ההתיישבות העובדת

ההתיישבות העובדת הוא שם כולל, שהיה מקובל בתקופת היישוב (וגם שנים רבות לאחר קום המדינה ועד עתה) לציון תנועות התיישבות ויישובים שהיו קשורים עם מפלגות פועלים ותנועות עובדים בארץ, בעיקר עם תנועת העבודה ובכלל זה עם ההסתדרות וגופים הקשורים לה.

היישובים שנכללו במושג זה היו, רובם ככולם, אגודות שיתופיות חקלאיות כגון: קיבוצים, קבוצות, מושבים ומושבים שיתופיים. מושבות, ערים ויישובים עירוניים, גם אם הזדהו עם ההסתדרות ועם מפלגות הפועלים והיו "מעוזים סוציאליסטיים" (כמו קריית חיים), לא נחשבו חלק מן ההתיישבות העובדת.

PikiWiki Israel 7271 Kibbutz Shahar 1946
חברי קבוץ "שחר" בראשית התיישבותם

עקרונות

עקרונות ההתיישבות העובדת כללו:

  • התקיימות על עבודה עצמית ואי-ניצול הזולת.
  • עזרה הדדית בין חברי היישוב.
  • חיי שיתוף (בדרגות שונות).
  • סולידריות של כלל ציבור העובדים.
  • ציונות (אם כי מספר קטן של יישובים חרדיים לא השתייכו למסגרת ציונית).

אמנם עקרונות ההתיישבות העובדת חייבו עבודה עצמית והימנעות מהעסקת עובדים שכירים, אולם העסקת עובדים שכירים הייתה נהוגה בהתיישבות העובדת במשך שנים רבות, בתחילה בעבודות חקלאיות עונתיות ולאחר מכן גם בעבודות קבועות. דיונים רבים והתלבטויות התקיימו בהתיישבות העובדת בנושא "חיסול העבודה השכירה".

הקיבוצים דגלו בהשקפת עולם של שיתוף מלא, הן בייצור והן בצריכה (הקיצוניים ביותר היו יישובי הקיבוץ הארצי). המושבים השיתופים באו אחריהם וגרסו שיתוף מלא בייצור ויתר חופש לחברים בצריכה. המושבים היו בקצה השני של הקשת והחזיקו בהשקפה לפיה כל משפחה היא יחידה כלכלית נפרדת הקשורה ליתר חברי המושב בכללים של עזרה הדדית.

רוב יישובי ההתיישבות העובדת החזיקו בהשקפת עולם סוציאליסטית וחלק גדול מהם אף הזדהה תקופה ארוכה עם המשטר הסובייטי. עם זאת היו גם יישובים דתיים (ברובם בעלי השקפה סוציאליסטית מתונה) וכן יישובים לא-סוציאליסטים בעלי השקפה ליברלית (יישובי העובד הציוני).

ארגונים מרכזיים

יישובי ההתיישבות העובדת השתייכו בעיקר לארגונים הבאים:

תנועות התיישבותיות עיקריות היו:

ההתיישבות העובדת היוותה בסיס חשוב של ארגון ההגנה. הפלמ"ח הוקם ביישובי ההתיישבות העובדת ונתמך על ידי היישובים ועל ידי תנועותיהם ההתיישבותיות העיקריות.

לקריאה נוספת

  • מוטי זעירא, קרועים אנו, זיקתה של ההתיישבות העובדת בשנות העשרים אל התרבות היהודית, ירושלים : הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשס"ב-2002.
  • עדה שיין, שלמה בר גיל, וישבתם בטח : ניצולי השואה בהתיישבות העובדת, 1955-1945, ירושלים : הוצאת יד ושם, תש"ע 2010.
אברהם הרצפלד

אברהם הֶרצפֶלד (פוסטרלקו) (נולד: ה' בסיוון תרמ"ו, 8 ביוני 1886. נפטר: ב' באלול תשל"ג, 30 באוגוסט 1973) היה חלוץ איש העלייה השנייה, פעיל ציוני, ממייסדי מפלגת "אחדות העבודה" ובין יוזמי הקמת ההסתדרות הכללית, חבר הכנסות הראשונה עד החמישית. הרצפלד נודע בפעילותו למען יישוב ארץ ישראל ובהתמסרותו להקמת נקודות יישוב, בעיקר של ההתיישבות העובדת, בכל רחבי הארץ.

