היועץ המשפטי לממשלה

היועץ המשפטי לממשלה[1] הוא עובד מדינה העומד בראש המערכת המשפטית של הרשות המבצעת ושל השירות המשפטי הציבורי בישראל. זהו אחד התפקידים החשובים ורבי ההשפעה בממשל הישראלי, ומוסד מרכזי במסגרת שיטת המשפט הישראלית. חרף חשיבותו, אין חוק אחד המסדיר את מעמדו ותפקידיו, והם נגזרים מחוקים שונים[דרושה הבהרה]. היועץ ממונה לקדנציה אחת בת 6 שנים. החל מ-1 בפברואר 2016 מכהן בתפקיד ד"ר אביחי מנדלבליט.[2]

מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה התחזק עם השנים, ובפרט לאחר שמנחם בגין נבחר לראש ממשלה, אז החל היועץ להשתתף דרך קבע בישיבות הממשלה.[3]

היועץ המשפטי לממשלה
Avichai Mandelblit
איוש נוכחי אביחי מנדלבליט
תאריך כניסה לתפקיד 1 בפברואר 2016
דרכי מינוי מינוי הממשלה
תחום שיפוט ישראל  ישראל
מושב המשרה ירושלים
ייסוד המשרה 1948
איוש ראשון יעקב שמשון שפירא

תולדות התפקיד

בימי המנדט הבריטי כיהן בקבינט הקטן של הנציב העליון Attorney General (מונח שתורגם לעברית כ"יועץ משפטי לממשלה" כיוון שהראשון לכהן בתפקיד היה נורמן בנטוויץ' שקודם לכן כיהן כיועץ משפטי לממשל הצבאי הבריטי) שייעץ לנציב העליון ולמחלקות הממשל בענייני משפט וכן ניהל את התביעה הפלילית, בהתאם לדגם הבריטי. היועץ המשפטי היה כפוף לנציב העליון כשאר פקידי הקבינט הקטן.[4]

לקראת הקמת מדינת ישראל הוטל על חיים כהן ושבתאי רוזן להכין תוכנית למערכת המשפט של המדינה. על פי התוכנית, יועברו סמכויות היועץ המשפטי הבריטי לממשלה לידי שר המשפטים, תחתיו יכהן מנהל כללי. המסמך מוסיף: "שני במעלה יהיה היועץ המשפטי אשר ינהל את מחלקת החוק", מחלקה אשר תעסוק בענייני חקיקה, ו"השלישי במעלה יהיה התובע הכללי, אשר ינהל את התביעה הכללית".[5] אולם פקודת סדרי השלטון והמשפט שנחקקה מיד לאחר קום המדינה וקבעה את העברת סמכויות הנציב העליון לידי הממשלה לא התייחסה לסמכויות שהיו בידי ה-Attorney general.[6] השמטה זאת הביאה במשך השנים לאי בהירות בחלוקת הסמכויות בין שר המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה.

ועדת אגרנט

אי הבהירות צצה במלוא חריפותה במחלוקת שנתגלעה בין היועץ המשפטי לממשלה גדעון האוזנר לבין ראש הממשלה דוד בן-גוריון ושר המשפטים דב יוסף בשנת 1962. יוסף תבע מהאוזנר להעמיד לדין את אליעזר לבנה, עיתונאי עם זיקה למפא"י, בהאשמה הקשורה בקריה למחקר גרעיני בדימונה. האוזנר סירב לבקשתו של שר המשפטים כשמצא כי אין לה בסיס עובדתי, והדבר עורר משבר חוקתי בדבר עצמאותו של היועץ המשפטי לממשלה. הממשלה מינתה ועדת משפטנים בלתי-תלויה (ועדת אגרנט) בראשות שופט בית המשפט העליון שמעון אגרנט שתכריע בסוגיה ומאוחר יותר אימצה את מסקנותיה.[7]

ועדת אגרנט קבעה כי האוזנר צדק בעמדתו בדבר עצמאותו של היועץ המשפטי לממשלה בתפקידו כראש התביעה, והקביעה עומדת בתוקפה עד היום ונחשבת להנחה ברורה במשפט בישראל. נקבע, כי החלטתו של היועץ המשפטי בשאלת העמדת עבריינים לדין היא עצמאית לחלוטין מעמדת הרשות המבצעת בשל היות האחרונה חשופה להטיה פוליטית.[8] עם זאת נקבע כי על היועץ המשפטי להתייעץ מעת לעת עם שר המשפטים ולמסור לו דין וחשבון על פעולותיו, וכן להתייעץ עמו או עם הממשלה בקשר למקרים בעלי משמעות ביטחונית או ציבורית.[9] עוד נקבע כי בסמכותו של שר המשפטים ליטול לעצמו את סמכויות העונשין העיקריות של היועץ המשפטי לממשלה, (אלו אשר הוענקו בראשונה לשר המשפטים).[10]

לעומת זאת, בכל הנוגע לסמכויות הייעוץ של היועץ המשפטי לממשלה, קבעה הוועדה כי

אם כי אין כל הוראה מפורשת בחוק בעניין הנדון, הרי מחייב הסדר הטוב במדינה, כי בדרך כלל תתייחס הממשלה לחוות הדעת המשפטית של מי שממלא את התפקיד של "היועץ המשפטי לממשלה", ואשר יש לו ההכשרה של שופט בית-המשפט העליון, כאל חוות-דעת המשקפת את החוק הקיים. עם זאת, רשאית הממשלה, תוך צאתה מן ההנחה האמורה, להחליט כיצד עליה לפעול במקרה המסוים לפי שיקול דעתה שלה...

באשר ליתר הרשויות השייכות לזרוע המבצעת במדינה, סבורים אנו, כי לא יכול להיות ספק בדבר כי מחובתן לראות את חוות-דעתו של היועץ המשפטי לממשלה כמדריכה בשאלות חוק ומשפט.[11]

עם זאת, עם השנים, היועצים המשפטיים לממשלה, כגון יצחק זמיר במאמר שפרסם בעקבות פרשת קו 300[12] פירשו את מסקנותיה כקובעות שהממשלה כפופה לפרשנותו המשפטית של היועץ המשפטי לממשלה. לכך נוספה מוסכמה שהתגבשה לפיה רשאי היועץ המשפטי לממשלה להימנע מלייצג בבית המשפט את עמדת הממשלה או השר הממונה, ואף להציג עמדה מנוגדת לזו של הממשלה, בשם הממשלה עצמה. גישה זו אף התקבלה בפסיקת בית המשפט העליון.[13] על פרשנות זו של הדוח נמתחה ביקורת מצידם של משפטנים ובהם המשנה לנשיא בית המשפט העליון לשעבר (ולפני כן היועץ המשפטי לממשלה) חיים כהן, פרופ' רות גביזון[14] וד"ר איתן לבונטין.[15] בנובמבר 2018, התירו השופטים ניל הנדל, דוד מינץ ואלכס שטיין לשר המדע אופיר אקוניס לייצג את עצמו בבג"ץ שהוגש נגד החלטתו שלא לאשר מינוי, חרף התנגדות היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, שהחליט לתמוך בעמדת העותרים והתנגד לייצוג משפטי או עצמאי של עמדת המשיב.[16]

פרשת בר-און חברון

ב-10 בינואר 1997 מינתה ממשלת ישראל, בראשות בנימין נתניהו, את עורך-דין רוני בר-און ליועץ המשפטי לממשלה. זהו תפקיד בעל כוח שלטוני רב עוצמה הדורש שיקול דעת עצמאי באשר להעמדה לדין פלילי ולעיכוב הליכים פליליים, ובשל כך מינוי בר-און, שהיה פעיל פוליטי, חבר במרכז הליכוד, ולא נמנה עם הפרקליטים מן השורה הראשונה, נראה כלא טבעי.[17] בנוסף, שר המשפטים, צחי הנגבי, היה מתמחה במשרדו של בר-און, דבר אשר הוסיף לבעייתיות שבקשריו הפוליטיים של בר-און.[18]

הביקורת הציבורית הייתה קשה. יום לאחר מינויו של בר-און לתפקיד, הוגשה לבג"ץ עתירה על ידי ח"כ אופיר פינס ממפלגת העבודה. העתירה דרשה מראש-הממשלה ובר-און לתת הסבר למינויו של בר-און לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. נוסף על כך נתבקש צו ביניים שימנע מבר-און להיכנס לתפקיד עד אשר תינתן החלטה בעתירה.[19]

יומיים לאחר מינויו, הכריז בר-און על התפטרותו מתפקיד היועץ המשפטי לממשלה.[18]

העיתונאי מרדכי גילת טען כי ראש הממשלה ושר המשפטים החליטו למנות את בר און לתפקיד בעקבות לחץ של חלק מחברי הקואליציה שעמד נגדם חשד בפלילים והיו סבורים כי בר און יסייע להם בענייניהם המשפטיים.[20]

ועדת שמגר

ב-13 בפברואר 1997, בעקבות פרשת בר-און חברון, מינה שר המשפטים, צחי הנגבי, ועדה ציבורית בראשות נשיא בית המשפט העליון בדימוס, מאיר שמגר, אשר נתבקשה לבחון את אמות המידה הנדרשות בעניין כשירותו של מועמד למשרת היועץ המשפטי לממשלה, את דרך מינויו, את דרך הצגת שמות המועמדים ואת משך כהונתו. וכן היא הוסמכה להמליץ את המלצותיה בכל סוגיה אחרת הקשורה לכהונת היועץ המשפטי לממשלה, כפי שתמצא לנכון.[21]

ועדת שמגר מנתה חמישה תפקידים של היועץ המשפטי לממשלה[22]:

  1. ראש התביעה הכללית מטעם המדינה (פרקליטות המדינה)
  2. מייצג את רשויות המדינה בבתי המשפט, כולל בבית המשפט הגבוה לצדק.
  3. מייעץ לממשלה בעניינים משפטיים.
  4. מייעץ בהכנת תזכירי חוק של הממשלה בכלל ושר המשפטים בפרט.
  5. ייצוג האינטרס הציבורי ושמירה על קיום החוק.

