הוצאת אוניברסיטת אוקספורד

הוצאת אוניברסיטת אוקספורדאנגלית: (Oxford University Press‏ (OUP) היא הוצאת הספרים האוניברסיטאית הגדולה בעולם והשנייה בוותק, לאחר הוצאת אוניברסיטת קיימברידג'. הוצאת הספרים היא מחלקה של אוניברסיטת אוקספורד ובראשה ניצבים 15 אקדמאים הממונים על ידי סגן הצ'נסלור של האוניברסיטה.

ההוצאה נוסדה ב-1586, לאחר שהאוניברסיטה הייתה גורם פעיל בתחום הדפוס כבר מ-1480. עד המאה ה-19 התמקדה ההוצאה בתחום הספרות האקדמית והדפסת חיבורים ליטורגיים נוצריים. באמצע המאה ה-19 לקחה ההוצאה על עצמה את מפעל המילון האנגלי של אוקספורד, המילון האנגלי הגדול, המוקפד והשלם ביותר. מאז ראשית המאה ה-20 מוציאה ההוצאה ספרות כללית הממוקדת בעיקר בהוצאה מחדש של ספרות קלאסית, ספרות ילדים, סדרות מדע פופולרי, מילונים ולקסיקונים במגוון תחומי דעת (בין היתר פילוסופיה, ביולוגיה ומוזיקה קלאסית ורבים אחרים, הראשון בהם היה The Oxford Companion to Music), כתבי עת מדעיים, ספרים ללימוד השפה האנגלית וספרות דתית. כל זאת בצד הוצאת ספרי מחקר אקדמאים של אנשי אוניברסיטת אוקספורד ואחרים, הנבחרים על ידי ועדת לקטורים אקדמית המורכבת מחברי סגל האוניברסיטה.

ב-1896 הקימה ההוצאה בניו יורק שלוחה ראשונה מחוץ לבריטניה ומאז היא פעילה ברחבי העולם (כולל אוסטרליה, הודו, סין, יפן, דרום אמריקה ודרום אפריקה).

OUP logo
לוגו ההוצאה

מפעלים מו"ליים ומחקריים ראויים לציון

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הקומפניונס
  2. ^ אתר הסדרה
Oxford Classical Texts

Oxford Classical Texts ‏ (בקיצור: OCTs), או בשמה האחר Scriptorum Classicorum Bibliotheca Oxoniensis היא סדרת ספרים אותה מפרסמת הוצאת אוניברסיטת אוקספורד. היא מכילה טקסטים מהספרות היוונית העתיקה והלטינית, כמו ה"אודיסיאה" של הומרוס ו"אינאיס" של ורגיליוס, בשפתם המקורית עם אפראט מדעי. הסדרה בדרך כלל אינה כוללת כתבים במדעי הטבע ובמתמטיקה כמו "יסודות" של אוקלידס.

כיוון שהספרים מיועדים בעיקר לסטודנטים של הלימודים הקלאסיים, כתובים המבוא וההערות באופן מסורתי בלטינית (כך שהספרים נכתבים בשפות הקלאסיות מהכותרת עד לאינדקס) ואין שום תרגום או הסבר בשפה מודרנית. כמה מהכרכים האחרונים, החל במהדורת 1990 של סופוקלס בעריכת יו לויד-ג'ונס ווילסון, שברו מסורת זו והם כוללים מבוא שנכתב בשפה האנגלית (אם כי הפירוש המדעי נותר עדיין בלטינית).

Oxoniensis הוא קיצור המשמש לציין בעיקר כרך בודד בסדרה (נכתב באופן מלא: editio Oxoniensis), ואינו מתייחס בדרך כלל לסדרה כולה, Teubneriana מתייחס ל-Bibliotheca Scriptorum Graecorum et Romanorum Teubneriana, סדרה דומה ל-OCTs. אלו שמעוניינים בעזרה בקריאת המקורות הקלאסיים יוכלו להשתמש ב-Loeb Classical Library, הכוללת תרגום לאנגלית, או ב-Collection Budé, הכולל תרגום לצרפתית.

