הטלת גורל

הטלת גורל או הטלת גורלות (באכדית פֻּרֻ) הוא טקס שנעשה כדי לבחור אפשרות אחת מתוך מגוון אפשרויות.

מתי הפילו גורל

במקרים מסוימים, הגורל בוחר אפשרות אחת מתוך מספר אפשרויות אשר אין לאחת עדיפות ברורה על האחרת, מתוך רצון לתת חזות אובייקטיבית להחלטה. במקרים אחרים, בעיקר בימים קדומים, הגורל נועד לברר אפשרות אחת שהיא אובייקטיבית נכונה, מתוך מגוון האפשרויות, מתוך אמונה שכוח עליון מעורב בהטלת הגורל.

ישנם מקרים בהם הגורל נמצא על התפר שבין בחירה של האפשרות האמיתית לבין בחירה סתמית, כשמצד אחד ניתן לבאר את העלייה בגורל כנובעת מכוח עליון אשר בררה את האפשרות הנכונה ומצד שני ניתן לבאר שמדובר בדרך סתמית לבירור דרך פעולה.

התנ"ך בכמה מקומות מציג תפיסה שבהטלת הגורל מעורבת השגחה אלוהית. למשל במקרה של יהושע ועכן שבו מתואר כי האלוהים יוזם ומבקש מיהושע שיפילו גורל, כדי שיגיעו בעצמם למי שמעל. גם הפסוק בספר משלי (פרק ט"ז, פסוק ל"ג): "בַּחֵיק יוּטַל אֶת הַגּוֹרָל - וּמֵ-ה' כָּל מִשְׁפָּטוֹ:" מתאר אמונה כי אף שאת הגורל עורך האדם, אלוהים בסופו של דבר עומד מאחוריו.

הטלת גורל הייתה מתבצעת בעיקר למטרות הבאות:

  • לצורך חלוקת רכוש, כאשר יש למספר אנשים חלק לא ברור בו.
  • לצורך מינוי אדם לתפקיד או לשררה.
  • להכרעה האם לצאת למלחמה.
  • למציאת אשמים האחראים למצב קשה או לכישלון.

ידוע כי הטלת גורל שימשה לעיתים לגורל של חיים ומוות. כאשר נכשל המרד הגדול של היהודים ברומאים, הקנאים בגליל ובמצדה התאבדו בדרך של הטלת גורל.

הטלת גורל ביהדות

במספר מקרים נעשה שימוש ביהדות בהטלת גורל כאמצעי בירור או הכרעה:

  • ביום כיפור היו מגרילים בין שני שעירי עיזים, בין הקרבה על גבי המזבח לשם ה' לבין הולכה לעזאזל המדברה. (ספר ויקרא, פרק ט"ז, פסוק ח'). הרמב"ן מסביר זאת כי אם הכהן הגדול היה בוחר את השעיר לעזזאל היה זה כאילו הוא מקריב לו קורבן ח"ו. יש שהסבירו זאת ההקרבה על המזבח נתפסה כעילוי של העז לעומת שילוחו לעזאזל, שנתפס ירוד יותר, ולכן הוטל גורל, והדבר לא הוחלט בידי אדם. הספורנו כותב על גורל זה "כי הגורל בפרט על יד איש חסידו הוא כאשר ישאל איש בדבר האלוקים".

בביאור מהות הגורלות הללו מסבירים חלק מהראשונים שזו בחינה של נבואה, ויש אף שראו בזה מדרגה רוחנית גבוהה יותר מנבואה - ר' צדוק הכהן מלובלין בספר פרי צדיק (חלק שושן פורים אות ב'). הרמח"ל לעומת זאת מסביר שהקב"ה עשה בחינה בטבע שכאשר ראוי להטיל גורל ומטילים אותו כראוי אזי יוצא מה שראוי שיצא אך אין זו בחינה הדומה לנבואה כלל. כעין זה משמע מדברי ר' אברהם בן רמב"ם שכתב בביאור מהות הגורלות הנ"ל "יש בו סמך מה על ידיעת הנעלם שאין אנו מבינים את אמיתה - שו"ת ר' אברהם בן הרמב"ם תשובה יב.

הגרלות נוספות בתנ"ך

הטלות גורל רבות מתוארות בתנ"ך.

