היסטוריה של יפן

תחילת יפן

תקופת ג'וֹמוֹן

מקורותיה ההיסטוריים של התרבות היפנית לוטים בערפל, ומשתרגים היטב באגדות הרבות שצמחו במרוצת השנים ב"ממלכת האלים". לפי המסורת, ה-11 בפברואר 660 לפנה"ס, הוא התאריך הרשמי (לפי ספירת הנוצרים) שבו נוסדה יפן על ידי הקיסר גִ'ימוּ טֶנוֹ. התאריך מופיע בגרסאות הקדומות ביותר של תיעוד היסטורי ביפן בתעודות שנכתבו בין המאה ה-6 למאה ה-8, לאחר אימוץ מערכת הכתב הסיני על ידי היפנים. זהו תיעוד ממקור ראשון, אך עם זאת הוא נעשה יותר מ-1,000 שנה לאחר התרחשותם, כביכול, של המעשים המתוארים בו. התקופה בה נכתבו התעודות הללו, הייתה תקופה של מלחמות בין מספר תקיפים מקומיים ששלטו בחלקיה השונים של המדינה ותבעו לעצמם את תפקיד קיסר הארץ כולה, שהוחזק על ידי אחת המשפחה הקיסרית ששלטה על חלק נכבד מן הארץ. במטרה ליצור לגיטימציה לאחזקתה של המשפחה הקיסרית השלטת, יצרו וליקטו תומכי הקיסר אסופת שירים וסיפורי אגדה, אשר מתארים את התגלגלות האלוהות מאלת השמש אמטראסו (אשר נחשבת עד לימינו לבכירה באלי הפנתיאון של דת השינטו, הדת המקורית של יפן), דרך נכדהּ ניניג'י ועד לקיסר המייסד, ג'ימו טנו, שהיה לטענת המיתוסים הללו מייסדה של השושלת הקיסרית השלטת. שושלת זו, אשר כתבה את ההיסטוריה הקדומה של יפן, היא אותה שושלת עליה נמנים קיסרי יפן של ימינו. תעמולה מהסוג שבו השתמשה המשפחה הקיסרית באלף הראשון לפנה"ס, חוותה תחייה מחודשת במאה ה-19 והיוותה את עמוד התווך לאידאולוגיה הלאומנית הקיצונית של יפן באותה התקופה (אידאולוגיה אשר נקראה קוֹקוּטַאי).

מקורות היסטוריים הנחשבים לאמינים יותר הם המקורות הסיניים, אשר מתארים ארץ בשם "ווא" אשר נשלטה על ידי משפחות שבטיות שהאמינו במוצאן האלוהי. מחקרים אנתרופולוגיים של העת האחרונה גורסים כי ערש התרבות היפנית טמון במתיישבים אשר הגיעו אל יפן מסיביר דרך קוריאה או מאיי פולינזיה לפני עשרות ואולי אף מאות אלפי שנים. את שמה קיבלה תקופת ג'ומון (=חבל) משמם של כלי החרס הייחודיים שנוצרו באותה העת עליהם נותרו סימני החבלים שהיו כרוכים סביבם ומאפיינים תקופה זו. קריאת תקופות היסטוריות על שמם של ממצאים ארכאולוגים ביפן היא נוהג מקובל החוזר גם בתקופות הבאות בהיסטוריה שלה.

תקופת יאיואי

תקופת יאיואי היא התקופה המגשרת בין יפן הפרהיסטורית, האפופה בערפל האגדי, לבין יפן ההיסטורית, המוגדרת כישות היסטורית ספציפית. תקופת יאיואי קרויה על שם אזור מסוים בטוקיו שנחשף על ידי ארכאולוגים ושוייך לתקופה. לגבי הגדרת זמן תחילתה של תקופת יאיואי מתנהל ויכוח בקרב חוקרי התרבות היפנית. יש הטוענים כי תחילת התקופה מסומנת בתחילת גידול האורז בבריכות (טכניקה שהובאה מאסיה היבשתית), אחרים טוענים ששינוי בסגנון הקדרות שנבע מהתפתחות טכנולוגית שחלה באותה תקופה, היה זה שבישר את העידן החדש. גרסה אחרת טוענת כי תרבויות ג'ומון ויאיואי התקיימו בחפיפה לאורך זמן מה ושלא היה ביניהן כל קשר. רוב החוקרים מסכימים שתרבות יאיואי התקיימה ביפן בין שנת 300 לפנה"ס לשנת 250 אך יש כאלה הגורסים שהסממנים שמאפיינים את התרבות הופיעו כבר בתחילת האלף הראשון לפני הספירה.

התיעוד הסיני העתיק המזכיר את קיומה של יפן (ממלכת "ווא"), נכתב בשנת 257 (סוף תקופת יאיואי) ומתאר את הממלכה השכנה כממלכה פרימיטיבית הנשלטת בידי שבטים שנלחמים זה בזה. קשה למצוא בתיאור הסיני (תיאור שנמצא אמין בעיני רוב החוקרים) את הממלכה בת 800 השנים שמתוארת במיתוסים היפניים, אך ללא ספק, תקופת יאיואי, על אף המסתורין ההיסטורי שרובץ עליה, הייתה תקופה של פיתוחים טכנולוגיים ותרבותיים שהביאו לעולם את יפן אשר שורשיה ממשיכים להתקיים עד ימינו.

יפן העתיקה

תקופת קופון

תקופת קוֹפוּן, הידועה גם כתקופת יאמטו כשמה של השושלת הקיסרית ששלטה באותו הזמן, הייתה התקופה הראשונה בהיסטוריה העתיקה של יפן, ובה מוגדרת יפן לראשונה כישות מבוססת ועצמאית. את תקופת קופון, שקיבלה את שמה משמו של סוג מסוים של תלי קבורה שהיו נפוצים ביפן של אותה עת, ניתן לחלק לשתי תקופות עיקריות: תקופת קופון המוקדמת והמאוחרת (תקופת אסוקה).

