הון

הון (בלעז: קפיטל באנגלית: Capital) הוא מונח המציין את מכלול הנכסים העומדים לרשותו של האדם (או גוף כלשהו), שיש בהם כדי לשמש אותו לצורך יצירת מוצר או הכנסה. המונח הון נמצא בשימוש רווח בתחומי הכלכלה, הפיננסים והחשבונאות, והגדרתו המדויקת משתנה על פי התחום וההקשר.

כלכלה

כיום, על פי רוב, מתייחס המושג הון בתחום הכלכלי לכסף או גילום אחר שלו, המשמש או עשוי לשמש את גוף לצורך פעולה עסקית או פיננסית כלשהי. אולם בתורת הכלכלה הקלאסית, התייחס המושג בעיקר לציוד, מבנים ומכונות המשמשים בהליך ייצור של מוצרים בידי יצרנים. על פי התאוריה הכלכלית הקלאסית, ההון הוא אחד משלושה גורמי ייצור (בצד אדמה ועבודה). בהגדרה זו, ההון הוא אותו מרכיב בגורמי הייצור שנוצר בידי האדם לשמשו בתהליך הייצור, בצד מה שניתן לו על ידי הטבע (גורם הייצור "אדמה") ויגיע-כפיו כשלעצמו (גורם הייצור "עבודה"). כל השלושה יחד הם מרכיבים חיוניים בתהליך הייצור הכלכלי. הגדרה זו היא של הכלכלן הקלאסי בן המאה ה-19 דייוויד ריקרדו, והיא רווחת בין כלכלנים מאסכולה זו ונגזרותיה.

קרל מרקס, אבי התורה המרקסיסטית, עסק רבות בהון בהגותו הכלכלית, והקדיש לו את אחד מחיבוריו החשובים ביותר – הקפיטל (שמשמעותו "ההון"). מרקס אימץ את הגדרותיו של ריקרדו בשינוי שם והגדרה קלים, אך הפיק מההגדרה משמעות שונה לחלוטין. מרקס הבחין בין "הון קבוע" (או "הון נח") המתייחס להשקעה בנכסים קבועים כמו הקמת מפעל, רכישת ציוד ומכונות, קניית חומרי גלם, דלק, וכדומה, ו"הון משתנה" (או "הון נע") שהוא חלק ההון המושקע בשכירת פועלים, תשלום משכורותיהם, וכדומה. מכאן הגיע למסקנות מרחיקות לכת לגבי העוולות בהתפלגות ההכנסות מההון הנהוגות בשיטה הקפיטליסטית.

פיננסים ושוק ההון

כיום, בשימוש הנפוץ, עוסק המושג הון באספקטים הפיננסיים של המונח. הגורמים הפעילים בשוק ההון – שהם בעיקרם הבורסה לניירות ערך, הבנקים, קרנות הנאמנות ושאר מוסדות פיננסיים, וכן ברוקרים ומשקיעים – נוהגים לכלול בהגדרת הון את האלמנטים המשמשים והנסחרים בשוק ההון – ניירות ערך (מניות, אג"ח, אופציות) ואמצעי תשלום למיניהם. האספקטים הפיזיים של הון – כגון מבנים ומכונות, שתפסו מקום מרכזי בחשיבתם של ריקרדו וכלכלנים אחרים לגבי הון, אינם לפיכך בהגדרה זו, שכן הם אינם אלמנטים הנסחרים בשוק ההון. למעשה, על פי ההגדרה הכלכלית הקלאסית, שוק ההון אינו עוסק באמת בסחר בהון, אלא בגיוס המשאבים הפיננסיים הנדרשים לצורכי אותן השקעות בהון הנדרשות במגזר .

