היסטוריציזם

היסטוריציזםגרמנית: Historizismus) הוא מונח המתייחס לתאוריות של התפתחות תרבותית, הגורסות כי ההתפתחויות ההיסטוריות נובעות זו מזו באופן אורגני, כשלעיתים נלווית להשקפה זו גם הטענה כי ההתפתחויות ההיסטוריות מתפתחות בכיוון מוגדר מסוים, לפי דפוסים או ריתמוס מוגדרים, או מכוחו של עקרון מנחה מסוים. ההגות ההיסטוריציסטית החשובה והמשפיעה ביותר נוצרה במאה התשע עשרה, תחילה בכתביו של הגל, ומאוחר יותר אצל קרל מרקס, שהושפע עמוקות מהגל, מהאסכולה ההיסטורית הגרמנית, מההיסטוריציזם האנגלי ומהאסכולה המוסדית בארצות הברית. גרסה חדשה של הגישה ההיסטוריציסטית שעלתה בשנות החמישים ידועה בשם היסטוריציזם חדש. עם המתנגדים המוכרים ביותר לאסכולה נמנים האסכולה האוסטרית בכלכלה וקרל פופר בספרים "דלות ההיסטוריציזם" ו"החברה הפתוחה ואויביה".

ההיסטוריציזם ההגליאני

הפילוסוף הגרמני הגל, שחי בתחילת המאה ה-19, טען כי כל חברה אנושית וכל פעילות אנושית מוגדרים על ידי ההיסטוריה שלהם, כך שניתן לעמוד על מהותה העמוקה של כל חברה באמצעות הבנת ההיסטוריה שלה. כל מאמץ אנושי, טען הגל, לא רק נבנה על בסיס מה שקדם לו, אלא גם מגיב ומתנגד לו. כך נוצרת התפתחות היסטורית דיאלקטית שבה באה תחילה תזה, אחריה אנטי-תזה, ולבסוף נוצרת ביניהם סינתזה.[1]

לתפישתו של הגל, אין משמעות להתייחסות לפרט כדבר לעצמו. שפתו, דעותיו, עולמו וקשריו עם הסובבים אותו נבנים ומעוצבים על פי ההיסטוריה של החברה בה הוא חי. לכן, כדי להבין את הפרט, יש להתעלם ממנו ולהתייחס רק לחברה שבתוכה הוא חי, שעיצבה אותו להיות מה שהוא. "צייטגייסט" (גרמנית: Zeitgeist - רוח הזמן) היא ההתגלמות הממשית של הגורמים החשובים ביותר הפועלים בהיסטוריה האנושית בכל זמן נתון. ההתרחשויות אינן מודרכות על ידי פעילות של פרטים הבוחרים ועושים כרצונם, אלא על ידי רוח הזמן, המנחה אותם במעין "יד נעלמה" לכיוונים מסוימים.

התפישה ההגליאנית, השמה דגש בעיקר על החברה האנושית כיישות חיה וממשית ולא על הפרט, פותחה במספר כיוונים. ההגליאניות הימנית פיתחה את רעיונותיו של הגל כדרך להצדיק את הייעוד ההיסטורי של המוסדות הלאומיים הקיימים. קרוב לוודאי שתפישותיהם היו הקרובות ביותר לאלו של הגל,[דרוש מקור: לטענה שהתפיסות הגליאניות הימניות הם הקרובות ביותר להגל.] שראה במדינה הפרוסית תחת שלטון בית הוהנצולרן את ההתגלמות המושלמת והאידיאלית של הייעוד ההיסטורי.

ההגליאנים הצעירים, לעומתם, לא קיבלו את הדעה כי הרייך הפרוסי הוא התגלמות האידאה המושלמת וקץ ההיסטוריה. לתפישתם, החברות האנושיות המשיכו להתעצב ולהתפתח באמצעות עימות פנימי וחיצוני בין כוחות חברתיים לקראת יעד עתידי אחר. אחד מהם, קרל מרקס, בנה על בסיס התפישה ההגליאנית את המטריאליזם ההיסטורי, תורה הגורסת כי ישנן התפתחויות בלתי נמנעות בהיסטוריה, ושאלו מובילות ליעד ברור - ובמקרה של מרקס, מהפכה אלימה וכינון דיקטטורה של הפרולטריון.

התפתחות ההיסטוריציזם

היסטוריציזם וגישות היסטוריציסטיות היו המתודה המובילה בכמה וכמה תחומי חקר חשובים, ובמיוחד באלו שהתפתחותם אירעה בסוף המאה ה-19.

