ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב

ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב על שם חיים רובין היא הוצאת ספרים של אוניברסיטת תל אביב. ההוצאה לאור נוסדה בשנת 2001, ביוזמת רקטור האוניברסיטה, פרופ' נילי כהן.[1]

מנהל ההוצאה מאז היווסדה הוא פרופ' אביעד קליינברג. באתר האינטרנט של ההוצאה מציג פרופ' קליינברג את חזונה:

ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב על שם חיים רובין פותחת את שעריה בפני כל מה שמעורר מחשבה ודיון, כל מה שמבטא את המיטב שבהגות האנושית, כל מה שמכבד את קהל הקוראים אוהבי הספר ושוחרי הדעת.
אנו מבקשים לסייע ביצירתו ובחיזוקו של מקום מפגש שבו יצרני התרבות וצרכניה יוכלו לנהל רב-שיח. כאשר המקום הזה, 'רשות הרבים התרבותית', מתערער, נוצר נתק בין המלומדים לחברה, נתק המדלדל את חיותן של שתי הקבוצות.
ייסוד הוצאת הספרים של אוניברסיטת תל אביב הוא ביטוי לדאגה ולסולידריות חברתית, לרצונה של האוניברסיטה לחבר את מה שנפרם בתרבות הישראלית, לגשר על פערים, לפתוח ולהיפתח.[2]

ההוצאה לאור מפרסמת בעיקר ספרי עיון, מרביתם מאת חוקרים ישראלים, וכן יצירות, מתורגמות ומקוריות, מהקלאסיקה העולמית והיהודית, ובהן "פאוסט" מאת גתה (בתרגומה של ניצה בן-ארי), "דוקטור פאוסטוס" מאת כריסטופר מארלו (בתרגומו של מאיר ויזלטיר), הקוראן (בתרגומו של אורי רובין), "מורה נבוכים" מאת הרמב"ם (בתרגומו של מיכאל שורץ) סדרת שירת תור הזהב של יהדות ספרד ועוד.

במסגרת ההוצאה יוצאות לאור סדרות אחדות:

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אוניברסיטת תל אביב מקימה הוצאה לאור, באתר וואלה! NEWS‏, 15 ביולי 2001
  2. ^ על ההוצאה, באתר של ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב
25 בנובמבר

25 בנובמבר הוא היום ה-329 בשנה, (330 בשנה מעוברת), בשבוע ה-48 בלוח הגריגוריאני . עד לסיום השנה, נשארו עוד 36 ימים.

אביעד קליינברג

אביעד קליינברג (נולד ב-25 בנובמבר 1957) הוא ראש בית הספר להיסטוריה ע"ש צבי יעבץ ומנהל ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב ע"ש חיים רובין, עוסק בתולדות ימי הביניים באירופה ובתולדות הנצרות והתאולוגיה הנוצרית.

איה (פסוק)

איה (آية‎), ברבים איאת (آيات), היא מילה ערבית שפירושה "אות" או "מופת". המילה מתייחסת בדרך כלל ל-6,232 פסוקי הקוראן (6,384 אם סופרים גם את הבסמאללה שפותחת כל סורה). המוסלמים מאמינים כי כל איה היא סימן מאללה.

מאחר שהקוראן אינו מסודר לפי סדר כרונולוגי, קיים קושי לתעד מה הייתה הסורה (ולפיכך האיה) הראשונה שנמסרה למוחמד. עם זאת, מרבית חוקרי האסלאם מסכימים כי האיה הראשונה שנמסרה למוחמד הייתה מסורת אל-עַלַק (סורת טיפת הדם):

רבים מאמינים כי סורת א-נַצְר (סורת הניצחון) הייתה הסורה האחרונה שקיבל מוחמד, שהאיה האחרונה שלה היא:

ולפיכך הייתה זו האיה האחרונה שקיבל מוחמד מהאל.

אינסטינקט

אִינְסְטִינְקְט (יצר בסיסי, לפי קביעת האקדמיה ללשון העברית) מוגדר בביולוגיה ובמרבית ענפי הפסיכולוגיה כנטייה מולדת לביצוע מעשה מסוים באופן מדויק ואוטומטי כתגובה לגירוי ספציפי (בתורת הפסיכואנליזה המושג מוגדר אחרת ובביהביוריזם המושג אינו מוגדר כלל ואינו נחשב לראוי להגדרה).

