היכל הספר

היכל הספר הוא אגף במוזיאון ישראל המשמש מקום משכן לכמה מהתגליות הארכאולוגיות החשובות של המאה ה-20, ביניהן כתבי-יד עתיקים ונדירים כגון מגילות מדבר יהודה וכתר ארם צובה. היכל הספר מוקדש ברובו לאורחות החיים של כתות יהודיות קדומות.

היכל הספר
Musée de Jérusalem - Israël (7556059626)
מזרקות המים, "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם"
מידע
סוג ארכאולוגיה
מיקום מערב ירושלים, ישראל
קואורדינטות 31°46′24″N 35°12′10″E / 31.773333333333°N 35.202777777778°E
האתר הרשמי
Shrine of the Book
מתחם היכל הספר

מבנה ההיכל

תכנון המבנה

מוזיאוןישראל01
רחבת הכניסה להיכל הספר וקיר הבזלת

במקור תוכנן המבנה להוות חלק מהספרייה הלאומית על קמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית הסמוכה.

המבנה תוכנן על ידי האדריכל ארמן פיליפ בארטוס אשר נבחר בשנת 1955 על ידי מממן הפרויקט, דוד שמואל גוטסמן, אשר רכש ארבע מהמגילות עבור המוזיאון והסכים לממן את המבנה להצגתן. האדריכל בארטוס נבחר בשל נישואיו לסלסט רות, בתו של גוטסמן. עם בארטוס שיתף פעולה בתכנון המבנה האדריכל פרדריק ג'ון קיזלר.

בחירת האדריכלים עוררה התנגדות רבה בקרב אדריכלים ישראלים אשר טענו כי למבנה בעל חשיבות זה יש לבחור אדריכלים מקומיים. הביקורת הועלתה בעיקר נגד הנפוטיזם וכן נגד ההשכלה הארכיטקטונית של קיזלר אשר לא סיים את לימודי האדריכלות שלו (אותם עשה בווינה וברלין) והיה חסר תואר רשמי (אף שהיה לו רישיון של מדינת ניו יורק לעסוק באדריכלות).

למרות הביקורות שליוו את הקמת המבנה, נחשב המבנה מיד עם חנוכתו לאחד מהמבנים בעלי רמת הגימור הגבוהה בישראל. כמו כן, נחשב המבנה ליצירה האוונגרדית היחידה שנוצרה בישראל.

Schrein des Buches002

חזון אדריכלי

Shrine of the Book -down stairs
המדרגות המובילות לרחבת הכניסה, דימוי חוויית הכניסה למקווה
Shrine of the Book 2
הכיפה וקיר הבזלת

המבנה מורכב ממסדרון תת-קרקעי המוביל לאולם המצוי מתחת לכיפה. שני-שלישים של האולם בנויים מתחת לפני השטח, וכיפתו משתקפת בברכת המים המקיפה אותו. הכניסה להיכל הספר נמוכה ממפלס המוזיאון. בין הכניסה לאולם המרכזי מבנה דמוי מערה בו מוצגים כלים המתאים את חיי קהילת האיסיים במדבר.

הסמיכות של הכיפה הלבנה לקיר הבזלת השחור שלידו - צורות גאומטריות מנוגדות כל כך - יוצרת תופעה מיוחדת ורבת רושם בנוף. צורה זו באה לסמל את מאבק "בני האור" ב"בני החושך" כפי שהאמינה כת האיסיים, שמייחסים לה את כתיבת מגילות מדבר יהודה המוצגות בהיכל.

במקור על פי תוכניות האדריכל, הייתה אמורה לבעור אש במרכז המבנה המעוגל. להבת האש תוכננה כך שתצא מהפתח שבקודקוד המבנה, כשמזרקות המים מפוזרות סביבה. בשל קשיים כלכליים לא בוצע הדבר לבסוף, ורק מזרקות מים שולבו במבנה. עם חידוש המבנה בשנת 2005, בכוונת אדריכל השימור נחום מלצר היה להשלים את אלמנט הבעירה במבנה, אך בשל החמרת תקנות מכבי האש בישראל, לא התאפשר עוד לבצע את הדבר.