חשבונאות

החשבונאות, העוסקת ברישום והפקת דו"חות של הפעילות הפיננסית בעסקים ותאגידים, מתעניינת פחות בסוג ההון – פיזי או פיננסי – ויותר במקור ההון. ברשות הפירמה נכסים רבים, פיזיים ופיננסיים, המשמשים אותה בפעילותה הכלכלית; אך מתוך שוויו הכספי של סך הנכסים, אומדת החשבונאות את חלקו שהוא "הון עצמי" (או הון בעלים), לעומת חלקו שהוא התחייבויות (או הון הלוואות), כלומר נמצא בידי הפירמה לשימושה באופן ארעי עד מועד פרעונו, ועל כן אינו חלק מהון הבעלים של הפירמה. מכאן שעל פי החשבונאות, ניתן לאמוד את הונו של עסק, תאגיד, ואפילו אדם, כסך נכסיו בניכוי סך התחייבויותיו. אומדן זה נותן למעשה את ההון העצמי, או השווי נטו.

הון אנושי ואינטלקטואלי

שימוש מודרני נוסף במונח הון הוא בהקשר של הון אנושי. זהו שימוש שאול בזרם הנאו-קלאסי המודרני, שכן בתאוריה הכלכלית הקלאסית ההון האנושי מוגדר בגורם הייצור "עבודה" ולא בגורם הייצור "הון". הגדרת חלק מגורם הייצור עבודה כ"הון אנושי" אומרת שלמעשה כמו הון פיזי, זהו משאב שניתן להשקיע בהגדלתו והשבחתו לצורך הגדלת התשואה שבשימוש בו, באמצעות השכלה, הכשרה מקצועית וכדומה. המושג "הון אנושי" מבדיל בין עבודה כ"יגיע כפיים" במובן הקלאסי, לעבודה במובנה היום המושתתת רבות על ידע. באופן דומה, יש המדברים על "הון אינטלקטואלי", כמושג במשמעות קרובה לקניין רוחני.

בנק

בַּנְק (בצרפתית: banque; מאיטלקית: banco – שולחן או ספסל (banca) שעליו שמים את המטבעות כדי לקבוע את ערכם) הוא מוסד פיננסי שעיסוקו העיקרי הוא טיפול ותיווך בכסף. פעולות הבנק הן: קבלת פיקדונות כספיים מפרטים, עסקים ותאגידים במסגרת חשבונות שקים, חיסכון או השקעה ומתן הלוואות לאחרים. הבנק ממלא תפקיד חשוב בכלכלה, בכך שהוא מתווך בין אלו שיש להם כסף שאינו דרוש להם באופן מיידי לבין אלו המבקשים להשתמש בממון זה למגוון מטרות. הבנק משלם לראשונים וגובה מהאחרונים ריבית, שהיא מחיר השימוש בכסף.

בכל הארצות בנקים נמצאים תחת פיקוח משום שבנוסף לתפקידיהם האמורים, הם גם מייצרים כסף באמצעות ההלוואות שהם נותנים, פעולה המיוחדת לבנקים בניגוד למוסדות פיננסיים אחרים. למערכת הבנקאות מקום חשוב ומרכזי בחיי הפרט והחברה מאחר שיש לה השפעה גדולה על רווחת כלל הציבור, על הקצאת מקורות במשק, על גודל אי-השוויון בהתחלקות ההכנסות במשק, על קצב פיתוח והתחדשות טכנולוגיים, על יעילות, על קצב צבירת הון במשק, על צמיחה, על קצב התפתחות חברות במשק ועל רמות תוצר לאומי גולמי שיקבעו במשק.

בנקאות התקיימה, בצורה כזו או אחרת, מאז המצאת הכתב. ראשיתם של המוסדות הבנקאיים המוכרים לנו כיום באירופה של ימי הביניים, והם התפתחו בד בבד עם המסחר ועליית המרקנטיליזם והקפיטליזם בעולם.

מוסדות שונים נקראים "בנק" בהשאלה, על אף שאינם עוסקים בהלוואות ופיקדונות כספיים. כאלו הם למשל בנק הזרע, בנק דם ובנק זמן.

בנק דיסקונט לישראל

בנק דיסקונט לישראל בע"מ (במקור בנק ארץ ישראל לדיסקונט בע"מ) הוא בנק מסחרי, שהוקם בארץ ישראל בימי המנדט הבריטי ופועל עד היום בישראל.

