היריון

היריון הוא תהליך שבו נקבה נושאת ברחמה צאצא אחד או יותר, הקרוי עובר, המתפתח עד לשלב בו הוא מסוגל לחיות מחוץ לרחם. ההיריון מתחיל מהפריית ביצית על ידי תא זרע (התעברות) היוצרת זיגוטה. היריון תקין של אישה מסתיים בלידה והיריון של יונקים מסתיים בהמלטה, אולם לעיתים היריון מסתיים בהפלה טבעית או מלאכותית.

היריון מסוג שונה מתבצע אצל חיות כיס, בהן ההיריון עצמו נמשך זמן קצר (כחודש) והתפתחות העובר ממשיכה בכיס.

Baby belly
אישה בשלב מתקדם של היריון

הפריה

Test de grossesse fermé
ערכת בדיקת היריון ביתית

השלב הראשון של ההיריון מתחיל בדרך כלל במגע מיני כשתאי המין (ה"גמטות") הזכריים - תאי הזרע - נשפכים אל תוך נרתיק הנקבה. נוזל הזרע המיוצר בגופו של הזכר מכילים מלבד תאי זרע גם סוכרים, חלבונים וחומרים אחרים שמסייעים להגביר את חיוניות תאי הזרע. תא זרע אנושי יכול לשרוד כחמישה ימים בגוף האישה. לתאי הזרע יש שוטון, המאפשר להם לנוע לעבר הביצית. תאי הזרע הם התאים היחידים בגוף האדם בעלי יכולת זו. תאים אלו נקראים "הפלואידים" (במשמעות של "חצויים"), שכן הם מכילים רק מחצית הכרומוזומים שבתא רגיל, לאחר שעברו מיוזה מתאי נבט בבלוטות הזרע. בדרך כלל בפליטה הגברית נפלטים בין 300 מיליון ל-500 מיליון תאי זרע.

הביציות הן תאי המין הנקביים, וגם הן הפלואידיות. הביצית יכולה להתאחד עם תא זרע אחד ואז ליצור זיגוטה מופרית, שתגדל ברחם ותהפך לעובר מתפתח. הביציות המיוצרות בשחלות מיוצרות אף הן בתהליך של מיוזה, ונשארות שם במצב של חיות מושהית עד שהן מופעלות על ידי שינויים הורמונליים במחזור החודשי של האישה. בדרך כלל משוחררת ביצית אחת בכל מחזור.

בזמן הביוץ, קצה אחת החצוצרות זז לעבר השחלה שנמצאת מולו ותופס את הביצית המשתחררת. הפריה מתרחשת בדרך כלל בתוך החצוצרה, שם פוגש הזרע את הביצית, לפיכך על הזרע לעבור את הנרתיק, את צוואר הרחם ואת הרחם לפני שהוא מגיע לחצוצרה - מרחק ניכר לעומת גודלו של תא הזרע.

כשתאי הזרע שהצליחו לשרוד את הדרך הארוכה מגיעים לביצית, הם מנסים להפרות אותה. כל תא זרע מורכב, בין השאר, ממכל של אנזימים הנקרא אקרוזום שבו הוא משתמש כדי לפרוץ דרך המעטה החיצוני של הביצית ולהתמזג איתה. תהליך זה יכול לקחת עד עשרים דקות. כשתא זרע אחד מצליח להתמזג עם הביצית משתנה מעטפת הביצית ומונעת חדירה והתמזגות עם תאי זרע נוספים. התמזגות הביצית וגרעין תא הזרע, שיוצרים תא דיפלואידי, משלימה את השלב הראשון של ההיריון.

שיטות הפריה אחרות כמו הפריה מלאכותית והפריית מבחנה משמשות לעיתים במקרים של חוסר פוריות, נשים רווקות וזוגות לסביים.

משך ההיריון

Pregnant ewe on Tortola
כבשה הרה

אצל יונקים שונים משך ההיריון שונה, ההיריון הארוך ביותר הוא אצל הפילה הנושאת את עוברה 22 חודשים. לעומת זאת אצל מכרסמים קטנים כמו אוגרים ועכברים ההיריון נמשך 16–20 יום. אצל בני אדם ההיריון אורך בערך 40 שבועות מאז הווסת האחרון שהתקיים לפני ההתעברות ועד הלידה.

בעלי חיים שונים מתעברים במועדים מוגדרים של השנה, וזאת על מנת לאפשר לצאצא לקבל אספקת מזון הולמת עם לידתו. (עשב אצל אוכלי העשב וגורי אוכלי עשב עבור גורי הטורפים).