אוניברסיטת אוקספורד

אוניברסיטת אוקספורד (באנגלית: University of Oxford; מכונה גם Oxford University, ולעיתים פשוט Oxford), הממוקמת בעיר אוקספורד שבאנגליה, היא האוניברסיטה העתיקה ביותר בעולם דובר האנגלית ונחשבת לאוניברסיטה הטובה ביותר בעולם.

על פי פרסומים מהזמן האחרון, אוקספורד נמצאת בראש דירוגי האיכות של האוניברסיטאות באנגליה. דירוג בינלאומי שמפורסם על ידי מגזין פורבס, הוול סטריט ג'ורנל, ו"מוסף החינוך הגבוה של הטיימס" הציב את אוקספורד במקום הראשון בדירוג העולמי הכללי.

לאוניברסיטת אוקספורד ואוניברסיטת קיימברידג' (שהוקמה על ידי מלומדים יוצאי אוקספורד) לפעמים קוראים יחד "אוקסברידג'". לשתי האוניברסיטאות יש היסטוריה ארוכה של תחרות זו בזו, מאחר שהן שתי האוניברסיטאות העתיקות והיוקרתיות ביותר בעולם דובר האנגלית ומבין המפורסמות ביותר בעולם.

אוקספורד חברה בקבוצת ראסל של אוניברסיטאות מובילות-מחקר של בריטניה, קבוצת קוימברה (רשת של אוניברסיטאות אירופאיות מובילות), וב-LERU (ליגה של אוניברסיטאות מחקר אירופאיות). אוקספורד היא גם חברה מרכזית באירופאום.

אוקספורדשייר

אוקספורדשייר (באנגלית: Oxfordshire) הוא מחוז באזור דרום מזרח אנגליה.

ביקורת המקרא

ביקורת המקרא היא המחקר האקדמי של המקרא. בשונה מפרשנות המקרא המסורתית, ביקורת המקרא רואה אותו כספרות רגילה, ושואלת מתי, היכן, מדוע ובאילו נסיבות טקסט מסוים חובר, אלו השפעות תרמו לעיצובו ומהם המקורות מהם נגזר, כגון השערת התעודות ותאוריית שני המקורות. בהבדלים קלים, הביקורת ממוקדת בתנ"ך העברי, בברית הישנה, באיגרות הברית החדשה ובבשורות. היא שימשה בשחזור ובעריכה-מחדש של נוסח הברית החדשה במאה ה-20, לאחר דחיית סמכות הטקסטוס רצפטוס, וממלאת תפקיד חשוב בחיפוש אחר ישו ההיסטורי.

ביקורת המקרא עוסקת גם בעברית מקראית, בארמית עתיקה וביוונית קוינה, השפות בהן חובר הטקסט, לרבות משמעות הביטויים בהקשרם, שימור הנוסחים והשינויים שחלו בהם; תת־תחום זה נקרא ביקורת נוסח המקרא.

ביקורת המקרא נסמכת על מגוון תחומים אקדמיים ובהם ארכאולוגיה, אנתרופולוגיה, פולקלור, בלשנות, היסטוריה ולימודי דתות.

המהפכה הרומית

המהפכה הרומית (באנגלית: The Roman Revolution) הוא ספר אותו כתב סר רונלד סיים אשר מגולל את אחרית ימיה של הרפובליקה הרומית ויצירתה של הקיסרות הרומית בידי אוגוסטוס קיסר. הספר ראה אור בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד בקיץ 1939. מסקנתו העיקרית הייתה שהמבנה של הרפובליקה והסנאט לא התאימו לצורכי השלטון הרומי, וכי אוגוסטוס פשוט ניסה לנקוט בצעדים הנחוצים על מנת להשיב את חיי הציבור לתקנם.