השפעה חשובה הייתה לגישות היסטוריציסטיות על החקר בתחום הכלכלה והסוציולוגיה. גישות כאלו רווחו אצל כלכלנים היסטוריציסטים מוקדמים כמו וילהלם רושר, ברונו הילדברנד או קרל קניס; מאוחרים יותר כמו שמולר, קנאפ, ברנטנו, אנגל, ובוכר; כלכלנים בעלי תפישות סוציאליסטיות כאלו ואחרות כמו מרקס, אנגלס, וגנר, או לאסאל; הוגים היסטוריציסטים מאוחרים יותר כמו ובר, זומברט, ובלן והאסכולה המוסדית, אסכולת קיל ולווה; ונימות דומות באסכולת האנאל ואצל כותבים כמו ברודל ופירן. כותבים אלו נבדלו במובנים רבים זה מזה, אך היו שותפים לכמה תפישות היסטוריציסטיות בסיסיות.

עבור כולם, חקר ההתפתחות ההיסטורי היה חיוני להבנת הכלכלה והחברה ואופן התפתחותה. משותפת לכולם הייתה התפישה כי ההתפתחות החברתית אינה מונעת על ידי פעולות של פרטים, המונעים קודם כל על ידי רצונם בדבר זה או אחר, אלא על ידי כוחות, רעיונות, מצב חומרי או תפישת עולם מסוימת המוטמעת באופן כלשהו בתוכם של פרטים וגם קיימת מחוצה להם. הבעיה העיקרית הדורשת פתרון, לתפישת ההיסטוריציסטים, הייתה איתור מדויק של אותו כוח.

כך, לדוגמה, טען זומברט בחיבורו "קפיטליזם מודרני" משנת 1902 כי הקפיטליזם נולד מאידיאל ההגיון והשליטה בטבע של תקופת ההארה. מאוחר יותר, שינה את טעמו וטען ב"היהודים והכלכלה", המסה האנטישמית הגסה והבוטה, שזכתה לפופולריות רבה, בשנת 1911 כי היהודים הם האחראים להופעת הקפיטליזם.[2] שנתיים אחרי פרסום "היהודים והכלכלה" שינה זומברט את טעמו פעם נוספת וגרס כי התפתחות הקפיטליזם נבעה מהתפתחות המסחר והערים, ואילו כמה שנים אחרי כן נמצא לזומברט גורם שונה: נשים בורגניות שכפו על בעליהן לקנות מתנות יקרות ערך ומיותרות והביאו אותם, מכאן, לאמץ את רוח הרכושנות הקפיטליסטית.

בתחום אחר, אנתרופולוגיה, הוביל פרנץ בועז את תפישת הפרטיקולריזם ההיסטורי, שדחתה את התפישות הרווחות של דרוויניזם חברתי לפיו יש רק אופן התפתחות נורמטיבי אחד, ולפיכך עמים הנמצאים בדירוג נמוך יותר על סולם זה נחותים במובן כלשהו מאחרים. בועז גרס כי לפני שניתן יהיה לערוך הכללות כאלו, יש לתעד באופן מדוקדק את ההתפתחות ההיסטורית של כל קבוצה חברתית, כאשר הניתוח של כיוון ההתפתחות צריך לבוא רק לאחר מיפוי ההתרחשות ההיסטורית. מאוחר יותר, פותחו תפישות אלו לסוג של רלטיביזם, שדחה את הרעיון כי יש מכנים משותפים לכל בני האדם, וגרס כי לכל קבוצה חברתית נורמות משלה, שיש לקבלן מן הטעם הפשוט שהתקבלו על דעתה של הקבוצה החברתית.

השפעת התפישות ההיסטוריציסטיות חרגה מתחום האקדמיה והפכה גישה מקובלת בפרסומים היסטוריים, חברתיים, וכלכליים רבים; וכן גם בכתיבה פופולרית יותר כמו בעיונים מטא-היסטוריים וברומנים בדיוניים רבים. החל ברבע האחרון של המאה התשע עשרה ועד מחצית המאה העשרים הייתה גישה היסטוריציסטית לניתוח החברה וההיסטוריה התקן המקובל. רבים מהפרסומים בתחום מדעי החברה התבססו על ההנחה כי גילוי המגמה ההיסטורית יכול להוביל לניבוי ההתפתחות העתידית של החברה.