קופון

לא לחינם קיבלה תרבות הקופון את שמה דווקא ממבני קבורה. ההתעסקות בחיים ובמוות היוותה חלק חשוב מתרבות זו, ואת רוב הממצאים אשר שופכים אור על התקופה, מצאו הארכאולוגים קבורים באותם הקברים יחד עם בעליהם. תקופת קופון הראשונה החלה בשנת 250 לספירה והסתיימה בשנת 538 עת החלה ביפן תקופת אסוקה. בתקופת קופון, התפתחה ביפן חברה בעלת מעמדות מובהקים, אשר הושתתה על ערכים צבאיים, ואשר חייליה אומנו בטכניקות המתקדמות ביותר שיובאו מאסיה, וצוידו בכלי נשק מודרניים דוגמת שריונות וחרבות. קשרי התרבות ליבשת היו חזקים באותה התקופה, ועדויות לכך נמצאות בזהויות המתגלות בממצאים הארכאולוגים מאותה תקופה ביפן ובקוריאה. אבן דרך היסטורית חשובה נוספת מתקופת קופון היא אימוצו הרשמי של הכתב הסיני בשנת 405 לערך.

אסוקה

תקופת אסוקה נבדלת מתקופת קופון הראשונה בעקבות מאורע אשר שינה את פני החברה היפנית: הגעת הבודהיזם ליפן. בעקבות הגעתו, חלו שינויים בשלטון בית המלוכה של שושלת יאמטו, באומנות היפנית ובמבנה החברה ביפן. התקופה, שנמשכה עד לשנת 710, התאפיינה ביבוא תרבותי בולט מסין, ובקשרים הדוקים עם שושלת טאנג השלטת במעצמה הסמוכה, קשרים שנשתמרו לשנים רבות.

בתקופת אסוקה הופיעה לראשונה התופעה המוכרת ביפן בה הקיסר המכהן אינו השליט בפועל. שוגונים (מצביאים צבאיים שהשתלטו על המדינה בכח הזרוע), עוצרים הממונים על ידי הקיסר וגם אצילי חצר נחותים, היו לזמנים מסוימים השליטים האמיתיים של המדינה, והחזיקו בקיסר כשליט בובה. מנהג זה נמשך מתקופת אסוקה והלאה, עד למאה ה-19.

תקופת נארה

תקופת נארה, קרויה על שם העיר נארה אליה הועברה בירת הקיסרות, החלה בשנת 710 והתקיימה עד 784, השנה בה הועברה הבירה לנאגאוקה, ועשר שנים מאוחר יותר לקיוטו.

בתקופה זו, הייתה מרבית החברה היפנית עובדת אדמה וממוקמת בכפרים קטנים ברחבי הארץ והדת השלטת הייתה השינטו. בקרב האצילים באותה התקופה, ניכרה השפעה עמוקה של התרבות הסינית: הבירה נארה תוכננה כהעתק של הבירה הסינית צ'אנג-אן (שיאן של ימינו), האותיות הסיניות (נקראות קאנג'י ביפן) היו בשימוש נרחב ומרבית האצילים אימצו את הבודהיזם כדתם.

תקופת הייאן

תקופת הייאן הייתה התקופה האחרונה בתולדות יפן הקלאסית והיא נמשכה משנת העברת הבירה מנאגאוקה לקיוטו (794) ועד להתפלגות שחלה בקיסרות בשנת 1185. תקופת הייאן נחשבת לאחד השיאים התרבותיים בהיסטוריה היפנית, ובמהלכה פרחה האמנות, הכתיבה הספרותית והשירה. ההתפתחות התרבותית לא פסחה על הבודהיזם, שהלך והתפשט ביפן, התעשר מבחינה פילוסופית וביסס את מעמדו בחצר הקיסרית.

לאורך התקופה המשיכה להתקיים השושלת הקיסרית, אך השליטה בפועל הייתה בידי האצילים לבית פוג'יווארה שקרנם עלתה עוד בתקופת נארה. במהלך התקופה הומצא והתחזק מעמד הסמוראי, מעמד שהנמנים עליו השתלטו לבסוף על המדינה כולה והחלו בה את התקופה הפיאודלית.

יפן הפיאודלית

בתקופה הפיאודלית של יפן, נשלטה הקיסרות על ידי משפחות מקומיות חזקות (נקראות דאימיו) וכן בידי מצביאים צבאיים. הקיסר המשיך להיות דמות כמעט יצוגית בלבד, ולרוב היה מתומרן על ידי השליטים בפועל, על אף אלוהותו וקדושתו. התקופה הפיאודלית החלה במאה ה-12 ונמשכה ברצף עד למאה ה-19, כאשר החלוקה הפנימית בתוך התקופה נעשית לפי משפחת השוגון השולט, או הבירה של התקופה:

תקופת קאמאקורה

ראו גם: שוגונות קאמאקורה.

תקופת אשיקאגה

ראו גם: שוגונות אשיקאגה.

תקופת אדו

ראו גם: שוגונות טוקוגאווה.

הקשר עם המערב

המפגש הראשון בין התרבות היפנית לתרבות האירופאית התרחש בשנת 1543 כאשר סוחרים פורטוגזיים הגיעו לאי טנגשימה שמדרום לקיושו. במהלך 100 השנים לאחר נחיתת הפורטוגלים, החלו להגיע אל חופי יפן ספינות מהולנד, ממלכת אנגליה וספרד (סחר הנאנבאן). בעקבות אוניות הסחר החלו להגיע גם שליחי דת. הראשונים שהגיעו היו המיסיונרים הישועים ולאחריהם גם הדומיניקנים והפרנציסקנים, שהחלו בהמרת ילידי המדינה לנצרות. החידוש הטכנולוגי העיקרי שהביאו איתם האירופים היה השימוש בנשק חם, נשק ששינה את פני המלחמה ביפן ובעקבות כך גם חלק גדול מהתרבות ומתפיסת האחר של היפנים.

