היישוב

היישוב הוא כינוי לישות היהודית שקמה בארץ ישראל החל מהרבע האחרון של המאה ה-19, עם יציאתם של אנשי היישוב הישן מבין חומות העיר העתיקה בירושלים וייסודן של מקווה ישראל ופתח תקווה, ונמשכה בעלייה הראשונה בשנת 1881 וייסוד המושבות, וברצף היסטורי עד ליום הכרזת מדינת ישראל.[1]

ישות זו נקראה גם "היישוב העברי" ובשם זה היא נזכרת במגילת העצמאות.

לביטוי "היישוב" יש צורות נוספות, "היישוב היהודי" או "היישוב היהודי בארץ ישראל" - לשם הבדלה בין היהודים בארץ ישראל לבין ערביי הארץ, "היישוב החדש" - להבדלה בין מתיישבי הארץ הציונים לבין תושבי הארץ היהודיים זה מכבר בני "היישוב הישן", ו"היישוב המאורגן" - להבדלה בין הסרים למרות הנהגת היישוב לבין אלו שלא סרו למרותה.

לשער לנושאים, אישים ומאמרים בתולדות היישוב, ראו פורטל היישוב.

היסטוריה של ארץ ישראל
היסטוריה של מדינת ישראלהמנדט הבריטיהתקופה העות'מאנית בארץ ישראלהתקופה הממלוכית בארץ ישראלהתקופה הצלבנית בארץ ישראלהתקופה הערבית בארץ ישראלהתקופה הביזנטית בארץ ישראלהתקופה הרומית בארץ ישראלממלכת החשמונאיםהתקופה ההלניסטית בארץ ישראלהתקופה הפרסית בארץ ישראלממלכת יהודהממלכת יהודהממלכת ישראל המאוחדתכנען
לוח התקופות בארץ ישראל

קיצור תולדות היישוב

במרוצת השנים שמאז ייסוד מקווה ישראל ב-1870 וייסוד פתח תקווה ב-1878 ועד ליום הכרזת המדינה ב-14 במאי 1948 גדלה האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל מכ-20,000 נפש ("היישוב הישן") לכ-650,000 נפש. במרוצת אותן שנים התפתח היישוב לכלל מעין אוטונומיה, שכונתה "המדינה שבדרך", קמה תנועת התיישבות שהקימה ערים ומושבות ונוצרו צורות התיישבות ייחודיות לארץ, הקיבוץ ומושב העובדים. נגאלה קרקע שהופרחה משממה וביצות והפכה לשדות ופרדסים, נוצרה חקלאות משגשגת ונבנתה תעשייה מפותחת.

היישוב סיגל את השפה העברית, המשותפת לכל העדות, היא הייתה לשפת ההוראה ברוב מערכות החינוך. קמו מוסדות להשכלה גבוהה, עיונית ומדעית ברמה בינלאומית. נוצרה עיתונות עברית רבת תפוצה. התפתחו חיי תרבות בספרות, באמנות, בתיאטרון ובמוזיקה.

היישוב הקים מוסדות מעין-שלטוניים, נוסדו מפלגות, נערכו בחירות ואף נוסד בית משפט השלום עברי.

היישוב למד להגן על עצמו והוקמו בו ארגונים צבאיים וארגוני מחתרת ונלחם בהתקפות ערביי הארץ. הארוכה בהן, הנקראת "מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט" ארכה שלוש שנים עקובות מדם. ארגון ההגנה שהיה הארגון הצבאי הגדול ביישוב, העמיד לרשות היישוב, עוד לפני מלחמת העצמאות, שש חטיבות חי"ר וארבעה גדודי עלית של הפלמ"ח.

בתקופת היישוב עברה הארץ משלטון עות'מאני עוין לשלטון המנדט הבריטי, שיחסו אל היישוב השתנה מעת לעת, בהתאם לאישיותם של הנציבים העליונים השונים ולאור אירועי הזמן. עם ההגבלות על עליית יהודים לארץ ישראל, שהוטלו בספר הלבן מ-1939, ארגנה הנהגת היישוב תנועת העפלה שהביאה לארץ, על אפם וחמתם של הבריטים, כ-80,000 עולים עד לקום המדינה.

בתקופת השואה העמיד היישוב, שמנה אז פחות מ-500,000 נפש, כ-30,000 מתנדבים לשירות בצבא הבריטי וכן 32 צנחנים (ביניהם שלוש נשים: חנה סנש, חביבה רייק ושרה ברוורמן), שיצאו בשליחות רבת סיכונים, אל מעבר לקווי האויב הנאצי, בניסיון לחבור ליחידות הפרטיזנים ולאחיהם היהודים באירופה. 12 מהם נתפסו בשליחותם ושבעה מהם הוצאו להורג.[2]

עם החלטת עצרת האו"ם, במועד הידוע כ"כ"ט בנובמבר" 1947 נפתחה על ערי היישוב ודרכי התחבורה בו, התקפה של ערביי ארץ ישראל, שנעזרו בכוחות צבא ההצלה והיישוב עמד על נפשו. בהתקרב מועד הכרזת המדינה, עמדה הנהגת היישוב בפני הכרעה גורלית, האם להכריז על העצמאות במועד שנקבע לכך בהחלטת עצרת האו"ם, או לדחות את ההכרזה עקב סכנת הפלישה של הצבאות הסדירים של מדינות ערב, שהיו מצוידים בארטילריה, שריון ומטוסים. הדעות על כך בהנהגת היישוב נחלקו ואף שר ההגנה האמריקאי צידד בדחייה. למרות הכול ב-14 במאי 1948, ביום ו' בשעות בין הערביים, בעיר העברית הראשונה תל אביב, הכריז דוד בן-גוריון על הקמת המדינה. תם פרק היישוב והחלה תקופת מדינת ישראל, שנפתחה עם בוקר ה-15 במאי 1948, בפלישת חמשת צבאות ערב אל תחום המדינה שזה עתה קמה.

תקופת השלטון העות'מאני

Jews in Jerusalem 1895
אנשי היישוב הישן בתלבושות אופייניות, ממזרח ומערב, 1895
PikiWiki Israel 5628 Synagogue
כיכר המייסדים במושבה ראשון לציון שנוסדה ב-1882, בגלויה בהוצאת האחים אליהו משנות ה-20

התקופה העות'מאנית בארץ ישראל החלה בשנת 1517, והסתיימה במלחמת העולם הראשונה.

היישוב הישן

"היישוב הישן" הוא כינוי לרוב המסורתי הוותיק ביישוב היהודי בארץ ישראל שהתקיים בה בדורות שקדמו לעלייה הראשונה. הכינוי נוצר בשלהי המאה ה-19, והופיע בספרות ובעיתונות. רוב אנשי "היישוב הישן" התגוררו בארבע ערי הקודש: ירושלים, צפת, טבריה וחברון, וכן ביישובים פקיעין, כפר יאסיף, עכו, שכם, שפרעם ועזה. במשך המאה ה-19 התיישבו גם ביפו וחיפה, חלק ניכר מאנשי היישוב הישן עסק בלימוד תורה ובתפילה והתפרנס מכספי החלוקה, שהיו תרומות של יהודים בגולה למען המתגוררים בארץ ישראל.

