הינדואיזם

הינדואיזם הוא שם כולל לדת הרווחת בהודו, בה חיים 96% מההינדואים בעולם. המאמינים בהינדואיזם נקראים הינדואים (Hindu). להינדואיזם, המכונה בידי חוקרים אקדמיים גם ברהמיניזם, מספר גדול של אופני פולחן, זרמים ותפיסות פילוסופיות. ועם כ-1.05 מיליארד מאמינים, היא הדת השלישית בגודלה בעולם.

Taratarini Temple
מקדש הינדואי המוקדש לאלה, שאקטי, במדינת אודישה שבהודו

מבוא

Aum red
המילה "אום" בסנסקריט, המסמלת שלמות ומשמשת כמנטרה בפולחן ובמדיטציה ההינדית

להינדואיזם תפיסה רב-אלית, ובתפיסה הפילוסופית העמוקה של הדת, האלים גם נתפסים כהתגלמויות שונות של המהות העליונה האחת, הברהמן. בקהילות שונות קיימים דגשים שונים מבחינת חשיבותם של האלים למאמינים, וההיררכיה הקיימת ביניהם. אלה הנחשבים בדרך כלל לחשובים שבין האלים הם ברהמה, וישנו, אינדרה, קאלי ושיווה, והם מיוצגים על ידי דמויות במקדשים (murti).

כתבי הקודש המרכזיים של הדת הם הוודות, הוודות מקורם בדת וידית קדומה מפרס, הוודות הובאו להודו בסביבות 1500 שנה לפני הספירה על ידי דוברי שפות הודו אירופאיות מאזור פרס (איראן של היום), הדת הוידית קיבלה את שמה מהטקסטים המקודשים בדת הפרסית "וודות", הוודות היא השכבה העתיקה ביותר של פעילות דתית בהודו מקיום הטקסט, הדת הווידית היא המסורת העיקרית שעצבה את ההינדואיזם לדת. התרגולות הרוחניות של הדת נקראות בשם הכולל יוגה [דרוש מקור].

ההינדואיזם מכיל בתוכו גם תפיסה חברתית, וכיום מאמיניו מתחלקים למעמדות הידועים גם בשם הפורטוגזי "קאסטות". בין הקאסטות קיימת חלוקה היררכית וחלוקת תפקידים. בראש הפירמידה עומד מעמד הכוהנים, הברהמינים, המופקדים על הפולחן, פירוש כתבי הקודש והנהגת הקהילה. אחריהם באות קאסטות נוספות דוגמת אלו של אנשי הממשל והמסחר. בתחתית המדרג החברתי עומדים "הטמאים", אלה שאינם נכללים במדרג, אין להם שייכות קבוצתית והמגע איתם אסור על השייכים לקאסטות.

עם השנים, ובעיקר מאז הופעת זרם הטנטרה, התפתחו בחברה ההינדית מסגרות הקוראות תגר על הסדר הזה. היום ניתן למשל למצוא מורים רוחניים אשר אינם ברהמינים, הם נוטלים לעצמם תפקידים של הובלה רוחנית וטקסית, והם זוכים לתארים דוגמת גורו, אצ'אריה וסוואמי.

באופן היסטורי המונח הינדו קדם להתייחסות להינדואיזם כאל דת. בפרסית "הינדו" משמעותו נהר, והמילה התייחסה במקור לאנשים שגרו מעברו המזרחי של נהר האינדוס. בזמן השלטון הבריטי בהודו, החל השימוש במונח "הינדו", באופן מעורפל מעט, לציין את אוסף ההשקפות הדתיות והמונח "הינדואיזם" לציין את דתם של ההינדואים, אף שהיה קיים בספרות כבר לפני כן. התנגדותם של הודים לשימוש במונח "הינדואיזם" נובעת בעיקר מכך שמדובר במונח שנטבע על ידי זרים, ולדעת רבים מהם אינו משקף הבנה מעמיקה של התרבות הרוחנית ההודית.

המונח החדש-יחסית הזה עורר דיונים רבים. יש הרואים בהינדואיזם יותר "דרך חיים" מאשר דת מאורגנת, ויש הרואים במונח סנטנה דהרמה (Santana Dharma) הלקוח משפת הסנסקריט, שפירושו הדרך הנצחית, מונח מתאים יותר.

על פי השקפה אחרת, ההינדואי הוא אדם המאמין בפילוסופיה המובאת בכתבי הקודש ההודיים הנקראים ודות. הוודות הן קרוב לוודאי כתבי הקודש העתיקים ביותר בעולם [דרוש מקור]. ההשקפה העיקרית המובעת בהן טוענת שטבע האדם אלוהי. האל הוא הברהמן, המהות הרוחנית שקיימת בתוך כל גוף. הדת היא החיפוש אחרי הכרה עצמית, החיפוש אחרי העצמי הרוחני. הוודות מצהירות שהאדם אינו זקוק ל"ישועה", ולעולם אינו אבוד. במקרה השלילי, אדם יכול לחיות ללא מודעות לטבעו האמיתי ועצמיותו הנצחית.

הודאנטה (פירוש המילה המילולי הוא "סוף הוודות"), מכירה בכך שניתן להגיע אל האל בדרכים שונות ותקפות. כל דרך מוסמכת של תרגול רוחני יכולה להביא לאותו מצב של מודעות עצמית. הוודאנטה מטיפה לכבוד לכל הדתות, והיא מעודדת סובלנות לאמונות אחרות.

בפועל, זרמים הינדואיים מדגישים אמונה באל או אלה מסוימים, בדרך כלל באמצעות ייצוגים ביתיים או במקדש המכונים מורטי. האלים נתפסים על ידי מספר זרמים בהינדואיזם כהתגלמויות שונות של הברהמן האחד. בין האלים הראשיים של ההינדואיזם: ברהמה "הבורא" ובת זוגו סרסווטי אלת ההשכלה, וישנו ואשתו לקשמי, שיווה ואשתו פרוואטי, שאקטי (עוצמה) אלת החיים, קאלי היא אלת המוות וגַנֶש. בשל המגוון הרעיוני, קיים דיון ער בשאלה האם ההינדואיזם הוא מונותיאסטי (מוקדש לאל אחד), פוליתיאסטי (מוקדש לאלים רבים) או פאנתיאסטית (הרואה את קיום האל בכל).

