החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון

החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון, הידועה יותר בקיצור חד"שערבית: الجبهة الديمقراطية للسلام والمساواة, תעתיק מדויק: אלג'בהה אלדימקראטיה ללסלאם ואלמסאואה' לרוב נקראת בקיצור אלג'בהה, כלומר "החזית") היא תנועה של ארגוני שמאל רדיקלי בישראל, אשר מהווה רשימה וסיעה סוציאליסטית בישראל, אשר מתמודדת כרשימה לכנסת מאז הבחירות לכנסת התשיעית. חד"ש מגדירה את עצמה כרשימה יהודית-ערבית והיא הרשימה היחידה בכנסת שאינה מגדירה את עצמה לאומית או דתית.

חד"ש דוגלת בפינוי כל ההתנחלויות הישראליות בשטחים שנכבשו ב-1967, הקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל ושוויון זכויות לאזרחי ישראל הערבים. חד"ש תומכת במשא ומתן לשלום ולא בנסיגות חד-צדדיות. התנועה דוגלת בצדק חברתי, בסוציאליזם ובשוויון מגדרי. בכך, התנועה גם מאמינה בצדק סביבתי כהגדרתה, ודוגלת בקשר שבין סביבה ירוקה-בריאה וחברה שוויונית. חד"ש מורכבת מתנועות ומזרמים שונים והמרכזי בהם זרם קומוניסטי-לניניסטי אך מצעה מתייחס למשותף בין הזרמים ואינו קורא לקומוניזם.

החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון
الجبهة الديمقراطية للسلام والمساواة
Hadash2015
מנהיגים מאיר וילנר, תאופיק טובי, מוחמד ברכה, איימן עודה
מזכיר כללי עאדל עאמר
תאריך ייסוד 1977
אפיון רשימה משותפת של תנועות סוציאליסטיות וקומוניסטיות
אידאולוגיות שלום, שוויון, סוציאליזם דמוקרטי, פתרון שתי המדינות, רב-תרבותיות, סוציאליזם, מרקסיזם-לניניזם, שותפות ערבית-יהודית, קומוניזם, מדינת כל אזרחיה
כנסות הכנסת השמינית ואילך
אותיות ו
שיא כוחה 5 מנדטים (1977, 1984, 2015)
שפל כוחה 2 מנדטים (2003)
רשימה פוליטית

חד"ש-בל"ד (1996-1999)

חד"ש-תע"ל (2003-2006, 2019)

הרשימה המשותפת (2015-2019, 2019-)
נוצרה מתוך מק"י, הפנתרים השחורים
וחוגי שמאל נוספים
מיקום במפה הפוליטית שמאל רדיקלי
נציגויות בפרלמנטים
הכנסת
5 / 120
www.hadash.org.il

הרכב החזית

המרכיב המרכזי ברשימה הוא המפלגה הקומוניסטית הישראלית, המרכיבים האחרים - ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי (בנק"י), ועד היוזמה הדרוזית והפורום העיראקי. בעבר לקחו חלק בחזית גם תנועות אחרות, ביניהן פלג מהפנתרים השחורים. על פי תקנון חד"ש, כל ארגון אשר מסכים למצע החזית, מוזמן להגיש בקשת הצטרפות לחזית. בקשה כזו יכולה להיות מאושרת על ידי מועצת חד"ש, המורכבת מכ-800 צירים.

מלבד חברות בתנועה אשר לוקחת חלק בחזית, לא קיים תהליך רשמי אשר מאפשר להתפקד כחבר בחד"ש (מלבד בסניפים מסוימים אשר בחרו מיוזמתם לקיים מפקד סניף). עם זאת, כל אדם אשר תומך במצעה של חד"ש מוזמן להיות פעיל בה, להיות ציר בוועידה ובמועצה שלה מטעם הסניף המקומי ולקחת בה כל תפקיד רשמי.