סיים מסתמך במחקרו על חיבורים פרופסורגרפיים, בייחוד על אלו של פרידריך מינצר, על מנת להראות באיזו מידה עלה בידי אוגוסטוס להשיג עצמה שלטונית, לא רשמית אמנם, אבל ללא עוררין, זאת באמצעות בניית מערכות יחסים אישיות בתוך המפלגה "הקיסרית", ואז השתמש בהן על מנת להביס את מתנגדיו, בהכניעו יריב אחד אחר משנהו. התהליך היה איטי, כשאוגוסטוס הצעיר נשען בתחילה רק על היותו שאר בשרו של יוליוס קיסר על מנת לרדוף את רוצחי קיסר, ואז לאורך תקופה של שנים הוא צבר בהדרגה כוח אישי בעודו מחזיר להלכה את הרפובליקה למצבה הקודם. בנוסף לכך, לציורו של סיים את דמותו של אוגוסטוס כדמות אוטוקרטית ומרושעת במידת מה, הייתה השפעה ניכרת על דורות של קלסיקאים.

מסקנתו על כך שמעשיו של אוגוסטוס היו בלתי נמנעים התקבלו פחות מאשר תיאורו את התהליך שבו תפש את השלטון, מאחר שבכל נקודה לאורך הקריירה שלו אנחנו רואים את אוגוסטוס מפעיל את כוח הבחירה החופשית שלו, אף על שהוא סבור שהיה זה לטובתה של רומא. אריך ס. גרואן מציע השקפה הפוכה, בטענו שהגישה המסורתית בדבר דעיכתה של הרפובליקה אינה נסמכת על ממצאים עובדתיים.

מאז הופעתו מודפס הספר המהפכה הרומית במהדורות חדשות מדי כמה שנים בידי הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, האחרונה שבהן הייתה ב-2002.

ארנאלדו מומיליאנו שיבח את הספר עם יציאתו ומוריץ בורה (Maurice Bowra) כתב ב-1939 על הספר: "עבודתו היא משכנעת ומעניינת באופן יוצא מן הכלל... זהו הספר הטוב ביותר שנכתב אודות ההיסטוריה הרומית מזה שנים רבות.

מבואות קצרים מאוד

מבואות קצרים מאוד (באנגלית: Very Short Introductions) היא סדרת ספרי עיון של הוצאת אוניברסיטת אוקספורד המגישה הקדמות תמציתיות לנושאים שונים, שנכתבו בידי חוקרים מומחים בתחום. חלק מהספרים הם הדפסה מחדש של טקסטים שכבר נדפסו כחלק מכתבים אחרים, אך רובם המכריע של כרכי הסדרה הם יצירה מקורית. מטרתה של סדרת "מבואות קצרים מאוד" היא לספק לקורא הכללי הקדמה נגישה ונוחה, אך גם תמציתית ומקיפה, למגוון תחומי ידע. בכרכיה יש בממוצע בין מאה למאתיים עמודים בגופן גדול, רוחב יריעה המספיק לסקור את התחום ללא שטחיות וגם להיות נוח ובסיסי. בסדרה יש קרוב ל-600 ספרים.

כל אחד מהכרכים נכתב על ידי מומחה בולט בתחומו. כך, לדוגמה, המבוא למרקס והגל נכתב בידי הפילוסוף פיטר סינגר; המבוא לקבלה בידי החוקר יוסף דן; והמבוא לשייקספיר בידי הסופרת ג'רמיין גריר.

"מבואות קצרים מאוד" עוסק במגוון אדיר של נושאים: פוליטיקה (ישנם מבואות אודות פאשיזם, דמוקרטיה, פוליטיקה בריטית, אנרכיזם, קומוניזם וכו'), דת (הינדואיזם, קתוליות, יהדות, אסלאם, אלוהים וכו'), אישים (שפינוזה, אלכסנדר הגדול, קיינס) ועוד רבים.

מוזיקה

מוזיקה היא אמנות סידור הצליל בזמן.

מרכיביה העיקריים הם גובה צליל (האחראי על מלודיה והרמוניה), קצב (מפעם, משקל וארטיקולציה), דינמיקה, גוון ומרקם. המילה "מוזיקה" נובעת מהמילה היוונית μουσική ("מוסיקי"), "(האמנות) של המוזות". "מוזה" משמשת כמילה כמעט נרדפת למילה "השראה", במיוחד בחיבור יצירות.