עוד מאפיין של ההינדואיזם הוא בכך שהוא מבוצע על ידי תרגולות רוחניות הנקראות יוגה, ביניהן בהקטי-יוגה (חיבור לעליון באמצעות מסירות ואהבה), קרמה יוגה (חיבור לעליון באמצעות פעילות), ו-ג'נאנה יוגה (חיבור לעליון באמצעות ידע, מבוטא גי-אנה). היוגות מתוארות בשלושה טקסטים עיקריים: הבהגווד גיטא, כתבי היוגה סוטרה, וההאטה יוגה פראדיפיקה

עקרון חשוב אחר של ההינדואיזם הוא מחזוריות העולם: תקופות של בריאה חיים והתפוררות באות בזו אחר זו במחזוריות אינסופית. עקרון חשוב זה משותף לכל שש הפילוסופיות ההינדואיות שיפורטו בהמשך. מעיקרון זה נובעת האמונה בלידה מחדש ובגלגול נשמות.

מקורות היסטוריים

רק מעט ידוע על מקורו ההיסטורי של ההינדואיזם מכיוון שראשיתו קדמה להיסטוריה הכתובה [דרוש מקור]. ההינדואיזם התפתח מאמונתם של הארים (אם אכן היה עם בשם זה), הדראווידיים וההראפניים, עמים שחיו בתת היבשת ההודית. בהמשך ההינדואיזם הושפע והשפיע על הבודהיזם והג'ייניזם.

כתבי הקודש המרכזיים של ההינדואיזם הם הוודות. הוודות מקורם בדת וידית קדומה מפרס, הוודות הובאו להודו בסביבות 1500 שנה לפני הספירה על ידי דוברי שפות הודו אירופאיות מאזור פרס (איראן של היום). הדת הוידית קיבלה את שמה מהטקסטים המקודשים "וודות". הוודות היא השכבה העתיקה ביותר של פעילות דתית בהודו מקיום הטקסט. הדת הווידית היא המסורת העיקרית שעצבה את ההינדואיזם לדת. כך גם מקור השפה ההִינְדִית היא צאצא ישיר של הווידיק-סנסקריט שחדרו לאזור ממרכז אסיה.

זו אחת הדתות הבודדות שאין לה תאריך התחלה מוסכם מחקרית [דרוש מקור] ואין דמות המזוהה כמייסדת הדת [דרוש מקור], בשל ריבוי הזרמים הקיימים בתוך קטגוריית העל המכונה הינדואיזם. אולם תתי הזרמים שמרכיבים את מארג ההינדואיזם מציינים לרוב מייסד וזמן התהוות.

כתבי הקודש של ההינדואיזם, הוודות, הועלו על הכתב רק אחרי אלפי שנים של העברה בעל פה [דרוש מקור]. יש הרואים בהן ומהן השפעה של הזורואסטריאניזם [דרוש מקור] (הדת הפרסית העתיקה).

היבטים שונים של ההינדואיזם

ההינדואיזם מתבטא בשני היבטים - ההיבט הפילוסופי והיבט האמונה.

ההיבט הפילוסופי של ההינדואיזם

על פי המסורת ההינדואית ישנן שש אסכולות עתיקות הנקראות אסטיקה (המקבלות את סמכות הוודות): נייה (לוגיקה), וייששיקה (אטומיזם), סמקהייה (מנייה ופירוק), יוגה (חיבור לנשגב), פורווה מימאסה (דיון בהלכות הפולחן), ו-אווטארה מימאסה (פילוסופיה), כאשר זו האחרונה קרויה גם ודאנטה.

אסכולות לא אורתודוקסיות הנקראות נאסטיקה, כוללות, לפי השקפות מסוימות את הבודהיזם הג'ייניזם, והצ'ארווקה (אסכולה הודית אתאיסטית, מטריאליסטית).

היבט האמונה בהינדואיזם

Godofayurveda
דנוונטרי, גלגול של האל וישנו

לפי פרשנים מסוימים, באופן פילוסופי, כל האלים והתגלויותיהם בעולם (האווטארים) אינם אלא ההתגלמויות של הרוחני האחד, הלא הוא הברהמן, אשר בחר להתגלם בצורות שונות, במטרה להקל על ביצוע הפולחן בידי המאמינים. (הערה: יש לשים לב שברהמן אינו זהה לברהמה, האל בורא היקום). כמובן שזוהי הכללה גסה ויש החולקים על השקפה זו ורואים אל מסוים כעליון.

בפנתאון ההודי שלושה אלים עיקריים: ברהמה, וישנו ושיווה. שלושתם מסמלים היבטים שונים של מחזורי הבריאה: האל ברהמה מסמל את היוצר, וישנו הוא המקיים ושיווה הוא המחריב.

הינדואים רבים משתייכים לקבוצה בשם ואישנויזם, ומאמינים בוישנו. בין התגלויותיו בעולם ניתן למנות את המלך ראמה, קרישנה, בודהה, דנוונטרי, נארסימה (התגלמות שהיא חצי אדם וחצי אריה) ואחרים.

רוב ההינדים אחרים מאמינים באל שיווה, ובאשתו, דורגא.

למרות חשיבותו של האל ברהמה, מעטים מאוד הם ההינדואים העובדים אותו ומִקְדשים לברהמה נדירים ביותר, כשהידוע שבהם נמצא בפושקר שבמדינת ראג'סטאן.

לאלים ההינדואים ישנן נשים המכונות דווי (אלה): סראסווטי היא זוגתו של ברהמה, לקשמי היא זוגתו של וישנו, ואילו פרוואטי, או דורגא - היא בת זוגו של שיווה. רבים מההינדואים עובדים את האלות דווי, ובהן גם ההתגלמות הנקראת קאלי, שהיא התגלמות נוספת של אשת שיווה.