במהלך המאה ה-17 החלו שליטי יפן משוגונות טוקוגאווה חושדים כי הסוחרים והמטיפים האירופים הם כוח חלוץ לפלישה צבאית גדולה שעתידה להיפתח נגדם מצד המעצמות האירופאיות. בתחילה, החלו השוגונים להגביל את צעדיהם של הזרים ולהטיל עליהם פיקוח הדוק. אחר כך החליט השוגון על יישום מדינות "הארץ הנעולה" (סאקוקו) - כל הזרים גורשו מהמדינה, נאסר על אזרחי המדינה ליצור קשר עם העולם שמחוץ ליפן ולמעט נציגות מוגבלת ביותר של חברת הודו המזרחית ההולנדית בדג'ימה שבמפרץ נגסקי - נציגות שהייתה חיונית להמשך הגעת המשי מסין ליפן – נסגרה הקיסרות לחלוטין לתקופה של 200 שנים.

בתחילת המאה ה-19 ניסתה האימפריה הרוסית לפלוש לאיים הסמוכים ליפן. ניסיון זה גרם ליפנים להחיל את שלטונם בפועל גם על האי סחאלין והאי הוקאידו, אולם גם צעד זה לא פתח את יפן לשאר העולם. הבידוד היפני נמשך 200 שנים עד שב-8 ביולי של שנת 1853, הגיע לחופי יפן הקומודור מת'יו פרי, קצין בצי האמריקני, עם שייטת של ארבע ספינות ("מיסיסיפי", פלימות", "סאראטוגה" ו"סוסקיהאנה"), נכנס למפרץ אדו (טוקיו), הרעים בתותחיו והציג דרישה לשלטון היפני לפתוח את הקיסרות למסחר עם המערב. בשנה שלאחר מכן, שב קומודור פרי ליפן, הפעם עם שבע ספינות, וכפה על היפנים לחתום על "חוזה השלום והידידות", חוזה שמיסד את היחסים הדיפלומטיים בין יפן לארצות הברית. בתוך 5 שנים, חתמה יפן על חוזים דומים עם מדינות מערביות נוספות.

מספר שנים לאחר מכן החל הקשר עם המערב להשפיע על החברה היפנית כולה. עם סיומה של מלחמת בושין הקצרה ב-1868, הוכרחו השוגונים לפנות את מוסדות השלטון וכוחו השלטוני של הקיסר הושב לו. רסטורציית מייג'י שהחלה מיד עם עלייתו לשלטון של הקיסר מוצוהיטו הביאה תמורות רבות לחברה היפנית. המערכת הפיאודלית בוטלה ומוסדות שלטוניים מערביים אומצו למדינה בכללם מערכת משפט מערבית ובית נבחרים.

הלחץ הרוסי על גבולה הצפוני של יפן התחדש לאחר שהרוסים קיבלו לידיהם מסין את מנצ'וריה כתוצאה מחוזה אייגון (1858) וועידת פקין (1860). הרוסים הפעילו לחץ כבד על יפן להעביר לידיהם את האי סחאלין, ובשנת 1875 נכנעו היפנים וויתרו על האי תמורת איי קוריל שהיו בשלטון רוסי. לאחר הסדרת גבולותיה של יפן מול מעצמות המערב, החלו האחרונות לבטל בהדרגה את חוזיהן עם המדינה, ובשנת 1898 בוטל "החוזה הלא שיוויוני" האחרון, מה שהפך את יפן לשוות כוח ומעמד בין ארצות העולם החופשי. תוך עשורים ספורים, על ידי יצירת חברה, מערכת חינוך, כלכלה, תעשייה וצבא מודרניים, הצליחה "המהפכה הנשלטת" של הקיסר מוצוהיטו להפוך את יפן מארץ פיאודלית ומסוגרת למעצמה בסדר גודל עולמי.

המלחמות עם סין ורוסיה

בסוף המאה ה-19, אמרו מנהיגיה של יפן על קוריאה שהיא מהווה "פגיון" המכוון אל ליבה של האומה היפנית. גישה זו כלפי קוריאה שהייתה אז בת חסותה של סין, הביאה את יפן למעורבות במלחמת סין-יפן הראשונה (18951894), בעקבותיה קבלה יפן את השליטה בקוריאה, חלק ממנצ'וריה, טיוואן ואיים נוספים בסביבה עם החתימה על הסכם שימונוסקי. ההשתלטות על קוריאה הביאה לעימות עם הרוסים, שהיו מעוניינים גם הם בשליטה על נמליה של קוריאה, ובשנת 1904 פרצה מלחמה גלויה בין יפן לרוסיה, הידועה בשם "מלחמת רוסיה-יפן". המלחמה נמשכה שנתיים והסתיימה כשידה של יפן על העליונה.

הברית האנגלית-יפנית

כדי להחליש במעט את השפעתה הגדולה של רוסיה בסין, חיפשה יפן בעלת ברית בקרב המעצמות האירופאיות בעלת אינטרס דומה. האימפריה הבריטית, שהייתה מזועזעת עדיין מתוצאות מלחמת הבורים, חששה מסיכון היחסים שלה עם סין בעקבות ההתקרבות בין סין לרוסיה, הייתה השותפה האידיאלית לברית שכזו. המגעים בין המדינות החלו ב-1901 וב-30 בינואר 1902 נחתם ההסכם הרשמי בין המדינות. החשוב מבין סעיפי ההסכם היה זה שעוסק בהגנה הדדית. לפי הסעיף, תהיה מחויבת כל אחת מהחברות בברית להכריז מלחמה על יריבותיה של רעותה, במקרה שהיא נלחמת כנגד שתי מדינות או יותר. רוסיה, שהופתעה מהמהלך, ניסתה לגבש ברית משלה, שתאפיל בעוצמתה על זו של יפן ובריטניה. היא פנתה לצרפת וגרמניה (שסרבה להצעה) וב-16 במרץ נחתם הסכם ראשוני בין רוסיה וצרפת.

