הושענא רבה

הושענא רבהארמית; בעברית: הושענא הגדול) הוא כינויו של היום השביעי והאחרון של חג סוכות, היום השישי של חול המועד סוכות, שחל בכ"א בתשרי. ביום זה נהוג לומר "פיוטי הושענות" רבים יותר מבשאר ששת ימי החג, ומכאן שמו. מקור ההושענות במצוות ערבה שהתקיימה בבית המקדש וכיום נותר לה זכר במנהג חיבוט ערבה הייחודי ליום זה.

הושענא רבה הוא היום האחרון של חג הסוכות וביום שאחריו מתקיים חג שמיני עצרת, שהוא יום טוב.

מקורות לכינוי היום

לראשונה מוזכר השם "הושענא רבה" ליום האחרון של חג הסוכות במדרש שוחר טוב מזמור יז.

משמעויות השם

ישנם מספר רמזים לשם "הושענא רבה" בנוסף להסבר המקובל המבוסס על ריבוי פיוטי הושענות:

  1. זהו היום העשרים וששה לאחר יום בריאת העולם, כמנין שם הוי"ה שנקרא שם רבה.[1]
  2. זהו היום הנ"א (51) - לימים שניתנו לעם ישראל בחסד לעשות תשובה המתקבלת ברצון (החל מראש חודש אלול), ועל שם כך מבקשים הושע-נא, כלומר מבקשים מהקב"ה להושיע את יום נ"א זה, שהוא יום רבא (גדול) לפי שהוא אחרון וחותם.[2]

שמות נוספים

לחג שמות נוספים המופיעים במקורות ישראל הקדומים:

  • יום שביעי של ערבה - על שם מנהג הערבות ביום זה.
  • יום חיבוט חריות - על שם חריות (ענפי) הדקל שהיו מביאים לבית המקדש ביום זה, לדעת רבי יוחנן בן ברוקה.[3]
  • יום חותם - יום גמר חיתום הדין. בראש השנה ויום הכיפורים כל באי העולם נידונים כל אחד לעצמו, ובחג הסוכות העולם כולו נידון על המים (כמה גשמים ירדו) ועל ברכת הפירות והתבואות. יום זה, שהוא יומו השביעי של החג, הוא יום החיתום האחרון של דין זה. הואיל וחיי האדם תלויים במים - דומה הושענא רבה במקצת ליום כיפור ומרבים בו בתפילה ותשובה כעין יום כיפור.

מצוות ערבה בהושענא רבה

בזמן שבית המקדש היה קיים, העמידו לצד המזבח בעזרה (בחזית בית המקדש) ערבות כשראשיהן כפופים על גבי המזבח (המזבח היה בגובה של 10 אמות, ועל כן היו הערבות צריכות להיות בנות 11 אמה) והכהנים היו מקיפים את המזבח בכל יום מימי הסוכות. בהושענא רבה היו מקיפים את המזבח שבע פעמים, כמתואר במשנה:

מצוות ערבה כיצד? מקום היה למטה מירושלים ונקרא מוצא, יורדין לשם ומלקטין משם מורביות של ערבה, ובאין וזוקפין אותן בצדי המזבח וראשיהן כפופין על גבי המזבח... בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת, ואומרים אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא - ואותו היום (היום השביעי של סוכות) מקיפין את המזבח שבע פעמים.

זקיפת הערבה הייתה דוחה את השבת במקדש רק ביום השביעי של חג הסוכות. כזכר למנהגי היום מתקופת בית המקדש נהוג אף היום להקיף שבע פעמים את בימת בית הכנסת עם ארבעת המינים, תוך כדי אמירת פיוטי הושענות.

בגמרא נחלקו אם זקיפת הערבות במקדש היא הלכה למשה מסיני, או לדעת אבא שאול ניתן ללמוד זאת מהמילים "ערבי נחל" - שתי ערבות, אחת למקדש ואחת ללולב. נטילת הערבה בגבולין (מחוץ לבית המקדש) היא תקנת נביאים, מתקופת בית שני. מאחר שהמצווה אינה מוזכרת בתורה, היו חילוקי דעות בקשר לקיומה. כבר בתקופת הבית השני, הצדוקים ומאוחר יותר הבייתוסים התנגדו לחילול השבת ולדחייתה. מניעת חילול השבת גרמה לארגון מחדש של לוח השנה העברי כך שהושענא רבה לא יחול בשבת.