התבדות תחזיותיו של מרקס באשר למהפכה הקומוניסטית העולמית הבלתי-נמנעת, כמו גם הפרכתן של רבות מהתאוריות ההיסטוריציסטיות הגזעניות והאנטישמיות, לא ריפתה את ידיהם של המחזיקים בגישה זו אלא דחפה אותם, כפי שאירע לזומברט, לחפש ביתר שאת אחר המפתח שיאפשר את פיענוח הסוד הטמון בהיסטוריה ובעקבותיו, את רזי העתיד. רעיונות כאלו ממשיכים להלך קסם על חוקרים רבים, ומחקרים ברוח היסטוריציסטית ממשיכים להתפרסם על ידי הוגים כסמואל הנטינגטון ("התנגשות הציביליזציות"), פרנסיס פוקויאמה ("קץ ההיסטוריה") ועל ידי הוגים נאו-מרקסיסטים.

ביקורת על ההיסטוריציזם

ביקורת חריפה הוטחה בהיסטוריציזם על ידי פילוסוף המדע קרל פופר, במיוחד בספרו "דלות ההיסטוריציזם" וב"החברה הפתוחה ואויביה". לפי פופר, כל תאוריה המציבה "ניבוי היסטורי" כמטרה עיקרית ומניחה כי ניתן לערוך ניבוי כזה באמצעות חשיפת קצבים, דפוסים, חוקים או מגמות בהיסטוריה אינה אלא מיסטיקה והניסיונות לפתח תפישה מיסטית או אסנציאליסטית זו לכלל מתודה מדעית דינם להסתיים בכל מקרה בסוג של פסבדו מדע, מדענות או פשוט אמונה דתית המנוסחת בלשון פסבדו-מדעית. ב"ניבוי ונבואה במדעי החברה"[3] טען פופר כי היסטוריציזם במדעי החברה נגזר מ-"תיאורית קשר של החברה... השקפה לפיה כל מה שקורה בחברה - כולל דברים שאנשים סולדים מהם בדרך כלל, כמו מלחמה, אבטלה, עוני, מחסור - הוא תוצאה של תכנון ישיר של פרטים או קבוצות רבי עצמה." בגרסתה המודרנית, סבר פופר, תפישה כזו היא "סקולריזציה של אמונות טפלות.... את האלים באולימפוס אצל הומרוס מחליפים זקני ציון, המונופוליסטים, או הקפיטליסטים או האימפריאליסטים".[4]

מתקפה דומה נגד ההיסטוריציזם, במיוחד בתצורה המרקסיסטית שלו, ערך פרידריך האייק בספרו "בדרך לשעבוד". האייק קבל בספר על אימוץ גישות היסטוריציסטיות וניבוי היסטוריציסטי שאין לו למעשה בסיס במציאות. מתקפה חריפה יותר ערך לודוויג פון מיזס, שהצביע בספרו "פעולה אנושית" על כך שההיסטוריציזם הוא תוצר של "פולי-לוגיזם", תאוריה הגורסת כי המבנה הלוגי של המוח האנושי משתנה בהתאם לחלוקה כזו או אחרת של המין האנושי, וכתוצאה מכך הרעיונות והלוגיקה של בני האדם שונים אף הם בהתאם למיונים השונים של בני האדם. לפי מיזס, הפעולה האנושית מונעת מכוח יסודות מסוימים המשותפים לכל פעולה אנושית, ופעולת אלים, רוח התקופה או גורמים אפמרליים יותר גם מונחת מראש כקיימת וגם מוצעת כהסבר להתרחשות, למרות שאינה מתבקשת.

הביקורת על ההיסטוריציזם של פופר, האייק, מיזס ואחרים אינה דוחה כמובן את הרעיון לפיו ישנן התפתחויות ומגמות שניתן לאתרן כהתפתחויות היסטוריות או חברתיות, אלא רק את הרעיון לפיו התפתחויות ומגמות כאלו יכולות להתקיים במנותק ואף במנוגד מהשאיפות והפעולות הקונקרטיות של הפרטים בחברה. לדוגמה, אם ייטען כי הורדת מחירי המכוניות הביאה להתגברות במגמה לרכישת מכוניות, או לשימוש רב יותר במכוניות, לא תהיה זו טענה היסטוריציסטית. לעומת זאת, טענה שהורדת מחירי המכוניות הביאה להתגברות ברדיפת הבצע והראוותנות תחשב לכזו, משום שהיא מניחה כי שינוי בתנאים החיצוניים מוביל בהכרח לשינוי בשאיפות הבסיסיות של האדם.

