הירונימוס

סופרוניוס אוסביוס הירונימוסלטינית: Eusebius Sophronius Hieronymus‏) (24 במרץ 342 - 30 בספטמבר 420) היה מאבות הכנסייה, מפרש מקרא מהאסכולה המילולית-היסטורית, מחבר הוולגטה - תרגום התנ"ך והברית החדשה ללטינית.

לאחר מותו הוכרז הירונימוס כקדוש נוצרי.

The Penitence of Saint Jerome LACMA M.59.7

תולדותיו

הירונימוס נולד בסטרידון ליד אקוויליאה שבפרובינקיה הרומית איליריה, בין פאנוניה ודלמטיה (אזור בוסניה-הרצגובינה של ימינו) בשנת 340 בערך. הוא למד בטריר (Trier, כיום במערב גרמניה) וברומא את היצירות הקלאסיות בלטינית, הוא אהב שירה ופרוזה, ובעיקר את יצירותיהם של ורגיליוס וקיקרו. הוא קיבל חינוך איכותי והלימודים בבית הספר הכשירו אותו לשלל תפקידים בשירות הציבורי. לאחר סיימו את לימודיו בבית הספר פנה לטיולים בכוכי הקבורה ברומא, שנחשבו למקומות מקודשים. עוד לפני שעזב את רומא ונע לכיוון סוריה – הספיק לטבול לנצרות. אז פנה להתבודד עם נזירים במדבר הסורי. בתקופה זו במדבר למד עברית (מפי יהודי מומר, לטענתו), נחשף לסורית ושכלל את היוונית שלו.

הירונימוס ייסד יחד עם רופינוס מסדר אחים (Fraternity) סגפני באקווילאה והטיף לשלמות אנושית. הוא התאכזב מאנשי עירו והחליט לנסוע לירושלים יחד עם מספר תלמידים ב-374. מזג האוויר באנטיוכיה הכביד עליהם, שני תלמידיו מתו והוא עצמו חלה מאוד. הוא נשאר ללמוד באנטיוכיה אצל לינריס מלאודקיאה, ואז שמע בחלומו בת קול שאמרה לו שהוא אינו נוצרי אלא קיקרוני (אוהד את קיקרו). בעקבות ההתגלות הירונימוס עזב את המנזר ועבר לחיות במדבר כאלקיס שלוש שנים. במדבר פגש יהודי מומר שלימד אותו עברית.

ב-379 חזר לאנטיוכיה וקיבל דרגת כמורה; ב-382 היה למזכירו של האפיפיור דמאסוס ברומא, שם תרגם את הברית החדשה ללטינית בתרגום חדש. הירונימוס לא אהב את החברה הרומית ואף לא את זו הנוצרית, והטיח בהם כי חיי המותרות מסמאים את עיניהם; הוא שיבח את הנזירים על דרכם, שהיא לדעתו דרך הנוצרי האמיתי.

ב-385 הוא עזב את רומא, ביקר באנטיוכיה ובמצרים וב-386 נסע לבית לחם וייסד שם מנזר לגברים. מאוחר יותר הוקם מנזר נשים ליד מנזר הגברים והירונימוס עמד בראש שני המנזרים. הוא עצמו גר במערה חצובה בסלע והשתקע בלימוד ובכתיבה. הוא הקים בית ספר ללימוד הלטינית והיוונית. הירונימוס למד עברית מפי יהודים וישב לתרגם את כתבי הקודש ללטינית מן המקור העברי.

Antonello da Messina - St Jerome in his study - National Gallery London
הירונימוס הקדוש בחדר העבודה שלו, ציורו של האומן הסיציליאני מתקופת הרנסאנס אנטונלו דה מסינה.

אופיו

הירונימוס ניחן באופי חם-מזג, הוא מיהר לכעוס על אלו שלדעתו אינם הולכים בדרך הנצרות האמיתית, הנזירות. הוא השמיץ את תושבי רומא וכינה אותם "חוטאים"; את יוחנן, פטריארך ירושלים, הוא כינה "יהודה איש קריות", "שטן שכל ייסורי שאול לא יוכלו להענישו כדי רשעתו"; את אמברוזיוס כינה "עורב מנוול". אפילו את אוריגינס (254-185) המת הוא ביזה. הירונימוס וידידו רופינוס תרגמו תחילה ללטינית את כתבי אוריגינס, אך מאוחר יותר יצא הירונימוס בחריפות נגד אוריגינס והסתכסך עם ידידו רופינוס בשל כך.

הירונימוס השתתף בפולמוסים הידועים של הכנסייה: בוויכוח נגד הכפירה האריאנית והפלגיאנית, שנגדם גם כתב חיבורים לפי בקשת אוגוסטינוס.

התנזרותו ותמיכתו הנחרצת בפרישות באה לידי ביטוי ברבים מהציורים שמתארים אותו עם גולגולת המסמנת את ארעיות האדם ומותו, לעומת נצחיות הדת.

