקנון הכנסת, אשר התבסס בראשיתו על תקנון מועצת המדינה הזמנית. עם הקמת ועדת הכנסת הראשונה החלו חברי הכנסת בהרחבת ועדכון הנהלים. בשלהי הכנסת השלישית רוכזו הפרקים שהוכנו במסמך אחד וזה החל להתפרסם במושב הפתיחה של הכנסת הרביעית. קודם לגיבושו התבססה עבודת הכנסת על הנוהג הקיים והחלטות נשיאות הכנסת.

בתקנון מוסדרים הליכי עבודתה הפנימיים של הכנסת והוא מחייב את חבריה. סמכות הדיון בסעיפי התקנון נתונה בידי ועדת הכנסת ושינוי בו מחייב רוב מקרב חברי הוועדה. מידת יציבותו גבוהה ולאורך השנים הוכנסו בו שינויים מועטים.

סמכות הביצוע העיקרית של התקנון מצויה בידי יושב ראש ומזכירות הכנסת, המנהלים את ישיבותיה. מידת אחריותם כלפיו גבוהה גם היא. דוגמה לכך ניתן למצוא בביטולה של ישיבת מליאת הכנסת לאור החיוב שבהעלאת הצעת אי אמון בראשית הישיבה ואי יכולתו של ראש הממשלה להגיע לישיבה בשעת פתיחתה.

חלק מהוראות התקנון הוכנסו במהלך השנים בחוקי המדינה, עיקרן בחוק יסוד: הכנסת ובחוק הכנסת.

חברי הכנסת

חבר הכנסת הוא אחד מ-120 הנציגים המכהנים בכנסת, לאחר שנבחרו לכהונה זו על ידי אזרחי מדינת ישראל בבחירות דמוקרטיות. אדם מעל גיל 21 רשאי להיבחר לתפקיד, ובנוסף לחברותו בכנסת, יכול חבר הכנסת לכהן כחבר בוועדות הכנסת ולכהן כשר או סגן שר בממשלת ישראל. ראש הממשלה, ממלא מקומו וסגני שרים חייבים לכהן גם כחברי הכנסת.

חובותיו וזכויותיו של חבר הכנסת מעוגנות בחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, תשי"א–1951. מטרת חסינותו של חבר הכנסת היא להבטיח שצעדיו לא יוצרו על ידי גורמים שלטוניים אחרים. החל מהכנסת השש עשרה החסינות אינה מוענקת אוטומטית וניתנת לחבר הכנסת על פי בקשתו.

זכויות נוספות של חברי הכנסת כוללות זכות לקבלת דרכון שירות בעת נסיעתם לחו"ל, זכאות לנסיעה חינם בתחבורה ציבורית ברחבי המדינה, פטור מחובת שירות סדיר בצה"ל, קבלת רכב ותשלום הוצאות אחזקתו, קצובת ביגוד, וכן החזר הוצאות על משלוח דברי דואר ומנוי על שני עיתונים יומיים.

חובותיו של חבר הכנסת כוללות, בראש ובראשונה, שמירה על ערכי היסוד של מדינת ישראל ונאמנות לעקרונותיה. חבר הכנסת מחויב להקדיש את זמנו ומרצו למילוי תפקידו ונאסר עליו לקבל הנאה חומרית מתוקף מעמדו. פעילותו של חבר הכנסת היא עיסוקו הבלעדי, מלבד פעילות בשליחות המפלגה, והשימוש בתואר "חבר הכנסת" ייעשה אך ורק לצורך מילוי תפקידו. פעילותו במסגרת מליאת הכנסת וועדותיה תיעשה בכפוף לתקנון הכנסת ולהוראות יושב ראש הכנסת ויושבי ראש הוועדות.

חברי הכנסת הם נציגי ציבור האזרחים במדינת ישראל. מתוקף תפקידם הייצוגי, נעשו לאורך השנים ניסיונות לשימור המרקם החברתי והפלורליזם האידאולוגי בין חברי הכנסת. במפלגות בהן נהוגה ועדה מסדרת מקובל שרשימת מועמדי המפלגה מורכבת כך שתכיל בה ייצוג לאישים תושבי אזורים שונים בארץ, בעלי התמחות מקצועית שונה ושהם נציגי מגזרים שונים מבחינת דת ומגדר. במפלגות בהן מתקיימות בחירות מקדימות מקובל לקיים משבצות שריון ברשימת המפלגה לצורכי העדפה מתקנת.