אולם הברית של הרוסים לא עמדה להם, ובשנת 1905 הנחילו להם היפנים תבוסה כואבת, והפכו בכך למעצמה מכובדת וחזקה בזירה האסיאתית. הסכם פורטסמות', שנחתם בסוף המלחמה, שלל מיפן את הזכות לפיצויים (מה שגרם למהומות ביפן), אך היא הסתפקה בכך שהיא הפכה בעקבות ההסכם למדינה המשפיעה ביותר במנצ'וריה וצפון סין. בנוסף לכך, יפן יצאה משתי המלחמות כשהיא שולטת בפועל בכל שטחה של קוריאה, וב-1910 היא סיפחה את קוריאה באופן רשמי.

מלחמות העולם

אף על פי שעברה חצי מאה מאז שיפן פתחה את שעריה למערב, בפרוץ מלחמת העולם הראשונה היא עדיין נקטה בצעדים זהירים ביחסיה עם המעצמות. כדי לשפר את מעמדה בקרב ארצות אירופה, הצטרפה יפן למלחמה והכריזה מלחמה על מעצמות המרכז. ההשתתפות במלחמה, איפשרה ליפן להרחיב את שליטתה בטריטוריות ברחבי האוקיינוס השקט ואת השפעתה באסיה. הצי היפני, שפעל כגוף עצמאי כמעט לחלוטין מהוראות הממשלה, צר על הקולוניות גרמניות במיקרונזיה ובשאנדונג. העידן שלאחר המלחמה הביא ליפן תקופה של פריחה ושגשוג.

יפן הגיעה לחתימה על חוזה ורסאי ב-1919 כאחת מהמעצמות החזקות ביותר מבחינה כלכלית וצבאית, וקיבלה במהלך הוועידה את ההכרה הרשמית בהיותה אחת מ"חמש המדינות הגדולות" שבסדר העולמי החדש. יפן הצטרפה לחבר הלאומים, וקיבלה מנדט לשליטה על האיים באוקיינוס השקט שמצפון לקו המשווה שהיו בעבר תחת שלטון גרמני. מנדט זה יצר לחצים מצד ארצות הברית, שחששה שיפן תשתלט על כל חוף האוקיינוס השקט של אסיה. לחצים אלו, מצד ארצות הברית, לצד הקמתה של ברית המועצות ממערב ליפן, גרמו ליפן להסיג את כוחותיה מסיביר[1]. לאחר המלחמה השתתפה יפן בפלישת כוחות הברית למנצ'וריה וסחלין שהיו בשליטה רוסית. היפנים היו אחרונים לסגת מפלישה זו בשנת 1925.

במהלך שנות העשרים של המאה ה-20, החלה יפן לבצע צעדים כלפי שלטון דמוקרטי במדינה. אולם, החברה היפנית לא הספיקה להטמיע את השיטה החדשה במידה מספקת כדי לעמוד בלחץ הפוליטי והכלכלי שגבר בשנות השלושים, מה שגרם לעלייה בכוחם של מנהיגי הצבא במדינה. השינויים בעמדות הכוח במדינה התאפשרו מההתייחסות הדו משמעית של החצר הקיסרית לרפורמות הדמוקרטיות, שפגעו כביכול במעמד הקיסר במדינה.

תפיסת עמדות הכוח על ידי מנהיגי הצבא אפשרה את הפלישה היפנית למנצ'וריה הסינית. בשנת 1931 כבשה יפן את חבל הארץ והקימה בה את מדינת מנצ'וקוו אשר נשלטה במשטר בובות, שבראשו עמד הקיסר הסיני-מנצ'ורי האחרון פויי. בשנת 1933 פרשה יפן מחברותה בחבר הלאומים, צעד שהושפע גם הוא ממדיניות ההתפשטות והכיבוש שהונהגה במדינה על ידי ראשי הצבא. אותה מדיניות הביאה אותה גם להכריז מלחמה על סין (מלחמת סין-יפן השנייה) ב-1937, ולהצטרף למדינות הציר של מלחמת העולם השנייה ב-27 בספטמבר 1940, בחתימה על ההסכם התלת צדדי. ההצטרפות למלחמה, נתפסה בעיני היפנים כצעד שלבטח יביא אחריו מלחמה עם ארצות הברית, וזאת לאור המתח הרב ששרר ביחסים בין שתי המדינות. ב-26 ביולי 1941 נכנס לתוקפו האמברגו שהטילו האמריקאים על יפן, וכל הנכסים בבעלות יפנית בארצות הברית הוקפאו. צעדים אלו יצרו ביפן מצב לא יציב בו ראשי המערכת הפוליטית מנסים למנוע מלחמה על ידי חיפוש פתרון דיפלומטי (בהבינם שמלחמה בארצות הברית תגמר בתבוסה), בעוד מנהיגי הצבא חתרו לביצוע פעולה צבאית זריזה וניצחת. האמריקאים ציפו למתקפה בפיליפינים (וסידרו את כוחותיהם באיים בהתאם להשערה זו), אך היפנים העדיפו לתקוף בפרל הארבור. האמריקאים, שהאמינו כי ליפן לא יהיה האומץ הדרוש להתקפה על בסיס אמריקני בארצות הברית, קיבלו את ההתקפה, שהתרחשה ב-7 בדצמבר 1941, בהפתעה גמורה.