עליות בתקופת השלטון העות'מאני

PikiWiki Israel 9909 Settlements in Israel
חלוצים בגן שמואל, 1913
העלייה הראשונה (18811903)
גל העלייה הראשון שנבע גם ממניעים ציוניים. העולים הגיעו ממזרח אירופה וכן מתימן. רוב העולים היו משפחות מסורתיות-דתיות שקיוו לשפר את מצבם הכלכלי, למצוא מנוחה ונחלה ולהמשיך באורח חייהם הקודם. חלקם היו מאורגנים במסגרת חובבי ציון ותנועת ביל"ו. רוב העולים היו בני 30–40 ובעלי משפחות מעיירות קטנות. במסגרת העלייה הראשונה נוסדו המושבות הוותיקות ראשון לציון, זכרון יעקב, גדרה ורחובות, וחלה התפתחות ארגונית, חברתית ותרבותית בריכוזי היהודים בערים ירושלים, יפו וחיפה. במושבות שנוסדו קם מעמד של איכרים שהתבסס על עבודה ערבית ושמירה ערבית. המושבות זכו לסיוע, אך גם לחסות ושליטה של הברון אדמונד דה רוטשילד ומנגנון פקידיו.
העלייה השנייה (19041914)
גל העלייה שבא לאחר העלייה הראשונה, בו עלו לארץ ישראל בעיקר יהודים ממזרח אירופה ויהודים מתימן. כ-30,000 עולים השתקעו בארץ, ובסיומה נאמדה האוכלוסייה היהודית כ-85,000 נפש. מבחינת ההרכב הדמוגרפי, עלייה זו הייתה במידה רבה המשכה של העלייה הראשונה. אוכלוסיית העולים מנתה בעיקר משפחות מסורתיות-דתיות שקיוו לשפר את מצבם הכלכלי, למצוא מנוחה ונחלה ולהמשיך באורח חייהם הקודם. רובם לא היו מאורגנים ולא בעלי אידאולוגיה מגובשת. כרבע מכלל העולים היו ילדים עד גיל 15, וכשיעור הזה היו בני ה-50 ומעלה. כ-63% מקרב העולים היו גברים. מיעוט קטן מקרב העולים, כאלפיים נפש, היו חדורי אידאולוגיה סוציאליסטית-לאומית וציונית. גרעין אידאולוגי זה, על אף גודלו הקטן, השפיע רבות על היישוב בארץ ישראל. מקרב מיעוט פועלי-סוציאליסטי זה, יצאה ההנהגה של היישוב ושל מדינת ישראל בראשית דרכה. גל עליה זה נפסק עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה.

במלחמת העולם הראשונה

היישוב היהודי במלחמת העולם הראשונה סבל מאוד ממחסור, גירושים, תחלואה ותמותה. ב-28 במרץ 1917 הורה ג'מאל פאשה על גירוש התושבים מיפו ותל אביב. תושבי תל אביב היהודים גלו אל מושבות הדרום וצפון הארץ. כ-5,000 איש גורשו וחיו חיי מצוקה כפליטים עד לכיבוש הארץ על ידי הבריטים.

המושל הצבאי ג'מאל פאשה היה איש צבא ומדינאי טורקי שנמנה עם תנועת הטורקים הצעירים. מאז שנת 1913 היה אחד משלושת השליטים ששלטו במשותף בטורקיה ונתמנה כמושל צבאי של סוריה, שארץ ישראל הייתה אז חלק ממנה. בראשית תקופת שלטונו גילה אהדה מסוימת ליהודי הארץ בשל השכלתם וכישוריהם המקצועיים, אך במהלך מלחמת העולם הראשונה שינה את יחסו כלפי היישוב החדש והחל בצעדי דיכוי ורדיפה נגדו. הוא הטיל על היישוב גזרות קשות, גיוס כפוי לצבא הטורקי, חובת התעת'מנות - קבלת האזרחות העות'מאנית, ביטול "הסכמי הקפיטולציות" - זכויות היתר של יהודים אזרחי חוץ, הוצאות להורג, גירושים מן הארץ. השיא היה בגירוש תל אביב בחורף 1917. רוב ההתקפות של השלטון העות'מאני כוונו כנגד אנשי העלייה הראשונה והשנייה, כלומר בעיקר לעולים החדשים בארץ. היישוב הישן לא נפגע מן הפורענות הטורקית באותה תקופה. גם חובת הגיוס לא חלה על יהודי היישוב הישן אלא החדש, כתל אביב בלבד.

חלק ממנהיגי התנועה הציונית צידדו בהצהרת הזדהות עם טורקיה וגרמניה; אך לבסוף הוחלט על עמדה נייטרלית. המנהיגים חיים ויצמן וזאב ז'בוטינסקי צידדו בתמיכה בבעלות הברית. ויצמן פעל להשגת תמיכה בריטית ביעדי הציונות בארץ ישראל, מאמץ שהוביל להצהרת בלפור. יוסף טרומפלדור וז'בוטינסקי פעלו להקמת הגדודים העבריים במצרים ובריטניה. בהנהגתו של אהרן אהרונסון קמה רשת המודיעין ניל"י שסייעה למאמץ המלחמה הבריטי בפעולות ריגול, וניהלה הבאת כסף באוניות ליהודי הארץ. אנשי היישוב ציפו בכיליון עיניים לבוא הבריטים. הבריטים התקבלו על ידי היישוב כמשחררים, אולם לא ארך הזמן והתקוות שתלה היישוב בהם ובשלטונם נכזבו.

Allenby enters Jerusalem 1917
מצביא הצבא הבריטי, הגנרל אדמונד אלנבי, נכנס בראש כוחותיו אל עיר העתיקה בירושלים, דצמבר 1917

תקופת המנדט הבריטי

הסכם סייקס-פיקו, שנחתם בשנת 1916 בין בריטניה לצרפת, קבע את חלוקת הנחלה של האימפריה העות'מאנית במזרח התיכון, לקראת מפלתה הצפויה במלחמת העולם הראשונה. ארץ ישראל נועדה לפי ההסכם להתחלק לאזורים בשליטה בריטית ישירה והם: עבר הירדן המזרחי, הנגב ומובלעת באזור חיפה. הגליל העליון נועד לשליטה צרפתית, ואילו יתר חלקי הארץ יהיו תחת שלטון בינלאומי. היהודים והערבים שללו את ההסכם ובפועל הוא לא התממש, ובמקומו בא המנדט הבריטי על ארץ ישראל שהוענק לבריטניה על ידי חבר הלאומים.

ועידת סן רמו, ועידת המדינות המנצחות במלחמת העולם הראשונה שהתכנסה ב-24 באפריל 1920 בעיר הנופש האיטלקית סן רמו, דנה במצב העולם לאחר תום המלחמה והחליטה, בין היתר, כי לבריטניה יוענק מנדט על ארץ ישראל. המנדט הוענק לאחר מכן רשמית על ידי חבר הלאומים.

יחס שלטונות המנדט הבריטי ליישוב ולתנועה הציונית, הושפעו במשך 30 שנות קיומו מגורמים רבים: חילופי שלטון בבריטניה, ראשי הממשלה ושרי החוץ השונים בכל עת נתונה, המצב הבינלאומי, מצבה של בריטניה בשלבים השונים של מלחמת העולם השנייה והמצב במשולש היחסים בריטים-יהודים-ערבים. משקל מכריע היה לאישיותם של שבעת הנציבים העליונים שכיהנו בארץ.

במהלך תקופת המנדט הקים הממשל הבריטי פעמים אחדות ועדות חקירה לארץ ישראל, כדי לבחון את הבעיה היהודית ערבית באזור ולהגיש המלצות לביצוע לממשלת בריטניה.