היצירה, הסגנון, החשיבות, ואף הגדרת המוזיקה עצמה משתנים בהתאם לתרבות ולהקשרים חברתיים. המוזיקה כוללת יצירות מסוגים שונים, מיצירות מאורגנות בקפידה, דרך אלתור מוזיקלי ועד צורות אלאטוריות (אקראיות לחלוטין). ניתן לחלק את המוזיקה לסוגות (סגנונות, ז'אנרים) ותתי-סוגות, אף על פי שהגבולות והיחסים בין סגנונות המוזיקה השונים הם לעיתים עדינים ביותר, פתוחים לאינטרפרטציה אישית, או אף שנויים במחלוקת. מבין האמנויות, ניתן לסווג את המוזיקה כאחת מאמנויות הבמה, האמנויות היפות, וכאמנות שמיעתית/קולית.

בתרבויות רבות, המוזיקה שזורה בקשר בל-ייפרם בחייהם של בני האדם. הפילוסופים היוונים וההודים העתיקים הגדירו את המוזיקה כצלילים המסודרים ב"מאוזן" כמלודיות או ב"מאונך" כהרמוניות. ביטויים נפוצים כגון "ההרמוניה של גרמי השמים" או "זו מוזיקה לאוזניי" מצביעים על כך שמוזיקה היא לעיתים קרובות מסודרת היטב ונעימה לשמיעה. עם זאת, המלחין בן המאה ה-20 ג'ון קייג' חשב כי כל צליל עשוי להוות מוזיקה, ואמר לדוגמה כי "אין רעש, רק צלילים". לפי המוזיקולוג ז'אן ז'אק נטייה, "הגבול בין מוזיקה ורעש מוגדר תמיד בהקשר תרבותי - ולכן אפילו בתוך חברה מסוימת, הגבול לא תמיד עובר באותו המקום; לעיתים רחוקות בלבד יש הסכמה כללית. ...לכל הדעות, אין רעיון כלל-עולמי יחיד - המגשר בין תרבויות - אשר מגדיר מה מוזיקה יכולה להיות, פרט לכך שהיא כוללת צלילים המשתנים בזמן".

מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים

מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים (באנגלית: The Grove Dictionary of Music and Musicians) הוא מילון אנציקלופדי של מוזיקה ומוזיקאים. ביחד עם "Musik in Geschichte und Gegenwart" בשפה הגרמנית, הוא העבודה העיונית הגדולה ביותר על מוזיקה מערבית. המילון יצא במספר מהדורות מאז שלהי המאה ה-19 ומשתמשים בו בהרחבה. בשנים האחרונות הוא נעשה זמין באופן מקוון באינטרנט.

מלחמת האזרחים האמריקנית

מלחמת האזרחים האמריקנית (באנגלית: The American Civil War) הייתה מלחמת אזרחים שהתרחשה בארצות הברית בשנים 1861 – 1865. 11 מדינות בדרום ארצות הברית, שתמכו בעבדות, הכריזו על פרישה מארצות הברית והקימו את קונפדרציית המדינות של אמריקה, הידועה יותר בשמה המקוצר "הקונפדרציה".

הקונפדרציה, בהנהגתו של ג'פרסון דייוויס, לחמה על עצמאותה מארצות הברית והציגה את מלחמת האזרחים כמלחמת העצמאות של הקונפדרציה. הממשל הפדרלי בארצות הברית נתמך בידי עשרים מדינות, רובן מצפונה של ארצות הברית, שבהן בוטלה העבדות, ובידי חמש מדינות שבהן העבדות עדיין הותרה, אשר נודעו כמדינות הגבול.

בין המניעים למלחמה היו הפערים הכלכליים בין 25 המדינות המוכרות בשמן המקוצר "האיחוד", שהיו בעלות אוכלוסייה רבה יותר ותעשייה מפותחת, לבין מדינות הדרום, אשר כלכלתן נשענה על חקלאות, וגידול הכותנה, מוצר הייצוא העיקרי, חייב שימוש בכוח אדם רב אשר התבסס על עבדים.