מליאת הכנסת

PikiWiki Israel 7260 Knesset-Room
אולם המליאה במהלך הדיון לציון 61 שנים לכינונה של הכנסת

מליאת הכנסת היא סמכות ההכרעה העליונה של הכנסת ובה מתקבלות החלטות על ידי כלל 120 חברי הכנסת, אך לא דרוש קוורום לקיום פעילויותיה. באולם המליאה מתקיימים דיונים והצבעות על מכלול המלאכות הנעשות בתחומי הכנסת: חקיקה, דיון, פיקוח, בחירת נושאי תפקידים וקיום טקסים. החלטות המליאה מתקיימות ברוב דעות של המשתתפים בהצבעה, אלא אם הוגדרה בחוק הוראה אחרת. בראשית ימיה של המדינה נאסר על גורמי חוץ לשאת נאומים במליאת הכנסת. כלל זה התבטל עם השנים והותר ליותר ראשי מדינות להיכנס ולשאת נאום במליאה.[6]

  • הצעות חוק – דבר חקיקה המוגש על ידי הממשלה, ועדות הכנסת או חברי הכנסת פרטיים, ועליו לעבור את שלבי החקיקה המקובלים (לחקיקה ממשלתית נדרשות שלוש קריאות ולחקיקה פרטית נדרשת קריאה טרומית ושלוש קריאות) באמצעות דיון והצבעה.
  • הצעות לסדר היום – הצעת חבר הכנסת לכלול בסדר יומה של הכנסת דיון בנושא מסוים. ההצעות המתקבלות מועברות בדרך כלל לדיון בוועדה הנוגעת לאותו נושא.
  • שאילתות – שאלה המוצגת על ידי חבר הכנסת לשר בממשלה בנושא הקשור לתחום העיסוק של משרדו.
  • הצעות אי אמון – הצבעה שמטרתה הבעת אי אמון בממשלה וקריאה להחלפתה. בכנסת נדרש רוב מוחלט מבין חברי הכנסת לצורך קבלת ההצעה. מאז 2003, על סיעה המגישה הצעת אי אמון להציע ממשלה חליפית, הנכנסת לתפקידה מיידית, במקרה שהצעת אי האמון תתקבל.
  • דיון בהשתתפות ראש הממשלה – דיון המתקיים בהשתתפות ראש הממשלה לבקשתם של לפחות 40 מחברי הכנסת, בהתאם לסעיף 42(ב) לחוק־יסוד: הממשלה ולסעיף 45 לתקנון הכנסת. הדיון נמשך שעה, לא כולל נאומי ראש הממשלה וראש האופוזיציה, וראש הממשלה חייב להיות נוכח במליאה במהלך כל הדיון.
  • שעת שאלות – דיון שבו עומד שר על הדוכן ועונה לשאלות חברי הכנסת בהתאם לסעיף 50א לתקנון הכנסת; משך הדיון הוא 60 דקות, בתוספת עשר דקות על כל משרד נוסף שהשר ממונה עליו; על פי ההחלטה שגובשה בין הקואליציה והאופוזיציה, לכל הפחות שלושה רבעים מהשואלים יהיו מסיעות האופוזיציה.

יצירות אמנות בכנסת

לאורך השנים היו אמנים רבים ומגוונים שהעניקו או תרמו יצירות אמנות שונים לחברי כנסת או לכנסת עצמה. כשהיצירה על קיר המליאה, מאחורי בימת היושב-ראש, נתרמה על ידי האמן דני קרוון, יצירת השטיחים האמצעי, הימני והשמאלי ופסיפס רצפה נתרמה על ידי מרק שאגאל. וכן קיים שטיח פרסי על אחד הקירות, כשהתורם אינו ידוע.[7]

קשר עם הציבור

הכנסת וחברי הכנסת עומדים בקשר מתמיד עם הציבור לצורכי עבודתם. במהלך השנים התרחבה מעורבות הכנסת גם בקשרי חוץ, לצורכי הסברה ולימוד משותף של נהלים פרלמנטריים. בשנת 1951 הוקמה במסגרת ועדת הכנסת ועדת משנה לפניות הציבור, בה מטופלות באופן שוטף פניות ציבור ומתנהלים דיונים הנוגעים למצוקות הפרט ולהגנת הצרכן. החל בכנסת הארבע עשרה מתקיימת הוועדה במעמד של ועדה מיוחדת.

