החלוץ

הֶחָלוּץ הייתה תנועה ציונית עולמית של צעירים יהודים שהתארגנו למטרות עלייה לארץ ישראל. ראשיתה בהתארגנויות ספונטניות בשנות ה-80 של המאה ה-19, והיא התקיימה עד השואה. חברי החלוץ, שהשתייכו לתנועות נוער ציוניות מגוונות, היו לחוד החנית של העלייה וההתיישבות בארץ ישראל ושל ההגנה היהודית בגולה ובכלל זה בגטאות שבהם רוכזו היהודים במלחמת העולם השנייה.

לוגוהחלוץ
לוגו
HeHalutz logo
סמל הארגון

אגודות "הֶחלוץ" בראשיתן

כבר בתחילת התארגנות אגודות חובבי ציון ב-1881 הוקמו בערים שונות בתחום המושב אגודות צעירים להכשרה, ללימוד עברית, עקרונות ציוניים ועבודת אדמה. חלק מהאגודות, שלא השתייכו למפלגה כגון פועלי ציון, התארגנו במסגרת-גג רופפת שנקראה "החלוץ".

בשנת 1905 הקים אליעזר יפה את ארגון "החלוץ" בארצות הברית, לאחר עלייתו של יפה לארץ ישראל דעך הארגון בארצות הברית ושוקם בסיועם של דוד בן-גוריון ויצחק בן צבי שהגיעו לארצות הברית ב-1915 בשל מלחמת העולם הראשונה. ב-1913 קם ארגון דומה בבריטניה. מטרתן המוצהרת של ההתארגנויות הייתה "לסלול את הדרך לעם" לקראת עלייה.

עד השואה

ארגון החלוץ ברוסיה

רוב חברי החלוץ היו, עד מהפכת אוקטובר, בתחומי האימפריה הרוסית. גם בשנים הראשונות שלאחר המהפכה המשיך הארגון בתנופת צמיחה. ב-1918 התכנסה בחרקוב המועצה הראשונה של ארגוני החלוץ ברוסיה. הדמות המרכזית והבולטת באספה הייתה דמותו של יוסף טרומפלדור. הוא הציג מספר עקרונות כבסיס לפעולת הארגון: בראש ובראשונה עליו להיות נטול זיקה מפלגתית ושפתו חייבת להיות עברית. בגולה יתבסס הארגון על קיבוצי הכשרה, שיפעלו במתכונת של קומונה, ויושם בהם דגש על לימוד עבודת האדמה ותנאי החיים בארץ ישראל. על החלוץ גם לטפח הגנה עצמית יהודית. בארץ ישראל על חברי הארגון לפנות להתיישבות חלוצית ולהתארגן במסגרת הסתדרות כללית, על-מפלגתית.

באספת הארגון ב-1919 במוסקבה התקבלה "תוכנית טרומפלדור" כמתווה לפעילות הארגון, וטרומפלדור עצמו נבחר ליו"ר הארגון. עד מהרה עלו טרומפלדור וכמה מראשי הארגון בעצמם לארץ ישראל.

בהמשך, לאחר התבססות המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות בשלטון, הוחמר הפיקוח על קיבוצי ההכשרה. ב-1923 ירד החלק ה"ימני" (ה"עמלני", שדגל בהתיישבות במושב עובדים ולא בקיבוץ) של הארגון למחתרת, והמשיך לפעול כתנועה בלתי לגאלית, בעוד החלק שהיה קשור למפלגות סוציאליסטיות (כגון המפלגה הציונית-סוציאליסטית) ניסה להמשיך ולפעול בגלוי. ב-1925 נאסרו מנהיגי הארגון ונשלחו לסיביר, וב-1928 בוטל רישיון התנועה הלגאלית וכל קיבוצי ההכשרה שלה פוזרו. מרבית הפעילים עלו לארץ ישראל, חלקם במסגרת הסכמים להחלפת אוכלוסייה שנערכו בין ממשלת המנדט הבריטי לממשלת רוסיה.