לאחר ארבע שנים של לחימה קשה ועקובה מדם (שרובה התרחשה בדרומה של ארצות הברית), נכנעה הקונפדרציה והעבדות בוטלה בכל רחבי ארצות הברית. הבעיות שהובילו למלחמה נפתרו רק בתקופת השיקום בסוף המלחמה שארכה 12 שנים (בין 1865 ל-1877).

בבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1860, המפלגה הרפובליקנית, בהנהגתו של אברהם לינקולן, ערכה קמפיין נגד הרחבת העבדות מעבר למדינות בהן התקיימה עד אז. הרפובליקנים היו חסידים נלהבים של לאומיות, ובמצע הבחירות שלהם בשנת 1860 קבעו כי כל איום לפירוק האיחוד ייראה כבגידה. לאחר הניצחון הרפובליקני בבחירות, ולפני שהממשל החדש נכנס לתפקידו ב-4 במרץ 1861, הכריזו 7 מדינות הכותנה על פרישתן מהאיחוד וחברו יחדיו כדי ליצור את הקונפדרציה. הן הממשל היוצא של הנשיא הדמוקרטי ג'יימס ביוקנן והן הממשל הנכנס של הנשיא הרפובליקני אברהם לינקולן דחו את חוקיותו של מהלך הפרישה, והכריזו עליו כמרד. שמונה מדינות נוספות בהן התקיימה עבדות דחו את רעיון הפרישה בשלב זה. הקונפדרציה לא זכתה להכרה דיפלומטית מאף מדינה זרה.

פעולות האיבה החלו ב-12 באפריל 1861, כאשר תקפו כוחות הקונפדרציה את המצודה של צבא ארצות הברית בפורט סאמטר שבמדינת דרום קרוליינה. תגובתו של לינקולן הייתה גיוס של צבא מתנדבים מכל מדינה באיחוד לכיבוש מחדש של השטח הפדרלי. תגובה זו הביאה להכרזת פרישה של ארבע מדינות תומכות עבדות נוספות. שני הצדדים גייסו צבאות; האיחוד תפס את השליטה במדינות הגבול בתחילתה של המלחמה והטיל סגר ימי על מדינות הקונפדרציה, אשר מנע מהן ייצוא כותנה עליו התבססה כלכלתן, וחסם את מרבית הייבוא. במזרח נותרה הלחימה היבשתית ללא הכרעה בשנים 62–1861, בהן הצליחה הקונפדרציה להדוף את התקפות האיחוד, שניסה לכבוש את בירת הקונפדרציה, ריצ'מונד, וירג'יניה. בחודש ספטמבר 1862 הפכה הכרזת האמנציפציה של הנשיא אברהם לינקולן, אשר הורתה על סיום העבדות במדינות הדרום, לאחת ממטרות המלחמה, והניאה את הבריטים מלהתערב בנעשה, על אף האינטרסים הכלכליים שהיו להם באזור.

מפקד הקונפדרציה, רוברט לי, ניצח בקרבות בווירג'יניה, אך בשנת 1863, לאחר קרב גטיסבורג, נעצרה התקדמותו צפונה והוא החל לסגת דרומה, תוך כדי אבדות כבדות. במערב השיג האיחוד שליטה על נהר המיסיסיפי, לאחר תפיסתה של ויקסבורג, ובכך חילק את הקונפדרציה לשניים. האיחוד הצליח להפיק תועלת לאורך זמן מיתרונו בציוד ובכוח אדם בשנת 1864 בהובלת יוליסס סימפסון גרנט, מול הקונפדרציה בהובלת הגנרל רוברט לי, בעוד הגנרל ויליאם שרמן מצבא האיחוד כבש את העיר אטלנטה וצעד אל הים. התנגדותה הצבאית של הקונפדרציה פסקה לאחר כניעתו של לי בפני גרנט בבית המשפט באפומטוקס ב-9 באפריל 1865.

