הד-המזרח

הד-המזרח היה ביטאון ליהדות הספרדית שפורסם בירושלים לפני ואחרי קום המדינה. הופץ בשנים 19421944 בעריכתו של אליהו אלישר, ובשנים 19491951 בעריכתם של אלישר כעורך ראשי ודוד סיטון כעורך.

גיליונו הראשון יצא לאור ב-10 ביוני 1942.[1] ותדירותו השתנתה במהלך השנים. הוא החל כדו-ירחון עד לחודש פברואר 1944, לאחר מכן הפך לשבועון, עד להפסקה הראשונה של הוצאתו לאור בדצמבר 1944. עם חידוש הוצאתו בינואר 1949 המשיך כשבועון, אולם בשנת 1951 (האחרונה להוצאתו) הופיעו שישה גיליונות בחודשים ינואר, פברואר ויולי, כשהאחרון שבהם יצא ב-20 ביולי 1951, ובמרכזו עידוד ההצבעה לרשימת ספרדים ועדות מזרח – ס"צ (ספרדים ציוניים) לכנסת השנייה.[2]

בגיליונות הראשונים היה שמו של כתב העת "המזרח – בטאון ליהדות הספרדית", כשכותרתו מתורגמת לערבית ואנגלית; ומהגיליון שהתפרסם ב-15 בינואר 1943 נקרא כתב העת "הד-המזרח – בטאון ליהדות הספרדית". מרבית גיליונותיו היו בני 16 עמודים.

בגלגולו הראשון של כתב העת כללה המערכת, מלבד את העורך הראשי אליהו אלישר, את אברהם אלמליח ודוד סיטון. בגלגולו השני (משנת 1949) היה סיטון לעורכו השני ונוספו לכתיבה משה כרמון, יוסף יואל ריבלין ושלום שוורץ.

כתב העת התמקד באירועים שפקדו את היישוב היהודי, מדינת ישראל והתנועה הציונית עם התייחסות למיקום החברתי של קהילת היהודים הספרדים והיחס ביניהם לאשכנזים. בנוסף, נבדק מצבם של היהודים בארצות ערב ונתנה התייחסות רבה לתרבות המזרח, ולאנשי הספר והפולקלור הספרדי-יהודי.

הד-המזרח הביא לביטוי של דעות מתונות בנוגע לסכסוך הציוני-ערבי, תוך הדגשת חשיבות הדיאלוג וההיפתחות אל העולם דובר הערבית, שפה המשותפת להם וליהודים הספרדיים, אולם הוא נסגר בשל מחסור במימון, וכתב העת "במערכה", בעריכתו של דוד סיטון, נחשב למעין ממשיכו.

Internet-news-reader.svg הד-המזרח – בטאון ליהדות הספרדית
הד המזרח
כותרת עיתון הד המזרח מט"ו באדר תש"ד, ה-10 במרץ 1944
תדירות שבועון
שם במקור המזרח – בטאון ליהדות הספרדית
מו"ל משה לוי נחום עד 15 בינואר 1943
אליהו אלישר
עורך עורך ראשי: אליהו אלישר
עורך שני: דוד סיטון
תאריך ייסוד 10 ביוני 1942
תאריך סגירה 1951
שפה עברית
מערכת בנין ג'נרלי ת.ד. 617 ירושלים
מדינה פלשתינה, ישראל
הד המזרח, באתר עיתונות יהודית היסטורית

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ עמוד השער הראשון
  2. ^ אליהו אלישר, מהותה של הרשימה ס"צ, הד-המזרח, 20 ביולי 1951.
אברהם אביכזיר

הרב אברהם אביכזיר (1866, אוראן - כ"ח בתשרי תש"ה, אוקטובר 1944, ירושלים) היה רב באלכסנדריה ובארץ ישראל. כיהן כרב העדה המערבית בירושלים וכחבר מועצת הרבנות הראשית.

אברהם אלמליח

אברהם רפאל בן־ציון אלמליח (ניסן ה'תרמ"ה, 1885 – 2 באפריל 1967) היה עיתונאי, בלשן, חוקר, היסטוריון, מתרגם, ואיש ציבור ישראלי. כיהן כנשיא ועד העדה המערבית, כסגן נשיא התאחדות הספרדים העולמית, חבר מועצת עיריית ירושלים, חבר אספת הנבחרים והוועד הלאומי וחבר הכנסת הראשונה.

אברהם עמיצור

אברהם עֲמיצוּר (במקור: אברהם הכהן מזרחי) (י בטבת תרנ"א, 21 בדצמבר 1890, נובנדגאן, איראן – ד באב ה'תשכ"ט, 19 ביולי 1969, פתח תקווה) היה סופר ומשורר ישראלי יליד איראן, שכתב על קורות יהודי פרס.

