הוראה

הוראה היא אחת מתהליכי הלמידה בחינוך. מטרתה היא להקנות ידע ולהכשיר את התלמיד ללמוד בכוחות עצמו באמצעות פיתוח יכולות אורייניות, אסטרטגיית למידה ומיומנויות חשיבה.

הדידקטיקה היא תחום של הפדגוגיה, אשר עוסק בפן התאורתי של ההוראה לצורך פיתוח של גישות ושיטות הוראה יעילות.

איש המקצוע העוסק בהוראה מכונה מורה. המורה הוא הגורם המרכזי אשר מחולל שינויים רצויים אצל הלומדים. על כן ישנה חשיבות מכרעת לאישיותו ולהתנהגותו בכיתה.

הדרכה וחניכה הן דרכי לימוד נוספות, אשר משויכות לרוב לחינוך בלתי פורמלי או להכשרה תוך כדי עבודה. לרוב הן מתמקדות יותר בפיתוח מיומנויות ספציפיות והנחלת ערכים מאשר בהקניית מידע ופיתוח כישורים אקדמיים.

Winslow Homer - Blackboard (1877)
ציור של מורה לידי לוח במהלך תהליך ההוראה

היסטוריה והתפתחות

Albert Anker - Das Schulexamen
הוראה במסגרת פורמלית, ציור משנת 1862
Max Silbert Gesangsstunde in der Kinderschule in Holland 1907
הוראה במסגרת שיעור מוזיקה, ציור משנת 1907

ההוראה התגבשה לצד תהליך הפורמליזאציה של החינוך, כאשר השתתפותו הישירה של הילד בעיסוקי הוריו ומבוגרים אחרים, לא הספיקה עוד להכינו לחיים[1]. כך החלה ההיסטוריה של החינוך המערבי.

בעקבות תהליך זה המורה בבית הספר הפך לדמות בעלת השפעה הדומה לזו של המשפחה בכל הנוגע להתפתחותו הילד[1].

תוך כדי התפתחות ההוראה החלו לייחס לה משמעויות שונות[1]:

  • הוראה נורמטיבית - מסייעת בהתפתחות האינדיבידואל על פי אמות מידה ערכיות. על פי תפיסה זו המורה מעביר תכנים בעלי ערך לתלמיד כדי לעצב את רוחו. עקב טבעה הערכי הגדרה זו יכולה להשתנות בהקשר לרוח התרבות והתקופה שבה היא נדונה.
  • הוראה נייטרלית - מתרחשת כאשר אדם לומד דבר מה חדש בסיועו של האחר. במשמעות זו אין ההוראה מוגבלת לתכנים מסוימים.

התפיסה הראשונית של ההוראה הנורמטיבית התגבשה בעולם העתיק והיא הייתה כרוכה בהנחה שלא כל אדם מסוגל לעלות במעלות השיכלול לקראת שלמות אינטלקטואלית ומוסרית. זהו המקור לסלקטיביות הראשונית של בית הספר בקליטת תלמידיו ולהתפתחות תחום המדידה והערכה בחינוך פורמלי, שזכו עד מהרה למעמד של מטרות מקודשות שאין לשנותן. משום שתפיסה זו גרסה כי תוכני הלימוד של ההוראה הם בעלי ערך ראשוני שאין לו תחליף, התלמיד נתבע להסתגל לדרכי ההוראה וההערכה שנקבעו כדי שיוכל להמשיך ללמוד בבית הספר. באופן זה הריטואליות של נוהגי בית הספר מילאה תפקיד של מנגנון מיון אשר מעודד נשירה של תלמידים שכישוריהם והתעניינויותיהם לא תאמו את המקובל[1].

השינוי בתפיסה זו חל בעקבות השאיפה להנגשת החינוך עבור כלל האוכלוסייה ולא רק עבור האליטה של החברה[1]. בישראל תפיסה זו באה לידי ביטוי בחוק לימוד חובה. ההוראה החלה להיתפס כשיטה להצגה ותרגול של תוכני לימוד מסוימים, באופן העשוי להבטיח שהלומדים ירכשו אותם. לפי גישה זו ההצלחה של תהליך הלמידה אינה מותנית עוד במידת ההסתגלות של התלמיד לתביעותיו של בית הספר, אלא ביעילותו של המורה[1]. בתחילה נוצרה שאיפה למציאת שיטת ההוראה האידיאלית בה ניתן ללמד כל אדם תחום תוכן כל שהוא. עם זאת, בהמשך החלה ההכרה בעצם קיומם של הבדלים בין אישיים והצורך של ההוראה להתייחסות אינדיוידואלית[1].