מצע חד"ש

JEWS&ARABS
"יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים" - שלט וסטיקר של חד"ש מהפגנות ומקמפיין הבחירות לכנסת ה-19

מצע החזית הושתת בעבר על 9 סעיפים מרכזיים. אשר נקראו בין פעילי חד"ש "תשע הנקודות של החזית". לקראת בחירות 2013, פורט המצע ל-13 סעיפים:

  1. השגת שלום ישראלי-פלסטיני וישראלי-ערבי צודק, כולל ויציב
  2. כלכלה למען העובדים: הצמדת שכר המינימום לגובה של 60% מהשכר הממוצע במשק והעלאתו באופן ראשוני ל-5,000 שקל לחודש, קיצור שבוע העבודה ל-35 שעות שבועיות, ביטול של כל ההפרטות שנעשו עד כה של חברות ממשלתיות, בנקים ושירותים ציבוריים ועירוניים, ושל כל התוכניות להפרטה של חברות ממשלתיות ושירותים ציבוריים, לרבות בתחומי הרווחה והחינוך (למעשה, הלאמת החברות שהופרטו) והלאמת משאבי הטבע והבנקים
  3. דיור חברתי: בנייה ממשלתית של 30,000 דירות במשך 3 שנים, ובהמשך בניית 5,000 דירות בכל שנה. ייקבע בחוק כי בכל מכרז בנייה על קרקע מדינה 5% מהדירות בפרויקט יימסרו למדינה ויתווספו למלאי הדירות הציבוריות ודיירים יהיו שותפים בניהול חברות הדיור הממשלתיות והעירוניות
  4. שירותים ציבורים שוויוניים וברמה גבוהה
  5. בריאות שוויונית
  6. מערכת חינוך שוויונית
  7. שירותי רווחה, תרבות וספורט משופרים
  8. הגנת המרחב הדמוקרטי
  9. שוויון למיעוט הלאומי הערבי בישראל
  10. הגנה על ענייניהם של תושבי שכונות העוני וערי הפיתוח
  11. שוויון האישה בכל התחומים
  12. הגנת הסביבה וצדק סביבתי
  13. פירוז המזרח התיכון מנשק להשמדה המונית[1]

היסטוריה

חד"ש הוקמה על ידי רק"ח (כיום - מק"י) בשנת 1977 לקראת הבחירות לכנסת התשיעית, לאחר שהחליטה להתמודד ברשימה משותפת יחדיו עם הפנתרים השחורים, שמאל סוציאליסטי ישראלי וחוגי שמאל לא-קומוניסטים נוספים החברים בשמאל. הקמת חד"ש באה לאחר שני אירועים חשובים בישראל. האחד, יום האדמה והשני, הקמת חזית נצרת הדמוקרטית וזכייתו של תופיק זיאד בתפקיד ראש עיריית נצרת. מטרת הקמת הרשימה הייתה להרחיב את בסיס התמיכה של רק"ח בקהלים שלא היו מעוניינים להצטרף למפלגה, כמו כן בהקמתה רק"ח נטשה את ההתנגדות המסורתית שלה לפוליטיקה מבוססת על השתיכות חמולתית וחד"ש כללה בין חבריה נכבדי חמולות שתמכו ברשימה.[2]

חד"ש, בחודשים הראשונים להקמתה, התנגדה להסכמי קמפ דייוויד ולהסכם השלום בין ישראל למצרים מתוך ראייה שהסכמים אלו משרתים את ה"אימפריאליזם האמריקאי" ופוגעים בזכויות הפלסטינים, מסיבה זו סיעת חד"ש הצטרפה לימין הרדיקלי והצביעה נגד הסכמים אלו כשהם הובאו לאישור הכנסת.[3]

בבחירות לכנסת הארבע עשרה (1996) התמודדה ברשימה משותפת עם בל"ד שזכתה להצלחה יחסית כשגרפה חמישה מנדטים, מהם שלושה לחד"ש. האיחוד לא החזיק זמן רב, ובבחירות לכנסת החמש עשרה חזרה חד"ש להתמודד לבדה.

בבחירות לכנסת השש עשרה (2003) התמודדה ברשימה משותפת של חד"ש ותע"ל בראשות מוחמד ברכה. בבחירות אלו זכתה הרשימה המשותפת ב-3 מנדטים. המועמד היהודי המרכזי של חד"ש דב חנין נדחק בעקבות שיתוף הפעולה עם תע"ל למקום הרביעי ולא נכנס לכנסת, דבר שיחד עם פרישתה של תמר גוז'נסקי מהכנסת גרם לכך שלראשונה מאז הקמת המדינה - לא היו חברים יהודים בסיעת חד"ש (על גלגוליה השונים).

