הכותל הדרומי

הכותל הדרומי הוא קיר התמך הדרומי של רחבת הר הבית בירושלים. בנוסף, בחלקו המזרחי, הכותל הדרומי מהווה את הקיר הדרומי של העיר העתיקה כולה.

מקובל כי הקיר הנוכחי עובר בתוואי שקבע הורדוס לאחר הרחבת מתחם הר הבית החשמונאי. ניתן לראות שהנדבכים התחתונים של הכותל הדרומי הם בעלי סיתות שוליים הרודיאני אופייני המוכר מאבני הכותל המערבי. בפינה הדרום מזרחית של החומה השתמרו כ-30 נדבכים הרודיאנים היורדים עד לסלע האם.

בכותל נמצאו שרידים של שער משולש ושער כפול (מוסתר ברובו על ידי מבנה צלבני). אף על פי שהשערים הנוכחיים מאוחרים לתקופת הורדוס (אומאים) משוער כי הם נמצאים במקומם של שערים מסוף תקופת בית המקדש השני. השם המקובל, שערי חולדה, לקוח מהמשנה במסכת מידות. מתוך השערים היה צורך לעלות מתחת לאדמה עד ההגעה לרחבת הר הבית. בקצהו המזרחי של הכותל נמצא שער יחיד, מהתקופה הצלבנית. כיום, כל השערים סתומים.

הכותל הדרומי ורחבתו כלולים בחפירות הארכאולוגיות שביצע בנימין מזר לאחר מלחמת ששת הימים, והיום נמצאים בשטח הגן הארכאולוגי ירושלים.

Jerusalem SouthWallTempleMount J18r3
הכותל הדרומי ומסגד אל אקצא
Jerusalem Tempelberg BW 1
מימין הכותל הדרומי, משמאל הכותל המערבי וקשת רובינזון. לרגלי החומה הגן הארכאולוגי.

הכותל הדרומי באגדה

P8170049
הכותל הדרומי, שערי חולדה והסטיו המלכותי בדגם ירושלים של סוף ימי בית שני, מוזיאון ישראל

מספר הרב ד"ר ש.ז כהנא:

"חלק היחידי מחומת בית המקדש שנשאר עד ימינו הוא הכותל המערבי. מדוע זכה דווקא הכותל להישאר עומד על עומדו? על המדרש האומר כי "אין שכינה זזה מכותל מערבי" מסופר, כי כאשר נתבקש העם לבנות את חומות בית המקדש בחרו העשירים לבנות את הכותל המזרחי, ושכרו פועלים שיעשו זאת; בני האצולה העדיפו את הכותל הדרומי, ושלחו את עבדיהם לעשות את העבודה; השליטים לקחו לעצמם את הכותל הצפוני, ופקדו על אלו הנתונים למרותם לבנותו; ואולם את הכותל המערבי בנו המוני העם במו ידיהם. ואכן, הכתלים הדרומי, המזרחי והצפוני נהרסו, ורק הכותל המערבי, מעשה ידיו ופרי מסירותו של העם, עדיין עומד על עומדו."

שערי חולדה

שערי חולדה הם שני שערי כניסה בכותל הדרומי של הר הבית. השער המערבי כפול והמזרחי משולש. השערים היו במפלס נמוך מרובו של הר הבית, ועל כן רוב החוקרים סבורים שהשערים מובילים במחילה אל תוך שטח ההר ומשם היה צורך לעלות במדרגות אל הרחבה. עם זאת, לאחרונה העלה חוקר המקדש הרב זלמן מנחם קורן פקפוקים בעניין ולדעתו השערים היו עיליים. הוא מסיק זאת בעקבות החפירות שערכו הערבים בהר, שעולה מהן כי השטח הדרומי לא היה מכוסה בעפר בזמן הורדוס.

פרשנות נוספת העלו לאחרונה יובל ברוך ורוני רייך. לדעתם שימש השער המשולש והרחוב שעלה אליו ממזרח להובלה של בעלי חיים וקורבנות למתחם ההר ובמיוחד במהלך חג הפסח[דרוש מקור].