מנהגי הושענא רבה

תיקון ליל הושענא רבה

בליל הושענא רבה נוהגים רבים להישאר ערים כל הלילה ולהקדיש אותו ללימוד תורה מתוך סידורים של "תיקון ליל הושענא רבה" או לימוד תורה על פי בחירה אישית של הלומד. מקובל לקרוא בספר דברים, ולאחריו לומר תהלים, מפני שכתיבת ספר תהלים מיוחסת לדוד המלך (בבא בתרא יד ע"ב), והוא גם האושפיזין ביום הושענא רבה.[4]

חיבוט ערבות

לזכר מצוות ערבה במקדש, נוהגים לקחת 5 ערבות אגודות ולחבוט אותן בקרקע 5 פעמים. מנהג זה הוא מנהג נביאים. יש הסוברים שיש להקפיד לחבוט בקרקע שאינה מרוצפת ויש שאין מקפידים על כך. ההקפדה על המספר 5 (5 ערבות ו-5 חבטות) היא מאוחרת ולפי הקבלה ויש שאין מקפידים עליה.

לפי מנהג אשכנז לאחר הפיוט ("תענה אמונים, שופכים לב כמים, והושיעה נא") נוהגים להניח את ארבעת המינים ולקחת 5 ערבות אגודות. איתן ממשיכים לומר כמה פיוטי תפילה על הגשם, ובסיום חובטים את הערבות בקרקע 5 פעמים.

למנהג הספרדים חובטים בערבה רק לאחר סיום אמירת כל פיוטי ההושענות, אך יש נוהגים ממש לאחר סיום תפילת מוסף. בכמה קהילות ספרדיות אומרים לאחר חבטת ערבה את תפלת נשמת כל חי.

הקפת הר הזיתים

בזמן הגאונים יש שהיו עולים בכל שנה מבבל לירושלים והיו מקיפים אבן מסוימת על הר הזיתים, שסימלה את המזבח בזמן שהוא חרב ואין אפשרות להגיע אליו. יש הסוברים שמנהג זה הוא ראשיתו של מסגד כנסיית העלייה, שבמרכזו סלע שקודש על ידי הנוצרים. בהושענא רבה שבע פעמים,[5] ובני ישיבת ארץ ישראל (ימי הביניים) היו מכריזים לאחר מכן על ההר על הלוח והמועדים לשנה הקרובה ועל חרמות נידויים ומינויים חדשים.[6]

מנהגים נוספים

  • התרת אגד הלולב - בששת הימים הראשונים של חג הסוכות נוהגים לאגוד יחדיו שלושה מארבעת המינים: הלולב, ההדסים והערבות. מעבר לכך, אף את הלולב בפני עצמו אוגדים לאורכו, ומנהגים שונים בדבר.[7] ביום הושענא רבה נוהגים להתיר את האגד של הלולב עצמו.[8]
  • ברכת 'פתקא טבא' - אצל יהודי אשכנז מברכים איש את רעהו בברכת 'פתקא טבא', או ביידיש 'א גוט קוויטל' - שפירושה 'פתק טוב', לפי שביום זה הקב"ה כביכול מוסר ביד השליחים את הפתקים עם גזר הדין, שעוד ניתן לשנותו לטובה עד החתימה ביום זה.
  • פרידה מן הסוכה - לקראת צאת החג נפרדים מן הסוכה בסעודה קלה. בסידורים מופיע נוסח לאמירה בשעת היציאה מן הסוכה. בחוץ לארץ נהגו להיפרד מן הסוכה למחרת הושענא רבה, בשמיני עצרת.

מנהג הצל

מנהג הצל או מנהג הצללים הוא טקס עתיק ושנוי במחלוקת שהיה נהוג לעשותו בליל הושענא רבה. מי שמבצע טקס זה יוצא אחר חצות הלילה אל מקום כלשהו המואר על ידי אור הירח בלבד ושם המבצע מסיר את כל מלבושיו ומביט בצל שמטיל גופו הערום באור הירח. מראה הצל בעת ביצוע הטקס מהווה מעין אינדיקציה לגורלו של האדם באותה השנה ולכן מי שנוהג לבצע את הטקס מקפיד להביט בצילו של כל איבר, כדי לראות שלא צפויה לו פגיעה.