ארגון החלוץ בפולין

Hachaluz
כרטיס חבר של חברת "החלוץ" בעיר ורבה בפולין, רחל אוני, משנת 1933
החלוץ גרודנו 1920 YIVO
החלוץ בגרודנו, 1920

משנות ה-20 היה המרכז העולמי של החלוץ בוורשה. מרכז החלוץ ניהל את קיבוצי ההכשרה השונים באופן רופף ושלח את הבולטים שבחברי ההכשרות להשתלמויות ושליחויות לחיזוק גרעינים חלשים ולהקמת סניפים. כמו כן ניהל המרכז את הקשר עם ההסתדרות הציונית העולמית. בוורשה יצא לאור עם עיתון החלוץ, "העתיד".

בין שתי מלחמות העולם חיו כ-40%–50% מחברי החלוץ בפולין. בפולין הוקמה תנועת נוער כללית בשם "החלוץ הצעיר", שפנתה לנוער שכלל תלמידי גימנסיה בערים. על התנועה השתלט במהלך שנות ה-30 הקיבוץ המאוחד, שראה בה מאגר אנושי איכותי שימלא את שורותיו וקיבוציו בארץ ישראל. הקיבוץ המאוחד שלח שליחים וחומרי הסברה, והעניק לתנועה ולהכשרותיה גם סיוע חומרי.

ערב מלחמת העולם השנייה היו בפולין כ-360 קיבוצי ההכשרה[1], ובהם כ-12,500 חניכים. חלק ניכר מהמעפילים בתקופה זו הגיעו משורות החלוץ בפולין.

חלוצים בדרך לברוכוב8ספט35
ציונים בפולין נמצאים בהכשרה לעלייה לישראל בקיבוץ הפולני ברוכוב

ארגון החלוץ בגרמניה

ארגון החלוץ נוסד בגרמניה ב-1923. מכיוון שרוב יהודי גרמניה היו מתבוללים סבל החלוץ מגידול איטי במספר חבריו, בשנת 1928 מנה 500 חברים ולרשותו עמדו ארבע חוות הכשרה. בעת השפל הגדול ראו רבים בעלייה לארץ ישראל הזדמנות כלכלית ועלו בעיקר מסיבות כלכליות ולא אידאולוגיות. עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 וההגבלות הרבות שהטילו על היהודים גרמו לגידול חד במספר הצעירים שרצו לעלות ארצה. ההכשרה הייתה, במקרים רבים, האפשרות היחידה לצעירים וצעירות יהודים לזכות בהכשרה מקצועית כלשהי. בשנת 1934 מנה החלוץ כ-15,000 חברים ולמעלה מ-3,500 מהם עברו הכשרה בלמעלה מ-32 מתקנים שונים. החלוץ היה כפוף לארגון הגג של יהודי גרמניה (Reichsvertretung der Deutschen Juden) והאחראי על החלוץ מטעמה היה מרטין גרסון (Martin Gerson). בשנת 1941 חוסלו מתקני ההכשרה בגרמניה בהוראת הנאצים - חלקם נסגרו והשאר הפכו למחנות כפייה לצעירים יהודים.