אהרן אברהם קבק

אהרן אברהם קַבָּק (א. א. קבק; גם קאבאק; כ"ט בכסלו ה'תרמ"ד, 28 בדצמבר 1881, סמורגון – ב' בכסלו התש"ה, 18 בנובמבר 1944) היה סופר עברי ארץ-ישראלי יליד רוסיה הלבנה.

אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו

אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו היא אנציקלופדיה בעריכתו של דוד תדהר המונה 19 כרכים ובהם 6,000 ערכים, המכילים חומר ביוגרפי על אודות אישים יהודים שסייעו בבניית ארץ ישראל למן המחצית השנייה של המאה ה-19 ואילך. הכרך הראשון פורסם ב-1947 והחומר אליו נאסף מספר שנים קודם לכך. הכרכים יצאו בערך אחד לשנה מאז 1947.

מטרתו של תדהר בכתיבת האנציקלופדיה הייתה איסוף חומר ביוגרפי על חלוצי היישוב ולהספיק לכתוב את החומר בטרם יילכו לעולמם. תדהר שלח אלפי שאלונים לצאצאי האנשים אשר הוגדרו על ידיו "חלוצי הישוב ובוניו" וביקש פרטים עליהם ועל מעשיהם. בנוסף לכך, ליקט פרטים על האישים לפי הכתובות על מצבות בבתי הקברות. תדהר השתמש גם בחומר מחקרי של חוקרים וסופרים אשר סקרו תקופה זו וראיין את "זקני הדור נושאי הזכרונות ועדי ראייה ושמיעה למעשים ולעושים" שהיו עדיין בחיים בעת חיבור ספרו.תדהר לא המתין לסיום איסוף כל החומר לשם כתיבת האנציקלופדיה והפצתה. הייתה לכך גם סיבה כלכלית: לא היה בידו תקציב מספיק להפקת אנציקלופדיה מלאה בבת אחת. לפיכך, כאשר אסף נתונים מספיקים, כתב את הכרך הראשון וקיבל תרומות ממשפחות האישים עליהם כתב עבור הוצאת הכרך. אישים ידועים נכללו באנציקלופדיה על פי החלטתו של תדהר (ואף זכו לכרך של האנציקלופדיה שבו נכללו ללא תשלום), אולם תדהר היה מוכן לכלול באנציקלופדיה אנשי יישוב אחרים תמורת תשלום מינימלי של 5 לא"י (סכום לא גבוה באותה עת), ומי שסירב לשלם מינימום זה לא נכלל באנציקלופדיה. בראשית הכרך הראשון פרסם קול קורא לקוראים בו ביקש כי יכתבו לו אילו ערכים חסרים. כמו כן הפציר בבני משפחה, שלדעתם אחד מבני משפחתם שייך לחלוצי היישוב ובוניו ושמו לא הופיע באנציקלופדיה, כי יפנו אליו וימסרו מידע. לאחר שהפיץ את הכרך הראשון, המשיך באותה שיטה, פנה לאיסוף נתונים נוספים, אסף תרומות והוציא לאור כרכים נוספים, אשר כללו גם עדכון ערכים קיימים. בכל כרך, החל מהכרך השני, יש מבוא המתאר את החידושים מאז הסתיימה כתיבת הכרך הקודם ועד למועד פרסום הכרך החדש.

כתוצאה מכך, האנציקלופדיה אינה מסודרת לפי סדר, לא אלפביתי ולא כרונולוגי. כדי למצוא ערך מסוים באנציקלופדיה יש להיעזר במפתחות, הפזורים בסופי כרכים אחדים, כאשר המפתח המפורט ביותר נמצא בכרך ה-19 והאחרון.

בנוסף למפתוח כרונולוגי ואלפביתי קיים גם מיפתוח לפי קבוצות, למשל: ביל"ויים, בנקאים, בעלי תעשייה, חוקרים ואנשי מדע, מורים ומחנכים, מייסדי מושבות וחקלאים, מייסדי תל אביב, סופרים ועיתונאים, עורכי דין, עסקני היישוב הישן, פקידי הברון, פקידי ממשלה (הכוונה לממשלה העות'מאנית והבריטית בארץ ישראל ומאוחר יותר - ממשלת ישראל), רבנים, רופאים, שופטים, אמנים, אנשי השומר, אנשי ניל"י, ראשי עיריות ומועצות ועוד.

העיתונות הישראלית עשתה בזמנו שימוש נרחב באנציקלופדיה כמקור לביוגרפיות, ובפרט לנקרולוגים (סקירה ביוגרפית עם מותו של אדם) – פעמים רבות תוך ציטוט קטעים שלמים ממנה – וללא מתן קרדיט למקור.

