הוצאת קורן ירושלים

הוצאת קורן ירושלים בע"מ היא הוצאת ספרים ירושלמית שאותה ייסד אליהו קורן (קורנגולד), הידועה בעיקר בזכות מהדורת התנ"ך שלה.

ההוצאה נוסדה בשנת 1962 לשם הוצאתו לאור של תנ"ך קורן, שמאז הפך לאחד התנ"כים הפופולריים ביותר.

סלע מאיר
סמלה של הוצאת קורן
נתונים כלליים
סוג הוצאת ספרים
מייסדים אליהו קורן (קורנגולד)
תאריך הקמה 1962
מיקום המטה ירושלים ישראל ישראל
www.korenpub.com

התנ"ך

אחת מן המטרות העיקריות בהדפסת התנ"ך הייתה להדפיס מחדש את התנ"ך בארץ ישראל, בידי יהודים ועל פי המסורה היהודית, כאשר המציאות עד אז הייתה שרוב מהדורות התנ"ך נדפסו בידי מדפיסים נוצרים בחוץ לארץ. נוסחו הוגה בדקדקנות, חידושים גרפיים רבים נעשו. בסוף שנת תשכ"ג (1963) הוצאה המהדורה הראשונה של התנ"ך השלם.

הגופן

למטרת הוצאת התנ"ך עיצבה ההוצאה גופן ייחודי, אשר נועד לאפשר קריאה נוחה ככל האפשר מדגישה את ההבדלים השונים בין האותיות. לשם זאת נעזר מר אליהו קורן בפרופ' פייגנבוים ובניסיונם של מדעני האופטיקה. גם בעיצוב הגופן הודגש נושא "החזרת העטרה ליושנה", בכך שהושבה לאות ל צורתה המקורית עם צווארה הזקוף, במקום מנהגם של מדפיסים "להשכיב" אותה או אף "לערוף" את ראשה.

הושקע מאמץ מיוחד גם בשילוב הטעמים עם הניקוד והאותיות, זאת בתקופה שבה לא היו כל עזרי מחשוב בנמצא. בתחום הטעמים חידשה ההוצאה גם כן, וחודדו הבדלים בין טעמים דומים, וגם בין הטעמים לניקוד (סימני הניקוד עובו, וסימני הטעמים עוצבו דקים יותר). דוגמה לתיקון שהתגאו בו אנשי ההוצאה היה עיצוב סימן הש השמאלית והימנית במובדל מעיצוב החולם, וכך סימן החולם לא נבלע בנקודות אלו כאשר ה-ש' צמודה אליו. היבלעות זו שהייתה בדפוסים הקדומים יותר, אף גרמה לאחד מחוקרי הלשון העברית לחדש כלל, שחולם לא ייכתב בצמוד לסימן ש' שמאלית או ש' ימנית.

לאחר הוצאת התנ"ך עוצבה גרסה שונה מעט של הגופן, אשר בה הודפסו שאר ספרי ההוצאה.

ספרים נוספים

פרויקט נוסף של אליהו קורן והוצאתו היה הוצאת סידור, אשר עוצב בצורה שעוזרת למתפלל להבין את אשר הוא אומר על ידי שבירת המשפטים במקומות הראויים. הסידור עוצב בגופן מיוחד של ההוצאה, דומה לגופן התנ"ך אך שונה במעט. לאחר הוצאת הסידור והצלחתו הדפיסה ההוצאה גם מחזורים באופן דומה, עם ביאורי הפיוטים על ידי חוקר התפילה דניאל גולדשמידט (אשר נלקחו ממהדורת המחזורים שלו, שהדפיס דרך ההוצאה). ספרי יהדות נוספים בהוצאת קורן כוללים חומש עם הפטרות וסדר התפילה בשבת, וגרסה אנגלית של התנ"ך בתרגומו של פרופ' הרולד פיש.