הוועדה המליצה כי תואר משרתו של היועץ המשפטי לממשלה ישונה ל"היועץ המשפטי הראשי", בהתאם לאחריותו על שמירת שלטון החוק בכל רשויות השלטון, ולא רק בממשלה.

הליך מינויו של היועץ המשפטי לממשלה

ועדת שמגר המליצה גם שהיועץ ימונה על ידי הממשלה על פי המלצות ועדה ציבורית, שתכלול חמישה חברים: שופט בדימוס של בית המשפט העליון שימונה על ידי נשיא בית המשפט העליון, שר משפטים או יועמ"ש לשעבר שימונה על ידי הממשלה, חבר הכנסת שייבחר על ידי ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת, עורך דין שייבחר על ידי המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין, ואיש אקדמיה המיומן בתחום המשפט הציבורי ובדיני עונשין שייבחר על ידי פורום ראשי הפקולטות למשפטים באוניברסיטאות ובמכללות בישראל. על המועמד הנבחר ליהנות מקונצנזוס של ארבעה מחברי הוועדה לפחות בתחום הכשירות. מקובל שבשל חשיבות התפקיד, יש לבחור יועץ הכשיר להיבחר לשופט בית המשפט העליון (שישה מהיועצים המשפטיים לממשלה אכן מונו, לאחר סיום כהונתם, לשופטים בבית המשפט העליון).

בהחלטת הממשלה מס' 2274 מ-20 באוגוסט 2000 אומצו המלצות הוועדה בנוגע לדרכי מינוי היועמ"ש בלבד. ב-10 ביוני 2007 שונתה ההחלטה ביוזמת שר המשפטים דניאל פרידמן ונקבע שיו"ר הוועדה יהיה שופט בדימוס (לא בהכרח מבית המשפט העליון) שימונה על ידי נשיא בית המשפט העליון בהסכמת שר המשפטים. הייתה זו פשרה שגיבש ראש הממשלה אהוד אולמרט בין הצעת פרידמן להפיכת שר המשפטים או היועמ"ש לשעבר ליו"ר הוועדה במקום השופט, לבין דרישת היועמ"ש מני מזוז, הראשון שנבחר בהתאם להמלצות הוועדה, שלא לשנות כלל את הסדר הקיים. כן הוחלט כי שר המשפטים יוכל להורות לוועדה להמליץ על יותר ממועמד אחד (ועד שלושה).

נהוג שההחלטה על מינוי היועץ המשפטי מתוך רשימת המועמדים המומלצים שמגישה הוועדה הציבורית, נעשית על ידי שר המשפטים, והחלטתו מובאת לאישור הממשלה.

המינוי הראשון לתפקיד על פי המלצות הוועדה היה מינויו ב-2004 של מני מזוז לתפקיד. שר המשפטים, טומי לפיד, הצהיר לפני המינוי כי בכוונתו למנות עו"ד מהשוק הפרטי לתפקיד. הוועדה מונתה באוקטובר 2003, בראשה עמד השופט בדימוס גבריאל בך, נציג הכנסת היה גדעון סער, נציג הממשלה היה דוד ליבאי, נציג לשכת עורכי הדין היה אלכס הרטמן ונציגת האקדמיה הייתה רות גביזון. הוועדה פסלה את מועמדיו של לפיד - אלי זהר (בשל ניגוד עניינים) ויורם טורבוביץ' (בשל העדר ניסיון כפרקליט פעיל) והגישה לו שלושה מומלצים - מזוז, והשופטים המחוזיים עוזי פוגלמן ודוד חשין. מהם בחר לפיד במזוז והממשלה אישרה את המינוי ברוב של 20 שרים ונמנע אחד.

המינוי השני לתפקיד על פי המלצות הוועדה היה מינויו ב-2009 של יהודה וינשטיין. בראש הוועדה עמד השופט בדימוס תיאודור אור, נציג הכנסת היה יריב לוין, נציג הממשלה היה משה נסים, נציג לשכת עורכי הדין היה אייל רוזווסקי ונציג האקדמיה היה פרופ' איל בנבנישתי.[23] לאחר מספר דיונים היו ארבעה מועמדים שזכו לשלושה ממליצים, אך הוועדה לא הצליחה להגיע למועמד מוסכם שיקבל ארבעה קולות, משום כך הוועדה החזירה את הבחירה לממשלה.[24] הממשלה החליטה כי שר המשפטים, יעקב נאמן, יראיין את ארבעת המועמדים שקיבלו שלושה קולות בוועדה וימליץ לממשלה על אחד מהם.[25] ארבעת המועמדים היו פרופ' ידידיה צ' שטרן שהחליט להסיר את מועמדתו, יהודה וינשטיין, פרופ' דפנה ברק-ארז וצבי אגמון. נאמן החליט לבחור ביהודה וינשטיין לתפקיד.[26]

המינוי השלישי לתפקיד על פי המלצות הוועדה היה מינויו ב-2016 של אביחי מנדלבליט לתפקיד. בראש ועדת האיתור עמד נשיא בית המשפט העליון בדימוס אשר גרוניס, נציגת הכנסת הייתה חברת הכנסת נורית קורן, נציג הממשלה היה שוב שר המשפטים לשעבר משה נסים, נציג לשכת עורכי הדין היה עו"ד יחיאל כ"ץ ונציגת האקדמיה הייתה פרופ' גבריאלה שלו.[27] הוועדה התבקשה על ידי שרת המשפטים איילת שקד להמליץ על שלושה מועמדים לתפקיד אך רק אביחי מנדלבליט זכה לארבעה ממליצים, לאחר שנשיא בית המשפט העליון לשעבר גרוניס התנגד לבחירה. שאר המועמדים היו הילה גרסטל, ישי בר, אבי ליכט, רז נזרי, איל ינון, גיא רוטקופף, סוזי נבות ויורם טורבוביץ'.[28] אף על פי שהביעה את מורת רוחה מהתוצאה לפיה יש רק מועמד אחד לתפקיד החליטה שקד לקבל את המלצת הוועדה ולהביא בפני הממשלה את מינויו של מנדלבליט.[2]

בראיון שהעניקה השרה שקד, הביעה את דעתה כי עדיף לוותר על ההליך של ועדת איתור, ולהפקיד את המינוי בידי שר המשפטים, בכפוף לבחינת הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה, כמקובל ביחס לתפקידים בכירים אחרים.[29]

תפקידי משנה ליועץ המשפטי לממשלה

על פי החלטת הממשלה ממונים ליועץ המשפטי לממשלה משנים העוסקים בתחומים שונים. בשנת 2018 יש ליועץ המשפטי לממשלה 7 משנים, המכהנים כראשי המחלקות ביחידת הייעוץ והחקיקה. המשנים ליועץ ממונים על ידי ועדת איתור שבראשה יושב היועץ המשפטי לממשלה וחבריה הם מנכ"ל משרד המשפטים, נציב שירות המדינה, נציג האקדמיה ונציג ציבור. על פי החלטת הממשלה המשנים ליועץ ממונים לתקופת כהונה קצובה של 8 שנים.[30]

  • המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לניהול ולתפקידים מיוחדים, עו"ד אבי ליכט. מאז פרישתו של עו"ד אבי ליכט, ממלא את מקומו עו"ד רז נזרי.
    • תחום הניהול – בתחום זה אמונה המחלקה על ההיבטים הניהוליים המשפטיים של המחלקה. בכלל זאת אחראית היחידה על בניית תהליכי העבודה בייעוץ וחקיקה וקביעת תוכניות העבודה של ייעוץ וחקיקה.
    • תחום התפקידים המיוחדים – תפקידה העיקרי של המחלקה בתחום זה הוא לסייע ליועץ המשפטי לממשלה בנושאים מורכבים ורגישים הנמצאים על שולחן היועץ המשפטי לממשלה. העבודה בתחום זה עשויה להקיף תחומי משפט שונים בהתאם לצורכי היועץ המשפטי לממשלה.
    • אחריות על יחידות המטה של מחלקת ייעוץ וחקיקה -
    • תחום חקיקת המשנה - תחום חקיקת המשנה עוסק בבדיקה המשפטית ובהתקנתן לפרסום של תקנות והוראות מינהל ב"רשומות" - בקובץ התקנות, בקובץ התקנות מק"ח (מיסים, קניה, חובה), בקובץ התקנות חש"ם (חיקוקי שלטון מקומי) ובילקוט הפרסומים. החומר כולל תקנות, צווים, הוראות, כללים, הודעות ומינויים וחוקי עזר של רשויות מקומיות. בנוסף, ראש תחום חקיקת משנה עוסקת במתן חוות דעת, ייעוץ והדרכה למשרדי הממשלה, לוועדות ולגופים אחרים, בעניין החומר המוצע לפרסום - אופן התקנתו, הבמה הראויה לפרסומו והתאמתו לכל דין, לרבות השפעתם של חידושי חקיקה עליו.
    • מחלקת נוסח החוק – מחלקה זו עוסקת בהכנת הנוסח של הצעות חוק ממשלתיות טרם פרסומם. עבודת המחלקה באה להבטיח דפוסי חקיקה אחידים וברורים, התאמת הצעות החוק לחקיקה הקיימת, סגנון מדויק וברור, ועוד. ראש המחלקה עוסקת במתן ייעוץ והדרכה למשרדי הממשלה ועובדת בתיאום עם משפטני מחלקת ייעוץ וחקיקה ועם היועצים המשפטיים בכנסת בעניין החוקים המוצעים, נוסחם הראוי ומיקומם.
    • המחלקה למשפט עברי – המחלקה למשפט עברי פועלת ליישום חוק יסודות המשפט, התש"ם- 1980, הקובע זיקה ל"עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל". פעילות זו כוללת כתיבת חוות דעת לצורך הליכי החקיקה והכנת טיעונים בפני בתי המשפט וכן במסגרת ייעוץ בסוגיות משפטיות לרשויות השלטון. ראש תחום משפט עברי מופיע בפני ועדות שרים וועדות של הכנסת ונוטל חלק בדיונים במשרד המשפטים ובצוותים בין-משרדיים כדי להביא את עמדת המשפט העברי בסוגיות שעל הפרק. בנוסף לכך, המחלקה שוקדת על עריכה שיטתית ועדכנית של המשפט העברי כיסוד לחקיקה ולפסיקה על פי סדר חוקי מדינת ישראל. לשם כך המחלקה עוסקת בעריכת מחקרים משפטיים ובהכנת ספרי עזר ופירושים לחוקי מדינת ישראל על פי מקורות המשפט העברי. המחלקה עורכת גם השתלמויות, שיעורים, סמינריונים וימי עיון לשופטים ולעורכי דין.
  • המשנה ליועץ המשפטי לממשלה למשפט ציבורי-מינהלי, עו"ד דינה זילבר; מכהנת עד ספטמבר 2020.
    • המחלקה למשפט ציבורי-מינהלי מסייעת ליועץ המשפטי לממשלה בתפקידו כפרשן המוסמך של הדין עבור הגופים הממשלתיים. במסגרת זו עוסקת המחלקה במתן חוות דעת והנחיות למשרדי הממשלה השונים, וכן לגופים ציבוריים אחרים. לשם כך עובדת המחלקה, באופן שוטף, מול היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה השונים, בהכוונה ובקביעת מדיניות. בנוסף, יוזמת המחלקה פניות והנחיות לגופי הממשלה השונים ולגופים ציבוריים אחרים לשם הבטחת שלטון החוק, ומלווה הליכים משפטיים הכרוכים בשאלות של גיבוש וקביעת מדיניות.
    • המחלקה אחראית גם לייזום, טיפול וליווי של חקיקה בנושאים כלליים של משפט מינהלי. המחלקה עוסקת בנושאים הנוגעים להבטחת טוהר המידות בשירות הציבורי ובהם עריכת הסדרים למניעת ניגוד עניינים לעובדי המדינה, הגבלות לאחר פרישה ודיני המכרזים. בנוסף, אחראית המחלקה לנושאי חקיקה מסוימים ובהם חקיקה בתחום השפיטה בעניינים מנהליים, בנושאים ביטחוניים, ובתחום הגנטיקה .
    • כמו כן, אחראים משפטני המחלקה על נושאים משפטיים אשר באחריות משרד הקליטה, משרד החוץ, משרד החקלאות, משרד הפנים (תחום מינהל האוכלוסין, כלי ירייה, מניעת ניגוד עניינים של נבחרים ברשויות המקומיות).
    • תחום תמיכת המדינה במוסדות ציבור - תחום תמיכת המדינה במוסדות ציבור עוסק בבחינת חוקיותם של תבחינים לתמיכת המדינה במוסדות-ציבור, המוצעים על ידי משרדי הממשלה השונים. זאת, בהתאם להוראות חוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, המתנה יישומם של תבחינים בקיום התייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה לעניין שוויוניותם. כמו כן, מספקת היחידה ייעוץ משפטי שוטף למשרדי הממשלה השונים בתחום יישומם הלכה למעשה של התבחינים שנקבעו.
    • במקביל, מסייעת היחידה למשרדי הממשלה בגיבוש תבחינים שוויוניים בתחומים אחרים, כגון: תבחינים להקצאת קרקע מטעם הרשויות המקומיות למוסדות-ציבור, אמות-מידה לתיקצוב המועצות הדתיות בישראל ותבחינים לשיבוץ חיילים בשירות סדיר בגופים חוץ-ממשלתיים.
  • המשנה ליועץ המשפטי לממשלה למשפט ציבורי-חוקתי, עו"ד רז נזרי; מכהן עד דצמבר 2024.
  • המשנה ליועץ המשפטי לממשלה למשפט אזרחי, עו"ד ארז קמיניץ; מכהן עד אוקטובר 2021.
  • המשנה ליועץ המשפטי לממשלה למשפט פלילי, עו"ד עמית מררי; מכהנת עד מאי 2025.
  • המשנה ליועץ המשפטי לממשלה למשפט כלכלי, עו"ד מאיר לוין; מכהן עד דצמבר 2024.
  • המשנה ליועץ המשפטי לממשלה למשפט בין-לאומי, ד"ר רועי שיינדורף; מכהן עד נובמבר 2021.
    • מחלקת ייעוץ וחקיקה (משפט בין-לאומי) הוקמה בשנת 2000. תכלית המחלקה היא להעמיד לרשות משרדי הממשלה השונים וגופי המדינה ייעוץ משפטי בנושא המשפט הבינלאומי והשלכותיו על המדינה, ולספק שירות מקצועי בכל הנוגע לכריתת הסכמים בינלאומיים וייצוג בתביעות בינלאומיות.
    • בין היתר מתפקידי המחלקה לייעץ באופן שוטף בנושאים בינלאומיים, להשתתף במשאים ומתנים לכריתת הסכמים בינלאומיים, לייעץ לגבי ההשלכות המשפטיות הנוגעות להסכמים הן במישור הפנימי והן במישור המשפט הבינלאומי, לסייע בגיבוש מדיניות אחידה של גורמים המיצגים את המדינה בנושאים שונים, ולדאוג לתיאום בנושא בין המשרדים השונים ובהתחשבות במדיניות מושכלת. המחלקה אחראית גם להבטיח כי במסגרת הסכמים בינלאומיים המדינה לא תוכפף לשיפוט זר או לשיפוט בינלאומי, אלא לאחר שקילת כל הנסיבות.
    • המחלקה היא גוף מקצועי שמתמחה בנושאים הקשורים להסכמים וסכסוכים בינלאומיים. המחלקה מאוישת על ידי מומחים למשפט בינלאומי, משא ומתן בינלאומי, והופעה בתביעות בינלאומיות. היחידה ממוקמת במחלקת ייעוץ וחקיקה, וכפופה ליועץ המשפטי לממשלה ולמשנה ליועץ המשפטי לממשלה (משפט בין-לאומי). בנוסף לתפקידיה בתחום הייעוץ והחקיקה, למחלקה גם תפקידים פרקליטותיים. המחלקה אחראית להעמיד ייצוג מקצועי למדינה בפני בתי דין זרים, גופי בוררויות בינלאומיים גופי גישור בינלאומיים, או כל פורום בינלאומי אחר.

הנחיות היועץ המשפטי לממשלה

הנחיות היועץ המשפטי לממשלה,[31] שגיבושן החל בעת שמאיר שמגר כיהן בתפקיד זה בשלהי שנות ה-60, עוסקות במגוון נושאים הקשורים בפעולה השוטפת של הממשלה ומשרדיה:

ההנחיות עודכנו על ידי היועצים המשפטיים שבאו לאחר שמגר, ובשנת 2003, בעת שאליקים רובינשטיין היה היועץ המשפטי לממשלה, עברו עדכון מקיף.

דיון ציבורי במאפייני התפקיד

מבנהו הייחודי של תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, שאיננו מוסדר בחוק ייעודי ואיננו מקובל במדינות אחרות, הביא לדיון ציבורי במאפייני התפקיד.

פיצול התפקיד

על פי הגדרתו כפשוטה, תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה הוא לשמש כ"עורך הדין של הממשלה". מתוך חמשת התפקידים שהוגדרו לעיל, ניתן לציין את שלושת התפקידים הבאים כהולמים הגדרה זאת:

  • מייעץ לממשלה בעניינים משפטיים.
  • מייעץ בהכנת תזכירי חוק של הממשלה.
  • מייצג את רשויות המדינה בבתי המשפט.

