החדר הסיני

החדר הסיני הוא ניסוי מחשבתי שהציע הפילוסוף ג'ון סרל בשנת 1980, כדרך למתוח ביקורת על מבחן טיורינג וגישות הבינה המלאכותית ה"קשה" והפונקציונליזם, בטענה שמבחן זה אינו מלמד דבר על יכולתה של המכונה להבין. בנוסף על כך, טיעון החדר הסיני מהווה אינדיקציה אפשרית לקיומה של נשמה מטאפיזית[1][2].

האמונה העומדת בבסיס הבינה המלאכותית ה"קשה" היא שמכונה שעוברת את מבחן טיורינג יכולה להיחשב כ"חושבת" באותו מובן כמו אדם, או לחלופין ניתן להציג זאת כאילו מוחם של בני אדם הוא מחשב (מסוג כלשהו) שמריץ תוכנית. תומכי גישה זו מאמינים גם שמערכות שידגימו יכולת כזו עוזרות לנו להסביר את אופן המחשבה של בני אדם. אמונה שלישית, חיונית לשתיים הקודמות, היא שהמצע הביולוגי במוח אינו חיוני למחשבה. סרל מסכם את נקודת ההשקפה הזו, לה הוא מתנגד, באופן הבא:

"המחשב אינו רק כלי לחקר המוח; יתרה מזאת; מחשב שתוכנת כראוי הוא למעשה מוח, במובן שניתן לומר על מחשבים שניתנה להם התכנה המתאימה שהם מבינים ויש להם מצבים קוגניטיביים נוספים" (הופשטטר ודנט, 353)

ניתן לעקוב אחריו שורשיו ההיסטוריים של הטיעון אל לייבניץ שהציב טיעון המכונה טיעון הטחנה: נניח, אומר לייבניץ, שניתן לבנות מכונה שמגיבה ממש כמו אדם. האם ניתן להסיק שמדובר בדעת (mind)? לא, מפני שאם נחדור לקרבי המכונה לא נמצא אלא גלגלי שיניים כבאותה טחנת קמח[3].

מאז הוצג הטיעון ב-1980 הוא עורר דיונים ערים בתחומי ידע מרובים, אך לא קיים קונצנזוס באשר למשמעות הטיעון. מחד יש הטוענים שהטיעון שומט לגמרי את הקרקע מהגישה הפונקציונליסטית[4], הטוענת ש"אם לא ניתן להבדיל בין מכונה לאדם, הרי המכונה היא אדם" ומאידך קיימת הטענה שהטיעון כולו מבוסס על אינטואיציה ולכן אינו תקף[5].

הניסוי

בניסוי המחשבתי של החדר הסיני, אדם שאינו מבין סינית יושב בחדר סגור בו יש חריץ בדלת. מחוץ לחדר יושב אדם שמבין סינית ומכניס דף ועליו שאלה בסינית דרך החריץ לתוך החדר.

בתוך החדר נמצא ספר שמכיל אוסף מורכב של כללים שנקבעו מראש כיצד להגיב לסימני הכתב על גבי הדף. הכללים מנוסחים באופן חד משמעי, בתור אלגוריתם.

האדם שבחדר מבצע את הוראות האלגוריתם שבספר, ובסופו של התהליך מתקבל דף ועליו אותיות סיניות, שכאמור אינן אומרות דבר לאדם שבחדר. את הדף הזה הוא מעביר בחזרה לאדם שמחוץ לחדר. על הדף כתובה תשובה בסינית לשאלה.

החדר הסיני מדמה פעולת מחשב (מכונת טיורינג) באופן מושלם. האדם שאינו מבין סינית מתפקד בתור המעבד, בעוד ספר ההוראות הוא התוכנה/אלגוריתם. מול טענות שבהדמיה לא נכלל שימוש בזיכרון או האפשרות לאלגוריתם אקראי ניתנה התשובה שניתן לצייד את האדם שבחדר במחברת לכתיבה וקוביות, בהן ישתמש על פי הוראות הספר.

ניתוח

סרל תוקף את ההנחה שניתן לבנות תודעה במחשב, מסובך ככל שיהיה. לטענתו, גם אם ניתן לבנות מחשב שיפעל כמו אדם חש ומבין, אין בכך שום התקדמות ליצירת תודעה, קל וחומר איזושהי הבנת מושג תודעה ומושג ההבנה.