  • בחירת שאול למלך נעשית על פי גורל (ספר שמואל א', פרק י', פסוקים כ'-כ"ב). קשה להניח שהכוונה הייתה לבחור מלך באופן אקראי, בהינתן שבמקביל התנ"ך מספר ששאול נבחר בגלל תכונותיו המעולות, אף על פי שהיו הצעות בהיסטוריה לבחור מנהיגים באופן אקראי.

על פי התנ"ך נראה שהאמונה בהטלת גורל חצתה עמים, שכן גם גויים הפילו גורלות:

  • הנביא יחזקאל (פרק כ"א) מתאר את נבוכדנצר מחליט על דרכו במלחמה: "כִּי עָמַד מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל אֵם הַדֶּרֶךְ בְּרֹאשׁ שְׁנֵי הַדְּרָכִים לִקְסָם קָסֶם, קִלְקַל בַּחִצִּים, שָׁאַל בַּתְּרָפִים, רָאָה בַּכָּבֵד. בִּימִינוֹ הָיָה הַקֶּסֶם יְרוּשָׁלַ‍ִם ..."
  • מסופר במגילת אסתר (פרק ג', פסוק ז') שהמן מפיל פור הוא גורל כדי לדעת מתי יהיה התאריך הטוב ביותר לבצע את מזימתו, להשמיד את עם ישראל. בעוד שניתן לבאר שמדובר על גורל סתמי, נראה שהמן האמין שיש זמנים יותר בני מזל מאחרים.
  • בסיפור על יונה הנביא הבורח מאת ה', מסופר שהמלחים מפילים גורל, לדעת בשל מי הייתה הסערה, וכך הם מבינים כי הדבר אירע בשל יונה.

דרך ביצוע הגורל

דרכים שונות היו כדי לבצע גורל:

  • אצל הבבליים היה ידוע גורל בשם "גורל החצים", שבו היו כותבים שמות ערים על גבי חיצים, והיו שולפים באקראי אחד מהחצים, ופונים לכבוש את שם העיר שכתובה עליו.
  • אצל הרומים היו אבני גורל בצבעים שחור ולבן שאותם היו מטילים. בדומה לכך יש שהיו זורקים עצם מסומן ועל פי צורת נפילתו היו קובעים החלטה.
  • אצל הסינים מצוי גורל שבו היו שמים בגביע מקלונים שעליהם אותיות, ולאחר טלטול והפלת אותיות היו מנסים לצרף אותיות וליצור מילים בעלות משמעות.
  • על פי פרשנות התלמוד הגורל של חלוקת הארץ נעשה בדרך של שליפת פתקים מקלפי. בקלפי אחד כתבו על פתקים את שמות השבטים ובקלפי שני את שמות התחומים, ובכל פעם העלו שם שבט ושם תחום.
  • גורל ידוע נוסף הוא גורל שהיה מתבצע בהטלת פתקים אל חיק האדם ושליפת אחד מהם.
  • ישנם הסוברים כי השימוש באורים ותומים המתואר בתנ"ך, היה סוג של הפלת גורל, שבו היו לוכדים אשמים, או מחליטים החלטות טקטיות.
  • ידוע הוא גורל הגר"א שבו פותחים באופן אקראי בתנ"ך, כאשר נשאלת שאלה מסוימת, ומחפשים פסוק בעל משמעות בתחילת העמוד שיתן תשובה. בדומה לגורל הגר"א, נוהגים חלק מחסידי חב"ד (הזרם המשיחיסטי) לאחר מותו של הרבי לשאול שאלה ולפתוח את ספר אגרות הקודש של הרבי במטרה לקבל תשובה.
  • גורל נוסף ידוע כיום הוא פתיחה בקלפי טארוט, שבו ישנם מספר רב של קלפים שמצוירים עליהם סמלים ודמויות, ולאחר שאדם בוחר באקראי מספר קלפים, הפותח בקלפים מנסה לתת משמעות ואף לחזות את גורלו של האדם.

בימינו

גם כיום משתמשים בהטלת גורל במקומות מסוימים, כדי להגיע להכרעה קשה שאין לה פתרון רציונלי ברור, או כאשר לא ניתן להכריע באופן ברור.