הספרים הלבנים
  • הספר הלבן הראשון (1922). פורסם על ידי וינסטון צ'רצ'יל, שהיה באותה עת שר המושבות הבריטי, ובו הצהרת כוונות של בריטניה לגבי ארץ ישראל לאחר מאורעות תרפ"א. הוצהר בו כי בריטניה ממשיכה לתמוך בהצהרת בלפור בדבר בית לאומי ליהודים בארץ ישראל, אך זאת רק בחלק מן הארץ ותוך הגבלת העלייה היהודית. עבר הירדן הופרדה מארץ ישראל וניתנה לשלטונו של האמיר עבדאללה (לימים עבדאללה הראשון, מלך ירדן).
  • הספר הלבן השני (1930). ידוע כספר הלבן של פאספילד, על שמו של שר המושבות הבריטי באותה עת הלורד פאספילד (סידני וב) שפרסם אותו. ספר לבן זה בא להצהיר על עמדת הממשלה הבריטית בעניין ארץ ישראל על פי מסקנות ועדת שו ודו"ח סימפסון שהיה דו"ח משלים למסקנותיה, בדבר המדיניות הבריטית בארץ ישראל לאחר מאורעות תרפ"א 1921. הספר היווה החמרה נוספת במדיניות הבריטית כלפי היישוב, הגביל כמעט כליל את מכירת הקרקעות ליהודים וקבע שעליית היהודים תהיה לא רק בהתאם ליכולת הכלכלית של הארץ, אלא אף תלה את העלייה היהודית במצב האבטלה של ערביי הארץ. הדו"ח נסוג כליל מהצהרת בלפור וקבע כי יש לקיים מועצה מחוקקת יהודית - ערבית לארץ בכללה. הדו"ח עורר התנגדות עזה בהנהגה הציונית ואף בחוגים פוליטיים בבריטניה. הבריטים נכנסו למשא ומתן עם נציגי הסוכנות היהודית והוחלט לבטל את הספר הלבן השני. ראש ממשלת בריטניה ראמזי מקדונלד הודיע על כך באיגרת רשמית לחיים ויצמן.
  • ועידת השולחן העגול: לאחר כישלון ועדת וודהד למצוא פתרון לבעיית ארץ ישראל כינסו הבריטים בשנת 1939 ועידת שולחן עגול בארמון "סנט ג'יימס" בלונדון. לוועידה הוזמנו ראשי התנועה הציונית ונציגים של ערביי ארץ ישראל ושל מדינות ערב. בראש המשלחת היהודית עמד ד"ר חיים ויצמן והשתתפו בה דוד בן-גוריון ומשה שרת (אז שרתוק). בראש המשלחת הערבית עמד המופתי חאג' אמין אל חוסייני. כל כינוס של הוועידה היה בשתי פעמים באותו אולם עצמו, בפעם הראשונה עם הערבים ובשנית עם היהודים, בשל סירובם של הערבים לשבת לצד היהודים. הוועידה נכשלה הואיל ושני הצדדים לא הצליחו, למרות ניסיונות התיווך של הבריטים, להגיע לידי הסכם כלשהו. בטרם כונסה הוועידה הודיעו הבריטים כי אם לא יושג בה הסכם, תפרסם בריטניה תוכנית משל עצמה, ואכן ב-17 במאי 1939 פרסמה בריטניה את הספר הלבן השלישי, החמור מכל קודמיו.
  • הספר הלבן השלישי (1939). ספר לבן זה פורסם לאחר כישלון ועידת השולחן העגול ולאור המשך מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט. כהצהרה דיבר הספר הלבן על כך שארץ ישראל לא תחולק, וייעד לה עתיד של מדינה אחת לשני העמים, היהודי והערבי. המדיניות המידית והממשית שנקבעה בו הטילה הגבלה כבדה על עליית יהודים לארץ ישראל וצמצמה אותה למכסה של 75,000 נפש לחמש השנים הבאות. הוגבלה רכישת הקרקעות על ידי היהודים ובפועל, לאחר שבעקבות הספר הלבן פורסמו תקנות העברת קרקעות בשנת 1940, נעשתה רכישת קרקעות מידי הערבים לבלתי אפשרית. הספר עורר תגובות זעם ומחאה ביישוב ובתנועה הציונית והחל המאבק בשלטון הבריטי, שהסתיים בסופו של דבר בהחלטת עצרת האו"ם מהכ"ט בנובמבר 1947, ולהקמת מדינת ישראל.

העליות בתקופת המנדט הבריטי

PikiWiki Israel 5091 Rosh hashana card 1931
תצלום משפחה משובץ בתבנית נופי הארץ, גלוית שנה טובה, ראש השנה, תרצ"ב-1931
PikiWiki Israel 7268 quot;Kevuzat Mehoraquot; 1945
"קבוצת מכורה" של הקיבוץ הדתי, 1945
העלייה השלישית (19191923)

גל עלייה ציוני, סוציאליסטי וחלוצי מרוסיה, מפולין ומרומניה וכן משאר הפזורה היהודית. החל עם תום מלחמת העולם הראשונה. רבים מן העולים פנו לעבודת כפיים בסלילת כבישים במסגרת "עבודות ציבוריות". הם הקימו מסגרות חלוציות, כמו גדוד העבודה וגדוד שומריה. פיתחו את היישוב העירוני בירושלים, תל אביב וחיפה, והקימו את הקיבוצים בית אלפא, עין חרוד, תל יוסף וקיבוץ מרחביה ואת מושבי העובדים נהלל וכפר יחזקאל. בימי העלייה השלישית נוסדה ההסתדרות הכללית.

העלייה הרביעית (19241929)
רבים מהעולים הגיעו ממזרח אירופה, מברית המועצות,[3] פולין, רומניה וליטא, ומארצות אסיה, למשל תימן ועיראק. רוב העולים היו בעלי משפחות מן המעמד הבינוני, שעלו עקב אנטישמיות, לאומיות (קשר היסטורי ודתי כאחד) וגזירות כלכליות, כדוגמת גזירות גרבסקי בפולין. העולים הביאו עמם הון, וגרמו להתפתחות המסחר והתעשייה ביישוב וגם לשגשוג תרבותי. רוב העולים השתקעו בערים תל אביב, חיפה וירושלים והביאו לגידול רב באוכלוסייתן היהודית. בשנת 1927 נקלעה העלייה הרביעית למשבר כלכלי שנבע מהקשיים הכלכליים של יהדות פולין, שהייתה המקור העיקרי לעלייה שהביאו לעליית עולים מחוסרי הון ואמצעים.
העלייה החמישית (19291939)
עלייה שהחלה לאחר מאורעות תרפ"ט והפכה לעלייה המונית החל משנת 1932 ואילך, בשלבי עליית היטלר לשלטון ולאחר עלייתו לשלטון. הייתה זו עלייה שכללה לראשונה אחוז גדול של עולים מגרמניה ובהם בני נוער רבים שעלו במסגרת עליית הנוער. העלייה החמישית הייתה עלייה של המעמד בינוני ובה בעלי מקצועות חופשיים רופאים, אדריכלים, עורכי דין וכן סוחרים ותעשיינים. עלייה זו הביאה לשגשוג כלכלי ביישוב, לתנופה גדולה בהתפתחות התרבותית של היישוב וכן להתקדמות רבה ברפואה ובאקדמיה. עם פרוץ מאורעות תרצ"ו- תרצ"ט בשנת 1936, נחלש זרם העולים אך שב והתגבר בשנים 1938 ו-1939. עם ראשית ההגבלות של הבריטים על העלייה החלה גם תנועת ההעפלה. העלייה החמישית נפסקה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה.
עליית הנוער
מסגרת לעליית בני נוער לארץ ישראל. נוסדה בשנת 1932, עם החמרת מצבם של יהודי גרמניה בשלבי עלייתו של היטלר לשלטון. במסגרת זו עלו אלפי בני נוער לארץ ישראל, לפני מלחמת העולם השנייה, במהלכה ובתקופת ההעפלה, ונקלטו במוסדות של עליית הנוער. עליית הנוער ממשיכה להתקיים גם בתקופת המדינה.