יחסו למוסד הנישואים

Lucas van Leyden 019
הירונימוס, צויר על ידי אלברכט דירר
Michelangelo Caravaggio 057
הירונימוס הקדוש (קאראווג'ו, 1594, מוצג בגלריה בורגזה).

הירונימוס התנגד נחרצות לנישואים. מקור האיסור בנצרות מופיע לראשונה בדברי פאולוס באיגרת הראשונה אל הקורינתיים ז 33-32: "ואני רצוני שלא תהיו נטרדים, מי שאין לו אישה – טרוד באשר לאדון, איך ייטב בעיני האדון. ובעל אישה – טרוד בחפצי העולם, איך ייטב בעיני האישה ואין לבו תמים". מאחר שבאותם ימים היו לא מעט כמרים נשואים שנולדו להם ילדים מחוץ לנישואים ודבר זה הביא חרפה על הכנסייה, הוחלט בסינוד (ישיבת כנסייה) רומאי מ-386 כי על הכמרים לפרוש מחיי הנישואים. בהחלטה זו תמכו האפיפיור סירציוס, הירונימוס, אמברוזיוס ואוגוסטינוס. הירונימוס קרא "לקצץ בקרדום הבתוליוּת את נטיעות הנישואים", הוא העדיף את השליח יוחנן הפרוש מאישה, על פני פטרוס הנשוי.

כאשר שהה הירונימוס ברומא לפני מותו של האפיפיור דמאסוס, הוא עיבד סיפורי עם וסיפורים מקראיים ברוח הנוצרית והסגפנית שדגל בה. הוא כתב סיפורים על נזירים נוצריים וחיבר ספר שיצא נגד דעותיו ופרשנותו של הלבידיוס ושנקרא Adversus Helvidium. הלבידיוס טען כי לאחר שמרים הולידה את ישו, היא ילדה לבעלה יוסף בנים ובנות, ומכאן שיש לבסס חיי נישואים ולהקים משפחה. הירונימוס ביאר את הכתובים המדברים באחיו ואחיותיו של ישו כך שיתפרש שאלו הם בני דודיו, שכן מרים נשארה בתולה לפי דעתו של הירונימוס, שהתקבלה על הכנסייה הקתולית.

עבודתו הספרותית

הירונימוס כתב בבית לחם כחמישים מסות על בעיות מוסר ופירושים לכתבי הקודש. ב-390 לערך כתב הגיוגרפיה בשם "חיי הילריון" על נזיר מעזה, תלמידו של אנטוניוס הקדוש. ב-397 כתב את "האמת העברית על התורה הנוצרית" (לטינית: Hebraica Veritas De Doctrina Christana). גולת הכותרת של חיבוריו הוא תרגום התורה ללטינית: הירונימוס למד עברית וכתב במשך 18 שנה, בין השנים 386 ל-404, את התרגום הלטיני לתנ"ך ולברית החדשה, הידוע בשם "וולגטה". בעזרתו יכלו דוברי הלטינית להכיר את כתבי הקודש בשפתם.

בתחילה תרגומו עורר פולמוס בקהילה הנוצרית, משום שראו בתרגום ליוונית מסורת מקודשת שנתמכה על ידי האגדה הנסית, וגם אוגוסטינוס התנגד לתרגום הלטיני, אך הירונימוס דחה את הטענות משום שהיה איתן בדעתו שתרגומו מדויק יותר. התרגום הלטיני של הירונימוס נקבע בוועידת הכנסייה בטרנטו (Trento) ב-1545 כנוסח הלטיני המקורי היחיד, המקודש והמחייב לכתבי הקודש.

מלבד תרגום התנ"ך והברית החדשה, תרגם הירונימוס גם חלק מהספרים החיצוניים. הוא גם חיבר פירושים למקרא, ואלו הסתמכו על מדרשים ועל פשט ששמע מיהודים. הירונימוס חיבר ספר השוואה בין הפרשנות הנוצרית לנוסח העברי – "ספר שאלות עבריות על ספר בראשית" ("Liber Hebraicarum Quaestionum In Genesim"). הוא גם חיבר ספר "על השמות העבריים" (Liber De Nominibus Hebraicis) ובו מילון השמות הפרטיים הנזכרים במקרא ובברית החדשה ופירושיהם. לא רק ספרי קודש כתב הירונימוס, אלא גם ספרים שנוגעים לארץ ישראל: "מקומות האתרים העבריים ושמותיהם" (Liber De Situ Et Nominibus Locorum Hebraicorum), שהוא למעשה עיבוד של האונומסטיקון של אוסביוס.

הירונימוס חיבר גם ספר שעסק ב-135 אישי הספרות הנוצרית החל מפטרוס וכלה בו עצמו, כולל יהודים כפילון ויוספוס, ונקרא "על האישים המפורסמים" ("De Viris Illustribus").

