הכוחות המזוינים של סוריה

הכוחות המזוינים של סוריהערבית: القوات المسلحة العربية السورية; 'הכוחות המזוינים הערביים של סוריה') הוא השם הכולל של כלל הכוחות המזוינים של סוריה, ומטרותיו העיקריות הן הגנה על גבולות המדינה וכן שמירה על סדרי השלטון ובראשם הנשיא. הם מורכבים מהצבא הסורי, חיל הים הסורי, חיל האוויר הסורי, חיל ההגנה האווירית הסורי וכוחות משטרה וביטחון.

נשיא סוריה בשאר אל-אסד הוא המפקד העליון של הצבא, שר ההגנה והרמטכ"ל היוצא, עמאד אול עלי איוב, שהחליף את שר ההגנה הקודם דאוד ראג'חה ביולי 2012, מפקד עליו בפועל. צבא סוריה כולל כ-289,000[3] מגויסי חובה סדירים המשרתים במשך 24 חודשים בזרועות השונות של הצבא, כשגיל הגיוס לצבא הוא 18.

צבא סוריה מבוסס על ציוד צבאי סובייטי ישן, והתמוטטות ברית המועצות בתחילת שנות ה-90 פגעה באופן קשה בצבא שכן רוסיה הקטינה מאוד את הסיוע הכספי ואת האשראי לרכישת אמצעי לחימה מתקדמים. ארסנל הצבא הסורי כולל בין היתר טילי קרקע-קרקע רבים בעלי יכולת לפגוע ברוב שטחה של מדינת ישראל. בתחילת שנות ה-90, רכשה סוריה מקוריאה הצפונית טילי סקאד מדגם C המסוגלים להגיע לטווח של יותר מ-500 ק"מ.

בתחילת שנות ה-2000, ובעיקר החל משנת 2002, מקבלת סוריה עזרה צבאית נרחבת מאיראן - קציני הדרכה של משמרות המהפכה הגיעו לסוריה על מנת לעזור בעניינים הטכנים - הפעלת נשק מתקדם והבאתו לשימוש הצבא הסורי, בנוסף הפכה איראן לספקית נשק חשובה של סוריה. בתקופה מאוחרת יותר, איראן העבירה מיליוני דולרים לסוריה על מנת לחדש את עסקאות הנשק בין רוסיה לסוריה באופן שלא דורש התערבות איראנית. ב-2004 נחתמה ברית הגנה בין איראן לסוריה.

מאז ראשית שנות ה-70, פיתחה סוריה ארסנל נרחב של נשק כימי וביולוגי. ההתמקדות העיקרית בפיתוח היא על גזי עצבים מסוג סארין ו-VX.

סוריה קיבלה סיוע פיננסי ניכר ממדינות המפרץ הפרסי כתוצאה מהשתתפותה לצד כוחות הקואליציה במלחמת המפרץ. עיקר הכסף הושקע בשדרוג ומודרניזציה צבאית.

צבא סוריה
Syria Armed Forces Emblem

Flag of the Syrian Arab Armed Forces
סמל ודגל הכוחות המזוינים של סוריה
מיקום
מנהיגות הצבא
ראש הצבא בשאר אל-אסד (המפקד העליון)
עלי איוב (ראש המטה הכללי)
שר ההגנה עמאד עלי איוב
כוח אדם
גיל הגיוס 18
זמינות לשירות צבאי מכלל האוכלוסייה 5,889,837 (2010)[1]
מתאימים לשירות צבאי מכלל האוכלוסייה 5,055,510 (2010)[1]
גודל מחזור שנתי המגיע לגיל הגיוס 256,698 (2010)[1]
כוחות פעילים 142,000 (2019)
כוחות מילואים 450,500
עלות הצבא
תקציב שנתי 1.8 מיליארד דולר (2019)
אחוזי תמ"ג 3.6% (2011)[2]
Syrian guard.JPEG
חייל סורי במהלך מלחמת המפרץ.

היסטוריה

עימותים עיקריים בהם היה מעורב צבא סוריה

כמו כן, הכוחות המזוינים הסוריים היו מעורבים במשך יותר מ-20 שנה בלבנון, כשהכוחות האחרונים עזבו את המדינה ב-27 באפריל 2005 בעקבות רצח רפיק אל-חרירי ומהפכת הארזים שבאה בעקבותיו.

מבנה הכוחות המזוינים של סוריה

הכוחות המזוינים של סוריה מורכבים מחמישה חילות: צבא היבשה, חיל הים, חיל האוויר, חיל הנ"מ וכוחות משטרה וביטחון. המטה הכללי של הכוחות הסורים יושב בדמשק.

הצבא הערבי הסורי

המרכיב המרכזי בצבא הסורי הוא צבא היבשה, המרכיב כ-80% מהצבא. הצבא מורכב משלושה קורפוסים אשר אחראיים כל אחד למרחב בסוריה, בנוסף לאלו ישנן מספר יחידות עצמאיות.

חיל הים הערבי הסורי

Osa-I class Project205 DN-SN-84-01770
ספינת טילים מתוצרת ברית המועצות, מדגם אוסה I. לחיל הים הסורי ספינות מדגם זה.

חיל הים הסורי נוסד בשנת 1950 והוא הזרוע הימית של צבא סוריה ומשרתים בו כ-4,000 חיילים בשרות סדיר וקבע וכן כ-2,500 אנשי כוחות מילואים.