בדרך כלל אינסטינקטים הם תבנית פנימית של תגובות למצבים מסוימים. תפקיד האינסטינקטים בדרך כלל הוא לקבוע במנגנוני הדחפים שיעוררו יצור לפעולה. הפעולה המסוימת המבוצעת עשויה להיות מושפעת על ידי למידה, סביבה ועקרונות טבעיים. בעיקרון, ככל שיצור הוא ממין טקסונומי בעל מוח מפותח יותר, ההתנהגות שלו מונעת פחות על ידי אינסטינקטים.

דוגמאות ניתן לראות בהתנהגותם של בעלי חיים, המבצעים מגוון פעילויות (לעיתים תשלובת) אשר אינן מבוססות על ניסיון קודם (למשל רבייה או אכילת חרקים). דוגמאות אחרות כולל קרבות בעלי חיים וחיזור בבעלי חיים.

אמנות מגויסת

יצירת אמנות מגויסת היא יצירת אמנות שמנסה באופן ברור לשנות את דעת הקהל בנוגע לנושאים שאינם קשורים באמנות – על פי רוב בנושאים חברתיים ומדיניים. יצירת אמנות מגויסת עשויה להיות מתחומי אמנות שונים, כמו שירה, סיפורת, קולנוע, ציור, או פיסול. בפזמונאות יש סוגה מגויסת שלמה שנקראת שירת מחאה.

מבחינת יחסיה עם המשטר, לאמנות מגויסת שתי קטגוריות מנוגדות:

אמנות המונחית על ידי המשטר ומגויסת לקידום מטרותיו. אמנות כזו אופיינית למשטר טוטליטרי.

אמנות המתנגדת למשטר ומוחה על מעשיו.

אמנות מנוונת

"אמנות מנוונת" (Entartete Kunst) הוא שמה של תערוכה נודדת שהציגו הנאצים בשנת 1937, תחילה במשכן לאמנות במינכן ולאחר מכן בערים נוספות בגרמניה ובאוסטריה.התערוכה נועדה להציג את כל מה היה שבעיני הנאצים מושחת, מנוון וסוטה באמנות המודרנית, והוצגו בה יצירות של טובי האמנים המודרניים של המחצית הראשונה של המאה ה-20, ובהם אנרי מאטיס, פבלו פיקאסו, מקס ארנסט, פיט מונדריאן, אדוורד מונק, מארק שאגאל, וסילי קנדינסקי ועוד. אף שהתערוכה נועדה ללעוג לאמנות המוצגת בה, נעשתה בה עבודת אוצרות רצינית ומושקעת, עם תוויות ובהן טקסטים המסבירים את היצירות. התכנים שבתצוגה נחשבו כולם לבלתי מוסריים, ולכן נאסר על ילדים לצפות בה.

תצוגה בשם זהה היא כיום חלק מגלריית טייט מודרן בלונדון, ובה מוצגות יצירות נבחרות מן התערוכה הנאצית, וכן מסמכים היסטוריים הקשורים אליה.

בן המלך והנזיר

ספר 'בן המלך והנזיר' – אבן חסדאי נכתב בנוסח העברי על ידי אברהם הלוי בן שמואל אבן חסדאי במאה ה-12 או ה-13. אבן חסדאי יצר יצירה חדשה שמבוססת על סיפורו של בודהא.

אבן חסדאי כינה את חיבורו בשם "רווח והצלה", אולם הוא נודע ברבים בשם "בן המלך והנזיר". הנוסח נעשה מתוך תרגום ערבי של הנוסח היווני-נוצרי של הספר.

החיבור משויך לסוגת ספרות המוסר, והוא מיועד לבני כל המעמדות. הוא כתוב בפרוזה חרוזה, משולבת עם שירים, משלים וסיפורים שונים, מסוג האדב'. הספר השפיע על יוצרים יהודים רבים שבאו אחריו.

גרשון ברין

גרשון ברין (נולד ב-21 באוקטובר 1935) הוא פרופסור אמריטוס בחוג למקרא באוניברסיטת תל אביב.