כך למשל שבעוד שהטלת גורל כדי למנות בעל תפקיד כאשר יש שוויון בין המתחרים איננה מקובלת, מקובלת הטלת גורל כאשר יש לחלק נכס משותף בין בעליו, וכאשר ישנה הכרעה טכנית כמו הצעות זהות לוועדת מכרזים, והקצאת דירות בידי המדינה כאשר מספרן קטן ממספר הפונים. בחברת עמידר בשנות השבעים היה מקובל לערוך הגרלה בין הקונים, באשר למיקומה של הדירה בבלוק כולו.

בצה"ל חיילים משתמשים לעיתים בהטלת גורל כדי להגיע להכרעה, מי יהיו החיילים שישארו כשומרים בבסיס, בזמן שכולם יוצאים לחופשה.

במשחק כדורגל נהוג להטיל מטבע, כדי להחליט מיהו הצד שיתחיל במשחק. בטורניר, במצב של תיקו לאחר הארכה ולאחר שיוון בפנדלים, עלול להיות מוכרע גורל המשחק בהטלת מטבע נוספת. דירוג מתחרים בתחרויות שחמט במצב של שיויון היה מוכרע בעבר באמצעות הטלת גורל, אך שיטה זו בוטלה.

גם בבעיות מתמטיות שונות נעשה שימוש בהטלת גורל. למשל, בהצפנת תוכן, באמצעות מפתח הצפנה שנוצר מהקלדת מקשים ותנועות עכבר אקראיות של המשתמש.

בשנת 2016 החלה ממשלת ישראל להקצות דירות מוזלות לחסרי דיור באמצעות הגרלה, משום שמספר הדירות המוצעות היה נמוך במידה ניכרת ממספר המעוניינים ברכישתן.[1]

המושג "הגרלה" בעברית שמשמש כיום בעיקר לזכייה מקרית בפרסים, מקורו בביטוי "הטלת גורל". המספר ש"עלה בגורל" מזכה את מנחשו בפרס.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אתר רישום להגרלות, באתר של משרד הבינוי והשיכון
אריה לוין

הרב אריה לוין (ו' בניסן ה'תרמ"ה - ט' בניסן ה'תשכ"ט; 22 במרץ 1885 - 28 במרץ 1969) היה משגיח ירושלמי שנודע כאיש חסד. כונה אבי האסירים או רב האסירים. בירושלים היה ידוע בשם ר' אריה.

גורל

האם התכוונתם ל...

דו-קרב

דו-קרב או דוקרב הוא עימות, לרוב מזוין, בין שני אנשים, שנועד להשיג הכרעה בנושא שבמחלוקת. בהשאלה מתייחס המונח לקונפליקט בין כוחות מנוגדים או תחרות עזה בין יריבים.לאורך ההיסטוריה שימש דו-קרב כאמצעי להכרעת סכסוכים וחילוקי דעות. קרב אלופים, שהוא צורה מסוימת של דו-קרב דוגמת הקרב בין דוד וגלית, שימש להכרעת סכסוך גדול בין שני צבאות. דו-קרב במסגרת משפט האל שימש להכרעות בסכסוכים משפטיים.

בדרך כלל המונח מתייחס לקרב פנים אל פנים המאורגן מראש ומתנהל בהסכמה, ועל פי כללים שנקבעו בין שני מתמודדים, תוך שימוש בנשק קר או בנשק חם ולעיתים באמנויות לחימה ללא נשק. דו-קרב מסוג זה נערך במטרה להוכיח נחישות ונכונות להקריב חיים על הגנת הכבוד, ומסתיים כאשר אחד הצדדים הגיע לידי סיפוק או כאשר לכל הפחות אחד מהצדדים נהרג. בצורה זו הדו-קרב נערך בין שני לוחמים גברים, בדרך כלל מהמעמדות הגבוהים, ושימש להכרעת סכסוכים אישיים, משפטיים ופוליטיים. שורשיו נעוצים בקוד האבירות של מעמד האבירים בימי הביניים והיה חלק מהמערכת החברתית ובעיקר הצבאית, עד לתחילת המאה העשרים, אף על פי שמסוף המאה ה-17 הוצא הדו-קרב אל מחוץ לחוק.

במקביל התקיים הדו-קרב כענף ספורט ובידור ששורשיו בלחימת גלדיאטורים ברומא והטורנירים של אבירים באירופה של ימי הביניים, עיסוק זה שינה את פניו בעת המודרנית אך שימר את רוח הדו-קרב בענפי ספורט שונים ובראש וראשונה הסייף.