לרשות חבר הכנסת עומד תקציב שנתי לקיום קשר עם הציבור ושכירת לשכה פרלמנטרית מחוץ לכנסת. חבר הכנסת רשאי לשלוח מכסת מכתבים ודברי דואר ללא תשלום.

מוסד הכנסת פעיל במסגרת האיחוד הבינפרלמנטרי ומזכיר הכנסת חבר באיגוד המזכירים הכללים של פרלמנטים. לכנסת מעמד של משקיפה במועצת אירופה ובפרלמנט האירופי, והיא משתתפת כמשקיפה באספות נאט"ו, הארגון לביטחון ושיתוף פעולה באירופה והארגון לשיתוף פעולה כלכלי של מדינות הים השחור. חברי הכנסת רשאים לקיים, באישור יושב ראש הכנסת, אגודות ידידות פרלמנטריות ולקיים באמצעותן קשרים ישירים עם נציגים בפרלמנטים זרים. חברי הכנסת משתתפים גם במסגרת משלחות פרלמנטריות רשמיות, המייצגות את הכנסת ומתארחות בפרלמנטים זרים.

אתר האינטרנט של הכנסת מספק לציבור מידע על הכנסת ופעילותה, ומאז העשור הראשון של המאה ה-21, החלה הכנסת להעלות בו את הפרוטוקולים של דיוני המליאה החל מהכנסת הראשונה ועד לעדכונים ישירים מדיוני המליאה המתקיימים ברגע אמת. חלקים מהאתר מתורגמים לערבית, אנגלית ורוסית.

החל משנת 2004 פועל מכוח חוק, ערוץ הכנסת, המשדר באופן רציף במשך חמישה ימות השבוע, ובו משודרים דיוני המליאה, דיונים נבחרים מהוועדות ותוכניות מגוונות בנושאי מדע המדינה. שידוריו ניתנים לצפייה גם באמצעות אתר האינטרנט של הכנסת ובשידורים הישירים מדיוני הוועדות ניתן, לעיתים, לאזרחים להשתתף באופן מקוון.

החל משנת 2017 הושק לכל ח"כ תת-אתר ובו מדווח על כל פעילותו.[8]

אירועים ראויים לציון

לקריאה נוספת

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בג"ץ 8676/00 אדם טבע ודין נ' עיריית רעננה ואח', פ"ד נט(2) 210.
  2. ^ גד ברזילי, אפרים יוכטמן-יער, זאב סגל, בית המשפט העליון בעין החברה הישראלית (ת"א: דיונון, פפירוס, 1994)
  3. ^ למשל: רות גביזון, המהפכה החוקתית - תיאור מציאות או נבואה המגשימה עצמה? (ירושלים, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 1998);
    Oren Sofer, "Judicial Review of Legislation in Israel: Problems and Implications of Possible Reform", Israel Affairs 12, (2006), 307-329
  4. ^ לפי דברי דוד בן-גוריון בהודעתו בכנסת בתאריך 13 בדצמבר 1949.[1]
  5. ^ היום ייפתחו ישיבות הכנסת בירושלים, דבר, 26 בדצמבר 1949
  6. ^ ראשי מדינות וארגונים שנאמו במליאה.
  7. ^ יצירות אמנות במשכן הכנסת
  8. ^ אתר הכנסת, אתר הכנסת מציג: 120 אתרים חדשים, ‏31 בינואר 2017
ערך מומלץ
12 בפברואר

12 בפברואר הוא היום ה-43 בשנה, בשבוע ה-6 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 322 ימים (323 בשנה מעוברת).

16 בינואר

16 בינואר הוא היום ה-16 בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 349 ימים (350 בשנה בשנה מעוברת).

2 ביוני

2 ביוני הוא היום ה-153 בשנה (154 בשנה מעוברת), בשבוע ה-22 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 212 ימים.