דוד ושלמה - בין מציאות היסטורית למיתוס

דוד ושלמה - בין מציאות היסטורית למיתוס הוא ספר בנושא ארכאולוגיה מקראית מאת ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן, שיצא לאור בספטמבר 2006 בהוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב. הספר יצא תחילה באנגלית בשם David and Solomon: In Search of the Bible's Sacred Kings and the Roots of Western Tradition בתחילת 2006 בהוצאת Free Press.

דוקטור פאוסטוס

דוקטור פאוסטוס חיי המלחין הגרמני אדריאן לוורקין מפי ידידו (במקור בגרמנית: Doktor Faustus Das Leben des deutschen Tonsetzers Adrian Leverkühn, erzählt von einem Freunde) הוא רומן מאת הסופר הגרמני חתן פרס נובל לספרות תומאס מאן. הספר ראה אור לראשונה בשנת 1947 ונחשב לאחת מיצירותיו החשובות ביותר של מאן.

דוקטור פאוסטוס (מחזה)

דוקטור פאוסטוס (באנגלית: Doctor Faustus) הוא מחזה מאת המחזאי האנגלי כריסטופר מארלו, שנכתב והוצג לראשונה ככל הנראה בין השנים 1588 לבין 1590. במרכז העלילה עומדת דמותו של ד"ר פאוסטוס, אדם משכיל ומלומד, המתגורר בעיר ויטנברג בגרמניה, אשר מחליט למכור את נשמתו לשטן תמורת עשרים וארבע שנות חיים נוספות, שבהן יתגשמו כל משאלותיו. החוזה עם השטן נכרת באמצעות מפיסטופלס, עוזרו של לוציפר.

הכנסייה הקתולית

הכנסייה הקתולית היא הכנסייה הנוצרית הגדולה בעולם. היא משתייכת לזרם הנצרות הקתולית ומנהיגהּ הוא האפיפיור. לפי הכנסייה, מניין החברים בה עולה על מיליארד. הכנסייה מגדירה את שליחותה להפיץ את הבשורה הנוצרית על פי ישו, וכן לנהל את הסקרמנטים הנוצרים ולעסוק בצדקה.

בוועידת הוותיקן הראשונה (רומא, 1870) הוכרזה בכנסייה הקתולית הדוגמה (dogma) בדבר האלטעות של האפיפיור, לפיה האפיפיור איננו טועה כאשר הוא מורה מכסאו (ex cathedra) בענייני אמונה ומוסר באופן המחייב את כלל הכנסייה.

הכנסייה הנוצרית היא אחד מהמוסדות המתמשכים העתיקים בעולם, והיה לה תפקיד בולט בהיסטוריה של תרבות המערב. הכנסייה מלמדת כי היא נוסדה על ידי ישו ושהבישופים שלה הם ממשיכי דרכם של שנים-עשר השליחים שקיבלו עליהם להפיץ את בשורתו. כמו כן האפיפיור הוא יורשו של פטרוס הקדוש והוא מחזיק בעליונות כלל עולמית. לפי הכנסייה, הדוקטרינה שלה בלתי-ניתנת לערעור וזוכה להכוונה מאת רוח הקודש.במרכז המיסה של הכנסייה נמצאת האוכריסטיה בה לחם ויין עוברים טרנסובסטנציאציה לגופו ודמו של ישו. דוקטרינות ייחודיות נוספות הן האמונה בכור המצרף לנשמות, בעיבור ללא חטא של מרים, אם ישו ובעלייתה השמימה בגופה, והמגיסטריום עליו נשענת סמכות הממסד הכנסייתי.

הקוראן

הקוּרְאָן (בערבית القـُرْآن או القـُرْآن الكَريم - "הקוראן הנכבד"; בתעתיק: "אלקֻראַאן אלכַּרים") הוא ספר הקודש של דת האסלאם.

הקוראן מכיל 114 פרקים (סוּרא) המסודרים לפי גודלם, הפרקים הארוכים מופיעים בתחילת הקוראן (מלבד הפרק הראשון המכיל 7 פסוקים בלבד), ולאחריהם באים הפרקים הקצרים.