מדרגות חולדה

Wikimania 2011 Jerusalem (14)
מדרגות חולדה

לרוחב הכותל הדרומי מצויות מדרגות ענק, המתוארכות לימי בית שני, ומזוהות כ'מדרגות חולדה'. כשם השערים אליהם הובילו המדרגות. את המדרגות חשף בנימין מזר, וחלקן שוחזרו כדי לאפשר הליכה בטוחה עליהן. "קצב" המדרגות אינו אחיד, אלא הוא עשוי מדרגה אחת רחבה ומדרגה אחת צרה לסירוגין.

אורוות שלמה

מאחורי השער המשולש, בתוך הר הבית נמצא מתחם מהתקופה הצלבנית שהפך למסגד וידוע בשם אורוות שלמה החפירות שערך הוואקף במתחם יצרו חשש כי שרידים ארכאולוגיים חשובים מושמדים. כן הועלה חשש להתמוטטות חלק מהכותל המערבי. אורוות שלמה הפכו שם דבר עם פרסום הספר "צופן דה וינצ'י". על פי הספר - המבוסס על סיפורים ואגדות ידועות - מצאו הטמפלרים את אוצרות שלמה המלך.

הארמונות המוסלמיים

בנימין מזר חשף בחפירותיו ארבעה ארמונות ענק, שתוארכו ויוחסו לח'ליפה וליד הראשון משושלת בית אומיה (705-715 לספירה). הארמונות, המכסים למעשה אל כל שטח הגן הארכאולוגי (כולל רחבת התפילה בכותל המערבי), נבנו כל אחד מהם סביב חצר פנימית קְטוּרָה (לא מקורה), והיוו יחד קריית שלטון.

במאה ה-16 ניצלו העות'מאנים את תוואי הקיר החיצוני של 'ארמון 2', ו"הרכיבו" עליו את חומת העיר. בשל כך החומה העות'מאנית מגיעה רק עד פינת הארמון, ואז פונה בזווית של 90 מעלות צפונה ומתחברת להר הבית באופן שרירותי כמעט, באמצע הכותל הדרומי. כדי לאפשר מעבר אל המשכו של הגן הארכאולוגי מחוץ לחומת העיר העתיקה העות'מאנית, פרצו החופרים שער מלאכותי בחומה, במקום שבו ניצב בעבר שער 'ארמון 2'.

מרכז דוידסון

בליסטראה
דגם של בליסטרה רומאית. מוצב בעיר העתיקה במרכז דוידסון ליד הכותל הדרומי

בקצהו הדרום-מערבי של הגן הארכאולוגי, בתוך שרידי קומת המרתף של 'ארמון 2' האומיי, הוקם בשנת 2001 מוזיאון ארכאולוגי. המוזיאון נקרא על שם נדבן יהודי-אמריקני שמימן את הקמתו, ומוצגים בו ממצאים בני תקופות שונות שנתגלו ברחבי הגן הארכאולוגי ובסביבתו. תצוגת הממצאים היא בסדר כרונולוגי, החל מימי בית שני, ועד סוף התקופה המוסלמית הראשונה.

ראו גם

הכותל המזרחי

לקריאה נוספת

  • רייך רוני וביליג יעקב, "חפירות ליד הר הבית ו"קשת רובינסון" בשנים 1996-1994", קדמוניות 117
  • גבע הלל, "חידושים במחקר ירושלים בשנות ה-90", קדמוניות 122
  • מזר אילת, "העפל בירושלים בתקופת בית ראשון", עידן 15

קישורים חיצוניים

אתרי העיר העתיקה של ירושלים
שער שכםשער הפרחיםשער האריותשער הרחמיםשער האשפותשער ציוןשער יפוהשער החדשהרובע היהודיהרובע המוסלמיהרובע הארמניהרובע הנוצריהר הביתהרובע היהודיJerusalem oldcity hebrew.svg
שערי ירושלים

שער האריות | שער הפרחים | שער שכם | השער החדש | שער יפו | שער ציון | שער האשפות | שער הרחמים | שערי חולדה

אורוות שלמה

אורוות שלמה הוא מבנה תת-קרקעי קדום בפינה הדרום-מזרחית של הר הבית, המורכב מקמרונות. גודלו 60 על 80 מטר, ומפלסו 12 מטר מתחת למפלס הנוכחי של ההר. בתחילת שנות התשעים ביצע וקף עבודות שיפוץ וחפירה בלתי חוקיות במבנה, אך לאחר מהומות מנהרת הכותל ניתן אישור רטרואקטיבי לעבודות אלה, ובשנת 1996 חנכו הווקף והתנועה האיסלאמית במבנה מסגד על שם מרואן, שהיה ח'ליף מבית אומיה (אביו של עבד אל-מלכ שהקים את מסגד כיפת הסלע).