ראו גם

עיינו גם בפורטל:
פורטל היסטוריה

הערות שוליים

  1. ^ המונחים הללו לא שימשו את הגל אלא למעשה את קודמו, פיכטה.
  2. ^ ראו: באתר socserv2.
  3. ^ Prediction and Prophecy in the Social Sciences, 1959.
  4. ^ Karl R. Popper, Prediction and Prophecy in the Social Sciences, 10th International Congress of Philosophy at Amsterdam, 1948
    בשפת המקור: " conspiracy theory of society. It is the view that whatever happens in society— including things which people as a rule dislike, such as war, unemployment, poverty, shortages—are the results of direct design by some powerful individuals or groups. This view is very widespread, although it is, I have no doubt, a somewhat primitive kind of superstition. It is older than historicism (which may even be said to be a derivative of the conspiracy theory); and in its modern form, it is the typical result of the secularization of religious superstitions. The belief in the Homeric gods whose conspiracies were responsible for the vicissitudes of the Trojan War is gone. But the place of the gods on Homer’s Olympus is now taken by the Learned Elders of Zion, or by the monopolists, or the capitalists, or the imperialists."
אנטוניו גראמשי

אנטוניו גראמשי (באיטלקית: Antonio Gramsci, להאזנה (מידע • עזרה)‏; 22 בינואר 1891 – 27 באפריל 1937) היה הוגה דעות איטלקי, מנהיג ותאורטיקן סוציאליסטי, קומוניסטי אשר התנגד לפשיזם, בתקופת בניטו מוסוליני. כיום נחשבות "מחברות בית הכלא" המהוות את חיבורו העיקרי לאחת התרומות העיקריות למחשבה המדינית הסוציאליסטית, אם כי יש בהן סטייה מן המרקסיזם הקלאסי.

אפוסטריורי

אפוסטריורי או א-פוסטריורי (לטינית: a posteriori, שפירושו: "מתוך מה שבא אחר-כך") הוא מונח בלוגיקה או בפילוסופיה שבא להניח טיעון שמהלכו הוא מן הסיבות הנראות לעין אל הסיבות הלא-ידועות, כלומר, מן החוויות והניסיון שלנו. לעומתו, טיעון א-פריורי הוא טיעון שמתחיל מהסיבות אל המסקנות.

ישנן עובדות רבות שאנחנו יודעים דרך החושים שלנו, כגון: דברים נופלים כלפי מטה ולא מעלה, או: שמן לא מתערבב עם מים. אלו אמיתות שאנחנו יודעים אותן מניסיון הרבה לפני שיש באפשרותנו להסבירן. כל עוד לא נוכל להסביר אותן מבחינה מדעית (כוח הכבידה או הקוטביות של מולקולות השמן), ידיעותינו יהיו ידיעות א-פוסטריוריות.

אפריורי

אַפְּרִיּוֹרִי (מלטינית: a priori, "מן הקודם" או "לפני הניסיון") הוא מונח בפילוסופיה ובלוגיקה. בצורה מופשטת ניתן לומר כי המונח א-פריורי, הוא טיעון שמתחיל מהסיבות אל המסקנות, וגם מתייחס למושגים או תפישות שאינם תלויים בחוויות-חושים, מהתבוננות או ניסיון.

וזאת בניגוד למושגים אפוסטריוריים (מתוך מה שבא אחר-כך), שהוא טיעון שמהלכו הוא מן הסיבות הנראות (כלומר, מן החוויות והניסיון שלנו אל הסיבות) אל העין אל הסיבות הלא-ידועות. למשל דברים הנופלים כלפי מטה ולא כלפי מעלה, או: שמן אשר לא מתערבב עם מים. כל עוד לא נוכל להסביר אותן מבחינה מדעית (הסברים כמו 'כוח הכבידה' או 'הקוטביות של מולקולות השמן'), ידיעותינו אודותיהן יהיו ידיעות א-פוסטריוריות.

ידע אפריורי נחשב ידע פרופוזיציונלי במובן זה שהוא נרכש לפני ניסיון כלשהו.

דוגמה למשפטים אפריורים הם משפטים המובנים מעצמם כגון "שני גדלים השווים לגודל שלישי שווים ביניהם", או הוכחות מתמטיות שאינן נזקקות לניסיון אלא מוכרחות מתוך עצמן.

