הוועדה לבחירת שופטים

הוועדה לבחירת שופטים היא הגוף הבוחר את השופטים בבתי המשפט בישראל; לאחר בחירתם, מתמנים השופטים לכהונה על ידי נשיא המדינה; הוועדה הוקמה ב-1953, בעקבות חקיקת חוק השופטים; כללי הרכב הוועדה נועדו להפחית השפעת לחצים פוליטיים על בחירת השופטים[1], אך הם מושא פולמוסי-ציבורי מתמשך.

טקס השבעת שופטי בית משפט שלום ומחוזי בישראל
טקס השבעת שופטי בית משפט השלום ומחוזי בישראל שהתקיים בבית נשיא מדינת ישראל, בתמונה יושבים: איילת שקד שרת המשפטים, הנשיא ראובן ריבלין ונשיאת בית המשפט העליון מרים נאור, אוקטובר 2015

מבנה הוועדה לבחירת שופטים

על פי חוק יסוד: השפיטה הוועדה מונה תשעה חברים, לפי החלוקה הבאה:

חוק בתי המשפט מוסיף שלושה תנאים:

  • נציגי הכנסת יבחרו בבחירה חשאית ויכהנו כל עוד הם חברי הכנסת שבחרה בם, או במקרה של בחירות עד לבחירת נציגים חדשים.
  • הנציגים הנבחרים של לשכת עורכי הדין ושל בית המשפט העליון יכהנו למשך 3 שנים.
  • לפחות נציג אחד של הכנסת, נציג אחד של השופטים, נציג אחד של הלשכה, ונציג אחד של הממשלה יהיו נשים. תנאי זה הוסף לחוק בשנת 2014.

הרכבה הנוכחי של הוועדה

לאחר כינונן של הכנסת העשרים והממשלה ה-34 חברי הוועדה הם:[3]

נציגי בית המשפט העליון

נציגי ממשלת ישראל

בבחירת שופטים לבית הדין לעבודה הנציג השני של הממשלה חייב להיות שר העבודה לכן בבחירת שופטים לבית הדין לעבודה מחליף שר העבודה והרווחה חיים כץ את השר משה כחלון כנציג הממשלה.

נציגי הכנסת

נציגי לשכת עורכי הדין

שאלת הרכב הוועדה

לאורך שנות קיומה של הוועדה למינוי שופטים הייתה השפעתם של חברי הוועדה שהם שופטי בית המשפט העליון גדולה: למרות שהם מהווים רק שליש מהוועדה, הרי הם קבוצה מגובשת ויציבה, בעוד ששאר החברים מפוצלים ומתחלפים בתדירות גבוהה יחסית. עד שנות ה-90 של המאה ה-20 והיבחרותו של דרור חוטר-ישי ליו"ר לשכת עורכי הדין, שלטו השופטים בוועדה באמצעות ברית שכרתו עם נציגי הלשכה, ובימי ממשלת נתניהו כרת אהרן ברק ברית עם שר המשפטים צחי הנגבי שזכה ממנו בתמורה ללגיטימציה ציבורית[7].

טרם מינויו לתפקיד שר המשפטים כתב פרופ' דניאל פרידמן כי יש לבצע שינוי מה בהרכב הוועדה, ובמקום ששלושת השופטים יהיו מבית המשפט העליון, יהיו שניים מהם שופטי בית משפט מחוזי או שופטי בית משפט מחוזי בדימוס. היתרונות שראה בכך הם בפיזור סמכויות (מניעת מסירת עמדת כוח לקבוצה קטנה יחסית של שופטי בית המשפט העליון), גישה אובייקטיבית יותר למועמדים והתקווה שלשופטים המחוזיים תהיה היכרות טובה יותר עם המועמדים לערכאות הנמוכות[8]. יושב ראש לשכת עורכי הדין לשעבר, יורי גיא-רון, הביע התנגדות לשינוי וטען שהגוף האחרון שיש לשנותו במערכת המשפט הוא הוועדה לבחירת שופטים[9].

אחדים מחברי הכנסת ניסו בזמנים שונים לשנות בחקיקה את מבנה הוועדה, בהם דוד טל ומיכאל איתן, עת היה יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט, אך הצעותיהם לא זכו לתמיכה מספקת.

ביוני 2009 נבחרו לוועדה שני חברים ימניים מטעם הכנסת השמונה עשרה, לאחר שאורי אריאל מהאיחוד הלאומי נבחר כנציג האופוזיציה בגברו על רוני בר און ממפלגת קדימה, והצטרף לדוד רותם מישראל ביתנו, נציג הקואליציה[10].

לקראת סוף שנת 2011 נדונה בכנסת הצעת חוק לשינוי הרכב הוועדה, כך שלשכת עורכי הדין תשלח נציג אחד של האופוזיציה ונציג אחד של הקואליציה, באופן דומה לנהוג בכנסת. תיקון זה נחשב כנועד לחזק את הימין בוועדה, כיוון שמועצת לשכת עורכי הדין הבוחרת את הנציגים לוועדה נחשבה באותה עת מעוז של השמאל. ההצעה שונתה מספר פעמים באופן מהותי במהלך הדיונים, ובין היתר הוצע לקיים בחירות חדשות לנציגי הלשכה (כיוון שהתקיימו בחירות לפי החוק המקורי לפני שעברה ההצעה), אך לפני הקריאה השנייה והשלישית החליטה הקואליציה להקפיאה.

ביוני 2013 נבחרו שני נציגי אופוזיציה לוועדה כנציגי הכנסת התשע עשרה (יצחק הרצוג ממפלגת העבודה ויצחק כהן ממפלגת ש"ס, שגברו על דוד רותם מהליכוד - ישראל ביתנו), אף שמאז 1992 נהוג היה לבחור נציג לקואליציה ונציג לאופוזיציה[11].