היריון אצל האדם מחולק לשלושה שלישים שאורכים שלושה חודשים כל אחד. בשליש הראשון נקלט העובר ונוצרות מערכות הגוף, שליש זה נושא בחובו את הסיכון הגבוה ביותר להפלה טבעית, ואם זו מתרחשת, היא נובעת בדרך כלל בעטיים של פגמים בעובר, באם, או בשל נזק שנגרם לאחר ההתעברות.

התפתחות

Pregnancy month by month
התפתחות ההיריון האנושי, חודש אחר חודש.

טרום-השתרשות

ברגע ההתמזגות הזיגוטה היא תא יחיד בר חלוקה עם היכולת להפוך לאדם שלם. השלב הבא הוא חלוקת תא מיטוזית, שבו כל תא מכפיל את עצמו ויוצר תא דיפלואידי נוסף. הזיגוטה מתחלק לשני תאים קטנים יותר, המכונים בלסטומרים, בערך כל 20 שעות. התאים הופכים קטנים יותר ויותר עד שהתבצעו ארבע חלוקות שהביאו ליצירת תאים עצמאיים. צבר זה, המונה 16 תאים, המכונה תותית (מורולה), עוזב את החצוצרה ועושה את דרכו לעבר הרחם.

היריון חוץ-רחמי

היריון חוץ-רחמי (היריון מחוץ לרחם) הוא מצב שבו מתקיים היריון, אבל העובר מתפתח מחוץ לרחם.

בדרך כלל הריונות חוץ-רחמיים מוטמעים בחצוצרות מאחר שהביצית המופרית לא השלימה את מסעה מהחצוצרה לרחם, לרוב עקב חסימה או דלקת, אך יש מקרים שבהם הזיגוטה נטמעת במקום אחר בבטן האישה.

מאחר שרק הרחם מתאים להתפתחות העובר, הריונות חוץ-רחמיים בדרך כלל מסתבכים כאשר העובר המתפתח הופך גדול מכדי יכולת אספקת הדם של המיקום החוץ-רחמי, שלא יכול לספק את צרכיו יותר. כשזה קורה, ההיריון החוץ-רחמי נמצא בסכנת קריעה, שיכולה לגרום לאובדן דם משמעותי. לכן, היריון חוץ-רחמי עלול להיות מצב מסכן-חיים.

רק 2% מההריונות הם הריונות מחוץ לרחם, והם אינם מסתיימים בלידה. לעיתים ההיריון נספג מעצמו ומתרחשת הפלה טבעית. במקרים אחרים ההיריון לא נספג אלא ממשיך להתפתח. מכיוון שלא ניתן לאפשר את הימשכות ההיריון ממילא, עקב סכנה לאיברי הרבייה ואף לחייה של האישה, יש צורך לסיים את ההיריון. אם ההיריון החוץ-רחמי מתגלה בשלב מוקדם, לרוב מפסיקים אותו על ידי זריקה של התרופה הכימותרפית מטוטרקסט. במקרים של גילוי מאוחר, יש להוציאו בניתוח לפרוסקופיה כמה שיותר מוקדם, על מנת להגן על החצוצרה (או המקום שבו ההיריון השתרש).

בתר-השתרשות

בתוך צבר התאים ישנו שקע המכונה בלסטוסל (Blastocele) שהתאים המתפתחים גדלים סביבו. בחלק החיצוני של השקע תהיה שכבה שטוחה של תאים, וה-zona pellucida יישאר באותו גודל. התאים הופכים קטנים יותר ויותר כדי להתאים. המבנה החדש הזה עם השקע במרכזו והתאים המתפתחים סביבו נקרא בלסטוציסט (Blastocyst). הימצאותו של הבלסטוציסט פירושו ששני סוגים של תאים מתעצבים - מסת תאים פנימית שגדלה בחלק הפנימי של הבלסטוציסט ותאים הגדלים בחלקו החיצוני. תוך 24 עד 48 שעות, מחסום הבלטוציסט, ה-zona pellucida, נפרץ. התאים בחלקו החיצוני של הבלסטוציסט מתחילים להפריש אנזים ששוחק את ציפוי ה-epithelial uterine ויוצר אתר להשתרשות. הבלסטוציסט גם מפריש הורמון ששמו Human chorionic gonadotropin שבתורו, גורם לגופיף הצהוב (Corpus luteum) בשחלות האם להמשיך ולייצר פרוגסטרון, שפועל כדי לשמור שציפוי הרחם ימשיך ויזין את העובר. הבלוטות בציפוי הרחם יתנפחו בתגובה לבלסטוציסט וקפילריות (capillaries) יגורו כדי להתפתח באזור זה, מה שמאפשר לבלסטוציסט לקבל חומרי מזון מהאם.

