הכותל הקטן

הכותל הקטן הוא קטע קטן מקיר התמך המערבי של הר הבית מתקופת בית שני, שגלוי ואינו מכוסה במבנים. הוא מצוי 175 מטרים צפונית לרחבת הכותל המערבי, ובצמוד לשער הברזל. הכותל הקטן נמצא קרוב לאמצע הכותל המערבי, והוא המקום השני מחוץ להר הבית עצמו מבחינת קרבתו לקודש הקודשים, בו יכולים יהודים להתפלל (במנהרות הכותל נמצא המקום הקרוב ביותר, מול מקומו המשוער של קודש הקודשים).

Jerusalem oldcity hebrew
Jerusalem Muslim Quarter map-HE
הכותל הקטן במפת הרובע המוסלמי
THE WOII THE EATEN3
מתפללים ברחבת הכותל הקטן
HaKotel HaKatan IMG 1647
מתפללים בכותל הקטן
Hakotel the small
פתקי-בקשות, תחובים בין אבני הכותל הקטן.

הכותל הקטן וסביבתו

הכותל הקטן נמוך במידה ניכרת מהכותל המערבי, מאחר שמרבית גובהו מכוסה בעפר. רק שתי שורות מגובהו החשוף הן מבנייה הרודיאנית, בהשוואה ל-12 שורות שקיימות בכותל המערבי.

בנוסף לחשיבות הכותל הקטן בשל קרבתו למקום המקדש, הוא סמוך לשער הברזל שדרכו מתאפשרת למתפללים הצצה אל תוך הר הבית. רחבת הכותל הקטן היא סמטה צרה ברוחב של כ-4 מטרים הפונה צפונה מרחוב שער הברזל ומובילה לבתי מגורים פרטיים, ובעבר שימשה כמעבר לרחוב שער המשגיח. תנועת האנשים העוברת בה דלילה ופחותה בהרבה מאשר הייתה בכותל המערבי לפני קום מדינת ישראל, שהיה מעבר ראשי לעבר שער האשפות.

רחבת הכותל הקטן מורכבת משתי חצרות קטנות, שביניהן בנוי מבנה קטן וסתום הצמוד לכותל עצמו ושימש בעבר כשירותים לתושבי החצר המוסלמים. המסורת מספרת כי במקומו של המבנה התגלה אליהו הנביא לאחד מרבני ירושלים לפני מספר דורות (ועל פי גרסה אחרת במקום זה התגלתה השכינה לרבי אברהם הלוי ברוכים, תלמידו של האר"י), ויהודי ירושלים נהגו להתפלל במקום זה. בין הרבנים המפורסמים שהתפללו בכותל הקטן ידועים הרדב"ז, רבי שמואל סלנט ומהרי"ל דיסקין. תושבי החצר הערביים שהתנגדו לכך בנו במקום מבנה שירותים במטרה למנוע מיהודים מלהתפלל במקום[1].

דעה אחרת כתב חוקר ירושלים אהרן ביר והיא שחוקרי הארץ בדורות שקדמו לדורנו לא הכירו כלל את הכותל הקטן, ואף טענו שאין עוד קטע חשוף מלבד רחבת התפילה הגדולה[2].

חברי ארגון ברית החשמונאים קיימו את טקס ההשבעה שלהם בכותל הקטן[3] .

בדומה לכותל "הגדול", מתפללים רבים נוהגים להטמין פתקים עם בקשות בין אבני הכותל הקטן.

מנהג נפוץ לערוך במקום טקס ברית מילה, זאת עקב הגבלת עריכת ברית מילה ברחבת הכותל המערבי.

בריבונות ישראל

בשנת 1972, כשחפירות מנהרות הכותל הגיעו אל מתחת לרחבה הקטנה של הכותל הקטן, התעורר חשש ליציבות הבתים הסמוכים לכותל הקטן. קבלנים מטעם מדינת ישראל התבקשו להציב תומכות לבתים, ובמהלך העבודות, ב-11 בפברואר, ניקבו הפועלים באבני הכותל הקטן ארבעה חורים בני 25X35 ס"מ כל אחד. בציבור היהודי התחולל רעש גדול בעקבות חילול אבני הכותל המקודשות, ושברי האבנים נאספו במיוחד בידי רב הכותל, הרב מאיר יהודה גץ למשמרת. גם אנשי הווקף המוסלמי מחו על חילול המקום, והקבלן נאלץ לבנות תומכות שלא יישענו על גבי הכותל עצמו.