אחד האלים הפופולריים בהינדואיזם הוא אל הפיל גנש, בנו של שיווה, המסיר את מצוקות הקיום, ונחשב למאמין בוישנו.

כתבי הקודש ההינדואים

הוודות נחשבות, כאמור, לסמכותיות עבור כל הזרמים בהינדואיזם. כתבי הקודש ההינדואיים מתחלקים לשתי קטגוריות השרוטי (Shruti) - אלה שנשמעו [ממקור על-אנושי], והסמריטי (Smriti) - אלה שנתקבלו ונזכרו או נהגו בידי חכמים בליבם, וכך עברו הלאה. דוגמה לכתבי קודש של הסמריטי הם שני האפוסים הגדולים של הודו, המהאבהארטה (בה מצוי הדיון הפילוסופי החשוב בהגאוואד גיטה), והראמאינה.

הוודות

הוודות הן, לדעת חוקרים רבים, הטקסטים הדתיים העתיקים ביותר הידועים כיום. הרעיונות המובעים בוודות, הועברו על פי המסורת, בעל פה, מאב לבן וממורה לתלמיד במשך אלפי שנים עד שהועלו על הכתב. על פי המסורת ההינדואית, הוודות נאספו והועלו על הכתב על ידי חכם ששמו ויאסה. הוודות מתוארכות על ידי חוקרים שונים לתאריכים שבין 1500 ל 500 לפנה"ס.

על פי המסורת ההינדואית, הוודות אינן ממקור אנושי (apaurusheya), אין להן התחלה ולא סוף, והן לא נוצרו על ידי האדם. בדיוק על הנקודה הזו, התעוררה המחלוקת בין ההינדואיזם לבין הבודהיזם והג'ייניזם, הנוטות לכיוון הומניסטי וספקני.

ישנן ארבע וודות - ריג-וודה, יאג'ור-וודה, סאמה-וודה ואתהרה-וודה, שכל אחת מהן נחלקת לארבעה חלקים:

  • סמהיטא - אסופת מזמורים
  • ברהמנה - הסבר לפולחנים השונים
  • ארניאקה - פולחנים הנעשים ביער, בריחוק מן העיר (ארניה פירושו יער בסנסקריט)
  • אופנישד - רובד פילוסופי.

הדת ההינדואית הקדומה, בתקופת הוודות, הייתה שונה באופן מהותי מהדת כיום. חלקן של נשים כמורות רוחניות היה גדול יותר, ואלים שונים כאינדרה וסומה היו יותר מרכזיים ממעמדם העכשווי.

הכתבים שלאחר הוודות

בעוד הוודות חוברו בסנסקריט, חוברו טקסטים מאוחרים יותר בשפות דיסקורסיביות מקומיות, פרקריט שפירושו שפת המקום, השפה הטבעית והפשוטה. בין כתבי הקודש ניתן למנות אפוסים כגון הראמאינה והמהאבהארטה, וכן כתבים תאולוגיים, פילוסופיים, וספרי חוקים.

הכתבים הפופולריים ביותר, הם, הראמאינה והמהאבהארטה, בהם באה לידי ביטוי האמונה באווטארה, דהיינו האמונה בכך שהאל המופשט מתגלם בדמות אנושית. שתי ההתגלמויות העיקריות של וישנו הן ראמה, בראמאינה, וקרישנה במאהאבהארטה. התפיסה הפילוסופית המתבטאת באופנישדות, של הברהמן כאל חובק כל, היא פסגת הפילוסופיה ההינדואית לאחדים, ורק תחילת ההבנה הפרסונלית של האלוהות לאחרים.

בהגווד גיטא

בהגווד גיטא (שירת האל), דיון פילוסופי המצוי בתוך האפוס ההודי המהאבהארטה, נחשב בעיני הינדואים רבים לטקסט רב חשיבות.

הטקסט מתאר שיחה בין ארג'ונה, הנסיך הלוחם, לבין קרישנה, רכבו, בפתחה של מלחמה עקובה מדם. ארג'ונה רואה בשני הצדדים הלוחמים קרובים וחברים רבים. בצר לו, הוא פונה לקרישנה לעזרה. קרישנה מעודד את ארג'ונה להלחם בשחיתות שפשתה בממלכה, ולכונן את הטוב. הוא מזכיר שהעצמי הרוחני אינו כלה עם כיליון הגוף הזמני. קרישנה מוסיף ומסביר נושאים רוחניים נוספים, כגון עקרונות היוגה, החיבור לנשגב.

החלוקה החברתית בהינדואיזם

ההינדואיזם דוגל בשיוך האדם לווארנות (מילולית "חלוקות", מעשית מעמדות) ול-ג'אטים (איגודים מקצועיים אנדוגמיים שבמרוצת הזמן התקבעו סביב תורשה ומיקום) שמוינו למעמדות או קאסטה. הריבוד החברתי בהודו כמו בארצות אסיה האחרות, הוא היררכי - ישנן בהודו קאסטות עליונות וישנן קאסטות נחותות, שאינן מתערבות ביניהן. מחוץ לשיטת הקאסטות ישנם "הטמאים" - הנחשבים לנחותים שאסור לגעת בהם. מאז פעילותו של מוהנדס קרמצ'נד גנדי, שקרא להם "בניו של אלוהים" (הריג'אנס), נעשה מאמץ, שהצליח חלקית בלבד, לטשטש את החלוקה המעמדית ולהפחית את אפליית המעמדות הנמוכים, עד כדי אפליה מתקנת לטובת המעמדות הנמוכים, השבטיים וה"טמאים".

מערכת הקאסטות מורכבת מווארנות (מעמדות) וג'אטי (מקצועות) ארבע הווארנות בהודו הן:

  • הברהמאנים שהם בדרך כלל הכוהנים והמורים.
  • הקשאטריה - הלוחמים והשליטים.
  • הוואישיה - שהם האיכרים, הסוחרים והאומנים
  • השודרה שהם בדרך כלל הפועלים וכוח האדם

ומחוץ למערכת, בעמדה נחותה, הטמאים.

כל מעמד נחלק לתתי מעמדות, לכל אחד מהם היררכיה מוגדרת, וכל אחד אמור לעסוק במקצוע מסוים בלבד.