בדיקות היריון מזהות את נוכחותו של ה-Human chorionic gonadotropin.

Gray38
איור של תנוחת העובר ברחם

מערכת הדם השלייתית

בשלב זה, כ-10 ימים אחרי ההזדווגות, התאים שמקיפים את הבלסטוציסט הורסים תאים בציפוי הרחם, ויוצרים בריכות דם קטנות שבתורן גורמות ליצירת קפילרות. זו ההשרשה, השלב הראשון של היווצרות השליה. מסת התאים הפנימית של הבלסטוציסט מתחלקת בתכיפות, ויוצרת שתי שכבות. השכבה העליונה תהפוך לעובר והתאים משם ישמשו ליצירת השקע האמניוטי (amniotic). השכבה התחתונה תהפוך לשק קטן. אם התאים מתחילים להתפתח במצג לא רגיל, עלול להתפתח גם כאן היריון חוץ-רחמי.

לאחר כמה ימים, chorionic villi בשליה המתעצבת מעגנים את אתר ההשתרשות ברחם. בשלב זה מתפתחת מערכת כלי דם בסביבת השליה המתפתחת, ליד אתר ההשתרשות. השק הקטן בתוך הבלסטוציסט מתחיל לייצר תאי דם אדומים. במשך 24 השעות הבאות, רקמת חיבור מתפתחת בין השליה המתעצבת והעובר הקטנטן שגדל. רקמה זו תהפוך מאוחר יותר לחבל הטבור.

התמיינות התאים

לאחר היווצרות השליה, קו דק של תאים מופיע על פני השטח של העובר. גדילתו מראה שהעובר יעבור תהליך של "גסטרולציה" (gastrulation) שבו שלוש השכבות של העובר, האקטודרם (ectoderm), מזודרם (mesoderm), ואנדודרם (endoderm) יתפתחו. הקו הצר של התאים מתחיל ליצור את האנדודרם והמזודרם. האקטודרם מתחיל לגדול במהירות כתוצאה של הפרשת כימיקל המיוצר במזודרם. שלוש השכבות הללו משמשות כאבן בניין לכל סוגי הרקמות בגוף.

האנדודרם יהפוך בסופו של דבר ללשון, צינור העיכול, הריאות, כיס השתן ובלוטות מסוימות. המזודרם יהפוך לשרירים, עצמות, ורקמת הלימפה, כמו גם לחלק הפנימי של הריאות, הלב, ומערכת הרבייה ופליטת הפסולת. הוא גם יהווה בסיס לטחול, וישמש ליצירת תאי דם. האקטודרם יהפוך לעור, לציפורניים, שיער, קרנית, הציפוי של האוזן החיצונית וחלקיה הפנימיים, האף, הסינוסים, הפה, פי הטבעת, השיניים, בלוטת יותרת המוח, בלוטות החלב, העיניים וכל חלקי מערכת העצבים.

בערך 18 יום לאחר ההפריה, העובר התחלק די צורכו והוא מכיל את רוב הרקמה לה יזדקק. הוא בצורת אגס, ואזור הראש גדול מהזנב. מערכת העצבים של העובר היא אחד מהאיברים הראשונים שגדלים. היא גדלה באזור קעור המכונה "השקע העצבי". מערכת הדם ממשיכה לצמח רשתות שמאפשרות זרימת דם סביב העובר. תאי דם כבר מיוצרים בשלב זה, ונעים ברשתות המתפתחות. כלי דם משניים מתחילים להתפתח סביב השליה, כדי לספק לה חומרי מזון נוספים. תאי דם יתחילו להיווצר על השק במרכז העובר, כמו גם תאים שיתחילו להתמיין לכלי דם. תאים אנדוקרדיאלים (Endocardial) מתחילים ליצור את מערכת השרירים שתהפוך ללב.

בערך 24 יום לאחר ההפריה מתעצב לב צינורי בצורת האות S שמתחיל לפעום. זרימת נוזלים דרך העובר מתחילה בשלב זה.

השפעת ההיריון על האם

Pregnancy comparison
צילום השוואתי של בטן אישה הרה בשבוע ה-26 להיריון (משמאל) ובשבוע ה-40 לו (מימין). בתקופה משבוע 32 עד סוף ההיריון העובר סיים את התפתחותו והוא רק צובר משקל

בגוף האישה חלים מספר שינויים הנובעים מההיריון:

היריון בסיכון

היריון בסיכון הוא היריון שבמהלכו נמצאת האם בסכנת חיים או שהעובר נמצא במצוקה חריפה או שיש סכנה כי התינוק יוולד כבעל מום או ללא רוח חיים.