לשם כך מדגים סרל מחשב, שלפי כל הכללים של מדידה מבחוץ מבין שפה – הישג תודעתי גדול – ופועל על פי כללי מדעי המחשב, אבל הדבר היחיד שיכול להבין משהו במערכת - האדם שבחדר - בוודאות אינו מבין שפה.

סרל טען שאם אכן ניתן לבנות מערכת שכזו, הרי היא עוברת סוג מסוים של מבחן טיורינג, אולם האדם שטיפל בסימנים אינו מבין סינית יותר מאשר הבין לפני שנכנס לחדר. סרל ממשיל במאמרו ומנסה להפריך את הטענות של בינה מלאכותית "חזקה", על ידי כך שהוא מציב את עצמו בתפקיד האדם שמטפל בסימנים בסינית.

הטענה הראשונה היא שמערכת שעוברת בהצלחה את מבחן טיורינג מבינה את הקלט והפלט. סרל טוען שכ"מחשב" בחדר הסיני, הוא אינו רוכש שום הבנה של השפה הסינית על ידי הטיפול בסמלים על פי הוראות התוכנית הפורמלית שקיבל, שבמקרה זה מיוצגת על ידי החוקים המורכבים שעומדים לרשותו. מפעיל החדר לא צריך להבין מה שהמראיין שואל, או את התשובות שהוא מייצר. הוא אף יכול שלא לדעת בכלל שמחוץ לחדר מתקיים ראיון של שאלות ותשובות.

הטענה השנייה, לה סרל מתנגד, היא שהמערכת מסבירה את ההבנה האנושית. סרל טוען שכיוון שהמערכת פועלת, במקרה זה – עוברת את מבחן טיורינג, אך למרות זאת אינה משקפת הבנה מצד המפעיל, אז המערכת אינה מבינה ולכן אינה יכולה להסביר את ההבנה האנושית.

כשעלה הטיעון לראשונה, הוא עורר ויכוח ער, טענות־נגד ומאמרי תגובה.

ביקורת

תשובת המערכת

המונח "מבין" נותר ללא הגדרה מוסכמת ומפה נובע קרע. ישנם שטוענים כי אמנם האדם שבחדר אינו יודע סינית, אך האדם והחדר ביחד נחשבים כמערכת כוללת היודעת סינית, והעובדה שמדובר בחדר דומם, ספר הוראות ומחשב שבוודאות אינו יודע סינית אינה מהווה בעיה. סרל ענה לטענה שבאופן עקרוני אדם יכול ללמוד בעל פה את כללי הספר ואז הוא יוכל להתנהג כאילו הוא יודע סינית אבל הוא רק ימלא אחר ההוראות בלי להבין אותן. דבר זה מעלה את הקושי שאדם מתקשר בסינית באופן שוטף בלי "לדעת" סינית.

תשובת הרובוט

נניח שבמקום חדר ואדם, התוכנית תינתן לרובוט שיכול להסתובב ולתקשר עם סביבתו, אז על פי הרדוקציוניסטים בוודאי הרובוט יודע סינית. התשובה של סרל היא שאפשר להמיר את המצב בכך שחלק מהקלט שמגיע לחדר מגיע מהמצלמה שעל הרובוט, וחלק מהפלט שיוצא מהחדר מתורגם לפעולות של הגפיים של הרובוט, אך עדיין האדם בחדר רק מפעיל חוקים על סימנים ואינו יודע סינית.

