הזורע

הַזּוֹרֵעַ הוא קיבוץ מזרם הקיבוץ הארצי השוכן במערב עמק יזרעאל, למרגלות רמות מנשה, על כביש חיפה-מגידו, בתחום השיפוט של המועצה האזורית מגידו. זהו הקיבוץ היחיד שנוסד על ידי בוגרי תנועת הנוער היהודית גרמנית "ורקלויטה" (Werkleute - אנשי המעשה/עבודה), תנועה שהייתה במקורה בעלת אוריינטציה ליברלית-סוציאליסטית, והפכה להיות ציונית עם עליית הנאצים לשלטון.

הזורע
Kibbutz Hazore'a 1
מחוז הצפון
מועצה אזורית מגידו
גובה ממוצע[1] ‎64‏ מטר
תאריך ייסוד 1936
תנועה מיישבת התנועה הקיבוצית
סוג יישוב קיבוץ
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 876 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה
‎2.2%‏ בשנה עד סוף 2018
מפת היישובים של מועצה אזורית מגידו
באדום - הזורע
בירוק - מיקום בניין המועצה
http://www.hazorea.org.il

תולדות הקיבוץ

הקיבוץ עלה על הקרקע למרגלות הכרמל ליד יקנעם, בשנת 1936, כאשר כח חלוץ היה במקום כבר בתחילת ינואר 1936. השטח כלל 20,000 דונם שנקנו על ידי חברת הכשרת היישוב ויועדו למושבה פרטית. 5000 דונם מתוכם נמכרו לקרן הקיימת לצורך התיישבות קיבוצית של עולי גרמניה, אולם בגלל בעיות הקשורות לפינוי האריסים מהקרקע ניתן היה להתיישב רק על מעט מהקרקע[2]. מייסדי הקיבוץ היו מגרעין של עולים שהתגבשו בחדרה במהלך 1934. רובם הפסיקו לימודים אקדמיים או לימודי מקצוע ויצאו להכשרות לקראת עליה. בחדרה נבחר השם הזורע, שביקש לסמל את הקשר לאדמה ולהתחדשות בארץ ישראל.

במשך קרוב לשלוש שנים ישבו חברי הגרעין על חלקת אדמה קטנה באורך 300 מטר ורוחב של 60 מטר[3] באוהלים וצריפים ארעיים וסבלו מהתנכלויות בתקופת המרד הערבי הגדול. במהלך הזמן נעשו ניסיונות להגיע להסדר פינוי עם הבדואים האריסים שישבו על אדמתם, אך הדבר לא התאפשר בגלל לחץ של קיצונים ערביים. ב-6 בספטמבר 1938 פונו הבדואים מהקרקע על ידי משטרת המנדט[4] והועברו לקרקע חלופית של חברת הכשרת היישוב. בדצמבר 1938 הונחה אבן הפינה למבנה הקבע הראשון של הקיבוץ, בית הילדים[5].

בשנת 1942 הצטרפה לקיבוץ קבוצה של יוצאי גרמניה, רובם יוצאי ה"וורקלויטה", שעזבו את קיבוץ שמיר. כן קלט הקיבוץ קבוצת נוער מבולגריה שלא מעטים מבניה התגייסו מיד לאחר מכן לפלמ"ח ולצה"ל, ונפלו במלחמת השחרור. זמן קצר לאחר מכן נקלטה קבוצת ילדים בני מרוקו, וכן נערים שעלו מסוריה ולבנון. לאחר מלחמת השחרור קיבל הקיבוץ תוספת אדמה שהייתה לפני כן אדמות הכפרים קירי ואבו זריק[6].

בהמשך נקלטו בקיבוץ עולים מארצות רבות שהגיעו תחילה לאולפן העברית שפעל בו משנת 1956 ונסגר לאחרונה.

כיום

קיבוץ הזורע קיבל החלטה על שינוי אורחות החיים ב-9/2013 מקיבוץ שיתופי לקיבוץ מופרט. הפרטה זו, יחסית להפרטות אחרות בתנועה הקיבוצית, אינה הפרטה אגרסיבית והצליחה לשמור על רשת ביטחון כלכלי רחבה ולשמר את חיי התרבות והקהילה של הקיבוץ.