בעוד גרמניה הנאצית נמצאת באמצע הבליצקריג שלה, החלה יפן בבליצקריג משלה באסיה. בנוסף לקולוניות שכבר הוקמו בטאיוואן ובמנצ'וריה, החלה יפן לכבוש את מרבית ערי החוף בסין, ביניהן שאנגחאי, וכן את הודו-סין הצרפתית (וייטנאם, לאוס וקמבודיה), תאילנד, מלזיה, סינגפור, מלאיה הבריטית ואינדונזיה. היפנים כבשו גם את בורמה והגיעו לגבולות הודו ואוסטרליה. לאחר כ-4 שנות לחימה, במהלכן ספגו היפנים יותר מ-3 מיליון אבדות בנפש, שתי התקפות בנשק גרעיני ("ילד קטן" ו"איש שמן") והרס מוחלט של כל הערים הגדולות במדינה, קיבל ב-14 באוגוסט 1945 הקיסר הירוהיטו את תנאי הצהרת פוטסדאם, ולמחרת יפן נכנעה ללא תנאי. אחרי זה הציגו היפנים תנאי אחד - שלא ייפגע מעמד הקיסר. האמריקאים הסכימו לתנאי הזה, וכך נחתם הסכם הכניעה ב-2 בספטמבר על סיפונה של אוניית המערכה האמריקאית "מיזורי", במימי נמל טוקיו. כתוצאה מהמלחמה איבדה יפן את כל הטריטוריות שהיו לה, מלבד איי המולדת. מדינת מנצ'וקוו פורקה ושטחה הושב לרפובליקה העממית של סין, קוריאה הועברה לחסות האו"ם, האי סחאלין ואיי קוריל סופחו לברית המועצות, השלטון בטאיוואן בוטל והשליטה באיי וולקנו, ריוקיו ואיי בונין הועברה לאמריקאים. בית הדין הבינלאומי הצבאי למזרח הרחוק, בית דין בינלאומי שהוקם לשיפוט פושעי מלחמה דן ב-12 בנובמבר 1948 7 אנשי צבא ושלטון יפניים שהיו אחראיים להצטרפות יפן למלחמה לעונשי מוות.

תקופת הכיבוש האמריקאי

לאחר תום המלחמה, הושמה יפן תחת שליטה בינלאומית, בפיקודו של המפקד העליון, גנרל דאגלס מקארתור. רוב חיילי הכיבוש שהתמקמו ביפן היו אמריקאים. המשימה שהוטלה על מקארתור ואנשיו הייתה לפקח על הפיכתה של יפן למדינה דמוקרטית שוחרת שלום, אשר שלטונה מושתת על רצונם החופשי של תושביה. רפורמות חדשות בוצעו על ידי כוחות הברית בכל תחומי החיים ביפן; בפוליטיקה, בכלכלה, ובמבנה החברה. ב-3 במאי 1947 נכנסה לתוקפה החוקה היפנית החדשה. בחודש ספטמבר שנת 1951, חתמה ארצות הברית, יחד עם 45 מדינות נוספות על חוזה סן-פרנסיסקו שהסדיר את השלום עם יפן וסיים רשמית את תקופת הכיבוש. הסנאט של ארצות הברית אישר רשמית את החוזה ב-20 במרץ 1952, ועקב כך ובהתאם להסכם, קיבלה יפן את הריבונות המלאה על שטחיה ב-28 באפריל 1952.

לוח זמנים כללי לתקופות ההיסטוריות ביפן

תקופות היסטוריות ביפן
תאריך שם התקופה תקופות משנה ישות שולטת
פרה-היסטוריה –

בערך 1000-300 לפנה"ס

ג'ומון   לא ידוע
בערך 300 לפנה"ס –

250

יאיואי   לא ידוע
בערך 250

538

תקופת קופון או יאמטו תקופת קופון הראשונה שושלת יאמטו
538710 תקופת אסוקה
710794 תקופת נארה  
7941185 תקופת הייאן  
11851333 תקופת קאמאקורה   שוגונות קאמאקורה
13331336 רסטורציית קנמו   קיסר יפן
13361392 תקופת מורומאצ'י תקופת שתי החצרות הקיסריות שוגונות אשיקאגה
13921573 תקופת סנגוקו
15731603 תקופת אזוצ'י-מומויאמה
16001867 תקופת אדו   שוגונות טוקוגאווה
18681912 תקופת מייג'י   הקיסר מוצוהיטו
19121926 תקופת טאישו   הקיסר יושיהיטו
19261945 תקופת שווה התפשטות הקיסר הירוהיטו
19451952
יפן הכבושה
19521989
יפן של אחרי הכיבוש
1989 – ימינו הייסי   הקיסר אקיהיטו

ראו גם

לקריאה נוספת

  • בן-עמי שילוני, יפן המסורתית - תרבות והיסטוריה, הוצאת שוקן, 1995, מהדורה מתוקנת ומורחבת 2001.
  • בן-עמי שילוני, יפן המודרנית - תרבות והיסטוריה, הוצאת שוקן, 1997, מהדורה מתוקנת ומורחבת 2002.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Far Eastern Republic, בריטניקה
האימפריה היפנית

האימפריה היפנית (大日本帝國, "הקיסרות הגדולה של יפן") התקיימה החל מאמצע המאה ה-19 (תקופת מייג'י) עד לסוף מלחמת העולם השנייה. נעשה שימוש במונח "אימפריה" בגלל השאיפות האימפריאליסטיות שאיפיינו את יפן באותה עת.

יפן התאפיינה באותן שנים בתיעוש מהיר, החלפת מסורות ישנות בחדשות (מודרניזציה) תוך בניית צבא קיסרי וצי קיסרי מודרניים, וכן התפשטות טריטוריאלית שהגיעה לשיאה במלחמת העולם השנייה.

התקופה הפלאוליתית ביפן

התקופה הפלאוליתית ביפן (日本の旧石器時代, Nihon no kyū-sekki-jidai) היא ראשית היישוב האנושי ביפן במהלך תקופת האבן, ומתוארכת לכ-35,000 שנים עד כ-14,000 שנים לפני זמננו.

יפן

יפן (ביפנית: 日本 – הגייה: ניהוֹן, ובעבר הייתה מקובלת ההגייה: ניפּוֹן; משמעות המילה היא "מקור השמש") היא מדינת איים בצפון-מערב האוקיינוס השקט, הנמצאת ביבשת אסיה. למרות היותה מדינה בינונית מבחינת שטחה, יפן היא המדינה השישית בעולם מבחינה תעשייתית, והמדינה הרביעית מבחינת עוצמתה הכלכלית, בחישוב לפי תמ"ג. יפן מכונה גם בשם: "ארץ השמש העולה" או "ארץ שמונת האיים הגדולים".