במהלך השנים היו חיכוכים רבים בין מתפללים בכותל הקטן לבין תושבי החצר המוסלמים. בשנות ה-80 הפקיעה מדינת ישראל דירה בחצר שהייתה שייכת למשפחת שיהאבי, ובה התגורר בן המשפחה שהיה חבר ארגון טרור. בשנת 1988 ניסו אנשי עמותת עטרת כהנים לאכלס את הדירה, אך הם פונו בידי המשטרה. בטקס שהתקיים במקום בשנת 1999 בהשתתפות אישי ציבור רבים הצהיר השר לביטחון פנים אביגדור קהלני כי במקום תפתח תחנת משטרה, אך הדבר לא בוצע, ובשנת 2006 הורה שר הביטחון עמיר פרץ להשיב את הדירה למשפחת שיהאבי.

בשנת 1986 העמיד משרד הדתות לרשות עטרת כהנים מחסן סמוך לכותל הקטן, שם נשמרו ספסלים וכיסאות למתפללים[4], אך בעקבות עימות שפרץ במקום בין המתפללים ואנשי הוואקף הפקיעה המשטרה את המפתח והמקום נותר נטוש ונעול.

בסוף שנות ה-90 ובראשית המאה ה-21 התרחשו עימותים רבים בין מתפללים יהודים ותושבי החצר על רקע השלכת פסולת בחצר ופינויה, וכתוצאה נחסם המעבר הצר לתנועה בשעת תנועת מתפללים ערה, ועל רקע סדרי התפילה במקום. בשנים האחרונות נשמר הסדר במקום ומתפללים יהודים פוקדים את הכותל הקטן לאורך כל השנה, ובעיקר בשבתות ובמועדי ישראל. במקום מתקיימות תפילות וכן ביקורים מסודרים בידי ארגונים שונים, בהם ארגון משמר המקדש. תלמידי ישיבת עטרת כהנים מתפללים בכל שבת תפילת מנחה במקום. כמו כן תלמידי ישיבת הכותל מתפללים במקום תפילת מנחה בשאר ימות השבוע וכמו כן מתקיימת כל יום שישי תפילת שחרית עם הנץ החמה על ידי קהילת "אדרת אליהו" (בקיץ ובחורף בימים לא גשומים).

בשל רגישותו הרבה של המקום והמתח הרב השורר בו בין המבקרים היהודים והשכנים המוסלמים, לא מאפשרת משטרת ישראל כל שינוי של הסטטוס-קוו במקום. ציוד כגון ארון קודש, סידורים, עמוד לחזן וכו', מוכנס לשם רק בעת התפילות מחשש שיחולל אם ישאר שם בלי שמירה.

למרות ניסיונות חוזרים ונשנים של גופים שונים, בהם סגן שר הדתות אלי בן דהן, לא הכריזה המדינה על המקום כעל מקום קדוש לפי חוק השמירה על המקומות הקדושים, והמקום נמצא בפיקוח משטרתי ולא תחת פיקוחו של רב הכותל. עם זאת, לטענת עו"ד ד"ר שמואל ברקוביץ, הכותל הקטן מהווה למעשה חלק מהכותל המערבי שהוכרז כמקום קדוש. בנוסף הזכיר ברקוביץ את קביעת בג"ץ, לפיה קדושתו של מקום אינה תלויה בהגדרתו בתקנות[5].

גלריית תמונות

Bab hadid1

הכניסה לכותל הקטן (בצד שמאל) לצד "שער הברזל" של הר הבית

Kotel katan1

מצד ימין מבנה השירותים הסתום והכניסה

Kotel katan2

מצד שמאל התומכות שנבנו, (התומכות פורקו בכסלו תשע"א) ומעליהן חלונות הבית המיועד לתחנת משטרה