הירונימוס ידוע גם כהיסטוריון. אחת היצירות המוקדמות ביותר שלו היא ה"כרוניקון" (Chronicon) או "ספר הזמנים" (Temporum liber), שנכתב סביב שנת 380 בקונסטנטינופול. זה תרגום ללטינית של הרשימות הכרונולוגיות המרכיבות את החלק השני של הכרוניקון של אוסביוס, עם תוספת הסוקרת את תקופת השנים 379-325.

הירונימוס נקבע כפטרון המתרגמים והפרשנים, ויום מותו, 30 בספטמבר, נקבע כיום המתרגמים.

הירונימוס והיהודים

לדברי הירונימוס, הוא למד תורה מפיהם של חכמים יהודים, תמורת תשלום. הוא למד תורה מפי "בר-חנינא", ש"פחד מפני היהודים" (משום שלפי ההלכה היהודית אסור ללמד את הנכרי תורה) ולכן לימד אותו בלילה, בירושלים ובבית לחם. למורה יהודי מלוד, "שנחשב אצל העברים לראש וראשון", שילם מעט כסף כדי להבין את ספר איוב. לצורך תרגום ספר דברי הימים ללטינית, נעזר ב"חכם מטבריה, שנחשב בקרב העברים לאחד המופלאים". לימוד הלשון העברית וקרבתו ליהודים, אף הביאו לכך שנפגמה ידיעתו בלשון הלטינית.[1]

למרות קשריו הרבים עם יהודים, הוא התנגד לקיום המצוות על ידי יהודים שהתנצרו והתווכח על כך עם אוגוסטינוס, שיחסו היה סובלני יותר.

בפירושו לספר ישעיה, פרק ו', פסוק י"ג הוא מציין שמספרם של היהודים מועט מאד, כשמטרתו היא להוכיח שדברי הנביאים על החורבן והסבל הצפוי ליהודים התקיימו במלואם. אולם מצד שני בפירושו לישעיהו מח, יט, הוא מצר על כך שהיהודים מתרבים "ממש כתולעים". בפירושו לספר ישעיה, פרק ס"ו, פסוק ה', הוא מתלונן על כך שהמוני היהודים בגליל מתרחקים מהנוצרים כאילו היו טמאים.[2] מדבריו של הירונימוס בפירוש לספר צפניה, מתברר כי האיסור על ישיבת יהודים בירושלים מימי אדריאנוס, היה קיים עוד בימיו וליהודים הותר לבקר בה, תמורת תשלום, רק אחת לשנה, ביום החורבן בט באב. בתיאורו את הזקנים המבכים את חורבנם, הוא מציין כי אינם ראויים לרחמים וסיפוק ושמחה לאיד עולים מדבריו.[1]

לקריאה נוספת

  • דוד פלוסר, הערך: היארונימוס, אוזביוס סופרוניוס, האנציקלופדיה העברית, כרך י"ד.
  • הלל ניומן, היירונימוס והיהודים, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור, האוניברסיטה העברית, 1997. ‬

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ־ישראל, עמ' 57-56.
  2. ^ מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ־ישראל, עמ' 59.
30 בספטמבר

30 בספטמבר הוא היום ה-273 בשנה בלוח הגרגוריאני (274 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 92 ימים.

הברון מינכהאוזן

הברון קרל פרידריך הירונימוס פון מינכהאוזן (בגרמנית: Karl Friedrich Hieronymus von Münchhausen; ‏11 במאי 1720 – 22 בפברואר 1797) היה אציל גרמני שהיה ידוע כגוזמאי. על שמו קרויה תסמונת מינכהאוזן.

מינכהאוזן נולד בעיר בודנוורדר שם גם סיים את חייו. בנעוריו נשלח לשמש כמשרתו של הדוכס מבראונשווייג-לינבורג (Braunschweig-Lüneburg). בשנת 1738 התגייס לצבא האימפריה הרוסית ושירת ביחידת פרשים כבדים (קירסירים). הוא השתתף בשתי מערכות כנגד הטורקים. בשנת 1750 פרש מן השירות בדרגת סרן. כשחזר לביתו, סיפר שורה של סיפורים מדהימים ויוצאים מגדר הרגיל אודות הרפתקאותיו, כביכול. הוא ידוע כגוזמאי והבדאי הגדול בכל הזמנים.

כמה מסיפורי הברון, כפי שסופרו לאחר מכן על ידי אחרים, כללו רכיבה על כדור תותח, מסע אל הירח, היחלצות מביצה בעזרת משיכת שיערו שלו, סוסו שנחצה בעוד הוא ממשיך לרכוב על חלקו הקדמי, המנגינות שקפאו בחצוצרה ונשמעו רק כאשר הפשירו לאחר מכן, טיול לירח על שתיל אפונה, אייל שמצמיח עץ דובדבנים מקרניו ועוד.

הברית הישנה

הברית הישנה הוא כינוי נוצרי לחלק הראשון של כתבי הקודש הנוצריים. חלק זה כולל את כל ספרי התנ"ך (אם כי בסדר מעט שונה מהמקובל אצל היהודים), ובכנסיות הקתולית והאורתודוקסיות גם חלק מהספרים החיצוניים. מבחר הספרים וסדרם בברית הישנה מתבסס במידה רבה על תרגום השבעים.