חלקי המבנה

הכיפה:
מזכירה בצורתה קבר קדוש או מכסה של כד הדומה לצורות של מכסי הכדים שבהם נמצאו המגילות הגנוזות. היא מוצבת בתוך בריכת מים רבועה, כך שבמבט-על רואים שתי צורות הנדסיות מושלמות: ריבוע ובתוכו עיגול. הכיפה מכסה מבנה ששני שלישים ממנו חפורים באדמה כסמל לצורך המדינה הצעירה להכות שורשים ולהיאחז בקרקע. בנויה מבטון ומחופה באריחים של חרסינה לבנה.

מים:
מזרקות המים מסביב לכיפה מסמלות את הטהרה והטבילה אשר היו חלק מרכזי בחיי אנשי קומראן. המים נזרקים, כמתואר בפסוק: "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם" (יחזקאל, ל"ו, כ"ה). הבריכה, הנמצאת מתחת למזרקות, מסמלת את צורת מקווה הטהרה.

קיר הבזלת:
מסמל את הגלות ואת הנטל שרבץ על עם ישראל במשך 2000 שנה. צבעו מנוגד ללובן הכיפה, צבע המסמל את התחדשות העם בארצו.

מדרגות הכניסה:
אל המפלס התחתון יורדים במדרגות חיצוניות הנמצאות בסמוך לקיר השחור. המדרגות מוגנות באמצעות מעקה הבנוי מעמודי אבן גבוהים ונמוכים לסירוגין. הירידה בהן משולה לירידה למקווה טהרה, כדי ליצור אצל המבקר תחושה שהוא עובר מעין טקס טהרה לפני כניסתו להיכל.

תצוגות היכל הספר

מגילות
המגילות בהיכל הספר

מרבית המגילות אינן מוצגות במוזיאון על מנת לאפשר את שימורן. על מנת להגן על המגילות מוצג קטע ממגילה בין 3 ל-6 חודשים, ולאחר מכן מוחזר לשימור ומוחלף במקטע אחר. בקומה התחתונה של האולם מוצג כתר ארם צובא שחוקרי המקרא רואים בו את הנוסח המדויק ביותר של התנ"ך, המכונה גם "הכתר", כתב היד נמסר למוזיאון ישראל על ידי יד בן-צבי, בשל תנאי התחזוקה הקפדניים שיש לשומרו בהם. על ההיסטוריה של כתב היד ודרכו אל ידי המכון נכתב הספר תעלומת הכתר.

המבנה בקולנוע ובטלוויזיה

בשל ייחודו של המבנה, שימש המבנה כרקע לסרט מדע בדיוני[דרושה הבהרה]. כמו כן, בהיכל הספר צולם שלב הגמר של כל פרק מפרקי סדרת הטלוויזיה הצופן ששודרה בערוץ הראשון.

קישורים חיצוניים

1955 בישראל

שנת 1955 הייתה השנה השביעית לעצמאותה של מדינת ישראל.

1965

שנת 1965 היא השנה ה-65 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1965 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

20 באפריל

20 באפריל הוא היום ה-110 בשנה (111 בשנה מעוברת), בשבוע ה-16 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 255 ימים.

אדריכלות בירושלים

בירושלים קיימים מאות רבות של מבנים בעלי חשיבות אדריכלית אשר נבנו בתקופות שונות, תחת שלטונות שונים ומתוך תפישות דתיות, פוליטיות וסגנוניות שונות ומגוונות. ערך זה מרכז את מקצתם על פי תקופת בנייתם, ועל פי האזור בעיר בו נבנו.

אל מנספלד

אלפרד (אל) מנספלד (Alfred (Al) Mansfeld; ‏2 במרץ 1912 - 15 במרץ 2004) היה מחשובי האדריכלים המודרניים בישראל. שותף עם האדריכל מוניו גיתאי-ויינרויב וחתן פרס ישראל לאדריכלות לשנת 1966 במשותף עם האדריכלית דורה גד עבור תכנון מוזיאון ישראל.