דוגמאות למצבי היריון בהם נשקפת סכנה לעובר או לאמו:

  • היריון מחוץ לרחם (היריון חוץ-רחמי)
  • מחלות המסכנות את חיי העובר או התפתחותו (כמו אדמת), בייחוד אם האם חולה באדמת במהלך השליש הראשון של הריונה, כלומר בתקופה בה מתהווים איברי העובר, אדמת עלולה למנוע התפתחות תקינה של איברים או לגרום לעיוותים בהתפתחות הגופנית או של מערכת העצבים, והחושים (בעיקר פגיעה בראיה ובשמיעה)
  • לידת פג (לפני השבוע ה-37 להיריון)
  • חוסר התאמה קיצוני בסוג הדם של האם והעובר, המקרה הנפוץ הוא אי התאמת גורם Rh. מדובר על מקרה בו לאם אין גורם Rh בכדוריות הדם (מוגדר כגורם Rh שלילי) ואילו לעובר יש גורם Rh על כדוריות הדם (מוגדר כגורם Rh חיובי). במקרה זה יתקפו הנוגדנים שבדם האם את כדוריות הדם של העובר
  • עובר שאינו מתפתח בקצב הנורמלי
  • רעלת היריון
  • היפרדות שליה
  • היריון סוכרתי
  • טוקסופלזמוזיס
  • CMV
  • קרישה תוך-כלית מפושטת
  • הריון ו-HIV

הסיבות להיריון בסיכון יכולות להיות (אבל אינן רק) תוצאה של מחלה, גיל האם (צעיר מדי או היריון אחרי גיל 40), מצב בריאות האם, תת-תזונה, לידות קודמות מרובות, פגמים גנטיים באחד משני ההורים, מחלות תורשתיות מסוימות, רמת סוכר גבוהה, עישון ועוד. אחד ההרגלים הלא רצויים באופן כללי ובייחוד בהריון, הוא עישון.

עישון בהיריון כרוך בפגיעה באמא (עקב השפעה מזיקה על הריאות ומערכת הלב וכלי הדם) וגם על העובר שנושאת ברחמה, לרבות מומים שונים, סיכון מוגבר לפגות, משקל לידה נמוך ואף למוות פתאומי של התינוק.

לנשים שעברו היריון בסיכון או שילדו עובר מת או שסבלו מרעלת יש הסתברות גבוהה יותר לסבול מהיריון בסיכון. בנוסף, בהריונות מרובי עוברים, העוברים במקרים רבים קטנים מהרגיל וקיימת סכנה גדולה יותר לתמותת אחד העוברים (או יותר), לעליית לחץ הדם של האם מעל הערכים הממוצעים וללידה מוקדמת.

לנשים שהתאפיינו בעודף משקל לפני ההיריון או במהלך ההיריון יש סיכון מוגבר להוליד ילדים שיסבלו בבגרותם מיתר לחץ דם, רמת אינסולין גבוהה, רמות שומנים גבוהות בדמם, מיעוט "כולסטרול טוב" HDL-C ועוד ולפיכך ילדיהן מצויים בסיכון מוגבר ללקות במחלות לב קרדיו-וסקולריות ובשבץ מוחי.

בדיקות

על מנת לשלול לידת עוברים בעלי מום, למשל מירטל קורבין, מקובל לבצע בדיקות היריון שונות, בחלק מהמקרים, כאשר צפוי להיוולד תינוק בעל מום, מעדיפים ההורים והממסד הרפואי להפסיק את ההיריון באופן יזום, על ידי הפלה מלאכותית או לידה מוקדמת.

נשים שהריונן בסיכון נמצאות לרוב במעקב צמוד יותר ומבוצעות בהן בדיקות רבות יותר.

בדיקות אפשריות הן:

ראו גם

קישורים חיצוניים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

אמבריולוגיה

אמבריולוגיה היא המדע העוסק בחקר העובר ובתהליכי התפתחותו במהלך ההיריון, מרגע ההפריה ועד יציאת העובר לאוויר העולם (לידה במקרה הפרטי של האדם).

מדע האמבריולוגיה מתחלק לשני תחומי מחקר משניים:

אמבריולוגיה מורפולוגית: עוסקת בשינויים העיקריים החלים בגופו של העובר עד הגעתו להתפתחות מלאה. תחום זה מכונה גם "האנטומיה של ההתפתחות", "אמבריולוגיה ניסויית" או פשוט "אמבריולוגיה".