Hadash 2010
ועידת חד"ש ה-8, מאי 2010, בבית הידידות בנצרת
Dov and friends
הפגנה בנוכחות מנהיגי חד"ש. עם המגאפון: ח"כ דב חנין. מימינו: יו"ר חד"ש, ח"כ מוחמד ברכה. משמאלו: מזכיר חד"ש איימן עודה

בבחירות לכנסת השש עשרה שנערכו בשנת 2003, חד"ש זכתה ב-93,819 קולות, מתוכם (לפי ההערכות) כ-8,000 קולות של אזרחים יהודים. מועצת מק"י (גוף ייצוגי הכולל כ-250 צירים) קבעה בסוף שנת 2005 שבשלושת המקומות הראשונים ברשימת חד"ש חייבים להיות יהודים וערבים ושחד"ש תשמור על משקלה המנדטורי. אחרי כן, בתחילת שנת 2006, קיבלה מועצת חד"ש (גוף ייצוגי הכולל כ-500 נציגים) באופן מעשי את ההחלטה כשהחליטה שחד"ש תרוץ לבדה לבחירות לכנסת ה-17 וכשהעמידה את ד"ר דב חנין במקום השלישי. ב-14 בינואר 2006 נבחרה רשימת חד"ש. במקום הראשון נבחר חבר הכנסת מוחמד ברכה, במקום השני נבחר במאבק צמוד ד"ר חנא סוויד על פני ח"כ עיסאם מח'ול, במאבק על המקום השלישי ניצח ברוב גדול ד"ר דב חנין ובמקום הרביעי זכה ד"ר עפו אגבריה. הרשימה שנבחרה על ידי מועצת חד"ש, על פי פעילים מחד"ש, היא רשימה ירוקה מאוד, הווה אומר: המקומות הראשונים בה הם אנשי סביבה. מוחמד ברכה, הוא מהמובילים בכנסת בתחום, חנא סוויד הוא פעיל איכות סביבה בצפון ומראשי "המרכז לתכנון אלטרנטיבי" ודב חנין הוא יו"ר ארגון הגג של הארגונים הסביבתיים. כמו כן, החלה חד"ש לארגן פעילויות בשם "אדום-ירוק" המדברות על הקשר בין צדק חברתי לצדק סביבתי.

בשנים האחרונות קיים קונפליקט בתוך חד"ש בין מספר זרמים בשמאל. הזרם הקומוניסטי-לניניסטי הוא הבולט במיוחד, אך גם בין היהודים וגם בין הערבים קיימים גורמים אשר אינם מזדהים עם קומוניזם ומאמינים בתפיסות עולם שמאליות אחרות כגון פוליטיקה של זהויות או מאבק לאומי פלסטיני בלתי אלים.

לקראת בחירות 2006, בא לידי ביטוי קונפליקט בין חלק מהזרמים בחזית. זאת כאשר לקראת בחירות אלו, נבחר למקום השני ברשימה לכנסת חנא סוויד, שאינו חבר במק"י והחליף את עיסאם מח'ול ממק"י.[4] שינוי זה הביא לידי ביטוי תפיסה של חד"ש כמפלגה אשר שמה את ענייני הציבור הערבי על סדר היום יותר מאשר את תפיסת העולם הלניניסטית הרחבה. בין הזרמים קימות מספר מחלוקות כגון: ריצה משותפת עם בל"ד ברשימה לכנסת, התנגדות לכל אחיזה אמריקאית במזרח התיכון בכל מחיר וכדומה. גורמים בודדים בחד"ש מעניקים לגיטימציה רעיונית בלבד להתנגדות לארצות הברית מצד ארגונים פונדמנטליסטים כגון חמאס וחזבאללה.[5] עם זאת בכל הזרמים בחד"ש בולט הרבה יותר של התנגדות ברורה לקו המלחמתי של כל הצדדים הפועלים באלימות, בהם חמאס וחזבאללה.[6][7][8] כיוון משמעותי אחר של חד"ש בשנים האחרונות, בדחיפת דב חנין והסניפים היהודיים בחד"ש, הוא לקדם את חד"ש ואת הרעיונות שבהם היא מאמינה לציבור היהודי. לקראת הבחירות לכנסת ה-18, פעילי בל"ד הוציאו קמפיין המשמיץ את זיקתה הציונית לכאורה של חד"ש, וזאת באמצעות תקיפתן של סיסמאות כגון "בעזה ובשדרות ילדים רוצים לחיות" אשר נקראת על ידי פעילי חד"ש, עקב ההתייחסות השוויונית של חד"ש לעם היהודי ולעם פלסטיני ועקב שירותו הסדיר בצה"ל של ח"כ דב חנין.[9]

Hadash09c
מתוך תעמולת הבחירות של חד"ש לכנסת ה-18

בבחירות לכנסת ה-18 הרשימה קיבלה כ-112,000 קולות, שהקנו 4 מנדטים. בקרב הציבור היהודי, לאחר קמפיין משמעותי בתל אביב, חיפה וירושלים המערבית, קיבלה המפלגה כ-11,000 קולות, אשר שווים בין שליש לחצי מנדט ומהווים בערך פי 2 מבחירות 2006.