הכינוי "הברית הישנה" מבוסס על התפיסה הנוצרית שעל-פיה הברית בין הבתרים שאלוהים כרת עם אברהם שלמה וממשיכה ב"ברית חדשה" המתגלמת בישו, ובה עוסקים ספרי "הברית החדשה". הנצרות רואה ב"ברית הישנה" מבוא ל"ברית החדשה", והם מוצאים בספרי "הברית הישנה" בשורות ונבואות על בואו הצפוי של המשיח, שרובן מוכרות גם על ידי הרבנים היהודים כנבואות על המשיח אך הם לא מפרשים אותן באותה צורה (ראו: פרה פיגורציה). הראשון שידוע שהשתמש במונח "ברית ישנה" היה הבישוף מליטון מסרדיס במאה השנייה.

ישנם הבדלים גם בתוכן של פסוקים בחלק מהספרים, בעיקר בנביאים האחרונים.

ישנם הבדלים בין סידור הספרים בברית הישנה בין עדות נוצריות שונות. אחד ההבדלים העיקריים הוא ההתייחסות לספרים החיצוניים. בעוד הקתולים והאורתודוקסים משלבים את הספרים החיצוניים בין ספרי התנ"ך בלא הבחנה ביניהם, הפרוטסטנטים נוהגים לכלול אותם בקובץ נפרד המכונה "אפוקריפה" (גניזה).

לכתבי הקודש הנוצריים אין כיום שפה רשמית, וכל נוצרי רשאי לקרוא אותם בתרגום לשפתו. בעבר, כתגובה לרפורמציה, נהגו הקתולים לראות בתרגום הוולגטה של הירונימוס לשפה הלטינית נוסח רשמי של כתבי הקודש. הירונימוס תרגם את "הברית הישנה" מן השפות המקוריות: עברית, ארמית ויוונית (בהתאם לשפת הספר המקורי). יש גם נוסחים נוצריים של "הברית הישנה" המבוססים על תרגום השבעים. לנוסחים הנוצריים של "הברית הישנה" יש חשיבות רבה בחקר המקרא, ובפרט בחקר הספרים החיצוניים, שרובם צונזרו במסורת הרבנית ולא נכללו בתנ"ך.

להלן רשימת ספרי הברית הישנה על-פי הסדר הקתולי. הספרים המסומנים בכוכבית הם מהספרים החיצוניים. בסוגריים מופיע שם הספר בלטינית, ופירושו (שמות הספרים בלטינית מתבססים בדרך-כלל על שמות הספרים בתרגום השבעים).

בראשית (Genesis - מיוונית: "בריאה")

שמות (Exodus - מיוונית: "יציאה" - יציאת מצרים)

ויקרא (Leviticus - ספר הלוויים)

במדבר (Numeri - "מניין", "ספירה")

דברים (Deuteronomium - משנה תורה)

יהושע (Iosue)

שופטים (Iudicum)

רות (Ruth)

שמואל א' (I Samuelis)

שמואל ב' (II Samuelis)

מלכים א' (I Regum)

מלכים ב' (II Regum)

דברי הימים א' (I Paralipomenon, כיום מקובל יותר השם: I Chronicles)

דברי הימים ב' (II Paralipomenon / II Chronicles)

עזרא (Esdrae)

נחמיה (Nehemiae)

טוביה* (Tobiae)

יהודית* (Iudith)

אסתר, כולל פרקים גנוזים (Esther)

חשמונאים א'* (I Machabaeorum)

חשמונאים ב'* (II Machabaeorum)

איוב (Iob)

תהילים (Psalmi - "מזמורים")

משלי (Proverbia - "משלים", "פתגמים")

קהלת (Ecclesiastes - "המקהיל", "המרצה")

שיר השירים (Canticum Canticorum או: Canticum Solomonis - שירי שלמה)

חכמת שלמה* (Sapientia או: Sapientia Salomonis)

משלי בן-סירא* (Ecclesiasticus או: Sirach)

ישעיהו (Isaias)

ירמיהו (Ieremias)

איכה (Lamentationes - קינות)

ברוך* (Baruch)

יחזקאל (Ezechiel)

דניאל, כולל פרקים גנוזים (Daniel)

הושע (Osee)

יואל (Ioel)

עמוס (Amos)

עובדיה (Abdias)

יונה (Ionas)

מיכה (Michaeas)

נחום (Nahum)

חבקוק (Habacuc)

חגי (Aggaeus)

צפניה (Sophonias)

זכריה (Zacharias)

מלאכי (Malachias)

הולגר הירונימוס

הולגר הירונימוס (בגרמנית: Holger Hieronymus, נולד ב-22 בפברואר 1959 בהמבורג שבגרמניה המערבית) הוא כדורגלן עבר גרמני ששיחק בעמדת הבלם בעיקר בהמבורג. הירונימוס ערך שלוש הופעות במדי נבחרת גרמניה המערבית.