במלחמת העולם השנייה

בתקופת השואה העמיד היישוב, שמנה אז כ-500,000 נפש, כ-30,000 מתנדבים לשירות בצבא הבריטי וכן 32 צנחנים (ביניהם שלוש נשים: חנה סנש, חביבה רייק ושרה ברוורמן), שיצאו בשליחות רבת סיכונים, אל מעבר לקווי האויב הנאצי, בניסיון לחבור ליחידות הפרטיזנים ולאחיהם היהודים באירופה. 12 מהם נתפסו בשליחותם ושבעה מהם הוצאו להורג.

במשך מחצית השנה שמאז אביב 1942 ועד 3 בנובמבר 1942 עברו על היישוב מאתיים ימי חרדה, שבהם עמד בפני סכנת פלישת הצבא הנאצי, שהתקדם מצפון אפריקה מזרחה לעבר תעלת סואץ, זאת בעת שכבר הגיעו לארץ ידיעות על דבר השמדת יהודי אירופה. הנהגת ארגון ההגנה הכינה את התוכנית של "מצדה על הכרמל", לריכוז כל בני היישוב על הר הכרמל וסביבותיו, להגנה נואשת מפני הפולש, על כל המשמעויות שנודעו לשם מצדה. הסכנה חלפה עם הניצחון הבריטי בקרב אל עלמיין השני.

המאבק בשלטון הבריטי

Kibutz Yagur Slik IMG 2976
חיילים בריטים מחפשים נשק בקיבוץ יגור במהלך השבת השחורה, 1946
המצור על גבעת חיים

עם תום מלחמת העולם השנייה גברה תנועת ההעפלה לארץ. שלטונות המנדט ניסו לעצור את ספינות המעפילים. בליל 23 בנובמבר 1945 פוצצו כוחות הפלמ"ח תחנות מכ"ם לאורך חופי הארץ, שעקבו אחרי תנועת הספינות. בין היתר חובלה תחנת המשטרה בגבעת אולגה. למחרת הטילו הבריטים מצור על קיבוץ גבעת חיים בכוחות צבא, משטרה וצנחנים, במטרה לפרוץ לתוכו ולאתר את מבצעי הפעולה בגבעת אולגה. מצעד של אלפי מתנדבים נע לעבר הקיבוץ. בהתנגשות עם הכוח הבריטי נהרגו שמונה מן הצועדים וארבעים ושניים נפצעו.

השבת השחורה

יום שבת 29 ביוני 1946 שבו, בעקבות פעולות תנועת המרי העברי, ערכו שלטונות המנדט סדרת פעולות דיכוי כנגד היישוב, הטילו עוצר על ערים וקיבוצים, ערכו חיפושים אחר נשק ופעילי ביטחון בבתים ובמוסדות ציבור ובין היתר חשפו מחסן נשק גדול בקיבוץ יגור. רבים ממנהיגי היישוב נעצרו ובהם משה שרת (אז שרתוק), יצחק גרינבוים, דוד רמז ודב יוסף. בסך הכול נעצרו יותר מ-2,700 איש ונכלאו במחנות מעצר בלטרון וברפיח.

עולי הגרדום

תשעה מלוחמי האצ"ל ושלושה מלוחמי הלח"י שנשפטו ונידונו למוות בתלייה. שמונה מהם נדונו על ידי בתי דין צבאיים בריטיים ושניים מהם - על ידי בית דין צבאי מצרי. עשרה מן הנידונים הוצאו להורג בתלייה ושניים מהם שמו קץ לחייהם לפני מועד הוצאתם להורג.

לקראת הכרזת המדינה

DECLARATION OF INDEPENDENCE Israel Wwwm1876 -1
ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, צילם רודי ויסנשטין
Jewish zones 1947
אזורי התיישבות יהודים עיקריים בארץ ישראל, ב-1947

בשנת 1947 הוקמה ועדת האו"ם לעניין ארץ ישראל. ב-31 באוגוסט 1947 הגישה הוועדה את תוכניתה לאו"ם, לפיה יסתיים המנדט בריטי והארץ תחולק לשתי מדינות, יהודית וערבית, שתקיימנה שיתוף פעולה כלכלי ביניהן ואילו ירושלים תהיה לאזור בינלאומי. ב-29 בנובמבר 1947 הכריעה עצרת האו"ם בהצבעה ברוב של 33 מדינות נגד 13 ו-10 נמנעות, על קבלת תוכנית החלוקה ועל סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל ב-15 במאי 1948. בזאת הונח היסוד להקמתה של מדינת ישראל.

היישוב במלחמת העצמאות

עם החלטת עצרת האו"ם, במועד הידוע כ"כ"ט בנובמבר" 1947 נפתחה על ערי היישוב ועל דרכי התחבורה בו התקפה של ערביי ארץ ישראל, שנעזרו בכוחות צבא ההצלה והיישוב עמד על נפשו. בהתקרב מועד הכרזת המדינה, עמדה הנהגת היישוב בפני הכרעה גורלית, האם להכריז על העצמאות במועד שנקבע לכך בהחלטת עצרת האו"ם, או לדחות את ההכרזה עקב סכנת הפלישה של הצבאות הסדירים של מדינות ערב, שהיו מצוידים בארטילריה, שריון ומטוסים. הדעות על כך בהנהגת היישוב נחלקו ואף שר ההגנה האמריקאי צידד בדחייה.

ב-14 במאי 1948, ביום שישי בשעות בין הערביים, בבית דיזנגוף בתל אביב, הכריז דוד בן-גוריון על הקמת המדינה. תם פרק היישוב והחלה תקופת מדינת ישראל, שנפתחה עם בוקר ה-15 במאי 1948 בפלישת חמשת צבאות ערב אל תחום המדינה שזה עתה קמה.

ראו גם

לקריאה נוספת

עיינו גם בפורטל

פורטל היישוב הוא שער לכל נושא היישוב היהודי בארץ ישראל שקדם להקמת המדינה. בפורטל נמצאים קישורים להיסטוריה של התקופה ונדבכיה השונים בתחומים: הגנה וביטחון, פוליטיקה, העליות, יישוב הארץ, החברה, התרבות, הכלכלה, התקשורת ותחיית הלשון העברית.