דבר (עיתון)

דָּבָר היה עיתונה היומי של ההסתדרות הכללית, והופיע בין 1925 ל-1996.

הגבעטרון

הגֶּבַעטרון היא להקת זמר המתמקדת בשירי ארץ-ישראל, שהחלה לפעול בראשית ימיה של המדינה ופעילה עד היום. הלהקה זכתה בפרס ישראל על מפעל חיים לשנת ה'תשס"ז.

המרכז החקלאי

המרכז החקלאי הוא ארגון שנוצר בתקופת היישוב ואשר היווה מסגרת משותפת של גופי ההתיישבות העובדת ושל עובדי החינוך החקלאי. בתקופתו הראשונה, עמד בראשו כארבעה עשורים אברהם הרצפלד איש העלייה השנייה.בשנת 1956 החליף את הרצפלד יצחק שפירא, שעמד בראשו במשך כעשרים שנה עד 1975 ויזם את בניית ביתו של המרכז, בשדרות שאול המלך 8 בתל אביב.

המרכז החקלאי נבחר אחת לארבע שנים על ידי הוועידה החקלאית המורכבת מנציגי חברי הסתדרות הפועלים החקלאיים שהוקמה בשנת 1919. עם הקמת ההסתדרות הכללית בשנת 1920 היוותה הסתדרות הפועלים החקלאים (שכללה עובדים חקלאים שכירים ועצמאים) חלק מרכזי של ההסתדרות. בשנת 1994, לאחר השינוי הארגוני בהסתדרות, שהפכה להיות איגוד מקצועי גרידא, נותק הקשר של ההסתדרות עם המרכז החקלאי.

גם לאחר הניתוק מההסתדרות המשיך המרכז החקלאי לפעול ותפקידו המרכזי היה יצוג החקלאים והאינטרסים שלהם מול מוסדות השלטון. החל מ-2001 אוגד המרכז החקלאי עם נציגי ארגוני המגדלים החקלאיים ועם נציגי התנועות ההתיישבותיות לידי גוף שנקרא התאחדות חקלאי ישראל.

הסתדרות הפועל המזרחי

הסתדרת הפועל המזרחי היא התאגדות מקצועית, שהוקמה על ידי פועלים דתיים ציונים, בשנת 1922. הסתדרות זו הייתה בתחילת דרכה חלק ממפלגת "המזרחי", ושנים אחדות לאחר ייסודה הפכה לאיגוד מקצועי עצמאי הקשור עם מפלגת הפועל המזרחי (ולאחר מכן - המפד"ל).

הסתדרות הפועל המזרחי שיתפה פעולה עם ההסתדרות הכללית, הייתה חברה במחלקה לאיגוד המקצועי של ההסתדרות והגיעה להסכם בדבר ביטוח כל חבריה בקופת החולים של ההסתדרות (בתקופה שלפני הפרדת קופת החולים הכללית מן ההסתדרות).

הסתדרות הפועל המזרחי מאגדת עובדים על בסיס ציוני-דתי, לאור מספר מטרות:

ייסוד חברת עובדים דתית-לאומית, כמקבילה לחברת העובדים של ההסתדרות הכללית.עידוד ההתיישבות העובדת בארץ ישראל, כחלק מהרעיון הציוני של תנועת "המזרחי".סיוע בכל תחומי התעסוקה לציבור הציוני-דתי.בהתאם למטרות אלו הקימה הסתדרות זו קבוצות קבלניות בענפי חקלאות ובניין, בנק (שהתאחד עם בנק המזרחי שהולאם במשבר מניות הבנקים והופרט לאחר מכן) ובנק למשכנתאות ("בנק אדנים למשכנתאות"), חברה משכנת ("משהב"), קרן פנסיה (גילעד), אגודות שיתופיות, קיבוצים, ומושבי עובדים.