אמבריולוגיה פונקציונלית: עוסקת בכוחות הפיזיקליים והכימיים המשפיעים על התפתחותו הביולוגית של העובר. תחום זה מכונה גם "הפיזיולוגיה של ההתפתחות", או "מכניקת ההתפתחות".חלוקה שונה (אם כי דומה) מבדילה בין:

אמבריולוגיה קלינית (מעשית) העוסקת בפתרון בעיות רפואיות והתפתחותיות בעובר במהלך תקופת ההיריון.

אמבריולוגיה ניסויית העוסקת בבדיקת תהליך התפתחות העובר ובהסקת מסקנות מתוצאות בדיקות אלו.

בית יולדות

בית יולדות הוא בית חולים ייעודי לטיפול בנשים במהלך היריון ולידה וטיפול בתינוקות רכים ובפגים. לעיתים מסונפת לבית היולדות מחלקת רפואת נשים ומחלקת אשפוז לשמירת היריון בסיכון גבוה.

גלולה למניעת היריון

גלולות למניעת היריון (לרוב מכונות בקיצור "גלולות") הן אמצעי מניעה המיועד לנשים ונחשב לבעל יעילות גבוהה. הגלולות נכנסו לשוק התרופות בראשית שנות ה-60 של המאה ה-20 ומשמשות כיום מיליוני נשים ברחבי העולם.

החומרים הפעילים העיקריים בגלולות הם הורמוני המין הנשיים, אסטרוגן ופרוגסטרון, או אנלוגים סינתטיים דומים שלהם. הפרוגסטרון פועל על המוח, ומונע את הפרשת הגונדוטרופינים (FSH ו-LH) וכך נמנע הביוץ. האסטרוגן מסייע לפרוגסטרון במניעת הביוץ. הפרוגסטרון שבגלולה פועל גם למנוע מרירית הרחם את השינויים שנדרשים לקליטת הביצית המופרית.

הולדה בעוולה

תובענה בגין הולדה בעוולה היא תובענה של הורים כנגד רופא על שבגלל רשלנות רפואית שלו הם לא הפילו עובר שנולד עם מומים. תובענת ההולדה בעוולה קשורה לעיתים לתביעת היילוד עצמו על חיים בעוולה.

היריון חוץ-רחמי

היריון חוץ-רחמי (בלועזית: היריון אֶקטוֹפּי; באנגלית: Ectopic Pregnancy) מוגדר כהשרשה והתפתחות של היריון שלא בחלל גוף הרחם. זהו מצב פתולוגי אשר עלול להיות כרוך בתחלואה ואף בתמותה, ומהווה את הגורם העיקרי לתמותה אימהית בשליש הראשון להיריון. ייתכן גם היריון "הטרוטופי"- היריון כפול, בו אחד מהעוברים מושרש בתוך חלל הרחם, והשני מושרש מחוץ לחלל הרחם. השכיחות להיריון הטרוטופי עולה עם העלייה בטיפולי פוריות.

במרבית המקרים, היריון חוץ-רחמי מתרחש בחצוצרה, ושכיחותו היא כ-2% מכלל ההריונות. גורמי הסיכון יכולים להיות שונים- פתולוגיה בחצוצרה, היריון אקטופי קודם, מחלות מין, דלקת של האגן ועוד. התלונות של נשים עם היריון חוץ-רחמי יהיו תלונות על כאב ממוקם בצד אחד, אמנוריאה, ודימום וגינלי. הבדיקות המשמשות באבחנה הן בדיקות β-hCG ואולטראסאונד, וסיום ההיריון אפשרי על ידי ביצוע גרידה, לפרוסקופיה, או מתן טיפול תרופתי (מטוטרקסט).

הפלה מלאכותית

הפלה מלאכותית, הפלה יזומה או הפסקת היריון יזומה היא הפסקה מכוונת של היריון, שלא על ידי לידת תינוק חי. אובדן ספונטני של ההיריון לפני היות העובר מוכן לחיים, חוץ רחמיים נקרא הפלה טבעית, ומשבוע 20 ואילך הוא נקרא מות עובר תוך רחמי.

הפריה חוץ-גופית

הפריה חוץ-גופית או הח"ג (בלשון הדיבור: הפריית מבחנה, באנגלית: In vitro fertilisation ובקיצור IVF) היא אחד הכלים העיקריים לטיפול בעקרות בקרב נשים וגברים. בהפריה כזו, לבורנט מפרה זרע עם תא ביצית במבחנה, כלומר מחוץ לגוף האישה, ולאחר מכן, הביצית המופרית מועברת לרחם, שם מתפתח ההיריון כרגיל.