תפקיד נוסף שצוין, ראש התביעה הכללית מטעם המדינה (פרקליטות המדינה), אינו נגזר ישירות מהגדרת תפקידו של היועץ כעורך הדין של הממשלה.

יש הרואים סתירה וניגוד עניינים בין תפקידיו של היועץ כראש התביעה הכללית מטעם המדינה וכמייצג את רשויות המדינה בבתי המשפט. מחד, היועץ המשפטי מייעץ לממשלה ומסייע לה ליישם את מטרותיה באופן חוקי, ומגן על צעדיה בבית המשפט כפרקליטהּ. מאידך, בתפקידו כראש התביעה האחראי על כל כתבי האישום שמגישה המדינה, היועץ הוא המוסמך להורות על הגשת כתב אישום כנגד חברי ממשלה (ובכירים אחרים), ובעצם ההחלטה האם להגיש את התביעה וכיצד לטפל בה, עומד היועץ המשפטי לממשלה בפני ניגוד עניינים מובנה. בנוסף לכך, יש טוענים שכל אחד מהתפקידים דורש התמחות והתמודדות עם היקף חומר שהם מעבר ליכולתו של אדם בודד.[32]

קולות שונים, ובהם שרי המשפטים דניאל פרידמן, יעקב נאמן[33] ואיילת שקד, קראו לפצל בין תפקיד התובע הכללי לבין תפקיד היועץ לממשלה. גם באקדמיה יש שהציעו לפצל את התפקיד.[34][35]

גם ארגון ה־OECD קורא לפצל את תפקידי היועץ המשפטי לממשלה והתובע הכללי. עמדת הארגון היא שמילוי שני התפקידים בידי אדם אחד מפריע לטיפול משפטי אובייקטיבי, ומערב בין אינטרסים פוליטיים לכלכליים.[36] הארגון אף דרש לבצע את הפיצול כתנאי להצטרפות ישראל לארגון, אך נסוג מהדרישה אחרי שהופעל עליו לחץ רב.

רבים במערכת המשפטית מתנגדים לשינוי מבני בתפקידי היועץ המשפטי. המתנגדים לפיצול המשרה, ובהם יועצים משפטיים לשעבר כמו נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק וכן מני מזוז, סבורים שהדבר יביא להחלשת מערכת אכיפת החוק בישראל.[37]

שאלת הייעוץ המחייב

בפסקי דין אחדים קבעו שופטי בג"ץ שחוות דעתו המשפטית של היועץ המשפטי לממשלה מחייבת את הממשלה.[39] בראיון אתו הציג אהרן ברק את הבסיס לגישה זו:

בכל מקרה חוות-דעת היועץ תחייב, שכן היא קובעת לממשלה את מסגרת סמכותה. אם הממשלה פועלת בניגוד לחוות-דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, היא חורגת מסמכותה, ואת זאת היא אינה רשאית לעשות. מדוח ועדת אגרנט למדנו כי חוות-הדעת של היועץ המשפטי אומרת לממשלה מהו הדין. הממשלה אינה יכולה לטעון כי הדין הוא אחר. מכיוון שכך, היא חייבת לפעול על-פי הדין. אם תרצו, לא חוות-הדעת של היועץ מחייבת, אלא הדין הוא המחייב, והיועץ המשפטי אומר לממשלה באופן מוסמך מהו הדין.[37]

בשאלה האם קביעות אלה הן הלכה מחייבת או שהן בגדר הערת אגב בלבד, נטושה מחלוקת בין המשפטנים.[40]

נגד הגישה שביטא ברק טענו המבקרים שסמכות כזו, המופקדת בידי אדם שאינו נבחר ציבור, מנוגדת לעקרונות יסוד דמוקרטיים.[3] יתרה מזו, על פי הנוהג הקיים, אפילו אם היועץ חושב שפעולה ממשלתית אינה ראויה, אף על פי שאינה נוגדת את החוק, הוא רשאי להתנגד לה ולכפות את עמדתו על הממשלה, ובכך מאותו הרגע, הלכה למעשה, היא אינה חוקית.[3] שרי המשפטים חיים רמון,[41] דניאל פרידמן[42] ואיילת שקד[43] ביקרו את גישת 'הייעוץ המחייב'. גם באקדמיה נמתחה ביקורת על תפיסה זו, בין השאר על ידי פרופ' רות גביזון,[44] וד"ר איתן לבונטין.[45]

לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, קבע שלשר הביטחון, אביגדור ליברמן, אין סמכות להתערב בתכנים המשודרים בגלי צה"ל, אמר ליברמן: "עם כל הכבוד וההערכה שאני רוחש ליועץ המשפטי לממשלה, הוא עדיין רק יועץ ואני שר הביטחון ויש לי אחריות. אני לא חייב לקבל את עמדתו ואני דוחה אותה על הסף."[46] בתגובה אמר מנדלבליט כי "חוות דעתו המשפטית של היועץ המשפטי לממשלה בדבר הדין היא מחייבת, בהיותו הפרשן המוסמך של הדין עבור כלל רשויות המדינה, ושרי הממשלה בכלל זה".[47]

גיל ברינגר, יועץ שרת המשפטים איילת שקד, טען שההתייחסות לחוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה כמחייבת את הממשלה - בטעות יסודה. אף כי כך הוחלט על ידי בית המשפט העליון במהלך שנות התשעים, הרי שהחלטת בית המשפט הסתמכה על פרשנות מוטעית של המסורת הנוהגת ובניגוד למסקנותיהן של ועדות מקצועיות שדנו באופי התפקיד וסמכותו לפני פסיקת בית המשפט ולאחריה. ברינגר טוען בנוסף כי רק במהלך העשור האחרון החלו בתי המשפט להתייחס אל היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה כאל "שומרי סף", וזאת תוך ניסיון לאמץ מאפיינים מהמשפט התאגידי האמריקאי למשפט הציבורי הישראלי, על אף ההבדלים הברורים בין התחומים השונים שאותם הוא מונה.[48] חן מענית, פרשן משפט ועורך מחלקת תחקירים של העיתון "גלובס", שלל את גישתו של ברינגר וטען "ברינגר לא רוצה 'שומר סף' ולא רוצה 'יועץ משפטי לממשלה', הוא רוצה 'יס-מן'".[49]

ייצוג

בבג"ץ אמיתי נקבע כי "אם, לדעת היועץ המשפטי לממשלה, הרשות השלטונית אינה פועלת כדין, הרשות בידי היועץ המשפטי לממשלה להודיע לבית המשפט כי הוא לא יגן על פעולת הרשות".[50] בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה נאמר בהקשר זה: "ייצוג המדינה בכל עניין אזרחי, מינהלי, בינלאומי, פיסקלי, משפט העבודה ואחר, מופקד בידי היועץ המשפטי לממשלה ובאי-כוחו. על-פי הנוהג במדינת ישראל אין ייצוג חיצוני אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה. לכך חשיבות כדי שהמדינה לא תדבר בבתי-המשפט בקולות שונים, על ידי גורמים המייצגים אינטרסים מדינתיים מסוגים שונים."[51]

מבקרי גישה זו טוענים כי מאחר שלממשלה אין אפשרות למנות מחליף ליועץ או לפטרו, וכן אין באפשרותה לעתור לבג"ץ נגד החלטותיו, נוצר מצב שבו הממשלה איבדה את זכותה לייצוג משפטי במקרה שישנה מחלוקת בינה לבין היועץ על פירוש החוק. השרה איילת שקד ביקרה את הנוהג הזה וטענה כי הסמכות של היועץ המשפטי לממשלה להטיל וטו בפועל על כל החלטת ממשלה כראות עיניו פוגעת במנהל התקין ובמשילות, בכך שהיא יוצרת מצב שבו לממשלה שנושאת באחריות אין סמכות ואילו ליועץ שאינו נושא באחריות יש סמכות גדולה מדי.[52] גם משפטנים מן האקדמיה הביעו ביקורת על שיטה זו, בהם הפרופסורים גדעון ספיר ורון שפירא וד"ר איתן לבונטין.[53]

על סמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה בתחום הייעוץ לממשלה וייצוגה בערכאות נמתחה ביקורת גם בשל ייחודיות הסמכויות האלו לעומת המקובל בעולם. מחקר השוואתי שפרסם ד"ר אביעד בקשי מעלה כי המצב הקיים בישראל בנוגע לסמכויות הייעוץ והייצוג של היועץ המשפטי לממשלה, איננו מקובל במדינות שנבחנו, והומלץ לשנות מספר נקודות בהגדרת תפקידי היועץ. בין השאר הומלץ שחוות דעתו של היועץ לא תחייב את הממשלה, שהממשלה וכן שר רלוונטי יקבעו מה היא עמדתם שתוצג בבית המשפט, ושהם יוכלו למנות פרקליט פרטי שייצג את עמדתם בבית המשפט במקרה שאינם סומכים על הייצוג שמעניק להם היועץ המשפטי במקרה הנדון. כמו כן הוצע להפריד מוסדית בין אגפי הייעוץ והייצוג שבמשרד היועץ המשפטי לממשלה.[54]