הוראה התואמת את רצף התפתחות של ילדים, המכירה במשותף ורגישה להבדלים ביניהם, תורמת לקידום יכולות אורייניות הכוללות את השפה המדוברת והשפה הכתובה[2].

יעדי ההוראה

ליעדים של ההוראה יש תפקיד מרכזי בהנחיית ההוראה ובמדידה והערכה בחינוך פורמלי. זאת משום שבכדי להחליט כיצד להעריך, יש להגדיר תחילה מהם היעדים שמצפים כי יושגו בעקבות ההוראה[3].

בעבר היה נהוג לנסח יעדי הוראה במונחים של פעילויות הוראה. כלומר, יעדי ההוראה פרטו את ההתנהגות הרצויה ותארו מה על המורה לעשות במהלך ההוראה. הבעיה בניסוח יעדי ההוראה כפעולות של המורה היא שהשגתם אינה מלמדת דבר על הידע או המיומנויות שרכשו התלמידים בעקבות ההוראה[3].

עם הזמן הוסט הדגש מהתשומות המושקעות בתלמיד כמדד של איכות בית הספר, אל עבר תוצרי החינוך והתפוקה שלו. בהתאם לכך נעשה שינוי גם בניסוח יעדי ההוראה וההערכה. במקום להדגיש מה יעשה המורה בכיתה, הדגש מושם על מה שיידע התלמיד ויהיה מסוגל לעשות בתום ההוראה[3].

הצורך לשפר את תהליכי ההוראה והלמידה עולה מתוך שאיפה להגברת ההצלחה של התלמיד[4].

הוראה מפתחת חשיבה, תורמת להבניית הידע של התלמידים[5]. היא מסייעת לתלמידים לעבור מלמידה המדגישה זכירה ולימוד בעל פה, ללמידה אשר מדגישה הבניה של הידע בדרכים משמעותיות. באופן זה הידע הנלמד יישמר לאורך זמן בצורה טובה יותר וישמש את הלומד גם מעבר להקשר ספציפי שבו הוא נלמד[6].

ההוראה במערכת החינוך

הוראה במסגרת חינוך פורמלי מתבצעת במסגרת שיעורים מוסדרים הנבנים על פי תוכנית הלימוד של משרד החינוך. היא משמשת להקניית מיומנויות כמו קרוא וכתוב, ידע בסיסי במתמטיקה ובמדעים, מקצועות ההומניסטיים, אזרחות ומורשת תרבותית של החברה.

הוראה על פי תחומי דעת

Anton Müller Die Kunststudentin
הוראת האמנות

למרות שקיימת חפיפה מסוימת בין תחומי דעת שונים, על פי רוב לידע של כל דיסציפלינה ישנם מאפיינים ייחודיים המבדילים אותו מתחומי דעת אחרים. בהתאם לכך, פעמים רבות הקניית הידע מתחומי דעת שונים מצריכה שימוש בגישות ושיטות הוראה שונות, אשר מתאימות למאפיינים של התחום הנלמד בצורה הטובה ביותר ולמאפייניו של ארגון הידע המוסדי[7]

ישנם מספר תחומים אשר להם התפתחה צורת הוראה מותאמת וייעודית:

נושאים נוספים אשר יכולים להיכלל במערכת החינוך הם: חינוך לבריאות, חינוך מיני, חינוך סביבתי, של"ח, בטיחות בדרכים, נהיגה.

דרכי הוראה

קיימות דרכי הוראה מגוונות. כל דרך יכולה לשמש יותר מתחום דעת אחד. על המורה להתאים את סוג ההוראה למאפייני התלמיד וחומר הלימוד. לעיתים ניתן לשלב בין מספר סוגי הוראה.