בשנת 2010 עברה להוצאת קורן הוצאתו לאור של תלמוד שטיינזלץ בגרסאותיו השונות.

סידור עברי-אנגלי עם תרגום ופירוש הרב יונתן זקס

בחודש אפריל 2009 הושק סידור חדש דו-שפתי, עברי-אנגלי, בתרגומו ובפירושו של הרב יונתן זקס, רבה של בריטניה. הסידור מעוצב בעיצוב המסורתי של הוצאת קורן ומצטיין בפרשנות פואטית ונוגעת ללב על הסידור ועל מעגל השנה היהודי. הסידור כולל את התפילות לשלום המדינה ולשלום החיילים.

הוצאת שקמונה

בשנת 1973 נקלעה הוצאת שקמונה החיפאית לקשיים וצברה חובות, עקב כך העביר מנהלה והרוח החיה בה, ראובן הכט, את הניהול האדמיניסטרטיבי של ההוצאה לידי הוצאת קורן.[1]

ספרי מגיד

בשנת 2007 השיקה הוצאת קורן סדרת ספרים בתחומי היהדות תחת השם "ספרי מגיד". סדרה זו עוסקת בפרשנות, הלכה והגות ומעגל השנה היהודי. בין הספרים שראו אור: שמיטה (מאת הרב יוסף צבי רימון), תורת אמך (מאת הרב ד"ר יהודה ברנדס), הורות נכספת (מאת ד"ר חיים ריצ'רד גראזי), יד לאשה - מהדורה חדשה (מאת הרב שלמה ריסקין).

בשנת 2016 יצא לאור במסגרת 'ספרי מגיד' כתב העת התורני מעשה חושב: אמונה הגות ומחשבה - כרך א' בעריכת ליאור לביא, העוסק בנושא "תפיסת האלוהות והבנת מהות האמונה בדורנו"[2]. כרך ב' שיצא לאור בשנת 2018 מוקדש לנושא ה"שוויון" ובוחן את ייחודיות עם ישראל ומקום השוויון במשפחה ובתחומים נוספים. יואב שורק כתב בביקורת על כתב העת: "[מעשה חושב] נועד לאפשר במה 'נקייה' למי שרואים בחלק ממה שנכתב בבמות האחרות שיח בלתי לגיטימי החותר תחת יסודות האמונה. הישגם של העורכים הוא הצלחתם לארח בגיליונם הראשון, למרות טהרנות זו, מגוון נאה של כותבים (ואפילו כותבות!) מבתי מדרש שונים ובהם 'רוחניקים' חסידיים... אנשי המיינסטרים ההלכתי-מחשבתי... ואיש אוניברסיטת בר-אילן."

לקריאה נוספת

  • אליהו קורן, "האות כיסוד בעיצוב ספרי קודש" בספר אות היא לעולם, בהוצאת משרד החינוך והתרבות, תשמ"א.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ארכיון הכט, מכתב למשה שמיר, 6 באוגוסט 1973
  2. ^ כרך א' באתר הוצאת מגיד
אליהו קורן (טיפוגרף)

אליהו קוֹרֵן (קוֹרְנְגוֹלְד) (23 ביולי 1907, נירנברג, גרמניה – 17 בפברואר 2001, ירושלים) היה טיפוגרף ישראלי, מעצב הגופן "קורן", מייסד הוצאת קורן ירושלים הידועה בעיקר בשל הוצאתו לאור של תנ"ך קורן.

אתה הנחלת

אַתָּה הִנְחַלְתָּ תּוֹרָה לְעַמֶּךָ הוא פיוט האזהרות הנפוץ ביותר בקהילות ישראל ומן הקדומים ביותר הנמצאים בידינו, והוא מצוי במחזורי אשכנז וצרפת, בקטעי גניזה ובנוסח איטליה. נתחבר ככל הנראה בבבל בראשית תקופת הגאונים.

