ההסתדרות הציונית הדסה

הדסהאנגלית: Hadassah) היא הסתדרות הנשים הציוניות באמריקה (The Women's Zionist Organization of America). הארגון, שבסיסו בניו יורק, פועל בישראל ובארצות הברית בתחומי הבריאות והחינוך.

סמל הסתדרות מדיצינית הדסה
סמל הדסה
Flag of Hadassah
דגל הארגון

היסטוריה

הדסה נוסדה ב-3 במרץ 1912 בניו יורק על ידי קבוצת נשים שבראשן הועמדה הנרייטה סאלד, אשר העלתה רעיון להפנות מאמצי נשים לטובת ציונות מעשית בתחום הרפואה בארץ ישראל. פגישת הייסוד התקיימה בתקופת פורים, והארגון נקרא על שמה של אסתר המלכה (בשמה השני: הדסה). מטרת הארגון המוצהרת נקבעה כ"עידוד מוסדות ומפעלים יהודיים בא"י וחיזוק האידיאלים היהודיים".[1]

ב-1913 נבחרה סיסמת הארגון, "ארוכת בת-עמי" ("The Healing of the Daughter of My People") ("ארוכה" במשמעות "מרפא", מתוך ירמיהו, ח', י"ט-כ"ג). באותה שנה נפתחו סניפים נוספים של הארגון בארצות הברית. הוא קבע שני יעדים: פעילות בתחומי הבריאות והכשרת אחיות בארץ ישראל, והטמעת ערכי ציונות באמריקה. ואכן, בסיועם הכלכלי של הנדבנים לינה ונתן שטראוס, נשלחו לארץ ישראל שתי אחיות והקימו תחנת בריאות ציבורית בירושלים.[2]

בשנים שלאחר מכן גדל הארגון. במהלך מלחמת העולם הראשונה הוא שלח לארץ ישראל מתנדבות נוספות ואספקת מוצרים, אולם אלו נעצרו על ידי הבריטים[3]. ב-1918 הגיעה משלחת של 45 רופאים, אחיות, ואנשי תחזוקה, שהקימו בתי חולים בצפת, ביפו ובטבריה. כמו כן חודש בית החולים מאיר רוטשילד בירושלים. בעקבות הגעת המשלחת הרפואית, התגלה צורך בהכשרת אחיות, בעקבות כך הוקם ב-1918 בית הספר לאחיות של הסתדרות מדיצינית הדסה. ב-1920 הגיעה הנרייטה סאלד לארץ ישראל לסייע לקבוצה, ונשארה בה עד מותה ב-1945. ב-1921 הקימה ברטה לנדסמן, אחות בהדסה, את תחנת הבריאות הראשונה לפעוטות, "טיפת חלב". היוזמה זכתה לביקוש רב, ובייחוד פעילות משלוח החלב למשפחות נזקקות על גבי חמורים. באותה שנה גם נפתח בית חולים של הדסה בתל אביב ולאחר מכן בחיפה, ו-22 נשים צעירות סיימו הכשרת אחיות בבית הספר לאחיות של הדסה. ארגון הדסה הקים גני משחקים ("גני גוגנהיים") בשכונות יהודיות וערביות בזכות תרומה שהעלתה ברטה גוגנהיים.

החל משנות העשרים של המאה ה-20 הדסה הפעילה ברחבי ארץ-ישראל את "הרופאים הנודדים" אשר לא פעלו מתוך מרפאת קבע. ההרופא הנודד בדק תלמידים ודיווח על כך למועצה המדיצינית של הדסה. בהוראת "הדסה" הוא אף נטל על עצמו את העבודה ההיגיינית - סניטרית ביישובים אילו. בשנת 1927 המשכורת ש"הדסה" הציעה ל"רופא הנודד" הסתכמה ב- עשרים ושבע לירות לחודש, ו - תשע לירות הוצאות אש"ל.[4]. בעקבות היחלשות התנועה הציונית בארצות הברית, זכתה הדסה לעצמאות ארגונית כמעט מוחלטת החל מתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20 ועד למלחמת העולם השנייה. במהלך שנים אלו תמכה חלק מהנהגת הדסה בדעותיה של ברית שלום, דבר שיצר מתחים ביחסיה עם הגופים האחרים בהנהגה הציונית בארצות הברית. עם זאת, הדסה לא קיבלה החלטה רשמית לגבי מטרות התנועה הציונית אלא רק כאשר קיבלה (לאחר מאבקים פנימיים קשים) את תוכנית בילטמור ב-1942.