בנק דיסקונט הוא חברה ציבורית, הנסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב וכל מניותיו נמצאות בידי הציבור. הבנק מציע ללקוחותיו שירותים בנקאיים מקיפים בכל תחומי הפעילות הפיננסית, באמצעות רשת סניפים בפריסה ארצית ובאמצעות שירותי בנקאות ישירה ובנקאות מקוונת. לבנק פעילות מחוץ לישראל, באמצעות חברות בנות השייכות לו, וממוקד בתחומים עסקיים-מסחריים ובנקאות פרטית.

בנק לאומי לישראל

בנק לאומי לישראל בע"מ (מפורסם באמצעות המותג לאומי) הוא בנק ישראלי העוסק בכל תחומי הבנקאות. לבנק גם חברות בנות העוסקות בבנקאות בחו"ל.

נכון לחודש יולי 2016 מחזיקה מדינת ישראל ב-5.83% ממניות הבנק. יתר מניות הבנק מוחזקות בידי הציבור ונסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב.

גולדי הון

גולדי ג'ין הון (באנגלית: Goldie Jeanne Hawn; נולדה ב-21 בנובמבר 1945) היא שחקנית קולנוע, מפיקה, במאית וזמרת אמריקאית-יהודייה. זוכת פרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר וגם פרס גלובוס הזהב לשחקנית המשנה הטובה ביותר - סרט קולנוע.

הון עצמי

הון עצמי הוא מונח חשבונאי המייצג את עודף נכסי החברה על התחייבויותיה, בהתאם למאזן שלה. ההון העצמי מוגדר כהפרש בין סך הנכסים של החברה לבין סך ההתחייבויות שלה. אם הנכסים עולים על ההתחייבויות, ההון העצמי חיובי. אם המצב הפוך, ההון העצמי הוא שלילי ומתקיים גרעון בהון. במצב זה לחברה יש בדרך כלל הפסדים צבורים. לעיתים קרובות, חברות עם גרעון בהון נקלעות למצב של חדלות פרעון.

ככלל, שני הרכיבים החשובים ביותר בהון העצמי הם הון המניות (או ההשקעה הראשונית בתאגיד על ידי בעליו) והעודפים, שהם סך כל הרווחים שהחברה צברה אי פעם ושטרם חולקו חזרה לבעלי מניותיה. בחלק מהמקרים, קיים רכיב חשוב שלישי בהון העצמי: קרנות ההון. הדין בישראל קובע שאת העודפים ניתן לחלק לבעלי המניות, בין אם כדיווידנד או ברכישה עצמית. לעומת זאת, על פי רוב, אסור לחלק את הון המניות או את קרנות ההון. למעשה, קרנות הון נוצרות מתוך נכסים שנמצאו לפני כן, או היו עשויים להגיע, לעודפים, אלא שמסיבות שונות אין לאפשר חלוקה על בסיס אותם נכסים. נוסף על שלוש הקבוצות העיקריות הללו, קיימים מגוון רכיבים שעשויים להיכלל בהון העצמי, כגון התמורה שקיבלה החברה בעבור אופציות שהנפיקה (אופציות אינן מניות ולא נכללות בהון המניות, אך גם אינן התחייבויות, כך שהן מהוות רכיב נפרד בהון העצמי).

ההון העצמי הוא נתון מעין "וירטואלי" מכיוון שהוא מהווה את ההפרש בין שני נתונים "ריאליים" – סך נכסי החברה וסך התחייבויותיה. את שני הנתונים הללו מודדים על פי נכסים המצויים בעולם האמיתי (רכוש החברה וזכויותיה מחד; ההלוואות שנטלה והזכויות נגדה מאידך). גובה ההון העצמי הוא תוצאה של שתי המדידות האחרות. יש להון העצמי חשיבות רבה. הוא מייצג את הזכות שביושר (equitable right) של בעלי החברה (בניגוד לנושיה) כלפי מאגר הנכסים שלה. בסופו של דבר, מי שאמורים ליהנות מההון העצמי הם בעלי המניות; הוא אמור להגיע לידיהם בדרך זו או אחרת, בין אם בדיווידנד, ברכישה עצמית או בחלוקת נכסי החברה בעת פירוקה. ככל שחברה ממשיכה להתקיים, כך גם מניותיה ממשיכות להתקיים ועמן הזכות שהן מייצגות כלפי ההון העצמי. בעלי מניות נהנים משוויו של ההון העצמי, גם שלא בעקבות חלוקה או פירוק, פשוט על ידי מכירת המניה (בהנחה שהיא נמכרת לפי מחיר המייצג כראוי את חלקה בהון).