חיל הים הסורי נמצא תחת פיקוד אזור לטקיה של צבא סוריה ולו בסיסים בנמלי לטקיה, בניאס (כ-55 ק"מ מצפון ללטקיה), מינאת אל ביידה, וטרטוס.

חיל האוויר הערבי הסורי

חיל האוויר הסורי הוא הזרוע האווירית של צבא סוריה. החיל הוקם שנתיים לאחר הקמת הרפובליקה הסורית ב-1946 לאחר נסיגת הכוחות הבריטיים והצרפתיים ומפעיל כ-700 כלי טיס.

חיל ההגנה האווירית הסורי

ההיערכות בגבולות

היערכות הצבא הסורי היא בעיקר בגבול עם ישראל בגולן, אך ישנו מספר לא מבוטל של חיילים בגבול סוריה-עיראק, וזאת על מנת לשמור על הגבול, אך גם כדי להעביר לוחמים מארגוני טרור שונים לתוך המדינה (ראו פעילות גרילה בעיראק).

הגבול עם טורקיה מתוח מבחינה צבאית, אך לא נרשמו תקריות מיוחדות בין שני הצבאות.

שינוי התפיסה הביטחונית

כחלק מהפקת לקחים ממלחמות העבר, הגיע חאפז אל-אסד להבנה שחיל האוויר והים הסורי לא יוכל להשתוות למקבילים הישראליים בשל מגבלות טכנולוגיות וכספיות. על כן, סוריה החלה להתמקד בעיקר במערכות הגנה אוויריות וביצירת הרתעה, על ידי קניית טילי קרקע-קרקע אשר יוכלו לפגוע באוכלוסייה אזרחית בכל ישראל במידת הצורך, ובפרט טילים עם ראשי נפץ כימיים וביולוגיים.

סוריה הפסיקה להתעניין בכל מה שקשור למטוסי קרב חדישים ומערכות נשק יקרות.

בשנות ה-2000 יצרה סוריה יחסים צבאיים עם קוריאה הצפונית ואיראן, ועד 2004 מספר טילי הקרקע-קרקע ארוכי הטווח שהיו בידי הסורים - הוכפל.

סוריה החלה בשיחות לרכישת מערכות אנטי-אוויריות, כחלק מההנחה שמערכות אלו חיוניות להתמודד עם חיל האוויר הישראלי.

בתחום הלוחמה היבשתית, סוריה שיפרה את יכולות הקומנדו הסורי, ובהיקף נרחב יותר, אימצה את המשולש הצבאי ("לוחמת גרילה-ירי תלול מסלול-יכולת אנטי טנקית") - שבמסגרתה, סוריה הרחיבה את השימוש באמצעי לחימה נגד טנקים, טילים לטווח קצר וטילים לטווח בינוני. הבחירה הבולטת בטילים על פני מטוסים, היא פשוטה - שכן טילים עולים פחות וקשה ליירט אותם.

תכלית התפיסה הביטחונית היא ליצור שכבת הגנה שתקשה מאוד על שריון ישראלי לחדור דרכה, וכן הדמות לארגון גרילה על מנת לבצע מעין מיני-פיגועים על מטרות צבאיות בגולן (ההנחה הסורית היא שישראל תנצח במלחמה סטנדרטית, צבא מול צבא, אך עדיין אין בישראל פתרון ללוחמת גרילה) -יש המעריכים כי הסורים נוקטים בגישה זו על מנת להתחיל בתהליך מדיני - שיביא להחזרת הגולן, ויש שסבורים כי זו תוכנית איראנית להביא את המלחמה היבשתית לשטח ישראל.[דרוש מקור]

ביולי 2007, לאחר שנים ארוכות שהצבא הסורי התאמן נקודתית, נערך תמרון רחב היקף, שלא כלל את היכולת הבליסטית של סוריה.

דרגות הכוחות המזוינים

דרגות קצונה בזרועות השונות
מֻלאזם
ملازم
מֻלאזם-אוול
ملازم أول
נקיב
نقيب
ראא'ד
رائد
מֻקדם
مقدم
עקיד
عقيد
עמיד
عميد
לִואא'
لواء
פריק/עימאד
فريق/عماد
פריק-אוול/עימאד-אוול
فريق أول/عماد أول
מֻשיר
סגן משנה סגן סרן רב-סרן סגן-אלוף אלוף-משנה תת-אלוף אלוף רב-אלוף אין אין
הצבא הסורי
Flag of the Syrian Arab Army
Syria-Army-Mulazim
Syria-Army-Mulazim-Awwal
Syria-Army-Naqib
Syria-Army-Raid
Syria-Army-Muqadem
Syria-Army-Aqid
Syria-Army-Amid
Syria-Army-Liwa
Syria-Army-Fariq
Syria-Army-Fariq-Awwal
Syria-Army-Mushir
חיל הים הסורי
Flag of the Syrian Arab Navy
Generic-Navy-O1
Generic-Navy-O2
Generic-Navy-O3
Generic-Navy-O4
Generic-Navy-O5
Generic-Navy-O7
Generic-Navy-O8
Generic-Navy-O9
Generic-Navy-O10
אין אין
חיל האוויר וחיל ההגנה האווירית
Flag of the Syrian Arab Air Force
Syrian -AF-Mulazim
Syrian -AF-Mulazim-awwal
Syrian -AF-Naqib
Syrian -AF-Raid
Syrian -AF-Muqadem
Syrian -AF-Akid
Syrian -AF-Amid
Syrian -AF-Liwa
Syrian -AF-farik
Syrian -AF-farik-awwal
אין