ארגון החלוץ בשאר ארצות העולם

הסתדרויות חלוץ מקומיות קמו ברחבי העולם היהודי, בכל רחבי אירופה, בצפון אפריקה, בעיראק, באיראן, ובאמריקה הצפונית והדרומית. גם לארצות אלה נשלחו שליחים מארץ ישראל, על מנת להכווינם להתיישבות בקיבוצי התנועות השונות. ב-1921 התכנס בקרלסבד שבצ'כוסלובקיה כנס היסוד של ההסתדרות העולמית של החלוץ, בהשתתפות נציגים בכל רחבי העולם. ב-1926 התכנס בדנציג כנס עולמי נוסף, שבו נקבעו כללי היסוד של הסתדרות החלוץ, ברוחו של טרומפלדור: עבודה עצמית, שפה עברית ותרבות עברית, קשר עם ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל והשתתפות פעילה בקונגרס הציוני ובמפעלי ההתיישבות והעשייה בארץ ישראל. יהודה אלמוג (קפלביץ) היה ממארגני תנועת החלוץ בדמשק. בשנת 1928 בעת שחזר מאיראן, נפגש עם צעירים ממועדון הנוער ברובע היהודי בדמשק, אשר דברו עברית רהוטה, הלהיב אותם ברעיון הציוני וסיפר להם על אדמות הברון רוטשילד בחורן. יהודה הציע לצעירים היהודים לעלות על הקרקע ולישב אותה בזכות העובדה שהם נתינים סורים. רעיון החלוציות קסם לצעירי הקהילה והתגבשה קבוצה להקמת תנועת החלוץ בדמשק בהדרכתו. יהודה הביא את דבר הקמת החלוץ בדמשק בפני מנהיגי היישוב בארץ, כדי שיארגנו את הכשרתם בקיבוץ לקראת עלייתם להתיישבות בחורן. רבים מצעירי הקהילה הצטרפו לתנועת החלוץ ונשלחו להכשרה בקיבוצים.

בין השנים 19191939 עלו לארץ ישראל חמישים עד שישים אלף חברים. רובם לא נשארו זמן רב בקיבוצים, אך הם היוו כוח עתודה יציב ואיכותי שסייע סיוע של ממש להתיישבות "אשר משקלו הציבורי היה גדול יחסית לכמות".[2]

בין על-מפלגתיות למפלגתיות

עם הקמת ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, כגוף על-מפלגתי, הוגדרה כפיפות של החלוץ להסתדרות. בוועד הפועל הוקם אגף לקשר עם החלוץ, שנתפס כתנועת הנוער היהודי בגולה. שליחים מארץ ישראל נשלחו לקיבוצי ההכשרה, הביאו עמם חומרי הדרכה שהוכנו בארץ ואיפשרו לחניכים ליצור קשר בלתי אמצעי עם השליחים. עקב כך פרשו מההסתדרות העולמית של החלוץ הסתדרות בית"ר, הסתדרות הפועל המזרחיגרמניה: ברית חלוצים דתיים).

במקביל לחברות בחלוץ היו בדרך כלל הקבוצות השונות חברות (או בוגרות) תנועת נוער ציונית. חברי החלוץ היו חברים בתנועות "השומר הצעיר", "גורדוניה", "הנוער הציוני", "בלאו וייס", "הבונים", "דרור", "המחנות העולים", ו"עקיבא". במקביל התחייבו חברי ההכשרות להתיישב לפי צורכי תנועות-האם של תנועות נוער אלה, כלומר בקיבוצי השומר הצעיר, חבר הקבוצות והקיבוצים והקיבוץ הדתי, כאשר "ברירת המחדל" לקבוצות שלא היו שייכות לאחת מתנועות הנוער האחרות הייתה התיישבות בקיבוצי הקיבוץ המאוחד.

בשואה ואחריה

רוב מרכזי התנועה באירופה נכבשו על ידי גרמניה הנאצית, בפרט המרכז העולמי בפולין. חברי החלוץ, שהיו בעלי תודעה ציונית ותודעה של הגנה עצמית, היו ממארגני החיים הציוניים בגטאות וממארגני התנגדות יהודית בשואה.

לפני, במשך ולאחר המלחמה נעזרו שליחי המוסד לעלייה ב' בחברי החלוץ לארגון מבצעי הבריחה וההעפלה.

המחלקה בהסתדרות הציונית העולמית העוסקת בהכשרת נוער וצעירים להכרה ציונית ולעלייה נקראת "מחלקת הנוער והחלוץ".