מנספלד זכה בחייו בתחרויות ובפרסים, באזכורים באנציקלופדיות ובספרי אדריכלות ואמנות וכן בכתבי עת מקצועיים ישראלים ובינלאומיים, גם בזכות תכנון מוזיאון ישראל וגם בזכות עבודות אחרות בישראל ומחוצה לה. במקביל לעבודתו כאדריכל לימד עשרות שנים בפקולטה לאדריכלות בטכניון והיה לפרופסור ולדיקן הפקולטה.

גרשם שלום

גֵרְשׁׂם (גֶרְהַארְד) שָׁלוֹם (בגרמנית: Gershom Gerhard Scholem; בעברית, בהשפעת המבטא האשכנזי: שׁוֹלֶם במקום שלום; י' בכסלו תרנ"ח, 5 בדצמבר 1897, ברלין – כ"ח בשבט ה'תשמ"ב, 21 בפברואר 1982, ירושלים) היה מגדולי חוקרי הקבלה, ספרן, וכן אספן ספרי קבלה, חסידות ומיסטיקה.

בניגוד למשפחתו המתבוללת, נמשך ליהדות והיה חבר בארגון הציוני "יוּנג יוּדה". למד עברית ותלמוד מגיל צעיר ובגיל 18 החל ללמוד את ספר הזוהר בכוחות עצמו. את עבודת הדוקטורט שלו, על ספר הבהיר, עשה באוניברסיטת מינכן. בשנת 1923 עלה לארץ ישראל וניהל את המחלקה ליהדות בבית הספרים הלאומי. בין השנים 1925 ל-1964 היה מרצה לקבלה באוניברסיטה העברית. במהלך הקריירה שלו הוזמן להרצות במוסדות אקדמיים יוקרתיים בכל העולם. פעילותו הציבורית כללה, בין היתר, פרסום מאמרים בענייני השעה, חברות בתנועת "ברית שלום", ושליחות מטעם האוניברסיטה העברית לאירופה לשם הצלת ספרים שהוחרמו בתקופת השואה. בנוסף, סייע בהקמת מספר מכוני מחקר ומוסדות אקדמיים ואף עמד בראש חלק מהם.

שלום הקדיש את חייו לחקר המיסטיקה היהודית והיה מהראשונים שחקרו את התחום באמצעות כלי מחקר אקדמיים. הוא גילה והוציא לאור כתבי יד רבים בתחום הקבלה וחקר את כל ענפי תורת הסוד היהודית. בהגיעו לגיל 80 מנתה הביבליוגרפיה שלו כ-600 מחקרים בתחום הקבלה. עם ספריו הנודעים ביותר ניתן למנות את סדרת הרצאותיו, משנת 1938, על הזרמים העיקריים של המיסטיקה היהודית (באנגלית), ומחקרו על שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו, משנת 1957, שניהם תורגמו לשפות רבות והקנו לו הכרה בינלאומית. על פועלו האקדמי הוא זכה בתוארי כבוד ובפרסים רבים בארץ ובמדינות שונות בעולם, אף על פי שחלק ממחקריו, בעיקר בתחום החסידות והשבתאות, עורר בשעתו מחלוקות קשות.

השפעתה של תורתו חרגה מעבר לעולם האקדמיה ומדעי היהדות, והיא ממשיכה להשפיע על רבים גם לאחר מותו. מדי שנה מתפרסמים קבצים המכנסים את מחקריו בנושאים שונים, וכן מתפרסמים יומניו האישיים ותכתובות שניהל עם חברו הקרוב ולטר בנימין ועם אחרים. במקביל, מתפרסמים עשרות מחקרים על מחקריו, שחלקם באים להפריך חלק מהנחות היסוד שקבע. לאחר מותו, בהתאם להוראות שהשאיר, הועברו לספרייה הלאומית ארכיונו וספרייתו בתורת הסוד, שהכילו כ-25,000 ספרים שקיבץ במשך חייו, מחציתם בתורת הסוד, והם כוללים את מרבית הפרסומים בדפוס בתחום זה. כיום שוכן האוסף בשני אולמות קריאה נפרדים בספרייה הלאומית, והוא קרוי על שמו, "ספריית גרשם שלום" או "אוסף שלום".