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 הנתונים מתייחסים רק לאוכלוסיית הגברים בין הגילאים 16 - 49. מתוך עמוד אודות הצבא הסורי ב-World Factbook, באתר ה-CIA.
  2. ^ מתוך עמוד אודות הצבא הסורי ב-World Factbook, באתר ה-CIA.
  3. ^ לפי מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים, 2007
ג'בהת פתח א-שאם

ג'בהת פתח א-שאם (בערבית: جبهة فتح الشام, בעבר נקרא גַ'בְּהַת א-נוּסְרָה - جبهة النصرة لأهل الشام - או בתעתיק מדויק: ג'בהת אלנצרה לאהל אלשאם, "חזית העזרה לעם הסורי" או "חזית הניצחון") הוא ארגון טרור אסלאמי-סוני בסוריה. הארגון נוסד בינואר 2012, כסניף של אל-קאעידה בסוריה, ומהווה חלק מכוחות האופוזיציה הנלחמים במלחמת האזרחים בסוריה.הארגון הוקם על בסיס "המדינה האסלאמית בעיראק", סניף אל-קאעידה בעיראק. בין הסניפים היו קשרים, עד שהאחרון שינה את שמו ל"המדינה האסלאמית בעיראק ובלבנט" והתנתק מאל-קאעידה.

באוגוסט 2013 הכריז שר הביטחון, משה יעלון, על ארגון זה כהתאחדות בלתי מותרת. עם זאת, היו פרסומים שדיברו על שיתוף פעולה בין ישראל לבין ג'בהת א-נוסרה, ועל כך שפצועים חברי הארגון קיבלו טיפול רפואי בישראל. באוקטובר 2015 הכריזה ממשלת ישראל על הארגון כארגון טרור.נכון לשנת 2016, עיקר פעילות הארגון היא ברמת הגולן הסורית, הרי קלמון בגבול סוריה-לבנון, מרכז סוריה (חלב וחומס), וצפון סוריה (מחוז אדלב ומחוז לטקיה וכן סמוך לגבול הטורקי).

ביולי 2016 הכריז מנהיג הארגון - אבו מוחמד אל-ג'ולאני על ניתוק קשריו עם אל-קאעידה ושינוי שמו ל"ג'בהת פתח א-שאם".. הארגון אינו נמצא בסכסוך אידאולוגי עם ארגון אל-קאעידה ונותר בעל ברית שלו גם לאחר הניתוק שנתמך על ידי הנהגת אל-קאעידה. זאת מכיוון שמטרתו העיקרית היא להפסיק להיות מזוהה כארגון טרור אנטי מערבי בעיני מדינות המערב הפועלות בסוריה במסגרת מלחמת האזרחים ובכך להפסיק את הפצצת אנשי הארגון על ידי חילות האוויר שלהם.

בינואר 2017 הארגון התאחד עם ארגונים נוספים ליצירת תחריר אל-שאם, הארגון לשחרור הלבנט.

דרגות הכוחות המזוינים של סוריה

דרגות הכוחות המזוינים של סוריה הן כל הדרגות בהיררכיה הצבאית אשר מתקימות כיום בקרב חמש הזרועות של הכוחות המזוינים של סוריה; הצבא, חיל האוויר, חיל הים, חיל ההגנה האווירית וכוחות המשטרה והביטחון.

בין החילות מבנה הדרגות נותר דומה כמו גם שמות הדרגות, כאשר השינוי העיקרי הוא צבא הרקע של הדרגות. באופן כללי צורת הדרגות הקצונה מתחלקות לשלושה סוגים; דרגות שדה בעלות רקע מבד הסוואה (התואם למדים) אשר הסמלים עליהם מודפסים על הדרגה, דרגות רגילות בעלות רקע התואם לצבע הזרוע (כחול לחיל האוויר, ירוק לצבא וכחול כהה לחיל הים) ודרגות רשמיות הנענדות באירועים פורמלים וצורתם מעוגלת ומאורכת יותר (לעיתים דפנות הדרגה מעוטרת ברקמה מוזהבת בדפנות).

שני האלמנטים העיצוביים העיקריים הנהוגים בדרגות הקצונה והנגדים הם סמל סוריה (העיט המוזהב) אשר מופיע מדרגת ראא'ד ומעלה בגרסתו המלאה ומופיע ברוב הדרגות בגרסה מוקטנת על רקע כוכב מחומש. האלמנט השני הוא שתי חרבות סימיטר מוצלבות המופיע בארבע הדרגות הגבוהות מדרגת לואא' ומעלה.

החזית האסלאמית (סוריה)

החזית האסלאמית (בערבית: الجبهة الإسلامية; תעתיק מדויק: אל-ג'בהה אל-אסלאמיה) הייתה קבוצת מורדים אסלאמיסטים מרכזית במהלך מלחמת האזרחים בסוריה. הקבוצה הכריזה על הקמתה ב-22 בנובמבר 2013 תוך מיזוג 7 קבוצות מורדים סונים אסלאמיסטים המזוהים עם תנועת האחים המוסלמים בסוריה ועם הזרם הסלאפי, לרבות חטיבת המאוחדים (לואא אל-תווחיד), אל-פאוז' אל-אוול, אחראר אל-שאם, צבא האסלאם (ג'ש אל-אסלאם), חטיבת הסער הצפונית, חטיבת הדת (לואא אל-חאק) ואנסאר אל-שאם. החזית האסלאמית החליפה ברית קודמת בשם חזית האסלאם בסוריה, אשר התקיימה בין 2012 לדצמבר 2013, אז התאחדה עם "החזית האסלאמית לשחרור סוריה" (בה היו חברים צקור אל-שאם ולואא אל-תווחיד) והפכה ל"חזית האסלאמית". קבוצת חמושים נוספת בשם החזית האסלאמית הכורדית התמזגה עם אחראר אל-שאם סמוך להקמת ברית החזית האסלאמית.