הנצחה

על שם התנועה רחובות בערי ישראל.על שם התנועה גם שכבת ״החלוץ״ בתנועת השומר הצעיר (ילידי 1998)

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מפת קיבוצי ההכשרה בפולין, שנות השלושים של המאה העשרים, אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
  2. ^ החלוץ, באתר תנועת העבודה הישראלית
  3. ^ דוד מושיוב, תנועת החלוץ בגרמניה, דבר, 18 בדצמבר 1972
אדינסון קבאני

אדינסון רוברטו קבאני גומס (בספרדית: Edinson Roberto Cavani Gómez; נולד ב-14 בפברואר 1987) הוא כדורגלן אורוגוואי המשחק בעמדת החלוץ בפריז סן-ז'רמן ובנבחרת אורוגוואי. קבאני הוא מלך שערי פריז סן-ז'רמן בכל הזמנים, וסגן מלך שערי נבחרת אורוגוואי בכל הזמנים.

בית"ר

בית"ר, "ברית הנוער העברי על שם יוסף תרומפלדור", היא תנועת הנוער והצעירים של התנועה הרוויזיוניסטית לפני הקמת המדינה, ושל תנועת החרות לאחר הקמתה. התנועה, ששמה הוא ראשי תיבות של "ברית יוסף תרומפלדור", נקראת על שמו של יוסף טרומפלדור, המסמל גבורה יהודית בעת החדשה, ועל שמה של עיר-המצודה ביתר, המסמלת גבורה יהודית בעת העתיקה. על מנת לשמר את שמה של המצודה, מאוית השם טרומפלדור בת'. השם נקבע על ידי זאב ז'בוטינסקי, מי שכונה "ראש בית"ר", היה מנהיג התנועה עד פטירתו ואביה הרעיוני. סמל התנועה, המנורה, נקבע לפי סמל הגדודים העבריים.

כיום בית"ר היא תנועת נוער ציונית בעלת בסיס אידאולוגי ימני שאינה משויכת פוליטית, היא חברה במועצת תנועות הנוער בישראל. לתנועה עשרות סניפים בישראל ובקהילות יהודיות בתפוצות.

גדוד העבודה

גדוד העבודה וההגנה על־שם יוסף טרומפלדור, או בשמו המקוצר גדוד העבודה, היה ארגון חלוצים שיתופי. חברי גדוד העבודה דגלו במנעד רעיונות סוציאליסטי וקומוניסטי, לאומי וציוני. "פלוגות" גדוד העבודה עבדו ברחבי ארץ ישראל בשנים 1920–1929. כאשר הוקם חשבו להכליל בשמו את המילה: "הגנה", אך זו הוסרה, או הוסתרה, בשל החשש משלטונות המנדט הבריטי.

דרור (תנועה)

תנועת דרור הייתה תנועה ציונית סוציאליסטית שפעלה בגולה. התנועה דגלה בחינוך לערכים לאומיים וסוציאליסטיים, טיפוח תרבות יהודית, לימוד השפה העברית והגשמה עצמית חלוצית על פי עקרונות הציונות.

במהלך ההיסטוריה היו שלוש תנועות נוער יהודיות-ציוניות בשם "דרור":

תנועת נוער שנוסדה ברוסיה ואוקראינה הרוסית

פרייהייט (דרור)

תנועת "דרור בגליציה

ה' בסיוון

ה' בסיוון הוא היום החמישי בחודש התשיעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום החמישי בחודש השלישי

למניין החודשים מניסן. ה' בסיוון לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדו".

הארגון היהודי הלוחם

הארגון היהודי הלוחם (בראשי תיבות: אי"ל; ביידיש: יידישע קאמף ארגאניזאציע; בפולנית: Żydowska Organizacja Bojowa‏ (ŻOB)) היה מחתרת יהודית חמושה אשר הוקמה בוורשה ב-28 ביולי 1942 על ידי ארגון "החלוץ" וארגוני הנוער שפעלו במסגרתו בגטו ורשה - השומר הצעיר, דרור, הבונד, עקיבא, גורדוניה, הנוער הציוני, פועלי ציון צ.ס, פועלי ציון שמאל, והקומוניסטים.