הירונימוס נאלץ לפרוש ממשחק פעיל בגיל 26 בלבד, בעקבות פציעה חמורה.

הירונימוס בוש

הירונימוס בוש (בהולנדית: Hieronymus Bosch, נקרא גם Jeroen Bosch‏; 1450 – 9 באוגוסט 1516) היה צייר הולנדי ידוע ופורה ביותר במאה ה-15 ובמאה ה-16. מעט מאוד ידוע על חייו, למרות שהשאיר אחריו יצירות רבות וחשובות. אביו אנטוניס ואן אקן (Anthonis van Aken) היה צייר, וכך גם סבו יאן ואן אקן (Jan van Aken), שלושה מדודיו ואחיו.

הנושאים המרכזיים ביצירותיו הם חטא והליקויים במוסר האדם. יצירותיו עמוסות בדימויים מורכבים ומקוריים ובסמלים, חלקם לא היו ברורים אפילו לבני זמנו. נאמר שציוריו של הירונימוס בוש היוו את ההשראה לתנועת הסוריאליזם במאה ה-20.

שמו האמיתי היה Hieronymus (Jeroen) van Aken. הוא חתם על חלק מיצירותיו בשם Bosch (מבוטא בהולנדית "בוס") על שם עיר הולדתו ס'הֶרטוֹחֶנבּוֹס ("היער של הדוכס"), או, בקיצור, דֶן בּוֹס, עיר במרכז הולנד של היום. בשנת 1463, כשהיה בן 13, נשרפו כ-4,000 בתים בעיר בדליקת ענק, לה היה כנראה עד.

הוא נולד למשפחה של ציירים פלמיים, ובילה את רוב שנותיו בדן בוס. הוא הפך לצייר פופולרי ואף קיבל הזמנות לציורים מחוץ לארצו. בשנת 1488 הוא הצטרף לאחוות "גבירתנו", קבוצה נוצרית שמרנית, שכ-40 מנכבדי העיר היו חברים בה.

בוש יצר כמה טריפטיכונים - ציורים על שלושה לוחות עץ, המחוברים זה לזה בעזרת צירים. המפורסם ביותר הוא "גן התענוגות הארציים".

המאה ה-5

המאה ה-5 היא התקופה שהחלה בשנת 401 והסתיימה בשנת 500. היא המאה החמישית של המילניום הראשון.

התקופה הביזנטית בארץ ישראל

התקופה הביזנטית היא תקופה בתולדות ארץ ישראל בין השנים 324 (או 395) ו-638, בה נשלטה הארץ על ידי האימפריה הביזנטית. בתולדות עם ישראל מקבילה תקופה זו לתקופת התלמוד וראשית תקופת הגאונים.

סופה של התקופה הרומית המאוחרת ותחילתה של התקופה הביזנטית בארץ ישראל איננו מוגדר בנקודת ציון ברורה וחד משמעית. מבחינה תרבותית ודתית, ניתן לתקף את המעבר בין התקופות הללו בעלייתו לשלטון של הקיסר קונסטנטינוס בשנת 324, המהווה את ראשית הפיכת הקיסרות לנוצרית. תחת קיסר זה, כוחה של הנצרות החל עולה כדת מועדפת, ואחר כך כדת המדינה בקיסרות הרומית. אולם מבחינה מדינית, ניתן לתקף את ראשיתה של התקופה הביזנטית רק במותו של הקיסר תאודוסיוס הראשון בשנת 395, תאריך המציין את התפלגות הקיסרות הרומית לקיסרות המערבית והקיסרות המזרחית.

ויכוח טורטוסה

ויכוח טורטוסה היה אחד מהוויכוחים המפורסמים שהתנהלו בימי הביניים בין יהודים לנוצרים. הוא התנהל בשנים 1413-1414 בעיר טורטוסה שבקטלוניה. מהצד היהודי השתתפו בו פרופייט דוראן האפודי, רבי יוסף אלבו ותלמידי חכמים נוספים כרבי מתתיהו היצהרי, רבי משה בן עבאס ורבי אסטרוק הלוי, כל אחד מהם היה נציג של קהילה אחרת. האנטי אפיפיור בנדיקטוס השלושה עשר האראגוני (אין להתבלבל עם האפיפיור בנדיקטוס השלושה עשר שחי כשלוש מאות שנה אחריו) שמטעמו אורגן האירוע, קבע שהוויכוח יתרכז אך ורק במובאות מהתלמוד, הרומזות, לכאורה, כי המשיח כבר בא. בנדיקטוס הודיע למשתתפים כי הוויכוח אינו מה היא דת האמת, מפני שהתשובה לשאלה זו ברורה.