בקיבוץ נמצא מוזיאון וילפריד ישראל לאמנות ולידיעת המזרח, הכולל אוסף של אמנות המזרח הרחוק, שתוכנן על ידי האדריכלים אל מנספלד ומוניו גיתאי ויינראוב.

בתחום הקיבוץ נמצא בית הספר היסודי האזורי "פלגים", בו לומדים ילדי הקיבוץ עם ילדים מיישובים שכנים. בית הספר התיכון האזורי אליו שולח הקיבוץ את ילדיו הוא בית הספר מגידו בעין השופט.

בתחום הכלכלי, בצד המשק החקלאי, ניתן למצוא בקיבוץ את "פלסטופיל", מפעל לייצור יריעות פלסטיק, בריכות לגידול דגי נוי, חנות רהיטים שהייתה בעבר חלק ממפעל רהיטי הזורע שנמכר על ידי הקיבוץ וכיום הוא חלק מרשת שמרת הזורע, חנות 3 משאלות ,וכן תחנת הדלק דור-אלון כולל חנות נוחות 'אלונית' במתחם המסחר הסמוך לקיבוץ, לצד כביש 66.

גלריית תמונות

Hazorea18

פסל היובל לקיבוץ שיצר רודא ריילינגר, 1987

Hazore'a furniture

מרכז "רהיטי הזורע" ששייך ל"שמרת הזורע", בכניסה לקיבוץ

לקריאה נוספת

  • קיבוץ הזורע 1936-1996: מעגלי יחיד ויחד. עורכת, רוני כוכבי. הוצאת קיבוץ הזורע, 1996.
  • הזורע : עשר השנים הראשונות ; התהוותו של קבוץ, יוסף שתיל, קיבוץ הזורע: המכון לחקר הקיבוץ והרעיון השיתופי באוניברסיטת חיפה, 1977

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ ביקנעם המתרחבת, דבר, 27 במרץ 1936
  3. ^ קבוץ הזורע ביקנעם, דבר, 1 ביולי 1936
  4. ^ נדב מן, הפינוי משדות עמק יזרעאל, באתר ynet, 6 בינואר 2006
  5. ^ בית ראשון לקיבוץ "הזורע" ביקנעם, דבר, 5 בדצמבר 1938
  6. ^ אתר קיבוץ הזורע
אבו זריק

אַבּוּ זְרֵיק (בערבית: أبو زريق – כינויו של העורבני; בהגייה הספרותית: אַבּוּ זֻרַיְק) היה כפר ערבי באזור קיבוץ הזורע שננטש במהלך מלחמת העצמאות. הכפר שכן בעמק יזרעאל, בסמוך למעיין עין זריק. המעיין שימש מקור מים לכפר במהלך שנות קיומו.

אבנר חרמוני

אבנר חרמוני (נולד ב-5 בדצמבר 1947) הוא אלוף-משנה במילואים בצה"ל אשר פיקד על עוצבת שועלי מרום ועל סיירת צנחנים. במגזר העסקי עסק בניהול חברות בינלאומיות בתחומי ההיי-טק והחקלאות.

נולד וגדל בקיבוץ הזורע, בנם של לולי ומיכאל חרמוני, ממייסדי הקיבוץ.

גדעון רפאל

גדעון רפאל (רוּפֶר) (5 במרץ 1913 – 10 בפברואר 1999) היה מראשוני משרד החוץ במדינת ישראל ומבכיריו לאורך שלושים שנות שירות ציבורי.

הגדה קיבוצית לפסח

הגדה קיבוצית היא כינוי כולל לשלל הגדות של פסח שיצאו בהוצאות מחודשות ושונות מההגדה האורתודוקסית המסורתית, ונקראו במהלך ליל הסדר, בעיקר (אך לא רק) בחוגי התנועה הקיבוצית בארץ ישראל.

זריעה

זריעה היא הטמנת זרעים בקרקע על מנת שיגדלו מהם צמחים.