מקומו המרכזי של הדו-קרב בתרבות האנושית לאורך התקופות ובאופן חוצה תרבויות השאיר את חותמו על האמנות כתיאור אולטימטיבי של מאבק וכמטאפורה לעימות התמידי בין ניגודים שהעיקרי שבהם הוא בין הטוב לרוע. סוגת המערבון שמציבה את הדו-קרב במרכזה על רקע של המערב הפרוע בארצות הברית מהווה דוגמה מודרנית בולטת אך שורשיה נעוצים ביצירות ספרות ומיתוסים קדומים.

הגרלה

הגרלה היא שיטת הימורים שבה הזוכה נבחר בבחירה אקראית לחלוטין, באמצעות מכונה הבוחרת מספר זוכה, ערבוב כרטיסי הגרלה בתיבה ובחירה עיוורת של כרטיס וכדומה. בניגוד לשיטות הימורים כגון טוטו או משחקי קלפים, שבהם בנוסף למזל נדרשת גם מיומנות מסוימת של המהמר, בהגרלה לא נדרשת כל מיומנות.

אחוז תוחלת הזכייה בהגרלה הוא בדרך כלל נמוך מ-100, כדי להותיר סכום שיכסה את הוצאות התפעול וייתן רווח למפעיל.

הגרלת המגרשים לאחוזת בית

אירוע הגרלת המגרשים לאחוזת בית (מוכר גם כהגרלת הצדפים) הוא אירוע מכונן בתולדות העיר תל אביב המציין את יום היווסדה.

בכ' בניסן תרס"ט, 11 באפריל 1909, התכנסו כל חברי אגודת "אחוזת בית" בחולות שמצפון ליפו, על אדמות כרם ג'יבלי שקנו, במטרה מוצהרת להקים את העיר העברית הראשונה. הקרקע שנקנתה חולקה באופן פשוט לחלקות משני צדי רחוב אחד מרכזי, רחוב הרצל, וארבעה רחובות קטנים החוצים אותו. כדי לחלק באופן שוויוני את החלקות בין 66 המשפחות המייסדות, הוחלט לערוך הטלת גורל. את ההגרלה אִרגן עקיבא אריה וייס, מי שעמד בראש האגודה. ההגרלה נערכה בעזרת שיטה מקורית שהגה: צדפים כהים וצדפים לבנים עליהם רשם וייס את מספרי החלקות ושמות המשפחות ואלו נבחרו באקראי על ידי ילד. שתי קבוצות הצדפים הוכנסו לשתי קופסאות ובכל פעם שלף הילד צדף אחד מכל קופסה. על פי עדותו של הסופר קדיש יהודה-ליב סילמן, הילד היה משה פוגל, בנם של אברהם ורבקה פוגל.

הדמוקרטיה האתונאית

הדמוקרטיה האתונאית הוא השם שניתן לשיטת ממשל מסוג דמוקרטיה ישירה שהתפתחה בפוליס (עיר-מדינה) היוונית אתונה. הדמוקרטיה של אתונה נוצרה עם התפתחות היחידה הגאו-פוליטית הייחודית ליוון- הפוליס במהלך המאה השמינית לפני הספירה ועליית מעמד אזרחי הפוליס, בעלי האדמות והרכוש כמעמד המהווה חלק מהמערכת השלטונית והתגבשה לכלל מערכת ייחודית במהלך המאה החמישית לפני הספירה שזכתה לשם דמוקרטיה בתרגום מילולי: "שלטון העם".