אסמרה

אסמרה (בגעז: ኣስመራ, בערבית: أسمرا) היא עיר הבירה והעיר הגדולה ביותר באריתריאה, עם אוכלוסייה של כ-649,000 אנשים. בגובה של 2,400 מטרים, אסמרה ממוקמת על קצה מתלול הצפון-מערבי של השבר הסורי אפריקאי ושל הרמה האריתראית.

ב-2017 העיר הוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשל ריכוז האדריכלות המודרנית בה.

בנים לגבולם

חברת בנים לגבולם הייתה חברה שהוקמה בשנת 1944 במטרה לעודד ולסייע להתיישבותם של הספרדים ובני עדות המזרח במושבים ברחבי ארץ ישראל.

חברת "בנים לגבולם" הוקמה במאי 1944 מאיחוד של הגורמים הבאים: ארגון "לשדה" של עולי יוון שהקימה את צור משה, "החברה ליישוב עולים מבולגריה" שנוסד בידי מרדכי רומנו ועסקה בביסוס כפר חיטים ובית חנן ו"ועדת ארגנטינה", ונציגי יהדות מצרים. בראש החברה עמד ליאון רקנאטי ונשיאה היה הראשון לציון, הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל. הנהלת החברה מנתה את ליאון רקנאטי, משה קרסו, יצחק ארדיטי, ה. פרץ, חיים קרישפין, עו"ד ב. פרדו, אברהם אסא, יצחק לוי, י. תג'ר, אברהם אלמליח, אבולעפיה ואליהו אלישר. לאחר מותו של רקנאטי החליף אותו משה קרסו בתפקיד יו"ר החברה ויצחק ארדיטי היה לסגנו.

מטרת החברה הייתה לעזור לעולי הבלקן, טורקיה וארצות המזרח להתיישב על הקרקע וכן למשוך את האוכלוסייה הספרדית העירונית אל המשק החקלאי במושבים. שם החברה ניתן לה על פי הצעת הרב עוזיאל.לאחר הקמתה, החברה לקחה מהסוכנות היהודית הלוואות לצורך ביסוס צור משה, כפר חיטים ובית חנן. לקראת סוף 1944 פעלה החברה להקמת מושב בית הלוי וליישוב ספרדים בהר-טוב. כן סייעה החברה לעולי כורדיסטן שהקימו מחדש את כפר אוריה. בהמשך סייעה החברה לקיבוץ מעברות שכלל גרעין של יוצאי בולגריה, להגושרים, לנחשונים, לחסנה, לאייל, לגזית, לחצור, לאלמגור, לאיתנים, ליקום, למסילות, לארגון ריקנטי ולאורים.הפעילות של סיוע לספרדים להתיישב בקיבוצים קיימים הייתה למורת רוח לחלק מחברי החברה שבקשו שהחברה תקים יישובים עצמאיים לספרדים והביאה להתרחקותם של אלו מפעילות בחברה.

דוד יודילוביץ

דוד יוּדֶילוֹביץ (לעיתים נכתב יודילביץ, יודלביץ; בגרסה המעוברתת: יוּדה-לֵב-אִיש) (25 ביוני 1863, יאשי, רומניה – 11 באוגוסט 1943, ראשון לציון) היה איש ביל"ו, מורה וסופר; מהמורים הראשונים בראשון לציון אשר הנהיג לימודים בבית הספר בשפה העברית. חניכו של אליעזר בן יהודה. פעל להכשרת גן הילדים הראשון שבו דיברו בשפה העברית.

כיהן בתפקיד מזכיר ועד המושבה של ראשון לציון וערך את הספר "ראשון לציון".

דוד מויאל

עו"ד דוד מויאל (1 בפברואר 1880 - 29 בינואר 1953) היה משפטן בן היישוב הספרדי הוותיק ביפו. כיהן כציר באספת הנבחרים הראשונה של יהודי ארץ ישראל וחבר בוועד הלאומי. מראשוני ילידי ארץ ישראל שהוסמכו בעריכת דין.

דוד סיטון

דוד סיטון (8 בינואר 1909–1989) היה עיתונאי וסופר עברי, פעיל ציוני ואיש ציבור ספרדי בימי היישוב ולאחר קום המדינה.

דפוס עזריאל

דפוס עזריאל היה בית דפוס עברי שהוקם תחילה בירושלים ובהמשך בתל אביב, ותפס מקום ניכר בהתפתחות ירושלים בראשית המאה ה-20. בבית הדפוס הודפסו בעיקר עיתוני התקופה, ספרות עברית וספרות תורנית של רבנים שונים.