החלוקה למעמדות הוזכרה כבר במזמור הריג-וודה (10.90, מזמור לפורושה, האישיות), מאמצע האלף השני לפנה"ס, בהיות הפורושה חיבור של ארבעה רבדים חברתיים. זוהי אחת העדויות הקדומות ביותר לתאוריה חברתית, והבנה של החברה כגוף בעל איברים שונים אשר שיתוף הפעולה ביניהם מאפשר קיום אנושי וחברתי.

המשמעות המקורית היא שככל הנראה שלכל אדם יכולות משלו, וכל חלקי החברה שזורים זה בזה ומשרתים זה את זה, ואין עולה מכך שאיבר אחד בגוף החברתי חשוב מאחר, אלא שנדרשות יכולות ופעולות שונות מחלקים שונים בחברה. בהמשך, מפקדי האוכלוסים שערכו הבריטים בהודו, שנערכו על ידי יודעי קרוא וכתוב (לרוב ברהמינים) עזרו מאוד לקבע את החלוקה הבין-מעמדית לא על סמך כישורים אלא על סמך לידה בלבד, תוך אימוץ הביטוי הפורטוגזי היורופוצנטרי "קאסטה", ויצירת מידרוג חשיבות בין המעמדות השונים.

תפוצה גאוגרפית

במדינות הבאות רוב האוכלוסייה הוא הינדואי:

מיעוטים הינדואים משמעותיים יש במדינות הבאות:

ראו גם

ספר: הינדואיזם

לקריאה נוספת

  • Flood, Gavin (1996). An introduction to Hinduism. New York, NY: Cambridge University Press. ISBN 0521438780.

קישורים חיצוניים

אום (מנטרה)

אוֹם (בהינדי: ॐ, מבוטא כAum או Om) (שמות נוספים: אומקרה (oṃkāra), אודגית'ה (Udgitha) ופראנווה (praṇava)) היא מנטרה מרכזית בדת ההינדית, המשמשת גם בדתות אחרות שמקורן בתת היבשת ההודית, כגון בודהיזם, ג'ייניזם וסיקיזם. על פי האמונה, שינון האום, המציין את המוחלט והאינסופי, מסיר מכשולים בהתפתחות הרוחנית של המאמין.

רוב המנטרות בהינדואיזם משתמשות בהברה "אום", או כוללות הברה זו בתחילתן, כאשר סיומת ההברה מוארכת.

אופנישדות

האוּפַּנִישַׁדוֹת (מסנסקריט: उपनिषद्,‏ IPA: upəniʂəd) הן חלק מכתבי הקודש ההינדיים, ה"שרותי", העוסקות בעיקר בפילוסופיה ובמדיטציה ונחשבות כתורה דתית על פי רוב האסכולות בהינדואיזם.

האופנישדות הן פירושים על הוודות, סופן ותכליתן, ולכן חלקן ידועות כ"ודאנטה" = "סוף הוודות". המושג "אופנישד" מגיע מהמלים בסנסקריט "אופה" (ליד), "ני" (למטה), ו"שד" (לשבת), כלומר, "לשבת ליד" מורה רוחני על מנת ללמוד ממנו תורה במסורת הגורו-שישייה או פרמפרה. המורים והתלמידים מופיעים במגוון מצבים (בעל שעונה לאשתו על שאלות לגבי האלמוות, נער שלומד מיאמה (הדמות המייצגת את המוות), וכו'). לפעמים החכמים הן נשים ולעיתים התורות מתבקשות על ידי מלכים.

אינדרה

אִינְדְרָה (בסנסקריט: इन्द्र או इंद्र, בתאית: พระอินทร์, ביפנית: インドラ), הוא אל המלחמה ומזג האויר במיתולוגיה ההינדואית ובעל השפעה גם במיתולוגיה הבודהיסטית.

אינדרה היה האל של תרבות המיתני וממנה כנראה הגיע לתת-היבשת ההודית. אינדרה שייך לאלים הקדומים, הוא האל המוזכר ביותר בודות. נחשב כאל בעל ממדי גוף גדולים, חזק במיוחד והוא אחד מהאלים הפופולריים ביותר בהודו. עליו ועל עלילותיו יש סיפורים ואגדות רבים. סמלו הוא פיל בעל שלושה ראשים.

חלק ניכר מהאגדות עליו הן סביב מאבקו עם אל קדום יותר בשם ורונה, אותו ניצח ותפס את מקומו כמלך האלים. במקורות כתובים מצוין כי הוא התבלט בין האלים ותפס את מקומו של דאוס (Dyeus).

אשתו היא אינדרני המוכרת כסשי (Sachi). מילדיו: ארג'ונה (Arjuna), רבוס (Rbhus), רסבהא (Rsabha).

ארבע הווארנות

ארבע הווארנות מתארות חלוקה מעמדית קדומה בתקופה הוודית בהודו. חלוקה זו התפתחה באלף הראשון לפנה"ס בעת של נדידה והתפשטות שבטים הודים מזרחה מאזור אפגניסטן של היום. היווצרות המעמדות היא חלק מתהליך של התיישבות קבע - ומקור החלוקה בהתמסדות של הדת והחברה הוודית. המילה וארנה (Varna) משמעותה המקורית "צבע" (ללא קשר לצבע העור). הווארנות הונצחו ומוסדו על ידי ברהמינים בספרי המצוות וההלכות דהרמה-סוטרה (dharma sutra) ודהרמה-שסטרה (dharma shastra). ספרות זו אף חילקה את חיי האדם לארבע אשרמות (ashrama) - תקופות חיים - ותיארה את ההתנהגות ואורח החיים (Varnashrama dharma) המצופים מהאדם בכל מעמד בכל שלב בחיים.

השימוש במילה "קאסטה" בהקשר של המעמדות בהודו החל רק בתקופה הקולוניאליסטית הבריטית ומקורו בשפה הפורטוגזית.