ב-1931 ייסדה הדסה את קופת חולים עממית עבור התאחדות האיכרים וההתיישבות העובדת הלא-הסתדרותית.

ב-1934 הונחה בהר הצופים אבן הפינה לבית החולים האוניברסיטאי הדסה הר הצופים, שנפתח בחודש מאי חמש שנים אחר כך. באותה תקופה גם אימצה הדסה באופן רשמי את עליית הנוער כאחת ממטרותיה והשתתפה ברוב מימונה. ב-1942 נפתח בית ספר מקצועי לבנות. ב-1943 מנה הארגון 100,000 חברים. ב-1945 נפתח בית הספר לרפואה של הדסה והאוניברסיטה העברית.

ב-13 באפריל 1948 עלתה שיירה ממוגנת ובה רופאים, אחיות ואנשי סגל אל עבר הר הצופים. השיירה הותקפה בדרך על ידי מארב של מחבלים ערבים ובתום כמה שעות נרצחו כל 78 אנשי השיירה, בהם חיים יסקי, מנכ"ל שירותי בריאות בארצות הברית (HMO). האירוע זכור כטבח שיירת הדסה. הדסה פינתה את מתקניה הרפואיים בהר הצופים בשל קשיי המצור הערבי. במלחמת העצמאות השתתפה הדסה בסיוע רפואי לנפגעי הקרבות.

ב-1949 נפתח כפר הנוער רמת הדסה ליד קריית טבעון, לקליטת ילדים ניצולי השואה וילדי משפחות עולי תימן. באותה שנה פתחה הדסה בית חולים בבאר שבע.

ב-1951 העבירה הדסה את רשת תחנות הבריאות שלה (134 במספרן) לידי מדינת ישראל. ב-1960 נפתח המרכז הרפואי האוניברסיטאי הדסה עין כרם. ב-1963 הועברו 32 תחנות נוספות בירושלים וסביבתה. ב-1975, לאחר מלחמת ששת הימים ואיחוד ירושלים, נפתח מחדש המרכז הרפואי בהר הצופים.

ב-1983 הכריז הארגון על הקמת "הדסה אינטרנשיונל" - הזרוע הגלובלית של הדסה, הפועלת במדינות נוספות ברחבי העולם במתכונת ולמטרות הדומות לאלה של הארגון בארצות הברית. באותה שנה הוקם גם סניף הדסה-ישראל על ידי גרעין של נשות הדסה שעלו מארצות הברית. הדסה-ישראל פועלת כיום כעמותה רשומה עם סניפים וקבוצות של נשים מתנדבות ברחבי הארץ.

בשנת 2009 הודיעה נשיאת הארגון, ננסי פלצ'וק, כי הארגון הפסיד בהונאת פונזי של ברנרד מיידוף סכום של כ-90 מיליון דולר. סכום זה דומה לתקציב הפעילות השנתי של הארגון בישראל. כתוצאה מכך ומהמשבר הכלכלי העולמי, נכנס הארגון לתוכנית הבראה וקיצוץ בהוצאותיו.

הדסה כיום

גם כיום ממשיכה הדסה במימוש מטרותיה. הארגון מקיים בישראל מרכזים רפואיים, ומפעיל את כפר הנוער הדסה נעורים סמוך לבית ינאי, כפר הנוער מאיר שפיה וכפר נוער בקריית טבעון, פרויקטים לקידום עלייה ולסיוע לנוער בסיכון. הדסה מיוצגת בישראל על ידי "מועצת הדסה בישראל", ופועלת בשיתוף פעולה עם ויצו.

בארצות הברית בקרב הנשים, הנוער ושאר החברים בה, מפעילה הדסה פעילות תרבותית וחברתית ענפה בכ-800 סניפים ובתנועות יהודה הצעיר והמגשימים.

נכון למחצית 2009 חברים בארגון כ-270,000 נשים וכ-25,000 גברים.