התנועות בהון העצמי של החברה מוצגות בדוח על השינויים בהון העצמי.

לעניין הערכת שווי, ההון העצמי בדרך כלל אינו מייצג את שווי החברה, מכיוון שאינו טומן בחובו את המוניטין ונכסים בלתי מוחשיים אחרים. כמו כן, ערך ההון העצמי אינו מתחשב בתזרימי המזומנים הצפויים של החברה, אילו תמשיך לפעול כחברה (הנחת העסק החי), לעומת שיטת DCF, שכן מתחשבת בהם. עם זאת, ניתן להתייחס אל ההון העצמי כסכום מינימלי אותו ניתן לדרוש תמורת החברה, שכן אם יוצע סכום נמוך יותר, ייתכן שמימוש כל הנכסים וכל ההתחייבויות יניב תמורה גבוהה יותר, עד לסך ההון העצמי. לעיתים, ייתכן ששווי החברה דווקא נמוך מההון העצמי; זאת, כאשר יש יסוד להניח שהחברה עומדת להפסיד כסף, לרבות במקרה בו נכסים רשומים במאזן לפי שווי הגבוה מערכם האמיתי.

הלבנת הון

הלבנת הון היא ביצוע פעולה ברכוש שמקורו בפשיעה - בעבירות מקור (כגון סחר בסמים, סחיטה, ניהול וארגון הימורים בלתי חוקיים, שוחד, סחר בנשק, סחר בבני אדם וכדומה), וזאת במטרה להסתיר או להסוות את מקורו של הרכוש, את זהות בעלי הזכויות בו, או את מיקומו, להטמיעו ברכוש לגיטימי ולהכינו לשימוש חוזר. בדרך זו ניתן להפוך "הון שחור", שהוא כסף שמקורו בעבירות חמורות, לכסף לגיטימי. בהתאם לחוק איסור הלבנת הון והצווים מכוחו, הלבנת הון היא עבירה פלילית.

כיום מוסדר תחום איסור הלבנת הון בצורה גלובלית, תוך שיתוף פעולה קפדני בין הרשויות בכל העולם, ועל רקע הדרישות שקבע הארגון הבינלאומי FATF - Financial Action Task Force שבו שותפה גם מדינת ישראל.

הלבנת הון עלולה לפגוע ביציבות של כלכלת מדינות רבות, יציבות המשטר, סיכונים לסקטור הפיננסי, פגיעה בשוק החופשי, וכן עלולה לגרום ללחץ בינלאומי על העסקים במדינה, ופגיעה במוניטין של המדינה.

המאבק בהלבנת הון מהווה אמצעי להקטנת המוטיבציה של העבריין לבצע עבירות ומאפשר פעולה נגד ראשי הפשיעה החמורה.

נהוג לזהות בהלבנת הון שלושה שלבים:

שלב ההרשמה Placement - השלב בו מוחדר הכסף אל תוך המערכת הפיננסית.

שלב הריבוד Layering - השלב בו נעשות פעולות לטשטוש מקורו של הכסף.

שלב ההטמעה Integration - השלב בו נמשך הכסף בצורתו החדשה, ה"מולבנת", על מנת לשמש את העבריין לניהול אורח חיים נורמטיבי.תחומי הפשיעה העיקריים הם לצורכי ארגוני פשיעה, שוחד ושחיתות, זיוף ומרמה, מימון טרור, הימורים, סחר בסמים, ואלימות.