הוצאת טובי

הוצאת הספרים "טובי" (באנגלית: The Toby Press) מוציאה לאור סיפורת בשפה האנגלית משנת 1999, והוציאה לאור סיפורת וספרי עיון בשפה העברית בין השנים 2007 ל-2010. בראש ההוצאה עומד בעליה, מת'יו מילר, בעליה של הוצאת קורן ירושלים.

הוצאת שקמונה

הוצאת שקמונה נוסדה ב-1965 בחיפה על ידי ראובן הכט, בעלי ממגורות דגון. שם ההוצאה נקבע על שם התל הארכאולוגי "תל שקמונה" שבחיפה וביטא את אהבתו של הכט לתחום הארכאולוגיה של ארץ ישראל, בסמלילה הרשמי של ההוצאה אף נרשם שמה בכתב עברי עתיק. ההוצאה נוסדה כמוסד ללא כוונת רווח, אלא על מנת לקדם ספרים של חבריו האידאולוגיים של הכט (לאמור, התומכים בליברליזם ומאנשי הציונות הרוויזיוניסטית) שהתקשו להוציא את ספריהם לאור במדינת ישראל של אותה תקופה בה רבות מהוצאות הספרים הגדולות היו קשורות לתנועת העבודה ולהסתדרות. כן ראו אור בהוצאה, שהכט היה הגורם המרכזי בה, ספרים בנושאים הקרובים לליבו של הכט כלומר, חיפה, ארכאולוגיה והיסטוריה של ארץ ישראל. עם ייסודה של התנועה למען ארץ ישראל השלמה ביולי 1967, הפכה ההוצאה למו"ל המזוהה עם התנועה, ערכיה ואנשיה.

בשנת 1972 נקלעה ההוצאה לקשיים וצברה חובות. לשם כך ביקש הכט לגייס כמנכ"ל את נחמן אוריאלי ואף קיבל את הסכמתו. אולם זמן קצר לאחר מכן קיבל אוריאלי את ראשות הוצאת עם עובד. לפיכך, העביר הכט את הניהול האדמיניסטרטיבי של ההוצאה לידי הוצאת קורן ירושלים. ב-1984 נרכשה ההוצאה על ידי כתר הוצאה לאור, אשר המשיכה להוציא במסגרת "שקמונה" מדריכי טיולים (בפרט מדריך לפיד הפופולרי מאת יוסף לפיד, שהיה מדריך הטיולים הראשון בעברית ליוצאים לחו"ל) ואלבומים בנושאי ארץ-ישראל, בהם הכרך המפואר "עמוד האש" מאת יגאל לוסין, שליוה את סדרת הטלוויזיה בשם זה.במאגרי הספרייה הלאומית מצויים 86 כותרים שראו אור בהוצאה, רובם ספרי עיון בנושאי ארץ-ישראל, היסטוריה, ארכאולוגיה, הגות ציונית ויומנים של אנשי שם בתולדות ארץ ישראל והעיר חיפה. סדרת ספרי הקריאה היחידה שראתה אור בהוצאה היא ספריו של יחיאל די-נור (ק. צטניק) פיפל, בית הבובות וסלמנדרה. בין הספרים המיוחדים שראו אור בהוצאה, הגדה של פסח "מאפלה לאורה" הכוללת בתוכה עיונים בתקומת ישראל, שנערכה על ידי הכט עצמו.

החומה השלישית

החומה השלישית היא החומה הצפונית והמאוחרת מבין החומות שהקיפו את ירושלים בתקופת בית שני. החומה נבנתה באופן חלקי בשנות הארבעים לספירה על ידי המלך אגריפס הראשון. אך בפקודת הקיסר קלאודיוס שחשש מביצורה של העיר, הופסקה הבנייה, והומשכה, בחופזה, רק כאשר החל המרד הגדול בשנת 66 לספירה.

