הכותל המערבי

הכותל המערבי (בקיצור: הכותל) הוא אחד מארבעת קירות התמך המקיפים את הר הבית זה כאלפיים שנה, משלהי תקופת בית שני ועד ימינו. במסורת היהודית מיוחסת לכותל המערבי קדושה יתרה, וכנראה כבר במאה ה-14 נקבע מקום תפילה בסמוך אליו, המשמש לכך עד היום.

לכותל המערבי חשיבות דתית, לאומית והיסטורית, ואלה מביאים אליו מיליוני מבקרים בכל שנה, יהודים ושאינם יהודים. בני מצווה עולים שם לתורה בימי שני וחמישי, חיילים נשבעים אמונים ברחבתו העליונה, ואישים מרחבי העולם מבקרים בו.

הכותל המערבי
הכותל המערבי בחנוכה
מידע על המבנה
עיר העיר העתיקה ירושלים
מדינה ישראל
גובה 60 מטר
רב בית הכנסת שמואל רבינוביץ
קואורדינטות 31°46′36″N 35°14′03″E / 31.776667°N 35.23425°E
thekotel.org
(למפת ירושלים העתיקה רגילה)
Jerusalem oldcity hebrew
 
הכותל המערבי
הכותל המערבי

תיאור המבנה

Kotel stones
שלבי הבנייה של הכותל

הכותל המערבי נבנה כחלק מסדרת שיפוץ מקיפה ביותר שיזם המלך הורדוס בהר הבית במאה הראשונה לפני הספירה. עד ימיו של הורדוס היה הר הבית קטן למדי, והשתרע על שטחו הטבעי של הר המוריה. הורדוס הרחיב את המתחם אל הגאיות וההרים המקיפים את ההר. כדי לתמוך ברחבה הגדולה, ששוליה תוכננו להיות מעל פני הקרקע, הורדוס הקים ארבעה קירות תמך עצומים, שיצרו יחד מבנה טרפזי, ובחלל בינם לבין ההר בנה קשתות וקמרונות. הכותל המערבי, שהוא הארוך מבין הכתלים, נמשך לאורך כ-488 מטרים, גובהו המקורי היה כ-60 מטרים אך כיום הנקודה הגבוהה ביותר היא 40 מטרים. גובהו ברחבת התפילה הוא כ-32 מטרים[1]. עקב איסור מוסלמי על מחקר ארכאולוגי בהר הבית, לא ניתן למדוד את עובי הכותל, אולם על פי מדידות שונות נראה כי עובי הכתלים כולם נע בין 4 מטרים בחלק התחתון, ל-2 מטרים בחלק העליון.

הקיר נבנה ברובו באבני גיר מסוג מֵלֶכֵּה, שנחצבו כנראה בין השאר במערת צדקיהו, השוכנת במרחק של כמה מאות מטרים מהר הבית. גודל האבנים ומשקלן משתנה, ונע בין כשני טון לכמה מאות טונות כל אחת. האבן הגדולה ביותר שוכנת במנהרות הכותל ואורכה כ-14 מטרים. כדי לייצב את הכותל, שהיה נתון בלחץ עצום של הקשתות והקמרונות בחללים הפנימיים שמאחוריו, הוא נבנה בתבנית פירמידאלית, כך שכל נדבך נסוג בכשני סנטימטרים פנימה ביחס לנדבך שתחתיו. דבר זה מאפיין את הכתלים כולם, וניתן להבחין בשיפועים אלה בפינות הר הבית. לטענת דן בהט מטרת התבנית הפירמידאלית היא לתקן את האשליה האופטית הגורמת לעומד בסמוך לקיר גבוה לחשוב שהקיר נוטה לכיוונו.

בשנת 2011 התגלו מתחת לנדבך הראשון של הכותל, באזור קשת רובינסון, מטבעות שככל הנראה הוטבעו כ-20 שנה לאחר מות הורדוס; תגלית זו מערערת את הקביעה כי הכותל המערבי נבנה כולו בתקופת הורדוס[2].

הכותל המערבי קיים עד היום לכל אורכו, ומשתרע מפינת הר הבית הדרום-מערבית ועד הפינה הצפון-מערבית, לאורך הגן הארכאולוגי ירושלים, רחבת התפילה, בצמוד לבתים פרטיים ברובע המוסלמי ולאורך מנהרות הכותל. הקטע הדרומי, השוכן בגן הארכאולוגי, משתרע לאורך כ-80 מטרים; רחבת התפילה כוללת כ-60 מטרים, וכל המשכו של הקיר עובר במנהרות הכותל. החלק הגלוי המוכר ביותר של הכותל הוא רחבת התפילה, בה מתנשא הכותל לגובה של 15 מטרים, כ-8 מהם (7 נדבכים) מקוריים. מתחת לרצפת רחבת הכותל קבורים עוד 17 נדבכים מקוריים.

עם סיום המצור על ירושלים וכיבוש העיר על ידי הרומאים, הרסו חיילי הלגיון את כותלי הר הבית ופירקו את האבנים שהרכיבו אותן, עד שהאבנים המפורקות כיסו את השורות שנותרו. בפינות הר הבית השתמרו השורות ההרודייניות במפלס גבוה יותר, משום שאלו נבנו מאבנים גדולות של 40–50 טונות, שהקשו על פירוקן. לא ברור אם הריסת הכתלים התרחשה מיד אחר כיבוש העיר או מאוחר יותר. ניתן להניח כי הפירוק נעשה בידי הלגיון העשירי (שחנה בעיר למעלה מ-200 שנה מאוחר יותר). חלק גדול מהאבנים שנערמו לצדי הכתלים שימשו לבנייה חוזרת במקומות אחרים בתקופה הרומית המאוחרת, בתקופה הביזנטית ובתקופה המוסלמית[3].

שיפוץ הכותל התבצע מאוחר יותר בידי שושלת בית אומיה המוסלמית במאה השמינית או בידי הפאטמים. במסגרת שיפוץ זה בנו המוסלמים מספר נדבכים מעל אבני הכותל המקוריות, ופילסו את שטח הר הבית מחדש. ברחבת התפילה, למשל, ניתן להבחין בין האבנים המקוריות ובין השיפוץ: האבנים ההרודיאניות גדולות מאוד אך מגוונות בגודלן, הן מוחלקות, ולכל אחת מהן מסגרת שוליים מוקפדת. האבנים המוסלמיות, לעומת זאת, קטנות בהרבה, בעלות גודל אחיד, ופניהן חלקות לגמרי ללא גימור או מסגרת.

מעל הבניה המוסלמית הקדומה נוספו בתקופה העות'מאנית ובתקופת המנדט הבריטי 16 נדבכים צרים לכותל באזור רחבת התפילה[4] (שהייתה אז סמטה צרה). ההוספה בתקופת המנדט (השורה העליונה בכותל, הבולטת בבוהקה הלבן) עוררה מתח בין יהודים ומוסלמים, ואף עלתה כטענה יהודית על הפרת הסטטוס קוו בדיונים במשפט הכותל.

קטע הכותל ברחבת התפילה מאופיין בצמחיית-קירות טיפוסית, הכוללת כמה פרטים של צלף קוצני, שיכרון זהוב, שרביטן, מציץ סורי, צמרנית הסלעים, לוע הארי הסיצילי, וארכובית שבטבטית[5].

כתובות על גבי אבני הכותל

Jerusalem Western Wall Isaiah verse closeup
הכיתוב "וראיתם ושש לבכם ועצמותם כדשא" המופיע על אחת האבנים מתחת לקשת רובינסון
IKOTEL01
דוגמה לכתובת מהעת החדשה

על אחדות מאבני הכותל המערבי (וכך גם בשאר כותלי הר הבית[6]) נחרטו במהלך השנים כתובות עבריות על ידי עולי רגל יהודים שביקרו במקום.

כתובת עברית קדומה מצויה מתחת לקשת רובינסון ומצטטת (לא במדויק) מדברי ישעיהו הנביא (פרק ס"ו, פסוק י"ד) את המילים "וראיתם ושש לבכם ועצמותם כדשא". בין הנוסח הזה לנוסח המסורה יש שני שינויים חשובים: "ועצמותם" במקום "ועצמותיכם", וחסרונה של המילה "תפרחנה" אחרי "כדשא". כתובת זו נחשפה בחפירות בידי בנימין מזר, והוא תארכה למאה ה-4, וייחסה ליהודים שקיוו לבניין בית המקדש השלישי, בעקבות תמיכת הקיסר יוליאנוס הכופר בבנייתו. מאוחר יותר חפרו במפלס שמתחת לכתובת רוני רייך ויעקב ביליג וגילו בית קברות, ככל הנראה של נוצרים. אחת מהשערותיהם היא שהכתובת מתייחסת אל נקברים אלה, ושהשינוי בנוסח הפסוק נעשה בכוונה תחילה- לעג לעצמות הגויים.

ברחבות הכותל המערבי מצויות, בנדבכים שמעל לראשי המתפללים, כתובות רבות המאזכרות שמות עבריים, ככל הנראה של עולי הרגל עצמם שבכך ביקשו להנציח את שמם על גבי האבנים הקדושות. כתובות אלו נחרתו על אבנים שהיו בעבר בגובה המתפללים, אך בשל הנמכת מפלס הרחבה קשה כיום לראותן. בין הכתובות היו שמולאו בצבע כדי להבליט את הכתובת על פני האבן, ובשאר הכתובות- עם חלוף השנים הצבע נעלם או הוסר והכתובות התמזגו עם גון האבן.