דפוסי הלבנת הון העיקריים הם שימוש במזומן, העברות בינלאומיות, שימוש בנותני שירותי מטבע (צ'יינג'ים), ושימוש בחברות קש. כמו כן, שימוש בנדל"ן, הלוואות, ובעמותות וגמ"חים.

הנפקה

הנפקה, בבורסה לניירות ערך, היא פעולה המשמשת לגיוס הון על ידי הצעה של ניירות ערך לציבור. בישראל, הנפקה מכונה בחוק הצעה לציבור. תאגיד המעוניין לגייס כסף מהציבור יכול להנפיק בבורסה מניות, אגרות חוב, אופציות, ניירות ערך אחרים או שילוב של אלו באותה הנפקה. הנפקה יכולה להתבצע גם על ידי מציע שאינו המנפיק. לדוגמה, בעל מניות קיים בתאגיד יכול להציע את מניותיו לציבור דרך הבורסה. פעולה זו, של הנפקה בשוק המשני, היא נדירה יחסית.

הנפקה יכולה להיות ההנפקה הראשונה של התאגיד, או הנפקה של תאגיד שניירות הערך שלו כבר רשומים למסחר. הנפקה ראשונה של מניות מכונה הנפקה ראשונה לציבור. היא שהופכת חברה פרטית לחברה ציבורית. תאגיד שניירות הערך שלו כבר רשומים למסחר יכול להנפיק ני"ע נוספים מאותה סדרה או לגוון את סוגי ניירות הערך שבידי הציבור (למשל, חברה ציבורית שרק מניותיה נסחרות יכולה להנפיק מניות נוספות או להנפיק אג"ח, אופציות ועוד).

בהנפקה של מניות מגויס הון באמצעות מכירת חלק מהבעלות בתאגיד לציבור. לעומת זאת, בהנפקה של אגרות חוב (אג"ח) מגויס הון תמורת התחייבות להחזירו בתוספת ריבית ולעיתים גם הצמדה. אגרות חוב עשויות להיות מובטחות בשעבוד על נכסי החברה.

בטרם ההצעה לציבור, קיימת חובה לפרסם תשקיף. מסמך זה חייב לעבור את אישורם של גופים רגולטוריים (בישראל, הרשות לניירות ערך) בטרם יתפרסם. התשקיף מיועד לספק לציבור המשקיעים גילוי נאות אודות החברה, תחומי פעילותה, תוצאותיה הכספיות והסיכונים להם היא נחשפת בפעילותה. כמו כן, הוא כולל מידע על ניירות הערך המוצעים לציבור, הזכויות הצמודות להם והשימוש שהחברה מייעדת לתמורה שתתקבל מהנפקתם. הפרטים שאותם צריך לכלול בתשקיף נקבעים בתקנות שבסמכות שר האוצר. פרסום תשקיף מחייב התארגנות משמעותית מצד החברה המנפיקה. הליך פרסומו המחייב גם את היתר הרשות לניירות ערך, מורכב ואורך מספר חודשים שבהם גם עלול חלון ההזדמנות שמעניק שוק ההון להנפקה להיסגר.

הנפקה בבורסה מעניקה יתרונות כגון:

בהנפקת מניות – גיוס הון ללא עלויות ריבית ותוך שיפור בחוסן הפיננסי.

בהנפקת חוב – היעדר תלות במספר מצומצם של מוסדות המעניקים הלוואות, תוך אפשרות לגייס את החוב בריבית נמוכה יותר.

העלאת מיצוב החברה והקניית מכובדות לתדמיתה.

בסיס לגיוסי הון נוספים בעתיד.על חסרונותיה של ההנפקה בבורסה נמנים:

אם החברה הייתה חברה פרטית וזו הנפקה ראשונה (IPO), עלות המעבר לכללי דיווח של חברה ציבורית היא גבוהה. לעיתים, החשיפה אינה נוחה לבעלי השליטה.

בהנפקת מניות, בעלי המניות הקיימים עוברים דילול של אחוזי המניות שברשותם, עקב הגידול בהון העומד.