במהלך הדיון בהצעת חוק להסדרת ההתיישבות ביהודה והשומרון הביע היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט את עמדתו לפיה אין לקבל את הצעת החוק שכן היא מנוגדת לדין הבין-לאומי ופוגעת במעמד בית המשפט העליון,[55] והודיע שלא יגן על החוק אם זה יאושר בכנסת, משום שהוא בלתי חוקתי ועלול להוביל להגשת תביעה נגד ישראל בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג.[56] כאשר הוגשה לבג"ץ עתירה לפסילת החוק, היועץ המשפטי נמנע מלייצג את הממשלה, ואף התייצב לצד העותרים,[57] אך התיר לממשלה לשכור עורך דין מטעמה.[58]

ביקורת על תפקוד היועץ

ככל גוף ציבורי, גם פעולתו של היועץ המשפטי לממשלה חשופה לביקורת שיפוטית. בעקבות בג"ץ שור[59] נקבע שביקורת זו מוגבלת רק לבדיקה האם החלטת היועץ "יסודה ביושר ובתום לב; במניעים טהורים ולא נפסדים; במטרה הכרוכה באינטרס הציבורי ומכל מקום, שאינה עומדת – כאשר היועץ המשפטי מבקש, מטעמים שבצדק, את טובתו של הנאשם – בסתירה ברורה לאינטרס הזה". בשנות ה-80בוטלה הגבלה זו, ונקבעה הסמכות לביקורת שיפוטית נרחבת, בהתאם לכל עילות הפנייה לבג"ץ.[60] לדברי אהרן ברק, "עוצמתו של היועץ המשפטי נשענת על בית-המשפט העליון, המפקח עליו."[37] פעמים רבות הוגשו עתירות לבג"ץ נגד תפקודו של היועץ המשפטי לממשלה. דוגמה לכך היא בג"ץ גנור,[61] שבו בוטלה החלטת היועץ המשפטי לממשלה, יוסף חריש, שלא להעמיד לדין את הבנקים ומנהליהם בפרשת משבר מניות הבנקים. לעומת זאת נדחתה עתירה נגד היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, על החלטתו להגיע להסדר טיעון עם נשיא המדינה, משה קצב, בעניין עבירות מין שנחשד בהן.[62]

בנוסף לדרך הפורמלית של פנייה לבג"ץ מתקיימת לעיתים מחאה ציבורית נגד תפקוד היועץ. דוגמה בולטת לכך היא המחאה נגד היועץ המשפטי לממשלה החל מנובמבר 2016, שהתבטאה בסדרת הפגנות שבועיות נגד היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, בטענה שהוא מתמהמה להגיש כתב אישום בפרשות פליליות שבהן מעורבים ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, רעייתו, שרה נתניהו, ואנשי ממשל נוספים. מנדלבליט התייחס להפגנות ואמר כי "ההחלטה על הגשת כתב אישום תתקבל אך ורק על בסיס האינטרס הציבורי. לעולם לא נהיה מונעים משיקולים זרים".[63]

היועצים המשפטיים לממשלה

היועצים המשפטיים לממשלות ישראל
מספר דיוקן שם

(תקופת חיים)

תקופת הכהונה הערות
1 Yaakov Shimshon Shapira יעקב שמשון שפירא

(1902–1993)

1948 1950 לימים שר המשפטים
2 Cohen haim חיים כהן

(1911–2002)

1950 1960 לימים שר המשפטים והמשנה לנשיא בית המשפט העליון
3 Gideon Hausner and Robert Servatius at the Eichmann trial USHMM No 65284 גדעון האוזנר

(1915–1990)

1960 1963
4 Moshe Ben-Zeev משה בן זאב

(1911–1995)

1963 1968
5 Meir Shamgar מאיר שמגר

(1925–)

1968 1975 לימים נשיא בית המשפט העליון
6 AHARON BARAK אהרן ברק

(1936–)

1975 1978 לימים נשיא בית המשפט העליון
7 Yitzchak Zamir יצחק זמיר

(1931–)

1978 1986 לימים שופט בית המשפט העליון
8 יוסף חריש

(1923–2013)

1986 1993
9 מיכאל בן יאיר

(1942–)

1993 1997
10 Roni Bar-On רוני בר-און

(1948–)

1997 1997 כיהן בתפקיד זה במשך שתי יממות בלבד
11 Elyakim Rubinstein High court judge אליקים רובינשטיין

(1947–)

1997 2004 לימים משנה לנשיאת בית המשפט העליון
12 Menimazuz 2 מני מזוז

(1955–)

2004 2010 לימים שופט בית המשפט העליון
13 Yehuda Weinstein2012-1 יהודה וינשטיין

(1944–)

2010 2016
14 Avichai Mandelblit אביחי מנדלבליט

(1963–)

2016 מכהן

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ביקורת על התפקיד והצעות לתיקונו:

הערות שוליים

  1. ^ על פי יצחק זמיר שם התפקיד "היועץ המשפטי" מקורו בטעות. השם המקורי ניתן על ידי השלטון הבריטי ב-1917, כשמו של המוסד המקביל בבריטניה: "Attorney General". בתרגום לקוי קראו לו בעברית "היועץ המשפטי", אף כי מלכתחילה הוא היה יותר מיועץ. מקור: הרצאה "משרת היועץ המשפטי לממשלה" מפי יצחק זמיר, באתר האוניברסיטה המשודרת בגלי צה"ל (החל בדקה 1:40), 29 באוקטובר 2017
  2. ^ 2.0 2.1 מינוי היועץ המשפטי לממשלה, החלטה מספר 927 של ממשלת ישראל, משנת 2016, באתר של משרד ראש הממשלה, מיום 3 בינואר 2016 (הקישור אינו פעיל)
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 אוולין גורדון, איך איבדה הממשלה את זכותה לייצוג משפטי, תכלת 4, קיץ התשנ"ח / 1998
  4. ^ יחיאל גוטמן, היועץ המשפטי נגד הממשלה, הוצאת עידנים, 1981, עמ' 37
  5. ^ יחיאל גוטמן, היועץ המשפטי נגד הממשלה, הוצאת עידנים, 1981, עמ' 39-40
  6. ^ יחיאל גוטמן, היועץ המשפטי נגד הממשלה, הוצאת עידנים, 1981, עמ' 45
  7. ^ איתן לבונטין, 'אמת מדומה ואמת כהווייתה: יובל לדוח ועדת אגרנט', בתוך ספר לבונטין, עמוד 131, 2013
  8. ^ דו"ח ועדת המשפטנים בדבר סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, פיסקה ד
  9. ^ דו"ח ועדת המשפטנים בדבר סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, פיסקה ה
  10. ^ דו"ח ועדת המשפטנים בדבר סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, פיסקה ז
  11. ^ דו"ח ועדת המשפטנים בדבר סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, פיסקה ח. בתוך ספר קלינגהופר: על המשפט הציבורי, עמ' 421
  12. ^ יצחק זמיר, 'היועץ המשפטי לממשלה והמאבק על חוקיות השלטון', עיוני משפט יא, עמ' 411, התשמו
  13. ^ אביעד בקשי, היועץ המשפטי והממשלה: ניתוח והמלצות, באתר פורום קהלת, תשעח, 2017.
  14. ^ רות גביזון, היועץ המשפטי לממשלה: בחינה ביקורתית של מגמות חדשות, פלילים ה, עמ' 88, ספטמבר 1996
  15. ^ איתן לבונטין, 'אמת מדומה ואמת כהווייתה: יובל לדוח ועדת אגרנט', בתוך ספר לבונטין, 2013
  16. ^ אבישי גרינצוייג, "בניגוד לעמדת הפרקליטות: בג"ץ אישר לשר אקוניס לייצג את עצמו בעתירה נגדו", פורסם באתר maariv ב-11/11/2018
    בג"ץ: אקוניס ייצג את עצמו עצמאית, באתר ערוץ 7, ג' בכסלו תשע"ט 11/11/18
  17. ^ זאב סגל, צללים מרחפים על שלטון החוק - עם פרשת בר-און ובעקבותיה, משפט וממשל ד', תשנ"ח, עמ' 589-588
  18. ^ 18.0 18.1 בר און-חברון, בלקסיקון "העין השביעית" לתקשורת ועיתונות.
  19. ^ זאב סגל, צללים מרחפים על שלטון החוק - עם פרשת בר-און ובעקבותיה, משפט וממשל ד', תשנ"ח, עמ' 593
  20. ^ זאב סגל, צללים מרחפים על שלטון החוק - עם פרשת בר-און ובעקבותיה, משפט וממשל ד', תשנ"ח, עמ' 592
  21. ^ מרדכי בן-דרור, קווים לבחירת היועץ המשפטי לממשלה, המשפט ד', 1998, ע' 48
  22. ^ דו"ח ועדת שמגר, עמוד 12
  23. ^ אביעד גליקמן, איתור יועץ משפטי: הוועדה מפוצלת בנושא הפיצול, באתר ynet, 5 באוקטובר 2009
  24. ^ אמנון מרנדה, ועדת איתור היועמ"ש: אין הסכמה, מחזירים המנדט, באתר ynet, 19 בנובמבר 2009
  25. ^ אטילה שומפלבי, נאמן יראיין וימליץ, השרים יבחרו אחד מארבעה, באתר ynet, 22 בנובמבר 2009
  26. ^ אביעד גליקמן, נאמן הודיע לנתניהו: המועמד ליועץ - עו"ד וינשטיין, באתר ynet, 26 בנובמבר 2009
  27. ^ יסמין גואטה, הושלם הרכב ועדת האיתור לבחירת היועץ המשפטי לממשלה הבא, באתר הארץ, 30 ביולי 2015
  28. ^ משה גורלי, אביחי מנדלבליט - המועמד היחיד לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, באתר כלכליסט, 20 בדצמבר 2015
  29. ^ ראיון עם שרת המשפטים על תפקיד הייעוץ המשפטי בהליכי חקיקה וגבולותיו, באתר פורום קהלת, 30 באוקטובר 2016
  30. ^ רשימת המשרות הבכירות בשירות המדינה עליהן יחול ההסדר בדבר קביעת תקופת כהונה ומשך תקופת הכהונה או הפז"מ שנקבעה לגבי כל משרה, החלטה מספר 4470 של ממשלת ישראל, משנת 2009, באתר של משרד ראש הממשלה, מיום 8 בפברואר 2009
  31. ^ הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, באתר משרד המשפטים
  32. ^ מרדכי קרמניצר, היועץ המשפטי לממשלה - תפקיד טבעי או חיבור מלאכותי, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 25 באוקטובר 2009
  33. ^ יעקב נאמן, מסמך: פיצול סמכויות היועמ"ש (טיוטת הצעה), באתר News1 מחלקה ראשונה‏, נובמבר 2009
  34. ^ הפרדת סמכויות - היועץ המשפטי לממשלה כתובע וכפוליטיקאי, פרופ' ליאון שלף, קריית המשפט ב, תשס"ב.
  35. ^ פרופ' בועז סנג'רו, בכל זאת פיצול (בין תפקידי היועץ המשפטי לממשלה), 2009
  36. ^ דוד ליפקין, רגע ההכרעה: ישראל תצטרף ל-OECD?, באתר nrg‏, 8 באוקטובר 2009
  37. ^ 37.0 37.1 37.2 דניאל בן-אוליאל ויובל יועז, היועץ המשפטי לממשלה – דברי ימי המחלוקת: שיחה עם אהרן ברק, משפט וממשל י"ז, תשע"ה
  38. ^ רות גביזון, "היועץ המשפטי לממשלה: בחינה ביקורתית של מגמות חדשות", פלילים ה(2), תשנ"ז. עמ' 85–96
  39. ^ בג"ץ 1635/90 יוסף ז'רז'בסקי נגד ראש הממשלה, מר יצחק שמיר ואחרים, ניתן ב-25 בפברואר 1991, פ"ד מה(1), עמ' 801;
    בג"ץ 3094/93 התנועה למען איכות השלטון בישראל נגד ממשלת ישראל ואחרים, ניתן ב-8 בספטמבר 1993, פ"ד מז(5), עמ' 427;
    בג"ץ 4267/93 אמיתי - אזרחים למען מינהל תקין וטוהר המידות נגד יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל ואחרים, ניתן ב-8 בספטמבר 1993, פ"ד מז(5), עמ' 474;
    בג"ץ 4247/97 סיעת מרצ במועצת עיריית ירושלים ואחרים נ' השר לענייני דתות ואחרים, ניתן ב-3 בדצמבר 1998.
    פרופ' רות גביזון הסתייגה מתוקפן של אחדות מקביעות אלה, בנימוק שאינן מתבססות על מקורות מספקים.[38]
  40. ^ ראו למשל: איתן לבונטין במאמרו אמת מדומה ואמת כהויתה: יובל לדוח ועדת אגרנט, ספר לבונטין, עמ' 149–150. וכן בדבריו בכנס הייעוץ המשפטי והממשלה – עיון בסמכויות הייעוץ והייצוג, מושב ד. עמ' 14, בהתייחס לדברי ד"ר אביעד בקשי במושב השלישי בכנס, עמ' 10
  41. ^ בן שאול, רמון: מזוז מבצע במדינה טרור משפטי באתר ערוץ 7, 24/08/08
  42. ^ דניאל פרידמן, הארנק והחרב, הוצאת ידיעות ספרים, עמ' 166 ואילך, עמ' 535 ואילך.
  43. ^ הייעוץ המשפטי והממשלה – עיון בסמכויות הייעוץ והייצוג] בכנס שערך פורום קהלת ב-7 באוקטובר 2015, עמ' 3.
  44. ^ ראו דברי פרופ' גביזון בכנס הייעוץ המשפטי והממשלה – עיון בסמכויות הייעוץ והייצוג, מושב ג' בכנס שערך פורום קהלת ב-7 באוקטובר 2015
  45. ^ ד"ר איתן לבונטין, אמת מדומה ואמת כהווייתה: יובל לדו"ח ועדת אגרנט, בתוך 'ספר לבונטין', 2013. עמ' 131
    איתן לבונטין ורות גביזון, עמדתו "המחייבת" של היועץ המשפטי לממשלה, ספר שמגר – מאמרים א', 2003
  46. ^ משה ויסטון, ‏ליברמן: "גפן עוכר ישראל. מנדלבליט רק יועץ", באתר כיפה, 23 בינואר 2018
  47. ^ דניאל דולב‏, היועמ"ש נגד ליברמן בסערת גלי צה"ל: הנחייתי בעניין גפן - מחייבת, באתר וואלה! NEWS‏, 23 בינואר 2018
  48. ^ גיל ברינגר, "המחטף השקט: מיועצים משפטיים ל"שומרי סף"", השילוח 11, ספטמבר 2018
  49. ^ חן מענית, ‏היועץ הנאמן של איילת שקד חושף תפיסה מסוכנת, באתר גלובס, 24 בספטמבר 2018
  50. ^ בג"ץ 4267/93 אמיתי - אזרחים למען מינהל תקין וטוהר המידות נגד יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל ואחרים, ניתן ב-8 בספטמבר 1993, פ"ד מז(5), עמ' 474
  51. ^ תפקידי היועץ המשפטי לממשלה, הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, 16 בפברואר 2003
  52. ^ כנס קהלת: שרת המשפטים, ח"כ איילת שקד על בעיית סמכויות היועמ"ש, ערוץ יוטיוב של פורום קהלת, 8 באוקטובר 2015
  53. ^ הייעוץ המשפטי והממשלה – עיון בסמכויות הייעוץ והייצוג, מושב רביעי בכנס שערך פורום קהלת ב-7 באוקטובר 2015
  54. ^ ד"ר אביעד בקשי, הייעוץ המשפטי והממשלה: ניתוח והמלצות מהדורה שנייה, פורום קהלת, 2017
  55. ^ טובה צימוקי ויעל פרידסון, היועמ"ש על חוק ההסדרה: "אין לקבל פתרונות שאינם בגדר החוק, לממש את החלטת בג"ץ", באתר ynet, 14 בנובמבר 2016
  56. ^ טובה צימוקי, אלישע בן קימון ומורן אזולאי, היועמ"ש לנתניהו: לא אגן בבג"ץ על חוק ההסדרה, באתר ynet, 30 בינואר 2017
  57. ^ משה גורלי, נציג היועמ"ש בביהמ"ש: "חוק ההסדרה פוגע בזכויות אדם - ויש לבטלו", באתר כלכליסט, 3 ביוני 2018
  58. ^ טובה צימוקי, חוק ההסדרה: עו"ד פרטי יוכל להגן על המדינה בבג"ץ, באתר ynet, 5 בפברואר 2017
  59. ^ בג"ץ 156/56 פרידה שור נגד היועץ המשפטי לממשלה, ניתן ב-14 בפברואר 1957
  60. ^ בג"ץ 329/81 מירה נוף נגד היועץ המשפטי לממשלה ואחרים, ניתן ב-30 באוקטובר 1983, פ"ד לז(4), עמ' 333–334
  61. ^ בגץ 935/89 אורי גנור ואחרים נגד היועץ המשפטי לממשלה, ניתן ב-10 במאי 1990
  62. ^ בג"ץ 5699/07 פלונית (א') נ' היועץ המשפטי לממשלה, ניתן ב-26 בפברואר 2008
  63. ^ מור שמעוני, ‏מנדלבליט: "הזכות להפגין היא זכות יסוד במדינה דמוקרטית", באתר מעריב השבוע, 29 באוגוסט 2017
אביחי מנדלבליט

אביחי מַנדלבליט (נולד ב-29 ביולי 1963) הוא היועץ המשפטי לממשלה מאז פברואר 2016. דוקטור למשפטים, אלוף במילואים, לשעבר הפרקליט הצבאי הראשי. אחרי פרישתו מצה"ל כיהן כמזכיר הממשלה בממשלתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו.

אהרן ברק

אהרן ברק (נולד ב-16 בספטמבר 1936) הוא משפטן ישראלי. כיהן כנשיא בית המשפט העליון (1995–2006), היועץ המשפטי לממשלה (1975–1978) וכדיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. פרופסור למשפטים, חתן פרס ישראל למדעי המשפט לשנת 1975. כיום מרצה במרכז הבינתחומי הרצליה ובאוניברסיטת ייל האמריקנית.