טרטוליאנוס

קווינטוס ספטימיוס פלורנס טרטוליאנוס (בלטינית: Quintus Septimius Florens Tertullianus; בערך 240-155 לספירה) היה תאולוג נוצרי חשוב ואחד מאבות הכנסייה. הוא חי ופעל בקרתגו ומילא תפקיד מרכזי בגיבוש התאולוגיה הנוצרית במאות הראשונות לספירה.

טרטוליאנוס היה הראשון שהעמיד קורפוס שלם של כתבים נוצריים בשפה הלטינית, נוסף לכמה חיבורים שכתב בשפה היוונית. הוא היה הראשון שהשתמש במושג trinitas כדי לציין את השילוש הקדוש, וככל הנראה, הראשון שהשתמש בנוסחה "שלוש פרסונות, מהות אחת" (בלטינית: "tres Personae, una substantia"). כמו כן החל את השימוש במושגים "ברית חדשה" ו"ברית ישנה".

בניגוד לאבות כנסייה אחרים, טרטוליאנוס מעולם לא הוכר כקדוש בידי הכנסייה, כנראה מכיוון שבסוף ימיו הוא אימץ את המונטניזם שנחשב למינות.

טריפטיכון

טריפטיכון (מיוונית tri=שלושה + ptychē=קיפול; מכונה בעברית לעיתים גם טריפטיך, על פי האנגלית) היא יצירת אמנות המורכבת משלושה חלקים.

צורת אמנות זו הייתה נפוצה בעיקר אצל ציירי הרנסאנס והפסלים, במיוחד אצל אלה אשר עסקו בנושאים דתיים. הטריפטיכון היה ציור או תבליט המחולק לשלושה לוחות שהיו מחוברים ביניהם בעזרת צירים, והיוו יצירת אמנות אחת. קישוט המזבח בכנסיות וקתדרלות באירופה וגם במקומות אחרים, היה לרוב בצורת טריפטיכון.

כיום המושג טריפטיכון התרחב ומשמש גם לתיאור שלוש יצירות אמנות שיש ביניהם קשר רעיוני או צורני, ולא רק כאלה המחוברות ביניהן באופן פיזי.

רבות מעבודותיו של האמן הישראלי מרדכי ארדון הן בצורת טריפטיכון, ובהן חלונות ארדון.

שלושת הלוחות של הטריפטיכון גן התענוגות הארציים של הירונימוס בוש

בלוח הימני - הגיהנום. בלוח האמצעי - התענוגות הארציים. בלוח השמאלי - אדם וחווה בגן העדן.

יחס הזהב

יחס הזהב (או חיתוך הזהב), הוא קבוע מתמטי המעסיק את המדע והאמנות כבר מאות שנים. זהו מספר אי רציונלי המסומן באות היוונית פי ( ולעיתים ):

יחס הזהב הוא הפתרון החיובי של המשוואה:

לפי ההשערות, יחס זה התגלה על ידי אחד מתלמידיו של פיתגורס; הוא תואר בספרו של אוקלידס, "יסודות", לפני כ-2,300 שנים. בימים ההם כונה היחס בשם "יחס קיצוני וממוצע". לוקה פאצ'ולי, מתמטיקאי איטלקי מתקופת הרנסאנס, הקדיש ליחס הזהב ספר שלם, וכינה אותו "הפרופורציה האלוהית".

היחס מייצג מידות וגדלים רבים בטבע, והחל מתקופת יוון הקלאסית, הוא גם משמש באמנות ובאדריכלות. את האות פי לתיאור היחס הציע המתמטיקאי האמריקני מארק באר.

מוזיאון פילדלפיה לאמנות

מוזיאון פילדלפיה לאמנות (באנגלית: Philadelphia Museum of Art) הוא אחד המוזיאונים לאמנות הגדולים בארצות הברית. הבניין הנוכחי שלו, בצורת שלושה מקדשים יוונים מקושרים, נפתח בשנת 1928. ג'וליאן אבל, המעצב הראשי והבוגר האפרו-אמריקני הראשון של בית הספר לארכיטקטורה של אוניברסיטת פנסילבניה, קיבל השראה מהמקדשים שראה בעת שנסע ביוון.

המוזיאון הוקם בשנת 1876 ונמצא בקצה המערבי של שדרת בנג'מין פרנקלין פארקוויי בפילדלפיה. באוספים שלו יותר מ-225,000 יצירות.

בין המוצגים במוזיאון "אפיפניה" (1475) מאת הירונימוס בוש, "שרפת בתי הפרלמנט" מאת ויליאם טרנר (1835) "המתרחצות הגדולות" (1906) מאת פול סזאן, וכן אוסף גדול מיצירות מרסל דושאן שנתרם על ידי לואיז וולטר ארמברג (Louise and Walter Arenberg), ובהם "הזכוכית הגדולה", "נתון".

בקומה העליונה, מבקרים נושמים תרבויות אחרות בזמנים דרך יותר מ -80 חדרים תקופתיים, מהקלוסטר מימי הביניים ועד המקדש ההודי. אולם המדרגות הגדול כולל מוזיקה חיה, קוקטיילים וכיבוד קל. ימי שישי האחרונים של כל חודש, הם חגיגיים אף יותר, עם הופעות ופעילויות בנושאים שונים.