מתחים פנימיים בקואליציה זו גרמו להתפוררותה במהלך 2015, בעיקר כאשר כוח מרכזי בברית החזית אסלאמית - תנועת אחראר אל-שאם הסלאפית - הפכה לחלק ממפקדת צבא הכיבוש הג'יהאדיסטי (שהונהג בידי ג'בהת אל-נוסרה). ארגון אסלאמיסטי גדול בשם צקור אל-שאם התאחד עם אחראר אל-שאם במרץ 2015.

החזית האסלאמית קיבלה תמיכה רשמית מהממלכה הסעודית, והיוותה את אחד הכוחות העיקריים באופוזוציה הסורית במהלך פעילותה. למרות שהחזית האסלאמית לא הוכרה כחלק מהקואליציה הסורית הלאומית (המזוהה עם חילוניים ואסלאמיסטים מתונים), היו ניסיונות להכרה הדדית עם המועצה הלאומית של סוריה, אשר מזוהה עם האחים המוסלמים. המועצה הלאומית הייתה אמורה להפוך לחלק מהקואליציה הלאומית, אך המיזוג התעכב עקב חילוקי דעות אידאולוגיים. החזית האסלאמית הייתה מתואמת עם הצבא הסורי החופשי במסגרת המפקדה העליונה של הקואליציה הלאומית הסורית.

הכוחות המיוחדים של סוריה

הכוחות המיוחדים של סוריה (בערבית: الوحدات الخاصة; 'יחידות מיוחדות'), הוא כינוי ליחידות קומנדו מובחרות למשימות מיוחדות בצבא הסורי.

מספר חיילי הקומנדו הסורי מוערכים בכ-15,000 המסודרים ב-10 אגדים (רגימנטים[דרושה הבהרה], הקרויים פוֹגִ'ים, ביחיד פוֹג').

במהלך תקופת המלחמה הקרה נחשבו כוחות הקומנדו הסורי לאחד מהכוחות הצבאיים הערבים המאומנים בצורה הטובה ביותר וחמושים בנשק מתקדם. עד לשנת 1994 היו הכוחות המיוחדים תחת פיקוד מרוכז של עלי חיידר, אך משום התנגדותו לנשיאותו של בשאר אל-אסד, הוא פוטר מתפקידו ולמעשה כמחצית מהרגימנטים הועברו לפיקוד שתי דיוויזיות כוחות מיוחדים ומספר רגימנטים הועברו ליחידות אחרות.

המתקפה הכימית בח'אן שייח'ון

המתקפה הכימית בח'אן שייח'ון התרחשה ב-4 באפריל 2017 במהלך מלחמת האזרחים הסורית: העיר ח'אן שייח'ון במחוז אדלב שבסוריה, הנשלטת על ידי ארגון המורדים הסוני תחריר א-שאם, הופצצה מהאוויר בגז רעיל, ככל הנראה סארין, וכתוצאה מכך נהרגו כ-87 בני אדם ונפצעו כ-400.

מתקפה זאת היא ככל הנראה המתקפה הכימית הקטלנית ביותר במלחמת האזרחים הסורית מאז המתקפה הכימית בע'וטה שהתרחשה בשנת 2013. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, שר החוץ הבריטי בוריס ג'ונסון ואחרים הטילו את האשמה על משטרו של בשאר אל-אסד ובעלת בריתו רוסיה, בעוד המשטר הסורי וממשלת רוסיה טענו שהאירוע התרחש כתוצאה מתקיפת מחסן נשק כימי של המורדים.

הצבא הסורי

הצבא הערבי הסורי (בערבית: الجيش العربي السوري, תעתיק מדויק: אלג'יש אלערבי אלסורי) הוא זרוע היבשה והמרכיב העיקרי של הכוחות המזוינים של סוריה.

ראש המטה הכללי של הכוחות המזוינים הסורים משמש גם כמפקד צבא היבשה. מאז 18 ביולי 2012 מכהן בתפקיד זה עמאד עלי איוב. המפקד העליון של הכוחות הוא נשיא סוריה (כיום בשאר אל-אסד).

הצבא הסורי כולל כ-80% מכוח האדם של הכוחות המזוינים הסורים, מה שהופך אותו למרכיב הגדול ביותר. מאז שנת 1985 מסודר הצבא בשלושה קורפוסים, כל אחד מהם אחראי על מרחב מוגדר וכל אחד מורכב ממספר דיוויזיות בנוסף למספר יחידות עצמאיות. לצד הקורפוסים ישנן מספר יחידות עצמאיות תחת פיקוד הצבא עצמו, בהם רגימנטים של כוחות מיוחדים, חטיבות חיל רגלים, שריון ויחידות ארטילריה.