בשלהי ימי הבית השני ירושלים התרחבה לכיוון צפון ושכונות חדשות נבנו מצפון לחומה השנייה והראשונה, כמו שכונת בית-זיתא, "מחנה האשורים" (על פי ההשערה באֵזור הצפוני-מערבי) ובריכות הצאן (מצפון להר-הבית, בסמוך לו) שהיוו את אחד ממאגרי המים הגדולים של ירושלים.

מבחינה פיזית ירושלים הייתה מחולקת, בשנות הארבעים לספירה, לשני אזורים עיקריים: החלק הדרומי, המוקף בחומה הראשונה (ראו במפה) והחלק הצפוני שנקרא "הפרבר", או "בית זיתא". הבניה בחלק הדרומי התאפיינה בצפיפות יחסית מחד ובבתי מידות של עשירים מאידך. הבניה בפרבר הייתה דלילה יותר וייתכן שהיה לו אופי חצי-חקלאי. חלק מסוים של הפרבר נכלל בתחומי החומה השנייה בימי הורדוס. אגריפס הראשון הכליל את כל שטח הפרבר בחומה ארוכה מאד, החומה השלישית.

יוספוס ממשיך ומספר שאגריפס תכנן חומה רחבה, ברוחב של 5 מטרים לפחות, מאבני גזית, אשר מכונות המלחמה של הזמן לא היו יכולות להן ויוספוס טוען שאם בניית החומה הייתה מושלמת ירושלים הייתה הופכת לעיר שלא ניתנת לכיבוש. אולם מלאכת הבנייה של אגריפס הושבתה לאחר הנחת יסודות החומה, משום ש"ירא את הקיסר קלאודיוס, פן יחשוד בו, כי בבניין המבצר הגדול הזה הוא מכוון לחולל תמורות ולקשור קשר - על כן השבית את עבודת החומה" (מלחמת היהודים, שם, שם). ייתכן שאגריפס אף קיבל זאת בפקודה מפורשת מהקיסר קלאודיוס, שחשש מביצורה של העיר. החיכוך בין אגריפס לקלאודיוס בנוגע לחומה השלישית הייתה בעקבות התערבותו של ויביוס מרסיוס מושל סוריה שמצא עילה לאסור על המשך העבודות בטענה שביצור העיר יחתור תחת סמכותה של רומא ביהודה. אולם ככל הנראה לא הייתה כל כוונת זדון בפעולותיו של אגריפס ופקודתו של מרסיוס נבעה מסכסוך אישי וקנאה בקשריו האישיים הטובים של אגריפס עם הקיסר קלאודיוס. השלמת החומה התבצעה, כפי הנראה, על ידי מנהיגי העיר והמורדים רק עם ובסמוך לפרוץ המרד הגדול, כשהיא מתבצעת בחפזה ובאופי בנייה חלש יחסית. לאורך החומה תוכננו תשעים מגדלים שנקראו "מגדלי הנשים"., שלפחות חלקם הושלמו ונבנו.

התרחבות העיר חילקה את ירושלים מבחינה פיזית לשני אזורים עיקריים: החלק הדרומי, המוקף בחומה הראשונה, והחלק הצפוני שנקרא "הפרבר" (משום שהיווה פרבר לחלקו העיקרי של העיר), או בכללות "בית זיתא". הבנייה בחלק הדרומי התאפיינה בצפיפות יחסית מחד ובבתי מידות של עשירים מאידך. הבנייה בפרבר, שאופיו נטה יותר להיות כפרי, הייתה דלילה יותר. חלק מהפרבר נכלל בתחומי החומה השנייה כבר בימי הורדוס, זה אמנם דמה באופיו לעיר שבתחומי החומה הראשונה, אך למעשה החומה השלישית שנבנתה על ידי אגריפס הראשון כללה בשטחה גם את תחומי החומה השנייה.