חתול הבית

חתול הבית (שם מדעי: Felis silvestris catus) הוא יונק טורף מבוית, מהסוג חתול ממשפחת החתוליים. החתול נפוץ בכל יבשות העולם מלבד באנטארקטיקה. משערים כי מוצאו מחתול הבר. החתול הוא טורף לילי הצד מכרסמים, ציפורים ודגים. נכון ל-2009, החתול הוא חיית המחמד הנפוצה ביותר בעולם, ומספר החתולים הביתיים נאמד בכ-600 מיליון. החתול חי בדרך כלל בבדידות, למעט אינטראקציה מזדמנת עם בני מינו.

טומאת יולדת

בהלכות טומאה וטהרה, טומאת יולדת היא טומאה החלה על אישה לאחר הלידה. דינה של היולדת הוא כנידה לכל דבר ועניין.

יחסי מין

יחסי מין (מלעז: סקס) הם מגע אינטימי בין בני אדם בו מעורבים איברי המין. ישנן סיבות רבות לקיום יחסי מין. שלוש הסיבות הנפוצות הן:

למטרת רבייה.

לשם ביסוסו והעמקתו של קשר רגשי וכביטוי של אהבה בין שותפים ליחסי מין.

לשם הנאה.על קיום יחסי מין יש מגבלות חוקיות ותרבותיות שונות: יש איסורים שונים על קיום יחסי מין בתוך קבוצת שארות (יחסים אלו מוגדרים כגילוי עריות), עם קטינים, ועם אדם שמקיים קשר קבוע עם בן/בת זוג אחר/ת או עם יותר משותף אחד, וישנן תרבויות האוסרות על קיום יחסי מין שלא במסגרת חיי נישואים. כאשר יחסי המין מתקיימים ללא הסכמת אחד הצדדים המעורבים, הם מוגדרים כאונס, והדבר נחשב ברוב התרבויות כעבירה מוסרית וחוקית חמורה. ברוב החברות יש איסור על קיום יחסי מין עם בעלי חיים.

לקיום יחסי מין ללא חשש מהיריון משתמשים באמצעי מניעה מסוגים שונים. הקונדום משמש גם להגנה מפני הידבקות במחלות מין, מחלות המועברות בעת קיום יחסי מין.

לעיתים, בני זוג ליחסי מין משתמשים גם באביזרי מין.

למילה "מין" אין כל קשר לשמו של אל הפוריות והפריון במיתולוגיה המצרית שנקרא "מין", זאת משום שהשימוש בה בהקשר זה מאוחר ובהשפעת שפות כדוגמת האנגלית.

יחסי מין הכוללים חדירה מכונים גם בשם הזדווגות, בעיקר בהקשר של בעלי חיים. יחסי מין בין בני אדם הכוללים חדירה, קרויים מִשגל.

יחסי אישות, הוא כינוי ליחסי מין, לרוב בהקשרים הלכתיים או משפטיים.

לידה

לידה היא התהליך שבו מסתיים ההיריון האנושי והעובר יוצא מרחם אמו לאוויר העולם.

במהלך הלידה צוואר הרחם עובר תהליך של פתיחה ומחיקה. התקדמות הלידה נמדדת באמצעות הפתיחה, המחיקה והמיקום של ראש התינוק יחסית לסְפִּינוֹת, העצמות המהוות את המקום הצר ביותר שדרכו צריך התינוק לעבור. שריר הרחם מתכווץ בתדירות הולכת ועולה (אלו הם הצירים) כתוצאה מהפרשת הורמון האוקסיטוצין מבלוטת ההיפופיזה. בכל פעם שמתרחש ציר, סיבי השריר מתקצרים וכך נדחף התינוק החוצה.

ברוב הלידות נולד ילוד אחד, אך ברוב מקרי היריון רב-עוברים נולדים תאומים. בעבר תועדו מקרים של לידת תשיעיות, אך חלק מהילודים לא שרדו. שיא הילודים בלידה אחת ששרדו כולם, הוא שמינייה שנולדה לאם חד-הורית מארצות הברית.

מיילדת

מיילדת היא אשת-מקצוע שתפקידה העיקרי הוא ליילד תינוקות תוך שמירה על בריאות התינוק והיולדת. רוב המיילדות הפרטיות מסייעות ליולדת ולמשפחתה בחודשים שלפני הלידה ובשבועות שאחריה, באמצעות השגחה רפואית, ייעוץ הנוגע למהלך הלידה, תמיכה נפשית, הדרכה בהנקה נכונה וכו'.

מין בטוח

מין בטוח או מין מוגן הוא כינוי לפעילות מינית בין אנשים שנקטו באמצעי בטיחות כדי להגן על עצמם מפני היריון או מפני מחלות מין כגון איידס. בניגוד למין מוגן, מתאר הביטוי "מין לא מוגן" פעילות מינית ללא נקיטת אמצעי בטיחות.

