החלטה 67/19 של העצרת הכללית של האו"ם

החלטה 67/19 של העצרת הכללית של האומות המאוחדות היא החלטה לשדרוג מעמדה של הרשות הפלסטינית באו"ם - מישות משקיפה שאינה מדינה, למדינה משקיפה שאינה חברה. ההחלטה אושרה בעצרת הכללית ה-67, שנערכה ב-29 בנובמבר 2012 - יום השנה ה-65 לאישור תוכנית החלוקה של ארץ ישראל המנדטורית לשתי מדינות לשני עמים (החלטה 181 משנת 1947).

Small Flag of the United Nations ZP.svg החלטה 67/19 של העצרת הכללית של האו"ם
UN Resolution of Palestine as Observer State
התפלגות הצבעת המדינות השונות:
     בעד      נגד      נמנעים      נעדרו מההצבעה
תאריך 29 בנובמבר 2012
ישיבה מספר המליאה ה-44
קוד A/RES/67/19 (מסמך)
נושא הסטטוס של הרשות הפלסטינית באו"ם
סיכום הצבעה

138 הצביעו בעד
9 הצביעו נגד
41 נמנעו
5 נעדרו

תוצאה הרשות הפלסטינית קיבלה סטטוס של חברה משקיפה באו"ם.

רקע

החלטה 3237 של העצרת הכללית אושרה ב-22 בנובמבר 1974, ואיפשרה לארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) להשתתף כישות משקיפה שאינה מדינה בכינוסי העצרת הכללית ובגופים אחרים של האו"ם. החלטה 43/177 של העצרת הכללית אושרה ב-15 בדצמבר 1988, והכירה בהכרזה על מדינה פלסטינית שנערכה במועצה הלאומית הפלסטינית ב-15 בנובמבר 1988.

בשנת 2011 נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס ניסה להוביל מהלך של קבלת הרשות כמדינה חברה באו"ם, אך במועצת הביטחון המהלך זכה לתמיכה של שמונה מדינות בלבד מתוך 15, וארצות הברית הודיעה שתטיל וטו על הצעה כזו. ב-31 באוקטובר 2011 ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם (אונסק"ו) קיבל את הרשות הפלסטינית כמדינה חברה בארגון.

תוכן ההחלטה

עיקרה של ההחלטה, הוא שדרוג מעמדה של המשלחת הפלסטינית באו"ם - מישות משקיפה שאינה מדינה - למדינה משקיפה שאינה חברה. הוועד הפועל של אש"ף, בהתאם להחלטות של המועצה הלאומית הפלסטינית, מוכר כממשלה של המדינה הפלסטינית.

ההחלטה גם "מאשרת את נחישותה לתרום...להשגת הסדרה בדרכי שלום...המסיימת את הכיבוש שהחל ב-1967 והממלאת את חזון שתי המדינות: ...מדינת פלסטין החיה לצד מדינת ישראל על בסיס גבולות טרום-1967" (עמ' 3 סעיף 4). ואולם, ההחלטה אינה מציינת - לאיזו ריבונות יעבור אותו שטח כבוש - אשר לפני 1967 לא היה בשליטה ישראלית ואף לא בשליטה פלסטינית (אלא למשל בשליטה ירדנית או סורית), תוך שההחלטה מותירה למעשה את סוגיית ה"גבולות" (שבין פלסטין לבין ישראל) - ככזו שתיפתר במסגרת "משא ומתן" (עמ' 4 סעיף 5).

עוד קודם לכן, פותחת ההחלטה באישרור החלטות קודמות רבות של האו"ם - הדנות בסוגיית הסכסוך הישראלי פלסטיני. בין השאר, היא גם מאשררת (עמ' 1,2,3) כמה החלטות קודמות של האו"ם המזכירות את "השטח הפלסטיני הכבוש מאז 1967". היא אמנם אינה מגדירה את עצם גבולותיו - של שטח זה - מתוך כלל השטחים הכבושים על ידי ישראל מאז 1967 (והכוללים כיום את רמת הגולן מזרח ירושלים וחבלי יהודה ושומרון); ואולם, ההחלטה טורחת לצטט מתוך החלטות קודמות של האו"ם - את "מזרח ירושלים" - ככלולה ב"שטח הפלסטיני הכבוש" (עמ' 1,2).