ב-2014 הפסיד ראמז ג'ראיסי שעמד בראש רשימת חזית נצרת הדמוקרטית מטעם חד"ש בהתמודדות על עיריית נצרת לעלי סלאם, הייתה זאת הפעם הראשונה מאז 1975 שחד"ש (ולפניה רק"ח) הפסידה את השליטה בנצרת, העיר הערבית הגדולה ביותר בישראל.

ב-17 בינואר 2015 הודיע יו"ר המפלגה מוחמד ברכה על פרישה מהמועמדות לכנסת, ובמקומו נבחר לראשות הרשימה איימן עודה.

בבחירות לכנסת ה-20 חד"ש רצה במשותף עם המפלגות הערביות, בל"ד, תע"ל ורע"ם, במסגרת הרשימה המשותפת, כשעודה עומד בראשה. רשימה זו השיגה 13 מושבים ולראשונה מאז הכנסת ה-11, חד"ש השיגה 5 מושבים.

ב-7 במרץ 2016 גינו מפלגות חד"ש ובל"ד את הכרזת מדינות המפרץ על חזבאללה כארגון טרור.[10]

בדצמבר 2016 פרסמה המפלגה הודעת תמיכה בהשתלטותו מחדש של צבא סוריה על חלב.[11] ההודעה ספגה ביקורת רבה ועוררה מחלוקת גם בקרב חד"ש עצמה. בעקבות כך, ולאחר שחלקים מהמפלגה ובעיקר ממק"י הביעו את תמיכתם בשלטון בשאר אל-אסד, הבהיר יו"ר הרשימה המשותפת את עמדות המפלגה לגבי מלחמת האזרחים בסוריה.[12] בתחילת אפריל 2017, בעקבות המתקפה הכימית בח'אן שייח'ון, הטילה חד"ש וטו על גינוי אסד והתקיפה הכימית בידי הרשימה המשותפת, ומאוחר יותר גינתה את התקיפה האמריקאית שבאה בתגובה למתקפה הכימית.[13]

בבחירות לכנסת ה-21 התמודדה המפלגה יחד עם מפלגת תע"ל ברשימה אחת - חד"ש-תע"ל, אותה מנהיגים בהנהגה משותפת יו"ר חד"ש איימן עודה ויו"ר תע"ל אחמד טיבי. בבחירות אלו קיבלה הרשימה 6 מנדטים מתוכם נכנסו לכנסת העשרים ואחת 4 נציגים של חד"ש.