הכותל במסורת היהודית 

קדושת המקום

במקרא נחשב מקום בית המקדש למקום קדוש, ואף על הר הבית חלים דיני קדושה שונים. לפי דיני קדושה אלו נאסרו חלקים שונים ברחבי הר הבית לכניסה שלא בטהרה ושלא בקיום תנאים מיוחדים נוספים. גם לאחר חורבן הבית הקדושה עדיין קיימת באותם המקומות ומחמת שלא ניתן היום להיטהר מטומאת מת הרי שעל פי ההלכה היהודית הכניסה לחלקים מסוימים מהר הבית (אזור המקדש והעזרות) אסורה באיסור כרת[7]. מאחר שתקופה ארוכה לא יכלו יהודים להיות בירושלים ובהר הבית, לא נשארה מסורת ברורה היכן בדיוק המקומות המותרים בו. תפילה מול כתליו השונים של הר הבית הייתה המקום הקרוב ביותר שלא היה ספק לגביו. מאוחר יותר, ובנסיבות היסטוריות שונות, זכה כותלו המערבי של הר הבית למעמד מיוחד מביניהם.

אמונה מסורתית רווחת קושרת את המאמר "מעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי של בית המקדש"[8] לכותל המערבי של ימינו. יש הטוענים שקישור זה הוא מאוחר, ובפועל מדבר המדרש על כותלו המערבי של בית המקדש עצמו, כפי שניתן ללמוד מהמדרש, המבאר כי קדושת הכותל המערבי של בית המקדש נובעת מכך שמקום השכינה הוא במערב (ומשום כך אף כיוון התפילה, לפי אחת הדעות בחז"ל, הוא לצד מערב)[9].

האגדה המובאת במדרש, שלפיה הכותל המערבי הוא הכותל היחידי שלא חרב, מתייחסת אף היא לכותלו של בית המקדש, ולא לכותל המערבי של הר הבית - הכותל המערבי של ימינו. עם השנים, כאשר נתקבע הכותל המערבי כמקום תפילה מרכזי ובעל חשיבות רבה, עשו יהודים רבים שימוש במדרש זה כדרך לתאר את מידת חשיבותו של הכותל[10].

"הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ" (שיר השירים פרק ב, פסוק ט) אחר כותל מערבי של בית-המקדש, שנשבע לו הקדוש ברוך הוא שאינו חרב לעולם

שיר השירים רבה, פרשה ב, פסוק ט, אות ד

תקופת המשנה והתלמוד

תפילות של יהודים ועלייתם לאתרים סביב קירות הר הבית[11] מוזכרות בתלמוד[12] כבר לגבי חכמים בדור שלאחר החורבן, אולם לאחר מרד בר כוכבא אסרו הרומאים על יהודים לבוא לירושלים. תפילות של יהודים מול קירות הר הבית מתועדות החל מהמאה הרביעית בסיפורי נוסעים ועולים לרגל. עדות ראשונה לכך נמצאת בדבריו של "הנוסע מבורדו" - עולה רגל נוצרי, שהגיע לירושלים בשנת 333:

"יש שתי אנדרטאות של אדריאנוס, ולא רחוק מהאנדרטאות נמצאת אבן נקובה שהיהודים באים אליה כל שנה ומושחים אותה בשמן. הם מקוננים על עצמם באנחות וקורעים את בגדיהם ואז עוזבים".

יומן מסע מבורדו לירושלים, תיאור ירושלים, חלק 591[13]

התיאור מתייחס ככל הנראה לטקסי האבלות של תשעה באב. מקומה של "האבן הנקובה" אינו ברור, אך לצד ההנחה שהכוונה לאבן בכותל המערבי, שכן הוא מופיע בפירוש בתיאורים דומים נוספים, יש שמעריכים שהיא עמדה דווקא באזור הפינה הדרומית-מזרחית של הר הבית. באותה תקופה הוטלו מגבלות חמורות על כניסת יהודים לירושלים, כך שיהודים פקדו בעיקר את הר הזיתים, שממנו היה אפשר להשקיף על הר הבית. כיוון שכך, ייחסו יהודים חשיבות מיוחדת דווקא לכותל המזרחי של חומת הר הבית, כיוון שהוא הנשקף מהר הזיתים, וכיוון שממנו יצאו הכהן הגדול ועוזריו להכין אפר פרה אדומה בתקופת המקדש.

בימי הביניים

עד למאה השביעית, עמדו בשממונן חורבותיו של בית המקדש, שהשלטון הביזנטי לא שיפצם או שינם. בשנת 614 גורשו הביזנטים על ידי הפרסים, שנעזרו ביהודים במלחמותיהם בארץ ישראל ובירושלים, ואלו העניקו ליהודים חופש פעולה מסוים שעורר תקוות משיחיות בקרב היהודים, שאף היו מעורבים בהרס הכנסיות שחוללו הפרסים[14][15]. כעבור זמן לא רב חל מפנה בעמדת הפרסים, שנטו אחר כך להעדיף לטפח את קשריהם עם המוני הנוצרים בשטחים שכבשו. השינוי בעמדתם של הפרסים הביא לקיצו את הניסיון היהודי להפוך את ירושלים לעיר יהודית[16].

עם שובם של הביזנטים לשלוט בירושלים בשנת 628 נפרעו מן היהודים על תמיכתם, וחוללו הרס נורא ומכוון בהר הבית. הכותל המערבי של הר הבית ניזוק פחות, שכן למרגלותיו שכנה שכונת מגורים, שהרס הכותל היה מחייב את פינויה[17]. הארכאולוג מאיר בן דב, שהיה מנהל החפירות הארכאולוגיות ליד הר הבית ופיקח על חפירות הכותל, סבור כי בתקופת הרס זו החלה בניית "כנסיית ניצחון" נוצרית מתומנת על הר הבית, צורה אדריכלית מקובלת במבנים נוצריים דומים, ודומה לזו של הכנסייה בגריזים[18]. אך זמן לא רב אחרי שובם של הביזנטים, בשנת 638, נכבשה ירושלים בידי המוסלמים. אלו שיפצו והגביהו את כתליו החרבים למחצה של הר הבית, הקימו מבני ציבור של הח'ליפות סמוך לכותל המערבי. הם בנו, אולי על בסיס יסוד הכנסייה הביזנטית, את מבנה כיפת הסלע[19].

בראשית התקופה הערבית הראשונה הגיעו לירושלים כשבעים משפחות יהודיות מטבריה, בהזמנת השלטון החדש אשר נזקק למלאכות בהן עסקו והתמחו. יהודים אלה קבעו את מקום מגוריהם בסמוך לכותל הדרומי של הר הבית[20]. נאסר עליהם להיכנס להר הבית, אותו הפכו המוסלמים לאתר הקדוש להם.

על תפילות היהודים בסמוך לכתלים הדרומי והמזרחי של הר הבית בתקופה הערבית הראשונה, כותב מאיר בן דב:

"הבחירה של הדרום כאתר התפילה היהודי נבעה מכך שבכותל הדרומי נמצאו שני שערי חֻלדה: שערי הכניסה והיציאה הראשיים של הר הבית, בימי הבית השני. כמה עשרות שנים לאחר-מכן, בנו המוסלמים ארמון וכמה מבני-יוקרה הקשורים בו, מדרום להר הבית וסמוך לשערי חלדה. השערים ששוקמו היו לשערי כניסה להר הבית, אך נועדו רק לבאי הארמון, וכך נאלצו היהודים לחפש להם שוב אתר לתפילה.

הפעם פנו לכתל המזרחי. היה זה בשל שער הכהן, הוא שער שושן ובשל המסורת, לפיה כאשר יהודים לא יכלו להיכנס לעיר הם התפללו אל מול כותל המזרח ושער הכוהן מעל הר הזיתים. עם נפילת השושלת האומיית והזנחת מפעל הבנייה האדיר בדרום, חזרו יהודים להתפלל סמוך לשערי חלדה בדרום".

הרמב"ם אשר שהה בארץ ישראל בשנים 11651166, שביקר בירושלים למשך שלושה ימים, נכנס כנראה להר הבית עצמו להתפלל אך אינו מזכיר ביקור באחד מכתליו של ההר[21].

בנימין מטודלה, שביקר בירושלים בשנת 1170 בערך, מזכיר מקום מול כיפת הסלע: "כותל מערבי, אחד מהכתלים שהיו במקדש בקודש הקודשים, וקוראים אותו שער הרחמים, ולשם באים היהודים להתפלל בפני הכותל בעזרה"[22]. הוא מספר שהיהודים היו נוהגים ל"כתוב את שמם כל אחד ואחד על הכותל"[23]. תיאור דומה מופיע בספרו של רבי יצחק חילו, שבילי ירושלים, שיצא לאור ב-1333, וגם בתיאור זה נזכר "הכותל המערבי" עם הביטוי "שער הרחמים".

לדעת בן-דב בעקבות התפתחות הקהילה היהודית ברובע היהודי בראשות הרמב"ן שהחלה בשלהי המאה ה-13, ניתן לשער שהתפילה בכותל המערבי של הר הבית נקבעה במאה ה-14.

בראשית העת החדשה

התיאור הראשון שאפשר לקשרו בוודאות למקום המוכר בימינו בשם "הכותל המערבי" נכתב בשנת 1488 בידי רבי עובדיה מברטנורא, בעקבות ביקורו בירושלים.