בין סעיפי ההחלטה:

תוצאות ההצבעה

הצבעה מדינות
בעד (138) אוגנדה, אוזבקיסטן, אוסטריה, אורוגוואי, אזרבייג'ן, איחוד האמירויות הערביות, איטליה, איי סיישל, איי שלמה, אינדונזיה, איסלנד, איראן, אירלנד, אל סלוודור, אלג'יריה, אנגולה, אנטיגואה וברבודה, אפגניסטן, אקוודור, ארגנטינה, אריתריאה, ארמניה, אתיופיה, בהוטן, בוטסואנה, בוליביה, בורונדי, בורקינה פאסו, בחריין, בלארוס, בלגיה, בליז, בנגלדש, בנין, ברוניי, ברזיל, גאורגיה, גאנה, גבון, גיאנה, ג'יבוטי, גינאה, גינאה ביסאו, גינאה המשוונית, גמביה, ג'מייקה, גרנדה, דומיניקה, דנמרק, דרום אפריקה, דרום סודאן, הודו, הונדורס, הרפובליקה המרכז אפריקאית, וייטנאם, ונצואלה, זמביה, זימבבואה, חוף השנהב, טג'יקיסטן, טובאלו, טורקיה, טורקמניסטן, טנזניה, טרינידד וטובאגו, יוון, יפן, ירדן, כוויית, כף ורדה, לאוס, לבנון, לוב, לוקסמבורג, ליבריה, ליכטנשטיין, לסוטו, מאוריטניה, מאוריציוס, מאלי, מדגסקר, מוזמביק, מזרח טימור, מיאנמר, האיים המלדיביים, מלזיה, מלטה, מצרים, מקסיקו, מרוקו, נורווגיה, ניגריה, ניו זילנד, ניז'ר, ניקרגואה, נמיביה, נפאל, סאו טומה ופרינסיפה, סודאן, סווזילנד, סומליה, סוריה, סורינאם, סיירה לאון, הרפובליקה העממית של סין, סנגל, סנט וינסנט והגרנדינים, סנט לוסיה, סנט קיטס ונוויס, ספרד, סרביה, סרי לנקה, עומאן, עיראק, ערב הסעודית, פורטוגל, הפיליפינים, פינלנד, פקיסטן, פרו, צ'אד, צ'ילה, צרפת, קובה, קומורו, קוסטה ריקה, קוריאה הצפונית, קזחסטן, קטר, קירגיזסטן, קיריבטי, קמבודיה, קניה, קפריסין, רוסיה, שוודיה, שווייץ, תאילנד, תוניסיה, תימן
נגד (9) איי מרשל, ארצות הברית, ישראל, מיקרונזיה, נאורו, פלאו, פנמה, צ'כיה, קנדה
נמנעו (41) אלבניה, אנדורה, אוסטרליה, איי הבהאמה, ברבדוס, בוסניה והרצגובינה, בולגריה, קמרון, קולומביה, קרואטיה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, אסטוניה, פיג'י, גרמניה, גואטמלה, האיטי, הונגריה, לטביה, ליטא, מלאווי, מונקו, מונגוליה, מונטנגרו, הולנד, פפואה גינאה החדשה, פרגוואי, פולין, קוריאה הדרומית, מולדובה, רומניה, רואנדה, סמואה, סן מרינו, סינגפור, סלובקיה, סלובניה, מקדוניה, טוגו, טונגה, בריטניה, ונואטו
נעדרו מההצבעה (5) אוקראינה, ליבריה, מדגסקר, גינאה המשוונית, קיריבטי

ראו גם

קישורים חיצוניים

החלטה 338 של מועצת הביטחון של האו"ם

החלטה 338 אושרה במועצת הביטחון של האו"ם בימי מלחמת יום הכיפורים, ב-22 באוקטובר 1973, בהתאם להצעה משותפת של ארצות הברית וברית המועצות. ההחלטה קראה להפסקת אש בתוך 12 שעות ולא יאוחר משעה 6:52 בערבו של אותו יום. אל ההחלטה הזו נוספו שני סעיפים:

סעיף 2 קרא לכל הצדדים הנוגעים בדבר לפתוח מיד לאחר הפסקת האש בביצוע החלטה 242 של מועצת הביטחון על כל חלקיה.