ארבע הווארנות (לפי סדר חשיבות):

ברהמין (Brahmin) – תפקידם של הברהמינים הוא לשמר את כתבי הוודות ולבצע טקסים. יש לחלוק להם כבוד ולתמוך בהם באמצעות מתנות ומענקים. הברהמינים מוגבלים באזורים בהם מותר להם להתגורר, בסוג הפרנסה המותרת להם וכן באופי הליכתם וישיבתם.קשטרייה (Ksatriya) – מעמד של לוחמים ושליטים. תפקידם להגן ובתמורה יש להם זכות לקבל חלק מהתוצר והשירותים של החברה.ויישיה (Vaisya) – המעמד ה"רגיל" - אנשי מקצוע וסוחרים - המהווה בסיס כלכלישודרה (Sudra) – זהו מעמד של משרתים ועבדים. תפקידם לשרת את שלושת המעמדות הגבוהים. ההבדל המהותי בין השודרה לשלושת המעמדות הגבוהים הוא שאסור להם ללמוד את כתבי הקודש.מחוץ למערכת הווארנות נמצאים:

מעמד הדלית (הטמאים) - הוא המעמד הנמוך ביותר בהיררכיה החברתית בהודו, ויש הגורסים כי אין להם מעמד בכלל. אסור להם לבוא במגע עם שאר המעמדות.

בני שבטים ילידיים (אדיוואסי) ובני הג'אטבני שלוש הווארנות ה"מיוחסות" נקראים גם "נולדים פעמיים" (Dvijas) - תחילת לימודי הדת מסמלת לידה מחדש של האדם. מאחר שלשודרה אסור לקרוא בכתבי הקודש הם נחשבים לנולדים רק פעם אחת (בלידה הביולוגית). המנודים הם קבוצות או שבטים "טמאים" שאסורים במגע. הסיבה המקורית לכך היא שקבוצות אלו לא קיבלו את הפולחן הוודי והנהיגו טקסים דתיים שזכו לבוז. בעקבות זאת נודו, הלכה למעשה, מהחברה ההינדואית המתפתחת.

במזמור 10.90 'המנון לאדם' בריג ודה מתוארת לידתן של הווארנות במהלך טקס קורבן אדם - פורושה (Purusha) - כשכל וארנה צומחת מחלק אחר בגופו של הקורבן. הברהמין נולד מפיו או ראשו של פורושה (סמל לשינונן של המנטרות), הקשטריה נולדו מידיו וכתפיו (סמל ללחימה), הויישיה נולדו מהבטן והירכיים (סמל לייצור מזון ופוריות) והשודרה (המשרתים) נולדו מהרגליים.

חידוד ההבדלים והגבולות בין ארבע הווארנות והתפתחות מערכת הקאסטות בהודו התחזקו בתקופה הקולוניאליסטית. עד התקופה הבריטית הווארנות לא תיארו את המציאות אלא את תפיסתה האידיאלית בעיני הברהמינים.

הבריטים שערכו סקרי אוכלוסין שאלו כל אדם לאיזה קאסטה או ג'אטי הוא שייך ובכך חידדו הבדלים ואילצו את ההודים להגדיר את עצמם במידרג.

ברהמן

ברהמן הוא מושג הלקוח מכתבי הדת ההינדואיים המתאר אלוהות אינסופית, "נשמת היקום" וכן "השלם האחד הנצחי".

על פי התפיסה המתוארת באופנישדות, הברהמן הוא הגורם, המטרה וההוויה של היקום. בשל טבעו האינסופי של הברהמן, הגדרותיו הן לרוב על דרך השלילה או על דרך הפרדוקס.

בוודות הברהמן מתואר כמקורם של האלים, כלומר כל האלים בפנתיאון ההינדואי הם התגלמויות של הברהמן. כתבי הוודות מתארים שני סוגים של ברהמן: הברהמן הנחות והברהמן העליון. הברהמן העליון הוא המקור והברהמן הנחות, או הברהמג'יותי, הוא התרחבות שלו. "הזוהר של אלוהים". הברהמן הנחות איננו אל מונותאיסטי אלא מהות מוניסטית, מופשטת וחובקת כל. לעומתו, הברהמן העליון (פראברהמן), הקרוי לעיתים בוודות גם בכינוי בהגוואן, מתואר לא כדבר מופשט ומשולל תכונות אלא כישות על, אלוהים מונותאיסטי לכל דבר. לברהמן העליון התגלויות שונות אשר המרכזית ביניהן קרויה וישנו.

בפרשנויות מאוחרות לוודות אשר הושפעו מההגות הבודהיסטית, כגון פרשנות האדויתה ודנתה, רואים את ההוויה המופשטת כעליונה ואילו את הבהגוואן, ישות העל, כהתגלות נחותה שלה.

בתפיסה היוגית של ההינדואיזם קיימת תפיסה כי איחודו המחודש של האטמן, גרעינה הפנימי של הנשמה, עם הברהמן, נשמת היקום, היא המפתח להשגת שחרור רוחני - "מוקשה".

גורו

גורו (סנסקריט: गुरू "מורה") הוא כינוי המשמש לתיאור מספר סוגים של מורים רוחניים או מנהיגים רוחניים:

מנהיג דתי בהינדואיזם, בודהיזם, סיקיזם וכן בתנועות דתיות חדשות רבות.

מומחה המלמד תלמידים אומנויות הודיות מסורתיות במכללות בהודו.

יוגי המלמד יוגה.

אמן לחימה שהובס לראשונה על ידי מולוק.כיום ניתן התואר הזה על ידי חסידים של זרמים שונים למוריהם, אין אמת מידה אחידה המבדילה בין מי שזכאי לתואר זה ומי שלא. הפרמטרים המקובלים על פי רוב להפיכתו של מורה רוחני לגורו הם הכרזתו שלו או הכרזת אלו הנמצאים מעליו בשושלת הרוחנית כי הוא ראוי לתואר, אופי מערכת היחסים שהוא מקיים עם חסידיו ותלמידיו והאופן שבו הוא מלמדם, הדרך הרוחנית שעל בסיסה הוא מלמד והנהוג בה לגבי השימוש בתואר "גורו", וכן השערות לגבי הגעתו למצב מנטלי-רוחני אקסטטי גבוה נטול התניות הקרוי הארה. רבים מן המורים הרוחניים מתנגדים למונח "גורו" והידוע מאוד שביניהם הוא ג'ידו קרישנמורטי שהתנגד בכל תוקף לקבלת מעמד שכזה.