נציגי הרשימה בכנסת

ח"כים בסיעה בכנסות שבהן פעלה
NewWorld
סטיקר אותו חילקו פעילי הרשימה בבחירות לכנסת ה-17
הכנסת חברי הכנסת הערות
הכנסת השמינית (1973) 4 מנדטים: מאיר וילנר (רק"ח), תאופיק זיאד (רק"ח), תופיק טובי (רק"ח), אברהם לבנבראון (רק"ח) הסיעה הוקמה על ידי רק"ח ב-15 במרץ 1977, לאחר ההחלטה לרוץ ברשימה משותפת לכנסת התשיעית עם הפנתרים השחורים וחוגי שמאל לא קומוניסטיים נוספים.
הכנסת התשיעית (1977) 5 מנדטים: צ'רלי ביטון (הפנתרים השחורים), מאיר וילנר (רק"ח), תאופיק זיאד (רק"ח), תופיק טובי (רק"ח), אברהם לבנבראון (רק"ח), חנא מוויס (עצמאי) ב-13 בפברואר 1981 נפטר חנא מוויס. החליף אותו אברהם לבנבראון.
הכנסת העשירית (1981) 4 מנדטים: צ'רלי ביטון (הפנתרים השחורים), מאיר וילנר (רק"ח), תאופיק זיאד (רק"ח), תופיק טובי (רק"ח)
הכנסת ה-11 (1984) 4 מנדטים: צ'רלי ביטון (הפנתרים השחורים), מאיר וילנר (רק"ח), מוחמד ותד (עצמאי), תאופיק זיאד (רק"ח), תופיק טובי (רק"ח) ותד הצטרף ממפ"ם ב-12 ביולי 1988.
הכנסת ה-12 (1988) 4 מנדטים: צ'רלי ביטון (הפנתרים השחורים), תמר גוז'נסקי (רק"ח), מאיר וילנר (רק"ח), תאופיק זיאד (רק"ח), תופיק טובי (רק"ח), האשם מחאמיד (עצמאי), מוחמד נפאע (רק"ח)
הכנסת ה-13 (1992) 3 מנדטים: תמר גוז'נסקי (מק"י), תאופיק זיאד (מק"י), האשם מחאמיד (עצמאי), סאלח סלים (עצמאי) ב-5 ביולי 1994 נפטר תאופיק זיאד. החליף אותו סאלח סלים.
הכנסת ה-14 (1996) במסגרת חד"ש-בל"ד 4 מנדטים (מתוך 5 לרשימה כולה): האשם מחאמיד (עצמאי), סאלח סלים (עצמאי), תמר גוז'נסקי (מק"י), אחמד סעד (מק"י)
  • מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: אילן פפה.
  • ב-8 במרץ 1999 התפלגה הסיעה המשותפת, כאשר נציג בל"ד עזמי בשארה פרש ביחד עם האשם מחאמיד מחד"ש. השניים הקימו את סיעת בל"ד בכנסת.
הכנסת ה-15 (1999) 3 מנדטים: מוחמד ברכה (מק"י), תמר גוז'נסקי (מק"י), עסאם מח'ול (מק"י) מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: אילן פפה (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן).
הכנסת ה-16 (2003) במסגרת חד"ש-תע"ל 2 מנדטים (מתוך 3 לרשימה כולה): מוחמד ברכה (מק"י), עסאם מח'ול (מק"י)
  • מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: דב חנין (רשימת מועמדים מלאה, הכוללת גם את מועמדי תע"ל, ראו כאן).
  • ב-7 בפברואר 2006 התפלגה הסיעה המשותפת.
הכנסת ה-17 (2006) 3 מנדטים: מוחמד ברכה (מק"י), חנא סוייד (עצמאי), דב חנין (מק"י) רשימת מועמדים מלאה ראו כאן.
הכנסת ה-18 (2009) 4 מנדטים: מוחמד ברכה (מק"י), חנא סוייד (עצמאי), דב חנין (מק"י), עפו אגבאריה (מק"י) רשימת מועמדים מלאה ראו כאן
הכנסת ה-19 (2013) 4 מנדטים: מוחמד ברכה (מק"י), חנא סוייד (עצמאי), דב חנין (מק"י), עפו אגבאריה (מק"י) * ‏רשימת מועמדי "החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון" לכנסת ה-19, באתר ועדת הבחירות המרכזית
הכנסת ה-20 (2015) במסגרת הרשימה המשותפת 5 מנדטים (מתוך 13 לרשימה כולה): איימן עודה (עצמאי), עאידה תומא-סלימאן (מק"י), דב חנין (מק"י), יוסף ג'בארין (מק"י), עבדאללה אבו מערוף (מק"י, ועד היוזמה הדרוזית) ב-9 באוגוסט 2017 פרש מהכנסת עבדאללה אבו מערוף, במסגרת הסכם רוטציה, במקומו נכנס סעיד אלחרומי מרע"ם.[14]
הכנסת ה-21 (2019) במסגרת חד"ש-תע"ל 4 מנדטים (מתוך 6 לרשימה כולה): איימן עודה (עצמאי), עאידה תומא-סלימאן (מק"י), עופר כסיף (מק"י), יוסף ג'בארין (מק"י)
הכנסת ה-22 (2019) במסגרת הרשימה המשותפת 5 מנדטים (מתוך 13 לרשימה כולה): איימן עודה (עצמאי), עאידה תומא-סלימאן (מק"י), עופר כסיף (מק"י), יוסף ג'בארין (מק"י), ג'אבר עסאקלה (מק"י)

