הדה בושס

הדה בושס (1933 - 15 באפריל 2012) הייתה עיתונאית ומבקרת תיאטרון, רדיו וטלוויזיה ישראלית.

הדה בושס
פטירה 15 באפריל 2012 (בגיל 79 בערך)
מדינה ישראל  ישראל
עיסוק עיתונאית ומבקרת תיאטרון, רדיו וטלוויזיה

ביוגרפיה

בושס נולדה בתל אביב וגדלה במושבה גדרה. אביה, שמואל שמואלי, היה סופר ולימים מזכיר עיריית רמת גן. אמה, ימימה, היא בתם של לאה (בת יהושע דב בנינסון) וצבי הורביץ, שהיו ממייסדי גדרה. למדה בגימנסיה "הרצליה". שירתה בצה"ל בחיל הרפואה. למדה היסטוריה וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1956 נישאה לטייס אל על. נסעה ללונדון עם בעלה והשלימה את התואר הראשון באוניברסיטת אוקספורד, עשתה תואר שני בספרות אנגלית כשנושא התזה שלה עסק בווירג'יניה וולף. במהלך שהותה באנגליה כתבה למוסף הארץ.

בעקבות גירושיה ב-1959 שבה לישראל, היא הועסקה כמזכירת המערכת ב-"קשת", כתב עת לספרות ועיון שייסד אהרן אמיר, והחלה לכתוב מאמרי ביקורת. בנימין תמוז הזמין אותה לעבוד בעריכת עמודי "תרבות וספרות" בעיתון "הארץ" ומאוחר יותר החלה לכתוב טור בענייני סגנון ואופנה. המדור "לאן ללכת" פרי עטה הופיע במוסף השבועי של "הארץ". עם הזמן החלה לכתוב גם ביקורת רדיו וכן החליפה את ד"ר חיים גמזו, מבקר התיאטרון של העיתון, כשזה היה בחופשה.

ביוני 1967 חתמה ביחד עם אישים אחרים כמו נתן ילין מור, אייבי נתן, עמוס קינן ויגאל תומרקין על קריאה להקפדה על יחס הוגן כלפי תושבי השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים, כדי לא לתת נשק בידי התעמולה האנטי-ישראלית[1].

עם תחילת שידורי הטלוויזיה בישראל החלה לכתוב גם ביקורת טלוויזיה, בין השאר היה לה טור קבוע במוסף הארץ בשם "הטלוויזיה של השבוע". על פי עוז אלמוג, התאפיינה ביקורתה של בושס בכתיבה בהירה ותמציתית[2].

כך ביקרה בושס, למשל, את הסדרה "חדווה ושלומיק":

אנטי תרבות, פירושה, שארץ שלמה עוסקת ב"חדווה ושלומיק" אם לרעה ואם לטובה, והדבר נעשה לשיחת היום. אנשים שלא היו יודעים מעודם על קיומה של סדרה כזאת בתנאים אחרים, דנים בנושא שאין מה לומר בו. על כן "חדווה ושלומיק" היא אנטי-תרבות מעליבה... יעל אביב היא אמנם שחקנית נאה וסימפטית, ונדיר מאוד לחזות באישה יפה ומושכת על הבימה והמסך הישראליים - וגם זו נחמה. מנחם זילברמן לעומת זה, דומה מזוהה עם דמותו של שלומיק, הגאון התורן הישראלי המצוי, בעל המבט האטום, הבעת הפנים הקפואה וחסרת הרגישות, ואמרי השפר האינפנטיליים... חדווה ושלומיק נעשו לגיבורים של עולם ילדות. ואם אני זוכרת את גיבורי עולם הילדות שלי זה לדעתי אנטי חינוכי. אולי גם משום כך יש להרהר בטרם מעלים סדרות מסוג זה[3].

בשנות ה-90 עברה לכתוב בעיתון "ידיעות אחרונות", וב-1996 פוטרה והחליף אותה יובל נתן.