אהוד אולמרט

אֵהוּד אוֹלְמֶרט (נולד ב-30 בספטמבר 1945) הוא פוליטיקאי ישראלי אשר כיהן כראש הממשלה ה-12 של מדינת ישראל מטעם מפלגת קדימה, בין השנים 2006–2009. קודם לכן היה שר בממשלות ישראל מטעם מפלגות קדימה והליכוד וראש עיריית ירושלים (1993–2003). האירועים הביטחוניים המרכזיים במהלך כהונתו של אולמרט בראשות הממשלה השלושים ואחת היו מלחמת לבנון השנייה, תקיפת הכור הגרעיני בסוריה, מבצע גשמי קיץ ומבצע עופרת יצוקה. על תפקודו במלחמה ספג ביקורת ממבקר המדינה ומ"ועדת וינוגרד".

בעקבות עדות מוקדמת שנגבתה בפרשת מעטפות הכסף דרשה מפלגת העבודה, השותפה העיקרית בקואליציה, את התפטרותו והוא התפטר מתפקיד ראש הממשלה. במרץ 2015 הורשע בפרשה זו בעבירות של מרמה, הפרת אמונים ובקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ובהמשך נגזרו עליו 8 חודשי מאסר וקנס. במשפט נוסף הורשע בקבלת שוחד ב"פרשת חברת הזרע" ונגזר עליו עונש מאסר בפועל של 18 חודשים. נגזר עליו גם חודש מאסר בפועל נוסף, בגין שיבוש מהלכי משפט. ב-2 ביולי 2017 סיים לרצות את עונש המאסר לאחר שנוכה שליש ממנו. אולמרט הוא ראש ממשלת ישראל היחיד שהורשע בעבירה פלילית.

אריאל שרון

אריאל (אריק) שרון (26 בפברואר 1928, ה' באדר תרפ"ח – 11 בינואר 2014, י' בשבט תשע"ד) היה ראש הממשלה האחד עשר של מדינת ישראל בשנים 2001–2006, שר בממשלות ישראל, חבר כנסת מטעם סיעת הליכוד, מייסד ויושב ראש מפלגת קדימה. לפני כניסתו לחיים הפוליטיים היה שרון מפקד חטיבת הצנחנים, מקים יחידה 101 ונודע בפעולות התגמול שעליהן פיקד. שרון ידוע אף כאדם אשר הכריע את הטרור ברצועת עזה בתחילת שנות ה-70 כאלוף פיקוד הדרום. במלחמת יום הכיפורים חצה עם אוגדתו את תעלת סואץ והביא למפנה העיקרי במלחמה.

היה ממייסדי מפלגת הליכוד, שחרתה על דגלה את חזון ארץ ישראל השלמה. במשך שלושים שנות פעילותו הפוליטית בלט בגישתו התקיפה למלחמה בטרור ובתמיכתו במפעל ההתנחלויות, ואף כונה "אבי ההתנחלויות". כשר הביטחון הוביל את צה"ל למלחמת לבנון הראשונה, וכראש ממשלה הוביל במרץ 2002 את ישראל למבצע חומת מגן. בשנת 2003, לאחר שנבחר בשנית לראשות הממשלה, חל מפנה בעמדותיו: הוא הכריז על תוכנית ההתנתקות, ובאוגוסט 2005 פינה את כל ההתנחלויות מרצועת עזה וכן ארבע התנחלויות בצפון השומרון. בנובמבר אותה שנה פרש מהליכוד והקים את מפלגת קדימה.

ב-4 בינואר 2006 לקה באירוע מוחי חמור, שהביא להעברת סמכויותיו כראש הממשלה וכיו"ר מפלגת קדימה לאהוד אולמרט. נפטר ב-11 בינואר 2014, לאחר שמונה שנים שבהן היה שרוי בתרדמת.

בית כנסת

בית כנסת הוא בית התפילה היהודי. השם "כנסת" מקורו מהשורש כ.נ.ס, והוא נקרא כך על שם ההתכנסות של האנשים בו. בית הכנסת מכונה מקדש מעט מפאת קדושתו והשוואתו לבית המקדש.

היהודים נוהגים להתפלל שלוש פעמים ביום, בבוקר תפילת שחרית, אחר הצהרים תפילת מנחה ובערב תפילת ערבית. בשבתות, ראשי חודשים וחגים נוספת תפילה אחר תפילת שחרית ושמה תפילת מוסף (ביום כיפור נוספת גם תפילת נעילה לאחר תפילת מנחה).