מלחמת האזרחים האמריקנית הייתה אחת ה"מלחמות הטכנולוגיות" הראשונות. מסילות רכבת, טלגרף, ספינות קיטור ונשק בייצור המוני, היו בשימוש נרחב במהלכה. התרגול במלחמה כוללת, שפותח על ידי שרמן בג'ורג'יה, ומלחמת החפירות שנערכה סביב פטרסבורג (וירג'יניה) בישרו את אופי מלחמת העולם הראשונה ביבשת אירופה כחצי מאה לאחר מכן. מלחמת האזרחים האמריקנית נותרה המלחמה הקטלנית ביותר בתולדות ארצות הברית, עם כ-620,000 חיילים חללים ומספר לא ידוע של אבדות בקרב האוכלוסייה האזרחית. 10% מקרב גברים בטווח הגילאים 20–45 במדינות הצפון נהרגו או נפצעו, כמו גם 30% מכלל הגברים הלבנים בטווח הגילאים 18–40 במדינות הדרום. ניצחונו של הצפון סימן את סופה של הקונפדרציה ושל העבדות בארצות הברית, וחיזק את כוחו של הממשל הפדרלי. ההיבטים החברתיים, הפוליטיים, והכלכליים של המלחמה עיצבו את תקופת השיקום שנמשכה עד שנת 1877.

משחק חצי סגור

משחק חצי סגור או פתיחת חייל המלכה הבודד היא פתיחת אב בשחמט שמאופיינת ברצף המהלכים הבאים:

הלבן משחק 1. ד4 והשחור עונה לא סימטרית (כל מהלך מלבד 1...ד5) .

משחק חצי פתוח

משחק חצי פתוח או פתיחה א-סימטרית ובשמה הנוסף פתיחת חייל המלך הבודד היא פתיחת אב בשחמט שמאופיינת ברצף המהלכים הבאים:

הלבן משחק 1. ה4 והשחור עונה לא סימטרית (כל מהלך מלבד 1...ה5) .

נצרות פרוטסטנטית

הנצרות הפרוטסטנטית היא שם כולל למספר גדול של כנסיות המהוות ביחד את אחד הזרמים העיקריים בנצרות והשני בגודלו לאחר הקתוליוּת. הן חולקות שורה של עקרונות יסוד רופפים ושורשיהן בתפיסות שהתפתחו ברפורמציה הפרוטסטנטית של המאה ה-16, שמנהיגיה המרכזיים מרטין לותר וז'אן קלווין יצאו נגד הכנסייה הקתולית והאפיפיור.

המשותף להן הוא ביסוס הנוהג הדתי על כתבי הקודש לבדם ולא על מסורת הכנסייה והקביעה כי המקרא ניתן לפרשנות עצמאית, שלילת האפשרות לגאולה באמצעות מעשים טובים והדגשת האמונה כאמצעי היחיד לקבל את חסד האל, וסירוב להכיר בייחוד של מעמד הכמורה על פני יתר המאמינים. הפרוטסטנטים דוחים גם את פולחן הקדושים ומרים, אם ישו ושוללים את האמונה בטרנסובסטנציאציה של הלחם והיין בסעודת האדון, כפי שהיא מקובלת בקתוליות.

מלבד זאת וכתוצאה ישירה מהחופש הפרשני והיעדר היררכיה כנסייתית מוסדרת, קיים מגוון אדיר של תפישות ואמונות בקרב הפלגים הפרוטסטנטיים השונים, החלוקים ביניהם לגבי המובן המדויק של יסודות אלה והיבטים רבים נוספים. הם נעדרי כל מסגרת ארגונית אחידה, וקיימות רבבות כנסיות פרוטסטנטיות שונות כשחדשות נפתחות בהתמדה. הגדולות והמשפיעות כוללות את הלותרנים, הקלוויניסטים, המתודיסטים, הבפטיסטים, הפנטקוסטלים, האדוונטיסטים ועוד כמו גם רבות מאוד המתרחקות מכל זרם והנן עצמאיות לגמרי. בנוסף ישנה הכנסייה האנגליקנית הגדולה השוללת את האפיפיור אך קרובה בהרבה לקתוליות. מספרם של כלל הנטבלים בנצרות הפרוטסטנטית נאמד בבין 800 ל-900 מיליון נפש, החברים ביותר מ-30,000 זרמים מובחנים. לפרוטסטנטיות הייתה השפעה עמוקה על התרבות המערבית, בייחוד בעולם דובר-האנגלית והגרמנית, והיא מקושרת עם התפתחויות כמו עליית הקפיטליזם, האינדיבידואליזם והסובייקטיביות.