תיקון ליל הושענא רבה, משלים את מנהג הצל, כי התיקון בא כדי לפתור בעיות שמתגלות בצל בעת הטקס.[9]

מקורות המנהג

לקיומו ושכיחותו של מנהג זה ישנן עדויות ורמזים כבר אצל בעלי הסוד והמקובלים הראשונים: רבי מנחם מריקנאטי, ר' אלעזר מוורמס - בעל ספר "הרוקח" ובראשונים רבים נוספים:

וכך כותב ר' אהרן מלוניל:

ונהגו ביום השביעי שהוא יום ערבה הרבה בני אדם לקום קודם היום ומסתכלים אם יראו צל ראשם באור הלבנה". הוא אף מוסיף כי בידו מסורת מפי ר' אלעזר מוורמס ותלמידיו: "כי המנהג שלהם שכורכין עצמן בסדין ויוצאין למקום שמגיע אור הלבנה ופושטין מעליהם הסדין ונשארו ערומים ופושטין אבריהם ואצבעותיהם".
המנהג היה לעמוד לאור הלבנה בלבד ולבחון את צל האדם. אם לדמות הצללית חסר איבר כלשהו - אות הדבר לגזר הדין הנחתם על אותו אדם בשנה זו.
"ואל יהא צל אצבע קל בעיניך, כי אם יחסר צל אחד מאצבעותיו – סימן לאחד מקרוביו, ויד ימין – סימן לבניו הזכרים ויד שמאל – לנקבות, והאצבעות יש מהם גדולים ויש מהם קטנים.

כמו כן כתוב בספר הזוהר[10]

וּבְאוֹתוֹ לַיְלָה שֶׁל חַג הָאַחֲרוֹן, הַמַּלְאָכִים הַמַּעֲנִישִׁים מְזֻמָּנִים, וְנוֹטְלִים אֶת הַפְּתָקִים. וְאַחַר שֶׁנָּטְלוּ אוֹתָם, מָעֳבָרִים הַצְּלָמִים, וְלֹא נִמְצָאִים [ואם נמצאים פגומים, יעבר עליו מחלות וכו'] בָּהֶם יָדַיִם. וְאִם נִמְצָאִים בָּהֶם יָדַיִם - דִּין גָּרוּעַ, אוֹ יַעֲבֹר עָלָיו דִּין שֶׁל מַחֲלוֹת רָעוֹת בַּפְּגָם שֶׁלָּהֶם, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ אֶת זֶה. וּבְסִפְרִי הַקַּדְמוֹנִים אוֹמְרִים יוֹתֵר, כְּשֶׁהָרֹאשׁ נִגְרָע וְיִמָּצֵא הַגּוּף - בְּנוֹ אוֹ אִשְׁתּוֹ יִמָּצְאוּ, וְהוּא יִסְתַּלֵּק. וְזֶה מְדֻבָּר כְּשֶׁלֹּא חָזַר כָּל אוֹתוֹ זְמַן בִּתְשׁוּבָה. אֲבָל אִם חָזַר, טַעַם הַמָּוֶת יִטְעַם וְיִתְרַפֵּא.וְאִם הַגּוּף לֹא נִרְאֶה וְיִמָּצֵא הָרֹאשׁ - הֵם מִסְתַּלְּקִים וְהוּא מִתְקַיֵּם, וְזֶה מְדֻבָּר כְּשֶׁבְּנוֹ הַקָּטָן בִּרְשׁוּתוֹ. וְאִם יָדָיו פְּגוּמִים, מַעֲשֵׂה יָדָיו פְּגוּמִים, רַגְלָיו - מַחֲלוֹת רוֹדְפוֹת אוֹתוֹ. בּוֹרֵחַ הַצֶּלֶם וְחוֹזֵר, בּוֹרֵחַ וְחוֹזֵר, עָלָיו כָּתוּב (דברים כח) בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב. וְזֶה כְּשֶׁהַלְּבָנָה מְאִירָה וְהַלַּיְלָה מְתֻקָּן בְּאוֹר.

