החלטה 3379 של העצרת הכללית של האו"ם

החלטה 3379 של העצרת הכללית של האומות המאוחדות אשר נתקבלה ב-10 בנובמבר 1975 קובעת כי "ציונות היא צורה של גזענות ואפליה גזעית". ב-16 בדצמבר 1991 קיבלה העצרת הכללית של האו"ם החלטה מנוגדת (מס' 4686) שבה היא מודיעה כי היא חוזרת בה מן ההשוואה.

Small Flag of the United Nations ZP.svg החלטה 3379 של העצרת הכללית של האו"ם
תאריך 10 בנובמבר 1975
ישיבה מספר 2400
קוד A/RES/3379 (מסמך)
נושא השמדה של כל סוגי אפליה גזעית
סיכום הצבעה

72 הצביעו בעד
35 הצביעו נגד
32 נמנעו

תוצאה התקבלה ולאחר מכן בוטלה

רקע

בדצמבר 1973 התקבלה בעצרת בעצרת הכללית של האו”ם החלטה 3151, שקשרה את הציונות עם גזענות ואפרטהייד. בהחלטה, שעסקה במצב בדרום אפריקה, נכתב כי קיימת "קנוניה בין הקולוניאליזם הפורטוגזי, משטר האפרטהייד (הדרום אפריקני) והציונות". את ההצעה הובילו ברית המועצות ומדינות הליגה הערבית, אך מדינות רבות הצביעו בעדה מתוך התנגדות למשטר האפרטהייד בדרום אפריקה.[1]

החלטת האו"ם ב-1975 הייתה חלק מסדרת פעולות דיפלומטיות אנטי-ישראליות מצד ברית המועצות ומדינות ערב בתקופת המלחמה הקרה. פעולות אלה כללו ניסיון כושל לסלק את ישראל מהאו"ם, שיתוף אש"ף במגעים עם האו"ם והקמת ועדה לשמירת זכויות העם הפלסטיני. בהיבט הפנימי הישראלי, באה החלטה זו בתקופה בה התערערה ההגמוניה של מפלגת העבודה בשלטון. הכישלון הדיפלומטי במניעת החלטה 3379 נתפס כחולייה בשרשרת כישלונות של השלטון הוותיק שהחלה בפרוץ מלחמת יום הכיפורים. בדיעבד אפשר לומר שהחלטת העצרת הכללית סימנה שפל עמוק ביחסי החוץ של מדינת ישראל, שפל שנמשך כ-10 שנים והסתיים בהדרגה עם סיום המלחמה הקרה והפשרת היחסים בין ישראל לברית המועצות בסוף שנות ה-80.

נוסח ההחלטה

נוסח ההחלטה מזכיר מספר ועידות בינלאומיות שהתקיימו בין 1963 ל-1975 בהן נטען שמדינת ישראל גזענית ומדכאת נשים, ומהווה סכנה לשלום העולמי "בגלל הטבע הגזעני-אגרסיבי שלה".

להלן הנוסח המלא של החלטה 3379.

החלטה 3379 - חיסול כל צורות האפליה הגזעית

האספה הכללית,

בהתייחס להחלטת האו"ם 1904 (XVIII) מיום 20 בנובמבר 1963, בה מצהיר האו"ם על חיסול כל צורות האפליה הגזעית , ובמיוחד על ההצהרה לפיה "כל דוקטרינה של הבחנה או עליונות גזעית היא שקרית מבחינה מדעית, מגונה מבחינה מוסרית, חסרת צדק חברתי ומסוכנת" ומתריע על "כל גילויי האפליה הגזעית המצויים עדיין באזורים מסוימים בעולם, שחלקם מוטלים על ידי ממשלות מסוימות באמצעים חקיקתיים, מנהליים או אחרים",

ובאזכור החלטה 3151 G‏ (XXVIII) מיום 14 בדצמבר 1973, בה גינתה האספה הכללית של האו"ם, בין היתר, את הברית הלא קדושה בין הגזענות בדרום אפריקה לציונות,

ובהתייחס להצהרת מקסיקו 1975 בדבר שוויון האישה ותרומת הנשים לפיתוח ולשלום , שהוכרזה על ידי הוועידה העולמית של שנת האישה הבינלאומית, שהתקיימה במקסיקו סיטי בין ה-19 ביוני ל-2 ביולי 1975, בה פורסם העיקרון כי "שיתוף פעולה ושלום בינלאומיים מחייבים שחרור לאומי ועצמאות, חיסול הקולוניאליזם והנאו קולוניאליזם, כיבוש זר, ציונות, אפרטהייד וכל צורה של אפליה גזעית, כמו גם הכרה בכבודם של העמים אשר להם זכות להגדרה עצמית",