ביולי 2015 נבחרו שני חברי כנסת ממפלגות הימין כנציגי הכנסת העשרים: נורית קורן מהליכוד כנציגת הקואליציה, ורוברט אילטוב מישראל ביתנו כנציג האופוזיציה. בין מאי 2016 לנובמבר 2018, החל מהצטרפות ישראל ביתנו לקואליציה ועד פרישתה ממנה, שני נציגי הכנסת בוועדה היו חברי כנסת מהקואליציה. עתירה לבג"ץ נגד מצב זה נדחתה בנימוק של שיהוי, תוך שהשופטים משבחים את המנהג למנות נציג מהקואליציה ונציג מהאופוזיציה, וממליצים להסדירו בחקיקה או לפחות בתקנון הכנסת. השופטים גם הבחינו בין מצב שבו חבר כנסת עובר מהאופוזיציה לקואליציה לבין מצב שבו מלכתחילה נבחרו שני חברי כנסת מהקואליציה[12].

תפקידי הוועדה

עיקר תפקידה של הוועדה, כפי שמעיד שמה, הוא בחירת שופטים. הוועדה ממנה שופטים לכל הערכאות: בית המשפט העליון, בתי משפט מחוזיים ובתי משפט שלום. כן ממנה הוועדה שופטים לבתי משפט לתעבורה. הוועדה איננה ממנה דיינים לבתי משפט דתיים ואלו מתמנים בוועדות אחרות בעלות מבנה דומה. בנוסף למינוי שופטים, הוועדה ממנה את נשיא בית המשפט העליון ואת המשנה לנשיא. כן דנה הוועדה בהפסקת כהונת שופט כאשר נבצר ממנו למלא את תפקידו בגלל מצבו הבריאותי[13] או כאשר נשיא בית המשפט העליון, שר המשפטים או נציב תלונות הציבור על שופטים מציע לבטל את המינוי. ביטול מינוי יהיה ברוב של לפחות שבעה חברי הוועדה[14] ונעשה בהליך מעין משפטי[15] במקרים נדירים ביותר. הוועדה גם רשאית לאשר בקשה של שופט ליציאה מוקדמת לפנסיה.

תהליך בחירת השופטים

תהליך בחירתם של השופטים מוסדר בכללי השפיטה (סדרי העבודה של הוועדה לבחירת שופטים), התשמ"ד–1984. תהליך זה כולל:

  • הגשת מועמדות לכהונה על ידי המבקש להתמנות לשופט.
    • המבקש ממלא שאלון ובו קורות חייו וניסיונו. כמו כן עליו לצרף שמות ממליצים.
    • המבקש מוזמן לראיון בפני ועדת משנה הכוללת שלושה חברי ועדה שמחליטים האם המועמד ימשיך לקורס.
    • אם המועמד עבר קורס של המכון להשתלמות שופטים, נכללת חוות הדעת מהקורס בבקשה.
    • אם המבקש הוא שופט בערכאה נמוכה יותר מהערכאה אליה הוא מבקש להתמנות, הוא מתבקש לצרף עשרה פסקי דין מהשנתיים שקדמו לבקשתו.
  • הנהלת בתי המשפט פונה אל הממליצים לצורך קבלת חוות דעתם על המועמד.
  • פרסום המועמדות ב"רשומות" (ראו דוגמה), ולאחריו תקופת המתנה בת 45 יום לפחות, שבה רשאי כל אזרח לפנות לוועדה טרם הדיון, בהסבר מנומק מדוע אין לבחור במועמד מסוים.
  • ועדת משנה של הוועדה לבחירת שופטים, ובה שלושה חברים לפחות (ולפחות שופט אחד, עו"ד אחד וח"כ אחד) מראיינת את המועמד. אורך הראיון כ-20 דקות.
  • הוועדה לבחירת שופטים מתכנסת ומחליטה על אישור המינוי או דחייתו. החלטת הוועדה למנות שופט בכל הערכאות, להוציא לבית המשפט העליון, מתקבלת ברוב רגיל מבין החברים הנוכחים בפגישה. במינוי שופטי בית המשפט העליון בלבד, על פי חוק שיזם גדעון סער שנחקק ב-2008, דרוש רוב של 7 מ-9 חברי הוועדה או שניים פחות ממספר הנוכחים בפגישה (6 מ-8, 5 מ-7).
על-פי חוק חל חסיון על דיוני הוועדה והם אינם מפורסמים לעיון הציבור. חסיון זה ייחודי להליך מינוי שופטים, ובכל הליך בחירה למשרה ציבורית אחרת יש חובה לרישום ופרסום פרוטוקולים של הוועדות המאתרות.

בשנת 2009 חוללה הוועדה שינוי מהותי בהליך מינוי השופטים בישראל, וקבעה כי המועמדים יעברו מבחני התאמה וקורס, כמו כן הם ילוו בפסיכולוג שיבחן את התאמתם המנטלית; בניגוד לדעתה של נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש[16]. הקורס מועבר עד ידי 3 שופטים מכהנים (שניים מבית המשפט המחוזי ואחד מבית המשפט העליון, לעיתים שופטים בדימוס), ולצידם שני פסיכולוגים תעסוקתיים, והוא כולל סימולציות משפטיות שונות וראיון עם פסיכולוג במשך חמישה ימים. כנגד מתכונת קורס זה עלו טענות על התנהלות חסרת שקיפות, על כך שהוא מתנהל באופן בלעדי על ידי השופטים ללא שותפות גופים משפטיים אחרים (כדוגמת לשכת עורכי הדין), וכי הוא נותן העדפה לעוזרים משפטיים של שופטים ולאנשי פרקליטות המדינה (לעוזרים היכרות מוקדמת עם השופטים, ואנשי הפרקליטות הם חלק ממערכת המשפט), על חשבון עורכי הדין הפרטיים[17].