קרן הדסה

"הדסה" מפעילה מאז שנת 1998 את קרן הדסה במטרה לתמוך כלכלית במעמדן, ברווחתן ובבריאותן של נשים וילדות בישראל ובארצות הברית. הקרן מתמקדת בסיוע לפרויקטים המשרתים נשים וילדות מקבוצות תרבותיות מגוונות בישראל ובקרב הקהילה היהודית בארצות הברית.[5]

רשימת נשיאות הדסה

שנות כהונה שם בעברית שם באנגלית
1912–1921, 1923–1926 הנרייטה סאלד Henrietta Szold
1921–1923 אליס סליגסברג Alice Seligsberg
1926–1928 אירמה לינדהיים Irma Lindheim
1928–1930 ציפ סולד Zip Szold
1930–1932, 1934–1937 רוז ג'ייקובס Rose G. Jacobs
1932–1934, 1947–1952 רוז לוריא הלפרין Rose Halprin
1937–1939, 1943–1947 ג'ודית אפסטיין Judith Epstein
1939–1943 תמר דה סולה פול ‏ Tamar de Sola Pool
1952–1953 איטה רוזנסון Etta Rosensohn
1953–1956 רבקה שולמן Rebecca Shulman
1956–1960 מרים פרוינד-רוזנטל Miriam Freund-Rosenthal
1960–1964 לולה קרמרסקי ‏ Lola Kramarsky
1964–1968 שרלוט ג'ייקובסון Charlotte Jacobson
1968–1972 פיי שנק Faye Schenk
1972–1976 רוז מטצקין Rose Matzkin
1976–1980 ברניס טננבאום ‏ Bernice Tannenbaum
1980–1984 פרידה לואיס Frieda Lewis
1984–1988 רות פופקין ‏ Ruth Popkin
1988–1991 כרמלה קלמנזון Carmela Kalmanson
1991–1995 דבורה קפלן Deborah B. Kaplan
1995–1999 מרלין פוסט Marlene Post
1999–2003 בוני ליפטון Bonnie Lipton
2003–2007 ג'ון ווקר ‏ June Walker
2007–2011 ננסי פלצ'וק Nancy Falchuk
2011–2015 מרסי נייתן Marcie Natan
2015- אלן הרשקין Ellen Hershkin

ראו גם

לקריאה נוספת

  • מירה קצבורג-יונגמן, נשים ציוניות באמריקה: הדסה ותקומת ישראל, מכון בן-גוריון, שדה בוקר, 2008.
  • צפורה שחורי-רובין ושפרה שוורץ, 'הדסה' לבריאות העם: פעילותה הבריאותית-החינוכית של 'הדסה' בארץ-ישראל בתקופת המנדט הבריטי, הספרייה הציונית, ההסתדרות הציונית העולמית, ירושלים, תשס"ד.[6]
  • חנה ספרן, לא רוצות להיות נחמדות: המאבק על זכות הבחירה לנשים וראשיתו של הפמיניזם החדש בישראל, פרדס הוצאה לאור, 2006, עמ' 37-42

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ראו הציונות וארץ ישראל, הצבי, 25 ביוני 1912, שם כתוב שהאגודה נקראה "בנות ציון" ורק הסניף בניו יורק נקרא הדסה.
  2. ^ המוסד החדש, הצבי, 13 בפברואר 1913
  3. ^ העזרה המדיצינית לארץ ישראל, הצפירה, 13 בספטמבר 1916
  4. ^ ד"ר אפרים סיני, "במלוא העין - מעולמו של רופא", צ'ריקובר הוצאה לאור, 1994, עמודים 117-118
  5. ^ קרן הדסה באתר הארגון
  6. ^ ביקורת: נירה ברטל, ‏סיפורו של ארגון הנשים 'הדסה' בארץ-ישראל, קתדרה 118, ינואר 2006, עמ' 189-185.
אנה רגינסקי

אנה רגינסקי (באנגלית: Anna Raginski‏; 1891– פברואר 1981) הייתה ממקימות ארגון הסתדרות הציונית הדסה, ומי שהקימה את השלוחה הראשונה בקנדה ולימים הנשיאה השנייה של הארגון. רגינסקי הייתה פעילה במוסדות ציונים רבים ובהם קרן הייסוד, הבונדס הישראלי, ארגון הנשים של קנדה ועוד.