על פי המודל האתונאי משמעות הדמוקרטיה היא שהקהיליה מחזיקה את העוצמה הפוליטית באופן קולקטיבי והיא מבוססת על 3 עקרונות: אִיסוֹנוֹמִיָה שהוא שוויון זכויות פוליטי, אִיסֵגוֹרִיָה שהיא הזכות השווה באספה ואִיסוֹקְרַטִיָה שהוא עיקרון שוויון בכוח. באופן מעשי באו עקרונות אלו לידי ביטוי באספה מיוחדת שהייתה גם גוף מחוקק וגם הגוף הבוחר, בה השתתפו והצביעו באופן ישיר כל אזרחי אתונה, קבוצה של נושאי תפקידים שנבחרו באופן אקראי, בשיטת הסורטיציה לתקופות קצובות היו מעיין רשות מבצעת והשלימו שיטת ממשל זו שעד היום יש הנושאים אליה עיניים.אף על פי שהדמוקרטיה האתונאית נבעה מרעיונות מקוריים ונשגבים של שוויון ושאיפה לפעול למען טובת הכלל הודרו ממנה חלקים גדולים של האוכלוסייה, בראש וראשונה נשים, עבדים וקבוצה שלישית של "מטויקים" (אנשים ממוצא לא אתונאי שהשתקעו באתונה. אלה היו בעלי זכויות תושב, אך לא זכויות אזרח).הדמוקרטיה של אתונה התפתחה בתהליך אבולוציוני רציף ומתוך תגובה לשינויים היסטוריים שעברו על אתונה ועל יון כולה, וההישגים הגיעו תוך כדי מאבק מתמיד עם מתנגדים מבית ומחוץ. בתוך תהליך זה ניתן לציין את פעולותיהם של סולון, קלייסתנס, אפיאלטס ופריקלס שיצרו, ושיכללו את הבסיס החוקי ואת המוסדות שהרכיבו את הדמוקרטיה שהייתה תופעה ייחודית בעולם העתיק והתקיימה בצמוד להיסטוריה של אתונה, כניסת העולם היווני להתקופה ההלניסטית סימנה את סוף דרכה של הפוליס וירידת קרנה של אתונה ומוסדות השלטון שבה - שנאלצו לפעול תחת פיקוח ולעיתים ריבונות של שליט זר, עם כיבוש וסיפוח יון אל תוך האימפריה הרומית נעלמה הדמוקרטיה האתונאית.

מורשתה של אתונה, מרכז היסטוריה והתרבות היוונית הקלאסית - לפחות בעיני אנשי הרנסאנס והעולם המודרני - הביאה לתחייה של הרעיונות הדמוקרטיים שעמדו בבסיס המהפכה הצרפתית וביתר דגש המהפכה האמריקאית שהביאה לכינון המשטר הדמוקרטי הראשון בעידן המודרני.

היסטוריה של אתונה בימי יוון העתיקה

ההיסטוריה של אתונה בימי יוון העתיקה מתחילה בייסוד העיר בערך בשנת 2000 לפנה"ס. אתונה העתיקה הייתה מרכז חשוב בתקופה המיקנית וגלי הכיבוש הדורי פסחו עליה. אתונה הגיעה לשיאה בתקופה הקלאסית, אך נכבשה על ידי פיליפוס השני בשלהי תקופה זו ואיבדה את עצמאותה לעד. היא המשיכה להיות פוליס חשובה בתקופה ההלניסטית ואף תחת שלטונה של רומא.

המלחמה הפונית השנייה

המלחמה הפונית השנייה הייתה מלחמה שהתנהלה בין הרפובליקה הרומית לקרתגו המושבה הפיניקית ("פּוּנים" בלשון הרומאים) בשנים 201 - 218 לפנה"ס, והיא הקשה מבין שלוש המלחמות הפוניות בין רומא לקרתגו. המלחמה הפונית השנייה הייתה אחת מהמלחמות הגדולות והמכריעות בתולדות הרפובליקה הרומית בפרט, והעולם העתיק באגן הים התיכון בכלל, שכן היא הפכה את רומא למעצמה בינלאומית רבת השפעה.

בתחילת המלחמה פלש המצביא הפוני חניבעל לאיטליה דרך הרי האלפים, והביס את הרומאים במספר קרבות. הוא הצליח לערער את נאמנותן של ערים איטלקיות וסיציליאניות לרומא, ואף לכרות ברית עם מוקדון. אבל בהמשך המלחמה, על ידי האסטרטגיה הפביאנית החזירה רומא לעצמה את השטחים שאיבדה, ואף כבשה את השטחים הקרתגיים בספרד, ואת מרבית השטחים בצפון אפריקה.

בסיומה של מלחמה זו הובסה קרתגו בהנהגתו של חניבעל על ידי הרומאים בהנהגת פובליוס קורנליוס סקיפיו אפריקנוס, בקרב זאמה, ונאלצה להיכנע לרומאים בתנאים קשים ביותר. המלחמה הפונית השנייה הייתה אחד מהשלבים העיקריים בהפיכתה של רומא לאימפריה הגדולה ביותר לחופי הים התיכון בעת העתיקה.