פילוסופים רבים סבורים שלא תיתכן ידיעה אפריורית, בעיקר בתחום השאלות התאולוגיות. על פי הפוזיטיביזם הלוגי, הצהרות שתהיינה נכונות א-פריורית תהיינה תמיד טאוטולוגיות. קנט טען כי ידע אפריורי קיים בצורת התנאים הנחוצים להתנסות כלשהי, כגון המושגים סיבתיות, חלל וזמן. הניסיונות להגדיר בבהירות או להסביר ידיעה א-פריורית מהי מהווים חלק מזרם מרכזי בתורת ההכרה (אפיסטמולוגיה). לאור העובדה שההגדרות והשימושים של המונח עוותו לאורך השנים ועל כן משתנים על פני תחומי-דעת שונים, יהיה זה קשה לספק הגדרה אוניברסלית בעבורו.

לעיתים, כלכלנים עושים שימוש במונח א-פריורי כדי לתאר צעד בטיעון שאמיתותו יכולה להתקבל כמוכיחה את עצמה.

למשל, עמנואל קאנט קרא למרחב הפיזי (המרחב שבו אנו חיים) גאומטריה אבסולוטית (מוחלטת). הוא טען שהיא הגאומטריה היחידה הא-פריורית. על פי תורת היחסות אנו חיים במרחב-זמן, מרחב לא אוקלידי ולא גאומטריה אבסולוטית.

דיאלקטיקה

דיאלקטיקה (מיוונית: διαλεκτική - אומנות השיחה, הדיון או הוויכוח) היא מונח פילוסופי מערבי המשמש לתיאור שיטות שונות להשגת האמת או לתיאור תנועת ההתפתחות בעולם הרוח או החומר, או שניהם יחד. השימוש הנפוץ ביותר במילה דיאלקטיקה הוא כהתפתחות מתוך קונפליקט.

האסכולה האלאטית

האסכולה האלאטית היא אסכולה בפילוסופיה הקדם-סוקרטית התופסת את המציאות כמהות אחת, קבועה, בלתי מונעת ובלתי משתנה. היא טוענת שמה שנתפס בעינינו כשינוי, אינו אלא אשליה. בפועל, המציאות קבועה ובלתי משתנה.

פרמנידס וזנון נמנים על אסכולה זו. הם נולדו ופעלו בעיר אליאה שמצויה בדרום איטליה ועל שמה הם קרויים. גם מליסוס איש סאמוס היה ממפתחי הפילוסופיה.

הוליזם

הוליזם (מיוונית: όλος; שלם, כולל) הוא הרעיון שתכונות מערכת לא יכולות להיקבע או להיות מוסברות אלא רק על ידי סך כל המרכיבים שלה. המילה, יחד עם התואר הוליסטי, נטבעו על ידי יאן סמאטס בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20. במילון אוקספורד, סמאטס מגדיר את ההוליזם כ"נטייה בטבע ליצור שלם שהוא גדול מסכום חלקיו על ידי אבולוציה יצירתית".

הוליזם מוגדר לעיתים כהיפוכו של הרדוקציוניזם, למרות שתומכי הרדוקציוניזם המדעי טוענים כי מוטב להתייחס אליו כאל היפוכו של הרדוקציוניזם התאוותני. אפשר להנגיד אותו גם עם אטומיזם. כמה מבקרים טוענים שהוליזם הוא ניסיון למיזוג בין רעיון הבריאתנות לבין רעיון האבולוציה.

השטח של חשיבת מערכתית התפתח בשנים האחרונות כדי להתמודד עם מספר גדול של נושאים תוך שימוש במושגים הוליסטיים.

הנחה (לוגיקה)

הנחה בתורת ההגיון היא שם כולל לכל הטענות בהיסק שאינן מסקנתו.

בהיסק תקף המסקנה מקיימת יחס של נביעה מן ההנחות: כלומר המסקנה נגזרת מן ההנחות. בהיסק מבוסס המסקנה היא אמיתית משום שההנחות אמיתיות. אך, בניגוד לסברה נפוצה בין הדיוטות, אין כל הכרח שההנחות יהיו אמיתיות על מנת שההיסק יהיה תקף.