סן סמואלה

סן סמואלה (באיטלקית: San Samuele) היא כנסייה בוונציה שבאיטליה.

הכנסייה ממוקמת בכיכר הסמוכה לפאלאצו גראסי ולפאלאצו מאליפיירו, ומוקדשת לשמואל הנביא מאחר שבכנסייה מוצגים שרידים המיוחסים לשמואל. הכנסייה ייחודית בשל כך, שכן מועטות הכנסיות בוונציה המוקדשות לנביא מהתנ"ך ולא לקדוש נוצרי מהברית החדשה.

הכנסייה נבנתה בשנת 1000 לערך, בסגנון גותי מאוחר, על ידי משפחות האצולה הוונציאניות בולדו וסוראנצו. בראשית המאה ה-12 נהרסה הכנסייה בשתי שריפות, ושוקמה לאחר כל אחת מהן.

בשנת 1685 נבנתה הכנסייה מחדש שבחזיתה אכסדרת עמודים. בעת הבנייה המחודשת שמרה כנסייה על סגנונה הגותי. אכסדרה זו נסגרה בשנת 1952 ומעלה נבנתה מרפסת עמודים מקורה (לוג'יה).

מעל מזבח הכנסייה מוצג צלב מהמאה ה-14 מעשה ידי פאולו ונציאנו.

בכנסייה ציורי קיר המתארים את שמונה הסיבילות (אשר, על פי האמונה הנוצרית, ניבאו את חייו של ישו ואת צליבתו).

על תקרת הכנסייה פרסקאות המתוארים את הקדושים הנוצריים הירונימוס, אוגוסטינוס, אמברוזיוס וגרגוריוס. מעל המזבח פרסקאות המתארים את ישו ואת ארבעת נושאי הבשורה: מתי, מרקוס, לוקאס ויוחנן.

עזרא הסופר

עֶזְרָא הַסּוֹפֵר (חי במאה ה-5 לפנה"ס) היה ממנהיגי היהודים בימי שיבת ציון ובתחילת תקופת בית שני. כינויו "הסופר" מתאר את בקיאותו בתורה ואת פעולותיו בלימוד התורה והעתקתה. דעה נוספת מסבירה שזה כינוי לפקיד גבוה בממלכת פרס.

בשנה השביעית למלכות ארתחשסתא מלך פרס (457 לפנה"ס), עלה עזרא מבבל לירושלים כממונה מטעם המלך, בראש חבורה של עולים יהודים. הוא הגיע לארץ יהודה עם כתב זכויות ("נשתוון") שניתן לו מטעם מלך פרס והביא עמו מענק של כסף וזהב מהמלך עבור בית המקדש ותרומות של יהודי פרס שהועלו באישור המלך, בנוסף לתקציב קבוע של המלך עבור בית המקדש.על עזרא נאמר בתוספתא כי ראויה הייתה התורה להינתן על ידיו, אלא שבא משה רבנו וקדמו. עזרא הסופר נפטר בט' בטבת, ומאחר שיום זה סמוך לעשרה בטבת, יום האבל לציון תחילת המצור הבבלי על ירושלים, צירפו את האבל על מותו של עזרא אליו.

על פי ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו בספרו קדמוניות היהודים (המאה ה-1 לספירה), עזרא נפטר בשיבה טובה "ונקבר בכבוד רב בירושלים". לפי מסורות עממיות נקבר עזרא בעיראק, בקבר עזרא הסופר והאתר שימש מוקד עלייה לרגל.

על שמו רחובות בישראל, תנועת הנוער הדתית עזרא וכן היישוב בית עזרא.

פיטר ברויגל האב

פיטר ברויגל (לעיתים נכתב בְּרֶחֶל. בהולנדית: Pieter Bruegel de Oude‏; 1525 - 9 בספטמבר 1569) היה צייר פלמי שנודע בציורי נוף וחיי איכרים.

יצירותיו של ברויגל התמקדו בקטנותו של האדם מול עוצמתו של הטבע, וניכרת בהן השפעתו של הירונימוס בוש.

ברויגל נחשב לצייר הפלמי המקורי ביותר בזמנו, ולצייר הנוף המערבי הראשון. פיטר ברויגל הוא אבי שושלת ציירי ברויגל. בניו הם פיטר ברויגל הבן ויאן ברויגל האב, שהיה עוזרו של פטר פאול רובנס. בנו של יאן ברויגל האב היה הצייר יאן ברויגל הבן.

פילון האלכסנדרוני

ידידיה הכהן, שנודע בשמו היווני פילון האלכסנדרוני (ביוונית: Φίλων ὁ Ἀλεξανδρεύς פילון הו אלקסנדראוס;‏ סביבות 15 לפנה"ס עד בערך 45 לספירה) היה פילוסוף יהודי-הלניסטי שחי באלכסנדריה בימי הקיסרות הרומית.