בימי קדם הייתה הזריעה נעשית בצורה ידנית: הזורע היה עובר בשדה עם שק זרעים, ומפזר את הזרעים ביד בצורה אחידה. בשלב ההתפתחותי הבא, היה הזורע נושא מעין תיק עם חור, דרכו היו נופלים הזרעים מעצמם תוך כדי הליכה. יותר מאוחר נכנסו לשימוש מזרעות המחוברות למחרשה, גם אלו היו מעין כלי עם חור דרכו נפלו הזרעים. מזרעות אלו היו זורעות מיד אחרי החריש, שהתבצע על ידי בעלי חיים. כיום זורעים במזרעות חדישות ("דריל") הנמשכות על ידי טרקטור. מזרעות אלו עוקבות אחר גובה הקרקע בכל נקודה, פולחות את האדמה, זורעות מספר רב של שורות בו זמנית, מפזרות דשן מיד עם הזריעה ומכסות את הזרעים תוך שהן מקפידות על גובה כיסוי אחיד.

שיטת זריעה נוספת היא זריעה בהתזה, ללא צורך בפליחה מוקדמת ובכיסוי הזרעים בעפר. בשיטת הזריעה בהתזה מתיזים על הקרקע עיסה של מים וסיבי תאית ועץ בתוספת דשן כשבתוכה זרעים, הזרעים נובטים בתוך העיסה ומשתרשים לקרקע. שיטה זו נפוצה בעיקר בזריעת צמחים מונעי סחיפה, על גדות נחלים ועל חולות נודדים.

חן מענית

חן מענית (נולד ב-21 בדצמבר 1975) הוא עיתונאי ופרשן משפטי ישראלי, ראש דסק התחקירים של העיתון "גלובס".

טורקמנים

טוּרְקְמֶנִים הוא הכינוי הניתן לשבטי נוודים שהתאסלמו וחדרו לתוך העולם המוסלמי. מרבית הטורקמנים נמנו עם שבטי האוע'וז. הטורקמנים היו אחד ממקורות כוחה של האימפריה הסלג'וקית, אך אחרי שזו התבססה עמדו מנהגיהם הנוודיים בסתירה לשאיפות השלטוניות של הסולטאנים הסלג'וקים.

הפשיטות של הטורקמנים לתוך האימפריה הביזנטית היו הגורם העיקרי לפרוץ קרב מנזיקרט. אסיה הקטנה החלה להיקרא "טורקיה" בעקבות המספר הגדול של הטורקמנים שנכנסו אליה בעקבות ניצחון אלפ ארסלאן הסלג'וקי על הקיסר הביזנטי רומאנוס הרביעי דיוגנס בקרב זה במאה ה-11.

אחרי כיבוש סוריה וארץ ישראל בידי מלכ שאה, בנו של ארסלאן, הגיעו טורקמנים גם לשם. הם מוזכרים במאה ה-12 בספרי היסטוריה מוסלמים ובספרות הצלבנית כרועים-נוודים, כלוחמים בצד המוסלמי נגד הצלבנים, וכמגדלי סוסי קרב אשר נקראו גם הם "טורקמנים". לאחר מכן הם מתוארים גם בספרי מסע של תיירים וצליינים אירופיים מהמאה ה-13 ואילך.

בימי המנדט הבריטי חיו בארץ ישראל כ-2000 טורקמנים, חלקם כרועים-נוודים בדומה לבדואים, וחלקם בכפרי קבע קטנים – אבו זריק ליד קיבוץ הזורע של היום, נע'נע'יה בתחום המושב מדרך עוז של היום, וליד אלאוע'זין באזור כפר ברוך של ימינו. לאחר קרב משמר העמק ברחו תושבי הכפרים לג'נין.

ל"ט אבות מלאכה

ל"ט אֲבוֹת מְלָאכָה (גם אֲבוֹת מְלָאכוֹת) הן סוגי המלאכות האסורות בשבת וביום טוב לפי ההלכה. חלק מהמלאכות מפורטות במקרא, אך רובן נקבעו בתורה שבעל פה, שגוזרת אותן מהעבודות שנעשו להקמת המשכן והיו מלאכות אומן שמצריכות מומחיות. עשיית מלאכה ממלאכות אלה היא בגדר חילול שבת.