תשובות אחרות

טענה נוספת כנגד תקפות מסקנותיו של ניסוי החדר הסיני היא הטענה הבאה: ישנן שתי אפשרויות, או שהספר הנמצא בחדר מסוגל לטפל כראוי בכל המשפטים בסינית שיכולים להישלח אל החדר, או שלא. אם לא, הרי שבהינתן שתגיע לחדר שאלה שאין הספר מסוגל לענות עליה, "מבחן טיורינג" נכשל[דרושה הבהרה] ולכן הניסוי לא מראה מצב בו "מבחן טיורינג" מצליח, שהרי הצד השני לא באמת מחזיק ב"הבנה" לגבי השאלות ששאלו אותו. האפשרות השנייה היא שהספר וההוראות בו מסוגלים לטפל בכל משפט שנשלח לחדר, אך אם סרל מניח את האפשרות הזאת הרי שהוא מניח הנחה חזקה מאוד, ומנין לסרל שבכלל ניתן לבצע כזאת משימה חישובית מבלי שעל פי הגישה הפונקציונליסטית שסרל דוחה, תהיה למכשיר המבצע את המשימה הזאת היכולת "להבין", שכל הניסוי הנ"ל הרי רק תוכנן כדי לשלול את האפשרות הזאת? הרי אם היה יושב בחדר אדם סיני בנוסף לאדם המקורי, והאדם הסיני היה מורה לאדם המקורי מה להשיב בהתכתבות עם העולם בחוץ, לא היה בזאת חיזוק לגישתו של סרל. ולכן מסקנותיו של סרל מניסוי החדר הסיני הן לפי ביקורת זו בגדר טיעון מעגלי[דרוש מקור][דרושה הבהרה].

תשובות לביקורת

סירל עצמו נדרש לביקורת בטענה שאדם אינו צריך לשאול את עצמו אם הוא יודע סינית. הביקורת כולה, לטענתו, מתרכזת בהשקפה על מערכת החדר מבחוץ, ובכך מחמיצה את הטיעון כולו. עם זאת סירל אינו מצדד בגישה דואליסטית של Mind and Body אלא טוען שבאופן שאינו מוסבר "המוח מפריש תודעה".

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ [1]
  2. ^ The Chinese Room Argument
  3. ^ [2]
  4. ^ [3]
  5. ^ https://stanford.library.sydney.edu.au/entries/chinese-room/#6]
ג'ון סרל

ג'ון רוג'רס סרל (באנגלית: John Rogers Searle; נולד ב-31 ביולי 1932) הוא פילוסוף אמריקאי שכיהן כפרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. ידוע בתרומתו לתחומי הפילוסופיה של הלשון, פילוסופיה של הנפש ופילוסופיה חברתית. זכה בפרס ז'אן ניקו ב-2000, במדליה הלאומית למדעי הרוח ב-2004 ובפרס Mind & Brain ב-2006. ב-19 ביוני 2019 נישלה אותו אוניברסיטת קליפורניה ברקלי ממעמדו כפרופסור אמריטוס לאחר שבשימוע משמעתי באוניברסיטה נמצא אשם בהטרדות מיניות של עוזרות המחקר שלו.סרל התחיל ללמד בברקלי בשנת 1959.

סרל ידוע בעיקר בזכות הניסוי המחשבתי שהציע, "החדר הסיני", אשר מתנגד לתפיסת בינה מלאכותית חזקה. עבודתו המוקדמת של סרל אשר תרמה לביסוס המוניטין שלו כפילוסוף, עסקה בפעולת דיבור. עבודה זו הייתה ניסיון למזג רעיונות ממספר הוגים, ג'ון אוסטין ולודוויג ויטגנשטיין. סרל עוסק בפילוסופיה של הנפש בעיקר בתחומים של הכרה, התכוונות, רציונליות ובינה מלאכותית.

גדל, אשר, באך

גדל, אשר, באך, או בשמו המלא "גדל, אשר, באך: גביש בן אלמוות: פוגה מטאפורית על נפשות ומכונות ברוח לואיס קרול" (Gödel, Escher, Bach: an Eternal Golden Braid: A metaphorical fugue on minds and machines in the spirit of Lewis Caroll), הוא ספר עיון מאת דאגלס הופשטטר, העוסק בשאלות מתמטיות ופילוסופיות, אך גם בנושאים רבים הנוגעים לאמנות, לוגיקה, מוזיקה ומדעי המחשב. הספר יצא לאור באנגלית ב-1979, בהוצאת "Basic Books", ויצא מחדש ב-1999 עם הקדמה חדשה של המחבר במלאת 20 שנה להוצאה המקורית. לעיתים מתייחסים לספר בראשי התיבות של שמו: GEB.