בחירתם של שופטי תעבורה מוסדרת בכללי השפיטה (סדרי העבודה של הוועדה לבחירת שופטים - שופט תעבורה), תשמ"ז-1986.

מינויים של שופטים מותנה, בנוסף לבחירתם על ידי הוועדה לבחירת שופטים, באישור טקסי על ידי נשיא המדינה. על כן, עד ששופט לא מונה בפועל על ידי נשיא המדינה ומינוי זה על ידי הנשיא התפרסם ברשומות השופט לא מונה עדיין והוועדה רשאית לחזור בה מהמלצתה[18].

הדחת שופטים

תפקיד נוסף של הוועדה הוא הדחת שופטים. הדבר נעשה בהמלצת שר המשפטים או נשיא בית המשפט העליון ודורש החלטה ברוב של 7 מחבריה. בימי המדינה הדבר נעשה פעם אחת, במקרה של השופטת הילה כהן[19][20] (היו מקרים נוספים של שופטים שפרשו מרצונם אך לא הודחו על ידי הוועדה, כדוגמת אליעזר מלחי).

שיטת הסניוריטי

מאז הקמת מדינת ישראל היה נהוג שהשופטים הוותיקים ביותר בבית המשפט מתמנים לתפקידי נשיאים וסגני נשיאים לבתי המשפט. נוהג זה מכונה שיטת הסניוריטי. על פי הנוהג, הוועדה לבחירת שופטים אינה בוחרת את הנשיאים וסגני הנשיאים אלא מאשרת את המועמד שנקבע על פי הנוהג. הוועדה סטתה מנוהג הסניוריטי עם בחירתה של השופטת נילי ארד ב-2009 לסגנית נשיא בית הדין לעבודה ושנה אחר כך לנשיאת בית הדין לעבודה, אף על פי שלא הייתה השופטת הוותיקה בבית הדין הארצי לעבודה[21].

כיום שיטת הסניוריטי נשארה אך ורק בבית המשפט העליון ובבית הדין הארצי לעבודה, בעוד ביתר בתי המשפט נבחרים הנשיאים וסגני הנשיא על ידי שר המשפטים בהסכמת נשיא בית המשפט העליון מתוך רשימת מועמדים שהומלצו על ידי ועדת איתור[22].

בבתי הדין האזוריים לעבודה נבחרים הנשיאים על ידי שרי המשפטים והעבודה בהסכמת נשיא בית הדין הארצי לעבודה מתוך רשימת מועמדים שהומלצו על ידי ועדת איתור[22].

על שיטת הסניוריטי נמתחת ביקורת לאורך השנים על ידי אנשי ציבור שונים. עיקר הטענה היא ששיטה זו מנוגדת לתפיסה שמעוגנת בחוק, לפיה על הוועדה לבחירת שופטים לבחור את הנשיא וסגנו, כאשר בשיטת הסניוריטי ניטלת מהם הבחירה והוועדה הופכת לחותמת גומי[23][24]. באוגוסט 2017 קיימה ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת דיון ציבורי מיוחד בסוגיית הסניוריטי. בדיון נטלו חלק משפטנים בכירים בהווה ובעבר, ביניהם שרת המשפטים איילת שקד, נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור, שרי משפטים ונשיאי בית המשפט העליון לשעבר, ואנשי אקדמיה ואחרים[25].

תולדות הקמת הוועדה

מינוי שופטים עד הקמת הוועדה

עד חקיקת חוק השופטים, היה שר המשפטים ממנה את השופטים, ורק מינוים של שופטי בית המשפט העליון היה טעון את אישור הממשלה והכנסת.

כאשר קמה מדינת ישראל, עזבו השופטים הערבים והבריטים שמונו על ידי שלטונות המנדט את הארץ, אך במרבית בתי המשפט נותרו שופטים יהודים שאפשרו את המשך פעולתם של בתי המשפט כבר למחרת הכרזת העצמאות. בבית המשפט העליון כיהן באותה עת שופט יהודי אחד בלבד, גד פרומקין. שר המשפטים הראשון, פנחס רוזן, החליט שלא להמשיך את כהונתו של פרומקין, ולמנות חמישה שופטים חדשים, והממשלה הזמנית ומועצת המדינה הזמנית אישרו את מינויים ביולי 1948. חמשת השופטים מונו לפי מפתח מפלגתי: הנשיא משה זמורה ויצחק אולשן היו מזוהים עם מפא"י, מנחם דונקלבלום היה מזוהה עם הציונים הכלליים, הרב שמחה אסף ייצג את הדתיים, ואילו שניאור זלמן חשין מונה משום שנחשב בטעות לרוויזיוניסט, אף שלא היה כזה, ולמעשה היה חבר בהגנה.