יפן היא ארכיפלג של 6,852 איים. האיים הראשיים הוקאידו, הונשו, שיקוקו וקיושו מהווים 97% משטחה היבשתי של יפן. כחברת ארגון המדינות המתועשות (G7), מונה אוכלוסייתה של יפן למעלה מ-127 מיליון איש, והיא המדינה העשירית בגודלה מבחינת אוכלוסייה. על פי האו"ם וארגון הבריאות העולמי, יפן היא המדינה שתוחלת החיים בה היא הגבוהה בעולם. מטרופולין טוקיו רבתי, בירת יפן, הוא אזור המטרופולין הגדול בעולם ובו למעלה מ-30 מיליון תושבים.

יפן בתקופת הכיבוש האמריקאי

הכיבוש האמריקאי של יפן הוא תקופה בהיסטוריה של יפן שנמשכה מכניעתה לאחר מלחמת העולם השנייה ב-1945 ועד לשנת 1951.

כוח ההגנה העצמית האווירי של יפן

חיל האוויר של יפן (ביפנית: 航空自衛隊 (קוקו ג'יאייטאי), תרגום: "כוח ההגנה-עצמית האווירי של יפן", באנגלית: Japan Air Self-Defense Force או JASDF) הוא הזרוע האווירית של כוחות ההגנה של יפן אשר מופקדים על הגנת המרחב האווירי של יפן וכן למשימות אחרות בתחומי התעופה והחלל.

חיל האוויר מקיים סיורים חמושים קבועים בשמי יפן וכן מתחזק מערך מכ"מים להתרעה מוקדמת מפני איומים. לחיל האוויר גם ענף אווירובטיקה המכונה "דחף כחול" או "טייסת 11" ולאחרונה היה מעורב גם בהטסות של כוחות במשימות או"ם המוגדרות "שמירת שלום".

בשנת 2013 הוערך גודל החיל ב-50,324 חיילים ו-777 כלי טיס, מתוכם 373 מטוסי קרב.

כוחות ההגנה של יפן

כוחות ההגנה של יפן (ביפנית: 自衛隊 - "ג'ייטאי", בתרגום מילולי: "כוחות ההגנה העצמית של יפן", מכונה בראשי התיבות: JSDF, JSF או SDF) הוא הגוף המאגד את הכוחות המזוינים של יפן. כוחות ההגנה, שנוסדו ב-1954, שימשו לאורך השנים בעיקר במשימות של שמירת סטטוס קוו אך בשנים האחרונות, החל מ-2010, לאור המתיחות בין יפן לקוריאה הצפונית וסין, החלו שינויים ומגמות חדשות בארגון הצבאי וכן הרחבה משמעותית של יחידות וציוד.

מלחמת סין–יפן השנייה

מלחמת סין–יפן השנייה, הידועה בסין גם כמלחמת ההתנגדות נגד יפן וביפן כתקרית סין, התחוללה בין 7 ביולי 1937 ל-9 בספטמבר 1945 בין הרפובליקה הסינית לבין האימפריה היפנית. מרבית המלחמה התחוללה במקביל למלחמת העולם השנייה, והיא נחשבת כאחת הזירות במלחמה זו. אף שהיו תקריות מלחמתיות בין שתי המדינות כבר מ-18 בספטמבר 1931, רק ב-1937 פרצה מלחמה בהיקף מלא. הפלישה היפנית לסין הייתה חלק מתוכנית אסטרטגית של הצבא היפני הקיסרי להשתלטות על חלקים נרחבים במזרח אסיה ובאגן האוקיינוס השקט, ותוכננה עוד לפני 1937. האירועים המלחמתיים שהתרחשו בין שני הצדדים לפני 1937 כונו "תקריות". הפלישה היפנית למנצ'וריה בשנת 1931 החלה באירוע שנקרא "תקרית מוקדן". האחרונה בתקריות שלפני פרוץ המלחמה הייתה תקרית גשר מרקו פולו ב-1937, שסימנה את תחילתה של המלחמה.

משנת 1937 ועד 1941, למעט חזית קצרה בין יפן לברית המועצות שהסתיימה בתבוסה יפנית בקרב חלקין גול, נלחמה סין לבדה, ולאחר ההתקפה על פרל הארבור וכניסת ארצות הברית למלחמת העולם השנייה, הפכה המלחמה לחלק מהקונפליקט הכלל עולמי של מלחמת העולם השנייה. המלחמה הסתיימה יחד עם כניעת יפן לבעלות הברית בספטמבר 1945.

המלחמה הייתה עימות ארוך ועקוב מדם בין שני עמי המזרח הרחוק הגדולים, רצוף במעשי טבח, פשעי מלחמה והפצצות אוויריות מאסיביות חסרות הבחנה על ריכוזי אוכלוסייה שביצעו היפנים בסינים. נהרגו בה כ-20 מיליון סינים, רובם אזרחים, וכ-1.8 מיליון יפנים.

קיסרי יפן

זוהי רשימה מקובלת של קיסרי יפן, קיסרים ממין נקבה (ביפן רק אשתו של הקיסר נקראת קיסרית) מצוינות באותיות נוטות.

תאריכי השלטון של 28 הקיסרים הראשונים ברשימה, ובפירוט ה-16 הראשונים, מבוססים על המסורת היפנית.

שוגונות טוקוגאווה

שוגונות טוֹקוּגאוַוה או הבאקופו של טוקוגאווה (ביפנית: 徳川幕府) הייתה דיקטטורה פאודלית צבאית ביפן, שנוסדה על ידי מקים השושלת והשוגון הראשון שלה טוקוגאווה איאיאסו בשנת 1603 והתקיימה עד לשנת 1868. תקופת שלטונה של שוגונות טוקוגאווה נקראת ביפן תקופת אדו, והיא קרויה על שם בירתה ומרכזה של השוגונות - אדו (טוקיו של ימינו). סופה של השוגונות הגיע עם הרסטורציה של מייג'י שלקחה את סמכויות השלטון מידי השוגון והשיבה אותם לקיסר.

לאחר תקופת סנגוקו, הוחזר באופן חלקי השלטון הריכוזי במדינה על ידי אודה נובונאגה וטויוטומי הידיושי, במהלך תקופת אזוצ'י-מומויאמה. לאחר קרב סקיגהארה בשנת 1600, נטל את השלטון טוקוגאווה איאיאסו, השלים את השבת השלטון הריכוזי ולאחר מכן נטל את התואר שוגון בשנת 1603.