דגם ירושלים בסוף ימי בית שני

דגם ירושלים בסוף ימי בית שני, או בשמו הרשמי: ירושלים בימי בית שני, הוא דגם תלת-ממדי של ירושלים בסוף תקופת בית שני, בשנת 66, ארבע שנים לפני חורבן הבית בשנת 70. הדגם נבנה בשנים 1966-1962, לפי פרשנותו של פרופסור מיכאל אבי-יונה לתיאוריו של יוסף בן מתתיהו.

הדגם, ששטחו 2,000 מטר רבוע, מציג את מבני העיר בקנה מידה של 1:50. גולת הכותרת של הדגם היא בית המקדש, שתיאורו בדגם הפך לסמל ומוצג בפרסומים שונים כתמונה ריאלית של בית המקדש השני. הדגם שימש אבן שואבת למבקרים רבים מישראל ומחוץ לארץ, והיה לאתר תיירות פופולרי.

הדגם שכן עד שנת 2006 בשטח מלון הולילנד שבשכונת בית וגן בירושלים, ולכן נקרא גם "דגם הולילנד". השטח נתרם על ידי הנס קרוך, בעל המלון, לזכר בנו, יעקב קרוך, שנפל במלחמת העצמאות. בשנת 2006 שופץ הדגם, הותאם למחקרים חדשים (ראו להלן) והועבר אל שטח מוזיאון ישראל ליד היכל הספר. לאחר הוצאתו של הדגם נתגלה תחתיו בית קברות כנעני גדול.

הלל פפרמן

הלל פפרמן (17 בפברואר 1918 – אפריל 1984) היה קצין בצה"ל, מפקד בית הספר לקצינים בשנת 1948.

חיים רבין

פרופסור חיים מנחם רבין (ט"ו בכסלו ה'תרע"ה, 22 בנובמבר 1915 - כ"ד באייר ה'תשנ"ו, 13 במאי 1996) היה בלשן וחוקר הלשון העברית והלשונות השמיות.

ירושלים

יְרוּשָׁלַיִם (בערבית: الْقُدْس, הגייה: אל-קֻדְס (מידע • עזרה), או أُورُشَلِيم (הגייה: אוּרֻשַׁלִים)) היא עיר הבירה של מדינת ישראל והעיר עם האוכלוסייה הגדולה ביותר בה. נכון לשנת 2019, מתגוררים בה כ-927 אלף תושבים. בירושלים שוכנים מוסדות הממשל של ישראל: הכנסת, בית המשפט העליון, משכן הנשיא, בית ראש הממשלה ורוב משרדי הממשלה. ירושלים שוכנת בהרי יהודה, על קו פרשת המים הארצי של ארץ ישראל, בין הים התיכון וים המלח, ברום של 570 עד 857 מטרים מעל פני הים.

העיר מקודשת ליהדות, לנצרות ולאסלאם. היא הייתה מרכז חיי העם היהודי בימי קדם, ומושא כמיהתו וכיסופיו בעת שהייתו בגלות. משום חשיבותה הדתית עבור שלוש הדתות, היוותה העיר לאורך עידן ועידנים מוקד של מלחמות וסכסוכים, הנמשכים עד עצם היום הזה. מאז סוף המאה ה-19, התפתחו סביב העיר העתיקה שכונות העיר החדשה, אשר משכנות בקרבן, נכון למאה ה-21, את רובם המוחלט של תושביה.

בשנת 1981 הוכרזה העיר העתיקה של ירושלים אתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו, והיא נמצאת ברשימת האתרים הנמצאים בסיכון.

ישראל

יִשְׂרָאֵל (בערבית: إسرائيل, אִסְרַאאִיל) היא מדינה במזרח התיכון, השוכנת על החוף הדרום-מזרחי של הים התיכון. ישראל הוקמה בשטחי ארץ ישראל, ביתו הלאומי וארץ מולדתו של העם היהודי. המדינה, שהכריזה על עצמאותה בה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948, היא בעלת משטר של דמוקרטיה פרלמנטרית.

