הכנסייה האנגליקנית

הכנסייה האנגליקנית (או כנסיית אנגליה - Church of England) היא המוסד הנוצרי התאולוגי הרשמי של אנגליה, החל במאה השש עשרה. הכנסייה נוסדה רשמית בפרישת אנגליה מהכנסייה הקתולית במאה ה־16, אך היא מתייחסת לעצמה כאחת מכנסיות הרפורמציה מחד (מכיוון שאינה מקבלת את סמכות האפיפיור ומושפעת מתאולוגית הרפורמציה); אך גם כהמשך ישיר של הכנסייה המסורתית שהייתה קיימת באנגליה (ולפיכך לא כנסייה חדשה). כנסיית אנגליה היא גם "מוסד האם" של הכנסיות שנסתעפו ממנה ברחבי העולם, השייכות ל"קומיוניון האנגליקני" (Anglican Communion). בראש הכנסייה עומד הארכיבישוף מקנטרברי.

באנגליה חיים 26 מיליון איש שנטבלו כאנגליקנים, קרוב לשני שלישים מהאוכלוסייה, אם כי לפי אומדנים רק מיליון משתתפים במיסה באופן קבוע.[1]

היסטוריה

Canterbury Cathedral - Portal Nave Cross-spire.jpeg
קתדרלת קנטרברי, קתדרלה גותית של הכנסייה האנגליקנית ואחד האתרים הנוצריים העתיקים והחשובים בבריטניה. הקתדרלה היא מושב הארכיבישוף של קנטרברי, שהוא הפרימוס של אנגליה כולה והמנהיג הדתי של הכנסייה האנגליקנית

הראייה ההיסטורית הראשונה לקיומה של כנסייה נוצרית מאורגנת באנגליה היא מתחילת המאה השלישית. בישופים אנגליים נכחו בכנסים נוצריים באירופה הרומאית במאה הרביעית. תאולוגיית הכנסייה הושפעה על ידי מיסיונרים קלטים וגאלים בעיקר. אך, אחרי הגעתו של אוגוסטינוס הקדוש מקנטרברי מרומא בשנת 597, אימצה הכנסייה את מנהג הכנסייה הרומאית (הקתולית). במאות הבאות התחזקו היחסים בין הוותיקן לאנגליה בזכות הכיבוש הנורמני של אנגליה (1066). במקביל, האפיפיורים הקתולים הגבירו את כוחם באנגליה.

על אף שלא מעט מלכים ניסו לצמצם את השפעת רומא באנגליה, המאמצים לא הצליחו עד כהונתו של המלך הנרי השמיני במאה ה־16. באותו זמן, התפשטה הרפורמה הפרוטסטנטית, שבה הוקמו כתות נוצריות חדשות למורת רוחה של הכנסייה הקתולית. אשתו של הנרי, קתרין מארגון, לא ילדה, וכך לא היה לו יורש, והאפיפיור קלמנס השביעי סירב לאשר את בקשת הגירושין של המלך. בעקבות כך, גרם המלך לפרלמנט לחוקק סדרת חוקים שביטלה את כוחו של האפיפיור בכנסיית אנגליה. תוך כדי כך, ייסד הנרי את כנסיית אנגליה ככנסייה לאומית עצמאית. הכנסייה החדשה לא שינתה באופן ניכר את מנהגי הדת, ונתקבלה במידה רבה על ידי מרבית האנגלים. לאחר מותו של הנרי השמיני, התגבשה הכנסייה האנגלית ופרסמה ספרי תפילה והצהרות על עקרונותיה. ב־1553, עבר השלטון באנגליה לבתו של הנרי, מרי הראשונה, אשר השיבה את ממלכת אנגליה לנצרות הקתולית והייתה ידועה בכינוי "מרי עקובת הדם" בעקבות רדיפותיה האכזריות נגד הפרוטסטנטים.

לאחר מותה של מרי, ב־1558, ירשה אליזבת הראשונה את המלכות והחייתה את חוקיו של אביה, הנרי השמיני. במשך כהונתה, דרשו הפוריטנים הקיצוניים יותר רפורמות בכנסייה, במטרה לגרום למדינה לדמות למרכזים פרוטסטנטיים ביבשת אירופה. במאה ה־17, החל באנגליה שלטון בית סטיוארט. הפרלמנט ניסה לצרף את מאמציו להפיל את המשפחה לתנועת הרפורמות הדתיות. לאורך המאה, המלכים והפרלמנט נאבקו זה בזה על הדת השלטת בממלכה.

תוכן העקרונות של כנסיית אנגליה לא שונה באופן בולט בשתי המאות הבאות. במאה ה־19, התקיים ניסיון להחזיר את הדת לצורתה בימיה הראשוניים כגוף קתולי בפועל.

בעקבות מלחמת העצמאות של ארצות הברית, האמריקנים, לא רצו עוד להיות חברים בכנסיית אנגליה, שהייתה כפופה למלך, ולכן הקימו את הכנסייה האפיסקופלית (אפיסקופל - משגיח), הכנסייה האנגליקנית בארצות הברית. כיום, קיימות כנסיות אנגליקניות במרבית המדינות הדוברות אנגלית בנוסף לארצות הברית ואנגליה, כגון כנסיות אירלנד, סקוטלנד, וויילס; כנסיות אנגליקניות נפרדות באוסטרליה, ניו זילנד, ומדינות רבות באפריקה ובאסיה.