The Little Western Wall P6070072

אבני הכותל הקטן שמקורן בתקופה המוסלמית ולא בתקופת הבית השני

מתפללים בכותל הקטן

גבר ואישה מתפללים זה לצד זו, בכותל הקטן

לקריאה נוספת

  • אהרן ביר ירושלם לדור ודור משרד החינוך והתרבות תשמ"ב
  • הכותל הנעלם נדב שרגאי. הוצאת בית אל, תשע"ו.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הכותל הקטן הוא המשכו של הכותל המערבי "הגדול" וממוקם כמעט מול מקום קודש הקודשים
  2. ^ * אהרן ביר ירושלים לדור ודור משרד החינוך והתרבות תשמ"ז עמ' 54
  3. ^ הר המריבה נדב שרגאי, כתר הוצאה לאור, ירושלים 1995, עמוד 93
  4. ^ הר המריבה – המאבק על הר הבית, יהודים ומוסלמים, דת ופוליטיקה, כתר, 1995. ISBN 9650705155. עמוד 202
  5. ^ בני טוקר, "הכותל הקטן הוא חלק מהכותל המערבי", באתר ערוץ 7, 26 ביוני 2014
אורוות שלמה

אורוות שלמה הוא מבנה תת-קרקעי קדום בפינה הדרום-מזרחית של הר הבית, המורכב מקמרונות. גודלו 60 על 80 מטר, ומפלסו 12 מטר מתחת למפלס הנוכחי של ההר. בתחילת שנות התשעים ביצע וקף עבודות שיפוץ וחפירה בלתי חוקיות במבנה, אך לאחר מהומות מנהרת הכותל ניתן אישור רטרואקטיבי לעבודות אלה, ובשנת 1996 חנכו הווקף והתנועה האיסלאמית במבנה מסגד על שם מרואן, שהיה ח'ליף מבית אומיה (אביו של עבד אל-מלכ שהקים את כיפת הסלע).

בית המקדש הראשון

בית המקדש הראשון או מקדש שלמה היה מקדש, אשר נבנה בהר המוריה בירושלים על ידי שלמה המלך, לפי המקובל במחקר במחצית השנייה של המאה ה-10 לפנה"ס, ועד לשנת 586 לפנה"ס לערך. על פי הכרונולוגיה המקראית והמסורתית עמד משנת ב'תתקכ"ח עד שנת ג'של"ח, ‏(832 לפנה"ס - 422 לפנה"ס). נחרב בידי נבוכדנצר השני מלך בבל.

בית המקדש השני

בית המקדש השני היה מקדש לאלוהים אשר נבנה בהר הבית בירושלים על ידי עולי בבל בראשית שיבת ציון בתקופת בית שני בהנהגת זרובבל מבית דוד ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, כ-70 שנה לאחר חורבן הבית הראשון, ונחנך ביום ג' באדר בשנה הששית לדריווש הראשון מלך פרס, בתמיכת הפרסים ובעידודם, כפי שבוטאה בהצהרת כורש. המקדש עבר שיפוץ והורחב במידה ניכרת על ידי המלך הורדוס בשנת 19 לפנה"ס, ונחרב בשנת 70 לספירה בידי הרומאים.

לפי המחקר ההיסטורי, המקדש הוקם בשנת 516 לפנה"ס ועמד על תלו כ-586 שנים. לפי חז"ל המקדש עמד על תלו 420 שנים (351 לפני הספירה עד 70 לספירה, או לפי חישוב אחד 353 לפני הספירה עד 68 לספירה). ההפרש הגדול נובע מתארוך שונה של אורך שלטון הממלכה האחמנית על ממלכת פרס, הידוע בשם "השנים החסרות".

בסדר קדשים במשנה נמצאת מסכת מידות המתארת את מראה בית המקדש השני.

הכותל הדרומי

הכותל הדרומי הוא קיר התמך הדרומי של רחבת הר הבית בירושלים. בנוסף, בחלקו המזרחי, הכותל הדרומי מהווה את הקיר הדרומי של העיר העתיקה כולה.

מקובל כי הקיר הנוכחי עובר בתוואי שקבע הורדוס לאחר הרחבת מתחם הר הבית החשמונאי. ניתן לראות שהנדבכים התחתונים של הכותל הדרומי הם בעלי סיתות שוליים הרודיאני אופייני המוכר מאבני הכותל המערבי. בפינה הדרום מזרחית של החומה השתמרו כ-30 נדבכים הרודיאנים היורדים עד לסלע האם.

בכותל נמצאו שרידים של שער משולש ושער כפול (מוסתר ברובו על ידי מבנה צלבני). אף על פי שהשערים הנוכחיים מאוחרים לתקופת הורדוס (אומאים) משוער כי הם נמצאים במקומם של שערים מסוף תקופת בית המקדש השני. השם המקובל, שערי חולדה, לקוח מהמשנה במסכת מידות. מתוך השערים היה צורך לעלות מתחת לאדמה עד ההגעה לרחבת הר הבית. בקצהו המזרחי של הכותל נמצא שער יחיד, מהתקופה הצלבנית. כיום, כל השערים סתומים.