שטחה של המדינה הוא 22,072 קמ"ר (כולל מזרח ירושלים ורמת הגולן), ואוכלוסייתה מנתה במרץ 2019, על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 9,008,700 תושבים. מבחינה דמוגרפית, רוב הישראלים הם יהודים, אך יש בה מיעוט ערבי גדול (כ-20.9%, מרביתו מוסלמי) וקבוצות מיעוט אחרות (4.8%). ישראל גובלת בים התיכון ובמצרים במערב, בים האדום בדרום, בירדן במזרח, בסוריה בצפון-מזרח ובלבנון בצפון. בין ישראל ומצרים, לחוף הים התיכון, נמצאת רצועת עזה, שבשליטת חמאס. באזור ההר המרכזי שבין ישראל לירדן נמצאים הרי יהודה ושומרון, המוחזקים בידי ישראל תחת תפיסה לוחמתית.

ב-1917, במהלך מלחמת העולם הראשונה, כבשה האימפריה הבריטית מידי העות'מאנים את ארץ ישראל, והחילה בה את המנדט הבריטי.

מאבקים ממושכים בין האוכלוסיות היהודיות והערביות בארץ ישראל הביאו את בריטניה למסור את שאלת המנדט בארץ לאו"ם, שבכ"ט בנובמבר 1947 המליץ לחלק את ארץ ישראל לשתי מדינות, יהודית וערבית. בעוד שהתוכנית התקבלה על ידי הסוכנות היהודית, היא נדחתה על ידי ההנהגה הערבית שהחלה לתקוף את היישוב, עימות שהתפתח למלחמת העצמאות. קרוב לחצי שנה לאחר מכן, ב-14 במאי 1948, ה' באייר התש"ח, הוכרזה הקמתה של מדינת ישראל. יום לאחר מכן, פלשו צבאות ערב לארץ ישראל. בתום המלחמה, שלטה ישראל במרבית שטח המנדט לשעבר, מעבר למה שהוקצה למדינה היהודית בתוכנית החלוקה. יהודה ושומרון ורצועת עזה נכבשו על ידי ירדן ומצרים, בהתאמה. ב-1967, במלחמת ששת הימים, כבשה ישראל מירדן את יהודה ושומרון, ממצרים את רצועת עזה ואת חצי האי סיני, ומסוריה את רמת הגולן. מלבד סיני, שהחזירה ישראל למצרים במסגרת הסכם השלום ביניהן, ורצועת עזה, שממנה נסוגה באופן חד-צדדי ב-2005, המשיכה ישראל לשלוט בשאר השטחים האמורים. חוקי המדינה הוחלו על מזרח ירושלים ורמת הגולן. בעקבות הסכמי אוסלו, ניתנה בכ-40% משטחי יהודה ושומרון אוטונומיה חלקית לרשות הפלסטינית. המחלוקת על מעמדו הסופי של שטח זה טרם הוכרעה, ומהווה את אחד מנושאי הליבה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

בחוקי היסוד שלה מוגדרת ישראל כ"מדינה יהודית ודמוקרטית". ישראל היא דמוקרטיה ייצוגית, עם מערכת פרלמנטרית, ייצוג בשיטה היחסית וזכות בחירה אוניברסלית. ראש הממשלה הוא ראש הרשות המבצעת והכנסת היא הרשות המחוקקת. ישראל היא מדינה מפותחת וחברה בארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD). כלכלת המדינה דורגה ב-2016 במקום ה-34 בעולם, על פי תוצר מקומי גולמי נומינלי. לישראל כוח עבודה מיומן, והיא אחת המדינות המשכילות בעולם, על פי אחוז אזרחיה בעלי תואר דוקטור. רמת החיים בישראל היא הגבוהה ביותר במזרח התיכון, ותוחלת החיים בה היא אחת הגבוהות בעולם.

בירת ישראל והעיר הגדולה בה היא ירושלים. למדינות רבות יש הסתייגויות לגבי מעמדה של ירושלים כבירת ישראל. כתוצאה מכך, רק שגרירויות ארצות הברית, גואטמלה ופרגוואי ממוקמות בעיר. רוב השגרירויות הזרות בישראל נמצאות בגוש דן ובפרט בתל אביב, המרכז הכלכלי והטכנולוגי של ישראל.

כתר ארם צובא

כֶּתֶר אֲרַם צוֹבָא הוא כתב יד חשוב של התנ"ך שנכתב בטבריה, על פי כל כללי המסורה הטברנית, בשנת 930 בקירוב. חוקרי המקרא רואים בכתב יד זה את הנוסח המדויק ביותר של התנ"ך, בשל ההתאמה הפנימית המדויקת בין הנוסח עצמו לבין הערות המסורה הנמצאות בו. לדעת חלק מהחוקרים, זהו ספר התורה שהרמב"ם העיד על דיוקו.