יוסף מיוחס

יוסף בר"נ מיוחס (לעיתים בכתיב חסר: מיֻחס) ('בר"ן' – בן רחמים נתן) (25 בינואר 1868 – 4 בספטמבר 1942) היה מחנך, סופר וסופר ילדים עברי ואיש ציבור בתקופת היישוב, מראשי הקהילה היהודית בירושלים, ממייסדי שכונת שערי צדק בעיר, ממייסדי בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, חבר הוועד הלאומי. כתב רבות על הערבים ותרבותם (בעיקר על ספרותם העממית) ועודד את אנשי היישוב להכירם ולהתקרב אליהם.

חתנו של יחיאל מיכל פינס, גיסו של דוד ילין, מחותנו של אריה פייגנבאום.

מוסטפא אל-ח'אלידי

מוסטפא (ביי) אל-ח'אלידי (בערבית: مصطفى الخالدي; פברואר 1873 - אוגוסט 1944) היה ראש עיריית ירושלים בשנים 1938–1944. קודם לכן כיהן כשופט בבית הדין העליון בארץ ישראל.

מרדכי עליאש

עו"ד ד"ר מרדכי עליאש (אֶליאש) (כ"א בתמוז תרנ"ב, 16 ביולי 1892 - כ"ב באדר תש"י, 11 במרץ 1950) היה משפטן, איש ציבור ודיפלומט בימי היישוב וראשית מדינת ישראל. כיהן כציר הראשון של מדינת ישראל בבריטניה.

עובדיה הדאיה

הרב עובדיה הדאיה (חנוכה תר"ן, סוף דצמבר 1889 - כ' בשבט תשכ"ט, 8 בפברואר 1969), היה דיין ומקובל. שימש ראש ישיבת המקובלים בית אל, כחבר מועצת הרבנות הראשית וכחבר בית הדין הרבני הגדול, רבה הספרדי של פתח תקווה וחתן פרס ישראל לספרות תורנית לשנת תשכ"ח.

עזה

העיר עַזָּה (בערבית: غزة, תעתיק מדויק: עַ'זַּה, תעתיק חופשי: רזה, גזה; לעיתים גם נקראת העיר עזה, כדי להבחין בינה לבין רצועת עזה) היא בירתה של רצועת עזה והעיר הגדולה ברשות הפלסטינית, עם אוכלוסייה של 448,426 נפש (2015). נמצאת בשליטת החמאס.

השם "עזה" מופיע בתנ"ך 22 פעמים ומקורו כנראה בשפה הכנענית.

במהלך מלחמת העולם הראשונה נכבשה עזה בידי הכוחות הבריטיים, והפכה לחלק מהמנדט הבריטי של ארץ ישראל. כתוצאה ממלחמת העצמאות עברה עזה לשלטון מצרים. במלחמת ששת הימים נכבשה העיר על ידי ישראל, אך בשנת 1994, הועברה העיר לידי הרשות הפלסטינית. בעקבות בחירות 2006, פרץ סכסוך בין הפת"ח לבין החמאס, שהוביל להשתלטות החמאס בכוח על העיר ולקרע פוליטי בין רצועת עזה לרשות הפלסטינית.

מאז תפיסת השלטון על ידי החמאס, מעבר סחורות, כמו גם מעבר בני אדם, נמצאים תחת פיקוח ומגבלות של ישראל ומצרים. המטרה המוצהרת של ישראל היא מניעת מעבר חומרים אשר יכולים לשמש לייצור אמצעי לחימה.

עיתונות יהודית היסטורית

אתר עיתונות יהודית היסטורית הוא מאגר מקוון של עיתונים היסטוריים שנכתבו ויצאו לאור על ידי יהודים. המאגר, שהוקם ומופעל על ידי הספרייה הלאומית ואוניברסיטת תל אביב, מאפשר באמצעות דיגיטציה גישה וירטואלית נוחה לעיתונות העברית ברוב ימיה, החל ממחצית המאה ה-19 ועד אמצע שנות השמונים של המאה ה-20, ולצדה עיתונות יהודית ביידיש, ערבית יהודית, אנגלית, צרפתית והונגרית.

שלום אלשיך

הרב שלום הלוי אלשיך (תרי"ט, 1859, צנעא, תימן – א' באלול תש"ד, 1944, ירושלים) היה רב העדה התימנית בירושלים.

שמואל בן-שבת

שמואל בן-שבת (3 באוקטובר 1888, י' בחשוון תרמ"ט - 25 ביולי 1957, כ"ו בתמוז תשי"ז) היה מחנך, עיתונאי, משורר, פעיל ציוני ובלשן תושב חיפה. היה פעיל בתנועת המזרחי וכיהן כחבר מטעמה באספת הנבחרים והועד הלאומי.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.