אל-בוראק

אל-בּוּראק (בערבית: البُراق, אלבֻּראק, הבָּרק) במסורת המוסלמית היא בהמה פלאית מעופפת דמוית סוס או פגסוס, שעל גבה רכב הנביא מוחמד ממכה אל "המסגד הקיצון" ב"ליל המסע והעלייה לשמים".

יש חוקרים הסבורים כי הביטוי "אל-בוראק" הוא גלגול של סוסיא ברקא המוזכר בתלמוד הבבלי.

ארפורט

ארפורט (בגרמנית: Erfurt; להאזנה (מידע • עזרה)) היא בירת מדינת תורינגיה שבמרכז גרמניה והעיר הגדולה במדינה. בעיר מתגוררים למעלה מ-200,000 תושבים, וזו העיר ה-37 בגודלה בגרמניה.

בית הכנסת אבוהב

בית כנסת אבוהב הוא בית כנסת מהמאה ה-16 השוכן בלב העיר העתיקה של צפת. על פי המסורת, בית הכנסת קרוי על שמו של רבי יצחק אבוהב, מחבר הספר מנורת המאור, אולם סביר יותר כי בית הכנסת קרוי על שם רבי יצחק אבוהב מקסטיליה, שבין תלמידיו היה רבי יעקב בירב שעלה לארץ והתיישב בצפת.

בקיר הדרומי, הפונה לירושלים, ממוקמים שלושה ארונות קודש. בארון הימני נמצא ספר תורה אשר נכתב על פי המסורת על ידי רבי יצחק אבוהב, ותלמידיו העלוהו לצפת. ספר זה הוא אחד מהעתיקים שבספרי התורה המצויים בצפת, ומוציאים אותו לקריאה בשלושה מועדים: ראש השנה, יום כיפור ושבועות. ספר נוסף אשר נמצא בבית הכנסת הוא ספרו של רבי סולימאן אוחנה, מקובל שעלה לצפת מפאס שבמרוקו והתחבר עם גורי האר"י. ספרים אלו העניקו לבית הכנסת משנה חשיבות, ולכן נהגו יהודי צפת לחגוג בו את ליל חג מתן תורה.

הנוסע שמחה בן יהושע מזאלאזיץ שביקר בצפת בשנת 1764, כתב כי עד לרעידת האדמה שהתרחשה ב-1759, שכן בית הכנסת במבנה אחר, צמוד לבית הכנסת האר"י הספרדי. בית הכנסת חרב לחלוטין ברעש, ומחוסר אמצעים לא שוקם. "ספר אבוהב" הועבר לבית הכנסת הגדול של קהילת הספרדים שנותר על תילו. למשימת העברת הספר נבחרו עשרה מבני הקהילה, ועל פי האגדה, איש מהם לא השלים את שנתו. במרוצת הדורות נשתכח מקומו של בית הכנסת המקורי, ושמו של בית הכנסת הגדול הוסב ל"בית כנסת אבוהב".

ברעידת האדמה בצפת שהתרחשה בשנת תקצ"ז (1837), חרב בית הכנסת, ורק הכותל הדרומי נותר בשלמותו; יהודי העיר ייחסו זאת לקדושתו של "ספר אבוהב".

כיפת בית הכנסת מעוטרת בסמלי שנים עשר השבטים, בציורים של כלי נגינה ששימשו בבית המקדש, וכן בחמישה כתרים: כתר תורה, כתר כהונה, כתר מלכות, כתר שם טוב, וכתר ייחודי; כתר קרובה הישועה. בצידה הדרומי, הפונה לירושלים, של כיפת בית הכנסת מצוירת כיפת הסלע ותחתיו הכיתוב "מקום בית המקדש". הציור נמחק בשנת 2012 על ידי אלמונים, ושוחזר חמישה חודשים לאחר מכן. על קירות בית הכנסת תלויים ציורים של הציירת הארצישראלית, ציונה תג'ר.