סעיף 3 קבע שבאופן מיידי, בד בבד עם הפסקת האש, יתחילו הצדדים הנוגעים בדבר לפעול במסגרת משא ומתן לכינון שלום צודק ובר קיימא במזרח התיכון וינהלו את שיחותיהם בחסות "נאותה" (אשר פורשה למעשה כחסות של ארצות הברית או ברית המועצות אך לא בחסות האו"ם).המשך הלחימה חרף החלטה זו הביא לכיתור הארמייה השלישית של מצרים ולהחלטה 339 שהביאה להפסקת אש במלחמה.

החלטה 426 של מועצת הביטחון של האו"ם

החלטה 426 של מועצת הביטחון של האו"ם הייתה החלטה שהתקבלה פה אחד ב-19 במרץ 1978, על ידי מועצת הביטחון של האומות המאוחדות. ההחלטה התקבלה באותו יום ומיד לאחר שהתקבלה החלטה 425.

החלטה 446 של מועצת הביטחון של האו"ם

החלטה 446 היא ההחלטה שנתקבלה במועצת הביטחון של האומות המאוחדות ב-22 במרץ 1979, והיא עוסקת בבנייה הישראלית בשטחים שנכבשו על ידה במהלך מלחמת ששת הימים; יהודה ושומרון, רצועת עזה, מזרח ירושלים ורמת הגולן. ההחלטה התקבלה פה אחד מלבד המדינות שנעדרו מההצבעה: נורווגיה, ארצות הברית ובריטניה.

ההחלטה קובעת כי למדיניות והבנייה הישראלית בשטחים אין כל בסיס חוקי ומהווים מכשול חמור לשלום מקיף, הוגן וארוך טווח במזרח התיכון.

החלטה 497 של מועצת הביטחון של האו"ם

החלטה 497 של מועצת הביטחון של האו"ם היא החלטה שהתקבלה במועצת הביטחון של האומות המאוחדות ב-17 בדצמבר 1981, והיא עוסקת בהחלת החוק הישראלי ברמת הגולן.

ההחלטה התקבלה בעקבות קבלת חוק רמת הגולן בכנסת ישראל ב־14 בדצמבר 1981 שקבע כי "המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה יחולו בשטח רמת הגולן".

מועצת הביטחון קבעה כי החלטת ישראל להחיל את חוקיה, סמכויות השיפוט והמינהל על רמת הגולן, היא בטלה ומבוטלת ואין לה כל תוקף משפטי בינלאומי (סעיף 1 להחלטה).

הסכם קהיר (1969)

הסכם קהיר נחתם בקהיר ב-3 בנובמבר 1969, כהסכם חשאי בין אש"ף לבין ממשלת לבנון. ההסכם העניק לאש"ף את הזכות לפעול מאדמת לבנון. לבנון יוצגה בהסכם באמצעות משלחת ששלח נשיא לבנון דאז שארל חילו ובראשה עמד ראש הממשלה דאז רשיד כראמי. מטעם אש"ף חתם על ההסכם יאסר ערפאת, ושר ההגנה המצרי מוחמד פאוזי שימש כמשקיף מטעמו של נשיא מצרים, גמאל עבד אל-נאצר.

נוסח ההסכם לא פורסם באופן רשמי, אך העתק שלו הגיע למערכת העיתון הלבנוני אל-נהאר שפרסמה אותו ב-20 באפריל 1970. ההסכם העניק תוקף חוקי לנוכחות הפלסטינית בלבנון ולפעולותיה על אדמתה. כמו כן ניתן לאש"ף חופש פעולה מדיני וצבאי, ואישור להוציא לפועל פעולות טרור נגד ישראל מתוך לבנון. ההסכם העניק לפלסטינים הגנה מפני ניסיונות לפרקם מנשקם, אף שהסעיף זה עומד בסתירה למדיניות ממשלת לבנון ובניגוד לחוק הלבנוני. ישראל ראתה בהסכם זה הפרה של הסכם הפסקת האש שלה עם לבנון משנת 1949. למרות זאת זכה ההסכם לאשרור של המנהיגות הלבנונית, ולהגברת הפעילות הפלסטינית בלבנון במהלך שנות השבעים. תמיכת לבנון בהסכם הפסיקה עם פלישת ישראל ללבנון בשנת 1982, אך ההנהגה הפלסטינית ובראשה יאסר ערפאת המשיכה לדבוק בו.