בתקופת שלטונה של שוגונות טוקוגאווה, שלא כמו בתקופתם של השוגונויות שקדמו לה, התבססה ביפן ההיררכיה המעמדית הנוקשה ששרידיה נמצאים בחברה היפנית עד היום, אשר עוצבה במקור על ידי טויוטומי הידיושי. המעמד הלוחם, מעמד הסמוראים, היה המעמד העליון בחברה, כשאחריו היו מעמד האיכרים, האמנים ולבסוף - מעמד הסוחרים.

בסוף המאה ה-19 הצליחו מספר דאימיו שהתאחדו עם כוחותיו של הקיסר לבצע מהפכה שהדיחה את אחרון השוגונים של השושלת, ולהחזיר את השלטון במדינה לקיסר, ובכך שמו קץ לכ-200 שנות בידוד ביפן. שוגונות טוקוגאווה הגיעה לסופה הרשמי עם פרישתו של השוגון ה-15 בשושלת, טוקוגאווה יושינובו, ותחילת הרסטורציה של מייג'י.

תקופת אדו

תקופת אדו המכונה גם תקופת טוקוגאווה, היא תקופה בהיסטוריה של יפן שהחלה בשנת 1603 והסתיימה בשנת 1868 עם ביצוע הרסטורציה של מייג'י והפיכתה של יפן למדינה מודרנית. בתקופה זו שלטה ביפן שוגונות טוקוגאווה שבּירתה הייתה אדו (טוקיו של ימינו) ומכאן גם שמה של התקופה. התקופה החלה עם כינונה של השוגונות על ידי טוקוגאווה איאיאסו, וסיומה, תחת שלטונו של השוגון יושינובו טוקוגאווה, מסמלת את תחילת העת המודרנית בהיסטוריה של יפן.

תקופת אשיקאגה

תקופת אשיקאגה (ביפנית: 室町時代, נקראת גם: תקופת מוּרוֹמאצ'י) הייתה תקופה בהיסטוריה של יפן אשר החלה בערך בשנת 1336 והסתיימה ב-1573. בתקופה זו שלטה ביפן שוגונות מורומאצ'י, אשר נוסדה בשנת 1336 על ידי שר הצבא שהפך לשוגון מייסד השושלת, אשיקאגה טאקאוג'י. סיומה של התקופה הגיע עם סיומה של השושלת כאשר השוגון ה-15 אשיקאגה יושיאקי גורש בשנת 1573 מהבירה קיוטו.

חלקה הראשון של התקופה (1336–1392) נקרא גם תקופת שתי החצרות הקיסריות, על שם הפילוג בחצר הקיסרית שהביא לקיומן הבו-זמני של שתי חצרות מקבילות. חלקה המאוחר יותר של התקופה (מ-1467 ואילך) נקרא גם תקופת סנגוֹקוּ.

תקופת ג'ומון

תקופת ג'ומון (縄文時代, Jōmon-jidai?) היא מונח המתייחס לתקופה בפרה-היסטוריה היפנית שבין שנת 14,000 לפני הספירה לבין שנת 400 לפנה"ס. בתקופה זאת יפן הייתה מאוכלסת בשבטים לקטים-ציידים.

השם "מסומן בחוט" ניתן בתחילה לכדים אשר התגלו בשנת 1877, ומאוחר יותר תורגם שם זה ליפנית כ"ג'ומון". סגנון עיצוב הכדים בתקופת ג'ומון אופיין בלחיצת חוטים לפני השטח של החמר הרטוב. צורת קדרות זאת אשר מתוארכת לכ 16,000 לפנה"ס, היא אולי שיטת הקדרות העתיקה ביותר בעולם (כדים עתיקים בערך באותה מידה נמצאו בסין, מזרח רוסיה וקוריאה. התקופה הייתה שופעת בכלים ותכשיטים העשויים עצם, אבן וקרן אייל; צלמיות חימר ועצים מצופי לכה. לעיתים קרובות משווים את התרבות של תקופת ג'מון לתרבות השבטים בצפון אמריקה הלפני קולמביאנית, בעקבות השימוש בצידות לקטות, וחסר השימוש בחקלאות.

תקופת הייאן

תקופת הייאן (ביפנית: 平安時代) היא החלק האחרון של התקופה הקלאסית בהיסטוריה של יפן, ונמשכה מ-794 עד 1185. התקופה נקראת על שמה של עיר הבירה בתקופה זו הייאן-קיו, קיוטו כיום. בתקופה זו היו הבודהיזם, הטאואיזם ושאר ההשפעות הסיניות בשיאם, ובה הגיעה החצר הקיסרית לשיא השפעתה. התקופה ידועה אף בשל התפתחות האמנות היפנית, בעיקר בשירה ובספרות.

פירוש המילה הייאן ביפנית הוא "שלום ושלווה."

תקופת הייסי

הֵייסֵי (ביפנית: 平成) היא התקופה בהיסטוריה של יפן בה שלט הקיסר אקיהיטו, שהחלה ב-8 בינואר 1989, יום אחד לאחר פטירתו של הקיסר הירוהיטו, והסתיימה ב-30 באפריל 2019, עם ירידתו של אקיהיטו מכס החרצית לטובת בנו, הקיסר נארוהיטו.

שנת 2019 הייתה שנת 31 לתקופת הייסי, והסתיימה ב-30 באפריל. יום לאחר מכן, ב-1 במאי 2019, עם עלייתו של נארוהיטו לכס הקיסרות, החלה שנה 1 לתקופת ראיווה.

תקופת יאיואי

תקופת יאיואי (ביפנית: 弥生時代) היא תקופה בהיסטוריה של יפן המתוארכת מ-300 לפנה"ס עד שנת 400 לספירה וחופפת בחלקה עם תקופת הברזל. התקופה נקראת על שם שכונה בטוקיו בה גילו ארכאולוגים את הממצאים הראשונים מתקופה זו. מאפייניה העיקריים של התקופה הם הופעת סגנון קדרות חדש וראשית גידול אורז בשדות מוצפים. תרבות היאיואי התפרשה מדרום קיושו ועד לצפון הונשו.