ובהתייחס גם להחלטה 77 (XII) שאומצה על ידי מועצת ראשי המדינות והממשלות של ארגון אחדות אפריקה במושבו ה-12, שנערך בקמפלה מ-28 ביולי עד 1 באוגוסט 1975, בה נאמר כי "המשטר הגזעני בפלסטין הכבושה והמשטר הגזעני בזימבבואה ובדרום אפריקה חולקים שורשים אימפריאליסטיים, ויוצרים תפיסה שלמה בעלת מבנה גזעני המקושר מטבעו למדיניות שמטרתה דיכוי הכבוד והיושרה האנושית",

ובהתייחס גם להצהרה המדינית ולאסטרטגיה לחיזוק השלום והביטחון הבינלאומי ולהגברת הסולידריות וההסכמה ההדדית בין המדינות הבלתי-מזדהות, שאומצה בוועידת שרי החוץ של המדינות הבלתי-מזדהות שהתקיימה בלימה בין התאריכים 25 עד 30 באוגוסט 1975, אשר גינתה בחריפות את הציונות כאיום על שלום העולם וביטחונו וקראה לכל המדינות להתנגד לאידאולוגיה גזענית ואימפריאליסטית זו,

קובעת כי הציונות היא סוג של גזענות ואפליה גזעית.

התפלגות ההצבעה

בהצעה תמכו מדינות ערב, רוב מדינות הגוש המזרחי, רוב מדינות אסיה (ובכלל זה כל המדינות המוסלמיות), מדינות רבות באפריקה שמדרום לסהרה, ומספר מדינות נוספות, בהן טורקיה, פורטוגל, ברזיל, מקסיקו וקובה, שהייתה בין מציעות ההחלטה יחד עם גינאה ומדינות ערב.

התנגדו לה מדינות המערב, רוב מדינות מרכז אמריקה, אורוגוואי ומספר מדינות באפריקה.

נמנעו או נעדרו מההצבעה רוב המדינות באמריקה הלטינית, חלק ממדינות אפריקה שמדרום לסהרה, חלק ממדינות מזרח אסיה, וכן גם ספרד, יוגוסלביה ורומניה, היחידה ממדינות הגוש המזרחי שלא תמכה בהצעה.

UNGA 3379 Map
התפלגות הצבעת המדינות השונות:
מצביעות בעד: ירוק כהה (המציעות) ובהיר;
נמנעות: בצהוב;
מתנגדות: באדום;
נעדרו מההצבעה: באפור.

בתגובה לקבלת ההחלטה הכריז שגריר ארצות הברית לאו"ם דאז, דניאל פטריק מויניהאן כי "ארצות הברית קמה כדי להכריז לפני האספה הכללית של האומות המאוחדות, ולפני העולם, שהיא אינה מכירה, ולא תפעל על פי, ולעולם לא תסכים בשתיקה לקביעה המגונה הזו".[2]

בתגובתו להחלטה הצביע נציג מדינת ישראל באו"ם, חיים הרצוג על העיתוי - ההצבעה התרחשה בדיוק במלאת 37 שנה לליל הבדולח, וקרע את הצעת ההחלטה על דוכן הנואמים באומרו "עבורנו, העם היהודי, אין זו אלא פיסת נייר, ואנו נתייחס אליה ככזו."

השלכות והתפתחויות מאוחרות

בתגובה להחלטה הוחלף שמן של "שדרות האו"ם" בתל אביב, ירושלים ובחיפה ל"שדרות הציונות".

החלטה 4686 של העצרת הכללית של האו"ם

UNGA 4686 Map
התפלגות הצבעת המדינות השונות על החלטה 4686:
מצביעות בעד: ירוק כהה (המציעות) ובהיר;
נמנעות: בצהוב;
מתנגדות: באדום;
נעדרו מההצבעה: באפור.

עם תום המלחמה הקרה כמעט כל המדינות הלא-ערביות שינו את עמדתן, ותמכו בהחלטה הפוכה ב־1991. ב-1991 קיבלה העצרת הכללית של האו"ם את החלטה 4686 לפיה היא חוזרת בה (revokes) מהקביעה הכלולה בהחלטה 3379 (למעשה, מדובר בביטול ההחלטה הקודמת). כמה מדינות ערביות ומוסלמיות ולצדן קובה, קוריאה הצפונית ווייטנאם עדיין תמכו בהשוואה בין הציונות לגזענות.