הכותל הדרומי ורחבתו כלולים בחפירות הארכאולוגיות שביצע בנימין מזר לאחר מלחמת ששת הימים, והיום נמצאים בשטח הגן הארכאולוגי ירושלים.

הכותל המערבי

הכותל המערבי (בקיצור: הכותל) הוא אחד מארבעת קירות התמך המקיפים את הר הבית זה כאלפיים שנה, משלהי תקופת בית שני ועד ימינו. במסורת היהודית מיוחסת לכותל המערבי קדושה יתרה, וכנראה כבר במאה ה-14 נקבע מקום תפילה בסמוך אליו, המשמש לכך עד היום.

לכותל המערבי חשיבות דתית, לאומית והיסטורית, ואלה מביאים אליו מיליוני מבקרים בכל שנה, יהודים ושאינם יהודים. בני מצווה עולים שם לתורה בימי שני וחמישי, חיילים נשבעים אמונים ברחבתו העליונה, ואישים מרחבי העולם מבקרים בו.

הרובע המוסלמי

הרובע המוסלמי (בערבית: الحي الإسلامي) הוא אחד מארבעת הרבעים בעיר העתיקה של ירושלים, בצד הרובע היהודי, הרובע הנוצרי, והרובע הארמני והגדול שבהם. שמו התקבל בספרות הנוסעים והחוקרים מאז ראשית המאה ה-19. שטחו הוא 300 דונם, ומספר תושביו נכון ל-2014 הוא 28,627. רוב תושבי הרובע המוסלמי הם מוסלמים וחלק ניכר מהם ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. כן מתגוררים בו כאלף יהודים, ומאות נוצרים בני אומות שונות הגרים במבני מוסדות ציבור.

ישיבת חיי עולם

חיי עולם (שם מלא: חיי עולם - תלמוד תורה ישיבה ובית תבשיל ליתומים) הוא מוסד תורני חסידי ירושלמי שהוקם במחצית השנייה של המאה ה-19.

ישיבת עטרת ירושלים

ישיבת עטרת ירושלים (בעבר ישיבת עטרת כהנים ורבים ממשיכים להשתמש בשם זה) היא ישיבה גבוהה בראשות הרב שלמה אבינר הממוקמת ברחוב הגיא שברובע המוסלמי בירושלים.

בבניין הישיבה שוכן "בית הכנסת איגוד לוחמי ירושלים".

ישיבת שובו בנים

ישיבת שובו בנים, הידועה גם כישיבת נחמת ציון היא ישיבה של חסידות ברסלב בירושלים, בראשות הרב אליעזר ברלנד.

כיפת הסלע

כיפת הסלע (ערבית: قبة الصخرة, תעתיק: קבת אל-צח'רה, הגייה: קוּבַּת אַ-סַחְ'רַה; נקראת לעיתים "כיפת הזהב") היא מבנה מוסלמי הבנוי על-פי המסורת על גבי אבן השתייה, בפסגתו של הר הבית.

כיפת הסלע היא המבנה המוסלמי העתיק ביותר שנשתמר ללא שינויים מהותיים, ונחשבת למופת אדריכלי ואמנותי, ולפינת יסוד בתולדות האמנות והאדריכלות האסלאמיים. כיפת הסלע עצמה אינה מסגד, ואין נערכות בה תפילות בציבור, אלא היא חלק ממתחם הר הבית. אין לבלבל בינה לבין מסגד עומר השוכן סמוך לכנסיית הקבר ברובע הנוצרי.

הכיפה נבנתה על מקומו של המקדש הרומאי יופיטר קפיטולינוס (Jupiter Capitolinus), אשר בתורו נבנה על מקומו של בית המקדש השני, שנהרס בשנת 70 לספירה בעת כיבוש ירושלים. הכיפה המקורית התמוטטה בשנת 1016, ונבנתה מחדש חמש שנים לאחר מכן.