בפרט, כל היסק שבין הנחותיו יש סתירה, הוא היסק תקף. עובדה זו מנוצלת היטב בהוכחות בדרך השלילה המבוססות במכוון ובמודע על קיומה של סתירה בהנחות, כלומר על אי אמיתותן. למשל, ההוכחה שאין מספר ראשוני גדול ביותר מבוססת על ההנחה (המתגלית בסוף ההוכחה כשקרית) שיש מספר ראשוני גדול ביותר, ההוכחה שאין לשתיים שורש ראציונאלי מבוססת על ההנחה (המתגלית בסוף ההוכחה כשקרית) שיש לשתיים שורש ראציונאלי וכדומה.

טוב

טוב הוא דבר או מצב רצוי, מהנה, נחשק או כזה המוגדר כעדיף מבחינה מוסרית על דבר או מצב אחר. טוב הוא גם היפוכו של רע.

לעיתים דבר או מצב טוב מוגדר באופן יחסי לדברים או מצבים אחרים, או שהגדרתו תלויה בהקשר של זמן, מרחב ויחסים בין בני אדם. לדוגמה, ישנם אנשים המגדירים נישואים דבר טוב, אך אותם אנשים יגדירו נישואים דבר רע אם הנישאים יהיו צעירים מגיל מסוים, או שאחד הנישאים יהיה נשוי לאדם אחר בעת הנישואים, או כאשר טקס הנישואים לא יבוצע באופן המועדף עליהם.

יום הפילוסופיה העולמי

יום הפילוסופיה העולמי (באנגלית: World Philosophy Day) הוא מועד בינלאומי המצוין מדי שנה ביום חמישי השלישי של חודש נובמבר.

כשל נטורליסטי

'כשל נטורליסטי' הוא מונח שנטבע על ידי הפילוסוף ג.א. מור בספרו "פרינקיפיה אתיקה" (עקרונות האתיקה) משנת 1903. המונח מתייחס לכשל הטמון בהגדרת המונח "טוב" באמצעות התכונות שלו. לעיתים קרובות מבולבל המושג "כשל נטורליסטי" עם מושג דומה - "בעיית הראוי-מצוי".

מונאדה (לייבניץ)

מונאדה היא אובייקט פילוסופי שתיאר הפילוסוף גוטפריד וילהלם לייבניץ.

לפי לייבניץ, לכל אובייקט ישנה מונאדה העומדת בעבורו ושנושאת את כל האינפורמציה לגביו. אותו אובייקט אשר בעבורו עומדת המונאדה הוא "אובייקט אינטנציונאלי" של המונאדה. המונאדות הן נשאי אינפורמציה, כשהאובייקט אותו מייצגת המונאדה הוא "מצב אינפורמטיבי" של המונאדה. המונאדות הן דברים פשוטים שאינם ניתנים לפירוק מכל סוג שהוא.

בעיה העולה מתאוריית המונאדות של לייבניץ היא כיצד נוצרות וכלות מונאדות. נניח לדוגמה שיש קיר הבנוי מלבנים, ודאי המונאדה שתישא את האינפורמציה בעבורו תהיה מונאדה של "קיר עשוי מלבנים", אך אם נשבור את הקיר ונקבל ערימה של לבנים, מה יהיה אז? מה תהיה המונאדה במצב כזה?

אין תמימות דעים לגבי תשובתו של לייבניץ במקרה כזה, אך הועלו מספר סברות לגבי האופציות בהן היה עשוי לבחור:

מונאדת קיר הלבנים "התחלפה" במונאדה של "ערימת לבנים". בעצם ישנה טרנספורמציה: האינפורמציה הקודמת שנשאה המונאדה הוחלפה.

ניתן להקשות על לייבניץ ולשאול מה יהיה במקרה בו נפזר את הבלוקים כך שלא יהוו עוד ערימה, מה אז? ייתכן, שלייבניץ היה משיב, כי מונאדת קיר הלבנים הפכה למונאדה של אחד הבלוקים.למונאדות אין חלונות, אין קשר סיבתי ביניהן; הן כמו איים, האל הוא המסנכרן בין המונאדות בהרמוניה מושלמת.

מוניזם

מוניזם (ביוונית: μόνος (מונוס) - יחיד) היא השקפה פילוסופית הטוענת שמאחורי ריבוי הדברים שסביבנו מסתתר עיקרון אחד: גורם יחיד בלתי משתנה ובלתי ניתן לחלוקה שאחראי למופעים השונים שבטבע ומסביר אותם. תפיסה זו עומדת בניגוד לדואליזם ולפלורליזם שמניחים שבבסיס ההוויה מצוי ניגוד וריבוי. בתאולוגיה משמעות המוניזם הוא אמונה באל אחד.