על פי ההערכות קיימים כיום במגוון הזרמים השונים בין 500 ל-800 גורואים פעילים בעולם שלהם מאות ואלפי מאמינים ותלמידים פעילים.

גנגס

הגנגס (נקרא גם גנגא בשפות המדוברות בהודו) הוא נהר מרכזי בצפון הודו, הנחשב מקודש בדת ההינדית. אורכו הכולל של הנהר הוא 2,507 ק"מ.

מקורו בנהר הבהאגיראת'י הנשפך מקרחון גנגוטרי בהימלאיה (במדינת אוטראקהאנד), והוא חובר לנהר האלאקנאדה ליד דאופראיאג ויחד הם יוצרים את הגנגס. משם זורם הגנגס דרך המישורים הנרחבים של צפון הודו, זורם גם בבנגלדש ונשפך למפרץ בנגל לאחר שהוא מתפצל לשלוחות רבות. אחת השלוחות היא נהר ההוגלי הזורם ליד כלכותה. שלוחה נוספת היא נהר הפדמה שזורם לבנגלדש. שפך הנהר למפרץ בנגאל יוצר, יחד עם שפך הבראהמאפוטרה, את סונדרבאנס ("יערות יפים") שהיא הדלתה הגדולה בעולם. זהו אזור עשיר ביערות מנגרוב, ואחד מבתי הגידול העיקריים של הטיגריס הבנגלי.

נהר היאמונה - נהר חשוב בפני עצמו, וקדוש כמעט כמו הגנגס, הוא פלג של הגנגס, והם נפגשים ליד המקום בו עמדה העיר ההינדית הקדושה פראיאג, שנקראת היום אללאהבאד.

שני מינים של לווייתנים חיים בגנגס: נהרתן הגנגס ודולפין אירוואדי. בגנגס גם חי זן נדיר של כריש מים מתוקים, כריש הגנגס, עליו לא ידוע הרבה.

דהרמה

דְהַרְמַה (בסנסקריט: धर्म) או דְהַמַּה (בפאלי: धम्म) היא מושג מרכזי במספר דתות הודיות, ביניהן בודהיזם, הינדואיזם, ג'ייניזם וסיקיזם. אין למילה מקבילה בשפות אחרות, ובדתות השונות למושג משמעות שונה. ניתן לתרגם את המילה ל"אמת" או "צדק", אך גם ל"חובה" (דתית או מוסרית), "אתיקה" ו"דרך". מקור המושג בסנסקריט רומז על משמעות של "משא" שנושא הכוהן-הברהמין שמחויב לביצוע הטקסים הוודיים.

ודות

הוודות (vedas, סנסקריט: वेद - יֶדַע) הן אוסף של קבצים הנחשבים לעתיקים ביותר. ההינדואיזם אימץ אותם והם מהווים בסיס של רוב ההתפתחויות המאוחרות. פירוש המילה בסנסקריט הוא "ידע" (מלשון vid - "לדעת" - פעלים מקבילים קיימים בשפות הודו-אירופיות אחרות). הכוונה המקורית הייתה לריג ודה - קובץ קדום שמקורו בצפון מערב הודו. לאחר מכן הורחבה משמעות המילה "ודות" והתייחסה לקובץ אסופות הבסיס ("סמהיטות") שנוספו על הריג ודה. המילה "ודות" משמשת כיום כשם נרדף למכלול הרחב של כתבי ה-Sruti ("התגלויות") - טקסטים קדושים אשר חוברו לאורך אלפי השנים כהמשכים, תוספות והשלמות לוודות.

כתבי קודש

לרבות מהדתות יש כתבי קודש משלהן, המהווים טקסט יסוד לדת, ופעמים רבות מיוחסת כתיבתם לכוח עליון (אלוהים), שהכתיב את כתבי הקודש לנביאו. התהליך שבו אוסף כתבים הופך למקודש ומחייב, כאשר אין לשנות בהם דבר, מכונה קאנוניזציה. על פי רוב נוצרת לכתבים מסורת פרשנית, לעיתים זאת עולה על הכתב והופכת לשכבה נוספת של ארון הספרים של אותה הדת.

כתבי הקודש של הדתות המרכזיות:

יהדות: התנ"ך, המשנה והתלמוד

נצרות: הביבליה (הברית הישנה (התנ"ך באחד מהקאנונים הנוצריים שלו) והברית החדשה)

אסלאם: הקוראן והחדית'

הינדואיזם: ודות, בהאגאוואד גיטה

בודהיזם: קאנונים, ובראשם הקאנון הפאלי

הדת הזורואסטרית: האווסטהכתבי הקודש זוכים לתפוצה רחבה ביותר, ומתורגמים לשפות רבות, כך שיהיו זמינים למאמינים בכל שפה שהם דוברים בה. דתות רבות מקדשות את הנוסח המקורי של הטקסט בשפה שבא הוא נכתב. לעיתים, בפרט בנצרות, מקודשים דווקא תרגומים מסוימים של הטקסט (לדוג': תרגום השבעים, הוולגטה), גם ביהדות נכנסו התרגומים הארמיים לקאנון אך הם תמיד נחשבו פחותים בקדושתם מהעברית. הנוסח המאושר לשימוש בבית התפילה הוא לרוב החלטה של הסמכות הדתית (כנסייה, פוסקים וכדומה).

ישנה הקפדה מיוחדת על האיות, פריסת העמוד ואופן הכתיבה או ההדפסה של כתבי קודש. ישנן דתות או זרמים דתיים המתייחסות בחשדנות לכל מעשה תרגום, אחרות מברכות עליו כשהוא משרת את הפצת הדת, או מאפשר להמון העם, שלא מכיר את שפת הקודש, להבין את הטקסט המכונן של אמונתם.