באב א-זהרה

באב א-זהרה (בערבית: باب الساهرة, תעתיק מדויק באב אלסאהרה) היא שכונה ערבית במזרח ירושלים, מצפון לעיר העתיקה, השוכנת בין שער שכם ושער הפרחים מדרום, למושבה האמריקאית ושייח ג'ראח בצפון. ובין דרך בר לב ושכונת מאה שערים במערב, לשכונת ואדי אל-ג'וז במזרח. שער הפרחים, הקרוי בערבית באב א-זהרה, העניק לשכונה את שמה.

השכונה נוסדה בסוף המאה ה-19 לאורך הדרך לשכם ובקרבת גן הקבר. השכונה הייתה אחת השכונות הערביות הראשונות מחוץ לחומות ירושלים. בתקופת המנדט הבריטי, וביתר שאת לאחר חלוקת ירושלים בשנת 1948, הפכה השכונה למרכז העסקי והמסחרי במזרח ירושלים.

רחובותיה הראשיים של השכונה, דרך שכם ורחוב צלאח א-דין, הם עורקי המסחר של הקהילה הערבית בירושלים, בהם שוכנים סניפי הבנקים המרכזיים ומסעדות, והם למעשה המשכו הצפוני של שוק העיר העתיקה בירושלים. במזרח השכונה, שוכן מוזיאון רוקפלר לארכאולוגיה שנחנך ב-1937. בצפון השכונה, לאורך רחוב צלאח א-דין, שוכנים בית המשפט המחוזי, משרד המשפטים ולשכת היועץ המשפטי לממשלה. ברחוב אבו עובידה בשכונה ניצב האוריינט האוס. ברחוב נוזהה ממוקם תיאטרון אל-חכוואתי.

גדעון האוזנר

גדעון האוזנר (26 בספטמבר 1915 – 15 בנובמבר 1990) היה משפטן ופוליטיקאי ישראלי. כיהן כיועץ המשפטי לממשלה, כחבר הכנסת וכשר בממשלת ישראל. ידוע בעיקר כמי שהיה התובע מטעם מדינת ישראל במשפט אייכמן.

היועץ המשפטי לכנסת

היועץ המשפטי לכנסת עומד בראש הלשכה המשפטית של הכנסת. מעמדו, תפקידיו והליך מינויו הוסדרו לראשונה רק בשנת 2001, עם הוספתו של פרק ז' לחוק הכנסת, התשנ"ד-1994. החוק נחקק תחת התפיסה כי היועץ המשפטי של הרשות המחוקקת צריך להיות מקביל ככל האפשר ליועץ המשפטי של הרשות המבצעת, הוא היועץ המשפטי לממשלה. על כן, נקבעו בחוק מספר הוראות הדומות להוראות לגבי היועץ המשפטי לממשלה, בנוגע לתנאי הכשירות, להליך המינוי ועוד.

המחאה נגד היועץ המשפטי לממשלה

המחאה נגד היועץ המשפטי לממשלה היא סדרת הפגנות שבועיות שהתנהלה החל מנובמבר 2016 מדי מוצאי שבת, בסמוך לביתו של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט בפתח תקווה, והחל מדצמבר 2017 עברה באופן חלקי לשדרות רוטשילד בתל אביב. המוחים טוענים בין היתר שמנדלבליט מתמהמה להגיש כתב אישום בפרשות פליליות שבהן מעורבים ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, רעייתו, שרה נתניהו, ואנשי ממשל נוספים. חלקם דורשים את החלפתו של מנדלבליט או את העמדתו לדין של נתניהו.

ועדת שמגר (היועץ המשפטי לממשלה)

הוועדה הציבורית לבחינת דרכי המינוי של היועץ המשפטי לממשלה ונושאים הקשורים לכהונתו, המוכרת בשם ועדת שמגר, היא ועדה ציבורית בראשותו של נשיא בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר, אשר נתמנתה בשנת 1997 על ידי שר המשפטים צחי הנגבי, על-מנת לבחון את דרכי המינוי ונושאים הקשורים לכהונתו של היועץ המשפטי לממשלה בעקבות פרשת בר-און חברון.

יועץ משפטי

יועץ משפטי הוא עורך דין העוסק במתן שירותים משפטיים דרך קבע לגוף מסוים, פרטי או ציבורי. שירותים אלה יכולים לכלול ייצוג בערכאות, ניהול משא ומתן ועריכת חוזים, מתן חוות דעת משפטיות, ועוד. יש גופים שבהם היועץ המשפטי הוא עובד המועסק על ידם במשרה מלאה ועובד איתם בלעדית, ואחרים מתקשרים עם משרדי עורכי דין חיצוניים.

ייעוץ וחקיקה (משרד המשפטים)

ייעוץ וחקיקה הוא שמו (משנת 2017) של האגף במשרד המשפטים בראשו עומד היועץ המשפטי לממשלה העוסק בליווי משפטי של הכנת החקיקה בממשלה ובכנסת ובייעוץ משפטי לרשות המבצעת לצד אחריות שזו תשמור על קיום החוק. למעשה אגף "ייעוץ וחקיקה" כולל את כל התחומים שבסמכות היועץ המשפטי לממשלה למעט הפרקליטות.

האגף כולל שבע מחלקות אשר בראש כל אחת מהן עומד משנה ליועץ המשפטי לממשלה. המשנים ליועץ המשפטי לממשלה מתמנים על ידי ממשלת ישראל לכהונה של 6 שנים. המחלקות השונות מונות כ-150 משפטנים.

יצחק זמיר

יצחק זמיר (נולד ב-15 באפריל 1931) הוא פרופסור ישראלי למשפטים, היועץ המשפטי לממשלה בשנים 1978–1986 ושופט בית המשפט העליון בשנים 1994–2001. חתן פרס ישראל (1997) ופרס א. מ. ת. (2014). בשנת 2003, קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה.

כתב אישום

כתב אישום הוא המסמך הפותח את ההליך הפלילי ומוגש על ידי המאשימה - היא המדינה.

במדינת ישראל מוגש כתב אישום על ידי תובע מוסמך (שוטר, פרקליט, או אף עורך דין פרטי שהוסמך לכך במקרים מסוימים, כגון בעבירות על חוק התכנון והבנייה), אם מצא תובע מוסמך זה כי קיימות ראיות להוכחת האשמה וכי קיים עניין לציבור.

כתב האישום מוגש על פי שיקול דעתו של התובע, המוסמך על ידי היועץ המשפטי לממשלה. ישנן שיטות משפט, כשיטת המשפט המקובל בעבר, או שיטת המשפט הנהוגה בחלק מהמדינות ובמשפטים בפני בית משפט פדרלי בארצות הברית, שבהן בעבירות חמורות לא ניתן להגיש כתב אישום על ידי תובע, אלא זוהי מלאכתו של חבר מושבעים גדול בפניו פורש התובע את ראיותיו בהליך מקדמי, והוא המחליט על הגשת כתב האישום לנאשם.

הדיון דלהלן במבנה כתב האישום, בהליכים הקשורים בו, ובתכנו, הוא לפי הדין הפלילי הנוהג במדינת ישראל.

מני מזוז

מני (מנחם) מזוז (נולד ב-30 באפריל 1955), הוא שופט בבית המשפט העליון (מונה בנובמבר 2014). כיהן כיועץ המשפטי לממשלה בשנים 2004–2010.

משפטיזציה

משפטיזציה היא תופעה שבה נורמות ודפוסי פעולה משפטיים מחלחלים לתחומי חיים אחרים.

בישראל באה מגמה זו לידי ביטוי בכמה אופנים:

הרחבת היקף הביקורת השיפוטית של בתי המשפט (בעיקר של בג"ץ) על פעולת הרשות המבצעת;

הגדלת משקלו של המשפט הפלילי ככלי לשם התמודדות עם שחיתות ופגיעה בטוהר המידות, תוך צמצום משקלן של נורמות חוץ-משפטיות;

הרחבת התחומים המובאים להכרעת היועץ המשפטי לממשלה ויועצים משפטיים אחרים;

בצבא: ייעוץ משפטי צמוד למפקדים וחיילים, והזדקקות לאישור משפטי לביצוע פעולות צבאיות ומלחמתיות, לעיתים על חשבון שיקול הדעת של המפקד בשטח;

הזדקקות גוברת והולכת לתיווכם ולהכרעתם של בתי המשפט בהסדרת יחסי העבודה;

מתן עדיפות לשופטים ולמשפטנים בעת בחירת הרכבן של ועדות ציבוריות שונות;

הסדרת תחומים רבים יותר בחקיקה;

שימוש גובר בטרמינולוגיה משפטית גם מחוץ לעולם המשפט.

משרד המשפטים

משרד המשפטים הוא המשרד הממשלתי האמון על עשיית צדק ושירות הציבור בתחומי המשפט של מדינת ישראל.