לפי האסלאם, הקוראן הוא ספר טהור שירד לידי מוחמד מהשמים, בשפה ערבית טהורה. כך שלא ניתן לחקותו ואין זה ראוי לקרוא או לתרגם אותו לשפה אחרת שאינה שפת המקור, בצורה בה בחר האל להעביר את המסר, זאת משום שהערבית מכילה ביטויים מיוחדים, וניסיון תרגום יוביל לעמעום או שינוי המסר שרצה האל להעביר.

העורך הראשי של הקוראן היה זיד בן ת'אבת, איש מדינה שהצטרף לקהילת מוחמד ושימש כמזכירו. הרמב"ם, באיגרת תימן, קורא לקוראן בכינוי "כתבי זיד". אבן אסחאק טוען כי אבן ת'אבת היה מהיהודים שהתנגדו למוחמד, אך כי ייתכן שכתב את הקוראן או חלקים ממנו בכפייה. לאור זאת ישנם המפרשים כי אותיות ה"פואתח" המופיעות בתחילת סורות מסוימות בקוראן מהוות סימני רמז המיועדים לקוראים היהודים. כשחלקים מסמנים לא להתייחס לכתוב בפסוקים המדוברים, חלקם מסמנים כי חלקים אלו נכונים וכו'.

ועידת סן רמו

ועידת סן רמו הייתה ועידה בינלאומית שנערכה בסן רמו שבאיטליה מ-19 עד 26 באפריל 1920 בהשתתפות מדינות ההסכמה במלחמת העולם הראשונה, ודנה בחלוקת האימפריה העות'מאנית לשעבר בין המעצמות האירופיות המנצחות. הוועידה נערכה בהמשך לפגישה שהתקיימה בין 12 ל-23 בפברואר בלונדון, ולמעשה רק אישרה את ההחלטות שהתקבלו בפגישה. בוועידת סן רמו השתתפו ראשי ממשלות בריטניה, צרפת, איטליה ויוון, ונציגי יפן ובלגיה.

זכאה

א-זכאה או א-זכאת (בתעתיק מדויק: אלזכאה בערבית: الزكاة) היא אחד מחמשת עמודי האסלאם ("ארכאן אל-אסלאם" أركان الإسلام) - המצוות העיקריות באסלאם. המצווה מחייבת את המוסלמי לתרום מכספו לצדקה. כספי הצדקה מיועדים לנזקקים, כמו אלמנות ויתומים, לצורכי הקהילה המוסלמית, למשל הקמת מסגדים או מוסדות חינוך דתיים, ובעת מלחמה משתמשים בהם גם לרווחת החיילים ולצורך פדיון שבויים.

יש להבחין בין שתי מצוות המכונות "זכאה", הראשונה נמנית עם חמשת עיקרי האסלאם ובה עוסק עיקר הערך הזה, ואילו האחרת מכונה "זכאת אל-פיטר" (زكاة الفطر, בתעתיק מדויק: זכאת אלפטר). "זכאת אל-פיטר" היא תשלום לצדקה שבו חייב כל משק-בית מוסלמי בכל יום של חודש רמדאן עבור כל נפש בבית. "זכאת אל-פיטר" נועדה לסייע למשפחות נזקקות לקיים את מצוות רמדאן כהלכתן, ולחגוג כראוי את חג עיד אל-פיטר שבסופו. תשלום "זכאת אל-פיטר" מחייב במיוחד משק בית שבו אחד מבני הבית או יותר פטורים מן הצום ברמדאן מסיבה כלשהי. לגביהם, התשלום לצדקה הוא מעין פדיון של הצום.

א-זכאה, כמצווה הכלולה בחמשת עמודי האסלאם, מהווה מעין מס המקיים קהילות מוסלמיות דתיות. א-זכאה אמורה להיות המס היחיד המושת על חברי הקהילה המוסלמית, אולם במדינות המוסלמיות המודרניות נהוגים גם מיסים אזרחיים שתפקידם לקיים את מנגנון השלטון האזרחי. במדינות מוסלמיות, השלטון האזרחי אינו מתערב בדרך-כלל בגביית א-זכאה.