עקרונות

עקרונות כנסיית אנגליה שונים מאלו של הקתוליות. ההבדלים העיקריים הם הסמכת נשים לכמורה וחוסר הנאמנות לאפיפיור. כנסיית אנגליה שונה מהכנסיות הפרוטסטנטיות הנוספות בעיקר בצורת ההסמכה לכמורה, במבנה התפילה, שמורכב מתרגומים אנגליים של תפילות טרום־רפורמיות, וההזדהות עם עקרונות האמונה הקתוליות. הכנסייה אינה נוטלת צד בוויכוח בין הפרוטסטנטים לקתולים.

הסמכת נשים לכמורה

החל בשנת 1861 מונו נשים כדיאקוניות, אולם הן לא שימשו ככמרים באופן מלא ולא נחשבו כמוסמכות לכמורה. ב-1986 נחקק חוק המאפשר הסמכה של נשים לכמורה, ולראשונה הוסמכו נשים בשנת 1987. ב-2014 הסכים הסינוד הכללי של הכנסייה לאשר מינוי נשים לבישופות.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ רות גלדהיל, Anglican membership figures could be out by millions.‏ Christianity Today,‏ 12 בנובמבר 2015.
אמנת המייפלאואר

אמנת המייפלאואר (באנגלית: The Mayflower Compact) היא המסמך המינהלי הראשון שנכתב בקולוניה הבריטית פלימות. אמנה זו נכתבה על ידי חלק מ"האבות העולים", המתיישבים שהיגרו לאמריקה מממלכת אנגליה, אשר כמחציתם היו פליטים אנגלים שנרדפו על ידי הכנסייה האנגליקנית. האמנה נחתמה ב-21 בנובמבר 1620, על ידי 41 מתוך 102 נוסעי האונייה מייפלאואר בה התחייבו להתאגדות מדינית על האדמה שהייתה עוד ללא מוסדות שלטון ונטו להישאר (בשלב זה) בנאמנותם למלך ג'יימס הראשון, מלך אנגליה. אמנה זו מהווה מעין סמל של החוקה האמריקאית המתגבשת עם תחילת ההתיישבות ביבשת החדשה.

בית טיודור

בית טיודור (באנגלית: House of Tudor) היא שושלת שליטים אנגלית ממנה יצאו חמישה מלכים ששלטו בממלכת אנגליה משנת 1485 ועד 1603. שלושת המלכים הבולטים בשושלת (הנרי השביעי, הנרי השמיני ואליזבת הראשונה) סייעו במידה ניכרת להפיכתה של אנגליה ממדינה אירופאית ממוצעת בימי הביניים למדינה מרכזית בתקופת הרנסאנס. בימיו של הנרי השמיני התנתקה הממלכה מרומא, המלך הפך לראש הכנסייה האנגליקנית והחלה סדרת מלחמות דת ממושכות, אשר נסתיימו סופית עם האמנציפציה הקתולית ב-1829.

דודומה

דודומה (בסווהילי: Dodoma) היא עיר הבירה הרשמית של טנזניה והעיר הרביעית בגודלה. בעיר מתגוררים 410,956 תושבים (2012). העיר מהווה גם את בירת מחוז דודומה.

בעיר ממוקמים אצטדיון ג'מהורי ובית הפרלמנט של טנזניה.

דיאקון

דיאקון או דיאקונוס (מיוונית: διακονος) הוא שמה של אחת משלוש המשרות של הכמורה הנוצרית בכנסייה הקתולית, האורתודוקסית, והאנגליקנית. שתי המשרות האחרות הן הכומר והבישוף (או הארכיבישוף).

מקורה של המילה דיאקון הוא מהמילה היוונית דיאקונוס, אותה אפשר לתרגם בתרגום חופשי למילה "משרת". מקור המשרה, לפי המסורת הנוצרית, הוא בבחירתם של שבעה אנשים שיעזרו במשימות של הכנסייה הנוצרית הקדומה כמו דאגה וחלוקת נדבות לעניים (מעשי השליחים ו' 1–6). בכנסייה הקתולית הקדומה הדיאקונים עזרו לכומר או לבישוף בביצוע המיסה ובקבלת תרומות המתפללים בסופה. עם אישור מיוחד הם יכלו לעסוק גם במתן חלק מהסקרמנטים, כמו טבילת תינוקות. בכל כנסייה שרתו מספר דיאקונים ובכנסיות הגדולות נמצא גם ממונה על הדיאקונים הוא הארכידיאקון הכפוף ישירות לבישוף. גם בחצר האפיפיור שרתו דיאקונים (בתקופות רבות מספרם היה שבעה) שנקראו קרדינלים-דיאקונים. במשך הדורות פחתה חשיבותה של מישרה זו עד למצבה הנוכחי של שלב ביניים לפני קבלת המינוי לכמורה.