מקורות

ספרות יפה והדרכה

מחקרים

קישורים חיצוניים

מאמרים

אתרי אינטרנט

הערות שוליים

  1. ^ הגדרה זו, למשל, על פי הסדרה: משה ליסק, גבריאל כהן (עורכים), תולדות היישוב היהודי בארץ-ישראל מאז העלייה הראשונה, ירושלים: האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, א-ג, 2009-1989.
  2. ^ להרחבה ראו "תגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואה"
  3. ^ בטרם וגם למרות נעילת שעריה ליוצאים מהמדינה.
  4. ^ ביקורת: יעקב שביט, ‏בחיפוש אחר הבורגנות הישראלית, קתדרה 95, אפריל 2000, עמ' 164-159
  5. ^ ביקורת: מרגלית שילה, ‏נדבך נוסף בכתיבת תולדות היישוב, קתדרה 96, יולי 2000, עמ' 179-175
אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו

אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו היא אנציקלופדיה בעריכתו של דוד תדהר המונה 19 כרכים ובהם 6,000 ערכים, המכילים חומר ביוגרפי על אודות אישים יהודים שסייעו בבניית ארץ ישראל למן המחצית השנייה של המאה ה-19 ואילך. הכרך הראשון פורסם ב-1947 והחומר אליו נאסף מספר שנים קודם לכך. הכרכים יצאו בערך אחד לשנה מאז 1947.

מטרתו של תדהר בכתיבת האנציקלופדיה הייתה איסוף חומר ביוגרפי על חלוצי היישוב ולהספיק לכתוב את החומר בטרם יילכו לעולמם. תדהר שלח אלפי שאלונים לצאצאי האנשים אשר הוגדרו על ידיו "חלוצי הישוב ובוניו" וביקש פרטים עליהם ועל מעשיהם. בנוסף לכך, ליקט פרטים על האישים לפי הכתובות על מצבות בבתי הקברות. תדהר השתמש גם בחומר מחקרי של חוקרים וסופרים אשר סקרו תקופה זו וראיין את "זקני הדור נושאי הזכרונות ועדי ראייה ושמיעה למעשים ולעושים" שהיו עדיין בחיים בעת חיבור ספרו.תדהר לא המתין לסיום איסוף כל החומר לשם כתיבת האנציקלופדיה והפצתה. הייתה לכך גם סיבה כלכלית: לא היה בידו תקציב מספיק להפקת אנציקלופדיה מלאה בבת אחת. לפיכך, כאשר אסף נתונים מספיקים, כתב את הכרך הראשון וקיבל תרומות ממשפחות האישים עליהם כתב עבור הוצאת הכרך. אישים ידועים נכללו באנציקלופדיה על פי החלטתו של תדהר (ואף זכו לכרך של האנציקלופדיה שבו נכללו ללא תשלום), אולם תדהר היה מוכן לכלול באנציקלופדיה אנשי יישוב אחרים תמורת תשלום מינימלי של 5 לא"י (סכום לא גבוה באותה עת), ומי שסירב לשלם מינימום זה לא נכלל באנציקלופדיה. בראשית הכרך הראשון פרסם קול קורא לקוראים בו ביקש כי יכתבו לו אילו ערכים חסרים. כמו כן הפציר בבני משפחה, שלדעתם אחד מבני משפחתם שייך לחלוצי היישוב ובוניו ושמו לא הופיע באנציקלופדיה, כי יפנו אליו וימסרו מידע. לאחר שהפיץ את הכרך הראשון, המשיך באותה שיטה, פנה לאיסוף נתונים נוספים, אסף תרומות והוציא לאור כרכים נוספים, אשר כללו גם עדכון ערכים קיימים. בכל כרך, החל מהכרך השני, יש מבוא המתאר את החידושים מאז הסתיימה כתיבת הכרך הקודם ועד למועד פרסום הכרך החדש.

כתוצאה מכך, האנציקלופדיה אינה מסודרת לפי סדר, לא אלפביתי ולא כרונולוגי. כדי למצוא ערך מסוים באנציקלופדיה יש להיעזר במפתחות, הפזורים בסופי כרכים אחדים, כאשר המפתח המפורט ביותר נמצא בכרך ה-19 והאחרון.

בנוסף למפתוח כרונולוגי ואלפביתי קיים גם מיפתוח לפי קבוצות, למשל: ביל"ויים, בנקאים, בעלי תעשייה, חוקרים ואנשי מדע, מורים ומחנכים, מייסדי מושבות וחקלאים, מייסדי תל אביב, סופרים ועיתונאים, עורכי דין, עסקני היישוב הישן, פקידי הברון, פקידי ממשלה (הכוונה לממשלה העות'מאנית והבריטית בארץ ישראל ומאוחר יותר - ממשלת ישראל), רבנים, רופאים, שופטים, אמנים, אנשי השומר, אנשי ניל"י, ראשי עיריות ומועצות ועוד.

העיתונות הישראלית עשתה בזמנו שימוש נרחב באנציקלופדיה כמקור לביוגרפיות, ובפרט לנקרולוגים (סקירה ביוגרפית עם מותו של אדם) – פעמים רבות תוך ציטוט קטעים שלמים ממנה – וללא מתן קרדיט למקור.

ארגון צבאי לאומי

הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל (בראשי תיבות: אצ"ל) היה ארגון צבאי מחתרתי עברי, שנוסד בירושלים, בשנת 1931. הארגון הוקם על ידי מפקדים שפרשו מארגון "ההגנה", בשל דרישתם לפעולה נחרצת נגד התוקפנות הערבית של אותם ימים, בעיקר זו של מאורעות תרפ"ט. מרבית אנשיו היו צעירים מתנועת הנוער הרוויזיוניסטית בית"ר. מטעמי חשאיות לא נהגו לקרוא לארגון בשמו כי אם "ההגנה" או "המעמד". אנשי הארגון הצטרפו לצה"ל עם הקמתו.

האצ"ל נחשב בעיני ממשלת המנדט הבריטי כארגון טרור. לקביעה זו היו שותפים חלק ממתנגדי הארגון כמו גם גורמים נוספים אחרים כגון ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל, הסוכנות היהודית ועיתונים בינלאומיים בתקופה שלפני קום המדינה.

ישנם היסטוריונים הרואים במאבק, שבו לקח חלק האצ"ל, גורם משמעותי ביציאת הבריטים מארץ ישראל. היסטוריונים אחרים ראו בשלילה את אי ציותם של "הפורשים", האצ"ל והלח"י, להנהגת היישוב ואף לא ראו את פעולותיהם כגורם משמעותי ביציאת הבריטים.

דוד תדהר

דוד תדהר (7 ביוני 1897 – 15 בדצמבר 1970) היה קצין משטרה יהודי-ישראלי, בלש פרטי וחוקר חלוצי היישוב. ערך את ה"אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו".

ההגנה

ארגון ההגנה היה הארגון הצבאי הגדול והמרכזי של היישוב היהודי והתנועה הציונית בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, בין 1920 ל-1948, והיווה למעשה את התשתית להקמת צבא ההגנה לישראל עם הקמת המדינה.