מסגד אל-אקצא

מסגד אל-אקצא (ערבית: الْمَسْجِد الْأَقْصَى, תעתיק מדויק: אלְמַסְגִ'ד אלְאַקְצָא, תעתיק חופשי: אלְ-מַסְגִ'ד אלְ-אַקְסָא, משמעות השם: "המסגד הרחוק ביותר" או "המסגד הקיצון") הוא מסגד בדרום הר הבית, בקומפלקס של אתרי תפילה ומבני דת מוסלמיים. המסגד נחשב לשלישי בחשיבותו באסלאם הסוני לאחר מסגד אל-חראם במכה ומסגד הנביא במדינה. על פי המסורת המוסלמית זהו המקום אליו הגיע מוחמד במסעו הלילי ממכה לירושלים, משם עלה השמיימה עם המלאך גבריאל והשאיר את טביעת רגלו באבן.

מקדש הורדוס

מקדש הורדוס הוא כינוי לבית המקדש השני שהורדוס מלך יהודה בנה מחדש ברוב פאר והדר, תוך הרחבת שטח הר הבית, במאה הראשונה לפנה"ס. על מקדש זה אמרו חז"ל: "מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין נאה מימיו".אף על פי שמדובר למעשה במקדש חדש לגמרי הוא לא כונה בית המקדש השלישי כי עבודת הקורבנות המשיכה ברצף, גם במהלך בנייתו.

הסיבות להקמת המקדש מחדש היו כנראה גם רצונו של הורדוס להנציח את זכרו במבני פאר, וגם כוונתו לשפר את הקשר עם נתיניו היהודים ולהוכיחם שהוא מלך מטעמם.

עין חנדק

עין חנדק הוא מעיין בהרי ירושלים, בסמוך ממזרח למושב אבן ספיר. המעיין נובע בתחילתה של ניקבה, ומימיו מוזרמים במערכת ניקבות חצובות בסלע מתצורת שורק. המעיין נמצא בגובה 580 מטר מעל פני הים, ומזין מערכת השקיית שלחין נרחבת בוואדי יוסף ממזרח למושב אבן ספיר. שמו של המעיין "עין חנדק" הוא שינוי קל של שמו הערבי "עין אלח'נדק", ופירושו עין הניקרה או עין התעלה או החפירה. עין חנדק נמצא ביער עמינדב על שביל המעיינות, שהוא שביל באורך של שני ק"מ היוצא מחרבת סעדים, עובר דרך מספר רב של מעיינות שכבה, עד שמגיע לעין חנדק. עין חנדק ממוקם גם על שביל ישראל, והוא מהווה את נקודת החיבור שלו עם שביל ירושלים. עובדי בית החולים הדסה עין כרם הסמוך אימצו את המקום, והם דואגים לנקיונו ולבטיחות המטיילים בו.

שער ברקלי

שער ברקלי (Barclay) הוא מעבר חסום בכותל הר הבית. פתחו בכותל המערבי, אלמלא היה חסום, נמצא במקום שבו מצויה כיום עזרת הנשים של הכותל המערבי, מתחת לשער המוגרבים. משקוף השער נמצא בגובה של כ-3 נדבכים מעל לרצפת רחבת הכותל ומוסתר על ידי המבנה שנמצא בפינה הדרום מערבית של עזרת הנשים. מתוך שטח הר הבית נמצאת כיום הגישה למעבר בתוך מסגד תת-קרקעי הנקרא "מקאם אל-בוראק" ("אל-בוראק" הוא שמו של הכותל המערבי בפי המוסלמים).

שער המוגרבים

שער המוגרבים (מכונה גם: שער הרמב"ם וגם שער הלל) הוא שער למתחם הר הבית, הנמצא בצידו הדרומי של הכותל המערבי. כיום, זהו השער היחיד משערי הר הבית שדרכו נכנסים להר מבקרים לא מוסלמים. השער כונה כך על שם שכונת המוגרבים, שנהרסה בעבודות להרחבת רחבת הכותל המערבי לאחר מלחמת ששת הימים.

כ־20 מטרים מתחת לשער נמצא מעבר חסום בשם שער ברקלי.

שער השלשלת

שער השלשלת (בערבית: باب السلسلة, נהגה: באב א-סִלסִלה) נמצא בכותל המערבי של הר הבית, בין שער המוגרבים ושער הטהרה, ומורכב משני שערים - "שער השלשלת" ו"שער השכינה". מול השער נמצא סביל מפואר קדום.

בימי הביניים נקרא השער "שער השכינה" בגלל המסורת שבמקום זה התפללו היהודים.