הצבא הסורי במלחמת יום הכיפורים

ב-6 באוקטובר 1973, במסגרת מלחמת יום הכיפורים, תקף הצבא הסורי את השטח שהוחזק על ידי ישראל ברמת הגולן, במקביל למתקפה של הצבא המצרי לאורך קו תעלת סואץ בחצי האי סיני. המתקפה הסורית הייתה תקיפת פתע, שבוצעה לאחר מבצע הונאה מוצלח (מבצע ניצוץ). הדרג הראשון של הכוחות התוקפים כלל שלוש דיוויזיות חי"ר מתוגברות, שנועדו לתקוף בשלוש גזרות לאורך קו הגבול ברמת הגולן, להבקיע את קו ההגנה של צה"ל ולהתקדם לעומק השטח הישראלי. הדרג השני כלל שתי דיוויזיות שריון, שנועדו לנצל את ההצלחה לצורך השלמת כיבוש רמת הגולן, ולהיערך להדיפת מתקפת הנגד הצפויה של כוחות המילואים הישראלים. בנוסף לכוחות שנועדו להשתתף במתקפה, נשמרו מספר יחידות בעתודה במרחב דמשק (כולל פלוגות ההגנה) כעתודה מטכ"לית, וככוח להגנת משטר הבעת הסורי.

במקביל למתקפה של כוחות השריון וחיל הרגלים הממוכן, שנערכה בסיוע ארטילריה וגיחות אוויריות, הונחתו צוותים של כוחות קומנדו במספר נקודות מפתח לאורך קו הגבול (בהם תל פארס והחרמון) במטרה לכבוש אותן ולשבש את ניסיונות צה"ל לבלום את המתקפה הסורית.

המתקפה הסורית נערכה בחזית ברוחב כ-56 ק"מ, והכוחות התוקפים כללו כ-60,000 לוחמים, 1,400 טנקים וכ-800 תותחים.בשלב הראשון של המלחמה (6-7 באוקטובר) הצליחו הכוחות הסורים להבקיע את קו ההגנה הישראלי בגזרה הדרומית והמרכזית של רמת הגולן, חדרו עמוק לשטח הישראלי ואיימו להשתלט על הצירים היורדים לעמק הירדן. כוחות המילואים הישראליים, שהחלו להגיע לרמת הגולן ב-7 באוקטובר, עברו למתקפת נגד מוצלחת החל מה-8 בחודש, ועד 10 באוקטובר נאלצו הכוחות הסוריים לסגת מכל השטחים שכבשו ברמת הגולן, לאחר שספגו אבידות כבדות.

ב-11 באוקטובר פתחו הכוחות הישראלים בצפון הרמה במתקפה אל תוך שטח סוריה, חדרו לעומק כמה עשרות ק"מ ויצרו איום על בירת סוריה, דמשק. בשלב זה הצטרפו למערכה חיילות משלוח ממספר מדינות ערביות (עיראק, ירדן ומרוקו), שבאו לעזרת סוריה, והחלו בהתקפות נגד על המובלעת, שכבשו כוחות צה"ל בשטח סוריה. הגעת חיילות המשלוח הערביים, שכללו כ-3 דיוויזיות, איפשרה לצבא סוריה להתאושש ולייצב את חזיתו, ואילצה את הכוחות הישראלים במובלעת לעבור למיגננה. קו החזית התייצב, ונותר כמעט ללא שינוי עד לתום המלחמה. הצבא הסורי ספג אמנם אבידות כבדות במהלך המלחמה, אך לא הובס או התפורר, והצליח למנוע מישראל להשיג הכרעה במערכה הצבאית נגד סוריה.

הצבא הסורי החופשי

הצבא הסורי החופשי (בערבית: الجَيْش السوري الحُرّ; תעתיק מדויק: אלְגַ'יְש אלסּוּרִי אלְחֻרּ) הוא קבוצת אופוזיציה צבאית מרכזית בסוריה. הקבוצה מורכבת מעריקי הצבא והכוחות המזוינים של סוריה שהיו פעילים בזמן ההתקוממות בסוריה, במהלך האביב הערבי.

חיל האוויר הסורי

חיל האוויר הסורי (בערבית: القوّات الجوية العربية السورية, ובעברית "חיל האוויר הערבי הסורי") הוא הזרוע האווירית של צבא סוריה. החיל הוקם שנתיים לאחר הקמת הרפובליקה הסורית ב-1946 לאחר נסיגת הכוחות הבריטיים והצרפתיים ומפעיל כ-700 כלי טיס.

חיל ההגנה האווירית הסורי

חיל ההגנה האווירית הסורי (בערבית: الدفاع الجوي السوري) הוא זרוע ההגנה האווירית של הכוחות המזוינים של סוריה.

החיל מכיל כ-40,000 חיילים סדירים המחולקים בין שתי דיוויזיות, אלו מחולקות ל-25 חטיבות אשר מחולקות ל-130 סוללות הגנה אווירית. לצד מערכות נשק נגד כלי טיס, כוחות החיל מפעילים גם מערכות גילוי אווירי כמו מכ"ם ה-P-12, ה-P-14, ה-P-15, ה-P-30 וה-P-35. בדומה לשאר יחידות הכוחות המזוינים בסוריה, גם מערכות ההגנה האווירית מגיעות מרוסיה וברית המועצות לשעבר, רוב המערכות מיושנות וחלקן נמצאות בחיל מאז שנות ה-60. אך עם זאת, כיום חלק מהסוללות הישנות יותר נמצאות בתהליך שדרוג והחלפה, בנוסף נמצאת סוריה בתהליך רכישה של מערכת ה-S-300 הרוסית שנחשבת מערכת מוצלחת ומתקדמת ליירוט אווירי בטווח רחוק.

חיל הים הסורי

חיל הים הסורי (בערבית: البحرية السورية) הוא הזרוע הימית של צבא סוריה ועד לפרוץ מלחמת האזרחים בסוריה שירתו בו כ-4,000 חיילים בשרות סדיר וקבע וכן כ-2,500 אנשי כוחות מילואים.