בלילות החורף מתאספים בבית הכנסת תושבים ואורחים לקריאת שירת הבקשות.

בית הכנסת מופיע על גב שטר ה-200 שקלים מסדרה ב' של השקל החדש.

בית הכנסת הגדול של יאשי

בית הכנסת הגדול של יאשי (ברומנית: Sinagoga Mare din Iași, ביידיש: הויכע שול) שוכן ברחוב בתי הכנסת 1 (בעבר רחוב הקוקו) ביאשי, רומניה.

בית הכנסת נבנה בין השנים 1657–1672, בסגנון ברוקי מאוחר פולני ונחשב לבית הכנסת העתיק ביותר ברומניה. בית הכנסת שופץ בשנת 1761 (על פי כתובת על הכותל הדרומי). בשנת 1822 שריפה כילתה את העץ והצביעה ששוחזרו מאוחר יותר.

בבית הכנסת יש עזרת נשים בקומה השנייה ואלמנטים מעורבים של יהדות אשכנז ויהדות ספרד מרמזים על נוכחות שתיהן. מבנה בית הכנסת הוא ייחודי ואינו דומה לבתי כנסת אחרים ברומניה - הקומה הראשונה גבוהה מאוד ובקצה המערבי חלל בין קומתי דמוי ספינה ובקצה המזרחי הוא דמוי חצי כדור. הגג עשוי פח והקישוט הפנימי מסגיר השפעות מרוסיה, פולין ובוהמיה.

בית המקדש הראשון

בית המקדש הראשון או מקדש שלמה היה מקדש, אשר נבנה בהר המוריה בירושלים על ידי שלמה המלך, לפי המקובל במחקר במחצית השנייה של המאה ה-10 לפנה"ס, ועד לשנת 586 לפנה"ס לערך. על פי הכרונולוגיה המקראית והמסורתית עמד משנת ב'תתקכ"ח עד שנת ג'של"ח, ‏(832 לפנה"ס - 422 לפנה"ס). נחרב בידי נבוכדנצר השני מלך בבל.

בית המקדש השני

בית המקדש השני היה מקדש לאלוהים אשר נבנה בהר הבית בירושלים על ידי עולי בבל בראשית שיבת ציון בתקופת בית שני בהנהגת זרובבל מבית דוד ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, כ-70 שנה לאחר חורבן הבית הראשון, ביום ג' באדר בשנה הששית לדריווש הראשון מלך פרס, בתמיכת הפרסים ובעידודם, כפי שבוטאה בהצהרת כורש. המקדש עבר שיפוץ והורחב במידה ניכרת על ידי המלך הורדוס בשנת 19 לפנה"ס, ונחרב בשנת 70 לספירה בידי הרומאים.

לפי המחקר ההיסטורי, המקדש הוקם בשנת 516 לפנה"ס ועמד על תלו כ-586 שנים. לפי חז"ל המקדש עמד על תלו 420 שנים (351 לפני הספירה עד 70 לספירה, או לפי חישוב אחד 353 לפני הספירה עד 68 לספירה). ההפרש הגדול נובע מתארוך שונה של אורך שלטון הממלכה האחמנית על ממלכת פרס, הידוע בשם "השנים החסרות".

בסדר קדשים במשנה נמצאת מסכת מידות המתארת את מראה בית המקדש השני.

הגן הארכאולוגי ירושלים

הגן הארכאולוגי ירושלים או גן העופל (ידוע גם כ"חפירות הר הבית" או "חפירות הכותל"), הוא אתר תיירות המשתרע בצפון העופל בירושלים, למרגלות הכותל הדרומי של הר הבית, וכולל את מוזיאון מרכז דוידסון. בגן ממצאים ארכאולוגיים קדומים ומאוחרים, החל מתקופת הברונזה לפני כ-5,000 שנה, ועד ממצאים מהתקופה העות'מאנית לפני כ-100 שנה. חשיבותו העיקרית של הגן בשפע המבנים והממצאים מימי בית המקדש השני המוצגים באתרם.