דוגמאות לסוגים שונים של דרכי הוראה:

  • הוראה פרטית - הוראה המתבצעת עבור תלמיד יחיד או במסגרת קבוצה קטנה.
  • הוראה מתקנת - תחום בחינוך העוסק בטיפול בבעיות למידה, על ידי שימוש בשיטות וטכניקות הוראה אישיות.
  • הוראה מרחוק - מערכת הוראה או למידה המקשרת בין מורה ותלמיד אשר אינם נמצאים באותו מקום.
  • סכולסטיקה - היא טכניקה של הוראה ולמידה שנוצרה בסוף המאה האחת עשרה בידי מלומדים ותאולוגים נוצרים באירופה. חשיבותה הייתה באפשרה לקבוע את התשובה לשאלה באמצעות שימוש בהיגיון. זאת בניגוד לשיטת הלמידה המונסטית שהסתמכה על הכתוב בכתבי-יד עתיקים אך התעלמה משימוש בהיגיון.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 צבי לם (1973). ההגיונות הסותרים בהוראה: מבוא לדידקטיקה. רעננה: ספרית פועלים.
  2. ^ משרד החינוך, המזכירות הפדגוגית - האגף לתכנון ולפיתוח תוכניות לימודים, (2007). תשתית לקראת קריאה וכתיבה - תוכנית לימודים לגן הילדים בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 מנוחה בירנבוים (1997). חלופות בהערכת הישגים. רעננה: רמות.
  4. ^ Caliskan, M., & Sunbul, A. (2011). The Effects of Learning Strategies Instruction on Metacognitive Knowledge, Using Metacognitive Skills and Academic Achievement (Primary Education Sixth Grade Turkish Course Sample). Educational Sciences: Theory And Practice, 11(1), 148-153.
  5. ^ אמנון כרמון, שרית סגל, דוד קורן ויורם הרפז, "הגישה השלישית וארגון הידע: מתווה להכשרת מורים מטפחת חשיבה", מכון מופ"ת, 2006
  6. ^ משרד החינוך, האגף לתכנון ופיתוח תוכניות לימודים (2009). אסטרטגיות חשיבה מסדר גבוה. מסמך מנחה למתכנני תוכניות לימודים ארציות ומקומיות ולמפתחי חומרי למידה, תשס"ט
  7. ^ אמנון כרמון, ארגון הידע המוסדי: תפיסות ידע ומנגנוני שימור, באתר של מכון מופ"ת
אקדמיה

אֲקָדֶמְיָה היא מוסד לפיתוח, שימור והפצת הידע האנושי, בכל תחומי המדעים לסוגיהם. כיום מתייחס המונח בעיקר למוסדות להשכלה גבוהה.

בית ספר

בית ספר הוא מוסד חינוכי בבעלות פרטית או ממשלתית, האחראי על פרק הלימוד הטרום־אקדמי. על פי רוב, בית ספר הוא מבנה בו משתתפים תלמידים וסגל הוראה בשיעורים יומיים. מנהל בית ספר אחראי בדרך כלל גם על ניהול פיזי וכלכלי של בית הספר וגם על הנהגתו החינוכית. עם זאת, ניתן למצוא לעיתים לצידו של המנהל החינוכי נמצא יועץ חינוכי, השואף לסייע לתלמידים לפתור בעיות שונות העלולות לפגוע בתפקוד האקדמי שלהם.

ילדים מתחילים את לימודיהם בבית הספר בגיל 7-5, בהתאם לנהוג בכל מדינה. ברוב המדינות הילדים הצעירים הולכים לגן ילדים לפני בואם לבית הספר.

בית הספר הוא אבן הבניין של החינוך הפורמלי.

הוא נועד לאפשר לתלמידים להשתלב בחברה על ידי רכישת השכלה ומקצוע.

הישגים אקדמיים הם התוצר של תפקוד התלמיד בתחומי הדעת השונים, הנלמדים בבית הספר.

האוניברסיטה הפתוחה

האוניברסיטה הפתוחה (מכונה בראשי תיבות האו"פ) היא אחת מתשע האוניברסיטאות בישראל המוכרות על ידי המועצה להשכלה גבוהה. ייחודה של האוניברסיטה הפתוחה הוא בקבלת כל אדם ללימודי תואר ראשון, ללא תנאים מוקדמים כגון: תעודת בגרות, ציון פסיכומטרי או עמידה בבחינות קבלה.