"וכותל מערבי, אשר הוא קיים עדיין, רצוני לומר חלק ממנו, אבניו הן אבנים גדולות מאד ועבות, לא ראיתי כגודל האבנים ההן בשום בניין קדמון, לא ברומי ולא בשאר מקומות".

רבי עובדיה מברטנורא, אגרות ארץ ישראל, עמ' 134.

זמן קצר לאחר כיבוש ירושלים בידי העות'מאנים בשנת 1517, החל השלטון העות'מאני לשקם את העיר ואת המבנים שבה, ואף עודד יהודים ממגורשי ספרד להתיישב ברחבי האימפריה העות'מאנית בכלל, ובארץ ישראל בפרט. לפיכך, יהודים רבים יותר יכלו לפקוד את המקום והכותל המערבי הוכר כאתר תפילה יהודי באופן רשמי על ידי השלטונות בפקודת הסולטאן סֻלמאן. התפילה נערכה בסמטה צרה ליד קטע קטן שאורכו היה עשרים מטרים, ובמרחק של כ-110 מטרים מצפון לפינה הדרומית-מערבית.

במהלך המאה ה-16 התרבו התיאורים של הכותל המערבי ברשימותיהם של נוסעים יהודים, רבניים וקראים, ונראה שבתקופה זו כבר הפך המקום לאתר תפילה יהודי מוכר וסמל קדוש ליהודי התפוצות[24]. מתקופה זו ישנם מקורות בהם חכמי ישראל מייחסים למעמד התפילה הסמוך לכותלו המערבי של הר הבית, יחס נכבד בדומה לעמידה בפני כותלו המערבי של בית המקדש[25].

במאה ה-19 נאלצו היהודים לשלם לשלטונות העות'מאנים עבור הזכות להתפלל ולקונן ליד הכותל. הקונסולים האמריקאי, אלברט רודס, מסר כי מדובר בתשלום שנתי בסך 1,500 דולר. משה מונטיפיורי קנה את הזכות לתמיד[26]. עוד במאה ה-19 ידוע על מנהג התחיבה של פתקים ברווחים שבין אבני הכותל[27].

הכותל במסורת המוסלמית

הערבים כינו את הכותל אַלְגִ'דָאר אֶלְעַ'רְבִּי[דרוש מקור] אך גם בשם "כותל הדמעות" או "כותל הבכי" (حائط المبكى, חאאֶ'ט אלמַבְּכּא), על שם תפילותיהם ובכיים של היהודים שבאו להתפלל שם, וכינוי זה התקבל מאוחר יותר גם לתיאור הכותל בשפה האנגלית (The Wailing Wall) ו"כותל הקינות" (Le Mur des Lamentations) בשפה הצרפתית. באנציקלופדיה של האסלאם שיצאה בראשית המאה ה-20, בספרו של ההיסטוריון עראף אל-עראף, "ההיסטוריה המפורטת של ירושלים" וכן בספרי תיירות של הוואקף עד 1990 אין אזכור לכותל המערבי כקשור לאסלאם[28].

על פי ד"ר שמואל ברקוביץ', עד המאה ה-19 המסורת המוסלמית זיהתה את הכותל הדרומי או המזרחי כמקום אליו קשר הנביא מוחמד את הבהמה הפלאית שלו, "אל-בוראק", לאחר מסע הטיסה הלילי שלו ממכה לירושלים. כאשר התפתח המאבק סביב הכותל המערבי במאה ה-19, העתיקו המוסלמים, ממניעים פוליטיים, את מסורת זיהוי נקודת הקשירה של "אל בוראק" אל הכותל המערבי.

הכותל בעת החדשה

Jewish legion hakotel 1917
חיילי הגדודים העבריים בכותל המערבי, 1918

בתקופת השלטון הבריטי

ב"ה ירושלים ת"ו, יום כ"ט לחודש אייר תר"פ

כבוד המנהל הראשי, מיור גנרל ל.י. בולס

שר גדול,

"הנני בזה מביע להדרת כבודו, את הצער הגדול של היהדות הארץ ישראלית ושל היהדות הכללית של כל העולם כולו, שכולנו מרגישים אותה בנפשנו, על אשר הרשו לעצמם אנשים זרים שאינם מבני דתֵנו, לנגוע באותה הנחלה הקדושה לנו, קודש קודשים, זיכרונֵנו העתיק והקדוש קדושת עולמים - זהו הכותל המערבי של מקום בית מקדשנו... שום אמתלא של תיקון ושל יִפוי לא תוכל להיות מוֹעֶלֶת [=מועילה] לעשות בְּהכותל הקדוש הזה שינויים בלא ידיעתנו, ובלא המלכתם [=עצתם] של באי-כוח היהדות. על כן הנני מבקש מכבודך... שאותו הזכות העתיק השומר על מורשתֵנו לא ייפגע משום אדם שֶבעולם. אם ימצא איזה צורך של תיקון בְּהכותל הקדוש הזה, תואֵל נא הממשלה להודיע את הדבר לבאי-כוח היהדות, לאחד הרבנים הראשיים של העדה, או לאיזה כוח ציבורי יהודי בטוח. ואנחנו הננו תמיד נכונים למלא את הדרישה... אבל חלילה לְשום יד, ובפרט יד של זר, לנגוע בכל הוד השֵׂיבה של הכותל הקדוש הזה מבלי הרשאתֵנו, שזהו לנו עלבון דוקר עד הנפש בכל רִגשות הקודש שלנו". ...

ברגשי כבוד נעלים.

הק' אברהם יצחק הכהן קוק.

(מתוך מכתבו של הראי"ה קוק, הרב הראשי לארץ ישראל אל המושל הצבאי הבריטי ב-17.05.1920), אגרות הראי"ה ח"ד תשד"מ, עמ' ס' וקי"ג

לאחר כיבוש ירושלים בידי הבריטים בשנת 1917, ועם סיום מלחמת העולם הראשונה והתקופה העות'מאנית בארץ ישראל בשנת 1918, התגברה נוכחותם של יהודים תושבי הארץ ומבקרים מהתפוצות בכותל המערבי.

בין השנים 1918–1920 חידשה ההסתדרות הציונית באמצעות ועד הצירים את היוזמה לרכישת הכותל המערבי ופינוי שכונת המוגרבים הסמוכה לו. השטח היה חלק מהקדש "ווקף אבו מדין" ולכן ניתן היה לרוכשו רק בעסקת חליפין. מושל מחוז ירושלים רונלד סטורס היה מעורב ביוזמה וניהל מגעים חשאיים עם ההנהגה המוסלמית. במקביל התנהל משא ומתן בין נציגי הקהילה היהודית בירושלים בהובלת יוסף בר"ן מיוחס ומנהלי הווקף ללא ידיעתו של ויצמן. ישנן עדויות שאיש הביניים בין ועד הצירים והמופתי של ירושלים, כאמל אל-חוסייני, שעמד בראש הווקף, היה אחיינו של המופתי, אמין אל חוסייני לו הובטחו דמי תיווך. ועד הצירים נסוג מן העסקה ומתשלום דמי התיווך משהודיע הרברט סמואל, בפברואר 1920, שכאשר ייכנס לתפקיד הנציב העליון תהיה ירושלים העתיקה לעיר עתיקות יפה, סמטאותיה הצפופות והמלוכלכות ייהרסו וממילא תפותח גם רחבת הכותל[29].

מאורעות תר"פ 1920 התחוללו בעיר העתיקה בסמוך לכותל.

זמן קצר לאחר מכן בעקבות הסכמת המושל הצבאי לתת למופתי את האפשרות לבצע תיקונים בכותל המערבי ללא צורך בהסכמת העם היהודי באמצעות נציגיו, פנה רבה הראשי של ארץ ישראל הרב אברהם יצחק הכהן קוק אל המושל במחאה על פגיעה בקודשתו של הכותל תוך שהוא מזהיר "כי חלילה לשום יד לנגוע בכותל הקדוש מבלי הרשאתינו".

במהלך שנת 1921 נרשמו אירועים של פגיעה בבאי הכותל, אך זרם הפוקדים את הכותל המשיך לעלות בהתמדה ובמיוחד בימי חג ומועד.

בשל העומס הרב במקום בימים נוראים ובשל תודעתם הלאומית, הציבו היהודים לקראת יום הכיפורים מספר ספסלים עבור חלושי-כח, ובפעם הראשונה גם מחיצה להפרדה בין גברים לנשים. בעיצומו של יום הכיפורים של שנת ה'תרפ"ט, 24 בספטמבר 1928 התפרצו שוטרים בריטים והסירו, תוך כדי התנגשות בקהל המתפללים, את המחיצה והספסלים[30]. בנוסף המופתי הירושלמי אמין אל-חוסייני ציווה על המואזין לעמוד סמוך לכותל ולהשמיע מוזיקה בקול רם בשעת קריאת יזכור[31].

ועדות הכותל של בריטניה והיישוב היהודי

בעקבות מחאות היישוב היהודי בארץ ישראל ובעולם על ההתנגשות, שבה נפגעו מתפללים יהודים, מינתה ממשלת בריטניה בהסכמת חבר הלאומים "ועדה לקביעת הזכויות והתביעות השנויות במחלוקת של היהודים והמוסלמים בכותל המערבי" - ועדה זו כונתה גם בשם "ועדת הכותל הבינלאומית". הוועדה קיימה דיון על גבולות הסטטוס קוו, כשבו נגבו עדויות מיהודים ומוסלמים על הרשאת היהודים להציב כיסאות, ספסלים ומחיצות בימי השלטון העות'מאני. לבסוף הוכרע הדיון לטובת המוסלמים ועל פי עדותם כי מעולם לא הובאו כיסאות או הוצבו מחיצות בכותל המערבי (דבר שלמעשה מוכחש מצילום מראשית המאה ה-20[32])[33].