בפירושו של הרמב"ן לפסוק "סר צלם מעליהם" (ספר במדבר, פרק י"ד, פסוק ט') מוזכר עניין זה:

יתכן שירמוז הכתוב למה שנודע כי בליל החותם לא יהיה צל לראש האיש אשר ימות בשנה ההיא

הסתייגותם של חכמי ישראל

רבים מהראשונים שהזכירו מנהג זה, הוסיפו הסתייגות ממנו בצידו: בשולחן ערוך נכתב בהגהותיו של ר' משה איסרליש: "כתבו הראשונים ז"ל שיש סימן בצל הלבנה בליל הושענא רבה מה שיקרה לו או לקרוביו באותה השנה ויש מי שכתב שאין לדקדק בזה כדי שלא ליתרע מזליה גם כי רבים אינם מבינים העניין על בוריו, ויותר טוב להיות תמים ולא לחקור עתידות"[11]. האבודרהם בתפילת סוכות מסיים את דבריו אודות המנהג: "מכאן אני אומר שאין ראוי לנהוג מנהג זה". בעל ערוך השולחן מוסיף: "ובאמת חלילה לעמנו בני ישראל להביט על עניינים כאלו, וברגע אחד כששב בתשובה נתהפך מרע לטוב, ואין לנו רק לישא עינינו אל אבינו שבשמים".[12]

תפילות בהושענא רבה

התפילה בהושענא רבה מורחבת יותר מתפילת חול המועד הרגילה וכוללת הוספות בזיקה לתפילות שבתות וימים טובים, ובעיקר בזיקה לתפילות הימים הנוראים. נוהגים להקיף את הבמה שבע פעמים ולומר את ההושענות המיוחדות ליום זה.

בהרבה קהילות אשכנז נהוג כי שליח הציבור לובש קיטל, אומרים את פסוקי דזמרא בנוסח המורחב של בשבתות וחגים (אך לא אומרים נשמת כל חי) ובניגון של ימים נוראים, אומרים את מזמור ק"ל אחרי ברכת ישתבח (כמו בעשרת ימי תשובה), בעת פתיחת ארון הקודש נאמר נוסח 'אין כמוך' ('אתה הראת' לפי נוסח החסידים), אומרים את פסוקי י"ג מידות הרחמים, 'שמע ישראל' ו'אחד אלוהינו', ובתפילת מוסף נאמרת קדושה מורחבת. בעבר היו שנהגו לומר סליחות לפני התפילה.[13] לא כל מנהגים אלו נתקבלו בכל קהילות אשכנז, ויש קהילות הנוהגות רק חלק מהם או אף אחד מהם.[14]

בקהילות ספרד מוסיפים "ה' הוא האלהים ה' הוא האלוהים" לפני אמירת ה' מלך של פסוקי דזמרא כמו בימים נוראים (אך לא מרחיבים את פסוקי דזמרא, בהרבה קהילות אשכנזיות), יש אומרים את מזמור ק"ל אחרי ברכת ישתבח (יש נוהגים לומר גם נשמת כל חי לפני כן), בהושענות אומרים קטעי סליחות ובסיומן יש נוהגים לומר קדיש תענו ותעתרו ויש אף שתוקעים בשופר.

מנהג מעניין שהיה נהוג בכמה קהילות רומניוטיות הוא לומר בתפילת מוסף את ההוספות של עשרת ימי תשובה ("זכרנו לחיים" בברכת אבות, וכו') ותפילת אבינו מלכנו.[15]

קיימות עדויות לפיהן במהלך התכנסויות ליל הושענא רבה בבתי הכנסת, נערכו במאות ה-17 וה-18 בקרב יהדות איטליה הצגות מוזיקליות. קהילת יהודי ונציה וקהילת יהודי קזאלה מונפרטו הצטיינו בהלחנה מיוחדת לקטעי שירה ולמופעי תיאטרון ואופרה על נושאים הקשורים לחג.[16][17]

הושענא רבה במחשבת הקבלה

בספרות הקבלה אנו מוציאים התייחסות להושענא רבה כיום המסוגל להגן על ישראל ולהצילם מאויביהם. הוא גם היום בו על פי המסורת עתידה להיות מלחמת גוג ומגוג.[18]