הארגון פתח במרד גטו ורשה בפעולה ראשונה בינואר 1943 (במאי אותה שנה הצטרף גם אצ"י), כמו גם בפעולות התנגדות נוספות, וכן במרד ורשה בשנת 1944.

ההעפלה

ההעפלה (המכונה גם "עלייה בלתי-לגאלית" ו"עלייה ב'") הייתה התנועה לכניסה בלתי חוקית של יהודים לארץ ישראל בדרכי הים והיבשה וב-1947 גם בדרך האוויר, אשר אורגנה על ידי היישוב העברי בתקופת המנדט הבריטי משנת 1934 ועד הקמת מדינת ישראל ב-1948 (כניסתם של יהודים לתחומי הארץ באופן בלתי מאורגן החלה מאז מלחמת העולם הראשונה, כאשר הונהג ממשל צבאי בריטי ואף קודם לכן, אך ההעפלה המאורגנת החלה ב-1934). היא כונתה גם עלייה ב', משום שנעשתה בד בבד עם העלייה החוקית שנמשכה באותה עת על פי תקנות ההגירה החמורות שנקבעו על ידי ממשלת המנדט הבריטית.

בהיסטוריוגרפיה מקובלת חלוקת תנועת ההעפלה מ-1934, לשלוש תקופות עיקריות:

תקופה ראשונה – בין השנים 1934–1939. ההעפלה התגברה בעקבות החמרת מצבם של יהודי גרמניה לאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון והתגברות האנטישמיות באירופה. הבריטים הגבילו את מספר רישיונות העלייה (סרטיפיקטים) שניתנו, בעקבות כך החלה העלייה הבלתי-לגאלית. ההעפלה הייתה מצומצמת וחסרת ארגון מרכזי, והתנהלה בעיקר בשלושה נתיבים: תנועות הנוער היהודיות הציוניות, כגון "החלוץ" במזרח אירופה ואנשי ארגון "ההגנה" בארץ; "עליית אף על פי" בניהול אנשי התנועה הרוויזיוניסטית וגורמים פרטיים.

תקופה שנייה - בין השנים 1939–1945. עקב התנערות הבריטים מהבטחותיהם למפעל הציוני, שינה דוד בן-גוריון את דעתו, מהתנגדות לעלייה בלתי-לגאלית לתמיכה בה והחליט, כחלק ממרד העלייה אותו יזם, לאמץ את "המוסד לעלייה ב'" שהוקם על ידי חברי קיבוצים מהקיבוץ המאוחד ולהעמיד בראשו את שאול אביגור. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נהפכה ההעפלה למבצע הצלה. בתחילת המלחמה ההעפלה גאתה, אך לאחר מכן צומצמה מאוד עקב הקשיים הרבים שהציבה המלחמה. היא התמקדה בארצות הבלקן ובעלייה יבשתית ממדינות המזרח.

תקופה שלישית – בין השנים 1945–1948. לאחר מלחמת העולם השנייה גאתה ההעפלה בניהול "המוסד לעלייה ב" וכ-84,000 מעפילים, מהם מעל ל-70,000 באוניות בפיקוד ימאי הפלי"ם, הגיעו לחופי ארץ ישראל. הבריטים תפסו את רובם המוחלט של המעפילים, התירו את כניסת חלקם על חשבון הסרטיפיקטים שהוקצו על פי הספר הלבן, גירשו למעלה מ-52,000 מעפילים למחנות המעצר בקפריסין וגירשו את מעפילי "אקסודוס", חזרה למחנות העקורים בגרמניה. רבים מניצולי השואה רצו לעזוב את ארצותיהם, והבריחו את הגבולות למערב אירופה בעזרת ארגון "הבריחה" ושוכנו במחנות עקורים. בקיץ 1947 הוחל גם בהברחת מעפילים מארצות המגרב בצפון אפריקה. בנוסף הגיעו לארץ כ-150 מעפילים במטוסים (מבצע כנף).כיום מקובל להתייחס במונח "העפלה" גם לעליה למדינת ישראל לאחר הקמתה, אשר מקורה ביציאת יהודים בניגוד לחוק המקומי במדינות שאסרו על יהודיהן לעלות לארץ. הדוגמה הבולטת לכך היא העלייה ממרוקו. כבר בסוף התקופה העות'מאנית בארץ ישראל נכנסו עולים יהודים לארץ ישראל באופן בלתי לגאלי, בעקבות מגבלות שהטיל השלטון העות'מאני החל משנת 1881.