כיום, בכנסיות הקתוליות, אנגליקניות ואורתודוקסיות, תפקידם של הדיאקונים הוא לשמש כעוזרי הכמרים במטלותיהם הרוחניות והמנהליות. יש להם תפקיד מוגדר בקריאת ספרי הקודש הנוצריים, ביצוע חלק מטקסי הדת הנוצריים (הסקרמנטים). בכנסייה האורתודוקסית הם אחראים גם על פיזור הקטורת, קריאה לקהל המאמינים לבוא לתפילה, וניהול תפילות מסוימות. הדיאקונים מזוהים על ידי תשמישים ולבוש טקסי המיוחד להם.

בכנסייה האנגליקנית יכול דיאקון להינשא, ואילו בכנסיות האורתודוקסיות והקתוליות, אדם נשוי יכול להתמנות לדיאקון, אך לדיאקון אסור להינשא.

בכנסיות הקתוליות והאנגליקניות המודרניות הסמכה לדיאקון מהווה בדרך כלל שלב מעבר לפני ההסמכה לכמורה. עם זאת בשנים האחרות ישנו תהליך של יצירת מעמד דיאקונים קבועים, שתפקידם מוכר על ידי הכנסייה.

תפקיד הדיאקון מופיע גם במספר זרמים בכנסייה הפרוטסטנטית, אולם שם התפקיד לא מהווה שלב רשמי בדרך לכמורה, ולרוב מסתכם בחובות מנהליות ותקציביות.

דיוקסיה

דיוקסיה (בעברית "הגמונות" או "בישופות") הוא כינוי ליחידת מנהל טריטוריאלית המנוהלת בידי בישוף, בחלק מהכנסיות הנוצריות. בכנסייה הקתולית קרויה דיוקסיה המנוהלת בידי ארכיבישוף "ארכידיוקסיה" (בדרך כלל בשל גודל, משמעות היסטורית או שניהם). בשנת 2003 היו בכנסייה הקתולית 569 ארכידיוקסיות ו-2,014 דיוקסיות בעולם.

חלק מהכנסיות הפרוטסטנטיות כדוגמת הכנסייה האנגליקנית ירשו את מבנה הדיוקסיות במישרין במהלך הרפורמציה.

בתקופות האחרונות של האימפריה הרומית שולבו הפרובינקיות שהלכו והתפצלו, ביחידת מנהל גדולה יותר, הדיוקסיה - מלטינית dioecesis - מהמונח היווני διοίκησις, כלומר "מִנְהָל" (קיימת גם גרסה כי מקור המילה הוא שם הקיסר דיוקלטיאנוס שבימיו בוצעה חלוקה זו).

הכנסייה הקתולית ירשה במישרין את חלוקת הסמכות הרומאית במאה ה-5 ובמאה ה-6 לספירה, כשכל בישוף לקח לעצמו במלואו את התפקיד שמילא בעבר ה"פרפקט" הרומי. ההעברה התאפשרה בשל המנהג הנוצרי לקבוע את אזורי המנהל הכנסייתיים חופפים לאלו של המנהל האזרחי. בתקופה המודרנית משמרות דיוקסיות רבות (למרות חלוקות שבוצעו בשטחן במשך השנים) את הגבולות של החלוקה האדמיניסטרטיבית הרומאית העתיקה.

הארכיבישוף מיורק

הארכיבישוף מיורק (באנגלית: Archbishop of York) הוא בעל התפקיד השני בחשיבותו בכנסייה האנגליקנית לאחר הארכיבישוף מקנטרברי. הוא מכהן כבישוף של דיוקסיית יורק שכוללת את צפון אנגליה ואת האי מאן. מתוקף תפקידו הוא חבר בית הלורדים כלורד רוחני.

מקום מושבו הוא בקתדרלת יורק שבעיר יורק.

הארכיבישוף מקנטרברי

הארכיבישוף מקנטרברי (אנגלית: Archbishop of Canterbury) הוא הפרימוס והמנהיג של הכנסייה האנגליקנית.

מייסד שושלת הארכיבישופים הוא אוגוסטין מקנטרברי , המיסיונר שהקים את הדיוקסיה העתיקה ביותר באנגליה בשנת 597. הארכיבישוף הנוכחי הוא ג'סטין וולבי (Justin Welby), הארכיבישוף ה-105 בשושלת. הוא נבחר לתפקיד ב-10 בינואר 2013 והחל את כהונתו ב-4 בפברואר. הכתרתו נערכה ב-21 במרץ 2013 בקתדרלת קנטרברי.

הארכיבישופים מקנטרברי, ביחד עם הכנסייה האנגליקנית כולה, היו כפופים לאפיפיור עד לרפורמציה במאה ה-16, כאשר הכנסייה האנגליקנית נפרדה מהכנסייה הקתולית והפכה לעצמאית.

הכנסייה האנגליקנית העולמית

הכנסייה האנגליקנית העולמית (Anglican Communion) הוא ארגון עולמי של כנסיות אנגליקניות. מכיוון שאין "כנסייה אנגלית" אחת, עדיף להתייחס לשיתוף האנגליקני המכיל כנסיות ארציות המזוהות עם הכנסייה של אנגליה. הן מכבדות את העקרונות של הכנסייה האנגלית וטקסים שנערכים אצל חברי הכנסייה האנגליקנית העולמית מכובדים בכל הכנסיות האחרות.