אחת מנבואותיו של חגי הנביא (ספר חגי, פרק ב', פסוקים א'-ט') נאמרה לו "בשביעי בעשרים ואחד לחודש", כלומר - בכ"א תשרי, הוא יום הושענא רבה. ייתכן ויש לכך קשר[דרוש מקור] למסורת המוזכרת בתלמוד[19] לפיה מנהג חיבוט הערבות הנהוג ביום זה הוא "מנהג נביאים" או "יסוד נביאים", ולפי רש"י בפירושו במקום, הכוונה לחגי, זכריה ומלאכי.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ על פי רבינו בחיי, פרשת וזאת הברכה
  2. ^ על פי בן איש חי הלכות, שנה ראשונה פרשת וזאת הברכה
  3. ^ משנה מסכת סוכה, ד, ו
  4. ^ "מפני שהיא אושפיזא של דוד המלך, והוא היה ניעור ולא היה ישן, רק שיתין נשמי, ואמר שירות ותשבחות, לכן אנו מעוררים מדה שלו" (רבי משה בן מכיר, סדר היום).
  5. ^ ספר חסידים בשם רב האי גאון
  6. ^ יוסף יהלום, משורר מנהיג בארץ ישראל הפאטמית: שמואלבן הושענא, קתדרה 149.
  7. ^ ראו שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרנ"א, סעיף א' ומשנה ברורה, סימן תרנ"א, סעיף קטן י"ד .
  8. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרס"ד, סעיף א'.
  9. ^ ראו ספר קריאי מועד בהקדמה למשנה תורה
  10. ^ פרשת ויחי דף ר"כ
  11. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרס"ד, סעיף א'
  12. ^ אריכות דברים אודות המנהג ניתן למצוא בספר "מעגלי הנגלה והנסתר" – מאת י. וינשטוק, הוצאת "מוסד הרב קוק", ירושלים, תש"ל, בעמודים 249-270.
  13. ^ עיין ערך סליחות במועדים אחרים
  14. ^ על פי רוב, מנהגים אלו נתקבלו בקהילות אשכנז המזרחיות, ואילו בקהילות אשכנז המערביות יותר הסתייגו מהם. עיין לדוגמה בסדר עבודת ישראל, רעדלהיים תרכ"ח, עמ' 61, שכתוב שמוסיפים את המזמורים בפסוקי דזמרא 'בפולין וק"ק [וקצת קהלות] אשכנז'.
  15. ^ דניאל גולדשמידט, "על מחזור רומניא ומנהגו" בתוך: מחקרי תפילה ופיוט, עמוד 151, ירושלים, תש"ם
  16. ^ ישראל אדלר, קנטטה עברית בדו-שיח, בתוך סקירת האנתולוגיה מוזיקה לבית הכנסת בתקופת הבארוק I, באתר המרכז לחקר המוזיקה היהודית.
  17. ^ ישראל אדלר, סימפוניה-פתיחה בסול מז'ור, בתוך סקירת האנתולוגיה מוזיקה לבית הכנסת בתקופת הבארוק II - יונה בחגוי הסלע, באתר המרכז לחקר המוזיקה היהודית.
  18. ^ פרי עץ חיים, שער הלולב, פרק ה; עטרת ישועה, לר' צבי הירש מז'יקוב, פרשת לך לך; לקוטי תורה, פרשת שמות, כמובא בבאר משה, לאדמו"ר מאוז'רוב, שמות, עמ' צח-צט.
  19. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה דף מד:

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

א' בכסלו

א' בכסלו הוא היום הראשון בחודש השלישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום הראשון בחודש התשיעי

למניין החודשים מניסן.

פרשת בר המצווה של ילד שנולד בא' כסלו היא פרשת ויצא, אם בר המצוה חל בשנה המתחילה ביום חמישי, או פרשת תולדות אם בר המצוה חל בשנה המתחילה בימים שני, שלישי או שבת.

אלול

אֱלוּל הוא חודש בלוח העברי, השישי במספר לפי המסורת המקראית והשנים-עשר לפי המסורת החז"לית. חודש זה חל בסוף הקיץ והוא מאופיין במנהגי תשובה רבים לקראת ימים נוראים.

בחודש אלול 29 יום. א' באלול חל בימים ראשון, שני, רביעי או שישי.

אסרו חג

אסרו חג הוא יום החול שאחרי כל אחד משלוש הרגלים, פסח שבועות וסוכות. יש הנוהגים להרבות באסרו חג באכילה ושתייה וממשיכים בהם מעט משמחת החג היוצא.