בשנות ה-20 של המאה ה-20 חשפו אלעזר ליפא סוקניק ול"א מאיר שרידי חומה מצפון לשער שכם, וזיהו אותם כחלק מהחומה השלישית. לעומתם, קתלין קניון הציע לראות בשרידים אלו כקטע מהדייק שבנה טיטוס בשנת 70. רייך, בהתחשב בגודל הביצורים שנחשפו וברמת הבינוי הגבוהה שבהם, שולל את אפשרות זו.למעשה שרידי חומה המקובלים על ידי הארכאולוגים כחלק מהחומה השלישית, הם ברחוב "החומה השלישית" בשכונת מורשה (מוסררה), לצד תחנת דלק ברח' חיל ההנדסה (שיח' ג'ראח), ושרידים נוספים שהתגלו מאוחר יותר על ידי רינה אבנר באזור מגרש הרוסים, כשלצידם שרידי קרב ההבקעה של הלגיון הרומאי בשנת 70 לספירה.למרות ביצורה היחסי של ירושלים חומת העיר נפרצה מצפון על ידי כוחותיו של טיטוס אשר התקדמו לעבר בית המקדש.

המצור על ירושלים (70)

הַמָצוֹר עַל יְרוּשָׁלַיִם שהתרחש בשנת 70 לספירה (י"ד בניסן - ח' באלול ג'תת"ל), היה השלב הסופי בהכנעת המרד הגדול נגד השלטון הרומאי, שהתרחש בארץ ישראל בשנים 70-66 לספירה. המצור הסתיים בכיבושה של העיר בידי כוחות האימפריה הרומית תחת פיקודו של טיטוס. במהלך כיבוש ירושלים (שבוצע במספר שלבים) שרף הצבא הרומאי את בית המקדש, ערך טבח באוכלוסייתה, והחריב את העיר. מספר ההרוגים שמתו בחרב או ברעב הסתכם במאות אלפים. ההרס והטבח שבאו בעקבות כיבוש ירושלים, גרמו לשקיעתהּ של העיר לאחר מאות שנים של שגשוג ופריחה.

ההתקוממות בירושלים נגד השלטון הרומי, היוותה את השלב הראשון ואת המאיץ לפרוץ מרד כללי של האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל נגד האימפריה הרומית. המרד פרץ בהדרגה לאחר תסיסה ארוכה בת שנים רבות שהונעה מסיבות שונות ומגוונות, אך בעלות אופי אחיד ומשותף. המרד כלל את כל חלקי ארץ ישראל ואף מחוצה לה, אך המערכה המרכזית התרחשה בירושלים. המורדים היהודים, שהיו מלכתחילה מפולגים למספר סיעות, ניהלו מלחמת אחים קשה בתוך העיר, במקביל למערכה נגד האויב הרומי. הם השכילו להתאחד רק לאחר שהצבא הרומאי הטיל מצור על העיר ותקף אותה, אך בשלב זה של המרד, זה כבר היה מאוחר מדיּ.

ההשלכות של החורבן על העם היהודי היו קשות והשפעתן הייתה במגוון תחומים ולטווח ארוך, עד לימינו אנו.

המרד הגדול

המרד הגדול, בשנים 66 – 73/74, היה הראשון מבין שלוש מרידות גדולות שמרד העם היהודי נגד האימפריה הרומית. המרידה השנייה הייתה מרד התפוצות, והשלישית הייתה מרד בר כוכבא.

המרד החל בשנת 66 לספירה, בין הגורמים לו – אכזריות השלטון הרומי, סכסוך בין יהודים לאוכלוסייה ההלניסטית בארץ ישראל, ייאוש ממותו של מלך יהודה אגריפס הראשון וכן מתחים פנימיים בין הצדוקים לפרושים וכיתות אחרות. לאחר הצלחות ראשוניות של המורדים, נשלחו המצביאים הרומאים אספסיאנוס ובנו טיטוס לדכא את המרד. שיאם של הקרבות היה בשנת 70 לספירה, עם כיבוש ירושלים והחרבת בית המקדש על ידי טיטוס, אולם דיכוי המרידה בכל מעוזי המורדים, בהם מכוור ומצדה, נמשך כשלוש שנים נוספות.