הסכם שארם

הסכם שארם, המוכר גם בשם מזכר "וואי המתוקן", הוא מזכר הסכמות בין מדינת ישראל לארגון אש"ף, כנציג הפלסטינים.

המזכר נחתם בתאריך 4 בספטמבר 1999 על ידי ראש ממשלת ישראל אהוד ברק וראש הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת. במעמד החתימה נכחו נשיא מצרים, חוסני מובראק, עבדאללה מלך ירדן ומזכירת המדינה האמריקאית מדלן אולברייט.

הקוורטט לענייני המזרח התיכון

הקוורטט לענייני המזרח התיכון או בקיצור הקוורטט (באנגלית: Quartet on the Middle East) הוא גוף בינלאומי המורכב מארצות הברית, האיחוד האירופי, האומות המאוחדות ורוסיה, שתפקידו לפקח על פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני על פי מפת הדרכים. הגוף נוסד בשל הצורך בגורם המקובל על שני הצדדים כמי שיהיה הבורר ויקבע האם הצדדים עומדים במילוי חובותיהם או שאחד מהם מפר את ההסכמים. הדבר נובע ממסקנות הצדדים מההסכמים הקודמים אשר לא הצליחו בעקבות העדר גורם מקובל על שני הצדדים.

הקוורטט נוצר במדריד ב-2002, כתוצאה מוועידה שיזם ראש ממשלת ספרד דאז, חוסה מריה אסנאר, שמטרתה הייתה למצוא דרך להתקדמות במשא ומתן הישראלי-פלסטיני. פעילות הקוורטט ממומנת בידי מספר גופים באו"ם.

ג'יימס וולפנזון שימש כנציג הקוורטט במזרח התיכון לאחר פרישתו מתפקיד נשיא הבנק העולמי ב-31 במאי 2005. הוא שימש בתפקיד עד 30 באפריל 2006. הוא פרש לאחר שורה של צעדים בצד הישראלי שלדעתו דרדרו את הסיכויים למצוא פתרון לסכסוך, בהם:

הגבלות במגעים עם תנועת חמאס

הטלת קשיים על אפשרותו של חמאס לגייס מימון לפעולות אזרחיות

החרמת כספי המסים של הרשות הפלסטינית בידי ישראל

הגבלות תנועה על הפלסטיניםטוני בלייר מונה לנציג הקוורטט ב-27 ביוני 2007, מיד עם פרישתו מתפקידו כראש ממשלת בריטניה, ושימש בתפקיד עד לשנת 2015.

ועדת הייקראפט

ועדת הייקראפט(באנגלית:Haycraft Commission of Inquiry) הייתה ועדת חקירה שהוקמה ביוזמת הבריטים ב-1921, בעקבות מאורעות תרפ"א, ומטרתה לחקור את הסיבות שהובילו למאורעות. בראש הוועדה עמד השופט סר תומאס הייקראפט, שעמד בראש בית המשפט העליון של ארץ ישראל שתוארו Chief Justice (במינוח העברי של אותם ימים "זקן השופטים").

ועדת וודהד

ועדת וודהד (באנגלית: Woodhead Comission) אשר שמה הרשמי היה הוועדה לחלוקת ארץ ישראל (Palestine Partition Comission), הוקמה כהמשך לוועדת פיל. הוועדה קבעה שמסקנות ועדת פיל אינן מעשיות והציעה חלוקה אחרת בה המדינה היהודית המוצעת קטנה בהרבה.