תאריכי אסרו חג הם, בארץ ישראל:

כ"ב בניסן (לאחר פסח)

ז' בסיוון (לאחר שבועות)

כ"ג בתשרי (לאחר סוכות ושמיני עצרת).בחו"ל אסרו חג חל לאחר יום טוב שני של גלויות: כ"ג בניסן (לאחר פסח), ח' בסיוון (לאחר שבועות) וכ"ד בתשרי (לאחר סוכות).

הושענות

הושענות הוא כינוי למצווה שנהגה בבית המקדש בחג הסוכות, ובה היו סובבים את מזבח העולה וזוקפים ערבות בצדיו. בלשון חז"ל נקראת מצווה זו גם מצוות ערבה במקדש.

בימינו נוהגים בתפילת שחרית בחג הסוכות, למעט בשבת, להקיף את הבימה עם ארבעת המינים ביד ולאמר פיוטי הושענות, זכר למקדש. בכל יום מקיפים את הבימה פעם אחת, ובהושענא רבה מקיפים את הבימה שבע פעמים.

יום הרצל

יום הרצל הוא יום י' באייר, יום הולדתו של בנימין זאב הרצל; יום זה נקבע על ידי הכנסת ב"חוק בנימין זאב הרצל (ציון זכרו ופועלו), ה'תשס"ד-2004"; מטרת החוק "להנחיל לדורות את חזונו, מורשתו ופועלו של בנימין זאב הרצל, לציין את זכרו ולהביא לחינוך הדורות הבאים ולעיצוב מדינת ישראל, מוסדותיה, יעדיה ודמותה בהתאם לחזונו הציוני"; על פי החוק:

"(א) אחת לשנה, בי' באייר, יום הולדתו של בנימין זאב הרצל, יקוים יום הרצל; ביום זה -

במחנות צה"ל ובבתי הספר יוקדש זמן ללימוד פועלו וחזונו הציוני של בנימין זאב הרצל;

יתקיים בירושלים כנס לזכרו של בנימין זאב הרצל; הכנס יאורגן על ידי המועצה הציבורית; בכנס יידונו נושאים מעולם הציונות ברוח חזונו של בנימין זאב הרצל.(ב) הכנסת תקיים דיון מיוחד לציון יום הרצל במועדו או במועד סמוך".

וכן ביום כ' בתמוז יתקיים טקס זיכרון ממלכתי בהר הרצל בירושלים.

ביום הרצל הכניסה חופשית למוזיאון הרצל שבהר הרצל.

ימים נוראים

המושג יָמִים נוֹרָאִים מופיע במקורות שונים, החל מספרות ימי הביניים, בשלוש משמעויות קרובות, העוסקות כולן בימים הסמוכים לראש השנה בלוח העברי:

במשמעות המצומצמת ביותר: ראש השנה ויום הכיפורים.

במשמעות רחבה יותר: עשרת ימי תשובה (עשרת הימים מא' בתשרי עד י' בתשרי).

במשמעות הרחבה ביותר: כל ימי אמירת הסליחות החל מחודש אלול.כל התקופות הללו מסמלות שלבים בתהליך הולך וגובר של חשבון נפש, צדקה, תשובה ובקשת סליחה וכפרה.

כ"א בתשרי

כ"א בתשרי הוא היום העשרים ואחד בחודש הראשון

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים ואחד בחודש השביעי

למניין החודשים מניסן. כ"א בתשרי לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שלישי,

חמישי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא גהז".

מבצע לולב

מבצע לולב (משטרת חוסאן) הוא פעולת תגמול שנערכה בליל הושענא רבה תשי"ז - 25 בספטמבר 1956 בחוסאן, כפר ערבי סמוך לבית לחם ולגוש עציון. הפעולה הייתה אחת האחרונות ולראשונה הופעל כוח חטיבתי יחדיו בפעולת תגמול.

מנהג (יהדות)

בהלכה, מִנְהָג (או מִנְהַג יִשְֹרָאֵל) הוא שם כולל להנהגות נפוצות בין היהודים. המנהג יכול להיות כתוספת למצווה, כסייג וגדר שלא להיכשל בעבירה, וכהנהגה הקשורה להלכות מסוימות, גם כשאין לה משמעות הלכתית מצד עצמה.

ישנם מנהגים שנתקבלו ונהוגים בכל תפוצות ישראל, ויש מנהגים שנתקבלו רק על חוג או קהילה מסוימת.