החלוץ הצעיר

החלוץ הצעיר הייתה תנועת נוער של "החלוץ" בפולין. תחילתו הייתה בנפות הספר, כגון: וילנה, ביאליסטוק, ווהלין, פולסיה. בשנת 1924 הוקמה הלשכה הראשית של התנועה ליד מרכז "החלוץ" בוורשה.

הגורם להקמת החלוץ הצעיר הייתה התגברות העלייה לארץ ישראל בזמן העלייה הרביעית. סניפי החלוץ החלו להתרוקן והיה צורך לדאוג לכוח עבודה, כדי לקיים את הסניפים. גובשה ההכרה שיש צורך לחנך חלוצים מבין הצעירים שאינם כשרים עדיין לעליה ואשר יכלו להיות בסניפים מספר שנים, כך שניתן יהיה לשקוד על התפתחותם והכשרתם הרוחנית.

תנועת "השומר הצעיר" הייתה מועמדת להיות תנועת הנוער של החלוץ, אך אי הסכמה אידאולוגית בין ראשי תנועת "השומר הצעיר" להנהגת החלוץ מנעו זאת. "השומר הצעיר" לא הטיל על חבריו חובת הגשמה. למנהיגי החלוץ הצעיר לא הספיקה הצופיות הקלאסית והחינוך הפוליטי הקלאסי כפי שהתפתחות באירופה במפלגות הסוציאליסטיות והקומוניסטיות, הם שאפו לראות את בוגריהם מגיעים לארץ ישראל ומתנסים בחיי קיבוץ והגשמה.

המניעים האידיאיים חזקו את הזיקה של אבות "החלוץ הצעיר" לתנועת הפועלים הארצישראלית, ובייחוד ל"קיבוץ המאוחד". עם הקמתו של "הקיבוץ המאוחד" בשנת 1927 התחזקו הקשרים בין שליחיו והחלוץ הפולני. יצחק טבנקין וחבריו הטביעו את חותמם על החלוץ הצעיר. במצע האידאולוגי של התנועה נקבע כי "נשואות עינינו לתנועת שחרור הלאומי והסוציאלי בארץ ישראל". עיקרי התנועה, כפי שנקבעו במחנות, בסמינרים, בימי עיון ובוועידות, היו:

ציונות סוציאליסטית

יחסי אדם וצורת חברה קיבוצית

אחדות מעמדית

תרבות ועבודה עברית

זיקה ישירה לחלוץבמהלך שנות קיומה בשנים 1924–1939 הקיפה התנועה כעשרת אלפים חברים. בשנת 1938 התאחדה התנועה עם "פרייהייט" - תנועת הנוער של "פועלי ציון", ליצירת התנועה המאוחדת "דרור" שבה אוגדו 20,000 חברים.

כמאה אלף חברי החלוץ הצעיר עלו לארץ ישראל במהלך שנות פעילותה עד מלחמת העולם השנייה. במהלך השואה היו חבריה הגורם המרכזי במרד הגטאות שבפולין.

תנועת החלוץ הצעיר התקיימה גם בקהילה היהודית בעדן, תימן. דגל התנועה שמור בבית הקהילה שבתל אביב.

הכשרה

הכשרה היא תהליך הכנתו של אדם להתיישבות בארץ ישראל על סמך הבסיס האידאולוגי הציוני-הסוציאליסטי. יש להבדיל בין ההכשרה בארץ ישראל, לבין ההכשרה בחו"ל, שהוותה בסיס לעלייה והתיישבות בארץ ישראל, בוצעה בעיקר על ידי תנועת החלוץ והייתה בשיאה בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20.