אף שכל בית כנסת פתוח בפני כל יהודי, נחלקים בתי הכנסת לפי שני קריטריונים עיקריים: לפי עדה (על פי רוב בשל השוני בנוסח התפילה): אשכנזים (נוסח אשכנז או נוסח ספרד), ספרדים (נוסח הספרדים), תימנים וכו' - ולפי זרם ביהדות - אורתודוקסים, קונסרבטיבים, רפורמים, קראים וכו'.

בנימין נתניהו

בנימין (בּיבּי) נתניהו (להאזנה (מידע • עזרה); נולד ב-21 באוקטובר 1949, כ"ח בתשרי ה'תש"י) הוא ראש ממשלת ישראל, שר הביטחון ושר הבריאות הנוכחי.

בין השנים 1984–1988, טרם הצטרפותו למפלגת הליכוד ובחירתו כחבר הכנסת השתים עשרה, היה נתניהו שגריר ישראל באו"ם. לאחר מכן כיהן כראש ממשלה במשך ארבע כהונות, המחולקות לשתי תקופות: הראשונה, בראשות ממשלת ישראל העשרים ושבע, בין השנים 1996–1999; והשנייה, שהחלה ב-2009, בראשות ממשלת ישראל השלושים ושתיים, ונמשכת עד היום (2019). הוא ראש הממשלה הישראלי שכיהן במשך התקופה הארוכה ביותר בתפקיד זה. כיהן גם כשר האוצר וכשר החוץ, וכן כראש האופוזיציה. בין השנים 1993–1999 כיהן כיושב ראש מפלגת הליכוד, תפקיד שחזר למלא החל מדצמבר 2005.

במהלך כהונתו בראש הממשלה יצאה ישראל למבצעי עמוד ענן וצוק איתן ברצועת עזה, והתמודדה עם גל הטרור הפלסטיני בשנים 2015–2016. עם זאת, מספר הנרצחים בפיגועי טרור בתקופתו נמוך בהשוואה לראשי הממשלה שקדמו לו. ישראל, ונתניהו אישית, הקדישו מאמץ רב לסיכול תוכנית הגרעין האיראנית, ונערכו תקיפות רבות, בעיקר של חיל האוויר הישראלי, במסגרת סכסוך ישראל–איראן–חזבאללה בסוריה. בתקופת כהונתו הכירה ארצות הברית בירושלים כבירת ישראל ובריבונות ישראל על רמת הגולן, והעבירה את שגרירותה לירושלים.

גולדה מאיר

גולדה מאיר (מאירסון; נולדה בשם גולדה מאבוביץ'; 3 במאי 1898, י"א באייר ה'תרנ"ח – 8 בדצמבר 1978, ח' בכסלו, תשל"ט) הייתה ראש ממשלת ישראל הרביעית, בין מרץ 1969 ליוני 1974. לפני כן כיהנה כשרת העבודה (1949–1956), וכשרת החוץ (1956–1966). כראש הממשלה, הנהיגה את ישראל בתקופת מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים. גולדה מאיר היא האישה הראשונה והיחידה שכיהנה כראש ממשלה בישראל. נוסף על היותה ראש הממשלה הרביעית של ישראל, היא האישה השלישית בעולם שנבחרה לראשות ממשלה.

חבר הכנסת

חבר הכנסת הוא אחד מ-120 הנציגים המכהנים בכנסת, לאחר שנבחרו לכהונה זו על ידי אזרחי מדינת ישראל בבחירות דמוקרטיות.

כחלק מחברותם בכנסת, משמשים חברי הכנסת גם כחברים בוועדות הכנסת, ויכולים לכהן גם כשרים או כסגני שרים בממשלה. ראש הממשלה וממלא מקומו חייבים לכהן גם כחברי הכנסת.

יושב ראש הכנסת

יושב-ראש הכנסת הוא ראש הרשות המחוקקת בישראל, ותפקידו לנהל את ענייני הכנסת, לייצג אותה כלפי חוץ, לשמור על כבודה, על סדר ישיבותיה ועל קיום תקנונה. יושב ראש הכנסת המכהן הוא יולי אדלשטיין מסיעת "הליכוד".

יושב-הראש, או אחד מסגניו, יושב בראש הישיבות בכנסת, מנהל אותן, מעמיד שאלות להצבעה וקובע את תוצאותיה וכן את תוצאות כל הבחירות המתקיימות בכנסת. יושב-ראש הכנסת וסגניו מהווים את נשיאות הכנסת, והיא המאשרת את הגשתן של הצעות חוק פרטיות ודחיפותן של הצעות לסדר היום.