"ההגנה" הוקמה ב-1920 על מנת לכונן הגנה כוללת ליישוב מפני התקפות ערביי הארץ. בתחילה עבר הארגון תחת בעלויות של מוסדות שונים, היה מצומצם בהיקפו, מפוזר בכמה כוחות מקומיים וחסר פיקוד מרכזי, סבל ממחסור בתקציב ומסכסוכים שונים. תפקוד הארגון במאורעות תרפ"ט הבהיר להנהגת היישוב את הצורך החיוני בהגנה המאורגנת, ומתחילת שנות ה-30 הארגון החל לגדול ולהתפתח. הוקמו מפקדה ארצית ומטכ"ל ("הפיקוד העליון") לניהול הארגון ברמה הכלל ארצית ולתאום פעילויות מבצעיות, שפעלו תחת מרות הנהגת היישוב בראשות דוד בן-גוריון. לנוכח המרד הערבי הגדול, החלה "ההגנה" לשתף פעולה עם הבריטים בגיוס נוטרים להגנה על היישובים היהודיים ובהקמת יחידות לוחמים (הנודדת, פלוגות השדה ופלוגות הלילה) מתוך אסטרטגיה חדשה של התקפות יזומות כנגד הפורעים, ופתחה קורסים מבצעיים ומפעלי ייצור נשק בשם תע"ש, שהפכו אותה לארגון מבצעי של ממש. "ההגנה" גם החלה להשתתף במנגנון ההעפלה החשאית לארץ בהובלת ספינות המעפילים, וסייעה להקמת יישובי "חומה ומגדל".

במלחמת העולם השנייה החל שיתוף הפעולה עם הבריטים כנגד סכנת הפלישה של גרמניה הנאצית, בעידוד הארגון לגיוס לצבא הבריטי ובהקמת כוח צבאי סדיר ומאומן בארץ - הפלמ"ח. לאחר המלחמה פעלה "ההגנה" נגד הבריטים במסגרת תנועת המרי העברי בפעולות גדולות כגון פיצוץ תחנות הרדאר וליל הגשרים, ולאחריה החל דוד בן-גוריון להכין את הארגון להוות את הצבא העתידי של המדינה. לשם כך התפתח חיל השדה והוחל בגיוס כוחות לוחמים לחטיבות רגלים ובהקמת יחידות שונות בארגון (שירות אווירי, ימי, תותחנים, שריון ועוד), כדי שיוכלו לעמוד בהתקפות ערביי הארץ ובעיקר מפני צבאות ערב. "ההגנה" ניהלה את השלבים הראשונים של מלחמת העצמאות, מהלחימה ביישובים ובכבישים וליווי השיירות אליהם, דרך המבצעים הגדולים לכיבוש הערים ואזורי הארץ מהגליל ועד הנגב באמצעות 11 חטיבות הלוחמים שהקימה מכוחותיה, ועד תחילת הפלישה של מדינות ערב לארץ ישראל, ולה תרומה מכרעת לניצחון במלחמה זו. בשלהי מאי 1948, תוך כדי סערת הקרבות, הפך הארגון לצה"ל.

היישוב הישן

היישוב הישן הוא מונח המתייחס לחברה היהודית הוותיקה בארץ ישראל, אשר צמיחתה התגברה שוב ברבע האחרון של המאה ה-18 ובמשך המאה ה-19 במהלך התקופה העות'מאנית. ההיסטוריוגרפיה הישראלית מתקפת את קיומה עד שנות מלחמת העולם הראשונה, וחלקים ממנה עד שנת תש"ח (1948). הכינוי "יישוב ישן" נטבע בשלהי המאה ה-19. כמו כן, הכינוי משמש עד היום בחברה החרדית, הבא לתאר את הפלג החרדי מצאצאי היישוב הישן, הייחודי בלבושו ובמנהגיו.

בראשית שנות השמונים של המאה ה-19 החלה תקופה חדשה בדברי ימי היישוב, כאשר החל גל העלייה הראשונה בשנת תרמ"ב (1881), והתגברה צמיחתו של "היישוב היהודי החדש". בספרות המחקר מתוארת התרחבותו של היישוב היהודי בארץ על ידי שתי החברות; תחילתו ברוב "הישן" והוותיק, אשר אליו הצטרפו העולים החדשים יוצרי "החדש", והמשכו בצמיחה משותפת, תוך כדי עימות ויצירה הדדית של שתי הקהילות גם יחד.

המנדט הבריטי

המנדט הבריטי מטעם חבר הלאומים על פלשתינה (א"י), המוכר בעברית בשם המקוצר "המנדט הבריטי" או פשוט "המנדט", הוא מנדט חבר הלאומים (ייפוי כוח) שהוענק לבריטניה על ידי חבר הלאומים, בין היתר, על מנת לסייע ליישוב היהודים ולהבטיח את הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, ברוח הצהרת בלפור ועל פי הנאמר בכתב המנדט. הבריטים שלטו בארץ ישראל (פלשתינה) בין קיץ 1917 למאי 1948.

"שלטון המנדט" הוא כינוי מקוצר לשלטון הבריטי בארץ ישראל, שפעל מתוקף המנדט שקבלה מחבר הלאומים.

"ממשלת המנדט" היא הממשלה הבריטית שפעלה בארץ תחת המנדט שקיבלה מחבר הלאומים החל ב-1923.

"תקופת המנדט" היא התקופה שמאז כניסת הצבא הבריטי לארץ ישראל בקיץ 1917, ועד לסיומו בחצות הלילה שבין ה-14 וה-15 במאי 1948.

העלייה החמישית

העלייה החמישית היא גל העלייה הגדול שבא לאחר העלייה הרביעית. העולים הגיעו מאירופה ומאסיה לארץ ישראל בין השנים 1932–1939.העלייה החלה בממדים צנועים והתגברה בשנים 1932–1935 בעקבות עליית הנאצים לשלטון בגרמניה. המאורעות שהחלו עם פרוץ המרד הערבי הגדול ב-1936 החלישו את זרם העלייה, אך בשנים 1938–1939 הוסיפו לעלות רבבות עולים, חלקם באורח בלתי חוקי.

סיום העלייה היה עם תחילת מלחמת העולם השנייה. מספר העולים מוערך בכ-250,000 נפש. העלייה החמישית מכונה לעיתים "עליית היקים" משום שכרבע מהעולים (כ-60 אלף איש) הגיעו לארץ מגרמניה.

יישוב

יישוב הוא תחום גאוגרפי המהווה יחידה אחת בעלת מאפיינים מוגדרים ומשמש למגורי קבע של בני אדם. היישוב הוא המקום בו נעשתה התיישבות.

המאפיין הבולט ביותר של יישוב הוא המאפיין הגאוגרפי, כלומר - הפרדה אזורית בין היישוב לבין השטח הלא מיושב שסביבו ויישובים סמוכים. מאפיין אחר של היישוב הוא מאפיין השלטון, כלומר - ליישוב (בדרך כלל, אך לא בכל מקרה) שלטון אוטונומי במידה מסוימת (גם אם והוא כפוף לשלטון מרחבי). מלבד מאפיינים אלו, קיימים לעיתים מאפיינים כלכליים, תרבותיים ואחרים המגדירים את היישוב. כמו כן, קיימת כמעט בכל המקרים זיקה רגשית של האדם ליישובו.

יישוב קהילתי

בישראל, יישוב קהילתי הוא יישוב המבוסס על שיתוף חברתי כשהדגש העיקרי בחיי היומיום הוא על חיי הקהילה. בניגוד לצורות יישוב כפריות אחרות בישראל אין ביישוב קהילתי הכוונה תעסוקתית המחייבת את התושבים לעיסוק מסוים או שיתוף כלכלי כמו במושב ובקיבוץ.

יריחו

יְרִיחוֹ (בערבית: أريحا (מידע • עזרה) - אַרִיחַא) היא עיר ברשות הפלסטינית באזור בקעת הירדן, כ-10 ק"מ מצפון לים המלח. גובה העיר - כ-250 מטר מתחת לגובה פני הים - הופך אותה לעיר המיושבת הנמוכה ביותר בעולם. יריחו היא ממקומות היישוב העתיקים בעולם, והתקיים בה יישוב מוקף חומה כבר בשנת 9500 לפנה"ס בערך, דהיינו לפני כ-11,500 שנה.