הסתדרות הפועלים החקלאיים

הסתדרות הפועלים החקלאיים, או ההסתדרות החקלאית הייתה ארגון מקצועי של פועלים וחקלאים יהודים חברי מפלגות הפועלים הציוניות, אשר הוקם בשנת תרע"ח 1918.

כאשר הוקם הארגון על ידי אנשי "אחדות העבודה", היו רוב חבריו אנשי העלייה השנייה ומיעוטם אנשי השלישית; רובם היו חברי ארגוני פועלים שהוקמו שנים ספורות קודם לכן, הסתדרות הפועלים החקלאיים בגליל וביהודה, והסתדרות פועלי השומרון.

לאחר הקמת ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, בחיפה בטבת תר"ף דצמבר 1920, הצטרפו אליה חברי "ההסתדרות החקלאית" כחברים מן המנין. ובמקביל, הצטרפה "ההסתדרות החקלאית" או בשמה האחר, "המרכז החקלאי", כאיגוד מקצועי של חקלאים וכאגודה של יישובי ההתיישבות העובדת, במסגרת ההסתדרות הכללית, עד 1969. המוסדות הנבחרים של "המרכז החקלאי" מנוהלים על ידי מזכירות המונה 21 חברים, וכן, נערכת ועידה חקלאית, בכל ארבע שנים, שבה מיוצגים חברי המרכז על ידי 501 צירים.

בתקופת המנדט וגם בעשורים הראשונים לאחר הקמת המדינה, היה "המרכז החקלאי" גוף בעל עוצמה כלכלית שזכה להערכה רבה, בשל תרומתו לפיתוח החקלאות, הכלכלה ואף התרבות, ביישוב ובחברה הישראלית. מאז שנות השבעים של המאה ה-20, ועם ירידת קרנה של ההסתדרות הכללית, מסגרת האם שלו, התמעטה עוצמה זו.

במשך השנים, ההסתדרות החקלאית עסקה בעזרה לחקלאים חברי ההסתדרות הכללית, ובכלל זה הוצאה לאור של ספרות הקשורה לחיי החקלאים בארץ. בין השאר, היא הייתה שותפה עם משרד החקלאות, המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית ובנק החקלאות לישראל בהוצאת האנציקלופדיה לחקלאות.

התיישבות

התיישבות היא פעולה, שמהותה:

הבאת אנשים (הנקראים מתיישבים) למגורי קבע באזור (או תחום) גאוגרפי מסוים (הנקרא אזור ההתיישבות) או הגעתם של מתיישבים בכוחות עצמם, כדי להתגורר באופן קבוע באזור זה.

הכנת התשתית (או להשתמש בתשתית קיימת) לאכלוס אזור ההתיישבות באנשים, לשם מגורי קבע.תשתית זו כוללת לכל הפחות תשתית מגורים (בתים), אך עשויה לכלול גם מבנים אחרים, תשתיות מים, אנרגיה, ביוב, תחבורה וכיוצא באלו.