מיד לאחר התקרית ביום הכיפורים, פתחו אל-חוסייני והמועצה המוסלמית העליונה במסע תעמולה נמרץ להגנת מסגד אל-אקצא ושמירת זכויות המוסלמים בכותל, שהוחשב קדוש למוסלמים בתוקף היותו חלק מחומת המסגד.[34] בנובמבר 1928, החל המופתי להגביר את הלחץ על השלטונות לכפות את הסטטוס-קוו. הוא יזם מחאות בפני משרד המושבות בלונדון ובפני חבר הלאומים, וכן עצרות מחאה תדירות במסגד אל-אקצא, ובנוסף לאלה, יצר גם פרובוקציות בסמוך לכותל, כדי לאלץ את הממשלה לפעול: קריאה של המואזין של מסגד כיפת הסלע בעת תפילה של היהודים, עריכת טקסי "ד'יכר", המלווים קריאות חזקות ומכות תופים. לשם הקצנת המחלוקת, יזמה המועצה המוסלמית העליונה בניית אגף נוסף למבנה של בית הדין השרעי, שממנו ניתן להשקיף אל הכותל, ואף פתיחת פתח ברחבת הכותל, כדי להפוך אותה לדרך מעבר לתושבי המקום[35].

Flickr - Government Press Office (GPO) - Police Post
נקודת משטרה בכניסה לסמטת הכותל, 1933

בקיץ 1929 פרצו מאורעות תרפ"ט שהחלו בתשעה באב ברחבי הארץ. בעקבות אירועי הכותל ומאורעות תרפ"ט, הוקמו בקרב היישוב היהודי שתי ועדות לצורך הטיפול בענייני הכותל. הוועדות היו מורכבות מנציגים של המוסדות הלאומיים, הרבנות הראשית, ואגודת ישראל. בעקבות ועדות אלה ייסדו ב-1930 את תפקיד רב הכותל, שנמסר לרב יצחק אביגדור אורנשטיין.

ועדת הכותל הבינלאומית הגישה את הדו"ח שלה ביוני 1931[36]. בעקבות דו"ח הוועדה נקבעו תקנות לסדרי התפילה בכותל, שבהן נאסר להניח שם כל חפץ כולל מחיצה, שולחן, ארון או כסא. הבאת ארון קודש ושולחן לקריאה בתורה הותרה רק בחגים ובימי צום[37]. בימים אחרים נאלצו המתפללים להפסיק את התפילה, וללכת אל בתים באזור, בהם ניתן היה לקיים את קריאת התורה, ולאחר מכן חזרו להמשך התפילה בכותל. נאסר לתקוע בשופר ליד הכותל, ולכן לא יכלו לקיים את תפילות ראש השנה. למרות זאת, בתפילת נעילה של יום הכיפורים תר"ץ 1930 תקע משה צבי סגל, צעיר מתנועת הנוער בית"ר[38]. ובמשך השנים, הוגנבו שופרות שבהם תקעו עם סיום היום בכל שנה.

למעשה בתקופה זו, מלבד בראש השנה, התקיימו בכותל המערבי תפילות בכל ימי השבוע. בימי חג ושבת היה הכותל הומה מרוב אנשים. גם מבקרים ותיירים רבים פקדו את המקום ותועדו כמדי יום ביומנו של הרב אורנשטיין. בשנת ה'תש"ו 1946 ביקרו בכותל, לפי הערכתו של רב הכותל, כ-370,000 נפש[39].

בתקופת השלטון הירדני

התפילה הציבורית האחרונה בכותל נערכה בט"ז בכסלו תש"ח, ערב החלטת החלוקה של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947. באותו יום נכחו בכותל כ-1,500 מתפללים שבאו במיוחד להתפלל להצלחת מדינת ישראל שבדרך. בחצות הלילה כמדי יום הגיעו קבוצות של חסידי ברסלב לערוך תיקון חצות. לאחר מכן חסמו הבריטים את הדרך אל הכותל. הערבים הטילו מצור על הרובע היהודי במשך 6 חודשים, עד שנפל בידי הלגיון הירדני באביב תש"ח 1948.

בהסכם הכניעה של יהודי העיר העתיקה, סוכם שתתאפשר גישה של אזרחי מדינת ישראל לכותל. אך בפועל מאז כיבוש העיר בידי הירדנים ב-1948 ועד 1967 נמנעה גישה של ישראלים לכותל. בתחילת התקופה היה הכותל סגור לתיירים, אך בהמשך נפתח לביקורי תיירים (לא ישראלים)[40]. בתשעה באב מדי שנה נהגו יהודים לעלות להר ציון ל"מצפה הבית" כדי לצפות על הר הבית והכותל המערבי[41].

Jerusalem, 1917
הכותל המערבי מאחורי שכונת המוגרבים לפני הריסתה, 1917

בתקופת שלטון ישראל

PikiWiki Israel 47231 Revealing of the Western Wall
חישוף רחבת הכותל בימים שלאחר כיבוש העיר העתיקה

הכותל, כמו כל העיר העתיקה נכבש על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים. תצלום הצנחנים בכותל המערבי הוא מהתמונות המפורסמות בתולדות המדינה. זמן קצר לאחר מכן הרסו דחפורי חיל ההנדסה של צה"ל את שכונת המוגרבים ששכנה בסמוך אל הסימטה הצרה של הכותל, ובמקומה נבנתה רחבה למתפללים ולמבקרים.

בשבועות תשכ"ז נפתחו שערי העיר העתיקה לתנועה חופשית של תושבי ישראל. יותר מ-200,000 איש הגיעו בהתרגשות רבה לבקר באזור, שביקורים בו נמנעו מהם במשך כשני עשורים.

עקב התנועה הרבה שלעיתים הייתה כרוכה בחילול חג המוני נדרשו כללים וסדרים חדשים להתנהלות במקום, תוך תשומת לב לקדושתו וחשיבותו התרבותית. בח' בתמוז תשכ"ז, (16 ביולי 1967) - חוקקה הכנסת את חוק השמירה על המקומות הקדושים. האחריות למתחם הכותל המערבי, סדריו, תחזוקתו וניהולו עברו מן הרבנות הצבאית אל משרד הדתות, אז בראשותו של השר זרח ורהפטיג. תקנות שהותקנו מכוח חוק זה קובעות את המותר והאסור בכותל המערבי ובאזור הסמוך אליו.

לקראת תשעה באב תשכ"ז 1967 התחיל חיל ההנדסה בהתקנת פנסים וזרקורים להארת המקום, כדי שאפשר יהיה לשהות בו גם בלילה, וכן נהרסו מבנים שנמצאו בסכנת התמוטטות. בתקופה זו התמנה האדריכל יוסף שנברגר לשמש יועץ שר הדתות לפיתוח רחבת הכותל. פרופ' בנימין מזר מונה לשמש ראש המשלחת הארכאולוגית לחפירות בכותל הדרומי ובכותל המערבי. במשך מספר חודשים שימש החלק הדרומי של רחבת הכותל כעזרת גברים, ואילו החלק הצפוני אשר מוגבה יותר שימש כעזרת נשים. הוחלט ליישר את השטח הצפוני המוגבה, ונחשפה הכניסה מתחת לבנין המחכמה. עפר, פסולת ושברי אבנים, מתחת לבנין המחכמה עד לקשת וילסון פונו. כמו כן חודשה משרת רב הכותל ועוגנה בתקנות מדינת ישראל במסגרת הרבנות הראשית לישראל וחוק השמירה על המקומות הקדושים. משנת 1988 נמצא הכותל באחריות מלאה של הקרן למורשת הכותל המערבי, שהוקמה בשנה זו. הקרן למורשת הכותל, הכפופה למשרד ראש הממשלה, אחראית על כל ענייני האדמיניסטרציה הקשורים בכותל המערבי, על אחזקה וניקיון של רחבת הכותל המערבי ומנהרות הכותל, פיתוח ובינוי של רחבת הכותל וסביבתה, וכן על תחומי חינוך הקשורים בכותל המערבי.

כיום

Slichot22
רחבת הכותל מלאה לרגל אמירת סליחות והתרת נדרים בערב יום הכיפורים, תשע"א 2010
Jerusalem wall 9291m
דגל ישראל מתנופף ברחבת הכותל המערבי.

אזור תחום ברחבה המשתרע עד הכותל עצמו נחשב כבית כנסת אורתודוקסי, בו נערכים מאות של מניינים במהלך כל היום ולפיכך קיימת בו הפרדה בין נשים לגברים. בכניסה אליו מתבקשים המבקרים לכסות את ראשם, והנשים מתבקשות לשמור על כללי הצניעות. יש נוהגים שנערים המגיעים לגיל מצוות באים לכותל כדי לעלות לתורה. התפילה במקום מתנהלת על פי ההלכה.