ועידת דרבן

בספטמבר 2001 שוב ביקשו מדינות ערב לפגוע בתדמיתה של ישראל, בניסיון להשוות ציונות לגזענות בוועידה העולמית של האו"ם כנגד הגזענות בדרבן, דרום אפריקה. ארצות הברית הצטרפה למדינת ישראל בהחרמת הוועידה, כאשר התברר שבמקום להתמקד בפגעי הגזענות, האנטישמיות והקסנופוביה, שהיו אמורים להיות נושא הדיון, הוועידה הפכה לבמה לגינויה של ישראל.

דובר הבית הלבן, ארי פליישר, הודיע כי משלחת ארצות הברית פרשה מהוועידה כדי "לאותת לאומות העולם האוהבות את החופש שהיא לא תעמוד מנגד אם העולם ינסה לתאר הציונות כגזענות. זה בפירוש לא נכון." הוא הוסיף כי "הנשיא גאה לתמוך במדינת ישראל והקהילה היהודית ולאותת, ששום קבוצה בעולם לא תהנה מהסכמה והערכה להשוות את הציונות לגזענות."[3]

בסוף הוועידה התקבלה הצעת החלטה מרוככת של האיחוד האירופי, שהזכירה את השואה ולא כללה גינוי ישראל.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אריק גרינשטיין, הסיפור המלא שמאחורי החלטת ציונות=גזענות, באתר מידה, 10 בנובמבר 2013
  2. ^ UN General Assembly Resolution 3379, באתר "רשת המזרח התיכון"
  3. ^ Nafeez Mosaddeq Ahmed,‏ Is Zionism Racist?‎, באתר Media Monitors Network
10 בנובמבר

10 בנובמבר הוא היום ה-314 בשנה, (315 בשנה מעוברת), בשבוע ה-45 בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 51 ימים.

1975

שנת 1975 היא השנה ה-75 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1975 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1975 בישראל

1975 בישראל (ה'תשל"ה - ה'תשל"ו) הייתה השנה בה חגגה מדינת 27 שנה מיום היווסדה.

1991 בישראל

1991 בישראל (ה'תשנ"א - ה'תשנ"ב) הייתה השנה בה חגגה מדינת ישראל 43 שנה מיום היווסדה. האירוע הבולט בה היה מלחמת המפרץ.

בלה אבצוג

בלה סביצקי אבצוג (באנגלית: Bella Savitsky Abzug;‏ 24 ביולי 1920 - 31 במרץ 1998) הייתה מנהיגה פמיניסטית יהודייה אמריקאית, פעילה למען זכויות האזרח ונגד מלחמת וייטנאם וחברת בית הנבחרים של ארצות הברית. נמנתה עם מנהיגות הגל השני של הפמיניזם.

ג'ון בולטון

ג'ון רוברט בולטון (באנגלית: John Robert Bolton; נולד ב-20 בנובמבר 1948) הוא דיפלומט אמריקאי שכיהן כיועץ לביטחון לאומי בממשל הנשיא דונלד טראמפ החל מ-9 באפריל 2018, עד לפיטוריו בספטמבר 2019.

יותר מעשור לפני כן, היה שגרירה של ארצות הברית באומות המאוחדות (2005–2006), לאחר שמונה לתקופה של שנה במינוי פגרה. במשך הקריירה הציבורית שלו נודע בולטון בגישתו הבלתי מתפשרת והמתעמתת מול מדינות המעורבות בהפצת טרור ונשק לא קונוונציונלי. גישה זאת קנתה לו מבקרים רבים בקרב גורמים יוניים וסוציאליסטיים במערב, דמוקרטים בארצות הברית ובמדינות וארגונים עמם ניהל מגעים דוגמת רוסיה, קוריאה הצפונית והאו"ם.

ה'תשל"ו

ה'תשל"ו (5736) או בקיצור תשל"ו היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-6 בספטמבר 1975, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 24 בספטמבר 1976. שנה מסוג זשה, היא מעוברת, ואורכה 385 ימים. זו שנה שלישית לשמיטה.

מדינת ישראל חגגה ביום העצמאות ה'תשל"ו 28 שנות עצמאות.