המרד נכשל כישלון חרוץ, ומנהיגיו נהרגו או נלקחו בשבי. הגליל וירושלים חרבו, מאות אלפי יהודים נהרגו, נפלו בשבי, הוגלו או נמכרו לעבדות, ומרכזו הרוחני והדתי של העם היהודי, בית המקדש השני, חרב. כמעט כל המידע אודות המאורעות נמסר בידי יוסף בן מתתיהו בספרו "תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים".

חורבת קייאפה

חורבת קייאפה או מבצר האלה הוא אתר ארכאולוגי מתקופת הברזל, עם שכבות עליונות מהתקופה ההלניסטית ומתקופות מאוחרות יותר. האתר שוכן על גבעה, סמוך לבית שמש של היום, כקילומטר מצפון-מזרח לצומת האלה, בין הערים העתיקות שוֹכֹה ועזקה. הארכאולוג יוסף גרפינקל, שעמד בראש משלחת החפירות באתר מייחס את הממצאים הקדומים במקום לתקופת דוד המלך ורואה בהם הוכחה לכך שבזמנו של דוד הייתה ביהודה ממלכה חשובה וחזקה, כמתואר במקרא. טענה זו שנויה במחלוקת. באשר לזיהוי המקום, גרפינקל מזהה את האתר עם העיר "שעריים" המקראית הנזכרת בסיפור דוד וגולית בעקבות שני השערים שנמצאו בחומת העיר, ואילו חוקר המקרא גרשון גליל מזהה אותו עם העיר "נטעים" המוזכרת בדברי הימים.

במאי 2014 הופקדה התוכנית המכריזה על האתר ועל עמק האלה כגן לאומי ובראשית 2016 היא אושרה. בכך בוטלה תוכנית הבנייה לשכונה הדרומית של רמת בית שמש והובטח קיומו ופיתוחו של האתר.

חיים קיוה

חיים קִיוֶה (Kiewe;‏ 8 באוקטובר 1912, דלוטובן, גרמניה – 12 במאי 1983, בת ים) היה צייר ישראלי.

יהודה עמיטל

הרב יהודה עמיטל (ג' בחשוון ה'תרפ"ה, 31 באוקטובר 1924 - כ"ז בתמוז ה'תש"ע, 9 ביולי 2010) היה ראש הישיבה המייסד של ישיבת הר עציון, הוגה דעות, מייסד מפלגת מימד ושר בממשלת ישראל.

יונתן גרוסמן

פרופ' יונתן גרוסמן (נולד ב-1970) הוא חוקר מקרא ישראלי המשמש כמרצה במחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן ובמכללה האקדמית הרצוג בגוש עציון. מחקרו של גרוסמן מתאפיין בגישה ספרותית לחקר המקרא.

יוסף אבן אביתור

רב יוסף בן יצחק בן שטנאת בן אביתור היה חכם ומשורר יהודי-ספרדי, מראשוני משוררי יהדות ספרד שחי ופעל במאה ה-10 בספרד ובסוריה.

ירושלים בתקופת בית שני

העיר ירושלים בתקופת בית שני הייתה בירתן של יחידות מדיניות שונות שבסיסן באזור יהודה (פחוות יהודה הפרסית, ממלכת החשמונאים העצמאית, פרובינקיית יהודה הרומאית), ברוב התקופה של שש־מאות השנים שבין 538 לפנה"ס ועד 70 לספירה, תקופה המקבילה (בהבדלים קלים) לתקופה ההיסטורית בתולדות עם ישראל וארץ ישראל המכונה תקופת בית שני.