עקב זאת, מדי פעם מתעוררות מחלוקות; למשל בעקבות ניסיונות של קבוצת נשות הכותל (חלקן שייכות לתנועה ליהדות מתקדמת) להתפלל ברחבת הכותל כשהן עטופות בטליתות. בעקבות עתירה לבג"ץ אישרה הממשלה בינואר 2016 את מתווה הכותל - הסדר שלפיו תורחב עזרת ישראל, רחבת התפילה השוויונית בחלקו הדרומי של הכותל המערבי, והיא תנוהל בידי מועצה שבה נציגי הזרמים הלא אורתודוקסים ונשות הכותל. בלחץ המפלגות החרדיות חזרה בה הממשלה מהמתווה וביטלה אותו ביוני 2017.

הכותל המערבי הוא אתר מרכזי בטקסי ההשבעה של צה"ל; ברחבת הכותל משביעים את חיילי חטיבת כפיר, חטיבת הצנחנים, חטיבת הנח"ל וחיל המשטרה הצבאית בנוכחות מכובדים, אורחים ומשפחות החיילים; וכן נערכים בו אירועים ממלכתיים נוספים, כמו פתיחת אירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה.

מבקרים בכותל נוהגים לכתוב פתקים עם בקשות לאלוהים ולשימם בין אבני הכותל. מספר ארגונים יהודיים מפעילים מצלמת אינטרנט המשדרת תמונה עדכנית במהלך כל שעות היום מהכותל. כמו כן, ישנו שירות חינם של חברת בזק לקבלת בקשות מכל רחבי העולם בפקס ובדואר אלקטרוני, על מנת לשים אותן בכותל. בערב ראש השנה ובערב פסח, אוספים שמשי הכותל את הפתקים הרבים ומעבירים אותם לגניזה.

כל אבן מאבני הכותל זכתה ל"תעודת זהות" משלה. כל האבנים מתועדות במערכת ממוחשבת המנהלת מעקב אחר מצב האבן, סדקיה ומימשקיה עם האבנים שסביבה. כתוצאה ממגע ידיים ונשיקות, סופגות האבנים לחות, זיעה ושומן שיחד עם הצמחייה והאקלים השורר במקום מביאים לבלייה של האבנים ומעלים את הצורך לבצע בהן פעולות שימור מורכבות[42][43].

בי"א באב תשע"ח, 23 ביולי 2018, נפלה אחת מאבני הכותל לתוך רחבת עזרת ישראל, ככל הנראה עקב רטיבות במסגד אל אקצה. לא היו נפגעים[44][45].

מספר הביקורים באתר הכותל מדי שנה נאמד ב-10 מיליון[46]. מאז שנת 2000, רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים הוא הרב שמואל רבינוביץ[47].

מעמדו המשפטי והמדיני

Hannukah-12.jpeg
חנוכיה דולקת בכותל המערבי

בסוף המאה ה-15 הפכה סמטת הכותל לרכוש הווקף[48]. בימי השלטון העות'מאני היו הכותל ושכונת המוגרבים חלק משטח בבעלות הנהלת הווקף על הר הבית. יהודים הציעו לקנות את הכותל מידי הווקף, כדי להעבירו לבעלות יהודית. השר משה מונטיפיורי היה מעורב בניסיון רכישת שכונת המוגרבים, בשנות השבעים של המאה ה-19 (אך לא תרם לבניית נדבכי הכותל העליונים, למרות הנטען בשיר הידוע[49]). ב-1887 ניסה הברון אדמונד דה רוטשילד לרכוש את הכותל בעת ביקורו בארץ ישראל. ליוזמה זו התנגדו רבני ירושלים, מחשש לתגובה קשה של הערבים המוסלמים בעיר. יוזמה נוספת הייתה בשנת 1914, כאשר דוד ילין פנה אל שגריר ארצות הברית באיסטנבול, הנרי מורגנטאו, וביקש ממנו לפעול להסכמת השלטונות העות'מאניים להעברת הכותל לידי "החברה להחזקת המקומות ההיסטוריים בארץ ישראל" שנוסדה בידי ילין ואחרים. ילין העריך את הסכום שיש לגייס תמורת ההעברה בכמיליון פרנק צרפתי[50].

בשנים 1840 ו-1911 נקבע על ידי השלטונות העות'מאניים כי אין ליהודים זכויות ברחבה שלפני הכותל, מלבד הרשות לבקר במקום לשם תפילה – אך מבלי להביא ספסלים, מחיצות וספרי תורה. אולם היהודים לא השלימו עם האיסורים הללו, ובאמצעות שתדלנות בפני מושל המחוז והממונה על הווקף, היו משיגים את הסכמתם להתפלל כדרכם ללא הפרעה. בפסח 1922 מנעו המוסלמים מהיהודים להביא כיסאות למקום התפילה. השלטונות הבריטיים התערבו והמושל רונלד סטורס קבע באותה שנה, בהתאם למצב החוקי הקיים (ולא למצב בפועל), כי אין להביא כיסאות וספסלים.[51]

במלחמת העצמאות נכבש הכותל בידי הלגיון הירדני, ובמלחמת ששת הימים נכבש על ידי ישראל. שטחי העיר העתיקה סופחו לישראל ב-1967. חקיקת חוק ירושלים ב-1980 קבע חובת שמירה על המקומות הקדושים בעיר לכלל הדתות.

קבוצות חרדיות אנטי-ציוניות (כגון חסידות סאטמר, נטורי קרתא ובעלי השקפה דומה) נמנעות מלבקר בכותל המערבי מכיוון שהוא נכבש על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים ועל כן הפך בעיניהן לאחד מסמלי המדינה והגעה אליו עשויה להתפרש כמתן לגיטימציה לה.

נסיונות הכחשה פלסטיניים לקשר היהודי לכותל המערבי

עם שיבת עם ישראל לארצו גברו ניסיונות ההכחשה הפלסטיניים לקשר בין ישראל לכותל המערבי. על רקע החשש מפני הציונות, החלו ניסיונות רכישת הכותל על ידי היהודים להתפרש בקרב הציבור המוסלמי כתחילתה של השתלטות יהודית על הר הבית כולו. ב-1922 החל הנושא הזה להפוך למרכזי בהסברה הערבית, עם פתיחתו של מסע תעמולה בארץ ובעולם המוסלמי, על ידי המועצה המוסלמית העליונה והוועד הפועל הערבי, שהזהיר מפני סכנת השתלטות יהודית על קודשי האסלאם.[51]

המופתי אמין אל חוסייני עשה שימוש במסורת המחודשת של אל בוראק, בנוסף לטיעונים משפטיים, כדי לדרוש בעלות על הכותל בתקופת המנדט הבריטי. מסורת זו נעשתה מקובלת יותר ויותר בקרב ההוגים המוסלמים במהלך המאה ה-20, ככל שגבר הסכסוך בין היהודים לערבים, ובפרט לאחר מאורעות תרפ"ט שהחלו בכותל המערבי, ומכונות לפיכך בערבית "מהפכת אל-בוראק". כיום אין מוסלמים רבים המערערים על המסורת הזו. בהקשר זה המוסלמים מכנים את הכותל חָאיִט אַלְבּוּרָאק. בתחילת המאה ה-21, הכחישו לגמרי אישי דת מוסלמיים בכירים, בהם השייח' עכרמה צברי והשייח' מוחמד חוסיין, את הקשר ההיסטורי של היהודים לכותל המערבי, וטענו כי הוא שייך לווקף המוסלמי[28][52]. ארכאולוג פלסטיני טען כי מציאת המטבעות שכנראה מאוחרות מתקופת הורדוס, מתחת לכותל המערבי שהוגדר על ידו בטעות "הקיר המערבי של בית המקדש" מהווה לדעתו עוד הוכחה לטענה הכוזבת של היהודים לגבי הקיום האגדי של המקדש[53].

הכותל בתרבות ובאומנות

J.L. Gerome - The Wailing Wall - Google Art Project
הכותל המערבי באומנות - ציור משנת 1880
Henry Vidaver poem 1871
שיר על הכותל מאת הרב ד"ר חיים גרשון וידאוֶור (ווידאווער) הלוי מקהילת בני ישורון בניו יורק, שפורסם בעיתון החבצלת במרץ 1871
Wall of Solomon, c1880
תמונת משפחות יהודים בכותל המערבי בשנת 1880, כנראה בתשעה באב, שיצר האמן הצרפתי אלכסנדר בידה
PikiWiki Israel 299 Jewish new year card 1930 שנה טובה תרצא
הכותל וצילום אישי בכרטיס ברכה ל"שנה טובה ומאושרת, שנת גאולת קדשינו", תרצ"א 1931

הכותל הקטן

The Little Western Wall P6070072
הכותל הקטן

הכותל הקטן הוא נמצא בהמשכו של הכותל המערבי לכיוון צפון. במקום מתקיימות תפילות המאורגנות על ידי ארגון "כותלנו", מיסודה של ישיבת עטרת כהנים, זהו המקום השני בקרבתו (מחוץ להר הבית) אל המקום המקובל כמקום קודש הקודשים. במנהרות הכותל נמצא "שער וורן", אשר נמצא מול קודש הקודשים במדויק.

הכותל הקטן נמצא סמוך לשער הברזל, ולמבקרים בו מתאפשרת לרוב הצצה אל תוך הר הבית. 'רחבת' הכותל הקטן היא סמטה צרה (כ-3 מטר) המובילה לבתי מגורים פרטיים.