האמנה האפריקאית בדבר זכויות אדם ועמים

האמנה האפריקאית בדבר זכויות האדם והעמים (המכונה גם אמנת "בנג'ול", להלן: האמנה) היא מערך זכויות, חירויות יסוד, כללים וחובות שנועדו לקדם ולהגן על זכויות האדם והעמים ביבשת אפריקה.

האמנה נוסחה על ידי וועדת מומחים ממדינות היבשת ואומצה על ידי ארגון האיחוד האפריקאי (משנת 2002 האיחוד האפריקאי ) בעת כינוסו בקניה ב-28 ביוני 1981, האמנה נכנסה לתוקף ב-21 באוקטובר 1986, תאריך שהוכרז לימים על ידי האיחוד האפריקאי כ"יום זכויות האדם האפריקאי". נכון לשנת 2017 חברות באיחוד האפריקאי 53 מדינות אשר חתמו על האמנה ואישררו אותה.

לשם פיקוח על יישום האמנה במדינות היבשת, הוקמה בשנת 1987 בבנג'ול, גמביה, "הנציבות האפריקאית לזכויות האדם והעמים" (להלן: הנציבות). מפאת כוחה המשפטי המצומצם של הנציבות, שהוגבלה לכתיבת דו"חות והמלצות בלבד, הקים האיחוד האפריקאי ביוני 1998 את בית המשפט האפריקאי לזכויות האדם והעמים, שבסמכותו לאכוף את האמנה באופן מחייב.

לאורך השנים אישר האיחוד האפריקאי פרוטוקולים נספחים לאמנה ובהם הפרוטוקול בנושא הקמת בית המשפט האפריקאי לזכויות האדם והעמים, והפרוטוקול בנושא זכויות נשים.

ו' בכסלו

ו' בכסלו הוא היום השישי בחודש השלישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השישי בחודש התשיעי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצוה של ילד שנולד בו' כסלו היא תמיד פרשת ויצא.

ועידת האו"ם נגד הגזענות (2001)

ועידת האו"ם נגד הגזענות ושנאת הזר, הידועה גם כועידת דרבן הראשונה, היא ועידה שנערכה בחסות האומות המאוחדות מ-31 באוגוסט עד 8 בספטמבר 2001 בעיר דרבן שבדרום אפריקה. נשיאת הוועידה הייתה מרי רובינסון, נשיאת אירלנד לשעבר ונציבת האו"ם לזכויות אדם.

טענות נגד הלגיטימיות של ישראל בעולם

לאורך השנים הועלו סימני שאלה בדבר הלגיטימיות של מדינת ישראל מצד מדינות וגורמים שונים, כאשר בפרט עלתה השאלה האם הסמכות המדינית של מדינת ישראל צריכה להתקבל כרשות פוליטית לגיטימית, והאם יש לה זכות קיום.

ישראל הוקמה על בסיס החלטת החלוקה של ארגון האומות המאוחדות, והיא חברה בארגון מאז ה-11 במאי 1949, אך נכון לשנת 2019, 30 מהמדינות החברות באו"ם אינן מכירות בישראל. בנוסף לכך מספר מנהיגים ערבים ובפרט פלסטינים ניהלו לאורך השנים קמפיין לדה-לגיטימציה של ישראל, הקורא למדינות אחרות לחדול לתמוך בלגיטימיות של ישראל או בזכות קיומה.

יחסי גמביה–ישראל

יחסי גמביה–ישראל נכונו באופן רשמי בראשית 1965, אם כי עוד לפני כן התקיימו מגעים דיפלומטיים בין שתי המדינות.

יחסי הרפובליקה המרכז-אפריקאית–ישראל

יחסי הרפובליקה המרכז-אפריקאית–ישראל הם היחסים הדיפלומטיים בין הרפובליקה המרכז-אפריקאית למדינת ישראל.

לישראל אין שגריר תושב ברפובליקה, והשגרירות האמונה על הטיפול בענייני הרפובליקה היא שגרירות ישראל ביאונדה, בירת קמרון. השגריר הראשון שאומן לענייני הרפובליקה מונה בינואר 1991. היחסים בין שתי המדינות חודשו בשנת 1989. הרפובליקה המרכז אפריקאית מכירה הן בישראל והן במדינה פלסטינית עצמאית.

יחסי הרשות הפלסטינית–סין

יחסי הרשות הפלסטינית–סין הם היחסים הבילטרליים בין הרפובליקה העממית של סין לבין הרשות הפלסטינית.