התנועה הקיבוצית

התנועה הקיבוצית הוא שם כולל, שהיה מקובל בתקופת היישוב (וגם שנים רבות לאחר קום המדינה ועד עתה) לציון כלל תנועות ההתיישבות הקיבוציות שבמסגרת ההתיישבות העובדת. תחת כותרת זו פעלו שלוש תנועות קיבוציות גדולות (כל אחת עם כ-40.000 נפש), הקיבוץ המאוחד, איחוד הקיבוצים והקבוצות, והקיבוץ הארצי, ורביעית הייתה תנועה קטנה יותר, הקיבוץ הדתי. ב-1980 אוחדו שתי הראשונות לתק"מ (תנועה קיבוצית מאוחדת), ובשנת 1999 הוקם איחוד של התק"ם - התנועה הקיבוצית המאוחדת, עם תנועת הקיבוץ הארצי של השומר הצעיר שנקרא התנועה הקיבוצית. החל מיוני 2015, מכהן ניר מאיר כמזכ"ל התנועה.

התנועה למען ארץ ישראל השלמה

התנועה למען ארץ ישראל השלמה היא תנועה של אישי ציבור ואנשי רוח מימין ומשמאל שקמה ביולי 1967, כחודש לאחר מלחמת ששת הימים, ודגלה באידאולוגיה של ארץ ישראל השלמה. התנועה קראה להחזיק בשטחי יהודה והשומרון וחבל עזה, חצי האי סיני ורמת הגולן שנכבשו במלחמה זו, ולהתיישב בהם.

יוסף פיין

יוסף פיין (1903 – 15 במאי 1949) היה איש ההתיישבות העובדת בצפון ארץ ישראל, מפקד בכיר ב"הגנה" וחבר קיבוץ דגניה א'.

ילד שמנת

ילד שמנת (בתחילה – ילד תנובה) הוא כינוי ישראלי הלועג לילד או לבן נוער שצמח אצל משפחה מבוססת ובסביבה מפנקת, גדל בתנאי שפע ואינו יודע מחסור ודאגות פרנסה מהם. כינוי זה משמש שם גנאי למי שהורגל בילדותו לחיי רווחה ומותרות, ודומה ל"נולד עם כפית זהב (כסף) בפה".

מקור הביטוי בתקופת הצנע של שנות ה-50, אז התייחס הביטוי, בגלגולו המקורי ילד תנובה, בעיקר לילדי ההתיישבות העובדת (קיבוצים ומושבים, בשונה מילדי היישובים העירוניים) אשר נחשבו, גם אם לא על בסיס עובדתי, לילדים בריאים הנהנים ממזון טוב הכולל גם מוצרי חלב כמו שמנת.

כנס מחולות העם בדליה

כנס מחולות העם בדליה היה כנס שנערך חמש פעמים בקיבוץ דליה, בין השנים 1944 ל־1968.

המשתתפים באירוע היו להקות ומחוללים, בעיקר מאנשי ההתיישבות העובדת ותנועות הנוער החלוציות. הכנס משך אליו אלפי צופים, שחזו בהופעות שנערכו בגבעות שליד הקיבוץ.

משמר השלושה

משמר השלושה היה מושב במזרח הגליל התחתון, בבקעת יבנאל מצפון וסמוך למושבה יבנאל, צורף למועצה המקומית יבנאל בשנת 1953.

המושב הוקם ביום 13 באפריל 1937 על אדמת פיק"א כיישוב חומה ומגדל במטרה ליישב את השטח בין בית-גן ויבנאל.

היישוב נקרא על שם שלושה מתושבי יבנאל, משה זלמן בן-ששון (לונץ), יהודה אליוביץ וגדליהו גלר, שהלכו מבית גן ליבנאל ונרצחו בדרכם, ביום 14 במרץ 1937 במהלכם של מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, ביום השלושים למותם הונח היסוד למושב העובדים על שמם.

בשנת 1953 החליט משרד הפנים באופן חריג לשייך את המושב מבחינה מוניציפלית למועצה המקומית יבנאל. וזאת למרות שמקובל היה לשייך את ישובי ההתיישבות העובדת למועצות אזוריות. הדבר נעשה למרות מחאותיה של המועצה האזורית הגליל התחתון, ושל חלק מחברי המושב.