מוזיאון וילפריד ישראל לאמנות ולידיעת המזרח

מוזיאון וִילְפְרִיד ישראל לאמנות ולידיעת המזרח, נוסד בשנת 1951 וממוקם בקיבוץ הזורע. המוזיאון, שהתבסס תחילה על אוספיו של וילפריד ישראל, מציג כיום שתי תצוגות קבועות: תערוכת אמנות המזרח הרחוק העתיק, תערוכת אמנות המזרח הקרוב העתיק. כמו כן המוזיאון מציג תערוכות מתחלפות של אמנות עכשווית.

מועצה אזורית מגידו

מועצה אזורית מגידו היא מועצה אזורית באזור רמות מנשה. שטח השיפוט שלה משתרע על פני 170,000 דונם בין יקנעם עילית בצפון, עמק יזרעאל והרי הגלבוע ממזרח, ואדי ערה מדרום, ורכס הרי הכרמל ממערב. אוכלוסיית המועצה מונה כ-9,600 איש המתגוררים בתשעה קיבוצים, שלושה מושבים ומושבה אחת. המועצה האזורית נקראת על שם העיר העתיקה מגידו ששרידיה נמצאים בגן הלאומי תל מגידו אשר הוכרז בשנת 2005 כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2017, מתגוררים במועצה אזורית מגידו 11,600 תושבים (מקום 152 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎0.2%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, למועצה אזורית מגידו דירוג של 7 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 84.0%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 10,395 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח). ראש המועצה הוא איציק חולבסקי, שנבחר לתפקידו בשנת 2013.

מלאכת זורע

מְלֶאכֶת זּוֹרֵעַ היא אחת מל"ט אבות מלאכה האסורות בשבת. עניינה זריעה, שתילה וכל פעולה המסייעת באופן ישיר לגידול של צמח. כמו כל שאר המלאכות, מלאכה זו נאסרה בשל חלקה בבניית המשכן: היו זורעים צמחים שמהם הפיקו צבע לצביעת יריעות המשכן, וצמחים להכנת קטורת הסמים ושמן המשחה.

ניקולאיה יורגה

ניקוֹלאַיֶה יוֹרְגָה (ברומנית: Nicolae Iorga ; שמו בתעודת הלידה Nicu N.Iorga- ניקוּ נ. יורגה, לפעמים חתם Niculae Iorga ‏;17 בינואר 1871 - 27 בנובמבר 1940) היה היסטוריון, פוליטיקאי, פובליציסט, מבקר ספרות, מחזאי ומשורר רומני, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת בוקרשט. כיהן כראש ממשלת רומניה בשנים 1932-1931, בו זמנית גם כשר החינוך, הדתות והאמנויות.

ניקולאיה יורגה נולד בבוטושאן כבנם של ניקו יורגה, עורך דין ושל זולניה יורגה מבית ארגירופול, שניהם בעלי שורשים יוונים. יורגה למד בבתי ספר בבוטושאן וביאשי, שם סיים את בית הספר התיכון בשנת 1888. בשנת 1889 התחיל וסיים את התואר הראשון באוניברסיטת יאשי בהצטינות יתרה. הוא המשיך את לימודיו בפריז, ברלין ולייפציג ובשנת 1893, בגיל 23, הוכתר בתואר דוקטור.

ניקולאיה יורגה הצטיין בזיכרון פנומנלי שנוצל על ידיו לצבירת ידע כללי רב. בגיל 23 הצטרף יורגה לאקדמיה הרומנית כחבר מתכתב ובגיל 24 קיבל, תוך ניצחון במכרז, את ניהול הפקולטה להיסטוריה של אוניברסיטת בוקרשט. משנת 1911 היה יורגה לחבר מלא של האקדמיה הרומנית.

היקף יצירתו של יורגה ברומנית חסר תקדים, הוא פרסם 1,003 ספרים (1,250 כרכים) וכ-25,000 מאמרים. בין הכתבים החשובים יותר של יורגה נמנים "מחקרים ומסמכים על ההיסטוריה הרומנית" שפורסם בין השנים 1901–1913 ב-25 כרכים, "ההיסטוריה של האימפריה העות'מאנית" ב-5 כרכים ו"היסטוריה של הרומנים" ב-10 כרכים. גם יצירתו הספרותית, השירה והמחזות מבוססים בעיקר על רקע היסטורי.