ועידת סן רמו

ועידת סן רמו הייתה ועידה בינלאומית שנערכה בסן רמו שבאיטליה מ-19 עד 26 באפריל 1920 בהשתתפות מדינות ההסכמה במלחמת העולם הראשונה, ודנה בחלוקת האימפריה העות'מאנית לשעבר בין המעצמות האירופיות המנצחות. הוועידה נערכה בהמשך לפגישה שהתקיימה בין 12 ל-23 בפברואר בלונדון, ולמעשה רק אישרה את ההחלטות שהתקבלו בפגישה. בוועידת סן רמו השתתפו ראשי ממשלות בריטניה, צרפת, איטליה ויוון, ונציגי יפן ובלגיה.

יחסי איי שלמה–ישראל

בין מדינת ישראל ואיי שלמה קיימים יחסים דיפלומטיים רשמיים.

יחסי טובאלו–ישראל

יחסי טובאלו–ישראל הם היחסים הדיפלומטיים הרשמיים שבין מדינת ישראל לבין טובאלו.

יחסי ישראל–קיריבטי

יחסי ישראל–קיריבטי הם היחסים הדיפלומטיים הרשמיים שבין מדינת ישראל לבין הרפובליקה של קיריבטי.

מדינה פלסטינית

מדינה פלסטינית או "מדינת פלסטין" (בערבית: دَوْلَة فِلَسْطِينّ, "דוּלת פַלַסטין" או دَوْلَة فِلَسْطِينِّيَّة "דוּלה פַלַסטיניה") היא מדינה ששואפים להקים חלק ניכר מהפלסטינים, ובפרט אש"ף וארגוני טרור אסלאמיים שאינם כלולים בו, כגון חמאס והג'יהאד האסלאמי. בפועל, בחלק משטחי יהודה ושומרון ישנה אוטונומיה בשליטת הרשות הפלסטינית, שהוקמה בעקבות הסכם אוסלו וממונה רשמית על ניהול האוטונומיה, ואילו ברצועת עזה שולט חמאס מאז יוני 2007, לאחר שסילק בכוח את הרשות הפלסטינית. הרשות הפלסטינית טוענת לריבונות ביהודה ושומרון וחבל עזה אך בפועל היא נטולת סמכויות מדיניות רבות.

הניסיון הראשון להקמת מדינה פלסטינית אירע בספטמבר 1948. בתגובה להכרזת העצמאות של מדינת ישראל במאי 1948, הליגה הערבית הקימה בעזה את ממשלת כל פלסטין בנשיאות חאג' אמין אל-חוסייני. בחודש שלאחר מכן הכריזה ממשלת כל פלסטין על ייסוד מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים. בפועל, לא היו לממשלה זו סמכות או עצמאות והיא הוכפפה לממשלת מצרים. חודשיים לאחר מכן החליט עבדאללה הראשון, מלך ירדן בקונגרס יריחו לספח את הגדה המערבית. עם התקדמות מבצע חורב עברה הממשלה הפלסטינית לקהיר, שם למעשה הפכה לממשלה גולה. לאחר הקמת הרפובליקה הערבית המאוחדת פורקה ממשלת כל פלסטין על ידי נשיא מצרים גמאל עבד אל-נאצר.

ב-15 בנובמבר 1988 הכריז ראש אש"ף, יאסר ערפאת, על הקמתה של מדינת פלסטין. מעמד ההכרזה התקיים באלג'יר בכינוס המועצה הלאומית הפלסטינית. באותה העת השטחים הפלסטיניים היו תחת שליטה ישראלית ובשל כך להכרזה לא הייתה משמעות מעשית. במסגרת הסכמי אוסלו נכנסו ערפאת ותומכיו לשטחי יהודה ושומרון וחבל עזה. במהרה הוקמה הרשות הפלסטינית אשר הייתה אמורה להוות שלב ביניים בדרך ליצירת מדינה פלסטינית. במסגרת ההסכמים קיבלו הפלסטינים לידיהם את השליטה האזרחית והביטחונית על רוב האוכלוסייה הפלסטינית באזורים אלה.

פלסטין התקבלה באוקטובר 2011 לאונסק"ו והפכה לראשונה לחברה מלאה באחד ממוסדות האו"ם. ב-29 בנובמבר 2012 התקבלה החלטה 67/19 של העצרת הכללית של האו"ם שלפיה שודרג מעמדה של הרשות הפלסטינית באו"ם מישות משקיפה שאינה מדינה, למדינה משקיפה שאינה חברה. בהחלטה תמכו 138 מדינות. קודם לכן, היה לאש"ף ייצוג של מדינה בליגה הערבית ובכמה ארגונים בינלאומיים אחרים.