הכנסייה האנגליקנית העולמית משתמשת בשושנת הרוחות כסמלה לציין את תפוצתה העולמית ואופיה המבוזר.

הארכיבישוף מקנטרברי נחשב כמנהיג הסמלי של הכנסייה כ"ראשון בין שווים" אך בעצם אין לו סמכויות מחוץ לאנגליה.

הכנסייה האפיסקופלית (ארצות הברית)

הכנסייה האפיסקופלית או "הכנסייה האפיסקופלית של ארצות הברית" (באנגלית: The Episcopal Church, ולעיתים בקיצור TEC) היא כנסייה בנצרות המשתייכת לזרם האנגליקני, שמרכז פעולתה בארצות הברית.

הכנסייה האפיסקופלית הייתה לארגון עצמאי זמן קצר לאחר המהפכה האמריקנית, כאשר חויבה לנתק את קשריה עם הכנסייה של אנגליה, הכפופה להלכה למלך בריטניה. בכך הייתה לכנסייה האנגליקנית האוטונומית הראשונה מחוץ לאיים הבריטיים. מקור השם במילה הלטינית Episcopus שמשמעה בישוף.

כנסיות אנגליקניות וכן מתודיסטיות נוספות, מחוץ לארצות הברית, כוללות בשמן את התואר "אפיסקופלית". (למשל הכנסייה האפיסקופלית של ירושלים והמזרח התיכון).

הקהילות מאורגנות בדיוקסיות, שבראש כל אחת מהן עומד בישוף. לכנסייה משתייכות מעל 7500 קהילות, שבראש כל אחת מהן עומד ועד מנהל, אשר בוחר (בכפוף להסכמת בישוף הדיוקסיה) את כהני הדת של הקהילה: כמרים ודיאקונים. הקהילות משתייכות ל-110 דיוקסות הפרושות בארצות הברית, וכן בטיוואן ובחלק ממדינות דרום אמריקה והאיים הקריביים. נוסף לכך קיים ארגון של הקהילות באירופה, שמעמדו דומה לזה של דיוקסיה. הדיוקסות שבארצות הברית מאורגנות בתשע פרובינציות.

מבחינת האמונה הדתית, מחשיבה הכנסייה את עצמה כמצויה בדרך הביניים שבין נצרות קתולית ופרוטסטנטיות. הן מבחינה ליטוּרגית והן מבחינה אמונית קיימים הבדלים גדולים בין קהילות שונות המשתייכות לכנסייה. שני נושאים שעמדו במוקד מחלוקת נוקבת בכנסייה בשנים האחרונות היו היחס להומוסקסואליות ושאלת קבלתן של נשים לתפקידים בהיררכיה הכנסייתית. בשנת 2006 נבחרה אשה, קת'רין ג'פרטס סצ'ורי, לתפקיד הבישוף העליון של הכנסייה, בחירה שעוררה ביקורת בקרב גורמים שמרנים בעולם האנגליקני בכלל. מרבית הדיוקסיות, אך לא כולן, מקבלות נשים לתפקידי כמורה ובישוֹפוּת.

ב-2010 נמנו כ-2.12 מיליון חברים רשומים בקהילות הכנסייה האפיסקופלית, מתוכם כ-1.95 מיליון בארצות הברית. מספר החברים הגיע לשיא של כ-3.4 מיליון באמצע שנות השישים, ונמצא בירידה הדרגתית בעשורים האחרונים, בדומה למצב בכנסיות אחרות מן הזרם המרכזי. האפיסקופלים בארצות הברית מהווים חלק גדול מאוד בפוליטיקה בכלכלה ובאקדמיה יחסית לגודלם באוכלוסייה הכללית. כקבוצה, אפיסקופלים אמריקאיים נוטים להיות משכילים יותר ולהרוויח יותר מאשר אמריקאים בכללותם. בנוסף, רבות מהדמויות הבולטות בארצות הברית, כמו בנקאים, אנשי תעשייה ועסקים ומשפחות ותיקות עשירות הן חברות בכנסייה האפיסקופלית, ומספר של המשפחות האמריקאיות העשירים ואמידים ביותר, כגון משפחת ואנדרבילט, משפחת אסטור, משפחת רוקפלר, משפחת דו פונט, משפחת רוזוולט ומשפחת פורבס הם אפיסקופלים. סימן נוסף של השפעת הכנסייה האפיסקופלית היא העובדה שיותר מרבע מכל נשיאי ארצות הברית היו אפיסקופלים.

הרפורמציה באנגליה

הרפורמציה האנגלית היא סדרת שינויים בחוקי הדת והמדינה שהתחוללו באנגליה במאה ה-16, במהלכם השתחררה הכנסייה האנגליקנית מראשותו של האפיפיור ושל הכנסייה הקתולית.