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מצע חד"ש
  2. ^ אסעד ע'אנם, "עלייתה וירידתה של המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י): דיון בגורמים", עיונים בתקומת ישראל: מאסף לבעיות הציונות, היישוב ומדינת ישראל, 4: 549-555, 1994
  3. ^ יחיעם ויץ, בעיניהם שום דבר לא השתנה, פנים 3, אוקטובר 1997
  4. ^ יואב שטרן, במק"י כעסו מאוד, באתר הארץ, 18 בינואר 2006
  5. ^ אסמא אגבארייה, מק"י: בין מפלגת העבודה למפלגת אללה, באתר אתגר, ינואר 2007
  6. ^ חד"ש: שותפות יהודית-ערבית מול מתקפה ימנית יהודית-ערבית, באתר "עבודה שחורה", 8 בפברואר 2009
  7. ^ جد الفروق 1, באתר יוטיוב קובץ וידאו
  8. ^ בחירות 2009: בימים שבהם האש משתוללת, באתר יוטיוב קובץ וידאו
  9. ^ http://qarrer.blogspot.com/
  10. ^ יאסר עוקבי, אריק בנדר, ‏חד"ש ובל"ד גינו את החלטת סעודיה להכריז על חיזבאללה כארגון טרור, באתר מעריב השבוע, 7 במרץ 2016
  11. ^ מזכ"ל מק"י עאדל עאמר: איחוד חאלב – נקודת מפנה בהדיפת טרור התכפיר, בדף פייסבוק של חד"ש
    ג'קי חורי, הודעת תמיכה של חד"ש באסד ובהשתלטות על חאלב מעוררת סערה, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2016.
  12. ^ פוסט מתוך עמוד הפייסבוק של חד"ש - דברי יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה
  13. ^ ג'קי חורי, חד"ש סיכלה הודעת גינוי להתקפה הכימית בסוריה, ויצאה נגד התקיפה האמריקאית, באתר הארץ, 9 באפריל 2017
  14. ^ ח"כ עבדאללה אבו מערוף מהרשימה המשותפת התפטר מהכנסת, באתר ynet, 9 באוגוסט 2017
אל-איתיחאד (עיתון)

אל-איתיחאד (בערבית: الاتحاد - "האיחוד"; תעתיק מדויק: אלאתחאד) הוא עיתון יומי בשפה הערבית של המפלגה הקומוניסטית הישראלית. מרבית כותביו הם חברי המפלגה, והעיתון משמש שופר לראשי המפלגה ולנציגי חד"ש בכנסת. כיום העיתון הוא היומון היחיד אשר רואה אור בשפה הערבית בישראל.

ג'אבר עסאקלה

ג'אבר עסאקלה (בערבית جابر عصاكلا) הוא פוליטיקאי דרוזי-ישראלי, חבר הכנסת מטעם חד"ש בסיעת הרשימה המשותפת ולשעבר יועץ ארגוני ומזכיר מפלגת חד"ש במועצה המקומית מע'אר.

הבחירות לכנסת העשרים ואחת

הבחירות לכנסת העשרים ואחת נערכו ביום שלישי, 9 באפריל 2019 (ד' בניסן ה'תשע"ט), תוצאות הבחירות קבעו את הרכב הסיעות בכנסת העשרים ואחת, אך לראשונה בהיסטוריה הישראלית, הן לא הביאו לכינון ממשלה והכנסת החליטה על התפזרותה כחודש לאחר השבעתה.

הבחירות לכנסת התקיימו כשבעה חודשים טרם מועדן המקורי. בוועדת הבחירות נרשמו 47 רשימות להתמודדות לבחירות, אך לאחר פרישה של 7 מהן התמודדו לבסוף 40 רשימות. מתוכן עברו את אחוז החסימה 11 רשימות.

הכנסת העשירית

הכנסת העשירית נבחרה בבחירות לכנסת העשירית אשר התקיימו ב-30 ביוני 1981, הושבעה ב-20 ביולי 1981 וכיהנה עד תאריך 13 באוגוסט 1984.

את ישיבתה הראשונה פתח הנשיא יצחק נבון ובראשה עמד מנחם סבידור.

המפלגה הקומוניסטית הישראלית

המפלגה הקומוניסטית הישראלית, או בראשי תיבות מק"י (בערבית: الحزب الشيوعي الاسرائيلي), היא מפלגת שמאל רדיקלית קומוניסטית ששורשיה נעוצים עוד בתקופת היישוב העברי בא"י, במפלגת פועלים סוציאליסטית עברית, שהפכה למפלגה הקומוניסטית של פלשתינה (פ.ק.פ - פאלעסטינישע קאומוניסטישע פרטיי). כיום מק"י מהווה חלק מהחזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון (חד"ש). נקרא בעבר בשם רשימה קומוניסטית חדשה או בקיצור רק"ח.

המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מפלגה היסטורית)

המפלגה הקומוניסטית הישראלית, או בקיצור מק"י (בערבית: الحزب الشيوعي الاسرائيلي), הייתה מפלגת שמאל רדיקלית ששורשיה נעוצים עוד בתקופת היישוב בארץ ישראל, במפלגת פועלים סוציאליסטית עברית, שהפכה למפלגה הקומוניסטית של פלשתינה (פק"פ - פאלעסטינישע קאומוניסטישע פרטיי) והתפרקה ב-1973. המפלגה הקומוניסטית הישראלית כיום היא גוף שונה, המהווה המשך של רק"ח, אשר התפצלה ממק"י ב-1964 ושבה לשם מק"י ב-1989. והיא מהווה מרכיב בתוך החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון - חד"ש. (לערך העוסק במפלגה כיום: המפלגה הקומוניסטית הישראלית.)

בשנת 1948, לאחר מלחמת העצמאות, הקימו המנהיגים הקומוניסטים הערבים שנשארו בארץ ישראל יחד עם הפק"פ היהודית את מק"י - המפלגה הקומוניסטית הישראלית. עם זאת, כיום המפלגה מכירה בתאריך ההקמה של הפק"פ - 1919, את תאריך הווסדותה ובכך היא המפלגה הוותיקה ביותר בישראל. בימי המנדט הבריטי הוצאה המפלגה הקומוניסטית מחוץ לחוק ורק לאחר הקמתה של מדינת ישראל ניתנה לה האפשרות לפעול בגלוי.

מק"י החלה כמפלגה בעלת רוב יהודי אולם בשל חילוקי דעות בין חבריה היהודים והערבים התפצלה כאשר הפלג הפורש שהיה ברובו ערבי הקים בשנת 1965 מפלגה אחרת- "רשימה קומוניסטית ישראלית" - רק"ח. במשך קיומה של ברית המועצות רק"ח שימשה כמפלגת לוויין שלה[1 ]ואף קיבלה מימון ממקורות סובייטים[2]. כאשר המפלגה היהודית ברובה נטמעה בשמאל הציוני,

ב-1989 רק"ח שינתה את שמה, וחזרה להיקרא מק"י, שמהווה את החלק הדומיננטי במפלגת "החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון"- חד"ש אליה הצטרפה בשנת 1977.

חדש

האם התכוונתם ל...

חנא מוויס

חנא מוויס (בערבית: حنا موياس; 1913 – 13 בפברואר 1981) היה איש ציבור ערבי-ישראלי שכיהן כחבר הכנסת בכנסת התשיעית מטעם חד"ש.

חנא סוויד

ד"ר חנא סוויד (בערבית: حنا سويد, תעתיק מדויק: חנא סויד; נולד ב-27 במרץ 1955) הוא לשעבר חבר כנסת מטעם סיעת חד"ש, ויו"ר הסיעה בכנסת.

יוסף ג'בארין

יוּסף תיסיר ג'בארין (בערבית: يوسف تيسير جبارين; נולד ב-23 בפברואר 1972) הוא פוליטיקאי ערבי-ישראלי. מכהן כחבר הכנסת מטעם מפלגת חד"ש בסיעת הרשימה המשותפת ובעבר בסיעת חד"ש-תע"ל. במקצועו הוא דוקטור למשפטים.

יוסף עטאונה

יוסף עטאונה (לעיתים: אלעטאונה; נולד ב-25 באוקטובר 1966) הוא פוליטיקאי ערבי-ישראלי שהיה חבר הכנסת מטעם מפלגת חד"ש בסיעת הרשימה המשותפת.

ממשלת ישראל העשרים

ממשלת ישראל העשרים הוקמה בידי יצחק שמיר ב-10 באוקטובר 1983, לאחר התפטרותו של מנחם בגין.

עאידה תומא סלימאן

עאידה תומא סלימאן (בערבית: عايدة توما سليمان; נולדה ב-16 ביולי 1964) היא פוליטיקאית ערבית-ישראלית המכהנת כחברת הכנסת מטעם מפלגת חד"ש בסיעת חד"ש-תע"ל. בעבר כיהנה כיושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בכנסת והיא פעילה פמיניסטית ואשת ציבור במגזר הערבי. עורכת ראשית של היומון הערבי "אל-איתיחאד".