ב-1981 פרסמה ספר סיפורים קצרים בשם "ההר השלישי: סיפורים".

התייחסויות בתרבות

בשנת 1969 הוציאה להקת השלושרים את השיר "מי מפחד מגברת לוין" (מילים: יהונתן גפן)[4]. ברבות השנים עלתה הסברה כי הדמות המרכזית בשיר, בעלת טור ביקורת בעיתון משפיע, מבוססת על בושס.

עדיין נמצאת באותו הקפה אבל בידה עפרון
כותבת בכתב מסוגנן ויפה על ענייני תיאטרון

גפן עצמו, בספרו "חומר טוב" שיצא בשנת 2001, הכחיש את הקישור בין גברת לוין להדה בושס. בראיון שנתן ב-2016[5] אמר כי השיר נכתב על הלית ישורון.

בתחילת שנות ה-80 הקימו רם אוריון ורוגל אלפר להקה מחתרתית בשם "הדה בושס" על שמה של המבקרת.

בשנת 1996 הוצגה בושס במערכון בתוכנית הקומדי סטור כמבקרת פסטיבל התיאטרון מנדה בושקס (בגילומו של רובי דואניאס). בושס הוצגה במערכון כמבקרת מרירה שטוענת שהכל היה יכול להיות הרבה יותר טוב אם הוא היה מוצג בלונדון.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בידיים נקיות, דבר, 25 ביוני 1967
  2. ^ עוז אלמוג, פרידה משרוליק: שינוי ערכים באליטה הישראלית, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה/זמורה ביתן, תשס"ד 2004, עמ' 198
  3. ^ עפרי אילני71 אחוזי צפייה לסדרה "חדווה ושלומיק", באתר הארץ, 27 ביולי 2009
  4. ^ מילות השיר "מי מפחד מגברת לוין", באתר שירונט
  5. ^ שבעה לילות, 11.11.2016
15 באפריל

15 באפריל הוא היום ה-105 בשנה (106 בשנה מעוברת), בשבוע ה-16 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 260 ימים.

2012

שנת 2012 היא השנה ה-12 במאה ה-21. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 2012 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

אביטל ענבר

אביטל ענבר (נולד ב-29 בספטמבר 1944) הוא סופר, מתרגם, עתונאי ומבקר מסעדות ישראלי.

אמיר קמינר

אמיר קמינר (נולד ב-19 בספטמבר 1960) הוא עיתונאי, מבקר מוזיקה, קולנוע ומסעדות ישראלי. כותב בעיתון ידיעות אחרונות במוספים השונים שלו: "7 לילות", "7 ימים", "זמנים מודרניים", "24 שעות" ו"ממון". כתבותיו מתפרסמות גם באתר האינטרנט ynet ובמגזין "פנאי פלוס". קמינר ידוע כבליין תל אביבי.

גדעון גנני

גדעון גנני (נולד ב-1945) הוא מייסד קרן מקור לסרטי קולנוע וטלוויזיה, כיהן כמנכ"ל הקרן עד לשנת 2017. משמש גם במאי ותסריטאי והיה מראשוני הפעילים לקידום מעמד יוצרי הקולנוע והטלוויזיה והיצירה הקולנועית והטלוויזיונית בישראל.

גילה אלמגור

גילה אלמגור-אגמון (נולדה ב-22 ביולי 1939) היא שחקנית, סופרת ותסריטאית ישראלית. שיחקה בהצגות תיאטרון רבות וכן בכ-50 סרטי קולנוע - עובדה שזיכתה אותה בכינוי "מלכת הקולנוע הישראלי". כלת פרס אופיר ופרס ישראל לקולנוע.