מחקר חדש שניתח שאריות פחמן בממצאי חרס ועץ מהתקופה באמצעות ספקטרומטר מסה תארך ממצאים אלה למעשה ל–900-800 לפנה"ס, חמש מאות שנים לפני הדעה המקובלת עד אז.

תקופת מייג'י

תקופת מייג'י (יפנית 明治時代 - "מֵייגִ'י גִ'ידָאי") היא תקופה בהיסטוריה של יפן, שהחלה בשנת 1868, עם עלייתו לשלטון של הקיסר מוצוהיטו. כינוי המלכות שלו - "מייג'י" (ביפנית: "שלטון נאור": 明 - "מואר", 治 - שלטון) העניק לתקופה את שמה ביפן. התקופה הסתיימה בשנת 1912 עם מותו של קיסר המייג'י. במהלך תקופה זו התרחשו שינויים כבירים ביפן, תמורות מדיניות וחברתיות אשר הביאו למסחר ענף ויבוא תרבותי אינטנסיבי מארופה, אשר הצעידו את יפן לעידן המודרני והקימו בה משטר פרלמנטרי ומלוכני, במקום השוגונאט של טוקוגאווה. בארבע השנים הראשונות של תקופה זו התרחשה הרסטורציה של מייג'י, מהפכה שלטונית בה הוחזר הכח לכס הקיסרות על ידי נישול המשפחות הפיאודליות מכוחן.

תקופת נארה

תקופת נארה (奈良時代) הייתה תקופה בהיסטוריה של יפן אשר החלה בערך בשנת 710 והסתיימה ב-794. הקיסרית גֵנמֵיי (元明天皇) קבעה את בירת הֵייג'ו קְיו (平城京 היום נארה) ומלבד 5 שנים (740–745), שבהן הבירה עברה באופן זמני, הייתה נארה הבירה של התרבות היפנית. בשנת 784 הקיסר קאמוּ (桓武天皇) העביר את הבירה לעיר נאגַאוֹקה, לפני שעברה להייאן (平安京), או קיוטו (京都), כעשור לאחר מכן, בשנת 794.

רוב אוכלוסיית יפן התפרנסה בתקופה זו מחקלאות ורוכזה סביב כפרים. רוב הכפריים האמינו בדת השינטו, המבוססת על סגידה לאלים של כוחות טבע ואלים קדמונים (קאמי).

הבירה בנארה נבנתה לפי המודל של העיר הסינית צ'אנגאן, עיר הבירה של שושלת טאנג מסין. מהרבה בחינות, התאים עצמו המעמד הגבוה ביפן למנהגים הסיניים, כגון אימוץ האותיות הסיניות (קנג'י 漢字), ואימוץ דת הבודהיזם.

תקופת קאמאקורה

תקופת קאמאקורה (1333-1185) הייתה תקופה בהיסטוריה של יפן בה שלטו במדינה השוגונים לבית קאמאקורה. שלטונה של המשפחה החל רשמית בשנת 1192 על ידי השוגון ("מצביא ראשי") מינאמוטו יוריטומו, שהקים מטה צבאי בקאמאקורה (עיר ליד יוקוהאמה), מטה אשר התנהל במקביל לממשל האזרחי ברשות הקיסר, ואשר היווה את הרשות השולטת בפועל ביפן.

התקופה הגיעה לסיומה עם חורבן השוגונות והעיר קאמאקורה עקב מלחמות ירושה שהתפתחו בין יורשי השלטון. לאחר תקופת קאמאקורה, ניסה הקיסר גו-דאיגו להחזיר את השלטון לחצר הקיסרית, שאיפה שלא התממשה עקב חוסר הרצון של מעמד הסמוראים, ששלט בפועל ביפן, לוותר על כוחו הפוליטי.

תקופת קאמאקורה נחשבת לתחילתם של ימי הביניים ביפן כמו גם לתחילתה של התקופה הפיאודלית במדינה, תקופות שנמשכו עד לרסטורציה של מייג'י בשנת 1868.

תקופת קופון

תקופת קוֹפוּן (ביפנית: 古墳時代) היא תקופה בהיסטוריה של יפן שנמשכה בערך משנת 250 ועד שנת 538, ובאה לאחר תקופת יאיואי. מקור שמה של התקופה הוא במילה היפנית לתלי הקבורה שנבנו בתקופה זו. תקופת קופון ותקופת אסוקה לעיתים נכללות יחד תחת תקופת יאמטו. התיעוד ההיסטורי המוקדם ביותר ביפן מתוארך לתקופת קופון, אך מכיוון שכרונולוגיית האירועים ומקורותיהם אינם אמינים דיים, מרבית מחקר התקופה מתבסס על ממצאים ארכאולוגיים.

בתחום הפוליטי, בתקופה זו השתלט אחד מראשי השבטים שישבו באזור על מערב הונשו ועל החצי הצפוני של קיושו, תהליך שבסופו נוסדה המשפחה הקיסרית. ייתכן שתלי הקבורה בטנגשימה ושני מקדשי שינטו עתיקים ביקושימה סימנו את גבולות המדינה החדשה.

היסטוריה של מדינות אסיה
אוזבקיסטן • אזרבייג'ן • איחוד האמירויות הערביותאינדונזיהאיראןאפגניסטן • ארמניה • בהוטן • בחריין • בנגלדש • ברוניי • גאורגיההודו • המלדיביים • הפיליפינים • הרפובליקה הסינית • הרפובליקה העממית של סין • וייטנאם • טג'יקיסטן • טורקיהטורקמניסטן • יפן • ירדןישראלכוויתלאוסלבנוןמונגוליהמיאנמרמלזיהנפאלסוריהסינגפור • סרי לנקה • עומאןעיראקערב הסעודית • פקיסטן • קוריאה הדרומיתקוריאה הצפונית • קזחסטן • קטר • קירגיזסטן • קמבודיהקפריסיןרוסיהתאילנדתימן אסיה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.