אירועים אלו היו מקושרים בחלקם לתהליך אירופאי רחב יותר שנקרא הרפורמציה הפרוטסטנטית, שהייתה תנועה פוליטית ודתית אשר השפיעה על מנהגי הנצרות ברחבי אירופה במהלך תקופת קיומה. גורמים רבים תרמו לתהליך הרפורמציה באנגליה בפרט ובאירופה בכלל: דעיכת הפיאודליזם ועליית הלאומיות, עלייתו של המשפט המקובל, המצאת מכונת הדפוס והפצתו המתגברת של התנ"ך, הפצתם של ידע ורעיונות חדשים בין המלומדים והמעמדות הגבוהים והבינוניים. אך שלביה השונים של הרפורמציה באנגליה (שהתפשטה גם לאירלנד וויילס), הונעו בעיקר משינויים במדיניות הממשלה והסתגלות הדרגתית של דעת הקהל אליה.

תחילתה של הרפורמציה האנגלית התבססה על רצונו של הנרי השמיני, מלך אנגליה לבטל את נישואיו, ולפיכך הייתה הרפורמציה יותר לעניין פוליטי מאשר לוויכוח תאולוגי. מציאות הפערים הפוליטיים המשמעותיים בין רומא לאנגליה היוותה מצע להתפתחותם של ויכוחים תאולוגיים חדשים. לפני תחילתה של הרפורמציה הדוקטרינה נקבעה על ידי האפיפיור והכנסייה הקתולית על פי המשפט הקאנוני, מיסי הכנסייה שולמו ישירות לרומא והאפיפיור היה הפוסק העליון לגבי מינוי הבישופים. ההתפלגות מרומא הפכה את השליט האנגלי למושל העליון של הכנסייה האנגליקנית על פי שורת חוקים שחוקק הפרלמנט בין 1532 ל-1534, ביניהם "חוקי העליונות", כך שהכנסייה האנגליקנית הפכה לכנסיית המדינה. המלוכה הפכה להיות הסמכות הסופית בסכסוכים דוקטרינריים ומשפטיים, הבעלים של הכנסות הכנסייה והפוסקת לגבי מינוי הבישופים.

מבנה ותאולוגיית הכנסייה הפכו לנושא מחלוקת חריף בין אנשי הדת והשלטון באנגלייה למשך דורות רבים. ויכוחים אלו נסתיימו עם המהפכה המהוללת בשנת 1688, שלאחריה נוסדו חוקי הכנסייה. לאחר המהפכה המהוללת נותרו באנגליה מספר כנסיות קתוליות, נאמנות לאפיפיור, שחבריהן סבלו מהגבלות אזרחיות שהוסרו עם הזמן ומוסדותיהן הוצאו מהחוק עד המאה ה-19.

כרייסטצ'רץ'

כרייסטצ'רץ' (באנגלית: Christchurch, במאורית: Ōtautahi) היא בירת מחוז קנטרברי שבניו זילנד. זוהי העיר הגדולה ביותר באי הדרומי והעיר השלישית בגודלה בניו זילנד (אחרי אוקלנד וולינגטון) - אוכלוסייתה 390,300 תושבים נכון לשנת 2010. היא נמצאת על חופו המזרחי של האי הדרומי, מצפון לחצי האי בנקס, ודרומית למפרץ פגסוס. העיר נקראת על שם מכללת כרייסט צ'רץ', המכללה הגדולה ביותר באוניברסיטת אוקספורד. במרכז העיר עמדה קתדרלת כרייסטצ'רץ'.

באזור העיר כרייסטצ'רץ' נמצאו שרידים להתיישבות מוקדמת של מאורים, ככל הנראה לצורך ציד מואה עונתי. את בתיה הראשונים של העיר בנו בשנות הארבעים של המאה ה-19 ציידי לוויתנים, אך רק ב-16 בדצמבר 1850 הגיעה קבוצת המתיישבים הראשונה, 792 נפש, שהגיעו בעידוד הכנסייה האנגליקנית להקים עיר אנגלית שבמרכזה קתדרלה ומכללה. שש שנים לאחר מכן, ב-31 ביולי 1856 הוכרזה כרייסטצ'רץ' כעיר על ידי הכתר הבריטי, והייתה לעיר הראשונה בניו זילנד. החל משנותיה הראשונות הוקצו שטחים נרחבים בעיר לפארקים ולגנים, פארק הגלי (Hagley Park) המשתרע על פני 1600 דונם הוקם בשנת 1855, והגנים הבוטניים של כרייסטצ'רץ' (300 דונם) הוקמו בשנת 1863. מדיניות זו נשמרה גם בהמשך והעיר מלאה בפארקים ציבוריים ובחצרות פרטיות מטופחות, עובדה שהעניקה לה את הכינוי עיר הגנים (The Garden City). בשנת 1867 הוקם מוזיאון כרייסטצ'רץ'.

כרייסטצ'רץ' בנויה כולה במישור, מטרים ספורים מעל פני האוקיינוס השקט. היא נתחמת על ידי נהר ואימקרירי (Waimakariri) מצפון, האוקיינוס השקט ממזרח והאזור הגעשי של פורט הילס (Port hills) מדרום. ממערב משתרעים מישורי קנטרברי. קתדרלת קרייסט צ'רץ', שהייתה לאחד מסמליה של העיר, נמצאת במרכז העיר וסביבה ארבע השדרות המרכזיות. שדה התעופה הבינלאומי של כרייסטצ'רץ' נמצא ממערב לעיר.