אבי תפיסה זו בפילוסופיה הקדם-סוקרטית הוא תאלס אשר גרס ש"הכל מים". התפיסה המוניסטית השתכללה במשנתו של פרמנידס. הפער בין הפילוסופיה המוניסטית של פרמנידס לבין תפיסת הריבוי והשינוי שייצג הרקליטוס יושב במידת מה על ידי רעיון האידאות של אפלטון שאפשר הבנה של קיום הריבוי לצד קיומה של אחדות.

מטאפיזיקה

מֵטָאפִיזִיקָה (מיוונית: μετά (מֵטַא) "מעבר", φυσικά "פיזיקה", "אודות הטבע") היא ענף של הפילוסופיה העוסק בהסבר טבעם של המציאות, הקשר בין חומר לנפש, בין חומר לתכונה ובין מחשבה למציאות. מקור המונח בספרו של אריסטו, שנקרא "מטאפיזיקה" משום שבסידור המסורתי של כתביו היא הופיעה לאחר ספרו ה"פיזיקה".

אך במשך הדורות קיבל המושג משמעות יותר מילולית- פיזיס משמעותו טבע; לכן מטאפיזיקה עוסקת בדברים אשר הם מעבר לטבע או לעולם הגשמי. התפיסה בפילוסופיה מודרנית מתבססת על שימוש זה.

ערך (אתיקה)

באתיקה, המונח ערך מתייחס למדד של הערכת טיבו המוסרי של מעשה מסוים. תחום הידע העוסק בערכים נקרא "תורת הערך", או "אקסיולוגיה" .

עשרת הכבלים

עשרת הכבלים בבודהיזם הם אלו הכובלים את בני האדם שטרם חוו הארה.

מי שהצליח לנתק את שלושת הכבלים הראשונים מתחיל את המסע לנירוואנה, ואילו זה שהצליח לנתק את כל עשרת הכבלים הופך לבודהה שפירושו מואר.

התמקדות ב"עצמי" - אמונה בזהות אישית

ספק - בעיקר בבודהה ובתורתו. יש להדגיש כי הבודהיזם אינו דוגמטי, ולכן אינו דורש ציות עיוור או אוסר על שאילת שאלות.

היצמדות לטקסים ולפולחנים - אמנם הבודהיזם כמו כל פילוסופיה מוסרית דורש ערכי מוסר גבוהים, אולם אינו דורש אותם כציות עיוור אלא כתוצאה של מודעות והבנה. בנוסף, הבודהיזם לא דורש היצמדות לטקסי דת (אם כי אינו שולל אותם).

השתוקקות חושית / תשוקה חושנית (אחד מהיבטי הטנהא), זו המצוירת במרכז גלגל החיים

שנאה, זדון, רצון-להרע

תאווה חומרנית (אחד מהיבטי הטנהא )

תאווה לקיום חסר הצורה (אחד מהיבטי הטנהא הייחודי למודטים)

גאווה

חוסר שקט

בורות (בערות)

פוזיטיביזם

פוזיטיביזם - מגמה מחשבתית הסוברת כי הטבע כולו פתוח לחקירה אובייקטיבית מלאה של האדם באמצעות המדע. לפי הפוזיטיבסטים, חקירה פוזיטיביסטית מתבססת על מה שנראה בעין, על מה שניתן להוכיחו באופן ברור וודאי. הנתונים הפוזיטביסטים נגישים לאדם באמצעות החושים, כלומר המדע עוסק אך ורק במה שהאדם יכול לקלוט בחושיו. וזאת בניגוד לתפיסות מטפיזיות או תאולוגיות, המניחות הנחות שאותן אי אפשר להוכיח בכלים מדעיים.

על פי הפוזיטביסטים החוקר חייב להיות נייטרלי, חופשי מדעה קדומה, ואסור לו להיות מעורב באופן אישי במחקר. אסור שהאישיות תשפיע על תוצאות המחקר.

פילוסוף

פילוסוף הוא אדם העוסק בפילוסופיה. הפילוסוף שואל שאלות כגון מהו מבנה העולם, האם קיים אלוהים ומהי הנפש האנושית. הוא דן בשאלות רבות ובהן מוסריות, קיומיות ומדעיות.

רלטיביזם

רֵלָטִיבִיזם (Relativism; מלשון 'relative', "יחסי") היא תפיסה הגורסת כי לנקודת מבט אין תוקף או אמת מוחלטת, אלא ערך יחסי בלבד הנקבע על-פי הבדלים בתפיסה ובשיקול דעת.