מושבה

מושבה היא צורת התיישבות כפרית בישראל, המתבססת על בעלות פרטית על הקרקע, הבית והמשק. השימוש במונח "מושבה" (בימי תחיית השפה העברית נעשה שימוש גם במונח "קולוניה", שכיום מהווה מושג אחר לגמרי) לאפיון צורת התיישבות ישראלית זו מקורו, בין השאר, בתחום המושב היהודי ובמושבות היהודיות החקלאיות בדרום האימפריה הרוסית במאה ה-19.

ניצניה של המושבה בארץ ישראל בשלהי שנות השבעים של המאה ה-19, והמשכה בתקופות העלייה הראשונה והעלייה השנייה. המושבות התבססו בעיקר על ענפי החקלאות. חיי החברה והתרבות במושבות היוו חלק חשוב בהבניית החברה של היישוב היהודי הציוני בארץ ישראל; לדעת החוקר רן אהרנסון הן היו "מסד המפעל הציוני".בין השנים 1881–1948 הוקמו ברחבי ארץ ישראל כ60 מושבות, וארבע נוספות הוקמו בחורן.

מלחמת העצמאות

מלחמת העצמאות (נקראת גם מלחמת השחרור, מלחמת הקוממיות, מלחמת תש"ח, ומלחמת 1948) החלה ב-30 בנובמבר 1947. מיד לאחר שתוכנית החלוקה התקבלה בעצרת האו"ם, פתחו ערביי ארץ ישראל בפעולות תקיפה כנגד היישוב היהודי בארץ ישראל כדי למנוע את יישומה. יחידות מתנדבים מטעם הליגה הערבית (צבא ההצלה) חברו לסייע לערבים המקומיים, ובהמשך הצטרפו אליהם גם מתנדבים מן האחים המוסלמים. ב-14 במאי 1948, יומו האחרון של המנדט הבריטי, הכריזה הנהגת היישוב על הקמת המדינה. למחרת פלשו לארץ ישראל צבאות סדירים של מדינות ערב, חברות הליגה הערבית. הלחימה בפועל נגד הצבאות הערביים הסדירים הסתיימה כבר בינואר 1949, אך המלחמה תמה רשמית ב-20 ביולי 1949, עם חתימת הסכם שביתת הנשק האחרון, עם סוריה. ישראל ועבר הירדן (ממלכת ירדן של ימינו) ניצחו במלחמה ואילו ערביי ארץ ישראל, כמו גם 'צבא ההצלה', הובסו. צבאות מדינות ערב שפלשו לארץ ישראל, או נטלו חלק בלחימה, ספגו ברובם מכה קשה, במיוחד הצבא המצרי. ארץ ישראל המערבית נחלקה בין: ממלכת עבר הירדן, שכבשה את הגדה המערבית; מצרים, שכבשה את רצועת עזה; ומדינת ישראל, שהרחיבה גבולותיה בתוך ארץ ישראל מעבר לגבולות שנקבעו למדינה היהודית בהחלטת האו"ם מ-1947. ירושלים, שנועדה להיות בשליטה בינלאומית, חולקה בין ישראל לירדן: הרובע היהודי, כחלק מן העיר העתיקה של ירושלים שנכבשה במלחמה על ידי הלגיון הירדני, נותר בשליטת ממלכת ירדן עד מלחמת ששת הימים; כן נותרה ממלכת ירדן שליטה על שכונות ערביות במזרח העיר, ועל העיר בית לחם, שאף היא נועדה להיות תחת שלטון בינלאומי. בהסכמי שביתת הנשק שסיימו את המלחמה הכירו המדינות הערביות השכנות דה פקטו בגבולות החדשים של ישראל.

שיעור ההרוגים במלחמה בקרב כוח המגן העברי, צבא ההגנה לישראל והאוכלוסייה היהודית הגיע לכדי אחוז אחד מכלל אוכלוסיית היישוב. במהלך המלחמה עזבו את הארץ מאות אלפי ערבים וחרבו מאות כפרים ערביים. אירועים אלה כונו על ידי הערבים בכינוי "הנכבה" (בערבית: النكبة - 'האסון' או 'המכה'). כתוצאה עקיפה של המלחמה, התערער גם מצבם של יהודי ארצות ערב. וכך, מאות אלפי פליטים יהודים ממדינות ערב, כמעט כל יהודי אותן ארצות, נאלצו או אולצו לעזבן בשנים שלאחר המלחמה.

מצפה רמון

מִצְפֵּה רָמוֹן היא מועצה מקומית במחוז הדרום בישראל.

מצפה רמון שוכנת במרכז הר הנגב על שפת מכתש רמון, כ-80 ק"מ דרומית לבאר שבע וכ-150 ק"מ צפונית לאילת. תחום השיפוט שלה הוא 64,500 דונם. היא הוקמה בשנת 1951 כמחנה עבודה לפועלים שסללו את הדרך לאילת, והפכה ליישוב קבע בשנת 1956.

נתניה

נְתַנְיָה היא עיר במחוז המרכז, בשרון, השביעית באוכלוסייתה בערי מדינת ישראל. נוסדה על ידי קבוצת בני בנימין בשנת 1929 כיישוב לבני המושבות ופועלי הפרדס, והוכרזה כעיר בשנת 1948. נתניה נקראת גם "בירת השרון", על שום היותה העיר הגדולה ביותר באזור השרון; וכן "עיר היהלומים", בשל תעשיית היהלומים המפותחת שהתקיימה בה בעבר.

העיר שוכנת במישור החוף (מחוז מרכז) לחופי הים התיכון, על אדמת כורכר. חוף הים מאופיין בצוקי כורכר גבוהים לאורך כל רצועת החוף של העיר.

העיר קרויה על שם הנדבן נתן שטראוס. רב העיר הוא הרב קלמן בר.

עזה

העיר עַזָּה (בערבית: غزة, תעתיק מדויק: עַ'זַּה, תעתיק חופשי: רזה, גזה; לעיתים גם נקראת העיר עזה, כדי להבחין בינה לבין רצועת עזה) היא בירתה של רצועת עזה והעיר הגדולה ברשות הפלסטינית, עם אוכלוסייה של 448,426 נפש (2015). נמצאת בשליטת החמאס.

השם "עזה" מופיע בתנ"ך 22 פעמים ומקורו כנראה בשפה הכנענית.

במהלך מלחמת העולם הראשונה נכבשה עזה בידי הכוחות הבריטיים, והפכה לחלק מהמנדט הבריטי של ארץ ישראל. כתוצאה ממלחמת העצמאות עברה עזה לשלטון מצרים. במלחמת ששת הימים נכבשה העיר על ידי ישראל, אך בשנת 1994, הועברה העיר לידי הרשות הפלסטינית. בעקבות בחירות 2006, פרץ סכסוך בין הפת"ח לבין החמאס, שהוביל להשתלטות החמאס בכוח על העיר ולקרע פוליטי בין רצועת עזה לרשות הפלסטינית.

מאז תפיסת השלטון על ידי החמאס, מעבר סחורות, כמו גם מעבר בני אדם, נמצאים תחת פיקוח ומגבלות של ישראל ומצרים. המטרה המוצהרת של ישראל היא מניעת מעבר חומרים אשר יכולים לשמש לייצור אמצעי לחימה.