הקמת הוועדה

בפברואר 1951 עבר בכנסת בקריאה ראשונה חוק השופטים שהועלה על ידי שר המשפטים פנחס רוזן, בה נקבעו, בין היתר, דרכי מינוים של השופטים. בהצעת חוק זו הוצע כי את השופטים ימנה נשיא המדינה, לפי הצעת שר המשפטים, בהתאם להמלצתה של ועדה בת תשעה חברים שזה הרכבה: שר המשפטים (שיהיה היושב ראש), שר נוסף, נשיא בית המשפט העליון ושופט נוסף של בית המשפט העליון, היועץ המשפטי לממשלה (שיהיה רשאי למנות במקומו את פרקליט המדינה), דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, שני חברי הכנסת וחבר המועצה המשפטית (כיום לשכת עורכי הדין)[26][27]. החוק אושר בקריאה ראשונה, אך לא קודם. בתחילת 1953 הועלה החוק שוב[28]. כאשר הציג שר המשפטים פנחס רוזן את הצעת החוק במליאת הכנסת לפני הקריאה הראשונה, הוא הסביר את הצורך בשינוי השיטה כך: "החוק מחייב גם להבא את שיטת מינויים של השופטים ומעדיף אותה על שיטת בחירת השופטים. מינוי שופטים הוא עניין למומחים, ולמומחים בלבד, ואסור שענין זה ייהפך לעניין פוליטי. השופט שלנו אזרח הוא ככל האזרחים, וזכותו וחובתו ליצור לעצמו דעה פוליטית ולהצביע על-פיה בבחירות פוליטיות; אך היותו שופט אינה עולה יפה עם פעילות מפלגתית או פוליטית כלשהי; והדברים מן המפורסמים הם שאינם צריכים ראיה"[29].

במהלך הדיון בכנסת העלו מספר חברים הסתייגויות לגבי הרכב הוועדה. יעקב שמשון שפירא ובנימין ששון הזהירו מפני השתתפות פרקליט המדינה בוועדה, מאחר שתפקידו מחייבו להופיע בפני שופטים באופן יום יומי. בנימין ששון גם ביקש שבוועדה יהיו נציגים של הסתדרות עורכי הדין במקום חברי הכנסת. דוד בר-רב-האי התנגד להכללת נציג הסתדרות עורכי הדין בוועדה, באומרו שהאינטרס העצמי עלול להתגבר על האינטרס של המדינה. אליהו-משה גנחובסקי ביקש שיהיה לרבנים נציג בוועדה[28].

בסופו של דבר שונה נוסח הצעת החוק במהלך הדיונים בה. היועץ המשפטי לממשלה ודיקן הפקולטה למשפטים הוצאו מהרכב הוועדה והוספו נציג נוסף של המועצה המשפטית ושל בית המשפט העליון[30].

המחלוקת על דרך מינוי השופטים בישראל

שימוש בוועדה לבחירת שופטים אינו מקובל ברוב המדינות. במרבית המדינות הדמוקרטיות סמכות המינוי של שופטים מסורה לנבחרי הציבור[31][32].

לשיטה הישראלית לבחירת השופטים קמו מבקרים התומכים בשינויה. הם טוענים ששיטת הבחירה אינה מייצגת את הציבור כיאות, וכי כיוון שבית המשפט העליון דן בנושאים הנתונים במחלוקת פוליטית, שיטת הבחירה אשר בה נציגי הציבור הם מיעוט מן החברים בוועדה פוגמת בעקרונות הדמוקרטיה. המתנגדים לשינוי חוששים שיביא לפוליטיזציה יתרה של הוועדה ויגרום לבחירת שופטים על פי דעותיהם הפוליטיות ולא על פי כישוריהם המקצועיים.

אחת ההצעות לשינוי, של מרדכי הלר, היא לעבור לשיטה המזכירה את המינויים לבתי המשפט הפדרליים בארצות הברית, ובמידה מסוימת את השיטה שהייתה נהוגה בישראל לפני 1953: בסמכות ראש הממשלה להציע מועמדים, ובידי הכנסת הסמכות, לאחר הליך שימוע פומבי, לאשרם או לדחותם (הדבר הוצע עת היו נהוגות בחירות ישירות לראש הממשלה בישראל, והלר ראה בראש הממשלה ובכנסת שתי רשויות בלתי תלויות[דרוש מקור]). הוא אף העלה את האפשרות להוסיף ועדה מקצועית כדי להבטיח שהמועמדים יעמדו ברמה נאותה של כשירות[33].

בשנת 1996, קרא פרופסור שמואל שילה לשנות את שיטת הבחירה, לאופן בחירה של שופטים "שלא יהיו מעור אחד" כמו שנבע ב"הצהרת מונטריאול" מ-1983[דרושה הבהרה], בנימוק ש"ביהמ"ש העליון הופך בשנים האחרונות לזירה מעין פוליטית כיוון שנידונים בפניו עניינים בעלי אופי פוליטי-ציבורי"[34].

לעומת זאת, המכון הישראלי לדמוקרטיה תומך בהשארת המצב הקיים, ובהצעת החוקה שלו, נכללת השיטה הקיימת ללא כל שינוי[35]. גם נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, התבטא נגד הצעות לשינויים בדרך בחירת השופטים, וטען שלמרות שהשיטה הישראלית איננה חפה מבעיות, היא עולה על כל ההצעות לשפרה, וכי בעניין הזה עדיף שהמדינות האחרות ילמדו מישראל ולא ההפך[36].

בנובמבר 2017, במסגרת תוכנית התחקירים והראיונות "עובדה", נחשף הציבור לעומק השסעים בין חברי הוועדה כמו גם לבריתות ביניהם, למערך השיקולים והאינטרסים המנחים של חלקם (פוליטיים, עדתיים ועוד), ולמערכת יחסים בעייתית עם שופטים המתמודדים על קידום[37]. בעקבות שידור הכתבה, שיגרה נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, מכתב לנשיאי בתי המשפט בו מתחה ביקורת על התנהלות חלק מהשופטים ועל פוליטיזציה של הליך המינוי והסכנות הגלומות בכך[38].