ב-15 במרץ 2019 בוצע בעיר טבח המוני, שבו רוצח אוסטרלי רצח 50 מתפללים מוסלמים בשני מסגדים בעיר.

מתודיזם

מתודיזם או התנועה המתודיסטית היא קבוצת קהילות נוצריות אוונגליסטיות הקשורות זו לזו. ההתחדשות המתודיסטית החלה באנגליה במאה ה-18. מקורה בקבוצת גברים, בהם ג'ון וסלי ואחיו הצעיר צ'ארלס, כתנועה בתוך הכנסייה האנגליקנית. הודות לפעילות מיסיונרית נמרצת היא התפשטה ברחבי האימפריה הבריטית, ארצות הברית ומעבר לכך. מלכתחילה פנתה התנועה לפועלים, לאיכרים עניים ולעבדים. מבחינה תאולוגית מאמינים המתודיסטים כי כל בני האדם יכולים להיגאל, בתנאי שיאמינו בישו ובהתאם לרצונו של האל. לדברי הכנסייה בשנת 2006 היא מנתה 75 מיליון חברים.

נצרות פרוטסטנטית

הנצרות הפרוטסטנטית היא שם כולל למספר גדול של כנסיות המהוות ביחד את אחד הזרמים העיקריים בנצרות והשני בגודלו לאחר הקתוליוּת. הן חולקות שורה של עקרונות יסוד רופפים ושורשיהן בתפיסות שהתפתחו ברפורמציה הפרוטסטנטית של המאה ה-16, שמנהיגיה המרכזיים מרטין לותר וז'אן קלווין יצאו נגד הכנסייה הקתולית והאפיפיור.

המשותף להן הוא ביסוס הנוהג הדתי על כתבי הקודש לבדם ולא על מסורת הכנסייה והקביעה כי המקרא ניתן לפרשנות עצמאית, שלילת האפשרות לגאולה באמצעות מעשים טובים והדגשת האמונה כאמצעי היחיד לקבל את חסד האל, וסירוב להכיר בייחוד של מעמד הכמורה על פני יתר המאמינים. הפרוטסטנטים דוחים גם את פולחן הקדושים ומרים, אם ישו ושוללים את האמונה בטרנסובסטנציאציה של הלחם והיין בסעודת האדון, כפי שהיא מקובלת בקתוליות.

מלבד זאת וכתוצאה ישירה מהחופש הפרשני והיעדר היררכיה כנסייתית מוסדרת, קיים מגוון אדיר של תפישות ואמונות בקרב הפלגים הפרוטסטנטיים השונים, החלוקים ביניהם לגבי המובן המדויק של יסודות אלה והיבטים רבים נוספים. הם נעדרי כל מסגרת ארגונית אחידה, וקיימות רבבות כנסיות פרוטסטנטיות שונות כשחדשות נפתחות בהתמדה. הגדולות והמשפיעות כוללות את הלותרנים, הקלוויניסטים, המתודיסטים, הבפטיסטים, הפנטקוסטלים, האדוונטיסטים ועוד כמו גם רבות מאוד המתרחקות מכל זרם והנן עצמאיות לגמרי. בנוסף ישנה הכנסייה האנגליקנית הגדולה השוללת את האפיפיור אך קרובה בהרבה לקתוליות. מספרם של כלל הנטבלים בנצרות הפרוטסטנטית נאמד בבין 800 ל-900 מיליון נפש, החברים ביותר מ-30,000 זרמים מובחנים. לפרוטסטנטיות הייתה השפעה עמוקה על התרבות המערבית, בייחוד בעולם דובר-האנגלית והגרמנית, והיא מקושרת עם התפתחויות כמו עליית הקפיטליזם, האינדיבידואליזם והסובייקטיביות.

פוריטניות

פוריטניות היא תנועה נוצרית שהתפתחה באנגליה במאה ה-17 ובהמשך בניו אינגלנד במטרה "לטהר" את הכנסייה האנגליקנית משאריות הקתוליות שלטענתם נותרו בה.

התנועה דגלה באורח חיים סגפני ופשוט, באיסורים מחמירים ושמירה קפדנית על מצוות הדת, יחד עם החדרת גישה דתית לכל תחומי החיים. הפוריטניות התבססה על התפישה, שכתבי הקודש הם הבסיס הבלעדי לנצרות וכי מותר לפרש את התנ"ך פירוש אישי.

הממסד האנגליקני הכנסייתי והכתר רדפו את הפוריטנים, ובשל כך רבים מהם היגרו לאמריקה. הם התרכזו במסצ'וסטס, שם הוענקו זכויות פוליטיות לחברי כנסייה זו בלבד כדי להבטיח את שלטון אמונתם. הפורשים ממנה הוגלו ויסדו מושבות חדשות. הסתמכות הפוריטנים על האמונה האישית ועל זכות המאמינים להתאגד בקהילות דתיות עצמאיות גרמה במרוצת הזמן להתפלגות התנועה לכיתות רבות ולהתפתחותה של סובלנות דתית והכרה בפלורליזם רעיוני.