עבדאללה אבו מערוף

עבדאללה אבו מערוף (בערבית: عبد الله أبو معروف; נולד ב-30 בדצמבר 1956) הוא פוליטיקאי דרוזי-ישראלי, שכיהן כחבר הכנסת העשרים בסיעת הרשימה המשותפת מטעם מפלגת חד"ש. רופא במקצועו.

עיסאם מח'ול

עיסאם מח'ול (בערבית: عصام مخول, תעתיק מדויק: עצאם מח'ול; נולד ב-18 ביולי 1952) הוא איש ציבור ערבי-ישראלי, שכיהן כחבר הכנסת מטעם סיעת חד"ש וסיעת חד"ש-תע"ל.

עפו אגבאריה

עפו אגבאריה (בערבית: عفو إغبارية, תעתיק מדויק: עפו אע'באריה; נולד ב-13 במאי 1949) הוא יושב ראש מפלגת חד"ש, שכיהן כחבר כנסת מטעמה, תושב אום אל-פחם וד"ר לרפואה.

קומוניזם

קוֹמוּנִיזְם היא שיטה כלכלית-חברתית בה כל מוצרי ההון (ובפרט, אמצעי הייצור) נמצאים בבעלות משותפת, תוך שמירה על שוויון כלכלי וחברתי. מונח זה הפך לנפוץ בזכות פרסום המניפסט הקומוניסטי מאת קרל מרקס ופרידריך אנגלס שם תואר הקומוניזם כשלב הבא בהתפתחות החברה האנושית ובו יפתרו מצוקות האדם והחברה אשר נגרמו לטענתם על ידי השיטה הקפיטליסטית.

במאה ה-20 הפך הקומוניזם לאידאולוגיה פוליטית ויושם כשיטת ממשל במספר רב של מדינות, כאשר הבולטת שבהן היא ברית המועצות. רוב המדינות בהן הקומוניזם יושם היו בפועל דיקטטורות.

שחאדה שחאדה

שחאדה שחאדה (شحادة شحادة; 1930, כפר יסיף - 2010) היה כומר האוונגלי־אפיסקופלי ערבי-ישראלי, פעיל פוליטי, ויו"ר הוועד הארצי להגנה על האדמות.

בשנת 1975 היה ממייסדי הוועד הארצי להגנה על האדמות שהוקם ביוזמת רק״ח במטרה לפעול נגד החלטת הממשלה לבצע הפקעות קרקע גדולות בגליל להרחבתן של הערים כרמיאל ונצרת עילית. שחאדה שימש כראש הארגון והיה מיוזמי יום האדמה הראשון בשנת 1976.

בשנת 1988 ייסד יחד עם הרב ג'רמי מילגרום את "אנשי דת למען שלום" (Clergy For Peace), ארגון שמטרתו לקדם את השלום בעזרת אנשי דת יהודים, נוצרים ומוסלמים.

עד למותו שימש כסגן יושב ראש החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון ובנוסף הוא שימש ככומר של כנסיית יוחנן הקדוש בחיפה ויושב ראש בית הספר יוחנן הקדוש בחיפה.

שמאל רדיקלי

שמאל רדיקלי או שמאל קיצוני, הוא מונח מקובל לתיאור אידאולוגיה פוליטית שמאלית הדוגלת בשינויים שורשיים ומעמיקים במבנה השלטון והחברה, במיוחד בתחומי הכלכלה, הלאומיות, התרבות, ויחסי הכוח בחברה. כל זאת תוך כדי שאיפה לחורבן העולם ה"ישן" המתקיים בסדר מסוים מאז המהפכות הקודמות.

רשימות שהתמודדו בבחירות לכנסת התשע עשרה
אוראחים אנחנוארץ חדשהבל"דברית עולםדורדעםהבית היהודיהירוקיםהישראליםהליכוד - ישראל ביתנוהעבודההפיראטיםהתנועההתקווה לשינוי • חד"ש • חיים בכבודיהדות התורהיש עתידכולנו חברים נ נח • כח להשפיע - בהכוונת רבי אמנון יצחק • מורשת אבותמפלגת כלכלהמרצמתקדמת ליברלית-דמוקרטיתעוצמה לישראלעלה ירוק - הרשימה הליברליתעם שלםצדק חברתיקדימהרע"מ-תע"ל-מד"עש"ס
הבחירות לכנסת התשע עשרה • מפלגות בישראל • הכנסתפוליטיקה של ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.