בשנת 1961 פרשו חלק מחברי האגודה השיתופית "משמר השלושה" והצטרפו לאגודה של החקלאית של איכרי יבנאל. הדבר הביא לפירוק האגודה השיתופית ולחיסול הסופי של המושב. כיום משמר השלושה הוא חלק אינטגרלי מהמושבה יבנאל.

ניחוחי חציר

ניחוחי חציר הייתה סדרת מופעים מוזיקליים של בני ההתיישבות העובדת (בעיקר קיבוצים) שהפיקה רשות השידור בשנות השבעים. המופעים התבססו על מספר עקרונות. בהם, מוזיקה מקורית של יוצרים מן ההתיישבות העובדת, ביצוע כל שלבי ההפקה הבימתית על ידי כוחות מקומיים ואי-תחרותיות (זאת בניגוד לאופנת הפסטיבלים ששלטה במופעי זמר כגון: פסטיבל הזמר והפזמון, פסטיבל הזמר החסידי, פסטיבל הזמר המזרחי ופסטיבל שירי הילדים שהיו כולם תחרותיים). המופע שודר בטלוויזיה הישראלית בשנים 1971–1974. מפיקי התוכנית היו יואל רקם, אברהם זיגמן ועודד פנחסי ובין משתתפיה הבולטים היו נחום היימן, להקת הגבעטרון, דודו זכאי, עדי מאירי, מירי פליקס ודורית ראובני לצד חבורות זמר והרכבים כשלישיית שריד, שלישיית המעפיל, חמישיית גלבוע, בנות חוה ועוד. חלק ניכר מכותבי השירים ביו בני קיבוצים או מקורבים להתיישבות העובדת, בהם יוסף שריג, ע. הלל, מירה מאיר, נתן יונתן, אורי אסף, יצחק קינן, אברהם זיגמן, נמרוד טנא, צביקה כספי, צבי שרף, יוסף הדר ועוד. כן הולחנו שירי משוררים בני ההתיישבות כגון פניה ברגשטיין ורחל המשוררת.

פורום נהלל

פורום נהלל הוא חוג רעיוני של אנשי ההתיישבות העובדת, בעיקר בעמק יזרעאל והסביבה, התומך ללא סייג בזכות עם ישראל על ארצו (בדומה לרעיון "ארץ ישראל השלמה"). החוג אינו פעיל מאז פטירתו של היו"ר הקודם[דרוש מקור].

שמו של הפורום נובע מכך שכינוסו הראשון היה בנהלל. נציגים רשמיים של המושב מחו על השימוש בשמו ופנו בעבר בדרישה שהשם ישונה[דרוש מקור].

קהילה רצונית

המושג קהילות רצוניות הוא שם כולל לצורת חיים בשיתוף. הצורות הנפוצות הן קומונה או קואופרטיב. בקהילות אלו, לחברים יש בדרך כלל חזון משותף והם מתחלקים בדרך כלל בתחומי האחריות ובמשאבים. קיימים צירופים רבים של שיטות שונות כדוגמת ההתיישבות העובדת.

קיימות צורות שונות ורבות של קהילות רצוניות, המובדלות על בסיס צורה, עיקרון מכונן, מבנה חברתי, יחס לסביבה, ומאפיינים נוספים. אין קשר הכרחי בין קהילות רצוניות לסוציאליזם או אנארכיזם, אולם חברים רבים מחזיקים בדעות אלו ואף משתתפים בתנועות פוליטיות אלו.

צורה נפוצה של קהילה רצונית היא ניהול בתי-עסק או פרנסה בצורה שבטית על ידי לקיחת חלק בקואופרטיב עובדים ברמה זו או אחרת של שיתוף (לדוגמה: הקואופרטיב אגד לפני הפרטתו), החל מבעלות משותפת וכלה בחברה אוטונומית מבחינה כלכלית ותרבותית (כדוגמת תנועות הבוגרים בישראל). צורה אחרת היא המעבר להתיישבות קהילתית, גם היא ברמה משתנה של שיתוף (כדוגמת הקיבוץ).