חיל הים הסורי נמצא תחת פיקוד אזור לטקיה של צבא סוריה ולו בסיסים בנמלי לטקיה, בניאס (כ-55 ק"מ מדרום ללטקיה), מינאת אל ביידה וטרטוס.

חיל הים הסורי נוסד בשנת 1948 וכלי השיט הראשונים שלו היו מספר סירות שהושארו על ידי כוחות צרפת שעזבו את המדינה. אנשי חיל הים הסורי הראשונים היו חיילים בצבא היבשה אשר נשלחו לאקדמיות ימיות בצרפת לשם הכשרתם. החל בשנות ה-50 של המאה ה-20 החל חיל הים הסורי להצטייד בכלי שיט מתוצרת סובייטית. בין השאר נמסרו לסוריה ספינות טורפדו, מקשות, שולות מוקשים, וספינות טילים.

חיל הים הסורי לא השתתף במלחמת ששת הימים. בתחילת מלחמת יום הכיפורים ניסה חיל הים הסורי לעצור כוח של חיל הים הישראלי שהתקרב לנמל לטקיה. בקרב שהתפתח הוטבעו ספינת טורפדו, מקשת ושלוש ספינות טילים. בהמשך המלחמה אירעו עוד שני קרבות בין ספינות טילים של חיל הים הישראלי וספינות של חיל הים הסורי ובהם נפגעו עוד ארבע ספינות טילים סוריות.

בשנות ה-70 של המאה ה-20 המשיך חיל הים הסורי להצטייד בכלי שיט מתוצרת ברית המועצות, כולל ספינות נגד צוללות וספינות טילים מתקדמות.

על פי פרסומים בעיתונות בשנים 2007-2008 קיימו סוריה ורוסיה שיחות במטרה לאפשר לרוסיה לפתח ולהרחיב את בסיס חיל הים בטרטוס על מנת שיהווה אף בסיס לחיל הים הרוסי באגן המזרחי של הים התיכון. במסגרת מגמה זו ביקרה בנמל טרטוס, בחודש אוגוסט 2008 שייטת רוסית, אשר כללה את נושאת המטוסים "אדמירל קוזנצוב", ספינת טילים וארבע צוללות גרעיניות.

מאז פרוץ מלחמת האזרחים לא ברור מצבו של החיל ונראה שפעולתו כמעט ונפסקה.

טלאס

האם התכוונתם ל...

מדליית השישה באוקטובר

מדליית השישה באוקטובר היא מדליית מערכה של סוריה עבור השתתפות במלחמת יום הכיפורים.

המדליה נוסדה ב-15 בפברואר 1974, היא הוענקה לחיילי הכוחות המזוינים של סוריה שהשתתפו בלחימה בין ה-6 -‏ 24 באוקטובר 1973, כמו גם לאזרחים סורים וממדינות נוספות שתרמו למאמץ המלחמתי.

מלחמת האזרחים בסוריה

מלחמת האזרחים בסוריה (בערבית: الحرب الأهلية السورية; לעיתים מכונה: ההתקוממות בסוריה, בערבית: الثورة السورية) היא סכסוך מתמשך שפרץ בסוריה בין כוחות הנאמנים לממשלת הבעת' בראשות הנשיא בשאר אל-אסד ובין אלה המבקשים להדיחה, ועם הזמן התרחב עם כניסת הכורדים, הג'יהאדיסטים והמדינה האסלאמית, כוחות המזוהים עם ארגון הטרור אל-קאעידה ומדינות זרות למערכה. הסכסוך החל ב-15 במרץ 2011, כנחשול של הפגנות ומחאות בכל רחבי סוריה, שהיוו חלק מגל ההתקוממויות בארצות ערב. עם הזמן, התפתחו ההפגנות להתקוממות עממית, למרידה ולמלחמת אזרחים, המאופיינת בקרבות קשים, פיגועי התאבדות, התערבויות חיצוניות, זליגות למדינות שכנות, שימוש בנשק בלתי קונבנציונלי, מעשי טבח, פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות, אלימות עדתית, משבר פליטים ועוד.

ההפגנות החלו במרץ 2011, כשתושבים מחו נגד משטרו הדיקטטורי של הנשיא אסד. המפגינים מחו גם נגד ההגמוניה של העדה העלווית; ומחו נגד האבטלה, השחיתות והפגיעה בזכויות אדם במדינה. באפריל התפתחו ההפגנות להתקוממות עממית, שבה משתתפים בעיקר סונים (אשר היוו כ-73% מהאוכלוסייה לפני פרוץ המלחמה). המשטר ניסה לדכא את ההתקוממות באמצעים שונים, לרבות שימוש בכוחות הביטחון, ובהפגזות כבדות על שטחים בנויים בערים וביישובים נגד האוכלוסייה האזרחית. בעקבות הדיכוי האלים, החל גל של עריקות משורות הצבא הסורי. ביולי 2011 הוקם גרעין הצבא הסורי החופשי שפתח במרד מזוין נגד המשטר.