זירת חצי האי האפניני במלחמה הפונית השנייה

זירת חצי האי האפניני במלחמה הפונית השנייה הייתה זירת הלחימה העיקרית במסגרת המערכה הצבאית בין קרתגו לרפובליקה הרומית. הלחימה בזירה זו נמשכה 15 שנים, החל מפלישת צבאו של חניבעל לחצי האי האפניני (איטליה של היום) בשנת 218 לפנה"ס, ועד לפינוי חצי האי על ידי צבאותיהם של חניבעל ומאגו ברקה, בשנת 203 לפנה"ס.

ניתן לחלק את הלחימה בזירת חצי האי האפניני לשני שלבים עיקריים:

בשלב הראשון (216-218 לפנה"ס) הייתה היוזמה האסטרטגית בידיו של חניבעל. שלב זה, שהחל עם פלישתו של חניבעל לחצי האי האפניני, התאפיין בשורת ניצחונות בקרבות גדולים מול צבאות רומיים, ניצחונות ששיאם היה בקרב קאנאי, ובמעבר חלק מבעלות בריתה של רומא בחצי האי לצידו של חניבעל.

בשלב השני של המלחמה (203-215 לפנה"ס) עברה היוזמה בהדרגה לידי הצד הרומאי, שהצליח להשתלט מחדש על רוב שטח חצי האי האפניני ולדחוק את צבאו של חניבעל לאזור מצומצם בחלקו הדרומי. שלב זה נפתח עם ההתאוששות של רומא מהתבוסה בקרב קאנאי; הוא מתאפיין בהיעדר קרבות גדולים בין הצדדים היריבים, ובאימוץ אסטרטגיה של התשה על ידי ההנהגה הרומאית. שלב זה הסתיים כשצבא קרתגו נאלץ לפנות את מאחזו בחצי האי האפניני בעקבות נחיתת צבאו של סקיפיו אפריקנוס בצפון אפריקה. למרות כישלון ניסיונו של חניבעל להכניע את רומא באמצעות פלישת צבאו לחצי האי האפניני, הוא הצליח להעביר את המלחמה לשטח האויב, ולרתק את הכוחות העיקריים של הצבא הרומאי ללחימה נגדו במשך 15 שנה.

יהונתן

יְהוֹנָתָן (מופיע גם בכתיב יוֹנָתָן) הוא דמות מקראית המופיעה בספר שמואל, יורש עצר, מפקד וגיבור צבאי, בנו של שאול המלך. למרות היותו בן המלך ויורשו, היה ידיד נפש של דוד – יריבו של אביו – ולמורת רוחו של האחרון ויתר על המלכות למענו וכרת עמו ברית.

בסיפורים שונים בספר שמואל ניכר אומץ לבו הרב ואופיו העצמאי והמיוחד של יהונתן, היוצא לקרב בגבורה גדולה, אינו מהסס לחלוק על אביו בכמה פעמים, ואף להגיע למצב שבו אביו נוזף בו ומקללו, ואף מנסה להכותו.

לוטו

לוטו הוא משחק הימורים פופולרי, שבו עולה בגורל המספר הזוכה (או המספרים הזוכים), מתוך מיליוני אפשרויות. סכום הזכייה בלוטו גבוה ביותר, לרוב הפרס הראשון הוא סכום של מיליונים. ההגרלה הקרויה בישראל "לוטו" היא וריאציה אחת מבין שלל הגרלות הקרויות בשם זה.

מגילת אסתר

מְגִלַּת אֶסְתֵּר היא אחת מחמש המגילות שבחלק ה"כתובים" שבמקרא. היא מספרת את סיפור ניסיון השמדתם של יהודי ממלכת פרס בימי המלך אחשוורוש והצלתם. מאורע זה, לפי המגילה, שימש יסוד לקביעת חג הפורים. במוקד המגילה עומדת מזימתו של המן האגגי, בכיר השרים בממלכה, להשמיד את כל היהודים, כשמולו עומדים מרדכי היהודי ובת דודתו ולפי הגמרא גם אשתו אסתר, אשר נבחרת בראשית הסיפור להיות למלכה, והודות למעמדה ותושייתה מצליחה לסכל את מזימתו של המן. על פי ההלכה, יש מצווה לקרוא את המגילה בחג פורים, בלילה וביום. מצווה זו נקראת "מצוות מקרא מגילה".