בראשית המאה ה-21, הוקמו בישראל הקהילות הרצוניות: אקוכפר, בתיף ואחרות.

קואופרציה

קוֹאוֹפֶּרַצְיָה היא שיטה כלכלית, אידאולוגיה ופילוסופיה חברתית-כלכלית המעמידה במרכז המערכת הכלכלית צורת ארגון המבוסס על שיתוף באמצעי הייצור או בכוח הקנייה של חברי הארגון, תוך שוויון בין החברים הן בהשקעה והן בפירותיה. עקרון הקואופרציה הוא שלב בסוציאליזם שבו ריכוז אמצעי הייצור והבעלות על מפעלים נמצאים בידי הפועלים ולא בידי בעלי הון. למימוש הרעיון מאורגנים החברים בקואופרטיבים ייעודיים לתחבורה, תעשייה, חקלאות וכדומה, כאשר לכל חבר יש מניה בקואופרטיב. לעיתים מתייחס המושג לארגון כלכלי-חברתי נרחב הפועל תחת עקרונות הקואופרציה ומורכב ממספר התארגנויות קואופרטיבית (למשל ההתיישבות העובדת היא קואופרציה).

שמואל דיין

שמואל דיין (8 באוגוסט 1891 – 11 באוגוסט 1968) היה מפעילי היישוב, איש ההתיישבות העובדת וחבר הכנסת.

תנועת העם למדינה עברית

תנועת העם למדינה עברית או בקיצור תנועת העם, הייתה מפלגה לוחמנית קטנה שפעלה בשנים 1944-1948 בקרב היישוב היהודי בארץ ישראל.

המפלגה הוקמה על ידי יוצאי ההסתדרות הציונית החדשה שבקשו לשוב לשתף פעולה עם היישוב המאורגן. אליהם חברו אנשי ההתיישבות העובדת, בראשות יגאל הורביץ, שבקשו קו לוחמני יותר נגד שלטונות המנדט הבריטי מז שהובילה מפא"י. המפלגה הוקמה לקראת הבחירות לאספת הנבחרים בשנת 1944. בראש הרשימה עמד בנימין אליאב, לאחריו הוצב יגאל הורביץ ובהמשך הוצבו ישראל בן-שם, ד"ר מ. מרכוס וערי ז'בוטינסקי. הצבת יגאל הורביץ, איש ההתיישבות העובדת, במקום השני, נועדה לתת לתנועה תדמית של תנועה רחבה יותר מאשר יוצאי התנועה הרוויזיוניסטית. בבחירות זכתה המפלגה בנציג אחד, בנימין אליאב, באספת הנבחרים. פעילים נוספים בתנועה היו קלמן כצנלסון וע. יאורי. בשנת 1946 הציגה התנועה רשימה בבחירות לקונגרס הציוני.

בכינוס הארצי הראשון של התנועה, בקיץ 1945, הציג בנימין אליאב (לובוצקי) את חזונו:

"בקרב כל הדור, גם אלו, המשתייכים למפלגות הישנות, נשמעות בעיקר שתי תביעות יסודיות: אקטיביזם מלוכד של המוני היישוב נגד המשטר הקולוניאלי, והקמת מרות ממלכתית אחת ביישוב העברי, שתחולל בו שינויים סוציאליים ניכרים ותערוך את כוחות המשק וכוחות האדם למאבק על העצמאות העברית."בנוסף, חרתה התנועה על דגלה את ביטול משטר המפלגות.

בשנת 1946 הקימה המפלגה תנועת נוער בשם "נחשונים".