מין בטוח הוא למעשה מין "כמעט בטוח", מאחר שהאפשרות להיכנס להיריון או להידבק במחלות מין עדיין קיימת, אם כי בסבירות נמוכה.

מיניות

מיניות היא אופיין של רגשות מיניים. מיניות בבני אדם היא הדרך בה בני אדם חווים ומבטאים את עצמם כיצורים מיניים. המחקר של המיניות האנושית מקיף מארג של התנהגויות חברתיות.

מהבחינה הביולוגית, מיניות מקיפה יחסי מין בכל צורותיהם, כמו גם ההיבטים הרפואיים הפיזיולוגיים (כמו מחלות מין) וכן ההיבטים הפסיכולוגיים של ההתנהגות המינית. מבחינה סוציולוגית התחום כולל את ההיבטים התרבותיים, הפוליטיים, והחוקיים. בפילוסופיה התחום עוסק בהיבטים המוסריים, הדתיים והרוחניים.

מהבחינה החברתית זוהי תופעה תרבותית, התופסת מקום גדל והולך בחברה הפוסטמודרנית. זו התירה מעליה את עול השמרנות ואת כבלי הדת, אשר פינו מקומם למתירנות ולעיסוק גדל והולך במיניות כתופעה תרבותית הדוניסטית (שלא למטרת רבייה).

מניעת היריון

מניעת היריון היא פעילות שמטרתה מניעת היווצרותו של היריון. דרך פשוטה לכך היא הימנעות מקיום יחסי מין וגינליים, אך פתרונות רבים נועדו לאפשר קיום יחסי מין כאלה באופן שיבטיח סבירות גבוהה שאלה לא יסתיימו בהיריון. לכך משמשים אמצעי מניעה משני סוגים:

אמצעי מניעה פיזיים, שבהם חיץ פיזי מאפשר קיום יחסי מין, אך מונע את המפגש בין הזרע לביצית, שהוא תנאי הכרחי להיריון.

אמצעי מניעה הורמונליים.בנוסף, אפשרית התערבות כירורגית המבטלת את שחרורם של תאי זרע (בגבר) או ביציות (באישה). כן נכללת בקטגוריה זו פעילות שמטרה הפסקת ההיריון בשלבים המוקדמים שלו, לאחר שנוצר (עקב חוסר שימוש באמצעים למניעתו או חרף שימוש כזה).

מניעת היריון נעשית בדרך כלל ביוזמתו של הפרט, אך לעיתים היא מוכתבת במדיניות ממשלתית של פיקוח ילודה.

נשים יהודיות בשואה

נשים בשואה הוא תחום דעת המתייחס למצבן של נשים יהודיות משנת 1933 ועד תום מלחמת העולם השנייה ב-1945. התחום הגאוגרפי עליו מדובר הוא בעיקרו אירופה, ובנוסף האזורים שנכבשו על ידי הגרמנים בצפון אפריקה. יש המוסיפים לתחום זה גם את הנשים הלוחמות כנגד הנאצים, בין שבאחד הצבאות הסדירים ובין שכפרטיזניות וכן את הצנחניות הארץ ישראליות.

סממניה הראשונים של השואה החלו עם עליית המשטר הנאצי. באפריל 1933 החלו לבצע פעולות מאורגנות נגד היהודים, במטרה לנדותם מכל מוקדי ההשפעה בחברה. בשנת 1935 נחקקו חוקי נירנברג, אשר הביאו לביטול האזרחות היהודית בגרמניה. רדיפת היהודים ובידודם מהחברה נמשכו עד לפרוץ המלחמה ב-1 בספטמבר 1939. בתקופה זו, כל יהודי אירופה נקלעו למשבר, למלחמת קיום ולמשבר זהות.

נשים יהודיות שעברו תקופה זו, התמודדו עם הקשיים בדרכים שחלקן היו זהות לדרכי הגברים וחלקן בעלות ייחוד משלהן.

עובר

עוּבּר הוא יצור חי חדש שנוצר כתוצאה מהפריה ומתקיים ברחם היונקים או בתוך ביצה, אצל בעלי חוליות אחרים (למעט במקרה פתולוגי של הריון חוץ רחמי ביונקים). העובר נחשב לעובר עד לרגע היוולדו או בקיעתו מהביצה. מרגע היוולד עובר אדם הוא מוגדר כתינוק.

שליה

השִׁלְיָה (בלטינית: פְּלָצֶנְטָה, Placenta) היא איבר שמתפתח יחד עם העובר במהלך ההיריון אצל נקבות יונקים שאינם יונקי כיס או יונקי ביב (המהווים בת מחלקה שעל כן נקראת יונקי שליה או שלייניים). תפקידה העיקרי לאפשר חילוף חומרים בין האם לעובר. תפקידים נוספים - ייצור והפרשת הורמונים וכן שכבת מגן נוספת המגנה על העובר מפני חבלות ומפני חדירת מיקרו-אורגניזמים.