בהיעדר נשיא המדינה מישראל או כאשר נבצר מנשיא המדינה למלא את תפקידו, ממלא יושב-ראש הכנסת את תפקידו.

יצחק רבין

יִצְחָק רַבִּין (להאזנה (מידע • עזרה);‏ א' באדר תרפ"ב, 1 במרץ 1922 – י"ב בחשוון תשנ"ו, 4 בנובמבר 1995) היה הרמטכ"ל השביעי של צה"ל וראש ממשלת ישראל החמישי.

רבין היה מפקד גדוד בפלמ"ח, מפקד חטיבת הראל במלחמת העצמאות, הרמטכ"ל השביעי של צה"ל עליו פיקד בעת מלחמת ששת הימים. לאחר פרישתו מצה"ל היה שגריר ישראל בארצות הברית וראש ממשלת ישראל מטעם מפלגת העבודה בשתי קדנציות: הראשונה בשנים 1974–1977, במהלכה יצא אל הפועל מבצע יונתן, והשנייה בשנים 1992–1995, שבמהלכה נחתמו הסכמי אוסלו והסכם השלום עם ירדן. בנוסף כיהן כשר הביטחון במשך כתשע שנים.

על חלקו בהסכמי אוסלו זכה בפרס נובל לשלום לשנת 1994 (יחד עם שמעון פרס ויאסר ערפאת). רבין נרצח במהלך כהונתו כראש ממשלה בידי מתנקש יהודי-ישראלי, יגאל עמיר, שהתנגד להסכמי אוסלו.

יריחו

יְרִיחוֹ (בערבית: أريحا (מידע • עזרה) - אַרִיחַא) היא עיר ברשות הפלסטינית באזור בקעת הירדן, כ-10 ק"מ מצפון לים המלח. גובה העיר - כ-250 מטר מתחת לגובה פני הים - הופך אותה לעיר המיושבת הנמוכה ביותר בעולם. יריחו היא ממקומות היישוב העתיקים בעולם, והתקיים בה יישוב מוקף חומה כבר בשנת 9500 לפנה"ס בערך, דהיינו לפני כ-11,500 שנה.

כ"ב בשבט

כ"ב בשבט הוא היום העשרים ושניים בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד כ"ב שבט הוא ברב השנים פרשת משפטים. אבל אם בר המצוה חל בשנה המתחילה בשבת או בשנה חסרה המתחילה ביום שני (שנה מקביעות בחג או בחה) פרשת בר המצווה היא פרשת יתרו.

כנסת פתוחה

"כנסת פתוחה" הוא אתר אינטרנט מבוסס קוד פתוח שמטרתו לשפר את השקיפות השלטונית בישראל, לחשוף את פעילות הכנסת לציבור ולהפוך את המידע לנגיש יותר. האתר אוסף מידע גולמי ממקורות שונים (בעיקר אתר הכנסת וכן מקורות מידע רשמיים אחרים) ומציג אותו בדרכים מועילות לנוחות המשתמש. המטרה העיקרית של יוצרי האתר היא להקים אתר חלופי עצמאי לאתר הכנסת, כיוון שלטענתם אתר הכנסת אינו נוח לחיפוש ולא עובד עם דפדפנים פופולריים, ואין בו מידע מספק על פעילותם הפרלמנטרית של חברי הכנסת, באופן שיאפשר לציבור להעריך את פעילותם. הוא נבנה ומתוחזק על ידי חברי הסדנא לידע ציבורי.

אתר "כנסת פתוחה" כולל בין היתר, דף שאוסף את כל הפרטים על הצעת חוק, כולל נוסח ההצעה הראשוני, הנוסח הסופי, דיונים עליה בוועדת הכנסת המתאימה, ועוד. כמו כן ניתן לראות איך כל חבר כנסת הצביע בכל אחת מההצבעות במליאת הכנסת, ולקבל סטטיסטיקות על הפעילות הפרלמנטרית שלהם.

בשלב זה, האתר אינו כולל מידע היסטורי אלא רק מידע מאז זמן הקמתו.