מזל

מזל הוא כינוי למאורעות המתרחשים באופן אקראי, מבלי שלאדם תהיה שליטה על התרחשותם.

מקור המילה מזל הוא בכינוי בשם זה למערכי הכוכבים בגלגל המזלות, כאשר האנשים שהאמינו באסטרולוגיה סברו כי יש "מזל" טוב או רע המשפיע על חייהם.

לפעמים משתמשים במילה "מזל" כחלק מביטוי או צמד מילים, לפעמים בקשר חיובי כמו למשל "מזל טוב", שהוא ביטוי שמשתמשים בו כברכה לאדם בעל אירוע משמח כמו יום הולדת או חתונה. אך ייתכן גם שימוש בהקשר שלילי כמו "חוסר מזל" שמבטא מצב שבו קורה לאדם אירוע שאינו משמח שהוא לא התכונן אליו. המילה "מזל" עשויה לציין הן אירועים חיוביים ("מזל טוב") והן שליליים ("מזל רע"), אך בעברית החדשה יש לה קונוטציה חיובית חזקה, ולמילה "מזל" לבדה יש משמעות חיובית על פי רוב.

האמונה בקיומם של צעדים מסוימים הגורמים למזל טוב וצעדים אחרים הגורמים למזל רע, נחשבת על ידי רבים לאמונה טפלה.

אנשים מייחסים משקל למזל באירועים יומיומיים, ובפרט מיוחס לו משקל רב במשחקי מזל (כגון הימורים), שהזכייה בהם אקראית לחלוטין (בתנאי שהאדם בחר להשתתף במשחק), או תלויה במידה רבה באקראיות.

משכן שילה

משכן שילה (או מקדש שילה) הוא אתר פולחן שעל פי המקרא התקיים בשילה בתקופת השופטים, טרם בניית בית המקדש הראשון על ידי שלמה המלך. בחפירות ארכאולוגיות שנערכו באתר התברר כי האתר שימש כמקום פולחן החל מתקופת הברונזה התיכונה ועד לחורבן שילה באמצע תקופת הברזל, אם כן, משכן שילה שכן באתר שנלוותה לו מסורת פולחן עתיקה עוד מהתקופה הכנענית בארץ ישראל, טרם החלה ההתיישבות הישראלית באתר.

לפי המסורת היהודית משכן שילה עמד בין השנים ב'תק"ב - ב'תתע"א (1258 לפנה"ס - 889 לפנה"ס).

סורטיציה

סורטיציה היא שיטת ממשל בה מכהנים נושאי תפקידים פוליטיים לא בעקבות מערכת בחירות אלא מתוך מדגם אקראי של האוכלוסייה. ההיגיון שמאחורי תהליך הסורטיציה נובע מהרעיון שהשלטון משחית. בדמוקרטיה של אתונה העתיקה, הסורטיציה הייתה השיטה המסורתית והראשית למינוי בעלי תפקידים ציבוריים

.

כיום נהוגה סורטיציה לצורך בחירת מושבעים בבתי המשפט בחלק מהמדינות שבהן נהוג המשפט המקובל.

פטליזם

פטליזם (מלטינית: fatum, הקרוב ל"גורלי" בעברית), הוא שם תואר להשקפה לפיה האדם כבול לסדר טבעי וקבוע מראש של התרחשויות בעולם. כלומר אמונה בגורל מוחלט וידוע מראש המכתיב את חייו.

ניתן לדבר על שלשה מובנים שונים לפטליזם:

האמונה ולפיה אין לאדם בחירה חופשית לפעול אחרת מכפי שהוא נוהג בפועל; אמונה שהאדם כלל איננו מסוגל לעצב את העתיד או את מעשיו שלו עצמו.

מנטליות פסיבית נוכח אירוע הצפוי להתרחש, משום שהוא נתפס כבלתי ניתן לשינוי. פרידריך ניטשה כינה זאת 'פטליזם טורקי'.

