הוצאת אמנות

הוצאת אמנות הייתה הוצאת ספרים עברית שנוסדה ב-1917 והתקיימה עד שנות הארבעים. ההוצאה נודעה בתרגום ספרי ילדים ונוער מפורסמים לעברית.

ההוצאה נוסדה ב-1917 על ידי שושנה פרסיץ בעיר מוסקבה עם סניף באודסה. ב-1920, עקב המהפכה הבולשביקית, עברה לפרנקפורט שבגרמניה, ובסוף 1925 עברה לארץ ישראל[1] וקבעה את משרדה הראשי בבית לב בשדרות רוטשילד בתל אביב.[2] במרץ 1927 עברו משרדי ההוצאה לרחוב יהודה הלוי[3] ולאחר מספר שנים עברה לבניין משלה ברחוב שינקין.[4] ההוצאה פעלה ללא כוונות רווח, ופעילותה הייתה מסובסדת ועל כן לא נפגעה מהמשבר בענף הספרים בסוף שנות ה-20 בארץ ישראל.[5] בשנת 1937 בקשה ההוצאה לעבור לבית לודז'יה.[6] לאחר מכן עברו לחולון בבנין הנמצא כיום ברחוב פרוג 6.

עד שנת 1942 הוציאה ההוצאה כ-500 ספרי קריאה. היא העסיקה מתרגמי בית שכללו את משה בן-אליעזר, יצחק ליב ברוך, שמעון הלקין, שלמה הרברג, מנחם זלמן וולפובסקי, יוסף ליכטנבום, יצחק למדן, אביגדור המאירי, אמיל פוירשטיין, יעקב פיכמן, ישורון קשת, מנחם קפליוק ויעקב שטיינברג.[5]

ההוצאה נודעה בעיקר ב"סדרת עלומים" בה תורגמה מיטב הספרות העולמית לילדים ולנוער לעברית על ידי מתרגמים כיצחק למדן וישראל דושמן. הסדרה נערכה ברוב שנותיה על ידי אריה ליב סמיאטיצקי ובין הספרים שתורגמו במסגרתה היו עלובי החיים, הרפתקאות אליס בארץ הפלאות, הרפתקאותיו של האקלברי פין ופינוקיו וספריהם של ויקטור הוגו, הנריק סנקביץ', ז'ול ורן, צ'ארלס דיקנס.

בנוסף התפרסמה בהוצאה ספרייה ראשונה בעברית שיועדה לגיל הרך בשם "גמליאל" ובה סיפורים קצרים, בעיקר ממקור רוסי, שאוירו באיורים המקוריים של האמנים הרוסים שכונו בכל חוברות גמליאל "חבורת ציירים, אפטר, מוצלמכר, קרבצוב וחיגר". בין השאר ראה אור בסדרה זו סיפורו של חיים נחמן ביאליק, "התרנגולים והשועל".

תחום נוסף בו התמחתה ההוצאה היה עיבוד ספרים בחוכמת ישראל לבתי הספר, בהם ספרי הרמב"ם, יהודה הלוי ושירת ימי הביניים שיצאו ביוזמת מחלקת החינוך בארץ ישראל בחוברות שכונו "מגילות"[5][7] וסדרת ספרים בהיסטוריה של עם ישראל בעריכת ר' בנימין וש. בן-ציון.

ההוצאה התייחדה בכך שהיא ניקדה את כל ספריה, גם אלו המיועדים למבוגרים, מתוך אמונה ש"הנקוד עיקר חשוב, חובה ראשונה, בעבודתינו לתחיית הלשון ותקנתה".[8] כן כללה ההוצאה בחלק מספריה מילון בסוף הספר.[9]

ההוצאה הציעה מינויים על ספריה במסגרת "ספריית לכֹּל" וכדי לעודד הצטרפות קיימה הגרלה של פרסים כספיים בין החותמים.[10] שושנה פרסיץ החזיקה מספר שנים ברשת חנויות ספרים בשם "הכל לנוער", בהן יכלו בני נוער לרכוש מספרי ההוצאה ולהחליף ספרים שנקראו, בדומה לספרייה.

PikiWiki Israel 47259 Tel aviv
בית הוצאת אמנות ברחוב שינקין בתל אביב (שהפך אחר כך לבית עיתון "דבר")
Hameshakem house in Holon (2)
לוחית זיכרון על "בית אמנות" ברחוב פרוג 6 בחולון

לקריאה נוספת

  • איילה גורדון, איורים עבריים, הספר העברי המאויר לילדים, העידן הבינלאומי 1900–1925, הוצאת מוזיאון נחום גוטמן, 2005. פרקים 7 ו-8 דנים בהוצאת אמנות ובספריית "גמליאל".