במשך כל תקופת בית שני הייתה ירושלים העיר הגדולה היחידה בארץ ישראל שהייתה בעלת אופי יהודי מובהק. המבנה החשוב ביותר בירושלים לאורך כל התקופה היה בית המקדש השני, והיהודים היוו את הקבוצה האתנית־דתית הדומיננטית בירושלים, ובכל אזור יהודה. ירושלים הייתה מרכז חיי הדת של כל היהודים, גם אלו ששהו בגולה, אשר נשאו עיניהם לירושלים ועלו לרגל אליה. היא היוותה כר פורה ליצירתיות דתית, ובתקופה זו עוצבה דמותה של הדת היהודית כפי שהיא מוכרת כיום. בה נחתם התנ"ך, ובה נוצרו ונאספו רוב המשניות. במהלך תקופה זו התגיירו נוכרים רבים, הן כפרטים והן באופן מרוכז כעמים שלמים. נוסף על כך, בתקופה זו נזרע הזרע לדת הנוצרית.

שלא כבהגדרת תקופת בית שני בארץ ישראל בדרך כלל, שנהוג להחשיבה כנמשכת עד מרד בר כוכבא, התקופה בירושלים נתחמת בין שיבת ציון לחורבן הבית, שכן לאחר החורבן חדלה ירושלים להוות עיר יהודית למשך דורות אחדים.

ההיסטוריונים מחלקים את תקופת בית שני בירושלים, שנמשכה כשש מאות שנים, לתת־תקופות אחדות, אשר כל אחת מהן בעלת מאפיינים מדיניים וחברתיים ייחודיים. פיתוחה הפיזי של העיר הושפע רבות ממאפיינים תקופתיים אלה. אוכלוסיית העיר התאפיינה בפערים חברתיים, כלכליים ודתיים שהלכו והעמיקו במהלך השנים. בעיר, לדוגמה, התקיימה הבחנה ברורה בין השכבה העשירה הצרה, הפתוחה להוויית העולם הנוכרי, לבין השכבה הרחבה יותר של העם שהתאפיינה בהסתגרות בפני העולם הנוכרי. השכבות גם נבדלו זו מזו בתפיסות דתיות שונות, בעלות הדגשים שונים: בעוד השכבה האמידה נסמכה על הפולחן בבית המקדש ומעמד הכהנים, רוב העם הונהג על ידי חכמים שלא ממשפחות כהונה מסורתיות, שהדגישו את לימוד התורה ופיתוח עולם ההלכה.

מבחינה פיזית וטופוגרפית ירושלים הייתה מתוחמת מדרום וממזרח ואף בחלק מהממערב בגיאיות הגדולים של נחל קדרון וגיא בן הנום. כיוון ההתפתחות הטבעי העיקרי של העיר היה תמיד מעט מערבה ובעיקר צפונה, שם משתרעת רמה ללא מכשול טבעי, מה שהפך את צפון העיר גם לנקודת התורפה שלה. ואכן, עם כל התרחבות של העיר צפונה נבנתה חומה נוספת, צפונית יותר, כדי להגן על השטח המיושב החדש. החוקרים מונים שלוש חומות הרחבה צפונה שהוקמו לאורך ימי הבית השני.

המקורות העיקריים לתקופת בית שני הם שני ספריו של יוספוס פלאביוס: מלחמת היהודים וקדמוניות היהודים (ספרים 11–20). אלו, בצד מקצת מספרי התנ"ך (ספר עזרא וספר נחמיה), המשנה והתלמוד מחד, ודברי היסטוריונים וגאוגרפים נוכרים מאידך, עומדים כבסיס לכל מחקר על תקופת בית שני. מקורות נוספים בעלי חשיבות הם הספרים החיצוניים כספר חשמונאים למשל, מגילות מדבר יהודה והברית החדשה. מקור לא-אכזב להבנה נוספת הוא המחקר הארכאולוגי, בעיקר זה שנערך החל משנת 1968 באזור הרובע היהודי והכותל המערבי.

מדלן מומצ'וגלו

ד"ר מדלן מומצ'וגלו היא וירולוגית, אימונולוגית, תעשיינית וארכאולוגית ישראלית.