המיזם מבוסס על מתנדבים, ולא נתמך על ידי גוף מפלגתי. הוא מבוסס על אתרים דומים ברחבי העולם העוקבים אחרי הפרלמנטים המקומיים.

ממשלת ישראל

ממשלת ישראל היא הרשות המבצעת של מדינת ישראל. בראשה עומד ראש הממשלה, וחברים בה שרים, אשר בידי ראש הממשלה הסמכות למנותם (באישור הכנסת) ולפטרם. בידי ממשלת ישראל הסמכות ברוב ההיבטים הממלכתיים והציבוריים, והיא מייצגת את מדינת ישראל כלפי חוץ. מאז שנת 1968, מוסדרות בחירתה וכהונתה של הממשלה באמצעות חוק יסוד: הממשלה. השרים נושאים באחריות כלפי כל החלטות הממשלה ופעולותיה, והם אחראים להן, גם אם הן מנוגדות לדעתם.

במשך שנים אחדות התקיימה בחירה ישירה לראשות הממשלה, מתוך מגמה לשנות את השיטה הפוליטית במדינת ישראל; אך מטעמים שונים היא לא צלחה ובוטלה. במרבית שנות המדינה (כולל בעשור השני של המאה ה-21) מוטלת הקמת הממשלה על ידי נשיא המדינה על מי שהומלץ על ידי רוב הסיעות בכנסת והוא המיועד להיות ראש ממשלה - הפורמייטור . לצורך הקמת ממשלה נדרש הפורמייטור, לקבל את אמון רוב חברי הכנסת. לפיכך, טבעי הדבר להקים קואליציה של מפלגות אחדות (במה שכונה "מעשה מרכבה") ולמנות את ראשי המפלגות לשרים, ובכך לקבל את אמון הכנסת. פעם אחת הוקמה ממשלה, שראשי המפלגות הגדולות בה (הליכוד והעבודה) כיהנו בה כראשי ממשלה ברוטציה.

החל משנות ה-90 רוב הקואליציות היו צרות באופן יחסי, אך פעמיים הוקמה ממשלת אחדות לאומית, שכללה חלק ניכר מסיעות הכנסת. חלק קטן מהקואליציות הצליחו לזכות לאמונם של מספר רב של חברי כנסת.

לאורך השנים, מונו מספר שרים, אשר לא כיהנו כחברי הכנסת באותה עת.

מקום מושבה של ממשלת ישראל הוא קריית הממשלה, ירושלים.

מנחם בגין

מנחם בגין (להאזנה (מידע • עזרה); 16 באוגוסט 1913, י"ג באב תרע"ג, ברסט ליטובסק – 9 במרץ 1992, ד' באדר ב' תשנ"ב, תל אביב) היה ראש הממשלה השישי של מדינת ישראל, יו"ר תנועת החרות ומפלגת הליכוד, שר בממשלות ישראל, מפקד האצ"ל בתקופת המאבק במנדט הבריטי, חותם הסכם השלום בין ישראל למצרים וחתן פרס נובל לשלום לשנת 1978.

בגין החל את דרכו הפוליטית כמנהיג ציוני בתנועת בית"ר בבלארוס ובמזרח אירופה. במלחמת העולם השנייה נעצר על ידי המשטרה החשאית הסובייטית, הנ.ק.ו.ד. ונשלח לגולאג. לאחר שחרורו, יחד עם אזרחים פולנים נוספים, התגייס לצבא הפולני. בעת שירותו בצבא הפולני הגיע לארץ ישראל, יצר קשרים עם אצ"ל, והפך למפקד הארגון בסוף שנת 1943. בארבע השנים שבהן פיקד בגין על אצ"ל, ביצע הארגון קרוב ל-300 פעולות.

לאחר פירוק אצ"ל בקיץ 1948, הקים בגין את תנועת החרות ובמשך שנים כיהן כמנהיגה הבלתי מעורער. בגין התנגד בחריפות להסכם השילומים של ישראל עם גרמניה המערבית, ותמך בממשלה בעת מלחמות ישראל. לאחר עליית הליכוד לשלטון ב"מהפך" של 1977, חתם בגין כראש הממשלה על הסכם השלום עם מצרים וב-1982 יצא ל"מבצע שלום הגליל" שהתפתח למלחמת לבנון הראשונה. ב-1983 התפטר בגין מתפקידו והסתגר בביתו. הוא סירב לפרט את המניעים שגרמו לו לפרוש.