פתיחת איגוף

פתיחת איגוף היא פתיחת אב היפרמודרנית בשחמט שבה הלבן תוקף את המרכז מאחד או מ-2 האגפים עם כלים במקום לאכלסו ישירות עם רגלים. פתיחות אלה נפוצות מאוד ו-1. פ-ו3 או 1. ג4 (פתיחת איגוף) פופולריות לא פחות מ-1. ה4 (משחק פתוח) או 1. ד4 (משחק סגור).

צביאל רופא

צביאל רופא (נולד ב-12 באוקטובר 1956) הוא פעיל זכויות אדם, סופר, מרצה ומנחה קבוצות לעזרה עצמית. רופא ייסד את תנועת מתמודדי הנפש בישראל, והיה הראשון בארץ שהצהיר בגלוי על היותו אדם שלקה בנפשו תוך חשיפה מלאה של סיפורו האישי.

שדה מרס

שדה מרס (בלטינית: Campus Martius - "קמפוס מארטיוס", באיטלקית: קאמפו מארציו), הוא שמו של אזור ששטחו כשני קילומטר רבוע במרכז העיר רומא. המקום המשוער של שדה מארס הוא: מצפון - החל

מגבעת הקווירינאליס, היכן שכיום נמצא ארמון הקווירינל - מעונו הרשמי של נשיא איטליה, עד לדרום בשיפוע של גבעת פינצ'ו, אשר בבסיסה מצויה פיאצה דל פופולו, בתוואי של ויה דל קורסו. השדה תוחם על ידי גבעת הקפיטולין ונהר הטיבר.

האזור קרוי על שם שדה במיתולוגיה הרומית אליו הלכו הגיבורים הרומיים לאחר מותם.

תגליות במדבר יהודה (סדרת ספרים)

תגליות במדבר יהודה (באנגלית: Discoveries in the Judaean Desert או בקיצור DJD) היא סדרת הפרסומים הרשמית המונה כיום 40 כרכים, המסכמים את תוכן תגליות מגילות מדבר יהודה. הסדרה פורסמה על ידי הוצאת אוניברסיטת אוקספורד.

תיאודור מירון

תיאודור מירון (Theodor Meron; נולד ב-28 באפריל 1930 בקאליש, פולין) הוא משפטן יהודי-אמריקאי, ישראלי לשעבר, מומחה למשפט בינלאומי פומבי.

תקופת בית שני

תקופת בית שני היא תקופה בתולדות עם ישראל, אשר החלה בראשית שיבת ציון בשנת 538 לפנה"ס, והסתיימה בשנת 136, עם תום מרד בר כוכבא, אשר הסתיים בתבוסה והרס נרחב ליישוב היהודי בארץ ישראל. התקופה נקראת על שם בית המקדש השני והתיקוף מקובל על היסטוריונים, אף כי בית המקדש השני נבנה 22 שנה לאחר שיבת ציון, וחרב 65 שנה לפני כישלון מרד בר כוכבא.

במהלך התקופה הייתה התפתחות תאולוגית ורוחנית שכללה יצירה תרבותית ודתית ענפה וכן את עלייתם ונפילתם של זרמים דתיים, כהנים ומנהיגים. בסוף ימי בית שני, במאה הראשונה לספירה, הגיעה התפוצה היהודית לשיא היסטורי מבחינת חלקה באוכלוסיית העולם. ההערכות השמרניות נוקבות ב-2,000,000 איש (אומדנים מקסימליים מגיעים אף ל-8,500,000) מפרס ועד קרתגו, כשאוכלוסיית האימפריה הרומית כולה מנתה אולי 60,000,000 נפש.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.