הרבה לעסוק באפולוגטיקה של הדת היהודית, ובהצגתה כתואמת לעקרונות הפילוסופיה היוונית. כתב ביוונית ורוב חיבוריו אבדו. השפיע רבות על התפתחות התאולוגיה הנוצרית, במיוחד מושג הלוגוס, והמושגים שטבע שימשו למכביר בניסוח עקרון השילוש הקדוש. הירונימוס הקדוש אף הגדיר את פילון כאחד מאבות הכנסייה. לעומת זאת, כתביו לא השתמרו כלל במסורת הרבנית ועניין יהודי מחודש התעורר בהם רק בתקופה המודרנית.

על שמו נקרא כיום המושב כפר ידידיה שבעמק חפר.

פלגיאניזם

הפלגיאניזם הייתה השקפת עולם נוצרית קדומה לפיה החטא הקדמון לא השחית כליל את הטבע האנושי וכי האדם מסוגל לבחור מרצונו בטוב גם ללא חסד האל שיסייע בעדו. הכנסייה סימנה את הפלגיאניזם כמינות.

מנסחה של פילוסופיה זו היה פלגיוס, נזיר שהגיע מרומא לארץ ישראל ב-409. הוא יצא נגד תפיסתו של אוגוסטינוס, שטבע והגדיר את רעיון החסד האלוהי. אוגוסטינוס גרס כי מקורן של נטיותיו הרעות של האדם בחטא הקדמון של אדם הראשון, חטא תאוותו עם חוה. בני האדם, צאצאיהם של אדם וחוה, שותפים לאשמה ורק בחסדו המיוחד בן האלוהים הם יכולים להינצל מטבעם. פלגיוס ביקש להגן על הבחירה והגאולה באמצעות מעשים טובים. הוא כתב כי חוקי האל והסקרמנטים מטהרים את האדם. הוא כפר בחטא הקדמון וטען, כי "האוכל בוסר תקהינה שיניו, אך לא שיני בניו". בנוסף הוא טען כי כשמטילים על האל את חטאות האדם גורמים להתנוונות הטבע הפנימי של האדם.

ב-415 הזהיר אוגוסטינוס את הירונימוס מפני דעותיו של פלגיוס. בעקבות הוויכוחים הרבים נערך סינוד מזרחי שבו זוכה פלגיוס, אולם במועצה באפריקה שנערכה לאחר מכן בהשפעת אוגוסטינוס, הוכרזה דעתו של פלגיוס ככפירה והאפיפיור אינוקנטיוס תמך בה.

עם מות האפיפיור ותפיסת מקומו על ידי זוסימוס, זוכה פלגיוס מאשמת הכפירה, אולם הקיסר הונוריוס נזף באפיפיור החדש וזה חזר בו. בסופו של דבר בוועידת אפסוס, בשנת 431, הוקעה ההשקפה הפלגיאנית, שהאדם יכול להיות טוב גם ללא עזרת האל, והוכרזה מינות.

קוסם

קוסם הוא אדם העוסק בקסמים ומבצע כביכול מעשים מופלאים ועל טבעיים באמצעות אלמנטים משלים הנסתרים מעיני הקהל. בתרבויות מסוימות, הקוסמים משחקים תפקידי מפתח ומוכרים בשם "שמאנים" (תפקיד זה מכיל גם אלמנטים דתיים). בתרבויות המערב, הקוסמים הם לרוב בדרנים, המבצעים קסמים - תעלולים המבוססים על זריזות ידיים ו"פטנטים" למיניהם, להנאת הקהל. לעיתים, הכינוי קוסמים משמש גם למי שביכולתו לבצע מעשים על טבעיים, כדוגמת מכשף.

תאולוגיה נוצרית
תומאס מאקווינס, מחשובי התאולוגים הנוצריים
פורטל נצרות
מושגים בנצרות
האלוהות

השילוש הקדוש · האל האב · ישו · רוח הקודש
קרדו · ומן הבן · אריאניות
הסבליאניות · המקדוניות

כריסטולוגיה

לוגוס · אינקרנציה
דיופיזיטיות · מונופיזיטיזם/מיאפיזיטיות
דונאטיזם · מונותליטיזם · נסטוריאניזם
הלידה הבתולית · עליית ישו · הביאה השנייה

האדם והאל

החטא הקדמון · כפרה · פלגיאניזם
חטא · שבעת החטאים · חסד · גאולה
פרדסטינציה · יוסטיפיקציה · קדוש
הסקרמנטים · טרנסובסטנציאציה

תאולוגים חשובים

טרטוליאנוס · אוריגנס · פוליקרפוס
אתנסיוס · בזיליוס הגדול · גרגוריוס מנזיאנזוס
הירונימוס · אמברוזיוס · אוגוסטינוס
יוחנן כריסוסטומוס · קירילוס האלכסנדרוני
ברנאר מקלרבו · תומאס אקווינס · אנסלם
לותר · צווינגלי · קלווין · וסלי

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.