המשרד אמון על שורה ארוכה של נושאים ותחומי פעילות משפטיים ומקצועיים שונים, ובין תפקידיו העיקריים:

ארגון מערכות בתי המשפט, בתי הדין וההוצאה לפועל

הכנת נוסח החקיקה הממשלתית, ליווי החקיקה הפרטית ופרסום הרשומות

ייעוץ משפטי לממשלה ולמשרדיה

אכיפת החוק הפלילי באמצעות מערכת התביעה הכללית

ייצוג המדינה בפני ערכאות שיפוטיות ומעיין שיפוטיות

ביצוע חוקים ששר המשפטים ממונה על ביצועם, ובכלל זה מתן שירותים משפטיים ואסדרה בתחומים משפטיים ומקצועיים מגווניםבמשרד המשפטים נכללים, בין היתר, היחידות והמערכים הבאים: הייעוץ המשפטי לממשלה ומחלקת ייעוץ וחקיקה, פרקליטות המדינה, האגף לסיוע משפטי אזרחי, הסנגוריה הציבורית, אגף האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי, האגף לרישום והסדר מקרקעין, אגף שומת מקרקעין, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור, הרשות למשפט טכנולוגיה ומידע, רשות הפטנטים, רשות התאגידים, נציבות תלונות הציבור על שופטים, בתי הדין השרעיים, בתי הדין הדתיים הדרוזיים, מחלקת החנינות, מערכת 'רשומות', בתי הדין לביקורת משמורת, מינהל הוועדה הציבורית לקביעת ייעודם של עיזבונות לטובת המדינה, היחידה לענייני העדות הנוצריות, המרות דת וברית הזוגיות, היחידה הממשלתית לחופש המידע, יחידת תיאום המאבק בסחר בבני אדם, יחידת הממונה על העזרה המשפטית מול המועצה הפלסטינית וכן יחידות מטה הנהלת המשרד.

המשרד אמון על אסדרה ורישוי מקצועות בתחומים משפטיים ומקצועיים שונים ובהם רואי חשבון מועצת רואי החשבון, מתווכים במקרקעין רשם המתווכים, מועצת שמאי מקרקעין, המחלקה לרישוי חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, נוטריונים, עורכי פטנטים וטוענים שרעיים.

שר המשפטים אחראי על-פי חוק על מינהל בתי המשפט באמצעות הנהלת בתי המשפט, על מינהל בתי הדין הרבניים באמצעות הנהלת בתי הדין הרבניים, וכן על רשות האכיפה והגביה הפועלת כיחידת סמך במסגרתה פועלת מערכת ההוצאה לפועל והמרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות.

במסגרת תפקידו שר המשפטים מכהן גם כיו"ר ועדת השרים לענייני חקיקה וכחבר הקבינט המדיני ביטחוני.

מטה המשרד שוכן בקריית הממשלה המזרחית, ברחוב צלאח א-דין 29. ב-2020 הוא צפוי לעבור לבניין חדש בקריית הלאום.

פסק דין ירוס-חקק נגד היועץ המשפטי לממשלה

פסק דין יָרוּס-חקק נגד היועץ המשפטי לממשלה ניתן בבית המשפט העליון בישראל בינואר 2005, בע"א 10280/01, ובו נעתר בית המשפט לבקשתן של טל ואביטל ירוס-חקק, בנות זוג לסביות המקיימות יחד תא משפחתי, לאמץ זו את ילדיה של זו.

בפסק הדין התקבל ערעורן של בנות-הזוג ירוס-חקק על החלטת בית המשפט המחוזי, שדחה ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה, שסירב בשנת 1997 לפנייה של השתיים בבקשה לאימוץ הדדי של ילדיהן. ההליך המשפטי, מהגשת הבקשה הראשונה לבית המשפט לענייני משפחה ועד להכרעה בבית המשפט העליון, ארך שמונה שנים. בעת מתן פסק הדין חיו השתיים ביחד 15 שנה, והיו להן שלושה ילדים מתרומות זרע אנונימיות.

את בנות הזוג ירוס-חקק ייצגו בדיונים עו"ד צבי ריש ועו"ד עירא הדר, פעילה למען זכויות להט"ב בישראל. הערעור נידון על ידי הרכב מורחב של תשעה שופטים בראשותו של נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק, והתקבל ברוב של שבעה נגד דעתם החולקת של אדמונד לוי ואליהו מצא. בית המשפט הכריע כי אין מניעה שבת זוגה של אם ביולוגית לילד תאמץ את ילדיה של האם, והשיב את התיק לבית המשפט לענייני משפחה כדי שזה יבחן את הראיות ויחליט אם מתקיימות "נסיבות מיוחדות" ואם האימוץ הוא "לטובת הילד", כפי שדורש חוק אימוץ ילדים. בעקבות פסק הדין ניתנו בפברואר 2006 צווי אימוץ לבנות הזוג ירוס-חקק, והן הפכו לזוג ההורים החד-מיניים הראשון בישראל שקיבל צו אימוץ בפועל.

פרשת ביביטורס

פרשת ביביטורס הוא שמה השגור של שורת טענות שהעלה העיתונאי רביב דרוקר במסגרת תחקיר התוכנית "המקור", ואשר שודרה בערוץ 10 במרץ 2011 ועסקה בקשריו של ראש הממשלה בנימין נתניהו עם בעלי הון ובמימון נסיעותיו ונסיעות בני משפחתו לחו"ל, בשנים 1999–2008.

בעקבות פרסום התחקיר, בדק מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס את הממצאים. לאחר מספר גלגולים, בהם הועבר הטיפול בפרשה בין משרד היועץ המשפטי לממשלה למשרד מבקר המדינה, הגיש ב-23 במאי 2016, מבקר המדינה יוסף שפירא את הדו"ח השנתי, שאחד מפרקיו עוסק במימון הטיסות בזמן שנתניהו כיהן כשר, בין השנים 2003–2005. מהדו"ח עולה כי מתוך 15 טיסות, שבע היו במימון ממשלתי, ויתר הטיסות, בעלות כוללת של חצי מיליון ש"ח, מומנו על ידי גורמים חיצוניים ובהם ממשלות של מדינות אחרות, ארגון הבונדס, גופים ציבוריים, אנשי עסקים ואנשים פרטיים בעלי קשרים שונים לנתניהו או למשק הישראלי. בינואר 2017 החליט היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט כי חלק מהטענות שעלו אינן נכונות ובנוגע לשאר הטענות, הממצאים לא העלו חשד סביר לביצוע עבירה המצדיק פתיחה בחקירה פלילית.

פרשת בר-און חברון

פרשת בר-און חברון הייתה סדרת אירועים שהתרחשו בתחילת שנת 1997, אשר במהלכם הועלו חשדות כנגד בכירים בישראל, ובהם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, ומפלגת ש"ס, כי היו מעורבים בקנוניה למינוי יועץ משפטי לממשלה. שם הפרשה נגזר מהחשדות שלכאורה הסכימה סיעת ש"ס לתמוך בהסגת צה"ל מחברון בתמורה למינוי עורך הדין רוני בר-און ליועץ המשפטי לממשלה, שהבטיח עסקת טיעון מקלה לאריה דרעי במשפטו.

רוני בר-און

רוני חיים בר-און (נולד ב-2 ביוני 1948) לשעבר חבר הכנסת מטעם מפלגות הליכוד ו"קדימה", שר בממשלות ישראל ויושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. מונה בשנת 1997 לכהונת היועץ המשפטי לממשלה למשך 48 שעות, שבעקבותיה התפתחה פרשת בר-און חברון.

תובענה ייצוגית

תובענה ייצוגית היא תביעה במשפט אזרחי שבה אדם יחיד תובע בשם קבוצה.

התובענה הייצוגית מבוססת על מקרים בהם ישנם נפגעים רבים, אך לכל אחד מהם נגרם נזק קל ולכן לא כדאי לכל אחד מהנפגעים להגיש תביעה (עקב העלויות והטרחה הכרוכים בכך). התובענה הייצוגית מאפשרת לתובע הייצוגי (שהוא חלק מקבוצת הנפגעים) לתבוע בשם הקבוצה כולה ולקבל פיצוי מוגדל מיוחד עבור טרחתו. תביעות ייצוגיות מוגשות לרוב בעניינים כגון בנקאות, ניירות ערך, ביטוח, איכות הסביבה והגנת הצרכן.

התובענה הייצוגית מאפשרת לנהל הליך משפטי שלא היה יוצא לפועל אם על כל אחד מהנפגעים היה לייצג את עצמו. בנוסף, היא חוסכת הוצאות התדיינות ועלויות מנהליות כיוון שמספר רב של תביעות מקובצות להליך אחד.

מכח תקנה 16 לעניין חוק תובענות יצוגיות, היועץ המשפטי לממשלה מקבל דווח על שלבי ההליך המרכזיים בכל תובענה שמתנהלת. בשל העניין הציבורי על היועץ המשפטי לממשלה לבדוק את הסדרי הפשרה המוגשים לבתי המשפט, ולחוות את עמדתו בטרם יינתן אישור השופט. היועץ המשפטי לממשלה בודק מכח תקנה זו, גם בקשות הסתלקות מהתביעה.

דגל ישראל
היועצים המשפטיים לממשלה
יעקב שמשון שפיראחיים כהןגדעון האוזנרמשה בן זאבמאיר שמגראהרן ברקיצחק זמיריוסף חרישמיכאל בן יאיררוני בר-אוןאליקים רובינשטייןמני מזוזיהודה וינשטייןאביחי מנדלבליט

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.