שיטת הלימוד באוניברסיטה הפתוחה משלבת הוראה בלמידה מרחוק באמצעות טכנולוגיות ומפגשים פרונטליים למעוניינים. מרכזי לימוד של האוניברסיטה הפתוחה פזורים ברחבי ישראל. קבלת התואר באוניברסיטה הפתוחה מותנה בעמידה בהצלחה בדרישות הקורסים השונים, ובעיקר בהצלחה בבחינות. כמו כן, נדרשת ידיעת השפה האנגלית. עיקר התארים שהאוניברסיטה מציעה הם תארים ראשונים, אך ישנם גם מספר מועט של תארים שניים, ודרישות הקבלה אליהם דומות למקובל ברוב האוניברסיטאות האחרות.

סגל האוניברסיטה הפתוחה (נכון לשנת הלימודים תשע"ח) כולל 2,089 עובדים (מתוכם: 1,302 נשים ו-787 גברים): חברי סגל אקדמי בכיר – 97. חברי סגל זוטר מרכזי הוראה - 309. חברי סגל זוטר מנחים - 801. חברי סגל מנהלי – 881. מספר המשרות המלאות עומד על כ-1,080 משרות (למעט מנחים).

הגימנסיה העברית "הרצליה"

הגימנסיה העברית "הרצליה" (גע"ה) היא בית הספר התיכון העברי הראשון ואחד ממוסדות החינוך המפורסמים בישראל. במקור, הוקמה ביפו ב־1905, וכיום הגימנסיה היא חטיבת ביניים ובית ספר תיכון ברחוב ז'בוטינסקי אשר בצפון מרכז תל אביב. המקום משמש גם כמרכז לימוד של האוניברסיטה הפתוחה ושל בית הספר לבגרות ופסיכומטרי של יואל גבע. מנהל בית הספר הוא ד"ר זאב דגני. מספר התלמידים בבית הספר, נכון לשנת 2018, הוא 1,520.

על מורי הגימנסיה נמנו אישים כמו חיים בוגרשוב, דבורה אילון סרני, צבי נשרי, ישראל דושמן ועוד.

ברשימת בוגרי הגימנסיה ניתן למצוא מספר רב של אנשים מעמודי התווך בחברה הישראלית, ובהם משה שרת, ראש הממשלה השני של מדינת ישראל, שהיה בוגר מחזור א' של הגימנסיה.

חוק

חוק (מונח משפטי המגדיר מהו חוק מדינה), הוא הוראה רשמית מחייבת, מנוסח בכתב, באופן משפטי אחיד וברור, מחייב את כלל התושבים וניתן לאכיפה. חוקים נחקקים על ידי הגוף המחוקק במערכת השלטון במדינה, על מנת לשמור ולהגן על שלום הציבור ורווחתו, להסדיר את החיים בחברה ואת יחסי החברה-שלטון, וכדי שמוסדות השלטון יוכלו לנהל את המדינה בצורה מיטבית. בחוק מפורטים איסורים והיתרים בנוגע להתנהגות הפרט וכן חובות וזכויות האזרח. החוק הוא נורמה משפטית מחייבת לדפוסי התנהגות, כללים ויחסים בין-אישיים. כל אדם חייב לציית לחוק (כולל מוסדות השלטון).

כל חוק תקף מרגע שנחקק ואושר על ידי המוסדות השלטוניים ואינו זקוק לאישור או להסכמת מרכיבי החברה על מנת שיהיה תקף. במדינות שונות, יש סמכות למוסד העליון של הרשות השופטת לקבוע שחוק מסוים איננו תקף מסיבות שונות.

החוק מהווה את הבסיס לפעילות השלטון. כמעט ולא התקיימו מצבים היסטוריים, שבהם שלטון חדל מלהתקיים בלא שינוי בחוקים הנוגעים.ברוב המדינות, פועלים גופים לאכוף ציות לחוק תוך ענישה המוטלת על הפרתו, על ידי הרשות השופטת. שימוש בענישה זו מכונה אכיפת החוק, והוא חוקי ומקובל.

ברוב המדינות ישנם חוקים האוסרים גניבה, רצח ושוד. איסורים אלו והעונשים הנלווים להם מסדירים התנהגות מיטבית מבחינת השלטונות והחברה.