החל משנת 1903 ניהל את השבועון הספרותי "סמנטורול" (הזורע). הוא ייסד (1920) וניהל את בית הספר הרומני בפריז.

סדר זרעים

סֵדֶר זְרָעִים הוא הראשון שבסדרי המשנה, ונכללות בו ההלכות הקשורות בעבודת אדמה וכן הלכות של ברכות ותפילות, הנמצאות במסכת ברכות.

בסדר זה ישנן 655 משניות בסך הכל.

בתלמוד נדרש הפסוק "וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת..." על ששת סדרי משנה. המילה הרומזת לסדר זרעים היא "אֱמוּנַת" מפני שאדם הזורע הוא אדם מאמין, כי לעולם אין לדעת האם התבואה תצמח בשנה הבאה, עקב כל פגעי הטבע האפשריים.

רמות מנשה

רָמות מְנַשֶּׁה (נקרא בעבר "רמת מנשה") הוא חבל ארץ בדרום הכרמל, בין רכס הכרמל לרכס אמיר (הרי אום אל פחם). אזור רמות מנשה הוא החלק הקעור והנמוך מבין שלושתם. הגובה הממוצע הוא כ-250 מטר מעל פני הים ופסגותיו הגבוהות מתנשאות לגובה של כ-400 מטר. צורתו של רמות מנשה היא מעוין והוא נתחם על ידי עמק יזרעאל בצפון מזרח, נחל תות, נחל יקנעם (ואדי מילק) בצפון מערב - מפריד בין רמות מנשה להר הכרמל, נחל עירון (ואדי ערה) בדרום מזרח - מפריד בין רמות מנשה לרכס אמיר, ובקעת הנדיב בדרום מערב.

רמי הרפז

רמי הרפז (1 בפברואר 1939 - 24 בינואר 2019) היה קצין צה"ל בדרגת אלוף-משנה. הרפז שירת כטייס קרב בחיל האוויר הישראלי והיה משבויי צה"ל במלחמת ההתשה. הוא ישב בכלא המצרי במשך שלוש וחצי שנים. עם שובו חזר לחיל האוויר, והגיע לפיקוד על בסיס רמת דוד.

רפי פלד

רפאל (רפי) פלד (נולד ב-2 ביולי 1944 בקיבוץ הזורע) הוא איש עסקים שהיה המפכ"ל ה-11 של משטרת ישראל, מנכ"ל חברת החשמל ולתקופה קצרה מנכ"ל משרד ראש הממשלה.

שיר העבודה והמלאכה

שיר העבודה והמלאכה הוא שיר עבודה מאת המשורר חיים נחמן ביאליק שנכתב בארץ ישראל בשנת 1932, והיה ביטוי לקרבה המהותית בין המשורר לתנועת העבודה, ולתמיכה שביקש לתת למפעלהּ היישובי והחברתי בארץ ישראל.

השיר נעשה אהוב וצורף אל תוכנית הלימודים בגני הילדים ובבתי הספר של היישוב העברי החדש ומדינת ישראל. הוא הולחן על ידי נחום נרדי על פי נעימה עממית בוכרית, עובד על ידי גיל אלדמע וזכה לביצועים רבים, בין השאר של הזמרת ברכה צפירה.השיר משבח את עבודת הכפיים ואת עמלו של האדם הלוקח את העול הכבד אך הנעים, כפי שמופיע בשיר, של פרנסתו מיגיע כפיו. המשורר מונה בשיר מגוון של בעלי מלאכה: החייט התופר את הכסות, החקלאי הזורע והנוטע, שואב-המים מן הבור – הבאר, והבנאי הבונה בית וגדר; ואת כולם, העמלים בימי החול והשרים בעת הפנאי, קורא המשורר לשבח ולהלל.

שמרת

שָׁמְרַת (מבוטא: שוֹמרת) הוא קיבוץ מתנועת הקיבוץ הארצי הנמצא בגליל המערבי, ליד עכו. הקיבוץ שייך למועצה אזורית מטה אשר.