במסגרת עבודת הדוקטורט שלה בשנות ה-80 בציריך, חקרה ד"ר מומצ'וגלו את תכונות פרי הסמבוק השחור. היא מצאה כי רכיבים שונים במיצוי גורמים לשיבוש מנגנוני חדירת וירוס השפעת לתוך תאים בריאים וכך מונעים את התרבותו.

מומצ'וגלו עלתה לארץ וב-1991 הקימה בירושלים מפעל קטן, "רזי בר" לייצור תוסף מזון טבעי "סמבוכל" המבוסס על פרי הסמבוק השחור ומסייע בחיזוק המערכת החיסונית ובמניעת הדבקות בוירוסים. לאחר שניהלה את המפעל במשך שנים מכרה מומצ'וגלו את המפעל.

נכון ל-2017, מומצ'וגלו חברה בצוות המחקר של הארכאולוג פרופ' יוסף גרפינקל מהאוניברסיטה העברית והשתתפה בחקר הממצאים מחורבת קייאפה. מחקרה התמקד בדגם בית המקדש הראשון שנמצא באתר וב-2013 היא פרסמה יחד עם גרפינקל ספר העוסק בממצאים אלה.

מומצ'וגלו מתגוררת בירושלים ולה שלושה ילדים. בתה היא הפיזיקאית פרופ' נטלי בלבן מהאוניברסיטה העברית.

עליונים ששו

הפיוט עֶלְיוֹנִים שָׂשׂוּ הוא חלקו האחרון של הפיוט הקדום "אז שש מאות", חתימת-פיוט בעלת שני בתים המצויה בסוף האזהרות לחג השבועות הידועות בשם "אתה הנחלת", הנקשרת לתורה, קבלתה ולומדיה.

הפיוט "אז שש מאות" כולו נאמר כתפילה מן המניין בחג השבועות רק בקהילות אשכנזיות מועטות, ואילו הבית המסיים, הפותח במילים "עליונים ששו ותחתונים עלזו", נפוץ בציבור כשיר מצוי, ומושר בהזדמנויות שונות הקשורות לתורה, כגון ההקפות לשמחת תורה, הכנסת ספר תורה, סעודות סיום מסכת או שאר ספרים, סעודות החג של שבועות (שהוא חג מתן תורה) ושמחת תורה וכדומה.

קורן

האם התכוונתם ל...

שער טיטוס

שער טיטוס (בלטינית: Arcus Titi) הממוקם בפורום רומאנום שברומא הוא שער ניצחון שהקדיש הקיסר דומיטיאנוס לאחיו טיטוס בשנת 82 לספירה, כשתים עשרה שנים לאחר הניצחון על היהודים במרד הגדול, שהסתיים בשנת 70 לספירה. שער ניצחון נוסף הוקם על ידי טיטוס עצמו שנה אחת קודם לכן בקירקוס מקסימוס שברומא. בחלקו הפנימי של השער יש תבליט מפורסם ובו שחזור תהלוכת הובלת השלל והביזה מירושלים. השער עומד על תילו קרוב ל-2,000 שנה וניתן להבחין היטב בהתפוררות אבן הגיר ממנה הוא בנוי. השער ועמו כל האזור העתיק ברומא זכו לשיקום ותחזוקה נאותה רק מימי שלטון מוסוליני ב-1936, אשר כוונתו הייתה להחזיר לתודעת ההמון את תפארת האימפריה הרומית.

תנ"ך קורן

תנ"ך קורן הוא ספר תנ"ך שהודפס בהוצאת קורן ירושלים בשנת 1962, והיה לפרויקט הדגל של ההוצאה. הספר הפך לאחד מספרי התנ"ך הנפוצים בישראל. הוא ידוע בעיקר בזכות הגופן המיוחד שלו, וחידושים אחרים שנקטה ההוצאה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.