מצוות ערבה במקדש

מצוות ערבה במקדש היא מצווה להביא ענפי ערבה לבית המקדש בכל יום מימי חול המועד של סוכות (מלבד שבת), להציב אותם בפינות המזבח ולהקיף אותו תוך אמירת הושענות. מדי יום הייתה מתקיימת הקפה אחת וביום השביעי והאחרון לחג, הנקרא כיום הושענא רבה בשל מצווה זו, היו מקיפים שבע פעמים. המצווה נזכרת במשנה במסכת סוכה.

מרדכי זקהיים

רבי מרדכי זקהיים (ליל הושענא רבה, כ"א בתשרי ה'תרי"ט, 29 בספטמבר 1858) היה רב ומקובל ליטאי רבן של צ'חנוביץ ופינסק.

סהרנה

סֶהֲרַנֶה הוא חג עממי, ללא מקור דתי, שהתקיים בעבר בקהילה היהודית בכורדיסטן במהלך חול המועד פסח או חול המועד סוכות. החל משנת 1972 נחוג הסהרנה במדינת ישראל על ידי יוצאי עדת כורדיסטן בסוכות.

סוכות

סֻכּוֹת הוא חג מקראי הנחוג במשך שבעה ימים, בין ט"ו לכ"א בתשרי. יום החג הראשון הוא יום טוב, ואחריו שישה ימי חול המועד. לסוכות מספר רב יחסית של מצוות ומנהגים ייחודיים: מצוות ישיבה בסוכה בכל ימי החג, נטילת ארבעת המינים, מצוות הקהל המתקיימת בחג סוכות פעם בשבע שנים, ומנהגים לזכר מצוות שהתקיימו בבית המקדש כהלכה למשה מסיני.

סוכות הוא החג השלישי מבין שלוש הרגלים המופיעים בתורה, שבהם היו בני ישראל עולים לרגל לירושלים בזמן שבית המקדש היה קיים. החג נקרא גם חג האסיף (אחרי שני הרגלים הקודמים: חג האביב וחג הקציר). סוכות הוא החג היחיד ביהדות שאין לו מאפייני אוכל משלו, אם כי מקובל להרבות בו באכילת פירות שנשתבחה בהן הארץ.

בסיום חג הסוכות, בכ"ב בתשרי, נחוג שמיני עצרת, שהוא חג נפרד העומד בפני עצמו, והמצוות המיוחדות של חג הסוכות (הסוכה, נטילת לולב וכו') אינן חלות בו. בארץ ישראל חל במקביל ליום שמיני עצרת גם חג מדרבנן בשם שמחת תורה, שאף הוא נפרד משני החגים הקודמים. לאחר שמיני עצרת, בכ"ג בתשרי מצוין יום אסרו חג.

ערב חג

ערב חג הוא היום שלפני חג מחגי ישראל. ביום זה נהוגים מנהגים והלכות, מהם המשותפים לכל ערבי החגים, ומהם ייחודיים לחג המסוים.

להלן רשימת החגים מדאורייתא וערביהם:

ראש השנה: ערב ראש השנה

יום הכיפורים: ערב יום הכיפורים

סוכות: ערב סוכות

שמיני עצרת: ערב שמחת תורה (בארץ ישראל) שהוא גם הושענא רבה

פסח: ערב פסח

שביעי של פסח: ערב שביעי של פסח

שבועות: ערב שבועות.כל ערבי החגים נכללים בימים שבהם אין אומרים תחנון.

כאשר החג חל ביום שישי יש לערוך בערב החג עירוב תבשילין, כדי שמותר יהיה לבשל בחג לצורך השבת.

גם החוק הישראלי מכיר בייחוד של ערב חג: בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה, בערב חג (בדומה ליום שישי), לא יעלה יום העבודה הרגיל על שבע שעות עבודה. במקומות עבודה רבים יום העבודה בערב חג קצר אף יותר.

פנחס קנטורוביץ

פנחס קנטורוביץ (ביידיש: קאנטאראוויטש; לעיתים קאנטאראוויץ; הושענא רבה תרכ"ז, ספטמבר 1866 – ח' בכסלו תרפ"ח, 1 בדצמבר 1927) היה מחבר ספרי מדע פופולרי וספרי לימוד, מו"ל ומוכר ספרים יהודי ורשאי.