במסגרת מפעלות הנדבנות של רגינסקי, נאספו מיליוני דולרים עבור היישוב בארץ ישראל ולימים מדינת ישראל בתחומים של רכישת קרקעות, סיוע רפואי, רווחה, ועוד.

בגין פעולתה רבת השנים עוטרה בפרסים רבים ושמה הונצח בקריאת מועדון נשים באשקלון ובכפר הילדים והנוער ויצו קנדה הדסים.

בית הדסה

בית הדסה הוא מבנה מגורים ומרכז מבקרים הממוקם בלב היישוב היהודי בחברון. בעבר שימש המבנה כבית חולים בשם 'חסד לאברהם'.

בית החולים הדסה (תל אביב)

בית החולים הדסה תל אביב או בשמו הרשמי האחרון בית החולים העירוני-ממשלתי ע"ש ישראל רוקח היה בית חולים שהוקם ביפו בשנת 1918 ונדד לכמה מקומות בעיר, ביניהם רחוב גרוזנברג בתל אביב בשנת 1920 ולאחר מאורעות תרפ"א לרחוב נחלת בנימין, אך במרבית שנות פעילותו, משנת 1929 ועד סגירתו בשנת 1992 פעל ברחוב בלפור 8 בתל אביב.

בית החולים הדסה בבאר שבע

בית החולים הדסה לנגב על שם ד"ר חיים יסקי היה בית חולים כללי, שפעל בעיר באר שבע משנת 1949 ועד 1960.

בית החולים הדסה הר הצופים

הדסה הר הצופים הוא בית חולים הניצב על פסגת הר הצופים בירושלים. בית החולים, בגלגולו הראשון, תוכנן על ידי האדריכל היהודי אריך מנדלסון ופתח את שעריו לציבור בשנת 1938. בית החולים ננטש במהלך מלחמת השחרור וחידש את פעולתו רק לאחר איחוד ירושלים בתום מלחמת ששת הימים ועבודות שיפוץ מאסיביות שנערכו לאחר מכן. כיום בית החולים הוא חלק מהמרכז הרפואי המופעל על ידי "ההסתדרות הציונית הדסה" בירושלים.

מנהלת בית החולים (מנובמבר 2017) היא הד"ר תמר אלרם.

ברטה לנדסמן

ברטה לנדסמן (Bertha Landsman;‏ 12 ביוני 1882 – 5 בספטמבר 1962‏) הייתה אחות ואשת הרפואה הציבורית בהסתדרות הציונית הדסה שהקדישה את חייה לעזרה וטיפול באמהות ותינוקותיהן. פועלה הידוע ביותר הוא הקמת התחנות לאם ולילד הידועות כתחנות "טיפת חלב" בארץ ישראל בשנת 1922.

ברכה ברטה סקולמן

ברכה ברטה סקולמן (באנגלית: Scholman או Bertha Singer Schoolman; ‏9 בדצמבר 1897-‏6 בינואר 1974) הייתה אשת חינוך ומנהיגה ציונית. היא מילאה שורת תפקידים בהסתדרות הציונית הדסה בארצות הברית ובארגון עליית הנוער של הסוכנות היהודית. שימשה בין היתר כמזכירה ארצית, סגנית נשיאה ויו"ר ועדת ארץ ישראל של הסתדרות "הדסה" בארצות הברית. היא עמדה בראש הוועד המנהל של עליית הנוער מטעם הסוכנות היהודית יחד עם משה קול בין השנים 1947-1953 והייתה מעורבת רבות בתחומי הבריאות והחינוך במדינת ישראל הצעירה.

ה'תרע"ב

ה'תרע"ב (5672) או בקיצור תרע"ב היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-23 בספטמבר 1911, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 11 בספטמבר 1912. שנה מסוג זשג, איננה מעוברת, ואורכה 355 ימים. זו שנה שנייה לשמיטה.

הדסה

האם התכוונתם ל...