קישורים חיצוניים

מספרי ההוצאה

הערות שוליים

  1. ^ הוצאת אמנות, דבר, 7 בספטמבר 1925.
  2. ^ הוצאת אמנות, דבר, 15 בפברואר 1926.
  3. ^ הוצאת אמנות עברה, דבר, 11 במרץ 1927 (מודעה).
  4. ^ תערוכה של מכשירי לימוד וחינוך, דבר, 20 באוקטובר 1931.
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 תולדות היישוב היהודי בארץ ישראל מאז העלייה הראשונה, עמ' 249.
  6. ^ במועצת עירית תל אביב, דבר, 4 באוקטובר 1937.
  7. ^ אל קהל הקוראים בארץ, דבר, 3 בפברואר 1929
  8. ^ הוצאת אמנות, על הוצאת אמנות, דבר, 18 בפברואר 1926.
  9. ^ פרויד, דבר, 30 במאי 1969.
  10. ^ הגרה ראשונה של ספריית לכל, דבר, 25 במאי 1932.
אמנות (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

בצלאל

בצלאל היא מכללה אקדמית לאמנות, עיצוב וארכיטקטורה. בית הספר נוסד לראשונה בשנת 1906 על ידי בוריס שץ והיה בית הספר הראשון לאמנות בארץ ישראל במאה ה-20. היצירות שנוצרו בבית הספר על ידי תלמידיו נחשבות לראשיתה של האמנות החזותית הישראלית. בשנת 1935, לאחר שהיה סגור כמה שנים, נפתח בית הספר מחדש בשם "בצלאל החדש". בשנת 1955 זכה בית הספר להכרה אקדמית, ובמשך השנים נוספו לו מחלקות שונות בתחומי האמנות והעיצוב. בשנת 1958 זכה בית הספר בפרס ישראל לציור ולפיסול.

ממוקם בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית בירושלים.

ג'וזף קונרד

ג'וזף קונרד (אנגלית: Joseph Conrad, פולנית: Józef Teodor Konrad Korzeniowski להאזנה (מידע • עזרה), 3 בדצמבר 1857 - 3 באוגוסט 1924), סופר בריטי יליד פולין, ספרו הידוע ביותר הוא "לב המאפליה".

דבר (עיתון)

דָּבָר היה עיתונה היומי של ההסתדרות הכללית, והופיע בין 1925 ל-1996.

דוקטור דוליטל

דוקטור ג'ון דוליטל (באנגלית: Doctor John Dolittle) הוא הדמות המרכזית בסדרת ספרים שכתב הסופר האנגלי יו לופטינג. דוקטור דוליטל הוא רופא הנזנח על ידי לקוחותיו האנושיים בעקבות מנהגו לאסוף בעלי חיים חולים למרפאתו ולטפל בהם. הוא מגלה כי הוא בעל כשרון מיוחד לטיפול בבעלי חיים ואף מצליח ללמוד את שפתם ולדבר איתם.

במסגרת הרפתקאותיו הוא נתקל לעיתים קרובות בבעלי חיים כלואים: בחנויות חיות מחמד, בקרקסים וכדומה. הוא אף מוציא את פרוטותיו האחרונות כדי לרכוש את בעלי החיים מבעליהם ולשחררם, או על הקמת מקומות מרגוע ומחסה לבעלי חיים מזדקנים (למשל לסוסי כרכרה). דוליטל בז לחלוטין לכסף וטוען בכל הזדמנות כי "הכסף הוא מטרד בלבד". בספרי ההמשך שבסדרה אף הופך דוליטל לנטורליסט ומנצל את כישורי התקשור שלו עם בעלי החיים לשם הבנת הטבע וההיסטוריה של העולם.

הספר הראשון בסדרה, עלילות דוליטל הרופא, נכתב כמכתבים מאוירים על ידי לופטינג לילדיו בעת ששירת כקצין בחפירות בצרפת ובפלנדריה בזמן מלחמת העולם הראשונה. מאוחר יותר, ב-1923, אמר לופטינג כי שלח את המכתבים לילדיו בעת שהחדשות מהחזית היו נוראות מדי או משעממות מדי, וכי המקור לסיפור נולד מכך שהתרשם מהתנהגות הסוסים והפרדים תחת האש בחזית וכך חשב על דמותו של רופא דמיוני שיטפל בחיות (בניגוד לחוסר הטיפול המוחלט ממנו סבלו בהמות פצועות בשדה הקרב).

הגיבן מנוטרדאם

הגיבן מנוטרדאם (בצרפתית: Notre-Dame de Paris; "גבירתנו מפריז") הוא הרומן הגדול הראשון מאת הסופר הצרפתי ויקטור הוגו בשנת 1831. הספר זכה להצלחה בצרפת, שבעקבותה קמה תנועה לשימור המבנים מן התקופה הגותית בכלל ולשימור קתדרלת נוטרדאם בפריז בפרט. הספר תורגם לשפות רבות, זכה להצלחה כבירה בעולם ועובד למספר מחזות וסרטים.