תוכנית אלפא

תוכנית "אלפא" היא יוזמה להסדרת הסכסוך הישראלי-ערבי שהגישו שני פקידים בכירים מבריטניה ומארצות הברית בשנת 1955.

תוכנית האוטונומיה

תוכנית האוטונומיה הוא כינויה של תוכנית לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני שהוצעה על ידי מנחם בגין, ראש ממשלת ישראל, משה דיין, שהיה שר החוץ ואנואר סאדאת נשיא מצרים, לפיה תהיה לעם הפלסטיני זכות לנהל את ענייניו באופן אוטונומי, ללא התערבות ישראלית.

תוכנית מוריסון גריידי

תוכנית מוריסון-גריידי (באנגלית: Morrison Grady Plan) הייתה תוכנית שהוצגה על ידי סגן ראש הממשלה הבריטי הרברט מוריסון, לוועדת הקבינט האמריקאית לענייני ארץ ישראל, בראשות השגריר האמריקאי הנרי גריידי, שהגיעה ללונדון למשא ומתן בעניין המצב בארץ ישראל ובקשתו של הנשיא הארי טרומן להעלאת 100,000 יהודים. גריידי וועדתו הביעו הסכמה לתוכנית, ועל כן היא קיבלה את הכינוי תוכנית מוריסון-גריידי.

תוכנית פהד

תוכנית פהד, תוכנית להסדר מדיני במזרח התיכון שהוצעה ב-7 באוגוסט 1981 על ידי נסיך הכתר הסעודי, לימים פהד מלך ערב הסעודית.

התוכנית כללה את שמונה הנקודות הבאות:

נסיגה מלאה של ישראל מכל השטחים שכבשה ב-1967 לרבות "ירושלים הערבית".

הכרה בזכות השיבה של הפלסטינים ותשלום פיצויים למי מהם שלא יהיו מעוניינים לנצל זכות זו.

מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה ירושלים.

פירוק כל ההתנחלויות שהוקמו בשטחים האמורים לעיל.

חופש פולחן למאמיני כל הדתות במקומות הקדושים.

תקופת מעבר, בת לא יותר ממספר חודשים, בה יהיו נתונות יהודה ושומרון ורצועת עזה תחת חסות האו"ם.

זכותן של כל המדינות באזור לחיות בו בשלום.

האומות המאוחדות או מדינות החברות בארגון יערבו לביצוע התוכנית.התוכנית אומצה על ידי הליגה הערבית בוועידה שנערכה בפאס בסוף 1982, אך לא בלי תוספות משמעותיות: הכרה באש"ף כמייצג הלגיטימי והבלעדי של הפלסטינים ובזכותם להגדרה עצמית. יוזמה זו נדחתה על ידי ישראל אשר הטילה ספק בכנות נכונותם של הסעודים להכיר בה ומצידה לא נטתה בזמן ההוא להכיר באש"ף ובזכות השיבה.

מה שבולט בהיעדרו מהתוכנית, בשתי הגרסאות, היא נורמליזציה של היחסים בין מדינות ערב וישראל. עם זאת, עצם הנכונות להכיר בקיומה ולחיות עימה בשלום הוותה התקדמות ביחס לשלושת הלאווים של ועידת חרטום ב-1967.

תוכנית רוג'רס

תוכנית רוג'רס הוא שמן של שלוש תוכניות שלום בין ישראל למצרים וירדן שהציע מזכיר המדינה האמריקאי ויליאם רוג'רס בשנים 1969–1971.