ישנה מידה שונה של התייחסות לכתבי הקודש כעצם פיזי כבעלי קדושה. שריפה והשחתה של ספר קודש נחשבת כעלבון לדת לה הוא שייך, ואלו שימשו בדיכויים דתיים ומלחמות דת לאורך ההיסטוריה, כמו גם בפשעי שנאה בימינו.

בנוסף לטקסים דתיים, שבהם מקומם של כתבי הקודש מובן מאליו, משולבים כתבי הקודש גם בטקסים חילוניים. דוגמה מובהקת לכך היא טקס השבעתו של טירון בצה"ל, שבסיומו מוענק לחייל עותק של התנ"ך. במדינות שונות נדרשים עדים להישבע בכתבי הקודש על אמיתות עדותם, ובעלי תפקידים על שמירת אמונם לציבור.

מנטרה

מנטרה היא הברה, מילה או משפט, הנאמרות בחזרתיות על מנת להשפיע על התודעה. מקורה של המנטרה (דוונאגרי: मन्त्र) בתרבות הוֵדית והיא חלק מרכזי בהינדואיזם, ונהוגה גם בבודהיזם, סיקהיזם וג'ייניזם. השימוש במנטרה משתנה בהתאם לאסכולה ולפילוסופיה הקשורה אליה. כיום השימוש במנטרות נפוץ גם בתנועות רוחניות רבות שמבוססות על תרבויות ודתות מזרח קדומות.

מקדש

מקדש הוא מבנה שנבנה למטרות דתיות, כמקום פולחן. כמעט לכל דת ותרבות קיים מקדש מסוג כלשהו אשר סגנון האדריכלות שלו תואם את אופי הפולחן ואת מאפייני החברה. בניית המקדש מייצגת בדרך כלל את מיטב האדריכלות של התרבות אשר בנתה אותו בתקופתה. הדבר משתקף בפאר המבנה, עבודות האמנות המלוות אליו ומיקומו של המבנה ביחס לעיר.

לאורך ההיסטוריה מקובל היה להקים מקדשים במקומות בהם כבר היה מבנה מקודש בעבר, וכך נמצא גם באתרים ארכאולוגיים בעיראק. באופן דומה, גם בימי הביניים ובעת החדשה מוסבים מקומות מקודשים לטובת הדת השולטת. מסגדים, כנסיות ובתי כנסת ברחבי המזרח התיכון שינו את ייעודם הדתי בהתאם לרצון השליטים. דוגמאות בולטות לכך הן קבר דוד המלך בהר ציון ומסגד איה סופיה באיסטנבול.

בנוסף להיות המקדש מקום לפולחן דתי, הוא משמש לעיתים את החברה גם לטובת התכנסות ופעילות קהילתית שאינה דתית. חלל המקדש או המרחב הסמוך אליו מתוכננים כך שקהילת המשתמשים בו תוכל להתכנס ולשמוע את מנהיגם, לקיים אירועים חברתיים שונים או אפילו לקיים בסמוך למקדש שוק, מתוקף העובדה שאנשים רבים מגיעים למקום זה. מאפיינים אלה גלובליים אך לכל סוג של מקדש בכל דת ותרבות קיימים מאפיינים שונים בתכלית.

פוג'ה

הפּוּגָ'ה (בתרגום מילולי מסנסקריט: לכבד, להעריץ, לסגוד), היא הטקס והפולחן הבסיסי שעורך המאמין הדתי בהינדואיזם. הפוג'ה היא חלק ממערכת יחסים יומיומית ואינטימית שבין אדם לבין האל שלו הנוכח לפניו באופן מוחשי ויומיומי בצלמו (ארצ'ה). לפוג'ה צורות שונות ורמות מורכבות משתנות, והיא יכולה להיות טקס פשוט ומצומצם או טקס ארוך ומורכב, טקס יומיומי או חלק מפסטיבל מיוחד. היא יכולה להתבצע במקדש, בסיועו של הכהן (הפוג'ארי), מול צלם האל בבית, בקרן הרחוב, בעסק המשפחתי, בריקשה בתחילתו של יום עבודה, ליד הגנגס ואף באינטרנט כפוג'ה וירטואלית.

הפוג'ה היא בעיקרה טקס של שירות של האל והענקת מנחות לאל, והיא מעוצבת בתבנית יחסי השירות והכבוד של מארח כלפי אורח מכובד ושל נתין כלפי מלכו.

משתתפי הטקס נוהגים לטבול עצמם לפני תחילתו במקור מים, לרוב כזה המקודש לדת ההינדית, על מנת לשטוף מעל עצמם את חטאיהם וכך להגיע אל הטקס טהורים. הטקס מבוצע גם לציון אירועים משמחים, כגון חגים וחתונות. על פי רוב הטבילה מלווה בדקלום מנטרות אישיות המותאמות לאירוע. לעיתים רבות משיטים המשתתפים נרות על מקור המים בו מתבצע הטקס.

טקסי הפוג'ה החשובים והידועים ביותר מתבצעים בהודו למרגלות נהר הגנגס המקודש, בערי הקודש ואראנסי, רישיקש, הארידוואר ועוד. פוג'ה ידועה נוספת מתבצעת באגם הקדוש בפושקאר שבמדינת ראג'אסטן.

פרה קדושה

בדת ההינדואיזם הפרה (וגם הפר) נחשבת לקדושה, ועל כן נמנעים המאמינים לשחוט אותה ולאכול מבשרה.

המושג "פרה קדושה" משמש בהשאלה בעברית בת ימינו לתיאור דבר מה (כמו ערכים, אמונות, אישים ומיתוסים) שקיים טאבו רחב בחברה על פקפוק, לגלוג או כל סוג של פגיעה אחרת בו.

פרוואטי

פרוואטי (Parvati) היא דמות מהמיתולוגיה ההינדואית.

היא נוצרה כגלגול מחדש של האלה סאטי. פרוואטי מתוארת כיפה ועדינה ובמסורות אחרות מזוהה עם דורגה וקאלי, ונקראת גם אוּמה ואפרנה.