בתחילת 1948 הקימו אנשי המפלגה את העיתון "מברק" בשיתוף עם לוחמי חרות ישראל. המפלגה נתנה לעיתון תדמית חוקית והלח"י סיפק את המימון. במרץ 1948 עזבו אנשי התנועה את "מברק" בשל מחלוקת על אופיו הפוליטי של העיתון,

ציונות ישראל
נושאים ומושגים מרכזיים התנועה הציוניתהתקווהארץ ישראלאוטואמנציפציהתוכנית בזלתוכנית אוגנדהתוכנית בילטמור • "אלטנוילנד" ו"מדינת היהודים" • עלייה לארץ ישראל, ההעפלה וחוק השבותתחיית הלשון העבריתעבודה עברית וכיבוש העבודהחלוציותקיבוץמחתרות עבריות בארץ ישראלכוח המגן העבריכרונולוגיית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל בעת החדשהאנטישמיותטריטוריאליזם יהודיהצהרת בלפור, הספר הלבן הראשון ותוכנית החלוקההכרזת העצמאות ומלחמת העצמאותדגל ישראלהסכסוך הישראלי-פלסטיניפוסט-ציונות ואנטי ציונותהחלטת האו"ם 3379החלטת האו"ם 4686 Zionism-template
זרמים בציונות ציונות מדיניתציונות מעשיתציונות סינתטיתציונות רוחניתהציונים הכלליים וציונות כללית • ציונות סוציאליסטיתציונות רוויזיוניסטיתציונות דתיתארץ ישראל השלמהציונות נוצרית
ארגונים ציוניים קונגרס פוקשאן והוועד המרכזי ליישוב ארץ ישראל וסוריהההסתדרות הציונית העולמיתהקונגרס הציוני העולמיהוועד הפועל הציוני וההנהלה הציוניתהסוכנות היהודיתקרן קיימת לישראלקרן היסודמינהל מקרקעי ישראלהמשרד הארצישראליהמוסדות הלאומייםהכשרת הישובאוצר התיישבות היהודים ובנק אנגלו-פלשתינהפיק"אהגדודים העברייםההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראלהסתדרות העובדים הכללית החדשהסולל בונההארכיון הציוני המרכזיארכיון התצלומים של קק"ל
תנועות ציוניות ביל"וחובבי ציוןציוני ציוןפועלי ציון • ההתיישבות העובדת • התנועה הקיבוציתעליית הנוערתנועת המזרחיברית הציונים הרוויזיוניסטיםציונות ברוסיהציונות בלוב
ראשוני הציונות מבשרי הציונותיהודה לייב פינסקרבנימין זאב הרצלנתן בירנבויםמקס נורדאואחד העםליאו מוצקיןדב בר בורוכובמשה הסנפתלי הרץ אימברדוד וולפסוןחיים ויצמןמשה לייב ליליינבלוםנחום סוקולובנחמן סירקיןיוסף לוריאמקס בודנהיימראדמונד ג'יימס דה רוטשילדיצחק יעקב ריינסאוטו ורבורגנחום גולדמןיחיאל צ'לנובאבא הלל סילברצבי הירש קלישרשמואל מוהליבר
אישים ציונים נוספים ואנשי היישוב אהרן דוד גורדוןמרטין בובררחל המשוררתשמואל הוגו ברגמןהנרייטה סאלדזאב ז'בוטינסקימאיר בר-אילןחיים ארלוזורובזלמן שזראברהם יצחק הכהן קוקארתור רופיןדוד בן-גוריוןמנחם מנדל אוסישקיןאב"א אחימאירחיים בוגר (בוגרשוב)ברל כצנלסוןאלכסנדר זיידיוסף שפרינצקישראל שוחטשמריהו לויןיוסף טרומפלדורמיכאל הלפרןגרשם שלוםיהודה לייב מאגנסיצחק טבנקיןיצחק בן צבימנחם בגין • ציונים לא יהודים
ראו גם 100 מושגי יסוד • פורטל ישראל • פורטל היישוב • היסטוריה של עם ישראלהיסטוריה של ארץ ישראל

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.