בינואר 2019 נחשפה פרשת מינויי שופטים תמורת שוחד, במסגרתה נחקרים חשדות לפיהם אפי נוה, יושב ראש לשכת עורכי הדין, השתמש בהשפעתו על הוועדה על מנת למנות ולקדם שופטים תמורת שוחד מיני.

ועדות בחירה נוספות

במקביל לוועדה לבחירת שופטים פועלות מספר ועדות בחירה נוספות לתפקידי שיפוט, הפועלות באופן דומה.

הוועדה לבחירת דיינים

הוועדה לבחירת דיינים מופקדת, בהתאם לחוק הדיינים, התשט"ו-1955, על בחירת הדיינים למערכת בתי הדין הרבניים. הוועדה מוסמכת גם לסיים כהונתו של דיין, לדון בנבצרות של דיין מחמת מצב בריאותי, ולאשר בקשת דיין לפרישה מוקדמת. שר המשפטים מכהן על פי חוק כיושב ראש הוועדה, אך בממשלה ה-34 הועברו סמכויות שרת המשפטים בעניין זה לשר יובל שטייניץ[39].

חברי הוועדה:[40]

חברי הוועדה:

ועדה לבחירת שופטים צבאיים משפטאים

הוועדה מופקדת, בהתאם לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955, על מינוי השופטים הצבאיים המשפטאים.

חברי הוועדה:[41]

  • שר הביטחון, יושב ראש הוועדה
  • שרת המשפטים
  • נשיא בית המשפט העליון
  • שופט בית המשפט העליון שיבחר חבר שופטיו
  • עורך הדין שתבחר המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין
  • הרמטכ"ל
  • ראש אכ"א
  • נשיא בית הדין הצבאי לערעורים
  • שופט צבאי-משפטאי של בית הדין הצבאי לערעורים שיקבע נשיאו.

חברי הוועדה כיום:

ועדה לבחירת קאדים

הוועדה למינוי קאדים מופקדת, בהתאם לחוק הקאדים, התשכ"א-1961, על מינוי הקאדים למערכת בתי הדין השרעיים. הליך בחירת הקאדים מוסדר בכללי הקאדים (סדרי דיון ועבודה של הוועדה למינוי קאדים), התשנ"ו-1996, שנקבעו על ידי ועדת המינויים. סדרי הבחינות, המהוות חלק מתנאי הכשירות לכהונת קאדי, נקבעו בתקנות הקאדים (סדרי בחינות בכתב), התשס"ד-2003[43].

הוועדה מוסמכת גם לסיים כהונתו של קאדי, לדון בנבצרות של קאדי מחמת מצב בריאותי, ולאשר בקשת קאדי לפרישה מוקדמת. שר המשפטים מכהן כיושב ראש הוועדה. 

חברי הוועדה:[44]

  • שר המשפטים – יו"ר הוועדה.
  • שר נוסף. כאשר אין שר מוסלמי, רשאית הממשלה לבחור סגן שר מוסלמי.
  • שלושה חברי הכנסת, לפחות שניים מהם מוסלמים, שאותם בוחרת הכנסת בבחירות חשאיות.
  • שני קאדים מבית הדין השרעי לערעורים.
  • שני עורכי הדין, מהם לפחות אחד מוסלמי, שנבחרים בבחירות חשאיות על ידי המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין.

חברי הוועדה כיום:

  • שרת המשפטים, איילת שקד – יו"ר הוועדה.
  • שר נוסף – טרם מונה שר נוסף לאחר פטירתו של השר דוד אזולאי
  • הקאדי דאוד זיני, נשיא בית הדין השרעי לערעורים.
  • הקאדי עבד אלחכים סמארה, חבר בית הדין השרעי לערעורים
  • חבר הכנסת יואב בן צור – החל מ־22 ביולי 2015.
  • חבר הכנסת טלב אבו עראר – החל מ־30 באוקטובר 2017.
  • חבר הכנסת עיסאווי פריג' – החל מ־28 בנובמבר 2018.
  • עו"ד נביל שחאדה.
  • עו"ד גני ספפא.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ לפי דברי שר המשפטים פנחס רוזן בדיון בקריאה ראשונה בהצעת חוק השופטים, דברי הכנסת, 5 בינואר 1953, בעמוד 424: "חידוש אחר שחוק זה מחדש בפרשת מינויי שופטים הוא שמינויים אלה נעשים לתפקיד מתפקידי נשיא־המדינה. אי־תלותם של השופטים תמצא את ביטויה גם בכך, שאין מקבלים מינוי מידי הרשות המבצעת - לא בהשתתפות הרשות המחוקקת ולא בלעדיה - אלא מידי הנשיא. מאחר שלפי הקונסטיטוציצה שלנו אין הנשיא פועל אלא לפי הצעה ובחתימת קיום של אחד משרי הממשלה, הרי למינויי שופטים זקוק הוא להצעת שר־המשפטים, והצעת שר־המשפטים אינה ניתנת אלא על־פי המלצת ועדת־מינויים, שקיומה והרכבה קבועים עכשיו בחוק, ובה מיוצגים הרשות המבצעת - הממשלה, הרשות המחוקקת - הכנסת, הרשות השופטת - על ידי שופטים, וכן מקצוע המשפט התביעה הכללית, עורכי־הדין ומדע המשפט." ובאותו עמוד: "החוק מחייב גם להבא את שיטת מינויים של השופטים ומעדיף אותה על שיטת בחירת השופטים. מינוי שופטים הוא עניין למומחים, ולמומחים בלבד, ואסור שעניין זה ייהפך לעניין פוליטי. השופט שלנו אזרח הוא ככל האזרחים, וזכותו וחובתו ליצור לעצמו דעה פוליטית ולהצביע על-פיה בבחירות פוליטיות; אך היותו שופט אינה עולה יפה עם פעילות מפלגתית או פוליטית כלשהי; והדברים מן המפורסמים הם שאינם צריכים ראיה."
  2. ^ דורית גבאי, מעריב, עמ' 19, 25 באוגוסט 2009
  3. ^ הודעה על הרכב הוועדה לבחירת שופטים מ-30 ביולי 2015, י"פ 7087
  4. ^ http://elyon1.court.gov.il/heb/judge/doc/12062017P.pdf
  5. ^ ילקוט הפרסומים חוברת 7544
  6. ^ נוה וסקר בוועדה לבחירת שופטים, news1, ‏13/9/2017
  7. ^ נחום ברנע, "עליונים ותחתונים" ידיעות אחרונות, 22 בינואר 1999
  8. ^ ידיעות אחרונות, אפריל 2006
  9. ^ ראש הלשכה - "השינוי המוצע בהרכב הוועדה לבחירת שופטים הוא שינוי מזיק ולא נכון", 2 בינואר 2008, אתר לשכת עורכי הדין
  10. ^ אמנון מרנדה, בר-און לא יבחר שופטים: "אתה שקרן", באתר ynet
  11. ^ מורן אזולאי, מבוכה לקואליציה: הח"כים מרדו מאחורי הפרגוד, באתר ynet, 3 ביוני 2013
  12. ^ בג"ץ 9029/16 עו"ד יצחק אבירם ועו"ד שחר בן מאיר נ' שרת המשפטים ואחרים, ניתן ב-1 בפברואר 2017
  13. ^ חוק בתי המשפט, סעיף 13א
  14. ^ חוק יסוד: השפיטה, סעיף 7(4)
  15. ^ כללי השפיטה (סדרי העבודה בעניין סיום כהונת שופט לפי החלטה של הוועדה לבחירת שופטים), תשמ"ז-1986, אתר נבו
  16. ^ אביעד גליקמן, נגד ביניש? הוועדה קבעה מבחנים לשופטים, באתר ynet, 19 ביוני 2009
  17. ^ ענת רואה, בוגרי הקורס למיון שופטים: "בקורס נוצרת דינמיקה נגד כל דעה עצמאית", באתר כלכליסט, 16 באוגוסט 2015
  18. ^ בג"ץ 2778/11 בוריס קוסנוביץ נ' הוועדה למינוי שופטים, סעיפים 10 - 16
  19. ^ השופטת הילה כהן לא מוכנה לוותר; אמרה לשרת המשפטים כי תקיים חקירות נגדיות ותביא עדי הגנה מטעמה
  20. ^ יובל יועז, השופט היהודי המודח הראשון, באתר הארץ, 30 בנובמבר 2005
  21. ^ יובל יועז וחן מענית, ‏סטיב אדלר פורש: מי את נילי ארד, הנשיאה הנכנסת של ביה"ד הארצי?, באתר גלובס, 15 בנובמבר 2010
  22. ^ 22.0 22.1 נוהל מינוי נשיא
  23. ^ חזקי ברוך, לוין: הדיון בסניוריטי - הכשרת השרץ, ערוץ 7, ‏ט"ו בתמוז תשע"ז 09/07/17
  24. ^ שמחה רוטמן, השיטה הגרועה ביותר לבחור נשיא לעליון, מידה, ‏04.06.2017
  25. ^ חזקי ברוך ושלמה פיוטרקובסקי, שקד: מרגישה שכבלו את ידי, ערוץ 7, ‏ט"ו בתמוז תשע"ז 09/07/17
  26. ^ ה"ח התשי"ג 148, עמ' 90
  27. ^ מינוי שופטים, דבר, 27 בפברואר 1951
  28. ^ 28.0 28.1 חוק השופטים הועבר פה אחד לועדה, דבר, 6 בינואר 1953
  29. ^ פרוטוקול הכנסת מיום 5 בינואר 1953
  30. ^ אושר חוק השופטים, דבר, 21 באוגוסט 1953
  31. ^ אביעד בקשי, שינוי שיטת בחירת השופטים, קובץ PDF מאת המכון לאסטרטגיה ציונית, ‏אוגוסט 2011
  32. ^ אפרת אבן, שיתוף נציגי ציבור בהליך מינוי שופטים, המכון הישראלי לדמוקרטיה, ‏14 בינואר 2003
  33. ^ מינוי שופטים: הפתרון למשבר העליון, דעת, 1999
  34. ^ הארץ, 29 במרץ 1996
  35. ^ חוקי היסוד כתשתית לחוקה, פרק 5, סעיף 116
  36. ^ ברק ב"עליון" שלומי וינברג, אילן יונס ורונן פוליאק * מתוך עליון מס' 8
  37. ^ "הסוד השמור: כך ממנים שופטים בישראל. סרטו של עמרי אסנהיים ב"עובדה"". mako. 22 בנובמבר 2017. בדיקה אחרונה ב-23 בנובמבר 2017.
  38. ^ שלמה פיוטרקובסקי, חיות לשופטים: תמונה לא מחמיאה, ערוץ 7, ‏26/11/17
  39. ^ ועדה לבחירת דיינים, באתר של משרד המשפטים
  40. ^ סעיף 6 לחוק הדיינים
  41. ^ סעיף 187 לחוק השיפוט הצבאי
  42. ^ ראש לשכת עורכי הדין אפי נוה יהיה חבר בוועדה לבחירת שופטים
  43. ^ ועדה למינוי קאדים, באתר של משרד המשפטים
  44. ^ סעיף 4 לחוק הקאדים
אדמונד לוי

אדמונד אליהו לוי (11 באוקטובר 1941 – 11 במרץ 2014) כיהן כשופט בבית המשפט העליון וכחבר הוועדה לבחירת שופטים, עד ליציאתו לגמלאות באוקטובר 2011.