הכותל המערבי

הכותל המערבי (בקיצור: הכותל) הוא אחד מארבעת קירות התמך המקיפים את הר הבית זה כאלפיים שנה, משלהי תקופת בית שני ועד ימינו. במסורת היהודית מיוחסת לכותל המערבי קדושה יתרה, וכנראה כבר במאה ה-14 נקבע מקום תפילה בסמוך אליו, המשמש לכך עד היום.

לכותל המערבי חשיבות דתית, לאומית והיסטורית, ואלה מביאים אליו מיליוני מבקרים בכל שנה, יהודים ושאינם יהודים. בני מצווה עולים שם לתורה בימי שני וחמישי, חיילים נשבעים אמונים ברחבתו העליונה, ואישים מרחבי העולם מבקרים בו.

הר הבית

הר הבית הוא מתחם קדוש בחלקה הדרום-מזרחי של העיר העתיקה בירושלים. בימינו המתחם שטוח ברובו, בצורה כמעט מלבנית, שטחו כ-140 דונם, והוא מגיע לגובה של 743 מטר מעל פני הים בפסגתו.

הר הבית הוא המקום בו שכן המבנה הקדוש ביותר ליהודים – בית המקדש (הראשון והשני), המקום היחיד, על פי ההלכה, שבו יוכל לשכון המקדש בעתיד והמקום הקדוש ביותר לעם היהודי. נמצא בו המבנה השלישי בקדושתו למוסלמים הסונים – מסגד אל-אקצא. היהודים פונים לכיוונו בתפילה שלוש פעמים ביום, ומתפללים להקמת בית המקדש השלישי. על-פי המסורות הדתיות השונות, הר הבית הוא המקום ממנו נברא העולם ("אבן השתייה"), בו התקיימה עקידת יצחק, ועל-פי רוב פרשני הקוראן המוסלמים, ממנו עלה מוחמד השמימה עם המלאך גבריאל במסעו הלילי.

הר הבית נחשב למקום בעל רגישות פוליטית בינלאומית גבוהה, והמתחם עומד ברקע לסכסוכים רבים בין מוסלמים ליהודים מאז שנות ה-20 של המאה ה-20. מאז מלחמת ששת הימים המתחם נמצא בשליטה ישראלית, ולפי החוק הישראלי אף בריבונות ישראלית, ומנוהל באופן רשמי על ידי משרד הווקף בירדן.

טביעת חותם

טביעת חותם היא סימן שנשאר על גבי טין רך אחרי שהוחתם בחותם מגולף. הסימן מושאר על גבי כלי או בתוך בולה עשויים טין לפני צריפתם בתנור. טביעת החותם הייתה בשימוש בעת העתיקה.

החותם עצמו, שבו משתמשים להטבעה, עשוי מחומר קשה: אבן, חרס או מתכת. על גבי החותם מגולפים סימנים שונים כגון סימני כתב, איורים גרפיים וסמלים ייחודיים או אחד מהם. ההטבעות נעשו לצרכים מנהליים כדי לסמן את הכלים או המסמכים, בעיקר מסמכים משפטיים, תקבולי מיסים, חוזים, צוואות וצווים. טביעות החותם היו בשימוש כבר באלף השישי לפנה"ס. טביעות חותם נמצאו עוד לפני המצאת הכתב, באתרים ארכאולוגים של תרבות חלף, שהתקיימה בצפון מסופוטמיה כגון תל זיידאן ואתרים נוספים, וכן אתרי תרבות עובייד כמו אתר תבה ע'אורא ועוד. פעמים רבות נמצאות באתרים טביעות החותם עצמן, כשהחותמות לא שרדו. ניתן לשחזר את הציור והטקסט שהיו על גבי החותם מתוך הטביעה.

אחד הסוגים הנפוצים של חותמות ששימשו לטביעות חותם, היה חותם גליל מעוצב בצורת גליל קטן, ששימש בעת העתיקה והיה נפוץ בעיקר במסופוטמיה מסוף האלף ה-4 לפנה"ס בתקופת ג'מדט נאסר ועד התקופה הפרסית.