הענקת ערך נורמטיבי חיובי לגישה פסיבית כלפי החיים, כעדיפה על גישה הפוכה המנסה להיאבק בזרם האירועים ולשנותם.תחושת הגורל היא ככל הנראה בין התחושות האנושיות העתיקות ביותר,[דרוש מקור] הגורל הוא כוח שאי אפשר לעמוד בפניו שנתפש כקובע את העתיד. לפי המיתולוגיה היוונית זהו כורח בלתי ניתן לביטול אליו נכנעים אפילו האלים (כפי שהודו הפיתיות של דלפי). במיתולוגיה הרומית הגורל מיוצג על ידי שלוש המוירות (ה"פרסאות"), ועל ידי שלוש הנורנות במיתולוגיה הנורדית.

הרמב"ם בספרו 'מורה נבוכים' (ג, יז, הדעת הג'), מייחס תפיסה זו גם ל"כת האשעריה מן הישמעאלים", כלומר לחוג פילוסופי מוסלמי שהיה קיים בתקופתו.

בדתות שונות, בעלי תפקידים שונים מנסים לקרוא את צפונות הגורל - הנביא, השאמאן, וכיוצא באלה. גם כיום יש המאמינים בכוחם של חוזים שונים (קוראים בכף יד, קוראים בקפה וכו').

מקס ובר בחיבורו "האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם" המנתח סוציולוגית את הקפיטליזם טוען שנצרות הפרוטסטנטית (ובמיוחד בגרסתה הקלוויניסטית), בעקבות הרפורמציה ויתרה על הקשר המתווך בין האדם לאל, כפי שהתקיים בתפיסת הנצרות הקתולית. במקום תפישה זו העמידה הרפורמציה, לפי ובר, את התפיסה הטרנסצנדנטית של האל, שגררה גישה פטליסטית לקיום האנושי. ואולם, טוען ובר, דווקא משום כך האמינו פרוטסנטיים כי הצלחה בחיים פירושה אישור אלוהי חיובי. משום כך הופיע באופן פרדוקסלי, תמריץ מעשי לאידיאל אקטיבי של יזמות ופעלתנות אנושית לשם השגת ההצלחה הזו.

קרב קאנאי

קרב קאנאי (ידוע גם בתעתיק שגוי מלטינית כקרב קנה) היה אחד הקרבות הגדולים והחשובים ביותר, שנערכו במסגרת מלחמה הפונית השנייה. הקרב נערך ב-2 באוגוסט 216 לפנה"ס, בין צבא הרפובליקה הרומית ובעלות בריתה לבין צבא קרתגני בפיקודו של המצביא חניבעל. הקרב נערך ליד העיירה הרומית קאנאי על גדת נהר אַוּפִידוּס (כיום אופנטו - Ofanto), בחבל הארץ אפוליה (כיום פוליה) בדרום מזרח חצי האי האפניני. הצבא הרומאי נחל תבוסה ניצחת בקרב והושמד כמעט לחלוטין.

הקרב נערך בשנה השלישית של המלחמה הפונית השנייה, לאחר מספר קרבות קודמים, בהם הביס צבאו של חניבעל כוחות צבא רומיים. הרומאים, שהכירו בעליונותו הטקטית של חניבעל כמצביא, גייסו כוח חסר תקדים בגודלו במטרה להבטיח את השמדת צבאו של חניבעל, אולם הדבר לא מנע את ניצחונו של האחרון בקרב, ורק תרם להגדלת היקף האבדות של הצבא הרומאי.

ניצחונו המכריע של חניבעל בקרב, למרות נחיתותו המספרית הניכרת, הקנה לו מקום של כבוד בקרב המצביאים הגדולים בהיסטוריה, וקרב קאנאי הפך למטבע לשון ולמודל חיקוי בזכות התמרון שהביא לחניבעל את הניצחון בקרב - איגוף כפול של כוחות האויב באמצעות כוחות ניידים, כיתורם והשמדתם.

קריית ארבע

קִרְיַת אַרְבַּע היא התנחלות עירונית במעמד של מועצה מקומית, השוכנת מזרחית ובסמוך לעיר חברון. זהו היישוב היהודי הגבוה ביותר ביהודה ושומרון, בגובה של כ-1,008 מטר מעל פני הים. קריית ארבע משמשת כמרכז העירוני ליישובי האזור, ובה נציגויות של מספר רשויות, מרכזים רפואיים ומועצה דתית.

תהילים כ"ב

למנצח על אילת השחר הוא מזמור כ"ב בתהילים (מזמור כ"א בנוסח תרגום השבעים ובוולגטה), הקרוי על שם הפסוק הפותח אותו.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.