על פני הדברים זהו ספר המראה איך הישגיהם של הלוגיקן קורט גדל, האמן מ. ק. אשר והמלחין יוהאן סבסטיאן באך משולבים וקשורים זה בזה, כפי שכותב המחבר: "שמתי לב שעבורי, גדל אשר ובאך הם רק צללים שהוטלו מכיוונים שונים על ידי מהות מרכזית אחת. נסיוני לשחזר את אותה ישות הוליד את הספר הזה".

אך הנושא המרכזי בספר מופשט ועמוק יותר. הופשטטר שואל "האם מילים ומחשבות שומרות על חוקיות פורמלית או לא?". בהקדמה למהדורה החדשה שיצאה לכבוד 20 שנה למקורית, הופשטטר מצר על כך שספרו נתפס כגיבוב של חידודים לשוניים פילוסופיים ומתמטיים ללא נושא אחיד. הוא כותב: "הספר הוא ניסיון אישי ביותר להסביר איך חיים יכולים להיווצר מחומר דומם. מהי הכרה עצמית? ואיך היא נוצרת מחומר מחוסר הכרה עצמית כמו אבן או שלולית?".

הספר זכה בפרס פוליצר בשנת 1980 בקטגוריית "ספרי עיון כלליים" (General Nonfiction).

בסוף שנת 2011 יצא לאור תרגום לעברית.

החדר

האם התכוונתם ל...

מבחן טיורינג

מבחן טיורינג הוא כינוי למבחן שהציע אלן טיורינג בשנת 1950, במאמר שפרסם בכתב העת Mind, כמדד אפשרי למידה שבה יש למכונה כלשהי אינטליגנציה. במקור טיורינג כינה מבחן זה "משחק החיקוי" (The Imitation Game). המבחן נעשה בדרך הבאה: חוקר מקיים דיאלוג בשפה טבעית עם שני גורמים סמויים מעיניו, האחד אדם והשני מכונה. אם החוקר אינו מסוגל לקבוע בביטחון מי האדם ומי המכונה, אזי המכונה עברה בהצלחה את המבחן. כדי לפשט את המבחן, הוא נערך בערוץ תקשורת טקסטואלי בלבד.

טיורינג הציע מבחן זה כתחליף לשאלה הטעונה רגשית והעמומה במקצת, "האם מכונות מסוגלות לחשוב?" (שאלה שאליה התייחס מאוחר יותר מדען המחשב אדסחר דייקסטרה, ואמר "השאלה האם מחשב יודע לחשוב דומה לשאלה האם צוללת יודעת לשחות", וגם טיורינג עצמו ציין שהיא "כה חסרת משמעות שאין טעם לדון בה").

קשה לצפות מתי תהיה מכונה שתעבור את "מבחן טיורינג", אך בגרסה מוגבלת של מבחן זה, שבה השאלות מוגבלות לתחום צר מסוים, ניתן להצביע כבר היום על תחומים שבהם יכולתו של המחשב אינה נופלת מזו של האדם (אם כי ניתן לטעון שגם מצב זה אינו מהווה הצלחה במבחן טיורינג). דוגמה לתחום כזה היא משחק השחמט, שבו תוכנת השחמט כחול עמוק של IBM ניצחה את גארי קספרוב בשנת 1996, גדול השחמטאים אז. דוגמה עם תחום מעט יותר רחב היא הצלחתו של המחשב ווטסון (Watson) בשעשועון הטריוויה ג'פרדי! (!Jeopardy) (הגרסה המקורית האמריקאית ל"מלך הטריוויה" ששודרה בישראל).

הפילוסוף ג'ון סרל מתח ביקורת על "מבחן טיורינג", בטענה שאינו מלמד דבר על יכולתה של המכונה להבין. להמחשת ביקורתו הביא סירל את דוגמת "החדר הסיני": אדם הדובר אנגלית בלבד יושב בחדר נעול, ובידו ספר המכיל הוראות באנגלית ובהן תשובה בסינית לכל שאלה בסינית. האדם מקבל שאלה בסינית דרך חריץ בדלת החדר, ובאמצעות הספר שברשותו מחזיר תשובה בסינית. לצופה מבחוץ ייראה אדם זה כמבין סינית (כלומר הוא עובר גרסה מוגבלת של מבחן טיורינג), אך לטענתו של סירל, ברור לנו שהאדם כלל אינו מבין סינית, ואין לו שמץ של מושג על משמעות השאלות ומשמעות התשובות. הוא פועל בצורה טכנית בלבד, על פי ההוראות שבספר.