לסין ולפלסטינים היסטוריה ארוכה של יחסים, שהחלו בתמיכתו של מאו דזה-דונג בתנועות שחרור לאומי בעולם השלישי.

יחסי ישראל–ליבריה

בין מדינת ישראל לרפובליקת ליבריה מתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים מאז שחודשו ב-1983. בעקבות מלחמת יום הכיפורים ניתקה ליבריה באופן חד-צדדי את יחסיה עם ישראל. כעשור מאוחר יותר התחדשו היחסים ומאוחר יותר נחתמו אמנות שיתוף פעולה בתחומי ביטחון כולל הסכם בנושא תעופה, כלכלה, טכנולוגיה ועוד. כיום יש יחסים דיפלומטיים מלאים, אם כי ליבריה לא נחשבה כאוהדת ישראל. למרות זאת, מנובמבר 2007 הודקו היחסים, וליבריה שוב נעזרת בישראל בענייני ביטחון וכלכלה.

הנציגות הדיפלומטית האמונה על ליבריה היא שגרירות ישראל באקרה, בירת גאנה.

יחסי ישראל–ניז'ר

בין מדינת ישראל והרפובליקה של ניז'ר לא מתקיימים יחסים דיפלומטיים רשמיים. עם זאת, בין השנים 1960–1973 התקיימו בין שתי המדינות יחסים דיפלומטיים לא רשמיים, אשר נותקו בשנת 1973. בהמשך, בשנת 1996, חודשו היחסים בין המדינות, אך נותקו בשנית בשנת 2002, בעקבות פרוץ האינתיפאדה השנייה.

יחסי ישראל–קובה

היחסים בין מדינת ישראל לבין הרפובליקה של קובה ידעו עליות ומורדות. החל משנת 1973 אין בין המדינות קשרים דיפלומטיים, אך מתקיימים קשרי תיירות ומסחר בין המדינות.

יצחק אייזיק הלוי הרצוג

הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג (כ"ח בכסלו ה'תרמ"ט 3 בדצמבר 1888 – י"ט בתמוז תשי"ט, 25 ביולי 1959), היה הרב הראשי האשכנזי של ארץ ישראל משנת 1936, ואחר כך של מדינת ישראל עד יום מותו. לפני כן היה רבה הראשי של יהדות אירלנד. חתן פרס ישראל לספרות תורנית בשנת 1958.

עליית ביתא ישראל

עליית ביתא ישראל נולדה מתוך ערגה לציון וירושלים במשך שנות קיומה של העדה היהודית באתיופיה. בשנת 1848 נשלחה איגרת מביתא ישראל ליהודים שבאירופה ובה נזכר כי העדה מחכה לביאתו של המשיח ולקיבוצם של היהודים. שנה לאחר מכן נשלחו דניאל בן חנניה ובנו משה לארץ ישראל וכך התחילה מסכת התכתבויות בין ירושלים לאתיופיה.

בשנת 1862 התעצם גל ציונות ששטף את הקהילה וזכה לשם עליית תרכ"ב בהנהגת המלקוסה אבא מהרי, לאחר שהקיסר תוודרוס השני התיר ליהודים לעזוב את קיסרותו. עלייה זו נכשלה ותוארה כאסון שבו רבים מתו מרעב ומחלות. המסע שהשאיר צלקת לעדה מנע ממנה עלייה רגלית נוספת, אך הציונות המשיכה לבעבע בליבותיהם והתפילות למען ירושלים רק התגברו. הקהילה הדגישה כי העלייה בוא תבוא והיהודים יתאספו מכל העולם לציון.

ב-1949 נערך מבצע מרבד הקסמים שבמהלכו עלו לישראל כחמש מאות יהודים עדנים מג'יבוטי, אריתריאה ושנה לאחר מכן הגיעו לקהילות ביתא ישראל שליחי העלייה ראשונים. ב-1955 עלו 25 נערים לישראל על מנת לעבור הכשרה בכפר בתיה. בשנות ה-60 עלו שאר היהודים העדנים מאריתריאה בעקבות מלחמת העצמאות של אריתריאה. בסוף שנות השבעים החלה רשמית עלייתם של ביתא ישראל כאשר שתי קבוצות של כ-200 יהודים הועלו לארץ, לאחר מכן החלה העלייה דרך סודאן שתחילתה במבצע אחים ושיאה היה במבצע משה ובמבצע שבא, עלייה זו גבתה את חייהם של כארבעת אלפים נפש. החיסול הרשמי של ההתיישבות היהודית באתיופיה התרחש בסוף שנות השמונים כאשר עשרות אלפי יהודים נטשו את בתיהם ועלו במבצע שלמה. לאחר מכן בין 1992–1999 עלו לישראל יהודי קווארה.