אלי גולדשמידט

אלי (אליעזר) גולדשמידט (נולד ב-17 באוקטובר 1953) הוא חבר הכנסת לשעבר ממפלגת העבודה.

אליעזר ריבלין

אליעזר ריבלין (נולד ב-28 במאי 1942) הוא שופט בית המשפט העליון בדימוס (2000–2012), והמשנה לנשיאת בית המשפט העליון משנת 2006 ועד לפרישתו. היה חבר הוועדה לבחירת שופטים ויו"ר ועדת הבחירות המרכזית. בשנים 2013–2018 כיהן כנציב תלונות הציבור על שופטים.

אפי נוה

אפי (אפרים) נוה (נולד ב-15 בדצמבר 1968) הוא עורך דין ישראלי, ראש לשכת עורכי הדין בישראל בשנים 2015–2019. קודם לכן כיהן כיושב ראש ועדת האתיקה במחוז תל אביב והמרכז, כראש מחוז תל אביב והמרכז, כחבר במועצה הארצית של לשכת עורכי הדין וכחבר בוועד המרכזי של הלשכה. הוא שותף מייסד במשרד עורכי הדין "אטיאס-נוה".

ב-13 ביוני 2017 נבחר על ידי לשכת עורכי הדין כאחד מנציגיה בוועדה לבחירת שופטים. כהונתו החלה בינואר 2018. נוה פרש מהוועדה בדצמבר 2018, לאחר שהוגש נגדו כתב אישום בחשד למספר עבירות.ב-16 בינואר 2019 נעצר ונחקר באזהרה כחשוד העיקרי בפרשה של שוחד מיני במינוי שופטים. בעקבות חשיפת הפרשה התפטר נוה מתפקידו כראש לשכת עורכי הדין.

בית המשפט העליון

בית המשפט העליון הוא המוסד השיפוטי הגבוה ביותר של מדינת ישראל. תפקידיו העיקריים של בית המשפט העליון הם דיון בערעורים על פסיקות שניתנו בבית המשפט המחוזי, ודיון כבית המשפט הגבוה לצדק כערכאה ראשונה.

בבית המשפט העליון מכהנים 15 שופטים, הנבחרים על ידי הוועדה לבחירת שופטים. כהונת שופט בבית המשפט העליון נמשכת עד פרישתו בגיל 70, אלא אם חדל לכהן קודם לכן. נשיאת בית המשפט העליון כיום היא השופטת אסתר חיות. מספר התיקים בהם דנים שופטי העליון נע בין 9,500 ל-11,500 מדי שנה לערך.משכנו של בית המשפט העליון בירושלים. תחום שיפוטו הוא כל שטח מדינת ישראל. בנוסף הוא מוסמך לדון בחלק מהעניינים הפליליים והאזרחיים (בעיקר של אזרחים ישראלים) הקשורים לשטחי יהודה ושומרון שבהחזקתה (במסגרת ערעור על פסקי דין של בתי משפט מחוזיים), וכן בפעולות המדינה בשטחים אלה.

חוק יסוד: השפיטה קובע, כי פסיקת בית המשפט העליון יוצרת תקדים מחייב לכל בית משפט בישראל, זולת בית המשפט העליון עצמו.

דורית ביניש

דורית בֶּינִיש (נולדה ב-28 בפברואר 1942), היא משפטנית ישראלית, פרקליטת המדינה בשנים 1989–1995, שופטת בית המשפט העליון משנת 1995, ונשיאת בית המשפט העליון החל מ-14 בספטמבר 2006 ועד לפרישתה משיפוט ב-28 בפברואר 2012. החל ממאי 2013, מכהנת ביניש כנגידת האוניברסיטה הפתוחה.

הנהלת בתי המשפט

הנהלת בתי המשפט היא רשות ציבורית, המופקדת על הניהול והארגון המנהליים של עבודת בתי המשפט בישראל. תחום פעולתה מתייחס לבית המשפט העליון, בתי המשפט המחוזיים, בתי משפט השלום ובתי הדין לעבודה.

בראש ההנהלה עומד מנהל בתי המשפט. כיום (2018) מכהן בתפקיד השופט יגאל מרזל.

ועדת השתיים

ועדת השתיים הוא הכינוי המקובל לוועדה מייעצת הפועלת בהתנדבות מטעם נשיא בית המשפט העליון. הוועדה מסייעת לאיסוף מידע על המועמדים למינוי כשופטים לבתי משפט מחוזיים בישראל, ומגבשת המלצות על קידומם לצורך גיבוש עמדת נציגי בית המשפט העליון בדיוני הוועדה לבחירת שופטים. הוועדה מכונה 'ועדת השתיים' מכיוון שמאז היוודע דבר קיומה היא מורכבת משתי שופטות בדימוס. ממצאיה של הוועדה נשמרים בסוד, ועד לשנת 2015 אף לא פורסם על קיומה. הנהלת בתי המשפט דחתה בקשות לעיון במסמכי הוועדה בטענה שמדובר בדיונים סודיים של הוועדה לבחירת שופטים, אשר אינה כפופה לחוק חופש המידע. ערעורים על החלטה זו שהוגשו על ידי התנועה למשילות ודמוקרטיה נדחו בידי בית המשפט המחוזי והעליון. בית המשפט העליון הוסיף ודחה בקשה לדיון נוסף, משמצא כי פסק הדין בסוגיה לא קבע הלכה חדשה.ועדת השתיים הוקמה בשנת 2007 על ידי נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש, שמינתה את השופטים בדימוס דליה דורנר ושלום ברנר. החל מתקופת נשיאותה של השופטת מרים נאור מכהנות בוועדה השופטות בדימוס עדנה ארבל ואורית אפעל-גבאי.