הספר נדד בין קהילות יהודיות שונות, בתחילה בירושלים ובקהיר ולאחר מכן בחלב עד שנעלם בפרעות ביהודי חלב בסוף 1947. כעבור כעשר שנים הגיע "הכתר" כשהוא קרוע וחסר לידי נשיא מדינת ישראל, יצחק בן צבי. כתב היד הופקד במכון בן צבי ובהמשך הועבר לספרייה הלאומית ולאחר מכן למוזיאון ישראל. הוא מוצג כיום בהיכל הספר. מאז הגיעו לישראל פורסמו כמה מהדורות חדשות של התנ"ך המבוססות על "כתר ארם צובא".

ב־9 בפברואר 2016 הוכרז על ידי אונסק"ו כנכס תרבות עולמי.

מגילות ים המלח

מגילות ים המלח, מכונות גם מגילות מדבר יהודה, המגילות הגנוזות ומגילות קומראן, הן מגילות שהתגלו במערות קומראן, מורבעת, נחל חבר (מערת האימה ומערת האיגרות), נחל צאלים ועל המצדה שבמדבר יהודה ובאתרים נוספים באזור בין השנים 1947–1956. גילוי המגילות נחשב לאחד הממצאים הארכאולוגיים החשובים בארץ ישראל. למגילות חשיבות היסטורית ודתית רבה, מאחר שתקופת כתיבתן של המוקדמות מביניהן משוערת למאה השנייה והראשונה לפני הספירה. כלומר אלו כתבי היד העבריים הקדומים ביותר הכוללים עד נוסח למקרא בעברית שנמצאו, למעט קטע בודד של ברכת כהנים מכסף המתוארך למאה ה-6 לפני הספירה. רוב המגילות עשויות קלף ומקצתן עשויות פפירוס. על אף שחלקים מן הכתוב במגילות ניזוקו ואין אפשרות לשחזרם, רובן נשמרו היטב בשל האקלים הצחיח השורר בבקעת ים המלח. רוב המגילות כתובות בעברית, כשליש מן המצאי בארמית ויתרתן ביוונית.

בין היתר שופכות המגילות אור על חייהם של אנשי "כת היחד" או "כת מדבר יהודה", אחת הכתות היהודיות בתקופת בית שני. רוב החוקרים מצביעים עליהם כאיסיים המוזכרים בכתבי יוסף בן מתתיהו, אך חלקם נוטים לזהות בהם את הכוהנים בני צדוק (ראו בהמשך על הפולמוס בין החוקרים באשר לזהות כותבי המגילות).

חלק מהמגילות מוצגות בהיכל הספר שבמוזיאון ישראל בירושלים, וניתן לצפות בתוכנן באתר אינטרנט ייעודי. רוב המגילות מטופלות במעבדת המגילות של רשות העתיקות וניתן לצפות בהן בספרייה המקוונת של רשות העתיקות בשיתוף חברת גוגל, ובתערוכות בחו"ל מעת לעת.

מגילת מלחמת בני אור בבני חושך

מגילת מלחמת בני אור בבני חושך, הידועה גם בשם מגילת המלחמה, היא אחת ממגילות ים המלח. נתגלתה יחד עם שבע המגילות שנמצאו במערה מספר 1 בקומראן, והיא אחת משלוש המגילות שנרכשו בשעתן על ידי אלעזר ליפא סוקניק לאוניברסיטה העברית בירושלים.

המגילה היא למעשה מדריך לארגון צבאי ולאסטרטגיה, ושמה הפך ברבות השנים לניב שגור בעברית לתיאורה של מלחמה טוטאלית בה יש רע וטוב מוחלטים. המגילה נשתמרה בכמה עותקים ופרגמנטים כולל 1QM, 4Q491-496. מגילות אלה כוללות נבואה אפוקליפטית לגבי מלחמה בין בני אור ובני החושך. המלחמה מתוארת ראשית כתקיפה של בני האור נגד אדום, מואב, בני עמון, העמלקים, הפלשתים, וכתים של אשור (המכונים בליעל), והם ככל הנראה הרומאים, הנתמכים בידי אלה ש"הפרו את הברית" כולל בני לוי, יהודה ובנימין.