העלייה השלישית

העלייה השלישית היא גל עלייה גדול לארץ ישראל, עם סיום מלחמת העולם הראשונה. החל משנת 1918 ועד 1923 בסיום המשבר הכלכלי.

רוב העולים באו מאירופה ובמידה רבה ממניעים ציוניים. אומדן העולים בתקופה זו הוא כ-35,000.

חלוציות

חלוציות היא מעשה ראשוני של אדם או קבוצה. המונח מתייחס לרוב לפעולה הנוגעת לתחילת ההתיישבות, הגעה לשטח חדש לצורך בחינתו או בנייתו, מחקר או פיתוחים חדשים בתחומם. חלוציות תיתכן גם במשמעות צבאית, שפירושה הגעה של כוח מצומצם לפתיחת שטח, להנחת יסודות כלשהם או הקדמת כוחות גדולים.

י"א בשבט

י"א בשבט הוא היום האחד עשר בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום האחד עשר בחודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בי"א שבט היא,

ברב השנים, פרשת בשלח. אבל אם בר המצווה חל בשנה שלמה המתחילה ביום חמישי (שנה מקביעות השא או השג) פרשת בר המצווה היא פרשת יתרו.

יוסף טרומפלדור

יוסף (אוסיה) טרוּמְפֶּלְדוֹר (ברוסית: Иосиф Владимирович (Вольфович) Трумпельдор, יוסף ולדימירוביץ' (ווֹלפוביץ') טרומפלדור; לעיתים תרומפלדור; 21 בנובמבר 1880 על פי הלוח היוליאני‏ – 1 במרץ 1920, א' בטבת ה'תרמ"א - י"ב באדר ה'תר"ף) היה לוחם יהודי, מנהיג ציוני סוציאליסטי וחלוץ. מהלך חייו, גבורתו ונפילתו בקרב תל חי הפכוהו לדמות מופת ציונית ולגיבור לאומי.

כרים בנזמה

כרים מוסטפא בנזמה (בצרפתית: Karim Mostafa Benzema; תעתיק מדויק: כרים מֻצטפא בנזימא) נולד ב-19 בדצמבר 1987 בליון) הוא כדורגלן צרפתי המשחק בעמדת החלוץ בקבוצת הכדורגל ריאל מדריד ובנבחרת צרפת. בנזמה גדל במחלקת הנוער של אולימפיק ליון, ועקב מוצאו האלג'יראי והיותו מהחלוצים המובילים בצרפת, נוהגים להשוות אותו לזינדין זידאן.

לידס יונייטד

מועדון הכדורגל לידס יונייטד (באנגלית: Leeds United Association Football Club) הוא מועדון כדורגל מן העיר לידס במערב יורקשייר בבריטניה, מן הגדולים והחשובים בנוף הכדורגל האנגלי לאורך השנים. המועדון צבר כוח רב במהלך שנות השישים והשבעים בהדרכת המנג'ר דון ריווי, בזירה המקומית באנגליה, ובאירופה, והגיע למעמדי חצי גמר וגמר ליגת האלופות וגביע אירופה למחזיקות גביע. כמו כן זכה פעמיים בגביע ערי הירידים.

בבריטניה זכה המועדון ב-3 אליפויות, בגביע האנגלי ובגביע הליגה האנגלית. כינוי הקבוצה הוא "הלבנים", "יונייטד" ו"הטווסים". נכון לעונת 2019/2020 משחק המועדון בצ'מפיונשיפ. מאמנה של הקבוצה הוא מרסלו בייאלסה. משחקי הבית מתקיימים באצטדיון אלנד רואד המכיל 37,890 מושבים ובכך הוא האצטדיון השלושה עשר בגודלו באנגליה. מדי הקבוצה במשחקי הבית הם בצבע לבן עם כיתוב בצבע אפור כסוף. במשחקי החוץ מדי הקבוצה הם בצבע שחור וורוד עם כיתוב בצבע ורוד.