תאולוגיה

תאולוגיה (מיוונית: theos אלוהים, logos עיון) היא חקר האלוהות (בפרט זו המסווגת כתאיסטית) וכן יחסי האדם והאלוהים וזאת באופן שיטתי על פי אמות מידה שהוחלט עליהן באסכולה מוגדרת, רציונליות, או שאינה רציונליות.

הגם שתחילתה של התאולוגיה והנחלתה בעת העתיקה במוסדות דתיים, כגון מנזרים, בימי הביניים הונהג לימודה באוניברסיטאות באירופה.

פילוסופיה
תחומים
אונטולוגיהאסתטיקהאפיסטמולוגיהאתיקהלוגיקהמטאפיזיקהמטאפילוסופיהמטא-אתיקהפילוסופיה פוליטיתפילוסופיה של ההיסטוריהפילוסופיה של החינוךפילוסופיה של הלשוןפילוסופיה של המדעפילוסופיה של המתמטיקהפילוסופיה של הנפשתאולוגיה
זרמים/אסכולות
טאואיזםהאסכולה הפיתגוראיתהאסכולה האלאטיתהאסכולה האטומיסטית • מוהיזם • לגליזם • נטורליזםהאסכולה הפריפטטיתהאסכולה הסטואיתהאסכולה הציניתנאופלאטוניזםהאסכולה האפיקוראיתקונפוציאניזםסכולסטיקהרציונליזםאמפיריציזםאקזיסטנציאליזם • נאו-קונפוציאניזם • פנומנולוגיהפילוסופיה אנליטיתפרגמטיזםפוסטמודרניזםפילוסופיה בודהיסטיתפילוסופיה הינדואיסטיתפילוסופיה ג'ייניסטיתפילוסופיה יהודית
אישים בולטים
פילוסופים של העת העתיקה לאו דזהקונפוציוסתאלספיתגורסהרקליטוסמו דזההבודההפרמנידספרוטגורסדמוקריטוססוקרטסאפלטוןאריסטוזנון מקיטיוןטימון מפליוספירון מאליספלוטינוססון דזה • קונדה-קונדה
פילוסופים של ימי הביניים אוגוסטינוסיוהאן סקוטוסאבן סינאג'ו שירמב"םתומאס אקווינסויליאם איש אוקאם
פילוסופים מודרניים ניקולו מקיאווליתומאס הובספרנסיס בייקוןרנה דקארטברוך שפינוזהגוטפריד לייבניץג'ון לוקג'ורג' ברקלידייוויד יוםז'אן-ז'אק רוסועמנואל קאנטג'רמי בנת'םגאורג הגלג'ון סטיוארט מילארתור שופנהאוארסרן קירקגורקרל מרקספרידריך ניטשה
פילוסופים בני המאה ה-20 גוטלוב פרגהג'ון דיואיאדמונד הוסרלמרטין היידגרברטראנד ראסלרודולף קרנפלודוויג ויטגנשטייןקרל המפלז'אן-פול סארטרוילארד ואן אורמאן קווייןג'ון רולסיורגן האברמאסמישל פוקוגסטון בשלאר
מונחים
מונחים בסיסיים אינסוףאמת ושקראפוסטריוריאפריורידיאלקטיקההנחהזמןחומר ורוחחוק הזהותטוב ורעישותכשל לוגילוגוסמהותמציאותסיבתיותערךפרדוקסצדקתכונהיום הפילוסופיה העולמי
תאוריות/תפיסות אגואיזם אתיאוניברסליזםאימננטיותאינטואיציוניזםאמנה חברתיתבחירה חופשיתבעיית הראוי-מצויהבעיה הפסיכופיזיתדאונטולוגיהדואליזםנהנתנותהוליזם • היסטוריציזם • השכל הפועלטיעון השפה הפרטיתכשל נטורליסטילוגיציזםמטריאליזםמוניזםמונאדהמכניזםנטורליזם מטאפיזיניהיליזםנומינליזםסובייקטיביזםסוליפסיזםספקנותעל-אדםעשרת הכבליםפוזיטיביזםפטליזםפנאנתאיזםפנתאיזםהפרא האצילהצו הקטגוריהקוגיטוריאליזםרדוקציוניזםרלטיביזםתועלתנותתערו של אוקאםהרצון לעוצמה
פורטל פילוסופיה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.