פרס לובנר ניתן מדי שנה למפתח של תוכנית שיחה, ובו זוכה התוכנית שנחשבת לאנושית ביותר (בהתאם למבחן טיורינג) באותה שנה. בשנת 2008 התוכנית הזוכה הצליחה לשטות ברבע מהשופטים. הפרס שנוי במחלוקת בקהילת חוקרי האינטליגנציה המלאכותית, ומרווין מינסקי- מאבות תחום הבינה המלאכותית - קרא לבטלו בטענה שאינו תורם להתפתחות התחום.

אחת התוכנות שהשתתפה במספר תחרויות היא "יוג'ין גוסטמן" (Eugene Goostman) המדמה ילד בן 13 מאוקראינה (שאינו דובר אנגלית כשפת אם). בתחרות ב-2014 טען מארגן התחרות קווין ווריק כי היא ראויה לתואר התוכנה הראשונה שעברה את מבחן טיורינג, שכן שיטתה ב-33% מהשופטים (10 מתוך 30) ששוחחו עימה 5 דקות. טענה זו זכתה לביקורת רבה בקהילת החוקרים.

מדעים קוגניטיביים

המדעים הקוגניטיביים (או מדעי הקוגניציה) עוסקים בחקר ההכרה, כלומר בחקר כל התהליכים המעורבים ברכישת ידע, עיבודו, ייצוגו ויישומו.

מקור המילים "קוגניטיבי", "קוגניציה" הוא במילה הלטינית קוגנוסְקרה (cognoscere) שמשמעותה "לדעת, להכיר".

ניסוי מחשבתי

ניסוי מחשבתי (מגרמנית: Gedankenexperiment) הוא ניסוי בכוח המחשבה, שאי אפשר או אין צורך לערוך בפועל. ניסוי כזה יכול להיעשות כדי להסיק מסקנות ממידע קיים, כדי לחפש השערות או כדי להוכיח שההשערות המקובלות סותרות זו את זו או שאינן מובנות כהלכה. ניסויים מחשבתיים משמשים בפיזיקה, בפיזאולוגיה, בענפי מדע נוספים, בפילוסופיה של המחשבה (mind) ובאתיקה.

ניסוי מחשבתי שימש להצגת שאלות בפילוסופיה כבר ביוון העתיקה. דוגמה מפורסמת לכך היא משל המערה של אפלטון, אך יש ניסויים מחשבתיים עוד מהתקופה שקדמה לסוקרטס. במה שמכונה כיום "פיזיקה" נוצרו ניסויים מחשבתיים רבים במאה ה-19 ובפרט במאה ה-20, אך דוגמאות ניתן למצוא כבר בזמנו של גלילאו.

במקרים רבים מציג הניסוי המחשבתי פרדוקס שמכריח אותנו לחדד את הבנתנו בתחום שבו עוסק הניסוי. יש שתוצאה של ניסויים מחשבתי סותרת את האינטואיציה שלנו או נתפסת כבלתי אפשרית. במקרה כזה הניסוי המחשבתי מנסה לרוב לערער תאוריה מסוימת שבה אנחנו מאמינים. יש שתוצאת ניסוי מחשבתי מובילה למצב שמתיישב עם האינטואיציה שלנו, ובכך הניסוי מנסה לחזק את האמונה שלנו בתאוריה מסוימת.

בפיזיקה, ב"ניסוי התאורטי" מציג הפיזיקאי מערכת ניסיונית שבאה לבדוק עקרונות מסוימים בתאוריה כלשהי. הוא מנתח כיצד תתנהג המערכת הניסיונית בהתאם לעקרונות התאוריה ומסיק מכך על משמעות התוצאות. חלק מניסויי המחשבה מטרתם ליצור פרדוקס וכך להאיר סתירות או אבסורדים בתאוריה.