ה'תשע"ב

ה'תשע"ב (5772) או בקיצור תשע"ב

היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-29 בספטמבר 2011

, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 16 בספטמבר 2012

.המולד של תשרי חל ביום שלישי, 23 שעות ו-158 חלקים. לפיכך זו שנה מסוג הכז, איננה מעוברת, ואורכה 354 ימים.זו שנה רביעית לשמיטה, ושנת 15 במחזור העיבור ה-304. תקופת ניסן שבשנה זו היא תחילת שנת 4 במחזור השמש ה-207.שנת ה'תשע"ב היא שנת 1,943 לחורבן הבית, ושנת 2,323 לשטרות.

מדינת ישראל חגגה ביום העצמאות ה'תשע"ב 64 שנות עצמאות.

הלית ישורון

הלית ישורון (נולדה ב-2 באפריל 1942) היא מתרגמת ועורכת ישראלית.

הפה והטלפיים (להקה)

הפה והטלפיים היא להקת רוק ישראלית, מעין "פרויקט-צד" של נושאי המגבעת ששרד אחרי להקת האם וממשיך עד היום באופן קבוע (נכון ל-2015). המוזיקה של הלהקה משלבת בין כתיבת שירים רצינית ומורכבת לבין רוח הקלטה שטותית ושימוש בכלי נגינה זולים והומור ילדותי. שילוב מקורי זה והיצמדות למערכת חוקים ("הקוד"; ראו בהמשך) יצרו סביב הלהקה "פולחן" של מעריצים נאמנים.

הפה והטלפיים בחלל

הפה והטלפיים בחלל הוא אלבומה השני של להקת הפה והטלפיים, אשר יצא בשנת 1995.

האלבום הוקלט ברובו, כמו קודמו, ביום אחד, 3 בדצמבר 1994, בלונדון. הצבע הדומיננטי בעטיפת האלבום - ורוד (לכל אלבומי הלהקה אותו ציור בעטיפה ורק הצבע משתנה).

לאלבום היה צליל רציני ובוגר יחסית לקודמו. הדבר התבטא בעיקר בשיר "בין הים והביצות" (שנכלל באלבום בהתאם לקוד הלהקה שעל-פיו בכל אלבום יהיה שיר ששמו כשם האלבום הקודם) שמילותיו יצאו נגד האלימות, לכאורה, של כיבוש יהודה, שומרון ועזה: "נחזור לעיר / ונראה צעיר / ונשמח לירות / בין הים והביצות // אנחנו חכמים על הטובים / ולא מוצאים את הרעים / וחייבים לצחוק / בין הים והביצות."

גם שני השירים האחרונים היו בהתאם לקוד הלהקה: ה"שיר הסופני" היה "שיר סיום", שנכתב על ידי רוגל אלפר ובוצע לפני זה על ידי להקת "הדה בושס". השיר האחרון וה"פטריוטי" היה "הנה בא השלום" (מילים: אהוד מנור, לחן: נורית הירש) בעיבוד אלקטרוני ארוך (9 דקות) עם רעשים אוונגרדיים.

האלבום הניב שני להיטים קטנים שגם בויימו להם קליפים: "שיר סיום" ו"קנדה". "קנדה", ומספר שירים נוספים באלבום, התאפיינו בקצב דאנס אלקטרוני עדכני, אך הסגנון המילים והשירה הכאילו-אינפנטילית היו חורגות מאוד בנוף המוזיקה האלקטרונית הפופולרית.

האלבום הופץ על ידי חברת קסבה רקורדס. הודפסו 1,000 עותקים של האלבום, ורובם נמכרו. האלבום הופץ בהוצאה מחודשת בשנת 2002 במארז הכולל את כל אלבומי הלהקה עד אז.