שאר הטקסט הוא תיאור מפורט של אירועי המלחמה וכיצד יש לנהוג בה.

הארכיטקטורה של היכל הספר במוזיאון ישראל, שם מוצג חלק קטן מהמגילות, אמורה לשקף את הנאמר במגילה זו - הכיפה בה נמצאת התצוגה היא בצבע לבן בוהק (בני אור) ומולה ניצב קיר שחור (בני חושך).

בשל הסגנון הלשוני ובשל השקפות דומות המובעות בהן, משייכים את כתיבתן לאותה כת סודית.

מגילה "מלחמת בני האור בבני החושך", מתארת את המלחמה האחרונה והסופית בין כוחות הטוב - בני האור, לכוחות הרוע - בני החושך ובסופה ינצחו בני האור ויביאו לביעור הרוע מן העולם.

מגן ברושי

מגן ישראל ברושי (נולד ב-1929) הוא ארכאולוג והיסטוריון ישראלי, לשעבר האוצר הראשי של היכל הספר בירושלים והארכאולוג הראשי של מוזיאון ישראל. מכהן כחבר בוועדת השמות הממשלתית.

מוזיאון ישראל

מוזיאון ישראל הוא המוזיאון הגדול והחשוב בישראל. המוזיאון שוכן בגבעת רם בירושלים והוא אחד המוזיאונים הגדולים במזרח התיכון. במוזיאון רשומים כחצי מיליון חפצי אמנות המשקפים את תרבויות העולם; מצויים בו אוספים בתחומי הארכאולוגיה, האתנוגרפיה, היודאיקה, האמנות הישראלית ואמנות העולם ותערוכות מתחלפות.

אבי המוזיאון ומייסדו הוא טדי קולק, אז מנכ"ל משרד ראש הממשלה ולימים ראש עיריית ירושלים, שגם הביא למוזיאון תרומות של אוספים חשובים מהעולם. אדריכלי המוזיאון הם אל מנספלד ודורה גד. המוזיאון נפתח בחודש מאי 1965. המוזיאון פועל תחת חברה מעורבת בבעלות בחלקים שווים של ממשלת ישראל, עיריית ירושלים, הסוכנות היהודית, אקדמיה בצלאל, האוניברסיטה העברית, בית הנכות בצלאל וקרן היכל הספר.

מערב ירושלים

המונח מערב ירושלים (או ירושלים המערבית, ובפי ירושלמים: "העיר המערבית") מתייחס לחלקה של העיר ירושלים אשר נותר בשליטה ישראלית בעקבות מלחמת העצמאות, להבדיל ממזרח ירושלים שהוא שטח העיר שבין 1948 לבין 1967 היה בשליטת ממלכת ירדן.

מתכת יקרה

מתכת יקרה הוא כינוי ליסוד כימי ממשפחת המתכות, אשר במצבה הטבעי היא נדירה (אך אין לבלבל עם המושג מתכות נדירות), בעלת ערך כלכלי גבוה, ואינה רדיואקטיבית. יחידת המשקל המקובלת במתכות יקרות היא אונקיה מסוג טרוי.

המתכות היקרות הנפוצות ביותר הן זהב וכסף. מתכות יקרות נוספות הן מקבוצת הפלטינה שכוללת את פלטינה, רותניום, רודיום, פלדיום, אוסמיום ואירידיום.

פרדריק ג'ון קיזלר

פרדריק ג'ון קיזלר (באנגלית: Frederick John Kiesler;‏ 22 בספטמבר 1890 - 27 בדצמבר 1965) היה אדריכל, אמן ומעצב תפאורות יהודי אוסטרי-אמריקאי, יליד בוקובינה. קיזלר ידוע בעיקר בשל עיצובו האוונגרדי של היכל הספר במוזיאון ישראל בירושלים (1965), עיצוב שעורר בזמנו מחלוקת, אך כיום נחשב לאחת מן היצירות האדריכליות החשובות בירושלים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.