השקעה

בכלכלה ובמימון, השקעה, היא העברה של סכום כסף (או הון) לגורם אחר כדי לייצר הכנסה משני סוגים:

הכנסה פירותית (תשואה), כלומר הכנסה שוטפת מפירות ההשקעה, כגון דמי שכירות, דיבידנד או ריבית.

הכנסה הונית, כלומר הגדלת ערכה של ההשקעה, למשל בזכות גידול הביקוש לנכס זה.ההבדל בין הוצאה להשקעה הוא לעיתים דק ואינו ברור, אך ניתן לומר שהוצאה היא במישור הפירותי, כלומר היא מופיעה כניכוי מההכנסה השוטפת, והכרחית לשם ייצורה, בעוד שהשקעה היא במישור ההוני, כלומר תביא להכנסות בעתיד או על פני תקופה ארוכה.

חברת נמלי ישראל

חברת נמלי ישראל - פיתוח ונכסים בע"מ היא חברה ממשלתית האחראית על פיתוח נמלי הים המסחריים של ישראל אשר בחיפה, באשדוד ובאילת, והיא מקימה בימים אלה את הנמלים החדשים - נמל המפרץ בחיפה ונמל הדרום באשדוד. 98% מהסחר הישראלי עובר דרך נמלי הים, לכן פיתוחם חיוני למשק כלכלת ישראל.

טייקון

טייקון (מאנגלית: tycoon, יפנית: 大君) הוא תואר בלתי פורמלי לאיל הון, אדם בעל הון רב ועוצמה כלכלית רבה, בדרך כלל בעל דומיננטיות רבה בענף כלכלי מסוים.

התואר במשמעות זו התקבל באנגלית במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה, עם ההתפתחות הכלכלית המהירה בארצות הברית, שם זכו לתואר אילי הון בתעשיות של ניצול אוצרות טבע, שהבולטים בהם היו איל הנפט ג'ון ד. רוקפלר, הבעלים של חברת הנפט הענקית סטנדרד אויל (Standard Oil), איל הפלדה אנדרו קרנגי ואיל האנרגיה, סמואל אינסול, שהיה הבעלים של תחנות כוח ומסילות ברזל, ואחרים בתחומי התחבורה ובפרט בתחום הרכבות.

במאה ה-20 התפרסמו גם טייקונים בתחומים תעשייתיים אחרים, בתחומי ספנות, בנקאות ותקשורת (למשל איל העיתונות ויליאם רנדולף הרסט). חלקם של הטייקונים נודעו גם כנדבנים, ואחד הבולטים בהם היה אנדרו קרנגי.

כלכלה

כלכלה היא מכלול של פעילות אנושית, המכוונת להשגת האמצעים החומריים הדרושים לאדם לצורך קיומו ורווחתו. כלכלה היא גם תחום מחקר המוגדר על פי רוב כמדעי, העוסק ביחסים האנושיים והחברתיים שקשורים בהשגת אמצעים חומריים, והחוקים והיחסים החברתיים הנוגעים לייצורו וחלוקתו של קניין המשמש לצורכי אדם.

המחקר בתחום הכלכלה עוסק באופן בו משאבים נגישים (על סמך ההנחה הבסיסית כי אלה מצויים במחסור), כגון חומרי גלם - משמשים, מעובדים, מיוצרים, מוקצים, מופצים ונצרכים - כמוצרים. כמו כן עוסקת הכלכלה במגוון הקשרים ויחסי החליפין בין בני אדם במהלך ייצור מוצרים, שיווקם וצריכתם. בין השאר, נוגעים תחומי חקר זה בהליכים של ייצור, הפצה, מסחר וצריכה של מוצרים ושירותים.