הקיבוץ הוקם במאי 1948 על ידי חברי השומר הצעיר מרומניה, הונגריה וצ'כוסלובקיה, על חלק מאדמות הכפר הערבי אל-סומיריה, שתושביו עזבוהו במהלך מלחמת העצמאות (לאחר מבצע בן עמי), ולא הורשו לחזור לאחריה. היישוב קרוי כך משום שבאזור הייתה נחלתו של שמרת, בנו של אשר. בשנות ה-2000 עבר הקיבוץ הפרטה ואימוץ משכורות דיפרנציאליות לחברים.

אנשי הקיבוץ מתפרנסים מחקלאות (כותנה, אבוקדו, רפת לחלב, לול, פטמים), מתעשייה (מפעל הרהיטים שמרת הזורע ומפעל עיבוד שבבים), ומתיירות (צניחה חופשית, אירוח כפרי).

בקיבוץ התרחשה פרשת האונס המתוקשרת בשנת 1988 שעוררה הדים רבים בישראל והביאה לשינוי בהתייחסות החוק למעשה אונס.

שמרת הזורע

רשת הרהיטים שמרת הזורע נוסדה בשנות החמישים כשותפות של המפעלים רהיטי שמרת ורהיטי הזורע, אשר היו שייכים לקיבוץ שמרת ולקיבוץ הזורע, בהתאמה. רהיטי שמרת התמחו, בעיקר, בייצור של רהיטי ארגז, כלומר מערכות קיר, שולחנות אוכל וכדומה. ואילו רהיטי הזורע התמחו, בעיקר, בייצור כיפופי עץ, מערכות ישיבה מרופדות, כורסאות מעוצבות וכדומה. הרהיטים יוצרו במפעלים של רהיטי שמרת ורהיטי הזורע וחלק אחר של רהיטי שמרת הזורע יובא מחו"ל בעיקר מאיטליה.

בסוף שנות התשעים נרכשה רשת שמרת הזורע מהקיבוצים שמרת והזורע על ידי קבוצת ויסמן אחזקות, אשר מייסדה ליאו ויסמן, היה מחלוצי תעשיית הרהיטים בישראל והקים ב-1932 את מפעל הרהיטים הגדול בארץ[דרוש מקור], בשכונת תל ארזה בירושלים. פעילות החברה שהחלה בבית מלאכה קטן בירושלים, הלכה והתפתחה עם השנים, החל בייצור רהיטים אישי ויוקרתי לקהל הירושלמי, דרך ריהוט ייצוגי לאישי ציבור, מנהיגים ומוסדות שונים ביישוב היהודי בארץ.

ברבות השנים הצטרפו לפעילות בניו של ליאו, אריה ונחום ויסמן, זאת תוך כדי ביצוע פרויקטים בתחום הייצור לשוק העסקי והמוסדי לצד פיתוח פעילות קמעונאית לשוק הירושלמי תחת השם 'רהיטי ויסמן'. כיום, מעל ל-85 שנה מאז הקמתה, עוסקת הקבוצה במספר פעילויות החולשות על שוק הרהיטים בארץ.

בין החברות בקבוצה:

שמרת הזורע - רשת הרהיטים המובילה בישראל בפריסה ארצית

רהיטי עין חרוד - מותג רהיטי הילדים והנוער בפריסה ארצית

משכל - מותג המתמחה ברהיטי תינוקות בטוחים ואיכותיים

שמרת הזורע net collection - קולקציית רהיטים המיועדת למכירה באינטרנט מבית שמרת הזורע

שמרת הזורע פרויקטים - זרוע הפרויקטים של שמרת הזורע המתמחה בריהוט פונקציונלי למוסדות וחללים ציבוריים.

ויסמן יבוא ושיווק - זרוע היבוא של קבוצת ויסמן אחזקות

ויסמן תצוגת רהיטים - חנות רהיטים בירושלים המאפשרת פתרונות ריהוט מקצה לקצה לכלל הלקוחות של ירושלים והסביבה.

WE- זרוע גלובלית של הקבוצה המשווקת ריהוט לחברות מעבר לים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.