מקורה של א-זכאה בתפיסה כי חלק מהחובות הדתיות המוטלות על הקהילה המוסלמית הוא דאגה לנזקקים ולשירותים דתיים וחברתיים כגון: מזון, ביגוד, חינוך, דיור ועוד.

בראשית ימי האסלאם נקבע כי המאמינים ישלמו עבור א-זכאה על כל הרכוש שברשותם ובצורה גלויה. לאחר מכן, לאחר שהבינו כי בכך נוצר לחץ לא בריא על המאמינים, ולאחר שהקהילה גדלה באופן משמעותי, נקבע שיש דברים שעדיף שיהיו נסתרים, על הנותן להחליט על מה לשלם וכמה.

יהדות ברית המועצות

יהדות ברית המועצות מתייחסת ליהודים שהתגוררו בשטחי המדינה הסובייטית בתקופת קיומה בין 1922 ל-1991. היא מנתה קהילות רבות ושונות במנהגיהן ובמסורות התפילה שלהן – הן מנו אשכנזים במוצאם, שהיוו למעלה מ-90%, לצד בוכרים, ג'והורים, גאורגים, קרימצ'קים וקראים – אך חוויית החיים וההשפעות התרבותיות הסובייטיות היו משותפות לכלל האוכלוסייה היהודית. משטר הקומוניסטי דיכא גילויי דת כמדיניות כללית, ולאורך מרבית שנותיו ניהל מדיניות אנטישמית למעשה ויחסיו עם מדינת ישראל היו עוינים.

ניצה בן-ארי

פרופ' ניצה בן-ארי (ילידת קהיר, 1946) היא מרצה בדימוס בחוג לצרפתית ובחוג לספרות, וראש התוכנית ללימודי תעודה בתרגום ובעריכת תרגום באוניברסיטת תל אביב, תוכנית שאותה ייסדה כדי להכשיר מתרגמים עם רקע בתורת התרגום. היא חוקרת ספרות ותרגום ומתרגמת לעברית מאנגלית, מגרמנית, מצרפתית ומאיטלקית.

פאוסט

המחזה פאוסט (Faust) הוא טרגדיה בשני חלקים מאת יוהאן וולפגנג פון גתה. המחזה הוא יצירת הספרות המצוטטת ביותר בספרות הגרמנית והוא נחשב על פי רוב ליצירה הספרותית החשובה ביותר שנכתבה בשפה זו.

המחזה עוסק בסיפורו של דוקטור פאוסטוס שזכה לעיבודים רבים מאוד בספרות, במוזיקה ובתיאטרון בידי מחברים שונים, ומרחיב אותו לכדי משל על האנושות כולה.

כתיבתו של המחזה העסיקה את גתה במהלך רוב חייו, והוא עצמו כינה אותה "summa summarum", דהיינו "סיכום הסיכומים" של חייו. עובדה זו מוצאת את ביטויה בסגנונות השונים, ולעיתים אף הסותרים, של היצירה, וכן בהדגשים תוכניים שונים ומנוגדים של העלילה והדמויות. גרסה חלקית וראשונה של המחזה התפרסמה בשנת 1772 ולאחר פרסומים חלקיים רבים לאורך השנים פורסמה היצירה השלמה שישים שנה מאוחר יותר בשנת 1832.

קשה לשייך את המחזה לסוגה ספרותית מסוימת. יש בו מאפיינים של הזרם הקלאסי, של הסער והפרץ וכן של הרומנטיקה. באחדות מן התמונות ישנם גם מאפיינים של סאטירה ושל מחזה-תעלומה.

לתמונות השונות במחזה קשר רופף יחסית זו לזו ולהתרחשות הכללית. מקובל לחלק את המחזה ל"טרגדיית המלומד" ול"טרגדיית גרטכן", אך חלוקה זו איננה מוחלטת.

ראשית ישראל

ראשית ישראל הוא ספר מאת פרופסור ישראל פינקלשטיין, מהחוג לארכאולוגיה באוניברסיטת תל אביב וניל אשר סילברמן, שיצא לאור בשנת 2001 באנגלית בכותרת "The Bible Unearthed" ובעברית בתרגומה של עדי גינצבורג - הירש ב-2003 בהוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.