פרוואטי היא אשתו של שיווה ואמם של גנש וסקאנדה. גנש נוצר מפרוואטי בלבד כאשר התחככה בחומר לא מוכר ועיצבה את גנש בצלם אנוש שיארח לה לחברה בהיעדרו של שיווה. כשחזר שיווה וניסה לעבור את גנש, ששמר על הדלת במצוותה של אמו, לא הצליח ועל כן ערף את ראשו של גנש. פרוואטי דרשה ממנו להחזירו לחיים, וכראש חלופי ניתן לו ראש של פיל.

על שמה של פרוואטי קרוי אזור עמק פרוואטי שבהימאצ'ל פרדש, בצפון הודו.

קאסטה

קאסטה היא מעמד חברתי נוקשה שאדם נולד לתוכו וכמעט אינו יכול להשתחרר ממנו.

מעמד חברתי זה מבנה את זהותו של האדם, ובכלל זה את טווח עיסוקיו האפשריים, מנהגיו, טקסיו, הנורמות לפיהן ינהג, מערכת הסמלים אליה הוא מחויב, ועוד. מערכת חברתית המבוססת על קאסטות היא מערכת ריבודית אנדוגמית המסווגת את החברים בה על פי מוצא ההורים, כך שהניעות החברתית בין הקאסטות השונות כמעט אינה אפשרית. שיטת הקאסטות דומיננטית בעיקר בהודו, אך ניתן למצוא אותה גם במקומות אחרים, כגון בזמן האפרטהייד בדרום אפריקה, ובמידה רבה בנפאל. בתקופה הקדם-מודרנית הייתה שיטת הקאסטות נפוצה בתרבויות שונות בעולם, כגון ביפן הפאודלית, בסין, באירופה (שם נקראה שדרה חברתית) ועוד.

קאסטה אינה כת, לכן בניגוד לטעות רווחת בשפת הדיבור, מערכת הקאסטות אינה מערכת של כתות.

קארמה

קארמה (कर्म (מידע • עזרה), מסנסקריט - "פעולה" או "מעשה") הוא מושג פילוסופי-מיסטי שמקורו בדתות הודיות, שמתאר מחזור מלא של יחסי סיבה-תוצאה. זהו סך כל מעשיו של האדם - בעבר, בהווה ובעתיד. עקרון מרכזי הוא שהכוונה והמעשים של בן אדם (סיבה) משפיעים על העתיד של אותו בן אדם (תוצאה), כאשר מעשים טובים ישפיעו על קארמה טובה ועל האושר העתידי של הבן אדם ולהפך.

"חוק הקארמה" הוא עיקרון תאולוגי מרכזי בדתות ההינדואיזם, בודהיזם, סיקהיזם וג'ייניזם (כולן נוסדו בהודו). מקור המונח בפולחן ודי עתיק ימים - שבו שימש לציון פעולה טקסית שהיוותה חלק משמעותי מטקס הקורבן (כגון הדלקת האש, שפיכת הנסך, או הגשת הבשר למזבח). השימוש במונח לתיאור סיבתיות החל, ככל הנראה, עם פיתוח תורות הסמסרה - שרשרת הלידה-מחדש אשר כובלת את האדם - והמוקשה - ה"שחרור" ממעגל הסמסרה (שהשגתו נקבעת על פי קארמה). שינוי זה ברעיון הקארמה הוצג לראשונה באופנישדות.

קרישנה

קְרִישְנָה (कृष्ण (מידע • עזרה), מסנסקריט: שחור-כהה, שובה לב, מושך ביותר) הוא אחד האלים ההודיים החשובים והפופולריים ביותר. בוישנויזם, קרישנה נחשב להתגלמות (אווטארה) השמינית של האל וִישְׁנוּ. אולם יש הרואים בקרישנה את האלוהות. כך למשל, על פי הגאודיה וישנוה קרישנה הוא המקור לאל וישנו ולא רק התגלות שלו.

קרישנה ועלילותיו מתוארים בפרוטרוט בבהגוואטה פוראנה הווישנאוית. קרישנה מתואר שם כתינוק, כילד שובב וכנער רועה בקר (קרישנה גופאלה), המנגן בחליל ומקסים את הנערות הרועות את בקרן ומפתה אותן. בין רועות הבקר, בולטת אהובתו הגדולה של קרישנה ראדהא, וסיפור אהבתה מוצג בגיטה גווינדה של המשורר הסנסקריטי ג'איה דווה. המאמינים בקרישנה מזדהים עם דמותה של ראדהא (המגלמת בעצמה את אהבתו של קרישנה) באהבתה לקרישנה וזוהי דרך מרכזית לשירות מסור ודבקות (בהקטי) באל קרישנה.

הופעה מרכזית אחרת של קרישנה במיתולוגיה ההודית היא בהגאוואד גיטה, שהיא חלק מתוך האפוס הסנסקריטי המהאבהארטה, וכן בחלקים אחרים של המהאבהארטה. קרישנה מופיע במהאבהארטה כנסיך וכיועץ. בבהגאוואד גיטה הוא מופיע כרכבו של הנסיך והלוחם הגדול ארג'ונה ומתגלה כדמות של מורה רוחני (גורו) המעניק לו הנחיות פילוסופיות, כשארג'ונה נתקף בספקות בשדה הקרב אם לצאת להילחם. במהלך הנאום הפילוסופי שהוא נושא לפניו הוא גם מתגלה לפניו כאל הגדול וישנו (שעל פי הגאודיה ווישנאווים אינו אלא היבט של קרישנה).

ראמאיאנה

הראמאיאנה (מסנסקריט रामायण, "מסעו של ראמה") היא אפוס המגולל את סיפור עלילותיו של האל והמלך ראמה. במרכזו של האפוס סיפור מסעו של רָאמָה לחלץ את אשתו סִיטָה מידיו של השד רָאוָונָה שחטף אותה, ומלחמתו של ראמה בצבא השדים. הראמאיאנה היא מהפופולריים שבסיפורי הספרות ההודית העתיקה והמודרנית, הן הקלאסית והן הפופולרית, ולצד המהאבהארטה, מהווה את אחת משתי היצירות האפיות הידועות והחשובות ביותר בתרבות הודו העתיקה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.