סדר חברתי מבוסס על מערכת החוקים שבחברה, ובציות לחוקים. לולא הייתה קיימת מערכת חוקים הייתה החברה חיה באי-סדר חברתי.

מבחינה משפטית טכנית "חוק" הוא חלק מן הדין. ה"דין" הוא מערכת כלל הנורמות המשפטיות החלות במערכת משפטית מסוימת, וכולל לדוגמה גם את התקדים המחייב, שנקבע על ידי בית המשפט הרלוונטי, או את המנהג המחייב, ושניהם שונים באופן מהותי מן החוק.

תהליך יצירתו של החוק קרוי חקיקה.

התחום העוסק בחוק ובשפיטה מכונה משפטים.

חינוך

חינוך הוא תהליך של למידה, בו האדם רוכש ידע, מיומנות, ערכים או עמדות.

באופן זה ניתן לראות את החינוך כמצבור של פעולות מכוונות, המשפיעות על התנהגות האדם ועל עצוב אישיותו.

הוראה עם מטה-קוגניציה מכוונת לעיצוב תודעת האדם ופיתוח דרכי החשיבה שלו.

הפדגוגיה היא תורת החינוך והיא חוקרת את השיטות באמצעותן ניתן להשיג את מטרת החינוך בצורה הטובה ביותר.

כולל אברכים

כולל אברכים הוא מרכז לימודים ישיבתי בו לומדים אברכים אחרי הנישואין. בעבר שימש המונח "כולל" לציין קרנות מהם קיבלו יהודי ארץ ישראל את כספי החלוקה מיהודי חוץ לארץ. מכיוון שברוב המקרים האברכים מקבלים מלגה חודשית קבועה בזמן לימודיהם כדי שיוכלו לקיים את משפחתם, הושאל המושג כולל לציון מוסדות לימוד לנשואים.

עולם הכוללים כולל סוגים רבים, ולא לכולם מטרה אחת. ישנם כוללים שמטרתם העיקרית היא עצם הלימוד, "לשמה". כוללים אחרים מיועדים להצמיח רבנים, מורי הוראה, דיינים ועוד.

מורה

מורה הוא אדם העוסק בהוראה. המורה אחראי על הלמידה של תלמידיו כחלק מתהליך החינוך.

לרוב המורה מועסק במסגרת כיתה של בית ספר השייך לחינוך פורמלי.

מורה פרטי

מורה פרטי הוא מדריך או מורה אשר מלמד נושא לימודי מסוים לתלמיד יחיד או לקבוצה קטנה של תלמידים במתכונת אשר נקראת שיעור פרטי. תשומת לב כזו מאפשרת לתלמיד לשפר ידע או מיומנויות מהר יותר מאשר בסביבה של כיתה.

בדרך כלל, מורים פרטיים מועסקים על ידי התלמיד, משפחתו או על ידי עמותות כחלק מעזרה לקהילה.

חלק מהמורים מועסקים על מנת לסייע לתלמידים בעלי לקות למידה או הפרעות קשב וריכוז או לתלמידים אשר אינם יכולים ללמוד בקבוצות גדולות וזקוקים לתשומת לב מיוחדת.

ישנם מורים אשר מועסקים כדי לספק חומר מתקדם עבור תלמידים המעוניינים ללמוד מעבר למסגרת הכיתתית או עבור תלמידים המעוניינים בהעשרה בתחומים שונים.

מורה פרטי אינו חייב להיות בעל תעודת הוראה. ניתן אפילו למצוא מורים פרטיים אשר לומדים בבי"ס תיכון.

העבודה כמורה פרטי נפוצה מאוד בקרב סטודנטים מאחר שהשכר גבוה מהממוצע לעבודות סטודנטים והשעות גמישות וניתנות להתאמה למערכת השעות של הלימודים.

ניתן למצוא מורים פרטיים במודעות בעיתונים ובמוסדות הלימוד וכן ברשת האינטרנט, בה קיימים אתרים לפרסום וחיפוש של מורים פרטיים. אתרים אלו מאפשרים למורה הפרטי להוסיף מודעה ואף פרופיל מורה ולפרט את מקצועות הלימוד ופרטים נוספים, כגון ניסיון קודם ואזורי לימוד.