במסורת האסלאמית, השער נקרא על שם שלשלת שהייתה תלויה בפתחו, לה יוחסו סגולות של עשיית צדק ומשפט: הצדדים במשפט היו מגיעים בפני השלשלת ומנסים לאחוז בה. הצודק בדין הצליח, ואילו החייב בדין נכשל, שכן השלשלת הייתה מתחמקת ממנו.[דרוש מקור]

בנוסף לכך שער השלשלת הוא השער ליציאת יהודים הכי קרוב לכותל המערבי.

שער וורן

שער וורן הוא שער בכותל המערבי של הר הבית מימי מקדש הורדוס. השער נקרא על שם הארכאולוג צ'ארלס וורן שגילה אותו מחדש במאה ה-19, והוא מקוטלג כמספר 30 בסקר בורות המים שלו.

השער היה הצפוני מבין ארבעת השערים בכותל המערבי ההֶרודיָני, והיה קרוב למפלס הרחוב שעבר לאורך הכותל המערבי. ככל הנראה הוא היה מוגבה מעט מהרחוב עצמו על ידי במה שנקראה "כיכר", אך למרות הגבהה זו עדיין נותר הפרש בין גובה השער לבין מפלס רחבת הר הבית, ולכן מאחורי השער עלו גרמי מדרגות אל עבר רצפת הר הבית. המדרגות הללו נבנו בתוך מעבר שנבנה בצורת "ר".

על פי השערתו של הארכאולוג דן בהט, שימש חלל השער בתקופה המוסלמית הקדומה כבית כנסת, והוא אותו בית כנסת שהוזכר במקורות ישנים כ"בית-כנסת המערה". כשכבשו הצלבנים את העיר במסע הצלב הראשון (בשנת 1099) הם הרגו את בני הקהילה היהודית, הרסו את בית הכנסת והפכו אותו לבור מים.

השער היה חסום משך שנים רבות, ונפתח מחדש באוגוסט 1981 על ידי הרב מאיר יהודה גץ. לאחר מהומה פוליטית שחולל הוקף בהר הבית, הוא נחסם מחדש באמצעות בטון. הרב מאיר יהודה גץ ששימש כרב הכותל הקים מול השער בית כנסת מוארך וצר, השוכן על מרפסת מוגבהת מול השער. בית כנסת זה קרוי על שמו, בית הכנסת ע"ש הרב גץ, והכניסה אליו אפשרית רק דרך מנהרות הכותל.

שער קיפונוס

שער קיפונוס הוא שער כניסה להר הבית מצד מערב. שער זה נזכר במשנה, במסכת מידות א, ג: "חמשה שערים היו להר-הבית... קיפונוס מן המערב משמש כניסה ויציאה".

במשנה מתואר הר הבית בטרם הרחבותיו של הורדוס; על פי החפירות הארכאולוגיות, בכותל המערבי של הר הבית בתקופת הורדוס היו לא שער אחד כי אם ארבעה: שער מעל קשת רובינסון, שער ברקלי, שער מעל קשת וילסון ושער וורן. לפי החוקר מאיר בן דב, שער קיפונוס המתואר במשנה לא יכול להתייחס לשער וורן או לקשת וילסון, משום ששניהם היו מיועדים לכהנים והובילו ישירות לתחום המקודש, ולא ייתכן שהשער היחיד המופיע במשנה הוא לא השער ששימש לכולם.

לכן הסיק ש"שער קיפונוס" מהמשנה הוא השער שנתגלה בחפירות הר הבית מצדו המערבי ב-1852 על ידי ג'יימס טרנר ברקלי, ונקרא על שמו – "שער ברקלי". לעומתו, החוקר לין ריטמאיר משער שדווקא שער וורן הוא שער קיפונוס, כיון שהוא מכוון כנגד הסלע שמתחת לכיפת הסלע, אשר משערים כי הוא מקום קודש הקודשים. לדעת ריטמאיר, שער וורן לא נפתח ישר לתחום המקודש, אלא לרחבת הר הבית, אל מול מערב המקדש.

שערי חולדה

שערי חולדה הם שתי נקודות כניסה סמוכות בכותל הדרומי של הר הבית. בנקודה המערבית שני שערים ובנקודה המזרחית שלושה.

שערי חולדה התקיימו בתקופת בית המקדש השני, ייתכן שעוד לפני מקדש הורדוס. השערים היו במפלס נמוך מרובו של הר הבית, ועל כן רוב החוקרים סבורים שהשערים מובילים במחילה אל תוך שטח ההר ומשם היה צורך לעלות במדרגות אל הרחבה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.