נשיא מדינת ישראל

הנָשִׂיא במדינת ישראל הוא ראש המדינה. מאחר שישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית, תפקידו של הנשיא ייצוגי וסמלי בעיקרו, והוא נותן ביטוי לאחדות העם. סמכויותיו ומעמדו של הנשיא מוגדרים בחוק יסוד: נשיא המדינה.

בעקבות שינוי בחוק ב-1998, הנשיא נבחר על ידי הכנסת לתקופת כהונה אחת בת שבע שנים. לפני השינוי, תקופת הכהונה הייתה בת חמש שנים עם אפשרות להאריכה בחמש שנים נוספות.

ראש ממשלת ישראל

ראש ממשלת ישראל הוא ראש הרשות המבצעת בשיטת הממשל בישראל. החוק הישראלי מקנה לממשלה שאותה מנהל ראש הממשלה את סמכויות השלטון הביצועיות, על אף שנשיא המדינה מוגדר בחוק כראש המדינה. לראש ממשלת ישראל מתמנה אחד מחברי הכנסת, שנשיא המדינה הטיל עליו להרכיב ממשלה, אחר התייעצות עם נציגי הסיעות, ושהצליח לקבל את אישורה של הכנסת להרכב ממשלתו. תהליך בחירתו של ראש הממשלה, וכן סמכויותיו וסמכות ממשלתו נקבעו בחוק יסוד: הממשלה, שעבר גלגולים אחדים.

שמעון פרס

שמעון פֶּרֶס (2 באוגוסט 1923, כ' באב תרפ"ג – 28 בספטמבר 2016, כ"ה באלול תשע"ו) היה פוליטיקאי ואיש ציבור ישראלי. כיהן כנשיאהּ התשיעי של מדינת ישראל, בין השנים 2007–2014, וכראש ממשלת ישראל השמיני בשנים 1984–1986, וכן במשך כשבעה חודשים לאחר רצח רבין, בשנים 1995–1996. במשך כחמישה עשורים שימש חבר הכנסת ובחלקם היה שר בממשלות ישראל בתפקידים בכירים. היה יושב ראש מפלגת העבודה במשך כ-20 שנים.

מגיל צעיר היה מעורב בעשייה ביטחונית וציבורית בישראל. בגיל 29 מונה למנכ"ל משרד הביטחון. נמנה עם מקימי הקריה למחקר גרעיני בדימונה והתעשייה האווירית.

בשנת 1959 נבחר לראשונה לכנסת הרביעית מטעם מפלגת מפא"י, ומאז שירת בה כחבר הכנסת, שר במשרדים שונים בממשלות ישראל, ובאופוזיציה, במשך 48 שנים רצופות, למעט מספר חודשים – יותר מכל חבר כנסת אחר, עד שנבחר לנשיא ב-2007. כיהן כיושב ראש מפלגת העבודה לזמן הממושך ביותר, במשך כ-20 שנים: מ-1977 עד ל-1992, 1995-1997, 2003-2005.

פעמיים כיהן בתפקיד ראש הממשלה:

ממשלת ישראל העשרים ואחת בין השנים 1984–1986, לאחר שתוצאות הבחירות לכנסת האחת עשרה לא הצליחו להביא להכרעה בין המערך שבראשו עמד, ובין הליכוד שבראשו עמד יצחק שמיר; שתי המפלגות החליטו לקיים "הסכם רוטציה", שלפיו ישמש כל אחד מן המנהיגים שנתיים בתפקיד ראש ממשלת אחדות, כאשר פרס יהיה הראשון.

ממשלת ישראל העשרים ושש בין נובמבר 1995, לאחר רצח יצחק רבין, ועד למאי 1996, אז החליפו בתפקיד בנימין נתניהו בעקבות ניצחונו על פרס בבחירות לכנסת הארבע עשרה ולראשות הממשלה.פרס היה שר החוץ בממשלתו השנייה של יצחק רבין (1992–1995), והיה בין המובילים של תהליך אוסלו, סדרת מגעים בין מדינת ישראל ואש"ף, אשר הביאו להסכמות שניתן להן תוקף עם החתימה הפומבית על הסכמי אוסלו. על תהליך זה הוענק לו, ליצחק רבין וליאסר ערפאת פרס נובל לשלום לשנת 1994.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.