גלריה

Jews' wailing place between 1898 and 1914

יהודים ליד הכותל בתחילת המאה ה-20

Historical images of the Western Wall - 1920 C SR 016a

רחבת הכותל בשנת 1920

British police wailing wall1

שוטר בריטי משגיח בכותל, בשנת 1934 לערך

DFGH

מעמד ברכת כהנים בכותל המערבי

HA-KOTEL04

עזרת הגברים הסגורה לאחר שיקומה

הכותל בשלג

הכותל המערבי ביום מושלג

Kotelstones

מחצבה שנתגלתה בצפון ירושלים, שכנראה סיפקה אבנים לבניית הכותל המערבי

KotelTunnels22

אחד הנדבכים במנהרות הכותל

AKOTEL323

קינות בכותל בתשעה באב

Western Wall 2006

מבט כללי על רחבת הכותל

Jews-pray-in-the-Western-Wall-1

יהודים מתפללים בכותל

Kotel01

רחבת הכותל המערבי

Kotel03

מבט מדרום - מערב על הר הבית. הכותל מוסתר במקצת, בשמאל - מרכז התמונה

אבני הכותל המערבי 109

תקריב של אבני הכותל

HA-KOTEL03

מראה הכותל המערבי מכיוון הרובע היהודי, 2007

Historical images of the Western Wall-1911

לשנה טובה 1911

רחבת עזרת ישראל - 1

רחבת עזרת ישראל בכניסה אל הכותל המערבי מכיוון שער האשפות

Franciscus kotel
Jews at Western Wall by Felix Bonfils, 1870s

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ממדיו הכוללים של הכותל. באתר הקרן למורשת הכותל המערבי.
  2. ^ צופיה הירשפלד, תגלית: חלקים מהכותל לא נבנו על ידי הורדוס, באתר ynet
  3. ^ רוני רייך, ‏חורבן ירושלים בשנת 70 לסה"נ: תיאורו של יוסף בן מתתיהו והממצא הארכאולוגי, קתדרה, חוברת 131, ניסן תש"ס, מרס 2009, עמ' 28-27, באתר JSTOR; סרטונים והארץ הייתה תוהו ובוהו - תולדות ארץ ישראל: פרק 8, סרטון באתר יוטיוב, דקה 52:43 ואילך.
  4. ^ גבריאל ברקאי, הכותל המערבי, אריאל 180–181, עמ' 32-17.
  5. ^ הכותל המערבי תעלומה ופתרון, וראו גם: עוזי פז, "צמחיית הכותל", אריאל, עמ' 180-181
  6. ^ יורם צפריר, שמואל ספראי (עורכים) ספר ירושלים: התקופה הרומית והביזאנטית 638-70, הוצאת יד בן צבי: ירושלים, 1999.
  7. ^ משנה תורה לרמב"ם הלכות ביאת המקדש פרק ג הלכות ז ויב
  8. ^ מדרש רבה על שיר השירים, ובספר הזוהר. מאז שלהי ימי הביניים ביטוי זה מאוזכר ומצוטט רבות בכתבי המחברים ועולי הרגל השונים.
  9. ^ יצחק ספיר, כיוון התפילה ומקום הפתח בבתי כנסת הקדומים, באתר "דעת"
  10. ^ המקדש והכותל המערבי (מאמר מאת הרב זלמן קורן)
  11. ^ ייתכן שגם ביקרו בתוך תחומו של הר הבית כי בזמנם היה ידוע להם היכן מותר
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת מכות, כד, עמ' א-ב
  13. ^ הקטע תורגם מהנוסח האנגלי של אוברי סטיוארט משנת 1887, כפי שמופיע באתר זה. הטקסט במקורו נכתב בלטינית.
  14. ^ יורם צפריר, שמואל ספראי (עורכים) ספר ירושלים: התקופה הרומית והביזאנטית 638-70, הוצאת יד בן צבי: ירושלים, 1999, עמ' 251-54
  15. ^ מאיר בן-דב, "ארכאולוגיה וארכיטקטורה", בתוך: הכותל, תל אביב: הוצאת משרד הביטחון, 1981. עמ' 49
  16. ^ יורם צפריר, שמואל ספראי (עורכים), ספר ירושלים: התקופה הרומית והביזאנטית 638-70, הוצאת יד בן צבי: ירושלים, 1999, עמ' 256-57
  17. ^ מאיר בן-דב, "ארכאולוגיה וארכיטקטורה", בתוך" הכותל, הוצאת משרד הביטחון, תל אביב, 1981. עמ' 49-50
  18. ^ מאיר בן-דב, חפירות הר הבית: בצל הכתלים ולאור התגליות, ירושלים: הוצאת כתר, עמ' 281
  19. ^ מאיר בן־דב, "ארכאולוגיה וארכיטקטורה", בתוך: הכותל, הוצאת משרד הביטחון, תל אביב 1981. עמ' 49-50
  20. ^ לפי מקור מהגניזה הקהירית ולפי תיאור של ממצאי החפירה מדרום להר הבית על ידי החוקרים בנימין מזר ומאיר בן דב באתר רשות העתיקות
  21. ^ ברשימה המיוחסת לרמב"ם כתוב: "ונכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו, ביום חמישי, ששה ימים לירח מרחשון. ובאחד בשבת, תשעה בחודש, יצאתי מירושלים לחברון". וראו: איגרות הרמב"ם, (מהדורת יצחק שילת), כרך א, ירושלים תשנ"ה, עמ' רכד-רכה.
  22. ^ ספר המסעות של בנימין מטודלה, (עורכת: מירה מאיר), תל אביב: ספרית פועלים, 1984.
  23. ^ מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ-ישראל, עמ' 140, הערה 122.
  24. ^ בצלאל לנדוי, הכותל - סמל ירושלים בגולה, באתר דעת, קדושת הכותל, באתר הכותל
  25. ^ בצלאל לנדוי, הכותל - סמל ירושלים בגולה, למשל רבי ישראל משקלוב: "ואנחנו פה, בארץ הקדושה, פורשים כפינו בתפילתנו נוכח שער השמים, מקום מקדשנו כותל המערבי, אשר לא זזה שכינה משם".
  26. ^ מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ־ישראל, עמ' 156, הערה 37; עמ' 162.
  27. ^ מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ־ישראל, מרגרט תומאס (1897-1895), עמ' 829.
  28. ^ 28.0 28.1 נדב שרגאיכשכבר כמעט הושגה הבנה, באתר הארץ, 26 בפברואר 2007
  29. ^ דותן גורן, שותף אמין לרכישת הכותל המערבי חאג' אמין אל חוסייני בשירות ועד הצירים 1918–1920, עתמול, יד בן צבי, טבת תשע"ו, עמוד 18-20
  30. ^ המשטרה הבריטית "מנצחת" על יד הכותל המערבי, דבר, 25 בספטמבר 1928
    נוסח מלא של הספר הלבן על הכותל המערבי, דבר, 6 בדצמבר 1928
  31. ^ חאג' אמין וברלין, ג'ני לבל, הו"ל טכנוסדר בע"מ, ת"א 1996, עמוד 21
  32. ^ ראו כאן.
  33. ^ נתי גבאי, האירוע שפתח מלחמת דת בכותל המערבי ב-1928, באתר הספרייה הלאומית.
  34. ^ יהושע פורת, צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1918–1929, עמ' 216.
  35. ^ צבי אל פלג, המופתי הגדול, עמ' 26.
  36. ^ מן הדו"ח של ועדת הכותל המערבי, דבר, 10 ביוני 1931
    מהדו"ח של ועדת הכותל המערבי, דבר, 11 ביוני 1931
    מן הדו"ח של ועדת הכותל המערבי, דבר, 14 ביוני 1931
  37. ^ דבר המלך על הכותל המערבי, דבר, 9 ביוני 1931
  38. ^ פלוגת הכותל: קבוצות בית"רים שהתארגנו להגן על יהודי הרובע היהודי, אתר דעת.
  39. ^ יומן הכותל המערבי, (עורך: שמואל אבן אור), עמ' 419-420.
  40. ^ חיים שושקס, בעיר העתיקה בירושלים, דבר, 16 בדצמבר 1960
  41. ^ לקראת ט' באב, דבר, 29 ביולי 1952
    המונים עולים להר ציון ביום האבל הלאומי, דבר, 8 באוגוסט 1954
  42. ^ מערכת השימור בפעולה
  43. ^ עופר בן-חורין אתר חדשות המדע, ‏האם שחיקה מהירה של חלקים מסוימים באבני הכותל המערבי תוביל בעתיד להתמוטטותו?, באתר "הידען", 5 בנובמבר 2014
  44. ^ ענבר טויזר ויעל פרידסון, נפילת האבן מהכותל: רטיבות או כשל הנדסי, רחבת "עזרת ישראל" נסגרה, באתר ynet, 23 ביולי 2018
  45. ^ יוסי אלי, אבן נפלה מהכותל המערבי: "אסון כבד נמנע" • תיעוד, באתר החדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 23 ביולי 2018
  46. ^ מורשת 13/07/2011
  47. ^ בשנת 1995 התמנה הרב רבינוביץ' ל"רב המקומות הקדושים" ובשנת 2000 גם ל"רב הכותל". מינוי זה הוא לכל חייו.
  48. ^ צבי אל-פלג, המופתי הגדול, עמ' 23.
  49. ^ על פי עדות מונטיפיורי עצמו בספר זיכרונותיו, בשנת תרכ"ו, 1866, הוא בסך הכל רצה להקים גגון מחסה למתפללים, אך הדבר לא יצא לפועל, 'ספור משה וירושלים', ורשה 1881, עמ' 74-75
  50. ^ מכתבו של דוד ילין לשגריר ארצות הברית באיסטנבול פורסם על ידי "הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי" בירושלים, ראו: עמירם ברקת, גם מיליון פרנק לא הספיקו לקניית הכותל, באתר הארץ, 15 במאי 2007
  51. ^ 51.0 51.1 יהושע פורת, צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית, פרק שביעי: הסכסוך סביב "הכותל־המערבי" והשלכותיו, עמ' 210–211, 213–214.
  52. ^ המופתי הכללי מכחיש הזיקה היהודית לכותל המערבי, באתר מבט לתקשורת פלסטינית
  53. ^ ארכאולוג סותר את הטענות היהודיות בדבר מקדשם, באתר מבט לתקשורת פלסטינית, 6 בדצמבר 2011
בית הכנסת אוהל יצחק

בית הכנסת אוהל יצחק הוא בית כנסת מפואר ברחוב הגיא בגבולו הדרומי של הרובע המוסלמי בעיר העתיקה בירושלים. בית הכנסת נבנה בשנת 1904 במרחק של פחות מ-20 מטרים צפונית לסמטת הכותל המערבי. הוא ננטש במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, ונהרס בידי הירדנים לאחר מלחמת העצמאות.