פלמ"ח

הפלמ"ח (ראשי תיבות: פלוגות המחץ), היה הכוח הצבאי המגויס של ארגון "ההגנה", ששימש כצבא של המדינה היהודית שבדרך, בארץ ישראל בשנים 1941–1948.

הפלמ"ח הוקם ב-15 במאי 1941, על בסיס סגל פיקודי של אנשים שפעלו כבר יחד במסגרת "הפלוגה הנודדת" ו"פלוגות השדה" בסוף שנות ה-30, תחת פיקודו של יצחק שדה. הוחלט כי כוח זה יפעל בשיטות של לוחמה זעירה, יסייר, יפעל לחבלה, גישוש ותקיפה, ו"יכין את השטח" לקראת המתקפה הנאצית, אם וכאשר זו תבוא. את הפיקוד על היחידה החדשה קיבל יצחק שדה, שהיה כפוף ישירות למטה הכללי של "ההגנה".

בשלבים הראשונים של מלחמת העצמאות היווה הפלמ"ח את עמוד השדרה של הכוח הצבאי של היישוב, מילא תפקיד מרכזי בקרבות בצפון ובמרכז, ונשא בעיקר עול הגנת הנגב, עד שצבא ההגנה לישראל סיים להתגייס ולהתארגן ללחימה. לפלמ"ח הייתה גם תרומה חשובה בתחומים אחרים כמו המאבק בשלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל, ההעפלה והעלייה לארץ ישראל, ההתיישבות, התרבות והספרות העברית והזמר העברי.

הפלמ"ח יצר הוויה ייחודית של לוחמים, חלוצים ומפקדים, אשר התגלמה בדמויות כגון יגאל אלון ויצחק רבין. עם הקמת המדינה וצה"ל ב-1948, פורק מטה הפלמ"ח ויחידותיו שולבו בשורות הצבא הסדיר.

השפעתו של הפלמ"ח על תולדותיה של מדינת ישראל, על תרבותה ועל ההיסטוריה שלה, חורגת מתרומתו הצבאית, החשובה כשלעצמה.

ציונות

ציונות היא תנועה לאומית יהודית התומכת בהקמת בית לאומי לעם היהודי. זמן קצר לאחר הקמת התנועה הציונית קישרו רוב מנהיגי התנועה את מטרתה הראשית עם הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, תוך חידוש העצמאות היהודית במקום.

שורשי הציונות נעוצים במניעים ובערכים עתיקי-יומין הטבועים במסורת הדתית מזה, ובאידאולוגיות הלאומיות שפרחו באירופה במאה ה-19 מזה. הציונות כתנועה פוליטית עממית שהתפתחה בקרב היהודים במזרח אירופה דורבנה על ידי פרצי אנטישמיות וניזונה מתהליך החילון הגובר והולך בקרב האוכלוסייה היהודית מאמצע המאה ה-19, שנתן אותותיו גם בחילון הכמיהה הדתית בת-שנות-אלפיים לציון. העולם המודרני הוביל לכך שמצד אחד הדת חדלה מלהיות מגדיר זהות מספק עבורם. קונפליקט זה הוביל ליצירתה של הגדרה עצמית לאומית חדשה.מראשיתה היו מטרות הציונות שיבת ציון, קיבוץ הגלויות, החייאת התרבות והשפה העברית וביסוס ריבונות יהודית עצמאית. לפי בנימין זאב תאודור הרצל, הנחשב להוגה הציונות המודרנית, הציונות היא מסכת רעיונות רחבה, שבה כלולה לא רק השאיפה לשטח מדיני מובטח כחוק בשביל העם היהודי, אלא גם השאיפה לשלמות מוסרית ורוחנית. מאז הקמת מדינת ישראל ב-1948 ממשיכה התנועה הציונית בעיקר לתמוך בישראל, ולטפל באיומים על קיומה וביטחונה.

מראשיתה, לא הייתה הציונות הומוגנית. הוגיה, מנהיגיה ומפלגותיה היו שונים זה מזה ואף סותרים בדעתם. צורך השעה לצד הכמיהה לשוב למולדת האבות הביאו לפשרות ולוויתורים למען מטרה תרבותית ופוליטית משותפת.

קצרין

קַצְרִין היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל, הממוקמת במרכזה של רמת הגולן, בגובה של 300 מטר (היישוב) עד 370 מטר (אזור תעשייה) מעל פני הים. שטח השיפוט של קצרין הוא 12,214 דונם. מדרומה של קצרין נמצאת שמורת יער יהודיה.

חוקרים משערים כי מקור השם "קצרין" הוא ביישוב קיסרין שהתקיים בתקופת התלמוד ברמת הגולן. שם היישוב נשתמר בכפר ערבי שהיה מצפון לקצרין. בתחומי פארק קצרין העתיקה.

שחר (מושב)

שַׁחַר הוא מושב חקלאי במישור החוף הדרומי (3 ק"מ ממערב לקריית גת) השייך למועצה אזורית לכיש. המושב הוקם ב-26 במאי 1955 בידי עולים מצפון אפריקה, אליהם הצטרפו מספר משפחות מקוצ'ין שבהודו. הוא נבנה על חלק מאדמות אל-פאלוג'ה במסגרת יישוב חבל לכיש. שמו של היישוב ניתן לו כאות לשחר ההתיישבות היהודית-ציונית בחבל לכיש.

חקלאי המושב היו בין הראשונים במדינה שעברו לגידול פרחים בקנה מידה בין-לאומי, כמו גם לגידול צמחי בית. עד היום, במושב קיימות מספר משתלות המשווקות צמחי בית, סחלבים, ורדים, גפנים וירקות למקומות ברחבי הארץ ואף מחוץ לה. עם הקמת ההרחבה ביישוב בשנת 1999, הוקם פרויקט חממות מטעם משרד החקלאות לחברי המושב שחפצו לקחת בו חלק.

שחר הוא מושב חקלאי השייך לתנועת המושבים. במושב פועלת תנועת הנוער "התנועה החדשה" (כמו בשאר יישובי המועצה). התנועה מכשירה מדי שנה שין-שין מטעמה תחת גרעין עודד המגיע לשרת במושב.

במושב יש מועדון, צרכנייה, מזכירות, שני מגרשי ספורט ושני בתי כנסת. מועדון המושב משמש לפעולות של תנועת הנוער, לחגים ולאירועים שונים של הקהילה.

האוכלוסייה ביישוב מעורבת וכוללת חילונים לצד מסורתיים ודתיים. היישוב מונה כ-165 משפחות הבנויות ממייסדי המושב הגרים במשקים, ומדורות ההמשך והזוגות הצעירים המתגוררים בהרחבה.

בשנת 2017 יצא לאור ספר לכבוד חגיגות 60 שנים להקמת שחר ובו כתובים סיפורי החיים והעלייה של כל מייסדי המושב. חקלאי המושב זכו לשבחים רבים ממספר אישים וחברי ממשלה, שנהגו לסייר במושב בין היתר בשל ההצלחה הגדולה של גידול ושיווק הוורדים וצמחי הבית בתנאי מזג האוויר הקשים והתמודדות עם תכולת המשאבים הנמוכה בתקופת הקמתו. בין המבקרים: דוד בן-גוריון, עזר ויצמן, יצחק נבון, שולמית אלוני ואריה לובה אליאב שנמנה ממייסדי חבל לכיש.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.