המונח "אקונומיה" או "אקונומיקה", שפירושו "כלכלה" בשפות רבות הוא מונח שטבע הפילוסוף היווני אריסטו, לתיאור מדע העוסק בחקר חוקי משקי הבית. המילה אקונומיה מורכבת מהמילה היוונית οίκω (אִיקוֹ, בית או משק–בית) עם המילה νέμω (נֶמוֹ או נומוס, חוק). מונחים כמו "כלכלה מדינית", "כלכלה פוליטית", "כלכלה חברתית" או "כלכלה לאומית" שימשו את בני האדם החל מהמאה ה-17, אך במאה ה-20 הפך השימוש במונח "כלכלה" (economics) לבדה כנפוץ ושגור ביותר, בהשראת הספר "עקרונות הכלכלה" של אלפרד מרשל משנת 1890.

מימון

מימון הוא שם כולל לתחומים התאורטיים והיישומיים העוסקים בגיוס כספים, ניהול השקעות, תקצוב, ניהול פרויקטים וניהול סיכונים פיננסיים. מימון הוא מכלול הפעולות שאנשים וארגונים נוקטים בהן על מנת לנהל את כספם, או על מנת לגייס כספים לפרויקטים שהם מעוניינים בהם.

המילה "מימון" מקורה במילה ממון, ומימון כפשוטו הוא גיוס כספים למטרה כלשהי.

מעמד הפועלים

מעמד הפועלים (או מעמד העובדים, ולעיתים פרולטריון) הוא הכינוי למעמד הנמוך ביותר בחברה מתועשת. הכינוי נוצר בתחילה ככינוי גנאי, אך שינה את מובנו בעקבות השימוש שעשה בו קרל מרקס בתורה המרקסיסטית כתיאור לעובד שכיר, נטול רכוש משלו, בניגוד לבעלי הון או אמצעי ייצור המצויים בבעלותם כמו סוחרים, איכרים בעלי חלקת אדמה או הבורגנים העשירים. כיום, משמש המונח כהגדרה לשכירים שעוסקים בעבודה פיזית ולפעמים כהגדרה לכל השכירים הזוטרים.

ניהול

ניהול הוא תהליך או אוסף הפעולות של הנהגה והובלה של ארגון. בניהול נעשה שימוש במשאבים שונים, ובכלל זה משאבי אנוש, הון, נכסים חומריים ונכסים לא-מוחשיים, לצורך השגת מטרות שונות של הארגון.

ניהול הוא גם תחום אקדמי, אשר נלמד ונחקר באוניברסיטאות מובילות ברחבי העולם. בעבר, היה חלק מהפקולטה למדעי החברה, אך כיום ברוב האוניברסיטאות המובילות העיסוק בו נעשה בפקולטה נפרדת או כחלק מתוכנית נפרדת תחת תוכניות למנהל עסקים ומדיניות ציבורית.

עושר

עושר פירושו הון ורכוש רב. במשמעותו הבסיסית מתייחס העושר לאדם, ואדם עשיר הוא מי שלרשותו הון ורכוש רבים במידה ניכרת מהנדרש לקיומו. במשמעות רחבה יותר מתייחס המושג לקבוצה רחבה יותר של אנשים, כגון קהילה עשירה או תאגיד עשיר, ובמשמעות זו מדובר בקבוצה שעומדים לרשותה הון ורכוש רבים. בהשאלה משמש המושג לתיאורו של שפע, לא בהקשר של הון, למשל ציור עשיר בצבעים, צליל עשיר וכדומה.

קרן הון סיכון

קרן הון סיכון (באנגלית: Venture Capital fund, בקיצור VC) היא קרן השקעות פרטיות, המשקיעה כספים במיזמים אשר הערכת הסיכונים בהם היא גבוהה, מתוך ציפיה לתשואות גבוהות במקרה של הצלחתם. קרנות הון סיכון הן דרך השקעה מקובלת ונפוצה לגיוס הון לצורך השקעה בחברות הזנק ("סטארט-אפ") מתחום ההיי טק.