ב-1993 החלה עליית הפלאשמורה וב-1999 התפרסם מפקד אפרתי שקבע שישנם 28 אלף בני פלאשמורה ועל פי זה המשיכה עלייתם. ב-2008 נשארו כ-8,700 איש מהמפקד שעדיין לא עלו לישראל.

ציונות ישראל
נושאים ומושגים מרכזיים התנועה הציוניתהתקווהארץ ישראלאוטואמנציפציהתוכנית בזלתוכנית אוגנדהתוכנית בילטמור • "אלטנוילנד" ו"מדינת היהודים" • עלייה לארץ ישראל, ההעפלה וחוק השבותתחיית הלשון העבריתעבודה עברית וכיבוש העבודהחלוציותקיבוץמחתרות עבריות בארץ ישראלכוח המגן העבריכרונולוגיית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל בעת החדשהאנטישמיותטריטוריאליזם יהודיהצהרת בלפור, הספר הלבן הראשון ותוכנית החלוקההכרזת העצמאות ומלחמת העצמאותדגל ישראלהסכסוך הישראלי-פלסטיניפוסט-ציונות ואנטי ציונות • החלטת האו"ם 3379 • החלטת האו"ם 4686 Zionism-template
זרמים בציונות ציונות מדיניתציונות מעשיתציונות סינתטיתציונות רוחניתהציונים הכלליים וציונות כללית • ציונות סוציאליסטיתציונות רוויזיוניסטיתציונות דתיתארץ ישראל השלמהציונות נוצרית
ארגונים ציוניים קונגרס פוקשאן והוועד המרכזי ליישוב ארץ ישראל וסוריהההסתדרות הציונית העולמיתהקונגרס הציוני העולמיהוועד הפועל הציוני וההנהלה הציוניתהסוכנות היהודיתקרן קיימת לישראלקרן היסודמינהל מקרקעי ישראלהמשרד הארצישראליהמוסדות הלאומייםהכשרת הישובאוצר התיישבות היהודים ובנק אנגלו-פלשתינהפיק"אהגדודים העברייםההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראלהסתדרות העובדים הכללית החדשהסולל בונההארכיון הציוני המרכזיארכיון התצלומים של קק"ל
תנועות ציוניות ביל"וחובבי ציוןציוני ציוןפועלי ציוןההתיישבות העובדתהתנועה הקיבוציתעליית הנוערתנועת המזרחיברית הציונים הרוויזיוניסטיםציונות ברוסיהציונות בלוב
ראשוני הציונות מבשרי הציונותיהודה לייב פינסקרבנימין זאב הרצלנתן בירנבויםמקס נורדאואחד העםליאו מוצקיןדב בר בורוכובמשה הסנפתלי הרץ אימברדוד וולפסוןחיים ויצמןמשה לייב ליליינבלוםנחום סוקולובנחמן סירקיןיוסף לוריאמקס בודנהיימראדמונד ג'יימס דה רוטשילדיצחק יעקב ריינסאוטו ורבורגנחום גולדמןיחיאל צ'לנובאבא הלל סילברצבי הירש קלישרשמואל מוהליבר
אישים ציונים נוספים ואנשי היישוב אהרן דוד גורדוןמרטין בובררחל המשוררתשמואל הוגו ברגמןהנרייטה סאלדזאב ז'בוטינסקימאיר בר-אילןחיים ארלוזורובזלמן שזראברהם יצחק הכהן קוקארתור רופיןדוד בן-גוריוןמנחם מנדל אוסישקיןאב"א אחימאירחיים בוגר (בוגרשוב)ברל כצנלסוןאלכסנדר זיידיוסף שפרינצקישראל שוחטשמריהו לויןיוסף טרומפלדורמיכאל הלפרןגרשם שלוםיהודה לייב מאגנסיצחק טבנקיןיצחק בן-צבימנחם בגין • ציונים לא יהודים
ראו גם 100 מושגי יסוד • פורטל ישראל • פורטל היישוב • היסטוריה של עם ישראלהיסטוריה של ארץ ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.