תחילת שנת 2012 התאפיינה בהתערבויות חיצוניות במלחמה: אסד מסתייע בכוחות שיעים, כגון משמרות המהפכה האסלאמית מאיראן וחזבאללה מלבנון, ונהנה מתמיכה בינלאומית של רוסיה וסין. לעומת זאת, מורדי האופוזיציה המתונה נתמכים צבאית על ידי מדינות סוניות כגון ערב הסעודית וקטר, ומקבלים תמיכה בינלאומית ממדינות המערב. יתר על כן, ארגוני ג'יהאד סונים, כגון ג'בהת א-נוסרה נוסדו בתחילת המלחמה ונכנסו ללחימה מול כוחות אסד. בתחילת שנת 2013 החלו להופיע סימנים של קרעים פנימיים בין הצבא הסורי החופשי, הנחשב למתון יחסית, לבין חלק מארגוני הג'יהאד, שדוגלים באסלאם הקיצוני. בראש הארגונים הללו, בלט ארגון המדינה האסלאמית, שבתחילה היה חלק מאל קאעידה, עד אשר האחרון התנתק ממנו, והכריז, ביולי 2014, על חליפות איסלאמית עצמאית בשטחים הנרחבים שכבש בסוריה, בסערת מלחמת האזרחים, וגם בעיראק.

הלחימה בסוריה תפסה כותרות כסכסוך האלים ביותר בעולם כיום. בסכסוך אף נעשה שימוש בנשק לא קונבנציונלי. ב-21 באוגוסט 2013 אירעה המתקפה הכימית בע'וטה, שעל פי ההערכות נהרגו בה מאות בני אדם. בעקבות התקיפה דרשו מדינות רבות, ובראשן ארצות הברית, להעניש צבאית את משטרו של אסד שלטענתן הוא זה שהורה על התקיפה. ב-9 בספטמבר 2013 הציעה רוסיה לפרק את סוריה מהנשק הכימי שברשותה ולצרפה לאמנת הנשק הכימי. ארצות הברית הסכימה להצעה, אך הבהירה כי כל עוד המשטר אינו עומד בהבטחותיו, האיום הצבאי נותר בעינו. ב-28 בספטמבר 2013 אישרה מועצת הביטחון של האו"ם פה אחד את העסקה לפירוק סוריה מנשק כימי. ב-27 באפריל 2014 דווח שמתוך כל הנשק הכימי שסוריה הצהירה עליו כ-92% ממנו הושמד. למרות טענה זו, יש הטוענים (בעיקר תושבי חומס) שעדיין נעשה שימוש בגז כלור. ב-23 ביוני 2014 דווח שכל הנשק הכימי שנותר בסוריה הוצא מהמדינה והושמד ובכך תהליך השמדת הנשק הכימי הושלם.ב-27 בפברואר 2016 נכנסה לתוקף הפסקת אש בין הממשל הסורי לארגוני המורדים, שלא כללה את המדינה האסלאמית. הפסקת האש צמצמה במידה ניכרת את מספר ההרוגים בחודשים מרץ ותחילת אפריל אך לקראת סוף אפריל חלה עלייה במספר ההרוגים בעקבות קרבות עזים אשר התרחשו בחלב וכללו הפצצה של מספר בתי חולים אשר טיפלו באזרחים ובחיילי המורדים על ידי כוחות צבא סוריה.

נשיא סוריה

נשיא סוריה הוא ראש המדינה הסורית, אשר משמש גם כמפקד העליון של הכוחות המזוינים של סוריה.

סוריה

הרפובליקה הערבית הסורית (בערבית: أَلْجُمْهُورِيَّة ٱلْعَرَبِيَّة ٱلسُّورِيَّة, תעתיק מדויק: אָלְגֻ'מְהוּרִיַּה (א)לְעַרַבּיָּה (אל)סּוּרִיָּה להאזנה (מידע • עזרה)), היא מדינה ערבית במזרח התיכון הגובלת בישראל בדרום-מערב, בלבנון ובים התיכון במערב, בטורקיה בצפון, בעיראק במזרח, ובירדן בדרום. הרוב המכריע של תושבי סוריה הם מוסלמים.בשטחה של סוריה המודרנית התקיימה אחת הציוויליזציות הקדומות ביותר, והעיר אֶבּלה, בה התגוררו קרוב לרבע מיליון בני אדם, מעידה על קיומה של אימפריה שמית גדולה שחלשה על השטח שבין הים האדום לאנטוליה בין השנים 2500 ל-2400 לפני הספירה. סוריה נשלטה על ידי עמים רבים במהלך ההיסטוריה, בהם הכנענים, העברים, הארמים, האשורים, הבבלים, הפרסים, היוונים, הארמנים, הרומאים, הנבטים, הביזנטים, הערבים והצלבנים. דמשק ידועה בתור אחת מהקדומות שבערי העולם (כמו גם העיר חלב, הגדולה בערי סוריה), ושימשה בירתה של האימפריה האומיית וכבירה הפרובינציאלית של האימפריה הממלוכית.

במהלך המאה ה-20 סוריה היוותה גורם מרכזי בסכסוך הערבי-ישראלי, ומצויה בעימות עם מדינת ישראל מאז הקמתה. סוריה עד היום תובעת מישראל את החזרת השליטה על שטח של כ-1,200 קמ"ר ברמת הגולן המערבית, שנכבש על ידי ישראל במלחמת ששת הימים בשנת 1967. לסוריה היה סכסוך טריטוריאלי גם עם טורקיה על שטח של 5,403 קמ"ר סביב מפרץ איסכנדרון, שסופח לטורקיה ב-1939, אם כי סוריה נוטה להשלים עם שליטת טורקיה באזור זה.