צום גדליה

צוֹם גְּדַלְיָה (או צוֹם גְּדַלְיָהוּ) הוא יום תענית ביהדות החל בג' בתשרי, יום לאחר ראש השנה (אם יום זה חל ביום שבת, הצום נדחה ליום המחרת). צום גדליה הוא אחד מארבעת הצומות הקשורים לחורבן בית המקדש הראשון.

תענית זו נקבעה לציון רצח גדליהו בן אחיקם, שהיה נציב על יהודה בימים שלאחר חורבן בית המקדש הראשון, בתחילת המאה ה-6 לפנה"ס, ומותו סימל את סופו המוחלט של היישוב היהודי בתקופת בית ראשון.

תהילים כ"ז

לדוד ה' אורי וישעי הוא מזמור מספר תהלים, פרק כ"ז, ונוהגים לאומרו ברוב קהילות ישראל בסיום תפילת שחרית וכן מנחה או ערבית, מתחילת חודש אלול עד יום הושענא רבה.

תעניות גשמים

תעניות גשמים הן סדרת צומות שנהגו בתקופת חז"ל בעקבות בצורת. הצומות לוו בתפילות מיוחדות המפורטות במסכת תענית העוסקת בחלקה הגדול בתעניות גשמים. תפילות אלו הן תפילות הציבור הקדומות ביותר שנשתמרו בידינו.

כיום, מוכרזת לעיתים תענית גשמים, אולם מדובר בתענית בה צמים רק יחידים באופן וולנטרי.

סוכות
מהלך החג יום טוב ראשוןחול המועד • הושענא רבה • שמיני עצרת/שמחת תורה
Sukkah in Ein HaNatziv
סוכה אכילה בסוכהשינה בסוכהברכת לישב בסוכהאושפיזיןמצטער פטור מן הסוכהתשבו כעין תדורומעמידדופן עקומה
ארבעת המינים אתרוג, לולב, הדס וערבההלכות ארבעת המיניםקוישיקלך
מנהגים פיוטי הושענותהקפותחיבוט ערבהשמחת בית השואבה
מצוות הנוהגות
בזמן בית המקדש
מצוות ערבה במקדשהושענותניסוך המיםשמחת בית השואבההקהלשמחת הרגלים
שמיני עצרת ושמחת תורה תפילת הגשםוזאת הברכהדגל שמחת תורההקפות בשמחת תורההקפות שניות
תפילות ופיוטים פיוטי הגשם (יפתח ארץ לישע · זכור אב · שפעת רביבים) • מפי אלסוכה ולולב לעם סגולה
שונות שמחת הרגליםמסכת סוכהשלומית בונה סוכהסהרנה
חגי ישראל ומועדיושלוש הרגלים
חגי ישראל ומועדיו
חגים מהתורה ראש השנהיום הכיפוריםסוכותשמיני עצרתפסחשביעי של פסחפסח שנישבועותחול המועד
Im Gebet beim Laubhüttenfest, Paula Gans IMG 4724 4725 4726 edit
חגים מדרבנן או מסורת אסרו חג • הושענא רבה • שמחת תורהחנוכהט"ו בשבטפוריםל"ג בעומרט"ו באב
ימים מיוחדים שבתראש חודשחודש אלולעשרת ימי תשובהפורים קטןספירת העומרימי בין המצריםראש השנה למלכים ולרגלים
תעניות ציבור מתקנת נביאים צום גדליהעשרה בטבתתענית אסתרי"ז בתמוזתשעה באב
תעניות רשות יום כיפור קטןתענית בכורותכ' בסיווןשובבי"םתענית בה"בתעניות גשמיםז' באדר
שבתות מיוחדות שבת מברכיםשבת שובהשבת שירהשבת שקליםשבת זכורשבת פרהשבת החודששבת הגדולשבת חזוןשבת נחמו
חגים לאומיים ממלכתיים יום העצמאותיום ירושלים
ימי זיכרון ממלכתיים יום הזיכרון לשואה ולגבורהיום הזיכרון לחללי מערכות ישראליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודעיום הזיכרון ליהודי אתיופיהיום גירוש יהודי ערב
הנצחת אישים ממלכתית יום הרצליום זאב ז'בוטינסקייום הזיכרון לרחבעם זאבייום הזיכרון ליצחק רביןיום הזיכרון לדוד בן-גוריון
חגי עדות יום שמחת כהןסיגדי"ט כסלופורים שניבסיסהמימונהסהרנה
פורטל שבת ומועדי ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.