קרן השקעות פרטיות

קרן השקעות פרטיות (באנגלית: Private Equity) היא קרן שמוקמת למטרה של ביצוע השקעות. הקרן מנוהלת על ידי מנהל הקרן שיכול להיות אדם פרטי או חברה ייעודית שהוקמה לשם כך. בדרך כלל מדובר באיש או בקבוצה של אנשי עסקים שפועלים לגייס הון מגופים שונים, כגון קרנות פנסיה, חברות ביטוח, בנקים ומשקיעים פרטיים אמידים במיוחד, הנחשבים מבחינה משפטית לשותפים מוגבלים. המשקיעים מתחייבים להזרים לקרן ההשקעות הפרטית סכומי כסף, שיהוו בסיס לפעילות ההשקעה שלה. הקרן פותחת באיתור השקעות לפי מדיניות מוסכמת מראש, ופועלת לממש אותן בתום תקופה שנקצבה לה מראש. לקרן השקעות פרטיות יש מועד תפוגה שבו היא חדלה להתקיים - לרוב כעשר שנים, עם אפשרות הארכה במספר שנים נוספות. פעמים רבות, ימשיך מנהל הקרן בתפקודו ויגייס קרן חדשה שתמשיך את קודמתה.

תעשיית הקרנות הפרטיות להשקעות החלה לפעול בשנות ה-60' בארצות הברית. מאז היא התפשטה למדינות נוספות וכיום מונה אלפי קרנות המנהלות השקעות במאות מיליארדי דולרים. בישראל פועלות מספר קרנות השקעות פרטיות מקומיות שמתמחות בכלכלה הישראלית- כגון קרן פימי, קרן מרקסטון, קרן פייט, קרן שמרוק, קרן טנא, קרן ריאליטי קרן איתן וקרן קציר. כמו כן, פועלות בישראל קרנות בינלאומיות שעסקו ברכישות של גופים גדולים כחלק מהמדיניות שלהן, כמו קרן אייפקס.

שוק ההון

שוק ההון הוא השוק לניירות ערך, המתחלק לשוק המניות ושוק האג"ח. תפקידו לאפשר לחברות ולממשלה לגייס הון מהציבור, בדרך כלל לטווחים ארוכים.

שוק ההון כולל מערכת מורכבת של בנקים, ברוקרים ומוסדות פיננסיים אחרים (חברות ביטוח קרנות הנאמנות וקופות הגמל), הקשורים ביניהם באמצעות מערכות תקשורת ממוחשבות ואחרות לצורך קיום אפקטיבי ויעיל של ענייניהם העסקיים. הבורסה לניירות ערך תופסת מקום מרכזי בשוק ההון והיא למעשה טבורו של השוק, אך שוק ההון עצמו רחב-היקף וחורג הרבה מעבר לפעילותה של הבורסה, מכאן שהעסקות בשוק הפיננסי נעשות הן בבורסה והן מחוצה לה.

תעשייה

תעשייה, במובנה הרחב, היא קבוצה של עסקים אשר חולקים שיטה משותפת ליצירת רווחים. המונח גם משמש בהתייחסות לתחום כלכלי התפוקתי, המתמקד בייצור אשר כרוך בסכומים גדולים של הון השקעה זמין לפני שניתן להכניס רווחים, תחום זה נקרא גם תעשייה כבדה. בעל הון העוסק בתעשייה נקרא תעשיין.

התעשייה במובנה השני הפכה להיות המגזר העיקרי של ייצור באירופה וצפון אמריקה בזמן המהפכה התעשייתית. מצב זה שיבש את המסחר והפיאודליזם באמצעות התפתחויות טכנולוגיות רצופות ומהירות, כגון פיתוח הקטר, מכונת התפירה המכנית והתקדמויות ייצור בתחום הפלדה והפחם. מדינות תעשייתיות עברו למדיניות כלכלה קפיטליסטית. מסילות ברזל וספינות קיטור החלו להשתלב במהירות רבה בשווקים מרוחקים, ובכך איפשרו לחברות פרטיות להתקדם לעושר ולהיקפי פעילות עצומים במושגי אותו זמן.

בכלכלה ובתכנון ערים, "שימוש תעשייתי" הוא סוג של שימוש מרוכז בקרקע עליה ממוקמים עסקים כלכליים העוסקים בייצור ותפוקה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.