השליה נושאת את החומר התורשתי של העובר, אולם היא אינה חלק מהעובר ואינה חלק מהאם. השליה ממוקמת בדופן הרחם וממנה יוצא חבל הטבור. כלי הדם של האם מעבירים חמצן ומזון לשליה שם מתבצע חילוף חומרים בין דם האם לדם העובר ללא מגע ישיר ביניהם. העובר קולט את החומרים דרך חבל הטבור והפסולת שנאגרת בדמו עוברת בכיוון ההפוך על מנת שהאם תפריש אותה. השליה מפרישה בעצמה פרוגסטרון לאחר כשלושה חודשים של היריון.

זמן קצר לאחר הלידה, הרחם מתכווץ ופולט החוצה את השליה וחבל הטבור. באדם השליה נפלטת לאחר כ-15 דקות מזמן הלידה.

ישנו מנהג סיני שהיולדת אוכלת את השליה לאחר הלידה, מתוך אמונה שאכילת השליה תורמת לבריאות, משפרת את מצב הרוח ומעלה את רמת האנרגיה בגוף אולם במחקר הרפואי לא נמצאו ראיות לדבר זה.

תאומים

תאומים הם אחים שתקופות ההריון שלהם חפפו זו לזו. השכיחות העולמית הכוללת ללידת תאומים הייתה בעבר כ-1 מתוך 88 לידות, אולם בעקבות טיפולי הפריון הוא עלה ליותר משיעור כפול והיום הוא בערך 1 ל-40 לידות.

מיניות האדם
תופעות פיזיולוגיות זוויגהתבגרות מיניתעוררות מיניתזקפהליבידונוזל טרום-שפיכה • סיכה נרתיקית • אורגזמה (שפיכה נשית / שפיכה גברית) • היריון • הפריה מלאכותית
בגרות מינית וחינוך מיני מניעת הריוןקונדום • רפואת רבייה (אנדרולוגיה • גינקולוגיהאורולוגיה) • מין בטוחחינוך מיני • טיפול מיני (סרוגייט) • מדריך למיניות • ליקוי בתפקוד מיני (אין-אונותהפרעה בתשוקה המינית • היפרסקסואליות) • מחלות מיןרפואת מין
זהות זהות מגדריתזהות מיניתנטייה מינית (הומוסקסואליות / ביסקסואליות / לסביות / א-מיניות) • הטרוסקסואליותאינטרסקסטיפול המרהגברים המקיימים יחסי מין עם גברים • נשים המקיימות יחסי מין עם נשים
מין וחוק חוק למניעת הטרדה מיניתגיל ההסכמה • הדבקת HIV במזיד‏ • גילוי עריותמעשה מגונה • חוסר צניעות בציבור • מעשה מגונה בפומביאונסהתעללות מינית • ניצול מיני • הטרדה מינית • התנהגות מינית פסולה • אלימות מיניתמעשה סדוםבעילה אסורה בהסכמהפדופיליה
סקסולוגיה ותופעות היסטוריות האבולוציה של הרבייה המינית • היסטוריה של ייצוגים מיניים • זנות ביוון העתיקהפדרסטיה ביוון העתיקה • המהפיכה המינית • אלפרד קינסיריכרד פון קראפט-אבינגהבלוק אליסמגנוס הירשפלד
זוגיות וחברה משיכה מיניתאהבהמונוגמיהפוליאמוריהמין מזדמןסווינגינגנישואיםפיקוח ילודהפאראפיליהמופקרות • דת ומיניות • התנזרות מינית • הון מיני • אתיקה מינית • אובייקטיפיקציה מינית
יחסי מין מזמוזאוננותמשחק מקדיםהחדרת אצבעותתנוחות מיןיחסי מין ללא חדירהמין אוראלימין אנאלימציצה עצמיתBDSMפטיש לכפות רגלייםפטישיזם (סקסולוגיה)פטיש לכפות ידייםפוטג'ובהנדג'ובאורגיהשלישייהסייברסקסשיחה ארוטיתחנק ארוטי
שירותי מין ארוטיקהפורנוגרפיהסרט פורנוגרפיתיירות מין • מוזיאון סקס • מועדון חשפנות • חשפנותזנות (זנות ילדים / זנות גברית / בית בושת/ עבדות מין) • יחסי מין תמורתיים • חנות מין • אביזר מיןבובת מיןחומר סיכה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.