בית הכנסת שוחזר ושוקם בשנת 2008, ושנה לאחר מכן חובר במעבר תת-קרקעי למנהרות הכותל, דבר המאפשר גישה ישירה ממנו לרחבת הכותל המערבי.

הגן הארכאולוגי ירושלים

הגן הארכאולוגי ירושלים או גן העופל (ידוע גם כ"חפירות הר הבית" או "חפירות הכותל"), הוא אתר תיירות המשתרע בצפון העופל בירושלים, למרגלות הכותל הדרומי של הר הבית, וכולל את מוזיאון מרכז דוידסון. בגן ממצאים ארכאולוגיים קדומים ומאוחרים, החל מתקופת הברונזה לפני כ-5,000 שנה, ועד ממצאים מהתקופה העות'מאנית לפני כ-100 שנה. חשיבותו העיקרית של הגן בשפע המבנים והממצאים מימי בית המקדש השני המוצגים באתרם.

הכותל הדרומי

הכותל הדרומי הוא קיר התמך הדרומי של רחבת הר הבית בירושלים. בנוסף, בחלקו המזרחי, הכותל הדרומי מהווה את הקיר הדרומי של העיר העתיקה כולה.

מקובל כי הקיר הנוכחי עובר בתוואי שקבע הורדוס לאחר הרחבת מתחם הר הבית החשמונאי. ניתן לראות שהנדבכים התחתונים של הכותל הדרומי הם בעלי סיתות שוליים הרודיאני אופייני המוכר מאבני הכותל המערבי. בפינה הדרום מזרחית של החומה השתמרו כ-30 נדבכים הרודיאנים היורדים עד לסלע האם.

בכותל נמצאו שרידים של שער משולש ושער כפול (מוסתר ברובו על ידי מבנה צלבני). אף על פי שהשערים הנוכחיים מאוחרים לתקופת הורדוס (אומאים) משוער כי הם נמצאים במקומם של שערים מסוף תקופת בית המקדש השני. השם המקובל, שערי חולדה, לקוח מהמשנה במסכת מידות. מתוך השערים היה צורך לעלות מתחת לאדמה עד ההגעה לרחבת הר הבית. בקצהו המזרחי של הכותל נמצא שער יחיד, מהתקופה הצלבנית. כיום, כל השערים סתומים.

הכותל הדרומי ורחבתו כלולים בחפירות הארכאולוגיות שביצע בנימין מזר לאחר מלחמת ששת הימים, והיום נמצאים בשטח הגן הארכאולוגי ירושלים.

הכותל הקטן

הכותל הקטן הוא קטע קטן מקיר התמך המערבי של הר הבית מתקופת בית שני, שגלוי ואינו מכוסה במבנים. הוא מצוי 175 מטרים צפונית לרחבת הכותל המערבי, ובצמוד לשער הברזל. הכותל הקטן נמצא קרוב לאמצע הכותל המערבי, והוא המקום השני מחוץ להר הבית עצמו מבחינת קרבתו לקודש הקודשים, בו יכולים יהודים להתפלל (במנהרות הכותל נמצא המקום הקרוב ביותר, מול מקומו המשוער של קודש הקודשים).

הפיגוע בקו 2

הפיגוע בקו 2 היה פיגוע התאבדות באוטובוס בקו 2 בירושלים, שנסע מן הכותל המערבי. הפיגוע אירע ב-19 באוגוסט 2003 (כ"ב באב תשס"ג) בפיצוץ נרצחו 23 אנשים, בהם 7 ילדים, ונפצעו למעלה מ-130. הפיגוע הביא בפועל לסיומה של ההודנה שהוכרזה בסוף יוני 2003.

הר הבית

הר הבית הוא מתחם קדוש בחלקה הדרום-מזרחי של העיר העתיקה בירושלים. בימינו המתחם שטוח ברובו, בצורה כמעט מלבנית, שטחו כ-140 דונם, והוא מגיע לגובה של 743 מטר מעל פני הים בפסגתו.

הר הבית הוא המקום בו שכן המבנה הקדוש ביותר ליהודים – בית המקדש (הראשון והשני), המקום היחיד, על פי ההלכה, שבו יוכל לשכון המקדש בעתיד והמקום הקדוש ביותר לעם היהודי. נמצא בו המבנה השלישי בקדושתו למוסלמים הסונים – מסגד אל-אקצא. היהודים פונים לכיוונו בתפילה שלוש פעמים ביום, ומתפללים להקמת בית המקדש השלישי. על-פי המסורות הדתיות השונות, הר הבית הוא המקום ממנו נברא העולם ("אבן השתייה"), בו התקיימה עקידת יצחק, ועל-פי רוב פרשני הקוראן המוסלמים, ממנו עלה מוחמד השמימה עם המלאך גבריאל במסעו הלילי.

הר הבית נחשב למקום בעל רגישות פוליטית בינלאומית גבוהה, והמתחם עומד ברקע לסכסוכים רבים בין מוסלמים ליהודים מאז שנות ה-20 של המאה ה-20. מאז מלחמת ששת הימים המתחם נמצא בשליטה ישראלית, ולפי החוק הישראלי אף בריבונות ישראלית, ומנוהל באופן רשמי על ידי משרד הווקף בירדן.

הרובע המוסלמי

הרובע המוסלמי (בערבית: الحي الإسلامي) הוא אחד מארבעת הרבעים בעיר העתיקה של ירושלים, בצד הרובע היהודי, הרובע הנוצרי, והרובע הארמני והגדול שבהם. שמו התקבל בספרות הנוסעים והחוקרים מאז ראשית המאה ה-19. שטחו הוא 300 דונם, ומספר תושביו נכון ל-2014 הוא 28,627. רוב תושבי הרובע המוסלמי הם מוסלמים וחלק ניכר מהם ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. כן מתגוררים בו כאלף יהודים, ומאות נוצרים בני אומות שונות הגרים במבני מוסדות ציבור.

מאיר יהודה גץ

הרב מֵאִיר יְהוּדָה גֵץ (ט"ו באב ה'תרפ"ד, 15 באוגוסט 1924 - כ"ג באלול ה'תשנ"ה, 18 בספטמבר 1995) היה מקובל ספרדי ששימש כרב הכותל המערבי והמקומות הקדושים וראש ישיבת המקובלים בית אל.

מנהרות הכותל

מנהרות הכותל הן מערך חללים ומחילות תת-קרקעיות מתקופות שונות לאורך תוואי הכותל המערבי, מתחת לבתי הרובע המוסלמי בעיר העתיקה בירושלים. במתחם מבנים מתקופת בית שני, מימי הביניים ומהעת החדשה. ציר הליכה אופקי מחבר את החללים והמחילות, מעניק למבקר חוויה של מסע לאורך ציר הזמן ההיסטורי, ונחשב לאחד מאתרי התיירות הפופולריים בישראל. האתר, כנקודת חיכוך רגישה מבחינה דתית בין אוכלוסייה מוסלמית ויהודית, הביא לא פעם לתסיסה, שהגדולה בהן הייתה מהומות מנהרת הכותל בשנת 1996. פרויקט חשיפת הכותל המערבי לכל אורכו לאחר מלחמת ששת הימים, במטרה לאפשר לכל יהודי לגשת אל הכותל ללא הפרעה וללא מכשול, היה יוזמה של משרד הדתות. האתר מנוהל כיום על ידי הקרן למורשת הכותל המערבי.

נשות הכותל

נשות הכותל הוא ארגון נשים שמטרתו המרכזית המוצהרת היא "לאפשר חופש תפילה לנשים בכותל המערבי".

הקבוצה הוקמה בסוף שנות השמונים לאחר שקבוצת נשים ביקשה להתפלל ברחבת הכותל, אולם נאסר עליה להתעטף בטליתות ולהשתמש בספרי התורה שבמקום או להכניס ספר תורה משלהן. מאז הקמתה בשנת 1988 הקבוצה מקיימת מדי ראש חודש תפילת שחרית וקריאת ההלל בעזרת הנשים של הכותל המערבי. בעבר הנשים נהגו לעבור לקשת רובינסון, בהתאם להחלטת ועדה ממשלתית בעניינה שאושרה בבג"ץ, כדי לקרוא בתורה ולאפשר לנשים המעוניינות בכך להתעטף בטלית ולהניח תפילין, אך מאז שנת 2013 גם הקריאה בתורה נעשית בעזרת הנשים.