הדסה נעורים

הדסה נעורים הוא מוסד חינוכי טכנולוגי הממוקם ליד מושב בית ינאי. הכפר נוסד בשנת 1948 במטרה למצוא מקום תחליפי לילדים שפונו מכפר הנוער בן שמן במלחמת השחרור על ידי חיה ועקיבא ישי מצוות כפר הנוער בן שמן אשר השתלטו על מבנה המשטרה הבריטית בערב הפינוי שלה.

הנרייטה סולד (אוניית מעפילים)

הנרייטה סולד הייתה אוניית מעפילים. נקראה על שם הפעילה הציונית הנרייטה סאלד ומייסדת ארגון "ההסתדרות הציונית הדסה".

יום המשפחה

יום המשפחה, שנקרא בעבר "יום האם", הוא מועד המצוין בישראל ובמדינות נוספות בעולם, ומתמקד בציון המשפחתיות בכלל, האימהות בפרט ומקומן בחברה.

בעולם מצוין יום האם ביום ראשון השני בחודש מאי. בישראל מצוין יום המשפחה בחורף, בל' בשבט, בעקבות תאריך מותה של הנרייטה סאלד, שהקימה את ההסתדרות הציונית הדסה, ארגון הנשים הציוניות, וכונתה "אם הילדים".

ל' בשבט

ל' בשבט הוא היום השלושים בחודש החמישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש האחד עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בל' שבט היא, ברוב השנים, פרשת תרומה. אבל אם בר המצווה חל בשנה חסרה המתחילה בשבת (שנה מקביעות זחא או זחג) פרשת בר המצווה היא פרשת משפטים.

מאיר שפיה

מֵאִיר שְׁפֵיָה הוא כפר נוער ליד זכרון יעקב בצדה הצפוני של דרך ואדי מילק. הוא הוקם בשנת 1891 כמושבת בת של זכרון יעקב הקרובה, בשם "מאיר שפיה": "מאיר" על שם מאיר (אנשל) רוטשילד, סבו של הברון רוטשילד ואבי בית רוטשילד, ו"שפיה" בעקבות השם הערבי של המקום.

מכון הדסה

מכון הדסה, פיתוח אישי וארגוני נוסד בשנת 1944. בשנת 2006 חברת אדם-מילא רכשה את פעילותו.

נלי שטראוס-מושנזון

נלי שטראוס-מושנזון (Nellie Straus-Mochenson;‏ 16 במאי 1892 - 8 ביולי 1933) הייתה פעילה ציונית יהודית אמריקאית, עורכת עיתונות ופעילת זכויות נשים.

ננסי פלצ'וק

ננסי פלצ'וק (באנגלית: Nancy K. Falchuk, נולדה ב-1946) כיהנה בין השנים 2007–2011, כנשיאה ה-24 של ההסתדרות הציונית הדסה וחברת חבר הנאמנים של הסוכנות היהודית.

קופת חולים עממית

קופת חולים עממית הייתה קופת חולים "בלתי מפלגתית" שנוסדה במטרה לספק שירותי רפואה להתאחדות האיכרים ולהתיישבות העובדת שלא נכללה בהסתדרות הכללית (כמו למשל משקי חבר החקלאים הלאומיים, האיחוד החקלאי ואיכרים עצמאיים במושבות). קופת החולים נוסדה בשנת 1931 על ידי הדסה ובשנת 1974 התאחדה עם קופת חולים של הציונים הכלליים, כך נוצרה קופת חולים מאוחדת.

שער ציון (בית חולים)

שער ציון (נקרא לעיתים "שערי ציון") היה בית החולים היהודי הראשון ביפו ובית החולים הקהילתי הראשון בארץ.

פתח את שעריו בשכונה היהודית יפה נוף שברובע מנשייה בשנת 1891 כבית החולים "שער ציון" ונסגר ב-1921 כבית החולים הדסה (יפו) מיסודה של ההסתדרות הציונית הדסה.

שרת את קהילת יהודי יפו וחלוצי השכונות היהודיות החדשות שמחוץ לתוואי חומת העיר ללא הבדל זרם ועדה, את אנשי מושבות העלייה הראשונה, עולי העלייה השנייה וגם אוכלוסייה לא יהודית. ציביונו הציוני של בית החולים קם לו בזכות פעילותו הציונית הענפה של ד"ר מנחם שטיין מדמויות המפתח של המוסד.

החליף את משכנו מספר פעמים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.