מרכז זלמן שזר

מרכז זלמן שזר הוא מרכז בירושלים העוסק במחקר, הוראה והפצת ידע בתחומי תולדות עם ישראל להיסטוריונים, לתלמידים ולציבור הרחב. במסגרת המרכז נערכים קורסים, ימי עיון והשתלמויות ופועלת הוצאת ספרים ברמה אקדמית.

סגל אקדמי

באוניברסיטאות, במכללות ובמכוני מחקר, הסגל האקדמי הוא סגל המורים והחוקרים של המוסד, המובילים את פעילותו האקדמית.

חברי הסגל האקדמי הבכיר מעבירים הרצאות ומנחים סמינרים בתחום התמחותם. כמו כן הם עוסקים במחקר מתקדם בתחומם ואמורים לחנוך אקדמאים צעירים שבבוא היום יחליפו אותם. האיזון בין מטלות הסגל האקדמי הבכיר תלוי במוסד, במקום ובזמן. לדוגמה, בחלק מהאוניברסיטאות בארצות הברית (ובכל האוניברסיטאות האירופאיות) חברי הסגל האקדמי הבכיר זוכים לקידום רק על בסיס הישגיהם המחקריים, ואילו באוניברסיטאות פרטיות בארצות הברית איכות ההוראה מהווה מרכיב חשוב בקידום.

הסגל האקדמי בישראל נחלק לשני מרכיבים עיקריים:

סגל אקדמי בכיר, הכולל חברים קבועים, בדרגות מרצה, מרצה בכיר, פרופסור חבר ופרופסור מן המניין.

סגל אקדמי זוטר, הכולל עוזרי הוראה (בדרך כלל תלמידים לתואר שני או שלישי), עמיתי הוראה ושאר מורים מן החוץ.

סמיכה לרבנות

ביהדות, סמיכה לרבנות (נקראת גם: היתר הוראה או סמיכת זקנים) היא נתינת סמכויות למוסמך לפסוק הלכה על פי ראות עיניו, ולהיקרא בתואר רב. הסמיכה נעשית על ידי רב מוסמך, ובאישור חתימתו הנקרא "כתב סמיכה".

סמינר הקיבוצים

סמינר הקיבוצים הוא מכללה אקדמית לחינוך והוראה בתל אביב. המכללה מציעה לימודים לתואר ראשון (.B.Ed), לתואר שני (.M.Ed) והסבת אקדמאים ב 4 פקולטות: חינוך, מדעים, מדעי הרוח ואמנויות. כמו כן, למכללה בית ספר ללימודי תעודה בעל 4 מרכזים: למקצועות הטיפול; להורות, גיל רך, הנחיית קבוצות ואימון; התפתחות מקצועית והשתלמויות לאנשי חינוך; לתוכניות נגישות וכן תחום חברה ותרבות.

המכללה רואה את שליחותה בהכשרת אנשי חינוך וטיפול בעלי גישה הומניסטית ואחריות חברתית סביבתית – היא פועלת לטיפוח דעת אקדמית, לביסוס אזרחות דמוקרטית ולשילוב אמנויות בחינוך. ערכים אלו באים לידי ביטוי בתוכנית לימודים רב תחומית ועשירה.

עוזר הוראה

עוזר הוראה באוניברסיטאות ובמכללות הוא אדם הפועל במסגרת קורס אקדמי, ומסייע למורה העיקרי בקורס. חלק נכבד, ולעיתים מרכיב בלעדי, של פעילותו של עוזר ההוראה הוא תרגול הסטודנטים, ולכן הוא קרוי גם מתרגל.

ההוראה השגרתית באוניברסיטאות היא הוראה פרונטלית, שבה המורה בקורס, בדרך כלל איש סגל אקדמי בכיר, מתמקד בידע התאורטי הנכלל בקורס. לעומתו, עוזר ההוראה, שהוא סטודנט שכבר עבר קורס זה בהצלחה (ולעיתים קרובות סטודנט לתואר מתקדם יותר), עוסק במטלות נוספות הקשורות בקורס, כגון תרגול החומר הנלמד, בדיקת תרגילים שפתרו הסטודנטים במסגרת שיעורי בית שניתנו להם (על ידי המורה בקורס או על ידי המתרגל), השבה על ערעורים והכנת מעבדות.