טביעות חותם מהעיר האראפה מעמק האינדוס, שנמצאו באתרים במסופוטמיה כמו אור ואתרים נוספים, מעידות על סחר שהתקיים בעת העתיקה בין תרבות עמק האינדוס, דילמון (באזור בחריין של ימינו) ומסופוטמיה.

בממלכת יהודה, במאה ה-8 וה-7 לפנה"ס, היה נהוג לסמן בהטבעה ידיות קנקני אגירה עם הכתובת "למלך". הם ידועים במחקר בשם חותמות למלך. החוקרים סבורים כי הכדים הכילו שמן או יין אשר הובאו כמיסים לאוצר המלך ונשלחו למקומות שונים לצורכי הצבא או לשימוש המינהל שהיה באותם הערים. הניצנים הראשונים של מערכת ההטבעה הממלכתית ביהודה מופיעים בחורבת קייאפה, במאה ה-10 לפנה"ס, בצורה של טביעת אצבע על ידית הקנקנים.הצבא הרומי נהג להשתמש בטביעות חותם לסימון על גבי לבנים ורעפים שייצר כחלק מתפקידו בעת שהותו בארץ ישראל במאות ה-2 וה-3 לספירה. לבנים ורעפים עם טביעות חותם של הלגיון השישי פראטה התגלו בצפון הארץ, בעיקר בלגיו, וכן במקומות לא רבים בארץ ישראל בשימוש משני. בארץ ישראל נמצאו גם טביעות חותם של הלגיון העשירי פרטנסיס שהותיר הלגיון הרומאי על גבי לבנים ורעפים שייצר כחלק מתפקידו מעת שהותו בפרובינקיית יהודה במאות הראשונה עד השלישית לספירה. בית היוצר של הלגיון התגלה בגבעת רם. לבנים ורעפים עם טביעות חותם של הלגיון העשירי התגלו בעיקר בירושלים וסביבתה, קיסריה וכן במקומות לא רבים בארץ ישראל בשימוש משני.

טביעות חותם נמצאו באתרים רבים בארץ ישראל. בדצמבר 2015 פורסם כי בחפירות ארכאולוגיות המתקיימות בירושלים ליד הר הבית למרגלות הכותל הדרומי התגלו 33 טביעות חותם, אחת מהן נשאה את שמו של המלך חזקיהו, שמלך בין השנים 726 או 715 עד 696 לפנה"ס. על החותמת נכתבו המילים "לחזקיהו [בן] אחז מלך יהדה", ובמרכזה סמל שמש עם כנפיים נטויות מטה ושני סמלי ענח' (סמל החיים). ייחודה של טביעת החותם הזו, שהיא נמצאה באתרה בעת חפירה.

ישיבת הכותל

ישיבת הכותל היא ישיבת הסדר, השייכת למרכז ישיבות בני עקיבא. הישיבה הוקמה לאחר סיום הקרבות ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בח' באב ה'תשכ"ז (אוגוסט 1967).

כיפת הסלע

כיפת הסלע (ערבית: قبة الصخرة, תעתיק: קבת אל-צח'רה, הגייה: קוּבַּת אַ-סַחְ'רַה; נקראת לעיתים "כיפת הזהב") היא מבנה מוסלמי הבנוי על-פי המסורת על גבי אבן השתייה, בפסגתו של הר הבית.

כיפת הסלע היא המבנה המוסלמי העתיק ביותר שנשתמר ללא שינויים מהותיים, ונחשבת למופת אדריכלי ואמנותי, ולפינת יסוד בתולדות האמנות והאדריכלות האסלאמיים. כיפת הסלע עצמה אינה מסגד, ואין נערכות בה תפילות בציבור, אלא היא חלק ממתחם הר הבית. אין לבלבל בינה לבין מסגד עומר השוכן סמוך לכנסיית הקבר ברובע הנוצרי.

הכיפה נבנתה על מקומו של המקדש הרומאי יופיטר קפיטולינוס (Jupiter Capitolinus), אשר בתורו נבנה על מקומו של בית המקדש השני, שנהרס בשנת 70 לספירה בעת כיבוש ירושלים. הכיפה המקורית התמוטטה בשנת 1016, ונבנתה מחדש חמש שנים לאחר מכן.