קאנוניזציה (קדושים נוצריים)

בנצרות הקתולית, קאנוניזציה (בעברית קידוש או הקדשה) היא תהליך ההכרזה על אדם מת כקדוש. בעבר, אנשים הוכרו כקדושים בתהליך לא-רשמי, אך בסופו של דבר התהליך מוּסד.

בכנסיות הקתוליות, פעולת הקאנוניזציה מבוצעת על ידי האפיפיור בלבד, והיא מגיעה להשלמתה בסופו של תהליך ארוך הדורש הוכחות לכך שהאדם שהועמד לקאנוניזציה חי ומת בדרך מופתית וקדושה, ושהוא ראוי להיות מוכר כקדוש. הכרה רשמית זו מעניקה לאותו אדם תהילת עולם בכנסייה הקתולית, וניתן להזכירו בנוסחי תפילה שונים.

תהליך הקאנוניזציה אינו הופך אדם לקדוש, אלא רק מכריז על כך שהאדם הוא קדוש, כלומר היה כזה גם לפני הקאנוניזציה וגם במהלך חייו; עם זאת, לקדוש אין להתייחס כאל אל, אלא כאדם ששירת בחייו את האל, וחייו הקדושים הפכו אותו לראוי לאהבתו המיוחדת. מקובל לומר שישנם קדושים רבים בגן עדן, שלא הוכרו על ידי הכנסייה הקתולית באופן רשמי כקדושים, אך קדושתם אינה פחותה משל אלו שכן הוכרו רשמית ככאלה.

קנטרברי

קנטרברי (באנגלית: Canterbury) היא עיר במזרח מחוז קנט בדרום מזרח אנגליה המפורסמת בעיקר בזכות הקתדרלה שלה ובזכות היותה מושבו של הארכיבישוף מקנטרברי, ראש הכנסייה האנגליקנית.

השם קנטרברי נובע מן המילה "קנטוורבייריג" (Cantwarebyrig) באנגלית עתיקה, אשר משמעותה "מצודת אנשי קנט".

קתדרלת קנטרברי

קתדרלת קנטרברי (באנגלית: Canterbury Cathedral) היא קתדרלה גותית של הכנסייה האנגליקנית השוכנת בקנטרברי שבמחוז קנט בדרום מזרח אנגליה, והיא אחד האתרים הנוצריים העתיקים והחשובים בבריטניה. הקתדרלה היא מושב הארכיבישוף של קנטרברי, שהוא הפרימט (Primate) של אנגליה כולה והמנהיג הדתי של הכנסייה האנגליקנית. בנוסף להיותה כנסיית האם של הדיוקסיה של קנטרברי, היא מוקד של הקומיוניון האנגליקני ולידה ישנו מנזר בנדיקטיני. שמה המלא הוא Cathedral and Metropolitical Church of Christ at Canterbury. הכנסייה הראשונה באתר נבנתה ב-597 והקתדרלה הגותית הנוכחית נבנתה בשנים 1175-1493.

קתרין מאראגון

קתרין מאראגון (ספרדית: Catalina de Aragón;‏ 16 בדצמבר 1485 - 7 בינואר 1536) הייתה אשתו הראשונה של הנרי השמיני מלך אנגליה. נסיונותיו להתגרש ממנה, וסירובו של האפיפיור לאשר את הגירושים, היוו את הרקע להתפתחות הקרע בין הנרי השמיני והכנסייה הקתולית וליצירת הכנסייה האנגליקנית.

תומאס קרומוול

תומאס קרומוול, הרוזן הראשון של אסקס (באנגלית: Thomas Cromwell;‏ 1485 - 28 ביולי 1540), היה מדינאי אנגלי, אחת הדמויות הפוליטיות החשובות ביותר תחת שלטונו של הנרי השמיני מלך אנגליה.

קרומוול נולד בסביבות 1485 בעיר פאטני בממלכת אנגליה (כיום חלק מרובע וונדסוורת'). אביו היה וולטר קרומוול (1463–1510), נפח, בעל מבטשה, סוחר בדים והבעלים של פונדק ומבשלה. היו לקרומוול שתי אחיות, המבוגרת בהן - קתרין, נישאה לעורך דין וולשי בשם מורגן ויליאמס, הצעירה בהן - אליזבת, נישאה לאיכר. בנה של אחותו המבוגרת, ריצ'רד ויליאמס עבד אצל דודו (תומאס) ושינה את שמו לריצ'רד קרומוול. אותו ריצ'רד הוא סבא-רבא של אוליבר קרומוול.

כנער, עזב קרומוול את משפחתו בפאטני וחצה את התעלה ליבשת. דיווחים על פעילותו בצרפת, איטליה, וארצות השפלה הם שטחיים וסותרים. נטען כי הוא הפך שכיר חרב וצעד עם הצבא הצרפתי לאיטליה, שם הוא לחם בספרדים על גדות הגריגליאנו ב-28 בדצמבר 1503.

לאחר שלמד משפטים הוא החל לשמש כעוזר לקרדינל תומאס וולסי ונעשה לחבר הפרלמנט האנגלי בשנת 1523. לאחר המשבר שגרמו גירושיו של המלך הנרי השמיני מקתרינה מאראגון, עלתה קרנו של קרומוול על חשבונו של וולסי. בשנת 1533 הוא מונה למשרת מזכיר המדינה, וב-1536 למשרת הלורד שומר החותם.