הסייח השחור

הסייח השחור (באנגלית: Black Beauty) הוא רומן של הסופרת האנגלייה אנה סואל משנת 1877. הוא מספר את קורותיו של סוס שחור בגוף ראשון, העובר בין בעלים שונים ומספר את חוויותיו בכפר ובעיר. במקור נכתב הספר למבוגרים, אך עם הזמן הפך לקלאסיקת ילדים ונוער. עם השנים נמכרו יותר מ-50 מיליון עותקים של הספר, מה שהופך את הספר לאחד מרבי המכר הגדולים של כל הזמנים. בשנות האלפיים הסיפור יצא בסרט אנימציה.

הספרייה הלאומית

הספרייה הלאומית של ישראל (בעבר "בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי") היא הגוף הלאומי מטעם מדינת ישראל המופקד על שמירת אוצרותיה המודפסים של מדינת ישראל, ושל תרבות העם היהודי. הספרייה ממוקמת בירושלים, בירת ישראל, ורשומים בה מעל לחמישה מיליון פריטי דפוס וארכיון. הספרייה שוקדת על שמירת עותקים מכל ספר המודפס באופן מסחרי במדינת ישראל, ובנוסף היא אוספת יצירות הקשורות למדינת ישראל, ליהדות ולמזרח התיכון, הכוללים ספרים, כתבי עת, מפות, כתבי יד, יצירות אודיו וחומרי אפמרה.

ניהול הספרייה, שנוסדה ב-1892 על ידי ארגון בני ברית, היה נתון שנים רבות בידי האוניברסיטה העברית כנאמן, ולא בידי גוף ציבורי לאומי. בעקבות קבלת "חוק הספרייה הלאומית", הוגדרה הספרייה רשמית כ"ספרייה לאומית" (עד קבלת החוק היא הייתה ספרייה לאומית רק דה פקטו). ב-23 ביולי 2008 שינתה הספרייה הלאומית את מעמדה לחברה לתועלת הציבור. בשלב ראשון הייתה חברה-בת של האוניברסיטה העברית והחל מ-1 בינואר 2011 נמצאת בבעלות משותפת של מדינת ישראל והאוניברסיטה העברית.

חובבי ציון

חובבי ציון או חיבת ציון הוא שם כולל למספר אגודות ציוניות שנוסדו במזרח אירופה בסוף המאה ה-19 ודגלו בעלייה והתיישבות בארץ ישראל.

התנועה הוקמה ברוסיה וברומניה בסוף המאה ה-19 בתגובה לאנטישמיות ולמכשולים שהושמו בפני האמנציפציה של יהודי אותן ארצות, וכחלק מן ההתעוררות הלאומית באירופה בכלל ואף בקרב היהודים. בתנועה היו חברים יהודים מזרמים שונים, כאשר המכנה המשותף לכולם היה רעיון השיבה לארץ ישראל.

יוהאן וולפגנג פון גתה

יוהאן וולפגנג פון גֶתה (גרמנית: Johann Wolfgang von Goethe, להאזנה (מידע • עזרה), 28 באוגוסט 1749 - 22 במרץ 1832) היה ממייצגי התרבות הגדולים של ההיסטוריה העולמית: היה סופר, משורר, מחזאי, הוגה דעות, הומניסט, פוליטיקאי, בונה חופשי ומדען גרמני, הנחשב למייצגה הבולט ביותר של "הקלאסיקה של ויימאר" ולאחד מסמלי המופת של תרבות גרמניה, של תרבות המערב בכלל ושל ספרות העולם.

יצירתו הענפה, ובה שירים, מחזות, יצירות בפרוזה ומחקרים במדעי הטבע, תורגמה לעשרות שפות, ועוד בחייו זכה להערצה חסרת תקדים כאיש רוח רב־פנים ורב־השפעה. כסופר היה גתה לאחד מהכותבים הדומיננטיים בספרות הגרמנית, בייחוד ברומאנים, בין המאות 18 – 19.

יצחק ליב ברוך

ד"ר יצחק ליב ברוך (במקור ברוכוביץ; ידוע בעיקר בשם העט י"ל ברוך; תשרי תרל"ה, 26 בספטמבר 1874, – 7 בנובמבר 1953) היה משורר, סופר ומתרגם עברי. על אף שכתב גם על נושאים מקראיים, סגנון כתיבתו היה לא מליצי.

יצחק למדן

יצחק למדן (ה' בכסלו, תרנ"ח, 7 בנובמבר 1897 - כ"א בחשוון ה'תשט"ו, 17 בנובמבר 1954) היה משורר, מתרגם עורך ופובליציסט עברי זוכה פרס ישראל.