מסגד אל-אקצא

מסגד אל-אקצא (ערבית: الْمَسْجِد الْأَقْصَى, תעתיק מדויק: אלְמַסְגִ'ד אלְאַקְצָא, תעתיק חופשי: אלְ-מַסְגִ'ד אלְ-אַקְסָא, משמעות השם: "המסגד הרחוק ביותר" או "המסגד הקיצון") הוא מסגד בדרום הר הבית, בקומפלקס של אתרי תפילה ומבני דת מוסלמיים. המסגד נחשב לשלישי בחשיבותו באסלאם הסוני לאחר מסגד אל-חראם במכה ומסגד הנביא במדינה. על פי המסורת המוסלמית זהו המקום אליו הגיע מוחמד במסעו הלילי ממכה לירושלים, משם עלה השמיימה עם המלאך גבריאל והשאיר את טביעת רגלו באבן.

קשת רובינסון

קשת רובינסון היא כינויו של מחלף מדורג ששכן בכניסה להר הבית בירושלים, בימי בית המקדש השני. המחלף אפשר להולכים מחוץ להר הבית, במפלס הרחוב הנמוך, לעלות ולהיכנס למפלס הר הבית הגבוה. קשת רובינסון נחשבת לאחד המֶחְלָפִים הראשונים בעולם. היא נקראת על שם המגלה שלה בשנת 1838, החוקר האמריקאי אדוארד רובינסון, שאיתר את שרידי הקשת הגדולה ששולבה במחלף.

שער המוגרבים

שער המוגרבים (מכונה גם: שער הרמב"ם וגם שער הלל) הוא שער למתחם הר הבית, הנמצא בצידו הדרומי של הכותל המערבי. כיום, זהו השער היחיד משערי הר הבית שדרכו נכנסים להר מבקרים לא מוסלמים. השער כונה כך על שם שכונת המוגרבים, שנהרסה בעבודות להרחבת רחבת הכותל המערבי לאחר מלחמת ששת הימים.

כ־20 מטרים מתחת לשער נמצא מעבר חסום בשם שער ברקלי.

שער השלשלת

שער השלשלת (בערבית: باب السلسلة, נהגה: באב א-סִלסִלה) נמצא בכותל המערבי של הר הבית, בין שער המוגרבים ושער הטהרה, ומורכב משני שערים - "שער השלשלת" ו"שער השכינה". מול השער נמצא סביל מפואר קדום.

בימי הביניים נקרא השער "שער השכינה" בגלל המסורת שבמקום זה התפללו היהודים.

במסורת האסלאמית, השער נקרא על שם שלשלת שהייתה תלויה בפתחו, לה יוחסו סגולות של עשיית צדק ומשפט: הצדדים במשפט היו מגיעים בפני השלשלת ומנסים לאחוז בה. הצודק בדין הצליח, ואילו החייב בדין נכשל, שכן השלשלת הייתה מתחמקת ממנו.[דרוש מקור]

בנוסף לכך שער השלשלת הוא השער ליציאת יהודים הכי קרוב לכותל המערבי.

שערי חולדה

שערי חולדה הם שתי נקודות כניסה סמוכות בכותל הדרומי של הר הבית. בנקודה המערבית שני שערים ובנקודה המזרחית שלושה.

שערי חולדה התקיימו בתקופת בית המקדש השני, ייתכן שעוד לפני מקדש הורדוס. השערים היו במפלס נמוך מרובו של הר הבית, ועל כן רוב החוקרים סבורים שהשערים מובילים במחילה אל תוך שטח ההר ומשם היה צורך לעלות במדרגות אל הרחבה.

תל לכיש

תל לכיש הוא תל חשוב בשפלת יהודה, גובל בנחל לכיש. שמו בערבית - תל אֶ דֻוֵיר. שטחו כ־124 דונם, והוא זוהה על ידי החוקר האמריקאי ויליאם אולברייט בשנת 1926. בשנת 1994 הוכרז כגן לאומי.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.