פעמים רבות עוזר ההוראה משמש גם כעוזר מחקר של הפרופסור שבקורסים שלו הוא משמש כעוזר הוראה, אולם אין זה הכרחי.

תפקיד עוזר הוראה ניתן בדרך כלל לסטודנטים מצטיינים (לרוב סטודנטים לתארים מתקדמים), לא רק כדי לקבל את עבודתם, אלא גם כדי להעניק להם פרנסה נוחה בתקופת לימודיהם. המינוי לעוזר הוראה הוא לכל קורס סמסטריאלי בנפרד.

בדרך כלל תלמידי מחקר לתוארי מוסמך ודוקטורט משמשים כמתרגלים בעוד שתלמידים מצטיינים בשנים מתקדמות של התואר הראשון מועסקים כבודקי תרגילים ועבודות.

בישראל עוזרי ההוראה נחשבים לסגל אקדמי זוטר ומאוגדים בארגון הסגל הזוטר. מקובל גם לתת הטבות לתלמידי מחקר בסגל הזוטר כגון פטור משכר לימוד ואישור כניסה עם רכב וחנייה בתוך הקמפוס.

פוסט-דוקטורט

פוסט-דוקטורט (בקיצור: פוסט-דוק ובעברית בתר-דוקטורט) הוא תקופת לימודים ומחקר עצמאי שנעשית אחרי קבלת תואר דוקטור. אדם העוסק במחקר במסגרת כזו נקרא פוסט-דוקטורנט.

במדעי הטבע והחברה בוחרים מוסדות אקדמיים את החוקרים שהם מעסיקים בין היתר על-פי יכולתם לעסוק במחקר באופן עצמאי. לעיתים קרובות עבודת הדוקטורט אינה מוכיחה יכולת כזו באופן מספק, בשל ביזור האחריות בין התלמיד למנחה. מעבר לזאת מוסדות אקדמיים מעוניינים שהחוקרים שלהם יהיו אנשים רחבי אופקים שהשתתפו במחקרים שנעשו במקומות שונים בעולם. משום כך התגבשה מסורת לפיה אדם המבקש משרה אקדמית צריך לעסוק כמה שנים במחקר במוסד אחר מזה שבו כתב את הדוקטורט. מסורת זו תורמת ליצירת קשרי עבודה חדשים והפריה הדדית.

נכון לעשור הראשון של המאה ה-21, פוסט-דוקטורט במוסד לימודים שאינו מוסד שבו למד המועמד קודם לכן הוא תנאי מקובל, רשמי או בלתי רשמי, לקבלת משרת מרצה בתחומי מדעי הטבע, מדעי החברה וטכנולוגיה.

במדעי הרוח, פוסט-דוקטורט הוא למעשה משרה זמנית לתקופה קצרה, שתנאיה שונים ממוסד למוסד. יש פוסט-דוקטורטים הכוללים רכיב הוראה בנוסף למחקר ויש המכילים גם אחריות מינהלית כגון ארגון כנס.

במדינות אירופיות ואסיאתיות רבות, תנאי לקבלת דרגת פרופסור הוא עמידה בשלב הכשרה נוסף לאחר השלמת לימודי הדוקטורט וקבלת תואר שלישי. שלב זה קרוי הביליטציה (Habilitation), ובמהלכו עורך החוקר מחקר בהיקף דומה לזה של עבודת הדוקטורט (בגרמנית: Habilitationsschrift). על הדיסרטציה הנכתבת במהלך ההביליטציה נדרש החוקר להגן בפני ועדה מקצועית, בדומה להגנה על דוקטורט.

פוסק

פוסק (או פוסק הלכה או מורה הוראה או מורה צדק, המוכר גם בראשי התיבות מו"צ או דומ"צ), הוא שם תיאור לרב שעוסק בהכרעת שאלות הלכתיות המובאות בפניו.

מבחינה טכנית, כל סמיכת חכמים מהווה "היתר הוראה" המתירה לרב לענות על שאלות הלכתיות. עם זאת, לא כל הרבנים הם פוסקים ובקיאים בשאלות הלכתיות, וחלקם עוסקים בנושאים תורניים אחרים, כגון תנ"ך, תלמוד, מוסר, חסידות ועוד.