יושבת ראש "נשות הכותל" מאז התארגנות הקבוצה בשנת 1988 היא ענת הופמן. המנכ"לית, נכון לשנת 2019, היא יוכי רפפורט. הקבוצה נרשמה כעמותה ביוני 1998.

בקרב חלק משמעותי של הציבור האורתודוקסי ובמיוחד בקרב היהדות החרדית קיימת התנגדות עזה, לעיתים אף אלימה, לאופי התפילה של הקבוצה בעזרת הנשים של רחבת הכותל, בייחוד במקרים בהם גם השימוש בטליתות ותפילין והקריאה בתורה הם בעזרת הנשים בכותל. מנגד קיימת תמיכה לעמדתן מצד הציבור הרפורמי וכן חלק מהציבור הקונסרבטיבי.

קשת וילסון

קשת וילסון היא מבנה קשת קדום עשוי אבנים, הממוקם בצד הצפוני של רחבת הכותל המערבי בעיר העתיקה של ירושלים. קשת וילסון בנויה 23 נדבכים אחידים של אבנים מסותתות, ורוחבה 13.1 מטר. הקשת מהווה קטע מגשר וילסון שרשרת של קשתות היוצאות מרחבת הר הבית ומעליהן עובר רחוב השלשלת. הקשת נקראת על שם צ'ארלס וילסון, מהנדס וקצין בצבא הבריטי שהיה הראשון שחקר את הקשת באופן מדעי.

הדעה המקובלת היא שהקשת הקדומה הייתה חלק משרשרת של קשתות שיצרה גשר מחבר בין העיר העליונה והר הבית. יש הסבורים שאותו גשר קדום שימש כמעבר לעולי רגל מהעיר העליונה לבית המקדש ואחרים סבורים שהוא שימש כמעבר פרטי לכוהנים ולבני מעמד האצולה בירושלים.

עד מלחמת ששת הימים הייתה הקשת וסביבותיה מוזנחות ומלאות בסחף ופסולת. עם איחוד ירושלים ב־1967, השקיעה מדינת ישראל בשיפוץ, ניקיון וחקר ארכאולוגי של הקשת במסגרת חפירות מנהרות הכותל. בעזרת מימון של משרד הדתות ורשות העתיקות בוצעו עבודות שיפוץ וחפירה נרחבות. בין השאר, נחפרו חדרים תת-קרקעיים, גודרו הפירים, והוסבו אולמות תת-קרקעיים למקומות תפילה.

בשנת 2017, התגלו תיאטרון רומי קטן, שמונה נדבכים חדשים של הכותל המערבי ותעלת ניקוז מתחת לקשת וילסון. החפירות נערכו על ידי רשות העתיקות והקרן למורשת הכותל המערבי. הממצאים שהתגלו היו קבורים תחת שכבת עפר בעובי של כשמונה מטרים.

קשת רובינסון

קשת רובינסון היא כינויו של מחלף מדורג ששכן בכניסה להר הבית בירושלים, בימי בית המקדש השני. המחלף אפשר להולכים מחוץ להר הבית, במפלס הרחוב הנמוך, לעלות ולהיכנס למפלס הר הבית הגבוה. קשת רובינסון נחשבת לאחד המֶחְלָפִים הראשונים בעולם. היא נקראת על שם המגלה שלה בשנת 1838, החוקר האמריקאי אדוארד רובינסון, שאיתר את שרידי הקשת הגדולה ששולבה במחלף.

רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים (בקצרה: רב הכותל) פועל במסגרת הרבנות הראשית לישראל, והוא אחראי למתן שירותי דת ליהודים בכותל המערבי ובמקומות קדושים נוספים בישראל, המפורטים בתקנות שמירה על מקומות קדושים ליהודים, תשמ"א-1981.במסגרת תפקידו ממונה רב הכותל על אכיפת חוק השמירה על המקומות הקדושים, תשכ"ז-1967 במקומות הנתונים לפיקוחו, ובכלל זה מניעת חילול שבת, מניעת תלבושת שאינה הולמת, מניעת קיבוץ נדבות והפרעה לתפילה ברחבת הכותל המערבי, הגבלות על העיסוק בצילום ברחבת הכותל המערבי ועוד. רב הכותל משתתף בטקסים המתקיימים ברחבת הכותל, ולעיתים רבות מלווה אנשי ציבור מאומות העולם הפוקדים לראשונה את הכותל המערבי.

משנת 1967 כיהנו בתפקיד ארבעה רבנים, כאשר המינוי תקף לאורך כל חייהם. משנת 2000 מכהן בתפקיד הרב שמואל רבינוביץ'.

רחבת הכותל המערבי

רחבת הכותל המערבי היא כיכר עירונית חשובה ברובע היהודי שבעיר העתיקה בירושלים.

שכונת המוגרבים

שכונת המוגרבים (בערבית: حارة المغاربة, חארת אל־מג'ארבּה) הייתה שכונת מגורים בפינה הדרום־מזרחית של העיר העתיקה בירושלים, שנוסדה בשנת 1193 על ידי בנו של צלאח א־דין כהקדש למהגרים מהמגרב. גבולותיה היו הכותל המערבי במזרח, חומת העיר העתיקה בדרום, הרובע היהודי במערב והרובע המוסלמי בצפון. השכונה נהרסה בשנת 1967 בהוראת ממשלת ישראל, וכיום שוכנת במקומה רחבת הכותל המערבי.

שער ברקלי

שער ברקלי (Barclay) הוא מעבר חסום בכותל הר הבית. פתחו בכותל המערבי, אלמלא היה חסום, נמצא במקום שבו מצויה כיום עזרת הנשים של הכותל המערבי, מתחת לשער המוגרבים. משקוף השער נמצא בגובה של כ-3 נדבכים מעל לרצפת רחבת הכותל ומוסתר על ידי המבנה שנמצא בפינה הדרום מערבית של עזרת הנשים. מתוך שטח הר הבית נמצאת כיום הגישה למעבר בתוך מסגד תת-קרקעי הנקרא "מקאם אל-בוראק" ("אל-בוראק" הוא שמו של הכותל המערבי בפי המוסלמים).

שער המוגרבים

שער המוגרבים (מכונה גם: שער הרמב"ם וגם שער הלל) הוא שער למתחם הר הבית, הנמצא בצידו הדרומי של הכותל המערבי. כיום, זהו השער היחיד משערי הר הבית שדרכו נכנסים להר מבקרים לא מוסלמים. השער כונה כך על שם שכונת המוגרבים, שנהרסה בעבודות להרחבת רחבת הכותל המערבי לאחר מלחמת ששת הימים.

כ־20 מטרים מתחת לשער נמצא מעבר חסום בשם שער ברקלי.

שער וורן

שער וורן הוא שער בכותל המערבי של הר הבית מימי מקדש הורדוס. השער נקרא על שם הארכאולוג צ'ארלס וורן שגילה אותו מחדש במאה ה-19, והוא מקוטלג כמספר 30 בסקר בורות המים שלו.

השער היה הצפוני מבין ארבעת השערים בכותל המערבי ההֶרודיָני, והיה קרוב למפלס הרחוב שעבר לאורך הכותל המערבי. ככל הנראה הוא היה מוגבה מעט מהרחוב עצמו על ידי במה שנקראה "כיכר", אך למרות הגבהה זו עדיין נותר הפרש בין גובה השער לבין מפלס רחבת הר הבית, ולכן מאחורי השער עלו גרמי מדרגות אל עבר רצפת הר הבית. המדרגות הללו נבנו בתוך מעבר שנבנה בצורת "ר".

על פי השערתו של הארכאולוג דן בהט, שימש חלל השער בתקופה המוסלמית הקדומה כבית כנסת, והוא אותו בית כנסת שהוזכר במקורות ישנים כ"בית-כנסת המערה". כשכבשו הצלבנים את העיר במסע הצלב הראשון (בשנת 1099) הם הרגו את בני הקהילה היהודית, הרסו את בית הכנסת והפכו אותו לבור מים.

השער היה חסום משך שנים רבות, ונפתח מחדש באוגוסט 1981 על ידי הרב מאיר יהודה גץ. לאחר מהומה פוליטית שחולל הוקף בהר הבית, הוא נחסם מחדש באמצעות בטון. הרב מאיר יהודה גץ ששימש כרב הכותל הקים מול השער בית כנסת מוארך וצר, השוכן על מרפסת מוגבהת מול השער. בית כנסת זה קרוי על שמו, בית הכנסת ע"ש הרב גץ, והכניסה אליו אפשרית רק דרך מנהרות הכותל.

תחנת הרכבת ירושלים הכותל

תחנת הרכבת ירושלים הר-הבית והכותל על־שם דונלד טראמפ היא תחנת נוסעים מתוכננת של רכבת ישראל העתידה לשרת את הבאים להר-הבית, לכותל המערבי ולעיר העתיקה בירושלים.

אתרים ומבנים ביהדות
אתרים הר הבית · הכותל המערבי · קבר רחל · מערת המכפלה · עיר דוד · ירושלים מגן דוד
מבנים המשכן · משכן שילה · משכן נוב · משכן גבעון · בית המקדש הראשון · בית המקדש השני · מקדש הורדוס · בית המקדש השלישי

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.