כדוגמה פשוטה לשימוש בניסוי מחשבתי כדי לבנות פרדוקס, נניח שהמהירות שבה גוף נופל תלויה במסתו (או במשקל שלו), ונשתמש בניסוי מחשבתי כדי לסתור את ההנחה הזו. בניסוי, נפיל בו זמנית אדם וחתול מראש מגדל גבוה. על פי ההנחה, האדם יחבט בקרקע עוד קודם שהחתול יחבט בה. כעת, נחזור על הניסוי, אך נאפשר לחתול להאחז בשערות ראשו של הנופל. מצד אחד, האדם יחבט בקרקע מהר יותר, מהניסוי הראשון, שכן המסה שלו בצירוף המסה של החתול גדולה יותר. מצד שני, החתול שנופל לאט יותר, יאט את האדם. שתי המסקנות הסותרות נובעות מההנחה, ועל כן, ההנחה שגוייה.

הפיזיקאי אלברט איינשטיין היה ידוע כאמן ניסויי המחשבה.

נשמה

בהשקפות רוחניות, הנשמה היא הצד הרוחני של האדם.

פילוסופיה - מונחים

המונחים הפילוסופיים נוצרו מאז העת העתיקה ביוונית עתיקה, שפות סינו-טיבטיות, סנסקריט, פאלי, ערבית, לטינית, ומאז העת החדשה בגרמנית, צרפתית ואנגלית. לרוב, השפה המקורית בה נטבעו לראשונה היא השפה בה הם כונו בהמשך לאורך ההיסטוריה האקדמית. חלק מהמושגים קיבלו מובנים נוספים על ידי הוגים שחידשו אותם או השתמשו בהם.

מונחים פילוסופיים הופיעו בעברית בספרות הולכת וגדלה של כתבים מקוריים ומתורגמים מאז תחיית הלשון העברית. למרות זאת, עד כה לא הוסכם על תרגום מקובל למונחים בסיסיים רבים. ועדת המינוח של האקדמיה ללשון העברית הוציאה לאור מספר מילוני מונחים, אולם עבודתה בתחום הפילוסופיה נמשכת שנים רבות ועדיין לא נסתיימה. יחד עם זאת, מונחים רבים השתרשו בשפה העברית, אם על פי המקובל באקדמיה ואם בתרגומים של חיבורים פילוסופיים מקוריים.

המונחים בערך זה ממויינים על פי:

סדר האלפבית

תחומים

פילוסופים

פילוסופיה של הנפש

פילוסופיה של הנפש (נקרא גם פילוסופיה של ה-mind או פילוסופיה של הרוח) הוא תחום בפילוסופיה אשר עוסק במהות הנפש, אירועים נפשיים, פונקציות נפשיות, תכונות נפשיות, תודעה ויחסם לגוף בכלל ולמוח בפרט.

בעיית הגוף-נפש נתפסת לעיתים כנושא העיקרי בתחום, אולם ישנם נושאים נוספים אשר אינם קשורים ליחס עם הגוף. דואליזם ומוניזם הן שתי האסכולות העיקריות בבעיית הגוף-נפש.

הדואליזם החל עם אפלטון, אריסטו, סמקיה והפילוסופיה ההודית, אולם נוסח בצורה מדויקת על ידי רנה דקארט במאה ה-17. הדואליזם טוען שהנפש בלתי תלויה בחומר קיים (דואליזם חומרי) ועל פי גרסה אחרת כי הנפש היא קבוצת תכונות בלתי תלויה אשר נובעת מהמוח אך לא ניתנת לרדוקציה (דואליזם של תכונות).

מוניזם הוא העמדה שהנפש והגוף אינם ישויות נפרדות אונטולוגית. עמדה זו פותחה בפילוסופיה המערבית על ידי פרמנידס במאה ה-5 לפני הספירה ומאוחר יותר על ידי הרציונליסט ברוך שפינוזה.

על פי האידיאליזם הנפש היא כל מה שקיים והעולם החיצוני הוא נפשי או אשליה שנוצרת על ידי הנפש.

על פי המוניזם הנטורליסטי, ישנם חומרים אחרים, מוחיים, שהם, יחד עם הנפש, תכונות של חומר בלתי ידוע.