לעיתים ישנו מורה הוראה לנושא הלכתי ספציפי, למשל מורה הוראה לבית המטבחיים, שבו שוחטים בהמות.

לעיתים יש חלוקה בין רב קהילה, האחראי לניהול ענייניה הרוחניים של הקהילה, לבין מורה הוראה, האחראי על פסיקת ההלכה. חלוקה כזו נעשית לרוב בקהילות חסידיות שבהן הרב הרשמי הוא איש ממשפחת האדמו"ר או רב בעל ידע וסמכות בענייני חסידות ובעל יכולת דרשנית; במקרים כאלו ממנים רב נוסף, שתפקידו לפסוק הלכה והוא המשמש כפוסק. בדרך כלל ממנים על הקהילה פוסק בעל היקף רחב יותר, המכונה דומ"צ, ראשי תיבות של דיין (הבקיא בשולחן ערוך חלק חושן משפט, העוסק בשאלות ממוניות) ומורה צדק (הבקיא בשולחן ערוך חלק אורח חיים וחלק יורה דעה, העוסקים בשאלות בענייני יום יום).

הכינוי פוסקים מתייחס, על פי רוב, ליצירותיהם של רבנים פוסקים מובהקים, בעיקר לפירושים ההלכתיים שהודפסו במהדורות העיקריות של השולחן ערוך ולספרי שאלות ותשובות (בקיצור שו"ת). המושג 'בקיא בש"ס ופוסקים' מציין אדם שיש לו ידיעה מקיפה בתלמוד הבבלי ומפרשיו, בשולחן ערוך ומפרשיו, ובספרות השו"ת.

צו

צו הוא הוראה הניתנת על ידי אדם או גוף המוסמך לכך ולרוב הוא חייב להתבצע בלא צורך באישור או דיון. תחום עניינו של הצו משתנה בהתאם למצב. לרוב, לראשי מדינות כמו נשיאים או ראשי ממשלה יש זכות להוציא צווים ועל אלו לא להתנגש עם החוקה או חוקים של אותה מדינה. המונח המדויק לתיאור צו משתנה ממדינה: בארצות הברית למשל לא אומרים צו נשיאותי (Presidential Decree) אלא "הוראה ביצועית" (executive orders). שלטון רודני מכונה "שלטון צווים".

קתדרה (אקדמיה)

קָתֶדְרָה (מיוונית: kathedra) καθεδρα) – כיסא, מושב. באנגלית: Chair) היא פעילות הוראה או מחקר באוניברסיטה בתחום מדעי שהאוניברסיטה מעוניינת להדגישו בתוך פקולטה מסוימת או תוך שילוב תחומי מחקר מפקולטות ומחלקות שונות. בראש הקתדרה עומד פרופסור המקבל בדרך זו מעמד של בכירות ונקרא "מופקד הקתדרה".

לעיתים משמשת קתדרה כ"זרע" להקמת תחום חדש באוניברסיטה המתפתח לכדי מחלקה נפרדת ולעיתים היא משמשת כתואר בלבד המוענק לפרופסור בכיר (למשל "הקתדרה למתמטיקה על שם לוקאס" באוניברסיטת קיימברידג' בראשה כיהנו אייזק ניוטון, פול דיראק, סטיבן הוקינג ורבים נוספים).

נהוג שהקתדרה נקראת על שם תורם או קרן המממנת אותה, או נקראת לזכר אדם מסוים לצורך הנצחה. בשם הקתדרה מוזכר תמיד התחום המדעי-מחקרי עליו היא מופקדת. התורם או הקרן משלמים לפרופסור העומד בראשה תוספת תשלום על משכורתו האקדמית הרגילה לפי התקן.

שימוש הוגן

דיני זכויות יוצרים מנסים לאזן בין שני עקרונות יסוד סותרים – עקרון ההגנה על הקניין של בעל היצירה, ולעומתו האינטרס הציבורי, הכולל את חופש הביטוי, חופש היצירה וחופש המידע. החוק מנסה ליישב את הסתירה בין העקרונות הללו באמצעות מתן היתרים לשימוש הוגן ביצירות מוגנות, ללא צורך באישור מבעל הזכויות, למטרות שונות, כגון לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות, או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.