תוכניות, מהלכים מדיניים והסכמים בין ישראל למדינות ערב
לפני הכרזת העצמאות
שנות העשרה 1917: הצהרת בלפור1919: ועידת השלום בפריזהסכם ויצמן-פייסל האמיר פייסל מחיג'אז ונציג התנועה הציונית חיים ויצמן, 1918

נשיא ארצות הברית קרטר, נשיא מצרים סאדאת וראש ממשלת ישראל בגין, ועידת קמפ דייוויד, 1978

נשיא ארצות הברית קלינטון, ראש ממשלת ישראל רבין וראש אש"ף ערפאת, חתימת הסכמי אוסלו, 1993

נשיא ארצות הברית קלינטון, מלך ירדן חוסיין וראש ממשלת ישראל רבין, לקראת חתימת הסכם השלום ישראל-ירדן, 1995

נשיא ארצות הברית בוש, ראש ממשלת ישראל אולמרט וראש הרשות הפלסטינית עבאס, ועידת אנאפוליס, 2007
שנות העשרים 1920: ועידת סן רמו1921: ועדת הייקראפט1922: כתב המנדט1922: הספר הלבן הראשון1929-1930: ועדת שו
שנות השלושים 1930: ועדת סימפסוןהספר הלבן השני1936-1937: ועדת פיל1938: ועדת וודהד1939: ועידת השולחן העגולהספר הלבן השלישי
שנות הארבעים 1946: ועדת החקירה האנגלו-אמריקאיתתוכנית מוריסון גריידי1947: ועדת אונסקו"פתוכנית החלוקה
הכרזת העצמאות עד הסכם השלום עם מצרים
שנות הארבעים 1948: הכרזת העצמאותהחלטה 194תוכנית ברנדוט1949: הסכמי רודוסועידת לוזאן1949-1950: שיחות חשאיות ישראל-ירדן
שנות החמישים 1955: תוכנית אלפא
שנות השישים 1964: האמנה הפלסטינית1967: החלטה 242ועידת חרטום1967-1968: שליחות גונאר יארינג1969: הסכם קהירתוכנית רוג'רס הראשונה
שנות השבעים שנות ה-70: שיחות חשאיות ישראל-ירדן1970: תוכנית רוג'רס השנייה1971: תוכנית רוג'רס השלישית1972: תוכנית הפדרציה1973: החלטה 338החלטה 339ועידת ז'נבה1974: הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצריםהסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריההחלטה 3501975: הסכם הביניים בין ישראל למצרים1978: החלטה 425החלטה 426הסכמי קמפ דייוויד1979: החלטה 446
מהסכם השלום עם מצרים עד הסכם השלום עם ירדן
שנות השבעים 1979: הסכם השלום בין ישראל למצריםהחלטה 452תוכנית האוטונומיה
שנות השמונים שנות ה-80: שיחות חשאיות ישראל-ירדן1980: החלטה 4781981: תוכנית פהדהחלטה 4971982: תוכנית רייגן1983: הסכם ישראל-לבנון 1983 (הסכם 17 במאי)עסקת שחרור ששת שבויי הנח"ל1985: עסקת ג'יבריל1987: הסכם לונדוןמזכר עמירב חוסייני
שנות התשעים 1991: ועידת מדריד1993: הסכם אוסלו א'1994: הסכם קהירהסכם השלום בין ישראל לירדן
מהסכם אוסלו ב' עד ימינו
שנות התשעים 1995: הסכם אוסלו ב'הבנות ביילין-אבו מאזן1996: הבנות ענבי זעם1997: הסכם חברון1998: הסכם החזרת גופת לוחם השייטתהסכם ואי1999: מזכר שארם-א-שיח'
העשור הראשון 2000: ועידת שפרדסטאוןועידת קמפ דייווידמתווה קלינטון2001: ועידת טאבה2002: היוזמה הסעודיתמפת הדרכיםהקוורטט לענייני המזרח התיכון2003: הודנהועידת עקבהיוזמת ז'נבה2004: עסקת חילופי השבויים2005: פסגת שארם א-שייח'תהדיאהתוכנית ההתנתקות2006: מסמך האסיריםהחלטה 17012007: ועידת אנאפוליס2008: שיחות ישראל-סוריהתהדיאהעסקת חילופי שבויים ישראל-חזבאללה
שנות העשרה 2010: המשא ומתן הישיר בין ישראל לפלסטינים2011: ההסכם לשחרור גלעד שליטההסכם לשחרור אילן גרפל2012: החלטה 67/19 של העצרת הכללית של האו"ם • 2013: המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים (2014-2013)2016: החלטה 23342019 (מתוכנן): עסקת המאה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.