משה מונטיפיורי

סר משה חיים מונטיפיורי (Sir Moses Haim Montefiore, 1st Baronet, Kt;‏ 24 באוקטובר 1784 ט' בחשוון ה'תקמ"ה, ליבורנו, איטליה – 28 ביולי 1885, ט"ז באב ה'תרמ"ה, רמסגייט , קנט, אנגליה) היה נדבן ושדלן יהודי מאנגליה, שהקדיש את חייו לסיוע ליהודים בארצות שונות. ידוע גם בתואר "השר משה מונטיפיורי", שר במשמעותו העברית המקורית - כתואר כבוד לאיש ציבור נכבד ורם מעלה, וכן כתרגום לתואר האצולה שהוענק לו על ידי המלכה ויקטוריה בשנת 1846.

בחייו הארוכים, 100 שנים, זכה להוקרה ולעיטורי כבוד רבים, בהם תואר אבירות על פעולותיו למען יהודים נרדפים ברחבי העולם.

נסים קלדרון

נסים קלדרון (נולד בתל אביב ב-1947) הוא פרופסור אמריטוס באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, במחלקה לספרות עברית. היה בין עורכי כתבי העת "סימן קריאה" ו"מקרוב". עורך סדרה של מפגשים בין שירה למוזיקה במועדון לבונטין 7 בתל אביב.

רחוב שינקין

רחוב שינקין הוא רחוב בלב תל אביב הקרוי על שם מנחם שינקין.

הרחוב, העובר ממזרח למערב, מרוחק כמה מאות מטרים מחוף הים. בקצהו המערבי נמצאת כיכר מגן-דוד, שהיא צומת סואן של חמישה רחובות ידועים: המלך ג'ורג', אלנבי, נחלת בנימין, הכרמל (שבו מצוי שוק הכרמל) ושינקין.

שאול טשרניחובסקי

שאול טְשֶׁרְנִיחוֹבְסְקִי (בכתב רוסי: Саул Гутманович Черниховский; י"ט באב תרל"ה, 20 באוגוסט 1875 – ט"ו בתשרי (א' סוכות) תש"ד, 14 באוקטובר 1943) היה רופא, משורר עברי ומתרגם, אחד מגדולי המשוררים העבריים. מזוהה עם שירת הטבע, הושפע רבות מתרבות יוון העתיקה.

שושנה פרסיץ

שושנה פֶּרְסִיץ (16 בנובמבר 1893 – 22 במרץ 1969) הייתה חברת הכנסת הראשונה עד השלישית מטעם סיעת הציונים הכלליים, יו"ר ועדת החינוך של הכנסת, מראשי הציונים הכלליים והאישה הבכירה במפלגה זו. מזכירת כבוד של האגודה הציונית 'חובבי שפת עבר', חברה במרכז ציוני רוסיה וצירה בקונגרסים הציוניים ה-16 וה-17, חברת מועצת עיריית תל אביב וראש מחלקת החינוך בה. מייסדת הוצאת הספרים העברית "אמנות", שהוציאה לאור ספרים בתרגום לעברית וספרי מקור לבני ובנות הנעורים. כלת פרס ישראל על פועלה בתחום החינוך (תשכ"ח).

שלום אש

שלום אַש (1 בנובמבר 1880- 10 ביולי 1957), סופר בשפת יידיש. יליד פולין, חי ופעל בעיקר בארץ זו ובארצות הברית. בסוף ימיו השתקע בישראל.

תומאס אלווה אדיסון

תומאס אלווה אדיסון (באנגלית: Thomas Alva Edison;‏ 11 בפברואר 1847 - 18 באוקטובר 1931) היה ממציא ואיש עסקים אמריקאי אשר המציא ופיתח מוצרים רבים שנועדו לצריכה המונית, בהם פונוגרף, הטלגרף הדו כיווני ועוד.

בזמנו נחשב אדיסון לממציא הגדול והמפורסם בעולם ("הקוסם ממנלו פארק"), הוא רשם מספר שיא של 1,093 פטנטים ברחבי העולם. רבים מהפטנטים שלו היו שכלול של המצאות קודמות (למשל הטלפון) עליהם עבדו בין היתר רבים מעובדיו. ביקורת שהושמעה כלפי אדיסון הייתה כי אינו משתף אחרים בקרדיט על ההמצאות.

אדיסון היה ממייסדיה הבולטים של תעשיית הקולנוע בתחילת המאה ה-20 ויזם את הקמת "חברת הפטנטים של סרטי הקולנוע" (Motion Picture Patents Company), שהייתה ידועה גם בשם "המונופול של אדיסון" (Edison Trust). חברה זו הייתה תאגיד של תשעת אולפני הקולנוע המרכזיים באותה תקופה.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.