השלושרים

השלושרים הייתה להקת פופ שפעלה בישראל בשנים 1969–1970. היא הוקמה ביוזמתו של המפיק והזמר בני אמדורסקי, שצירף אליו את שלום חנוך וחברו ללהקת הנח"ל חנן יובל. שם הלהקה הוא שילוב של "שלושה ששרים" ו"קלושרים" (Clochards, "נוודים" או "בטלנים" בצרפתית)

המוזיקה של השלושרים נחשבה חדשנית לתקופתה, באופן שבו שילבה בשיריה השפעות מוזיקת פופ, בעיקר בהשראת הביטלס, אך גם קאנטרי ונגיעות של מוזיקה חסידית. אלבומה היחיד שיצא ב-31 באוגוסט 1969 זכה להצלחה מסחרית נאה. בין המשתתפים בנגינה באלבום היו המוזיקאי דני סנדרסון בגיטרות, אלי מגן בבס, אהרל'ה קמינסקי בתופים ומישה סגל, שעיבד את כל שירי האלבום, בקלידים.

שלום חנוך הלחין את רוב שירי הלהקה, ביניהם: "מי מפחד מגברת לוין" (מילים: יהונתן גפן), שרבים סברו כי הדמות המרכזית בו - בעלת טור ביקורת בעיתון משפיע - מבוססת על דמותה של מבקרת התרבות הדה בושס, "לילי שלי" (מילים: יענקל'ה רוטבליט ושלום חנוך), "איפה נטשה ופייר" (מילים: יהונתן גפן), וכמו כן גם השירים "ציף ציף מעל הרציף" (לחן: דני ליטני) ו"לו הייתי פיראט" (לחן: יאיר רוזנבלום) שניהם נכתבו על ידי ירון לונדון.

את עטיפת האלבום צייר ועיצב הגרפיקאי והאמן דוד טרטקובר בצירוף תצלומים מאת הצלמת אלונה איינשטיין.

מיד עם צאת אלבומם הראשון והיחיד בשנת 1969, הפיקו אולפני רול תוכנית מיוחדת ששודרה בטלוויזיה הישראלית, אשר כללה את מיטב שירי הלהקה וקטעי קישור. לתוכנית קראו "סתם ככה עם השלושרים" והיא זכתה להצלחה טלוויזיונית רבה, כנראה גם בשל העובדה שהיא שודרה בערוץ הישראלי היחיד באותה תקופה. את התוכנית ביים שמואל אימברמן שגם משתתף בתוכנית בתפקיד עצמו. באותה שנה זכה במקום השני בפסטיבל הזמר החסידי שירו של שלמה קרליבך "והאר עינינו" בביצועם.

ב-1970 הקליטה הלהקה ארבעה שירים (שכנראה נועדו לאלבום השני של הלהקה), שמתוכם הפכו שלושה ללהיטים והם "היושבת בשורה הראשונה" (שלום חנוך), "זה לא יכול להיות" (יהונתן גפן/אלונה טוראל) והביצוע המקורי ל"פגישה לאין קץ" (נתן אלתרמן/נעמי שמר). לאחר הקלטת השירים הללו עזב שלום חנוך ללונדון, בניסיון לבנות לעצמו קריירת רוק בינלאומית, ובעקבות זאת נגנזו התוכניות לאלבום שני והלהקה התפרקה.

בשנת 1993 התאחדו "השלושרים" בפעם הראשונה והאחרונה, בתוכנית טלוויזיה שהוקדשה לבני אמדורסקי, אשר נפטר ממחלת הסרטן מספר חודשים לאחר מכן.

חדווה ושלומיק

חדווה ושלומיק היא סדרת טלוויזיה ששודרה בטלוויזיה הישראלית, באביב 1971, והייתה לאחת הסדרות העלילתיות הראשונות שהופקו בישראל.

הסדרה מבוססת על ספרו של אהרון מגד, "חדווה ואני", והיא עוסקת בזוג העוזב את הקיבוץ לטובת העיר הגדולה.

את תסריט הסדרה כתבה ארנה ספקטור, שעיבדה אותו יחד עם יהונתן גפן, ובמאי הסדרה היה שמואל אימברמן. מירי אלוני הופקדה על ביצוע שירי הנושא של הסדרה - "הבלדה על חדווה ושלומיק" ו"להיות לבד", שכתב יהונתן גפן והלחין יאיר רוזנבלום.