ח'אלד חוסני זועבי

ח'אלד חוסני זועבי (בערבית: خالد حسني زعبي; נולד ב-10 בנובמבר 1952) הוא עורך דין ערבי מוסלמי; כיהן כיושב ראש ועד מחוז הצפון בלשכת עורכי הדין בישראל (2003–2019) וכיהן כחבר הוועדה לבחירת שופטים (2011–2018), פעיל זכויות אדם.

חוק השופטים

חוק השופטים (תשי"ג, 1953) היה בתוקף בין 1953 לבין כניסת חוק בתי המשפט (נוסח משולב) לתוקף ב-1984. החוק קבע לראשונה מאז עצמאות מדינת ישראל הוראות לגבי כשירות למינוי שופטים; אופן מינוי השופטים (בידי נשיא מדינת ישראל ועל פי הצעת ועדת מינויים); הוראה בדבר אי תלותם של השופטים. כמו כן קבע החוק הוראות לשיפוט משמעתי של שופטים.

מטרת החוק הייתה מתן גושפנקה משפטית-חוקית לאי תלותה של הזרוע השיפוטית במדינה. כבר ב-1951 היה ניסיון להעביר חקיקה בנושא, אך בשל חילופי גברי תכופים בכנסת ובממשלה, הדבר לא התאפשר. ההיסטוריונית של המשפט פנינה להב טוענת כי העובדה כי עברו חמש שנים עד לחקיקת החוק מעידה על חוסר יציבות מערכתית ובעייתיות בהפרדת רשויות. יצחק אולשן מעיד ספרו "דין ודברים", כי גם במהלך עיצוב החוק היו חילוקי דעות, שחלקם נבעו מן העובדה כי חלק מן המחוקקים ראו נגד עיניהם את דמותו של פנחס רוזן (שלא נטה להתערב בשיקולי השופטים והחלטותיהם) ולפיכך התקשו להבין את חשיבות ההפרדה בין הרשות המבצעת (משרד המשפטים) ומינוי השופטים. להב עוד טוענת, כי העברת החוק איפשרה שיקול דעת נרחב יותר לשופטים ומביאה לראייה את פסק דין "קול העם".[דרוש מקור]בין המקדמים העיקריים של החוק היה שר המשפטים פנחס רוזן. שופטי בית המשפט העליון דאז (משה זמורה, יצחק אולשן, שמעון אגרנט ומשה זילברג) היו בין היועצים. אחרים היו יואל זוסמן ומשה לנדוי, שמונו מיד לאחר העברת החוק לשופטי בית המשפט העליון. בשל מצבו הבריאותי של השופט זמורה, הופנתה תשומת הלב גם לצורך בממלא מקום נשיא בית המשפט העליון, והתואר הוכנס לחוק (ממלא המקום הראשון היה אולשן).

בעקבות החוק הוקמה הוועדה לבחירת שופטים.

חנן מלצר

חנן מלצר (נולד ב-12 באפריל 1951) הוא משפטן ישראלי המכהן כשופט בבית המשפט העליון (מאז 2007), וכמשנה לנשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות. מכהן כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית של הבחירות לכנסת ה-22.

יואב יצחק (עיתונאי)

יואב יצחק (נולד ב-1957) הוא עיתונאי-חוקר ישראלי ובעליו של אתר האינטרנט "חדשות מחלקה ראשונה".

יעקב רובין (עורך דין)

יעקב רובין (1 בספטמבר 1936 - 29 באפריל 2012) היה מבכירי עורכי הדין בישראל, ראש לשכת עורכי הדין בין השנים 1987–1991.

ניל הנדל

ניל הנדל (נולד ב-27 באפריל 1952, ארצות הברית) הוא שופט בבית המשפט העליון, לשעבר סגן נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע. החל ממרץ 2018 משמש הנדל כחבר הוועדה לבחירת שופטים. הנדל משמש גם כיו"ר הוועדה לאישור עורכי דין הרשאים לייצג בבתי הדין הצבאיים (ועדה לאישור סנגורים).

נשיא בית המשפט העליון

נשיא בית המשפט העליון הוא שופט משופטי בית המשפט העליון בישראל, העומד בראש בית המשפט העליון, ומתוקף כך יש לו השפעה רבה על מערכת בתי המשפט בישראל בכללה.

נשיאת בית המשפט העליון הנוכחית היא אסתר חיות, שהושבעה ב-26 באוקטובר 2017.

עדנה ארבל

עדנה ארבל (נולדה ב-22 ביוני 1944) פרקליטת המדינה בשנים 1996–2004, ושופטת בית המשפט העליון בשנים 2004–2014.

צחי ברוורמן

יצחק (צחי) ברוורמן (נולד ב-1959) הוא מזכיר הממשלה של מדינת ישראל.

שופט

שופט הוא אדם המכריע, בבית המשפט, בסכסוך בין מספר צדדים, או מכריע בתביעה פלילית שהגישה המדינה נגד נאשם.

השופטים הם המרכיבים את הרשות השופטת, והם אמורים למלא את תפקידם על-פי החוק, ללא משוא פנים וללא שיופעלו עליהם לחצים להטיית הדין.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.