ב-20 בפברואר 2019, חשף המועדון סמליל חדש בצבע זהב הנושא את השנים 1919 ו-2019 לרגל ציון 100 שנים להיווסדו. הסמליל ישמש את המועדון בעונת ה-100 שלו, 2019/20.

מירוסלב קלוזה

מירוסלב קלוזה (בפולנית: Miroslav Klose; נולד ב-9 ביוני 1978 באופולה שבשלזיה עילית בפולין) הוא כדורגלן עבר גרמני ששיחק בעמדת החלוץ. קלוזה הוא מלך השערים של נבחרת גרמניה בכל הזמנים, ומלך השערים של גביע העולם בכדורגל בכל הזמנים.

מרדכי שפיגלר

מרדכי (מוטל'ה) שפיגלר (נולד ב-19 באוגוסט 1944) הוא כדורגלן עבר ישראלי, גדול שחקני מכבי נתניה ואחד מגדולי הכדורגלנים הישראלים בכל הזמנים. שפיגלר שיחק בעמדת החלוץ והוא מלך השערים של נבחרת ישראל עם 33 שערים ב-83 הופעות. הוא הכדורגלן הישראלי היחיד שכבש שער בטורניר מונדיאל.

עמדות כדורגל

בכדורגל, לכל אחד מ-11 השחקנים מיועדת עמדה מוגדרת על המגרש. העמדות הללו מתארות הן את תפקידו של השחקן והן את מיקומו ביחס לחבריו ולשחקני הקבוצה היריבה. לאורך התפתחותו ההיסטורית של הענף השתנו טקטיקות ומבני ההרכבים, ובמקביל התפתחו גם העמדות והתפקידים שיועדו לכדורגלנים.

כיוון שהכדורגל המודרני משתנה ללא הרף, עמדות השחקנים אינן קבועות ומוגדרות רשמית כמו ברוגבי או בפוטבול אמריקני. למרות זאת, רוב השחקנים משחקים במגוון מוגבל של עמדות לאורך הקריירה שלהם, שכן כל עמדה מחייבת כישורים שונים. שחקנים המסוגלים לשחק היטב במספר רב של עמדות מכונים בדרך כלל "שחקני כל-בו".

בשנות השבעים, נבחרת הולנד בכדורגל אימצה סגנון משחק שזכה לכינוי "טוטאל פוטבול", שבו עשרת שחקני השדה מחליפים עמדות תוך כדי משחק. קשה להגן נגד שיטת משחק כזו, אולם רק לעיתים נדירות מחזיקה קבוצת כדורגל בכישרון ובמשמעת אצל כל אחד משחקני השדה שלה כדי לאמץ אותה. מסיבה זו, רוב הכדורגלנים עדיין כבולים במידה רבה לעמדותיהם המקוריות.

צעירי ציון

צעירי ציון הייתה תנועה עממית של יהודים ציונים צעירים שהדגישה ציונות מעשית של עלייה, חלוציות ועבריות. רוב חברי התנועה גם נשאו שאיפות סוציאליסטיות. התנועה נוסדה ברוסיה ב-1903 על סמך תאים שהחלו להתארגן בבסרביה כבר ב-1898 (תוצאה של קריאת הקונגרס הציוני להקמת אגודות). התנועה הקימה סניפים גם בגליציה, פולין ורומניה. לאחר פיצול בו פרשו ממנה חלק ניכר מן החברים על מנת להקים את המפלגה הציונית-סוציאליסטית (צ"ס) ב-1920, חברה התנועה למפלגת הפועל הצעיר ובשורה של איחודים התמזגה לאיחוד העולמי של המפלגות הציוניות סוציאליסטיות. התנועה הייתה גורם פעיל בתנועת החלוץ, תמכה בתנועת הנוער גורדוניה ופעלה להתחדשות החיים היהודיים בגולה בשיתוף עם רשת החינוך "תרבות".

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.