כששודרה לראשונה, בשנת 1971, הותקפה הסדרה על רמתה הנמוכה וה"לא חינוכית". אולם היא צברה תהודה ושודרה מספר פעמים על ידי הערוץ הראשון בשידורים חוזרים. במרץ 2005 יצאה לאור קופסת DVD עם פרקי הסדרה, המארז הראשון של סדרת דרמה ישראלית. פסקול הסדרה יצא על גבי תקליט.

בשנת 2017, עם סיום שידורי הטלוויזיה הישראלית, חידשו בערוץ הראשון את שיר הנושא של הסדרה, בביצועה של מרינה מקסימיליאן בלומין. השיר בביצועה (ובליווי קטעי וידאו משידורי הערוץ לאורך השנים) היה גם השיר האחרון (למעט ביצוע שירת התקווה של עובדי הרשות) אשר שודר במסגרת הטלוויזיה הישראלית.

יפה ברלוביץ

יפה ברלוביץ (נולדה ב-1937) היא חוקרת ספרות ופרופסור מן המניין במחלקה לספרות עם ישראל ע"ש יוסף ונחום ברמן באוניברסיטת בר-אילן.

כ"ד בניסן

כ"ד בניסן הוא היום העשרים וארבעה בחודש השביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש הראשון

למניין החודשים מניסן.

משפט פיתגורס (מחזה)

משפט פיתגורס הוא מחזה מאת נתן אלתרמן שהועלה על הבמה בתיאטרון הבימה בשנת 1965. גיבור המחזה הוא מחשב בשם "פיתגורס" (על שם המתמטיקאי היווני פיתגורס) או "פית" ואנשי מכון החישוב בו הוא מוצב, בפרט מנהל המכון ומפתחו של המחשב הנבון. אלתרמן הדגיש שלמרות שהמחזה הוא עתידני כביכול אין בכוונתו להיות מחזה מדע בדיוני אלא לשמש משל פילוסופי. בכורת ההצגה על פי המחזה התקיימה במוצאי-שבת 2 באוקטובר 1965, וההצגה ירדה, לאחר ביקורות קטלניות, כעבור 13 הצגות בלבד. כיוון שאלתרמן לא הצליח להעביר את המסרים שביקש באמצעות המחזה, חיבר מסה פילוסופית בשם "בין ספרה לסיפור", שאותה צירף להוצאה המודפסת של המחזה כאחרית דבר.

צבי הורביץ

צבי הורביץ (בן יעקב; י"ח באייר תרכ"ג, מאי 1863 – כ"ב באייר תרצ"ח מאי 1938) היה מאנשי ביל"ו, נמנה עם קבוצת מייסדי גדרה.

רוגל אלפר

רוֹגל אַלְפֶר (נולד ב-9 ביוני 1967) הוא פובליציסט ומבקר טלוויזיה, סופר ומוזיקאי ישראלי. כיום משמש כמבקר הטלוויזיה של עיתון "הארץ". בעבר היה עורך ומבקר טלוויזיה ב"העיר", עורך "מוסף הארץ" ובעל טור ב"מעריב".

רחוב אגריפס (ציור)

"רחוב אגריפס" (1964) הוא ציור מאת האמן הישראלי אריה ארוך (1908–1974). לדעת יגאל צלמונה הציור נחשב לאחת מיצירות האמנות הישראליות החשובות ביותר והיווה, החל מסוף שנות ה-80 של המאה ה-20, מוקד לפרשנויות רבות. הציור נמצא כיום בבעלות משותפת של מוזיאון תל אביב לאמנות ומוזיאון ישראל.

רם אוריון

רם אוריון (נולד ב-29 באוקטובר 1967 בתל אביב) הוא מוזיקאי, זמר וגיטריסט ישראלי. חבר בלהקות "הפה והטלפיים", "אביב מארק והנצח" ו"אנסי היומולדת", וחבר לשעבר בלהקות "נושאי המגבעת", "הדה בושס" ו"בתרי זוזי".

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.