משנת 1970 שולטת בסוריה מפלגת הבעת' (מיוני 2000 בראשות הנשיא בשאר אל-אסד), המתבססת על בני המיעוט העלאווי, המהווה רק כ-11% מהאוכלוסייה. בני העדה מחזיקים ברוב המשרות השלטוניות ותפקידי הקצונה הבכירים בצבא ובשירותי הביטחון, על אף שרוב האוכלוסייה הסורית היא סונית (כ-74% מהאוכלוסייה). מיעוטים כגון כורדים ופליטים פלסטינים מוגבלים בזכויותיהם.מאז תחילת האביב הערבי בתחילת 2011, מתקיימת בסוריה מלחמת אזרחים בין כוחות הנשיא אסד לבין כוחות המורדים והפולשים, בעיקר האופוזיציה הסורית, תחריר אל-שאם הג'יהאדיסטי והמדינה האסלאמית הקיצונית. נכון למרץ 2018 נהרגו במלחמה לפחות 511,000 אנשים, ויותר מארבעה מיליון איש נמלטו כפליטים למדינות השכנות. גם במישור הבינלאומי דומה שהמשטר הסורי נמצא על סף איבוד הלגיטימציה, הן מצד הליגה הערבית, שהוציאה את המשטר הסורי משורות הארגון, הן מצד המדינות השכנות טורקיה וירדן, והן מצד מדינות המערב, המחריפות את הסנקציות כלפי המשטר ובכיריו. המדינה הקרובה ביותר לסוריה היא בעלת בריתה איראן, שהבטיחה לה תמיכה צבאית בלתי מסויגת, ורוסיה המהווה בעלת ברית וספקית נשק מרכזית עוד מימי ברית המועצות.

עלי חיידר

עלי חיידר (בערבית: علي حيدر; נולד 1932) היה קצין סורי שפיקד בין היתר על פיקוד הכוחות המיוחדים של סוריה במשך 26 שנים, בין 1968–1994 (מלבד שנתיים בהן חלה). הוא הודח מתפקידו באוגוסט 1994 ונכלא על ידי המשטר הסורי לאחר שהתנגד לעלייתו לשלטון של בשאר אל-אסד.

כיום מכהן חיידר כיושב הראש של המפלגה הסורית הסוציאלית-לאומית, שהיא כיום המפלגה השנייה בגודלה בסוריה אחרי מפלגת הבעת'.

צבא האסלאם (סוריה)

צבא האסלאם (בערבית: جيش الإسلام; תעתיק: ג'יש אל-אסלאם) הוא ארגון מורדים ערבי אסלאמיסטי - מהבולטים במהלך מלחמת האזרחים בסוריה. צבא האסלאם היה חלק מברית החזית האסלאמית הסורית (2012-13) ולאחר מכן החזית האסלאמית, המזוהה עם האסלאם הפוליטי של האחים המוסלמים (2013-15). בתקופת חברותו בחזית האסלאמית - ג'ש אל-אסלאם היה חבר בברית האסלאמיסטית יחד עם שישה ארגונים נוספים: חלקם מזוהים עם האחים המוסלמים וחלקם סלאפיים - חטיבת המאוחדים (לואא אל-תווחיד), אל-פאוז' אל-אוול, חטיבת הסער הצפונית, אחראר א-שאם, חטיבת הדת (לואא אל-חאק), אנסאר אל-שאם וצבא האסלאם. מייסד ומנהיג צבא האסלאם היה זהראן עלוש, שחוסל על ידי כוחות רוסיים ב-25 בדצמבר 2015. למחליפו מונה עיסאם בוידאני.

תנועת צבא האסלאם מקבלת תמיכה רשמית מהממלכה הסעודית, ומהווה את הכוחות המזוינים הגדולים באופוזוציה הסורית, למרות שלא מוכרת כחלק מהקואליציה הסורית הלאומית (המזוהה עם חילוניים ואסלאמיסטים מתונים). תנועת צבא האסלאם מתואמת עם הצבא הסורי החופשי במסגרת המפקדה העליונה של הקואליציה הלאומית הסורית.

צבא הכיבוש

צבא הכיבוש (בערבית: جيش الفتح, בהגייה עברית: ג'יש אל-פתח) או צבא פתח הכיבושים הייתה מפקדת תיאום של ארגוני טרור סוניים ג'יהאדיסטים, הנלחמים במלחמת האזרחים בסוריה נגד צבא סוריה והמדינה האסלאמית, ונמצאים גם בסכסוך מול הכורדים ומול הארגונים החילוניים באופוזיציה המתונה. המפקדה הוקמה במרץ 2015 במחוז אידלב של סוריה ביוזמת ג'בהת אל-נוסרה (בין 5,000-7,000 חמושים), שלוחתו של אל-קאעידה בסוריה דאז, והצטרפו אליו ארגונים סלאפיים גדולים לרבות לגיון א-שאם (מעל 500 חמושים), אחראר אל-שאם (מעל 10,000 חמושים), חברי ברית המהגרים והסייענים (פחות 6,000 חמושים) וארגונים ג'יהאדיסטיים קטנים נוספים.

בהמשך 2015, הנחיל צבא הכיבוש תבוסות לצבא אסד במחוז אידליב והרחיב את התיאום בין הארגונים הסלאפיים למחוזות סוריים נוספים. נכון לאמצע 2015, צבא הכיבוש היווה את אחד הכוחות הדומיננטיים במלחמת האזרחים בסוריה. בינואר 2017 התיאום בין הארגונים השתבש ומפקדת התיאום התפרקה לתחריר אל-שאם הקיצוני יותר (מזוהה עם אל-קאעדה) ואחראר אל-שאם שנחשב יותר פרגמטי, אך עדיין מחשב ארגון ג'יהאדיסטי.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.