הפיזיקליזם טוען שרק ישויות בתאוריה פיזיקלית הן קיימות וכי הנפש תוסבר בסופו של דבר במונחים של ישויות אלה (המוניזם הרווח במאה ה-20 וה-21 הוא גרסאות של פיזיקליזם: ביהביוריזם, תורת זהות טיפוס, מוניזם אנומלי ופונקציונליזם).רוב הפילוסופים המודרניים של הנפש מעדיפים עמדה פיזיקלית רדוקציונית או לא-רדוקציונית, בהתאם להשקפתם על הדרך בה הנפש נקשרת לגוף (פיזיקליזם רדוקציוני טוען שכל המצבים הנפשיים והתכונות יוסברו, בסופו של דבר, על ידי המדע כתהליכים ומצבים פיזיולוגים, לעומתו פיזיקליזם לא-רדוקציוניסטי טוען שלמרות שהמוח הוא כל מה שיש לנפש, התוצרים ואוצר המילים בתיאורים נפשיים וההסברים שלהם הם חיוניים, ולא יכולים לעבור רדוקציה לשפה ולהסברים של רמה פיזיקלית נמוכה יותר). גישות אלו מושפעות מסוציוביולוגיה, מדעי המחשב, פסיכולוגיה אבולוציונית ומדעי המוח. פילוסופים אחרים, מעדיפים עמדה לא-פיזיקלית שמבקרת את הרעיון שהמוח הוא מבנה פיזיקלי טהור. ההתקדמות במדעי המוח עוזרת להבהיר חלק מנושאים אלו, למרות זאת, הם רחוקים מלהיפתר. פילוסופים מודרניים של הנפש ממשיכים לשאול כיצד איכויות החומר והאינטנציונליות של מצבים נפשיים ותכונות יכולות להיות מוסברות במונחים נטורליסטים.

רציחות נוסח אוקספורד

רציחות נוסח אוקספורד (בספרדית: Crímenes imperceptibles – פשעים בלתי מורגשים) הוא ספר מתח מאת המתמטיקאי והסופר הארגנטינאי גיירמו מרטינס, שיצא לאור במקור בשנת 2003, ובתרגום לעברית בשנת 2007.

הספר עוסק בסדרת מעשי רצח המתרחשת באוקספורד, שבחקירתם עוסקים, בנוסף לקצין המשטרה, גם פרופסור ללוגיקה ודוקטורנט, שגילו את גופתה של הנרצחת הראשונה.

הספר שימש בסיס לסרט הקולנוע רציחות באוקספורד בבימויו של אלכס דה לה איגלסיה.

תודעה

תודעה היא התכונה הבסיסית ביותר של הנפש, ובדרך כלל מייחסים אליה תכונות כמו חוויה מודעת, קווליה, ניסיון אישי , הכרה-עצמית, סובייקטיביות, כושר הבנה וחישה והאפשרות להבין את היחסים בין הזהות האישית לסביבה.

התודעה של האדם בשעת הערות כוללת את כל הפעילות המנטלית שבה הוא ממקד את הקשב, כמו למשל - תפיסות, דימויים, מחשבות, רגשות ושאיפות. תוכני התודעה מתארים את מאגר המידע המודע של האדם והם נקבעים במידה רבה על ידי הגירויים שבהם האדם מתמקד והזיכרונות שהם מעוררים בו. הידע המפורש של האדם בנוגע לתכנים של המחשבות הנוכחיות שלו מיוחס לתהליכים של מטא-קוגניציה.

התודעה היא מושג רב משמעי. לפעמים משתמשים גם במילה הכרה לתיאור משמעויות הדומות לאלו של המושג "תודעה". זאת למרות שלמילה "הכרה" יש גם משמעויות נוספות – משמעות אחת היא מהבחינה הקוגניטיבית המתארת תהליכים של עיבוד מידע, משמעות אחרת היא מצב של ערנות או עוררות בניגוד למצב של שינה או של תרדמת (חוסר-הכרה).

ישנו קשר מעשי בין המושגים "תודעה" ו"הכרה" משום שכדי להיות מודעים לדבר מה, עלינו להיות בהכרה. כלומר, הכרה היא תנאי מקדים למודעות.

הפילוסופיה מציעה מספר דרכים להבין את התודעה במסגרת פילוסופיה של הנפש. עמדתן של תרבויות ודתות רבות היא שהתודעה היא ביטוי של הנשמה, שנפרדת מהגוף (דואליזם). המדע, לעומתן מנסה למצוא את הבסיס הביולוגי של התודעה באמצעות חקר התפקוד הנוירוני של המוח.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.