עיקר פועלו של קרומוול היה בהקשר הרפורמות הדתיות באנגליה של אותה תקופה, ולמעשה, הוא היה אחד המעצבים של הכנסייה האנגליקנית. הוא היה אחד התומכים הבולטים בהצעה להפוך את המלך הנרי השמיני לראש הכנסייה האנגליקנית ועזר להעביר את "חוק העליונות הראשון" שמיסד מעמד זה בפרלמנט. בשנת 1535 מינה המלך הנרי השמיני את קרומוול לשרו לענייני הרוח. משרה זו נתנה לו סמכות שיפוט עליונה בתחומי הדת ויצרה לראשונה רשות מאוחדת אחת על שני המחוזות של הכנסייה האנגליקנית. בתור השר הראשי של המלך, קרומוול פיקח על פירוק המנזרים במדינה. הוא ביקר במנזרים וכנסיות רבות והחרים את רכושם כדי להעבירו לידי המלך, ראש הכנסייה החדש. כפרס על מעשיו בתהליך זה המלך הנרי השמיני יצר עבור קרומוול את התואר רוזן אסקס, שהוענק לו בשנת 1540.

למרות שהלאמת המנזרים מתוארת לרוב כניסיונו של מלך חמדן לצבור לעצמו את אוצרות הכנסייה הנוצרית, קרומוול ראה זאת כפעולה אידיאלוגית נגד תופעת הנזירים. כל עוד קרומוול החזיק בעמדת כוח, חצר המלוכה הייתה פתוחה לקבלת רפורמות דתיות.

מעבר לפועלו בהקשר לכנסייה האנגליקנית, קרומוול קידם גם את איחוד ויילס ואנגליה בפרלמנט.

קרומוול תמך בהנרי השמיני כאשר זה הוציא להורג את אן בוליין ובנישואיו לג'יין סימור. מעמדו החל לאבד את יציבותו לאחר שספג ביקורת על מעשה זה, או למעשה על החיפזון בנישואין. לאחר מכן, כאשר עודד את המלך להינשא פעם נוספת (לאחר שסימור מתה מסיבוכי לידה), הפעם לאן מקליווס, הנישואין הוגדרו כאסון והנרי התגרש ממנה לאחר שישה חודשים בלבד. מתנגדיו של קרומוול ניצלו הזדמנות זו ודרשו את מעצרו. קרומוול הוצא להורג במצודת לונדון ב-28 ביולי 1540. נאמר שהנרי השמיני בחר בכוונה תחילה מוציא להורג לא מנוסה, שנדרש לשלושה ניסיונות עד שהצליח לערוף את ראשו של קרומוול. לאחר ההוצאה להורג ראשו של קרומוול הורתח והוצג בפומבי על גבי חנית, עורפו לעיר לונדון.

ערכים בנצרות
נצרות
פורטל נצרות
מושגים בנצרות
השילוש הקדוש:
האבהבןרוח הקודש
זרמים עיקריים
נצרות קתוליתנצרות פרוטסטנטית (לותרניזםקלוויניזםאדוונטיזםבפטיזםמתודיזםאוונגליקליזם) • הכנסייה האנגליקנית • נצרות אורתודוקסיתנצרות אוריינטליתהכנסייה האשורית ("נסטוריאנית")
היסטוריה של הנצרות

הוועידות האקומניות • האיקונוקלאזם
פילוג הכנסייה הנוצריתמסעי הצלב
הפילוג המערביהרפורמציה
המיסיוןהיסטוריה של המיסיון הנוצרי

חגים נוצרים

ליטורגיהחג המולדחג הפסחאהלוח הגרגוריאניהלוח היוליאניחגי קדושים נוצרייםחגים ניידיםהתענית

אישים מרכזיים

הבתולהיוחנן המטבילהשליחיםפאולוספטרוסאתנסיוסאוגוסטינוסאבות הנצרותתומאס מאקווינסלותרקלווין

תאולוגיה נוצרית

מונותאיזםהשילוש הקדושהקרדולוגוס
כריסטולוגיהאינקרנציההלידה הבתולית
צליבת, תחיית ועליית ישוהביאה השנייה
החטא הקדמון • כפרה • חסד • גאולה • אנטיכריסט

הפולחן הנוצרי

הסקרמנטיםטבילהוידויסעודת האדון
צלבאיקוניןתפילהקדושיםסקרמנטליםמזבחהצטלבות (נצרות)

כתבים נוצריים

הברית הישנההברית החדשה
הבשורותהספרים החיצונייםספר השעותהגיוגרפיה • הקאנון הנוצרי

ההיררכיה הכנסייתית

אפיפיורפטריארךחשמןארכיבישוף
בישוףכומרדיאקוןנזיר

מבנים

אדריכלות כנסיותכנסייהמנזראגן טבילהבפטיסטריוםקתדרלהמאוזוליאוםקפלהבזיליקה

ראו גם

נצרות ואנטישמיות
עדי יהוהמשפט קאנוני
יהדות משיחית

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.